פסקי דין על יגאל עמיר | פסקי דין על שירות בתי הסוהר

2012/09 רעב     30/03/2009




רעב 2012/09 יגאל עמיר נ' שירות בתי הסוהר






בבית המשפט העליון

רע"ב 2012/09

בפני
:
כבוד השופט א' רובינשטיין
המבקש:
יגאל עמיר



נ ג ד

המשיב:
שירות בתי הסוהר


בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים
בעע"א 5984/08, בעע"א 5913/03 ובעע"א 5985/08 שניתן
ביום 15.2.09 על-ידי השופט ביתן

בשם המבקש: עו"ד עדי קידר

בשם המשיב: עו"ד הילה גורני
החלטה

א. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט ביתן), בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, מיום 15.2.09 בעע"א 5984/08, בעע"א 5913/03, ובעע"א 5985/08, וכן בקשה להשהיית הענישה שהוטלה על המבקש על ידי מנהל בית הסוהר.

רקע

ב. בסוף חודש אוקטובר 2008 הועבר המבקש מאגף ההפרדה בבית הסוהר "רימונים", לאגף ההפרדה בבית הסוהר "רמון". על החלטה זו, כמו גם על עצם החזקתו של המבקש בהפרדה, וכבילת רגליו בצאתו מתאו, הוגשה העתירה בעע"א 5984/08.

ג. בתחילת חודש נובמבר 2008 החליט מנהל בית הסוהר "רמון" לשלול מהמבקש טובות הנאה שונות (שימוש בקנטינה, קבלת מבקרים, שימוש בטלפון, שימוש במוצרי חשמל, התייחדות, שימוש בלבוש פרטי והתייחדות לפריון) למשך 30 יום, משהתברר כי המבקש שוחח בטלפון מספר פעמים עם כתבת ערוץ 10, בניגוד לפקודת נציבות בתי הסוהר. בתום תקופה זו, החליט מנהל בית הסוהר להאריך את שלילת טובות ההנאה מן המבקש, בחמישה חודשים נוספים. כלפי החלטה זו הוגשה העתירה בעע"א 5985/08. במהלך הדיון בעתירה הודיע המשיב כי החליט שלא להאריך את שלילתן של רוב ההטבות, מלבד אפשרות השימוש בטלפון, שהוארכה לתקופה של שישה חודשים.

ד. בעתירה בעע"א 5913/08 נתבקשה הבהרה בשאלה האם המבקש מוגדר כ"אסיר בטחוני" או כ"אסיר הפרדה".

ה. בית המשפט קמא דחה בפסק דינו את שלוש העתירות. אשר לעתירה שעניינה שלילת אפשרות השימוש בטלפון, ציין בית המשפט, כי שיחות הטלפון עם כתבת הטלויזיה- שהמבקש הודה בקיומן- היו בחינת הפרת משמעת מצד המבקש. בהקשר זה, ציין בית המשפט, כי השיחות אשר קיים המבקש עם הכתבת הן בבחינת "ראיון", כהגדרתו בפקודת נציבות בתי הסוהר. עוד ציין בית המשפט, כי המבקש הפר בעבר, לא אחת, את ההוראות החלות עליו לגבי השימוש בטלפון. נקבע, כי בהתחשב באמור, החלטת מנהל בית הסוהר לשלול מהמבקש את אפשרות השימוש בטלפון למשך שישה חודשים, היא חוקית, סבירה ועניינית, וכי אין עילה להתערב בה.

