פסקי דין על אבנר גבאי | פסקי דין על המאגר הישראלי לביטוחי רכב | פסקי דין על סנדוקה וואיל |

22205/98 א     14/02/2001




א 22205/98 אבנר גבאי נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב, סנדוקה וואיל




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט השלום ירושלים
א
022205/98


לפני:
כב' השופטת בלהה כהנא







בעניין:
אבנר גבאי



ע"י ב"כ עוה"ד
גבעון

התובע


נ ג ד



1. המאגר הישראלי לביטוחי רכב

2. סנדוקה וואיל



ע"י ב"כ עוה"ד
ליאור
הנתבעים

פסק דין

התביעה שבנדון מכח חוק פיצויים לנפגעי תאונות-דרכים, תשל"ה-1975 (להלן:"החוק").


1.
התובע יליד 1979 נפגע בתאונת דרכים שארעה ביום 5.12.97.

אין חולק על החבות , המחלוקת היא בשאלת הנזק.

2.
שני מומחים מונו לבדיקת התובע, פרופ' ליברגל בתחום האורטופדי וד"ר אבני בתחום הפסיכאטרי.

פרופ' ליברגל כותב בסיכום חוות-דעתו :

”מר גבאי נפגע בעיקר בפלג גופו הימני העליון וסבל משני שברים ונזק לעצב הרדיאלי. השברים החלימו מבחינה קלינית ורנטגנית וגם העצב הרדיאלי התאושש.

תלונותיו כיום סובבות סביב הגבלה במאמץ מוגבר עם היד, קושי בתנועות המרפק וכן בחילות וסיוטי לילה עם הפרעה בחזרה לתפקוד.

לגבי תפקוד הגף הימני העליון :
עוות קל בחיבור הזרוע בד"כ אינו גורם הפרעה תפקודית אולם במקרה הנדון העוות הינו ב- 3 מישורים וגורם בעקיפין להגבלה בתנועות המרפק ולחולשה במאמץ. מדובר בקצור משמעותי ובודאי לא בעוות זויתי ניכר, על כן יש לקבוע נכותו בגין הגבלת המרפק ולא השבר בשיעור 10% לפי סעיף 41(7) (ב)
iii
.”
ד"ר אבני כותב בסיכום חוות דעתו:

”לפנינו בחור כבן 20 שככל הנראה היה בריא מבחינה גופנית ונפשית עד לתאונת הדרכים שקרתה לו ב- 5.12.97, לא איבד הכרה ולא סבל מסימנים של זעזוע מוח . נגרמו לו שברים בזרוע ימין ועצם הבריח הימנית. מספר על הרטבת לילה ועל סיוטי לילה בעבר. לא פנה לקבל עזרה נפשית. אינו סובל מנכות נפשית. כנהנה מן הספק אני ממליץ להכיר בנכות של 5% למשך שנתיים מיום התאונה, 0% משם ואילך".


המומחים לא נחקרו על חוות דעתם, פרופ' ליברגל נשאל שאלות הבהרה.

3.
התובע כבן 21 שנים, הוא לא שירת בצהל, הוא איננו עובד ומסתבר שמצבו ותפקודו הם בכי רע , סדר היום שלו ומצבו בכלל תוארו על ידו כך:

"אני ישן עד השעה 12 אבא שלי נותן לי לאכול, שומע קצת מוסיקה וקורא ספרים, ולפעמים נכנס לבית הכנסת והולך עם אחי קצת לטייל, כל מיני דברים.

ש. איך אתה מתפרנס שלוש שנים בלי לעבוד?

ת. מה אני צריך ההורים שלי מפרנסים אותי...

ש. אז למה אתה לא הולך לעבוד כי הם נותנים לך הכל.

ת. לא, כי ממש ירד לי החשק, ממש אין לי חשק ללכת לעבוד.


ש. אתה חושב שאם היית מנסה לעבוד היית מצליח לעבוד באיזו שהיא עבודה או שאתה לא מסוגל לעבוד בשום עבודה?


ת. אני חושב שהייתי מצליח (עמ' 9 לפרוטוקול).


ובמסגרת ח"ח בהקשר לאותו עניין:

ש. אמרת שאם היית עובד היית מצליח הכוונה לכל עבודה או רק לטבחות?

ת. רק בטבחות. יש לי רקע יציב אני מכיר את זה אני לא מעוניין להמשיך לעבוד בזה אין לי מספיק חשק וזו גם לא אותה יד שידעה לעשות הרבה דברים וזה לא אותו חשק".

(עמ 10 לפרוטוקול).



