פסקי דין על א.ש. חילוץ ומיגון | פסקי דין על איתמר גור אריה | פסקי דין על ישראל שמעון פוזנר | פסקי דין על בנק דיסקונט לישראל בע"מ

4439/98 בשא     25/03/2001




בשא 4439/98 א.ש. חילוץ ומיגון בע"מ, איתמר גור אריה, ישראל שמעון פוזנר נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט השלום ירושלים
בשא004439/98

בתיק עיקרי: א
009585/98

לפני
כב' הרשמת תמר נמרודי

תאריך:
25/03/01



בענין:
א.ש. חילוץ ומיגון בע"מ
איתמר גור אריה
ישראל שמעון פוזנר




המבקשים

נ ג ד



בנק דיסקונט לישראל בע"מ





המשיב




החלטה


1.
המשיב הגיש נגד המבקשים תביעה בסד"מ לתשלום הסך של 120,205 ש"ח. התביעה נגד המבקשת 1 הוגשה בגין יתרת חובה בחשבונה ונגד המבקשים 2 ו-3 בגין ערבותם לחובה של המבקשת 1 .
2.
המבקשים הגישו בקשת רשות להגן, אותה תמכו בתצהירהם של המבקשים 2 ו-3 (להלן: איתמר ופוזנר, בהתאמה).
3.
איתמר טען בתצהירו כי הוא והמבקש 3 הקימו בחודש 6/95 את החברה המבקשת 1. בסמוך לאחר הקמת החברה נפתח החשבון אצל המשיב. בחודש 11/95
, לאחר שיחות עם מר פרנקל, מנהל המשיב, סוכם על מסגרת אשראי של 5,000 ש"ח. סוכם כי המבקשים 2 ו-3 יחתמו על כתב ערבות ואם יהיה צורך באשראי גבוה יותר, יתבקשו בטחונות נוספים.

המבקש הופנה למר עוזרי שהכין את הניירות והחתים את המבקש על מסמכים ריקים, לאל ציון סכום כלשהו, או פרטים אישיים , או פרטי הערבות.
כאשר המבקש שאל על מה הוא חותם, הרגיעו עוזרי ואמר לו כי אין לו ממה לחשוש ולא הסביר את מהות המסמכים. עם קבלת התביעה התברר כי
המבקש הוחתם על כתב ערבות בלתי מוגבל בסכום, במקום, כמסוכם, ע"ס 5,000 ש"ח.

לטענת איתמר, המשיב הפר חובה חקוקה בכך שהחתימו על כתב ערבות בניגוד למוסכם. כן הפר הוראות בנק ישראל ופעל בדרך לא מקובלת ושלא בתום לב. המשיב אף הפר את חובת הגילוי. לטענת המבקש, אין הוא חייב מאומה, עקב ההטעיה והתרמית של המשיב.

המבקש טען כי הוא מכחיש את חיובי הריבית. לטענתו, המשיב אישר אשראי של 50,000 ש"ח, אשר בוטל ללא הודעה מוקדמת וחייב בריביות חריגות ובניגוד למוסכם.

כן טען כי הפקיד בחשבון החברה את הסך של 10,000 ש"ח ובכך הופטר מהערבות.
4.
פוזנר חזר בתצהירו על אותן טענות.
5.
בדיון שהתקיים לפני נחקרו המבקשים על תצהירהם.

איתמר הודה כי הוא חתום על המסמך מש/1 (כתב ערבות). כן הודה כי הוא חתום על כתב הערבות שצורף לתביעה (בעמ' 1 ו-6 ). לטענתו, לא קרא את כתב הערבות לפני שחתם עליו ולא ראה את כותרת המסמך , כאשר חתם. לטענתו, פרנקל ועוזרי מנעו ממנו לקרוא. המבקש הודה כי ראה את כתב הערבות כאשר חתם עליו.
6.
פוזנר הודה כי הוא חתום על המסמך מש/2 (כתב ערבות) וכן כי הוא חתום על כתב הערבות
שצורף לתביעה. לטענתו, לא קרא את כתב הערבות לפני שחתם עליו וגם לא ראה את הכותרת.
7.
ב"כ המבקשים טען בסיכומיו כי המבקשים הראו הגנה טובה.

המבקשים טוענים כי חתימתם על כתב הערבות הוצאה מהם תוך מרמה, ו/או הטעיה, ו/או תרמית. המבקשים הוטעו לחשוב כי הם חותמים על ערבות ל"מסגרת אשראי"
אשר ביקשה המבקשת 1, אך בפועל הוחתמו על כתב ערבות שונה לחלוטין ממה שהוסכם בינם לבין מנהל המשיב. המבקשים חתומים רק על עמודים 1 ו-6
ואילו שאר העמודים אינם חתומים על ידם כלל.
כתב הערבות שצורף לתביעה כולל 4 עמודים בלבד. סתירה זו מחזקת טענת המבקשים כי הוחתמו על כתב ערבות שונה לחלוטין.

לטענת ב"כ המבקשים, ניתן בשלב זה להעלות טענה בע"פ כנגד מסמך בכתב. כן טען, כי לא מדובר בטענה בע"פ כנגד מסמך, שכן המבקשים מכחישים את תכנו של כתב הערבות.

ב"כ המבקשים טען גם כי המבקשים נחקרו בענין החתימות בלבד ולא נחקרו בענין התרמית וההטעיה ולכן גירסתם לא קרסה.
8.
ב"כ המשיב טען בסיכומיו כי המבקשים מודים כי חתמו על כתב הערבות. המבקשים אינם מכחישים כי ידעו כי הינם חותמים על כתב ערבות. טענתם היא כי לא הבינו שכתב הערבות עליו חתמו הינו בלתי מוגבל בסכום.