ו. אשר לעתירה, שעניינה העברתו של המבקש לבית הסוהר "רמון", הפסקת החזקתו בהפרדה, ואי כבילת רגליו בצאתו מתאו, הודיע המשיב, בדיון בעתירה, כי החליט להפסיק לכבול את המבקש ברגליו בצאתו מתאו. באשר לעתירת המבקש להעבירו לאגף עם אסירים אחרים, ציין בית המשפט קמא, כי ההחלטה בדבר החזקת המבקש בהפרדה ניתנה על ידי בית המשפט בחודש ינואר 2009 – זמן קצר לפני הדיון בעתירה – בהתאם להוראות פקודת בתי הסוהר, והמבקש לא תקף החלטה זו בדרך המקובלת, ואף לא הצביע על נסיבות חדשות בעניינו. נוכח זאת, קבע בית המשפט קמא, אין מקום לדון במסגרת עתירה זו בעתירת המבקש בנוגע להחזקתו בהפרדה. ביחס להעברתו של המבקש לבית הסוהר "רמון", קבע בית המשפט, כי החלטה מסוג זה מצויה בתחום המקצועי המובהק של המשיב, אשר ככלל לא יתערב בו בית המשפט. לגופם של דברים, צוין כי מדיניות שב"ס לניוד אסירים המוחזקים בהפרדה בין בתי כלא שונים, נובעת מהניסיון המצטבר, לפיו שהייה ארוכה במקום מפתחת שגרת חיים, העלולה להוביל להתרופפות בהקפדה על הנהלים.

ז. אשר לעתירה שעניינה בקשתו של המבקש להבהרה בשאלה האם תנאי החזקתו של המבקש בכלא וזכויותיו הם כשל "אסיר בטחוני" או כשל "אסיר הפרדה", ציין בית המשפט קמא כי המשיב הבהיר בדיון, שהמבקש הוא אסיר בטחוני הנמצא בהפרדה, וכי אין מניעה שאסיר יהיה בעת ובעונה אחת מסווג מספר סיווגים.

מכאן הבקשה הנוכחית לרשות הערעור.

ח. יצוין, כי לאחר מתן פסק הדין בבית המשפט קמא, וטרם הגשתה של בקשת רשות ערעור זו, פנה המבקש לבית המשפט ב"בקשה לעיון מחדש וחידוש הדיון בעתירה", במסגרתה העלה טענות בדבר פגמים שנפלו, לטענתו, בהליך אשר בסופו נשללה ממנו ההטבה של אפשרות השימוש בטלפון, ובהמשך הוארכה שלילה זו. במסגרת בקשה זו, עתר המבקש כי בית המשפט קמא יורה גם על השהיית הענישה.

ט. בבקשת רשות הערעור - שכותרתה מזכירה את העתירות השונות, אך מתמקדת היא בעתירה 5985/08 ובתוכה בנושא שיחות הטלפון - נטען לפגמים שנפלו בהליכים המינהליים לשלילת ההטבות. זאת ועוד, באשר להחלטה לשלילת האפשרות לשימוש בטלפון נטען, כי אין בסיס לקביעה לפיה הפר המבקש בעבר את המגבלות שהוטלו עליו, ומכל מקום לא הוטלה עליו כל מגבלה באשר לשימוש בטלפון, מלבד מגבלה לשוחח עם אחד מאחיו. עוד נטען, כי הוא לא ניהל ראיון עם כתבת ערוץ 10, אלא שיחת רקע מותרת, שלא לציטוט, וכי התרה בכתבת לבל יפורסם הראיון. לבסוף נטען, להפלייתו של המבקש ביחס לאסירים אחרים (מרואן ברגותי, מאיר אברג'יל ופליקס חלפון), אשר כשלו בהפרות דומות.

י. עמדת המשיב היא כי דין הבקשה להידחות. נטען, כי הבקשה אינה מעלה כל בעיה משפטית בעלת חשיבות או שאלה שחשיבותה כללית, והמבקש אף לא ניסה להצביע על קיומה של שאלה כזו.

י"א. לגופם של דברים נטען, כי החלטת מפקד בית הסוהר לשלול מן המבקש לעשות שימוש בטלפון היא החלטה סבירה, אשר ניתנה בעקבות הפרות משמעת; הזכות לשימוש בטלפון, אינה זכות מוקנית כי אם הטבה. ככלל, מקום שעסקינן באסיר בטחוני, לא יתאפשר קשר טלפוני, ואולם, כחריג, נמצא בעניינו של המבקש – כך נאמר – מקום להעניק את ההטבה, תוך הטלת מגבלות קונקרטיות. הודגש, כי אין מדובר בשלילת זכויות הנתונות לאסיר, כי אם טובות הנאה, מעבר לזכויות הקבועות בחוק, בפרט משמדובר, כאמור, באסיר בטחוני. נטען, כי המבקש שוחח עם כתבת ערוץ 10, תוך ניצול לרעה של ההטבה החריגה שניתנה לו ביחס לשימוש בטלפון, ובניגוד לפקודת נציבות בתי הסוהר, הקובעת, כאמור, כי אסיר אינו רשאי להתראיין בכלי התקשורת, אלא אם קיבל לכך את אישור דובר שירות בתי הסוהר
.