למן התאונה, למעט 8 שבועות, התובע לא עבד כלל, כזכור מדובר בתקופה של 3 שנים. אמו של התובע כמו גם התובע תלתה את כל בעיותיו של התובע בתאונה ובלשונה:

"ברצוני לציין כי לפני התאונה בני היה כמו פרח, הוא למד ועבד, היה בחור בריא בגופו ובנפשו מלא מרץ ושמחת חיים ולא סבל מכל מגבלה גופנית ונפשית כלשהי..." (ס. 5 לתצהיר עדותה).
מסתבר שתיאור זה רחוק מרחק ניכר מן המציאות, עלה מהעדויות שצה"ל החליט שלא לגייסו בשל חוסר בשלות ואמו של התובע היטיבה לתאר מה היו הנימוקים שעמדו מאחורי אותה החלטה:

"ש. אבנר לא גוייס לצבא?

ת. לא רצו לגייס אותו אני לא יודעת למה . אולי בגלל שפעם הוא לקח סמים אז לא גייסו אותו.

ש. על הסמים העמידו אותו לדין.

ת. כן, אבל הוא יצא זכאי, זה היה לפני הרבה שנים אני לא זוכרת באיזה גיל, זה היה בגיל 14 או 15.

ש. את ראית בבית שהוא משתמש בסמים?

ת. לא.

ש. אחרי שנה שהוא היה שם זרקו אותו מבית הספר?

ת. רצו לקחת אותו למוסד כדי לשקם אותו כי לא יכולתי לטפל בו הוא הלך למצפה ים. אני חושבת שביהמ"ש שלח אותו, זה היה אצל כבוד השופט בן דור הוא שלח אותו לשם. הוא היה שם בערך 4 חודשים או חצי שנה ואחר כך הלך ללמוד טבחות"
(עמ' 12 לפרוטוקול).

מסלול חייו של התובע עד לתאונה, לא היה כמסלול רגיל של נער בן גילו, התובע סיים עשר שנות לימוד בשלושה בתי ספר. בהיותו נער הועמד לדין בגין שימוש בסמים ונשלח על ידי ביהמ"ש למעון נעול "מצפה ים" שם שהה תקופה, התובע לא גוייס לצהל וללימודי טבחות הגיע במסגרת נסיון לשיקומו.
כחלק מהלימודים עבד התובע בטבחות בכמה מלונות, שכרו היה מינמלי כשכר נער בתקופת לימודים , בכל אחד מהן המלונות עבד תקופת מה ועזב מיוזמתו, התובע העיד
שלא פנה ללשכת התעסוקה לחפש עבודה, זולת פעם אחת שנשלח למלון רייך, שם עזב כעבור שבוע.
כשבועיים לפני התאונה ב- 17.11.97, החל התובע לעבוד במלון פלאזה, בשכר של כ- 1,500 ש"ח לחודש, עקב התאונה הפסיק את העבודה , התובע חזר לעבוד במלון כעבור 8 חודשים ב- 1.10.98 עבד חודשיים ועזב, בתקופה בה עבד , עבד בהיקף של משרה מלאה ואף יותר
מכך, היו ימים שעבד אפילו 14 שעות, התובע אישר שעזב את העבודה מיוזמתו, אף אחד לא אמר לו לעזוב. למן אז, כאמור, אינו עובד בכל עבודה שהיא.

4.
משמעות הנכות

ב"כ התובע טוען שעקב התאונה התובע לא היה מסוגל לעבוד ולפיכך יש לחשב לו אבדן אי כושר מלא למן התאונה ועד היום, ביחס לעתיד הוא סובר שיש לפסוק לתובע בנוסף לנכות האורטופדית, 5% נכות בגין הצלקות, ולהעמיד את שיעור נכותו התפקודית על

20%. באשר לצלקות דעת המומחה היתה "לדעתי מדובר היה בצלקות קטנטנות אשר כפי שכתבתי אינן רגישות ואינן מכערות" (תשובות לשאלות הבהרה). גם ביהמ"ש ציין התרשמותו מהצלקות "התובע
מציג את הצלקת מעל הגבה השמאלית. צלקת קטנה איננה בולטת כלל" (עמ' 10 לפרוטוקול).
דעתי היא על-סמך האמור לעיל שאין להעניק נכות בגין אותה צלקת.

באשר לנכות האורטופדית, זו ניתנה לתובע כאמור בגין עוות קל בחיבור הזרוע שגורם להגבלה מסויימת בתנועות מרפק יד ימין.
מדובר אמנם בהגבלה קלה אך בעיסוקו של התובע יש להגבלה זו משמעות תפקודית, גם בכל עבודת כפיים אחרת יש לה משמעות תפקודית.
ב"כ התובע טוען שיש לייחס לנכות משמעות תפקודית גבוהה יותר בין היתר בהסתמך על עדותו של עד התביעה מר מיכאל אהרון, השף של מלון פלאזה שהעיד שהתובע נכון היה לגדולות אלמלא התאונה שקטעה את הקריירה שלו, מר מיכאל העיד בין היתר :
"היה לו פוטנציאל רק בגלל שהיה לו הרצון, ראינו את זה מבחינה משמעתית לא היתה לו בעיה.. מבחינה מקצועית כטבח היה לו את זה, מקצועיות זה עניין של 10-15 שנים, אבל ראינו שיש לו אמביציה והתלהבות מהמקצוע... אני בטוח שעם השנים היינו מקדמים אותו"
(עמ' 13 לפרוטוקול).

