פסקי דין על יוסף מלר | פסקי דין על מרים מלר | פסקי דין על יעקב לסקוב | פסקי דין על זהבה לסקוב |

1332/01 בשא     25/03/2003




בשא 1332/01 יוסף מלר, מרים מלר נ' יעקב לסקוב, זהבה לסקוב




בעניין:

11



בתי המשפט


בית משפט השלום רמלה
בשא001332/01

בתיק עיקרי: א 3474/00
בפני
:
כב' הרשם נ. שטרנליכט
תאריך:
25/03/2003




בעניין:
1. יוסף מלר

2. מרים מלר


ע"י ב"כ עו"ד
עמית גל
מבקשים



נ
ג
ד



1. יעקב לסקוב

2. זהבה לסקוב


ע"י ב"כ עו"ד
גיורא בן טל
משיבים


החלטה



רקע עובדתי:
המשיבים, התובעים בתיק העקרי, הינם בעלי הזכויות במשק מס' 36 בכפר אביב (להלן – המושב), אותן רכשו מגב' צילה חרמץ ביום 18.2.96. המבקשים, הנתבעים בתיק העקרי, מתגוררים במשק הסמוך, משק מס' 37. בין שני המשקים עוברת דרך עפר (להלן – דרך העפר), והיא סלע המחלוקת בתיק זה. לטענת המשיבים, חלק מדרך העפר הינה חלק ממשק מס' 36, ועל כן היא שייכת להם. עוד טוענים המשיבים, כי המבקשים עושים בדרך העפר כבתוך שלהם תוך התעלמות מזכויות המשיבים ותוך פגיעה בזכות הקנין שלהם. פניות המשיבים למבקשים, בניסיון לפתור את הסכסוך ביניהם, העלו חרס. לאור זאת הגישו המשיבים תביעה בסדר דין מקוצר , לסילוק ידם של המבקשים מאותו חלק של דרך העפר שהם בעלי הזכויות בו, כאמור לעיל.

המבקשים הגישו בקשה לדחות את התביעה על הסף , ובקשתם זו נדחתה בהחלטתה של כב' השופטת בוסתן מיום 28.10.01.

עתה מונחת בפני
בקשתם של המבקשים לקבלת רשות להתגונן בפני
התביעה. הצדדים הגיעו להסכמה דיונית, ולפיה ויתרו המשיבים על חקירת המבקשים, וזאת מבלי להודות בעובדות, וסיכמו טענותיהם בכתב.

טענות המבקשים:
טענתם העיקרית של המבקשים היא, שרכשו בדרך העפר זיקת הנאה מכח השנים בהן הם עושים שימוש בדרך, החל משנת 1964, אז עברו לגור במושב.

המבקשים טוענים עוד, כי הקרקעות במושב אינן רשומות ע"ש חברי האגודה, תושבי המושב, כי לא קיים חוזה חכירה בין חברי האגודה ובין מנהל מקרקעי ישראל וגם לא בין מינהל מקרקעי ישראל ובין המושב, ושאין תכנית מיתאר מאושרת למושב, ועל כן אין חלוקה בעין של חלקות חברי האגודה.

זיקת הנאה
:
המחוקק נתן את דעתו לעניין זיקת הנאה כדלקמן:

סעיף 5 לחוק המקרקעין , תשכ"ט – 1969 קובע:

"זיקת הנאה היא שעבוד מקרקעין להנאה שאין עמה זכות להחזיק בהם"

סעיף 94
לחוק הנ"ל קובע:

"(א)
מי שהשתמש בזכות הראויה להוות זיקת הנאה במשך תקופה של שלושים שנים רצופות רכש את הזיקה והוא זכאי לדרוש רישומה.
(ב)
הודעה בכתב של בעל המקרקעין למי שמשתמש בזכות כאמור, לרבות הודעה לציבור, שהוא מתנגד לשימוש בזכות, מפסיקה את התקופה האמורה בסעיף-קטן (א)".

חוק המקרקעין מכיר ברכישת זיקת הנאה, מכוח שימוש במשך תקופה של 30 שנה רצופות, ובמקרה שכזה אף רשאי המחזיק לרשום את זכות זיקת ההנאה במרשם המקרקעין, דבר שיש בו כדי להעניק לזכות זו אופי קנייני (לענין זה ראה יהושע ויסמן, חוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 – מגמות והישגים, עמ' 68-69).

בע"א 700/88, אסטרחאן נ' בן חורין, פד"י מה(3)720, 732, נאמר:

"כאשר המשתמש מצליח להוכיח שנתקיימו בענינו התנאים הקבועים בסעיף 94 לחוק, משתכלל השימוש במקרקעין הכפופים לכדי זיקת הנאה.

סעיף 94 לחוק מציב שלשה תנאים, שקיומם המצטבר מביא להשתכללותו של שימוש במקרקעין כפופים לכדי זיקת הנאה: הזכות נשוא השימוש היא 'זכות הראויה להוות זיקת הנאה'; אופיו ותכונותיו של השימוש הם כאלה שמאפשרים לו להכנס לגדר הוראותיו של סעיף 94 הנ"ל; תקופת השימוש היא בת שלשים שנים רצופות".