עוד נטען, כי טענות המבקש לפיהן היה בקיום שיחות הטלפון האמורות משום הפרה משמעותית, דינן להידחות. ראשית – כנאמר – טענת המבקש לפיה כלל לא הוטלה עליו מגבלה בעניין השימוש בטלפון, אין לה על מה שתסמוך. ההיתר שניתן למבקש הוגבל לשיחות עם חלק מבני משפחתו הגרעינית בלבד. זאת ועוד, גם אילו היה ממש בטענת המבקש, כי לא הוטלה עליו מגבלה קונקרטית ביחס לשימוש בטלפון, לא היה בכך כדי להעלות או להוריד, שכן גם בלא מגבלה קונקרטית, כפוף המבקש כל העת לפקודות נציבות בתי הסוהר. שנית, מלשונה של פקודת נציבות בתי הסוהר עולה בבירור, כי האיסור הכלול בה כולל ראיון מכל סוג שהוא. עוד צוין, כי אין ממש בטענת ההפליה שמעלה המבקש. אשר לטענות המבקש בדבר פגמים שנפלו בהליך, צוין כי הנושא בבדיקה.

י"ב. לבסוף צוין, כי לאחרונה הועבר המבקש לבית הסוהר שטה, ומשכך פתוחה בפני
ו הדרך לשוב ולקבל את ההטבות שנשללו ממנו. אשר לסוגיית העברתו של המבקש מבית הסוהר "רימונים" לבית הסוהר "רמון", נטען כי אין מקום להידרש לסוגיה זו, שכן מאז מתן ההחלטה הועבר המבקש לבית סוהר נוסף.

י"ג. ביום 29.3.09, בעקבות החלטה מיום 24.3.09, נתקבלה הודעה משלימה מאת המשיב. צוין, כי חקירה ביחס לטענות המבקש באשר לפגמים שנפלו בהליך ההחלטות, נפתחה בראשית חודש מארס 2009, והיא מצויה בעיצומה, בשיתוף גורמים חיצוניים ליחידה החוקרת. הודגש, כי החקירה תמשיך להיות מטופלת בעדיפות גבוהה, וככל שיתברר כי נפל פגם בהתנהלות גורמי בית הסוהר, יינקטו האמצעים המתאימים. עם זאת צוין, כי למבקש היתה הזדמנות להשמיע את טענותיו, במסגרת השגה, למפקד מחוז דרום של הנציבות, וזכויותיו המהותיות לא נפגעו. אשר לטענת ההפליה, נטען כי שהצעדים שננקטו כלפי חלק מהאסירים שצוינו, אינם חמורים פחות מהצעד שננקט כלפי המבקש, ואף אם נענש המבקש בחומרה רבה יותר, חמור עניינו מעניינם של האסירים הללו: למבקש, בניגוד לאסירים בטחוניים אחרים, אושרה הטבה של השימוש בטלפון באופן חריג; אין זו הפעם הראשונה שהמבקש הפר את ההוראה ביחס לשימוש בטלפון, ונעשו מספר שיחות טלפון לכתבת הטלויזיה.

הכרעה

י"ד. לאחר העיון, אין בידי להיעתר לבקשה. אמנם, לבקשות כגון דא, שעניינן רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי, אשר לא קדמה להן החלטה מעין שיפוטית (כגון זו הניתנת בועדת שחרורים) ועתירת האסיר לבית המשפט קמא היתה כנגד החלטה מינהלית, יש לדעתי, ולא לדעתי בלבד, להתייחס ביתר גמישות מאשר ל"גלגול שלישי קלאסי" (ראו לאחרונה דברי השופט גרוניס ברע"ב 425/09 פריניאן נ' פרקליטות המדינה (לא פורסם) והאסמכתאות שם, וכן רע"ב 2112/09 עמאראת נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). ואולם במקרה דנא איני סבור כי יש עילה להתערבות בהחלטת בית המשפט קמא, כפי שיפורט.