דע עקא שחקירה נגדית העלתה ספק של ממש עד כמה העד מכיר את התובע, כך העד התעקש שהתובע עבד חודשיים לפני התאונה ושלל מכל וכל אפשרות שהוא עבד
רק שבועיים (כפי שהיה בפועל), כך מסתבר שהעד כלל לא זכר את שמו של התובע (עמ' 14 לפרוטוקול), מסתבר שהעד לא ידע דבר על עברו של התובע, מסתבר שהעד סבור שהתובע היה מוגבל ביד שמאל (עמ' 15 לפרוטוקול, וכזכור הפגיעה של התובע היתה
ביד ימין).
מתקשה אני לקבל עדות העד, מתקשה אני לקבל שהוא כה היטיב להכיר את התובע כפי שטוען וזאת בתקופה של שבועיים ימים ומתקופה זו יכול היה להסיק שהיתה לו אמביציה והתלהבות ושהוא יהיה מהטובים בענף, העד חזר ואמר שהוא עצמו נשלח לשיקום ללימוד טבחות, הוא עצמו עבר מסלול דומה לזה של התובע והעיד שהוא שם לו למטרה לסייע לנערים במצבו של התובע ומטעם זה גם נתפנה מעיסוקיו ובא להעיד ואכן ניכר היה שרצה מאד לסייע לתובע.
התובע אמנם צעיר בתחילת דרכו, אך לא נראה שביהמ"ש יכול להתעלם מהעובדות שהובאו לעיל, נראה לי שבמקרה דנן בסיס השכר הממוצע במשק הוא גבוה מדי, אין להתעלם גם מכך שכיום התובע איננו עובד ואין לדעת
מתי יעשה כן וגם עניין זה יש ליקח בחשבון.
התובע כזכור נבדק גם ע"י ד"ר אבני, אשר מצא לקבוע לו בשל הספק נכות זמנית של 5% למשך שנתיים, וזאת בין היתר על יסוד אמירות של התובע שהתברר שלא היו נכונות, כך כתב ד"ר אבני "שולל בעיות נפשיות או בעיות משמעת לפני התאונה, שולל שתיית אלכוהול או צריכת סמים.." כזכור התובע השתמש בסמים ונשלח למצפה ים, כזכור התובע הועף מביה"ס ועוד עלה מעדות שאמו
שהיא סובלת ממחלת נפש, כדבריה "חיה על כדורים וזריקות" (עמ' 11 לפרוטוקול). המידע שמסר אפוא התובע לד"ר אבני לא היה מדוייק בלשון המעטה.
שיקלול כל הנאמר לעיל מביא אותי לפסוק לתובע פיצוי גלובאלי בגין אבדן כושר השתכרות בסך 100,000 ₪.

התובע כאמור איננו עובד למן התאונה, למותר לציין שאין
לכך כל הצדקה רפואית ואין לעובדה זו כל קשר לתאונה ואין מקום לפסוק לו פיצוי בגין העבר, אלא לתקופת אי הכושר. התובע היה באי כושר 6 חודשים, שכרו היה 1,500 ₪ וההפסד שנגרם לו עומד אפוא על 9,000 ₪.

5.
התובע טען להוצאות של 4,000 ₪, הוא לא ידע להבהיר כמה הוציא ומכל מקום לא היו בידיו קבלות על הוצאות כלשהן. למרות זאת סבורה אני שיש מקום לפסוק לו בגין הוצאות נסיעה ואני פוסקת לו סך 1,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית.
נזקים נוספים לא הוכחו.


6.
מכל הנאמר לעיל אני פוסקת לתובע כדלקמן:
6.1
בגין הנזק הלא ממוני - בגין נכות בשעור 10% ו- 3 ימי אשפוז כקבוע בתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון) תשל"ו-1976 בתוספת ריבית כחוק מיום התאונה.

6.2
בגין אבדן שכר בעבר -
9,000
₪

בתוספת הפרשי
הצמדה וריבית מיום 1.3.98 (ממוצע)
6.3
בגין הוצאות-
1,000
₪
6.4
בגין אבדן השתכרות בעתיד-
100,000
₪

מהסכום הנ"ל ינוכו דמי הפגיעה ויוקפא המענק העשוי להשתלם לתובע.
על הסכום לאחר הניכוי והקפאה יווסף שכ"ט עו"ד בשיעור 13% בתוספת מע"מ כחוק והנתבעת תישא גם בהוצאות התובע.

המזכירות תמציא לב"כ הצדדים פסק הדין.

ניתנה היום כ"א בשבט, תשס"א (14 בפברואר 2001) בהעדר הצדדים.


בלהה כהנא
, שופטת




























א בית משפט שלום 22205/98 אבנר גבאי נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב, סנדוקה וואיל (פורסם ב-ֽ 14/02/2001)