ההלכה היא כי טענת "לא נעשה דבר" לא תעמוד למי שהבין את מהות המסמך עליו הוא חותם, אך לא הבין הוראה מההוראות המפורטות במסמך, בניגוד למי ששגה לגבי עצם מהות המסמך עליו חתם. בע"א 413/79 אדלר נ. מנצור, פ"ד לד(4) 29 , צוין במפורש כי טענה זו לא תעמוד למי שלא טרח לקרוא על מה הוא חותם ומה הן תוצאות חתימתו.

הערבים אישרו כי חתמו על כתב הערבות מבלי לקרוא אותו. אם לא קראו את המסמכים אין להם אלא להלין על עצמם. טענתם אף נראית תמוהה לאור העובדה שכותרות המסמכים בולטות ומודגשות ומהן ברור כי מדובר בערבות בלתי מוגבלת בסכום. מכל האמור עולה כי הערבים לא טעו או הוטעו.

המבקשים זנחו בסיכומיהם את כל טענות ההגנה של החברה וטענות נוספות של הערבים ולכן יש לראות טענות אלה כטענות שנזנחו.
9.
מקובלות עלי טענותיו של ב"כ המשיב, אותן אני מאמצת ואוסיף.

המבקשת 1 לא הראתה הגנה כלשהי. בתצהירי המבקשים הועלתה טענת הגנה , המתיחסת למבקשת, לפיה המשיב ביטל את האשראי שניתן למבקשת, בסך של 50,000 ש"ח, ללא הודעה מוקדמת וחייב בריבית חריגה, בניגוד למוסכם.

יש לדחות הטענה מן הטעם כי נזנחה בסיכומי ב"כ המבקשים. לגופו של ענין, הטענה הועלתה סתמית. המבקשים לא פרטו בתצהיר מתי ניתן האשראי, מתי בוטל, איזה שעור ריבית סוכם בין הצדדים,
באיזה שעור ריבית חויבו המבקשים וכו'.
על כן יש לדחות הטענה.

טענה נוספת , שנזנחה בסיכומי ב"כ המבקשים, היא הטענה כי מאחר שהמבקשים הפקידו לחשבון המבקשת סך של 10,000 ש"ח, הם מופטרים מערבותם. יש לדחות הטענה מן הטעם שנזנחה. בנוסף,
המבקשים
לא פרטו הבסיס לטענה. לא ברור כיצד הפקדה לחשבון המבקשת, שנמצא ביתרת חובה גבוהה, פוטר את המבקשים מערבותם.

בהיות הטענה סתמית ובלתי מבוססת, היא נדחית.

המבקשים אינם מכחישים כי חתמו על כתב הערבות ואינם מכחישים כי ידעו כי הם חותמים על כתב ערבות. שניהם הצהירו כי הוחתמו על כתב ערבות לחשבון המבקשת 1.
דהיינו, המבקשים הבינו מהותו של המסמך עליו חתמו.
בע"א 467/64 ,
שוויץ נ. סנדור, פ"ד יט(2) 113 , נקבע: "בדרך – כלל דין הוא, שאדם החותם על מסמך בלא לדעת תוכנו, לא ישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה הוא חתם ובמה התחייב. חזקה עליו שחתם לאור הסכמתו, יהא תוכן המסמך אשר יהא".
בע"א 779/87,
780/87 , בליט ואח' נ. בל"ל , פ"ד מד(3) 304 נקבע "טענת 'לא נעשה דבר' לא תעמוד למי שאינו טורח לקרוא ולהבין את תוכנו של המסמך שעליו הוא חותם. רק מקום בו הונע החותם לחשוב, כי המסמך הוא בעל מהות בסיסית שונה ממה שהוא לאמיתו של דבר, יהא בית המשפט נכון להסיק, כי החתימה- והמסמך עליו היא מובאת – הם בטלים". נפסק שם כי המערערות לא טרחו לקרוא את המסמך ולא טרחו להבין בעצמן את תוכנו של כתב הערבות עליו חתמו. הן היו גם מודעות לכך שהמסמך יצר התחייבות כלפי המשיב. כיון שכך, גם אם טעו בנוגע להיקף התחייבותן, טענתן אינן נוגעת למהות ההתחייבות הגלומה במסמך ועל כן אינה יכולה להתקבל.
המבקשים שלפני טוענים כי לא קראו את המסמך עליו חתמו, אך מבינים כי חתמו על כתב ערבות. דהיינו, הבינו את מהות המסמך עליו חתמו.
על כן, גם אם טעו בנוגע להיקף כתב הערבות, אין להם הגנה.
לענין התרמית – המבקשים טוענים כי הופנו לחתום על כתב ערבות וכאשר שאלו את מר עוזרי על מה הם חותמים, הוא אמר שאין להם מה לדאוג. לא ברור כיצד ניתן לבסס על סמך אמירה זו, טענה של תרמית או הטעיה, שהרי עוזרי לא אמר דבר.

מכל האמור עולה כי המבקשים לא הצליחו להראות הגנה אפשרית.

10.
אשר על כן הנני קובעת כדלקמן:

א.
אני דוחה את בקשת הרשות להגן.
ב.
המבקשים ישלמו למשיב הוצאות הדיון בבקשה בסך של 2,500 ש"ח + מע"מ, כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ג.
המשיב זכאי לקבל

פסק דין
נגד המבקשים בהתאם לכתב התביעה.

ניתנה היום,
א' בניסן התשס"א, 25.3.2001, בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח לצדדים העתקי החלטתי.




תמר נמרודי
, רשמת







בשא בית משפט שלום 4439/98 א.ש. חילוץ ומיגון בע"מ, איתמר גור אריה, ישראל שמעון פוזנר נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (פורסם ב-ֽ 25/03/2001)