עע"א 5985/08 (שלילת האפשרות לשיחות טלפון)

ט"ו. המדינה הדגישה וציינה כי האפשרות לשיחות טלפון, כמו גם ענינים נוספים, היא בבחינת פריבילגיה, בפרט שעה שענייננו באסיר בטחוני. אכן, השימוש בטלפון, כמו גם חופשות, ביקורים, האזנה לכלי התקשורת ועוד (תקנה 19 לתקנות בתי הסוהר, התשל"ח-1978) מהוים טובות הנאה לאסיר בכפוף להתנהגותו, ושלילתן מהוה אמצעי משמעת. אולם, גם אם במובן משפטי מדובר בהטבה "הניתנת על סמך שקלולם של גורמים שונים, עדיין הן מעין 'דרך המלך' לאסיר על פי ציפיות סבירות של אדם - אדם העומד באמות המידה לכך" (ראו רע"ב 5325/07 קדוש נ' שירות בתי הסוהר
(לא פורסם), בהקשר של חופשות). המשמעות היא, כי בהחלטה על שלילת הטבה, לא כל שכן בהחלטה על שלילתה ממי שכבר נהנה ממנה עד שלב מסוים, יש צורך בשיקול דעת מוקפד, בהידרשות לכל השיקולים הרלבנטיים ולאיזון ביניהם, גם אם אין בית המשפט מחליף את שיקול דעתה של הרשות בשיקול דעתו שלו (רע"ב 6993/08 בולמגה נ' ועדת השחרורים (לא פורסם)). ולבסוף, דווקא כיון שהמדיניות באשר להתערבות השיפוטית היא מרוסנת, כנודע (רע"ב 844/07 רביזדה נ' שירות בתי הסוהר
(לא פורסם)), האחריות המוטלת על הרשויות המחליטות רבה, ובסופו של יום כך גם על הביקורת השיפוטית, שהרי המדובר במי שחרותו ניטלה, דבר המצוי תמיד לנגד עינינו.

ט"ז. לטענת המבקש, לא היתה מצדו הפרה משמעתית, ועל כן לא היה מקום לשלול הימנו את האפשרות לשיחות טלפון. בנדון דידן דומני - כמותי כבית המשפט קמא – כי לא יתכן חולק שהמשיב הפר הפרה משמעתית, בקיימו את שיחות הטלפון עם כתבת ערוץ 10. פקודת נציבות בתי הסוהר (04.42.01) אוסרת על אסיר להתראיין בכלי התקשורת, אלא אם קיבל את אישור דובר שירות בתי הסוהר
. אישור דובר לא ניתן, ועל כן אף אם היתה נכונה הטענה- שלא התקבלה על דעת בית המשפט קמא-כי לא הוטלה על המבקש מגבלה כלשהי בקיום שיחות טלפון, ענייננו בניצול לרעה של האפשרות שניתנה. המבקש הוסיף וטען, כי לא דובר ב"ראיון", ומכל מקום לא בשיחה העתידה להתפרסם. כבית המשפט קמא, אין בידי לקבל טענה זו. סעיף 1(ה) לפקודה הנזכרת קובע, כי "ראיון לעניין פקודה זו: לעיתונות הכתובה, לתקשורת האלקטרונית (רדיו וטלויזיה), לאינטרנט, באמצעות שיחה עם גורם תקשורת כלשהוא, וכן כתיבת מאמר/כתבה לעיתונות כתובה". הנה, מלשונה של הפקודה עולה כי משמעו של "ראיון" לעניין זה הוא אף שיחה כלשהי עם גורם תקשורתי (ראו גם הגדרת ראיון במלון אבן שושן לשנות האלפיים (2007), שעניינה במהות – שיחה). ואין רבותא אם זו פורסמה אם לאו. אין גם דרך מעשית והגיונית "רגילה" לבקרה מה היה תוכנה של שיחה פלונית עם כלי תקשורת והאם היתה לשם פרסום אם לאו, ועל כן ככל שקוים מגע עם כלי תקשורת ענייננו איפוא ב"ראיון", ואין נחוצים לשם כך פלפולים והעברת פיל בקוף המחט. החלטת מנהל בית הסוהר לשלול מן המבקש הטבה, אותה ניצל לרעה, כאמצעי משמעת, היתה איפוא סבירה כשלעצמה, ומה גם שלא היתה זו הפרה ראשונה. בתי סוהר, גם לשיטתו של החפץ להקל ככל הניתן עם אסירים בגבולות הדין – ונמנה אני עם אלה – חייבים להתנהל באורח שיש בו מסגרת ומשמעת, שאחרת "איש את רעהו חיים בלעו" (אבות, ג', ב').

י"ז. לבקשתי (החלטה מיום 24.3.09) העביר המשיב לעיון את ההחלטות שהוצגו בעניינם של מרואן ברגותי, מאיר אברג'יל ופליקס חלפון. עיינתי בהן. בעניינם של מרואן ברגותי ופליקס חלפון הוטלו עונשים שונים כגון שלילת ביקורים ובידוד. עונשים אלה אינם נופלים, על פניהם בחומרתם מן העונש שהוטל על המבקש. באשר למקרה של האסיר מאיר אברג'יל, אשר חטא, כנטען, בהפרה דומה לזו של המבקש ונענש באופן דומה, יש לזכור כי המבקש מוגדר כאסיר בטחוני, וככזה מוטלות עליו מגבלות כבדות יותר, וכך גם הענישה על הפרתן. בסופו של יום, כל מקרה נבחן לנסיבותיו (מהות ההפרה, הישנותה ועוד), וכן גם כאן הן בנדון הן בראיה, ואיני סבור כי במקרה שלפנינו חרגה ההחלטה ממתחם הסבירות.

י"ח. לבסוף נזכיר, את שהעלה המשיב, כי בידי המבקש, שעה שהועבר לבית סוהר חדש, לשוב ולפנות למנהל בית הסוהר החדש, בבקשה לחידוש ההטבות שנשללו ממנו, לרבות לעניין הטלפון, ומובן כי יש בכך פתח למבקש, והתוצאה נתונה לשיקול הרשויות. לאו מילתה זוטרתא היא. אשר לפגמים שכנטען נפלו בהליך, משתסתיים החקירה הנזכרת - שעל פניה, כעולה מתגובת המשיב היא משמעותית - יוכל העותר, ככל שיהא בכך צורך, לשוב ולפנות בעניין לערכאות המתאימות.

עע"א 5984/08

מעבר לצורך, נתייחס בקצרה גם לעתירות הנוספות של המבקש:

י"ט. אשר לסוגיית העברתו של המבקש מבית הסוהר "רימונים" לבית הסוהר "רמון"; כעולה מפסק דינו של בית המשפט קמא, הסביר המשיב בבית הסוהר "רמון" רמת הביטחון מאפשרת פיקוח מוקפד יותר, וכי הוחלט על ידי נציב שירות בתי הסוהר
, כעניין שבמדיניות, לנייד אסירים המוחזקים בהפרדה, כמו גם סוהרים המשרתים באגפים אלה, בין בתי הסוהר השונים; זאת – כאמור – נוכח הניסיון, לפיו שהייה ארוכה במקום אחד מפתחת שגרה העלולה להביא להתרופפות במשמעת. נראה סביר והגיוני, ומצוי במתחם שיקול דעתם המקצועי של הגורמים המוסמכים בשירות בתי הסוהר
(רע"ב 7318/08 ברקאי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)), ולא ראיתי להתערב גם בעניין זה. מכל מקום, כזכור ציינה באת כוח המשיב כי המבקש הועבר, בינתיים, לבית סוהר נוסף, ונושא בית סוהר "רמון" התייתר.

עע"א 5913/08

כ. אשר לבקשת המבקש להבהרה האם הוא מסווג כאסיר בטחוני או כאסיר בהפרדה, התשובה לכך ניתנה במעמד הדיון בעתירה בבית המשפט קמא.

כ"א. סוף דבר, אין בידי להיעתר למבוקש.

ניתנה היום, ה' בניסן תשס"ט (30.3.09).
ש ו פ ט

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09020120_t05.doc מפ
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il








רעב בית המשפט העליון 2012/09 יגאל עמיר נ' שירות בתי הסוהר (פורסם ב-ֽ 30/03/2009)