עתה נבחן אחד לאחד את קיומם של שלושת התנאים הנ"ל. הזכות שלקיומה טוענים היא זכות מעבר בענין זה נאמר בע"א 700/88 הנ"ל (עמ' 732-733 לפסה"ד):


"זיקת הנאה מוגדרת בסעיף 5 לחוק כ'... שעבוד מקרקעין להנאה שאין עמו זכות להחזיק בהם'. נמצא, שההגדרה, העומדת ביסודו של התנאי, מורכבת משני יסודות: שעבוד מקרקעין להנאה ושלילת זכות החזקה במקרקעין.

...

זכות המעבר היא זכות קנינית במקרקעין כפופים. היא גורעת מזכות הבעלות במקרקעין אלה ומרחיבה את זכות הבעלות במקרקעין הזכאים (חלקה 23) או את זכויותיהם האישיות של המשתמשים. הזכות האמורה אינה נובעת משימוש יחודי בדרך המעבר שבחלקה 22, וממילא היא אינה מקנה זכות להחזיק בדרך זאת. מכאן, ניתן לקבוע, שמתקיימים בה שני יסודותיו של סעיף 5 לחוק, ועל-כן היא 'זכות הראויה להוות זיקת הנאה'".

נמצינו למדים, כי זכות המעבר הנטענת היא זכות הראויה להוות זיקת הנאה.

לענין אופיו ותכונותיו של השימוש נאמר בע"א 700/88 הנ"ל (עמ' 734 לפסה"ד):

"עם זאת, ניתן לומר, שתכונותיו היסודיות של שימוש, שמאפשר רכישתה של זיקת הנאה מכח שנים, הן אלו: שהוא נוגד לזכות הבעלים של המקרקעין הכפופים; שהוא גלוי וחשוף לעין כל; שהוא נמצא בידיעתו הקונסטרוקטיבית של בעל המקרקעין הכפופים; שמקורו אינו בזכות חוזית או בזכות אחרת שהוענקה על-ידי בעל המקרקעין הכפופים למשתמש".

לכאורה מתקיימות בשימוש הנטען על ידי המבקשים כל אותן תכונות המנויות לעיל. המדובר בשימוש שנוגד לזכות המשיבים במקרקעין, השימוש נעשה בגלוי ומצוי בידיעתו של בעל המקרקעין, וכן אינו נובע מזכות חוזית שהוענקה למבקשים ע"י המשיבים או בעליהם הקודמים של המקרקעין.

לענין משך השימוש, טוענים המבקשים, כי הם עושים את השימוש הנטען כבר משנת 1964, ודבר זה לא נסתר ע"י המשיבים, כך שבעת שרכשו המשיבים את זכויותיהם במקרקעין כבר חלפו 30 שנה מעת שהחלו המבקשים לעשות שימוש במקרקעין. לא נטען ע"י המשיבים, כי ניתנה הודעה כלשהי למבקשים ע"י בעליהם הקודמים של המקרקעין, גב' חרמץ, בדבר התנגדות כלשהי מצידה לשימוש שעושים המבקשים במקרקעין שלה, כך שלא חלה הפסקה כלשהי במנין שנות השימוש עפ"י הוראות סעיף 94(ב).

העולה מן האמור לעיל, כי במקרה דנן מתקיימים לכאורה כל התנאים לתחולתו של סעיף 94(א) לחוק המקרקעין, באופן שקמה למבקשים זיקת הנאה למעבר בדרך העפר. אם יוכיחו, איפוא, המבקשים את טענותיהם הרי שהן תשמשנה הגנה טובה בפני
התביעה.

סיכומם של דברים, הבקשה מתקבלת וניתנת למבקשים רשות להתגונן. התצהיר התומך בבקשה ישמש ככתב הגנה.

הצדדים יחליפו תצהירי גילוי מסמכים בצירוף כל המסמכים (למעט מסמכים שנטען לגביהם חיסיון בתצהיר הגילוי) כל זאת תוך 30 יום ממועד קבלת ההחלטה.

אם בדעת מי מהצדדים להגיש שאלון יעשה כן בתוך 30 יום ממועד קבלת ההחלטה והצד שכנגד יגיש תשובתו תוך 30 יום ממועד קבלת השאלון.

כל בקשה בעניינים דלעיל או כל בקשה מקדמית אחרת – יש להגיש מיד לאחר שנוצרה העילה להגשתה, ואין להמתין לשם כך לישיבת קדם משפט.

תצהירי עדות ראשית מטעם התובעים - המשיבים יוגשו תוך 60 יום ממועד קבלת ההחלטה עם עותק במישרין לב"כ הנתבעים – המבקשים.

תצהירי עדות ראשית מטעם הנתבעים - המבקשים יוגשו 30 ימים לאחר מכן עם עותק במישרין לב"כ התובעים – המשיבים.

כל צד יוודא כי התצהירים מטעמו הומצאו לצד שכנגד.

הצדדים יצרפו לתצהירים את כל המסמכים עליהם בכוונתם להסתמך במהלך הדיון. בדיון יחליט בית המשפט על מועד הגשתם.

ימי הפגרה יבואו במניין הימים הקבועים בהחלטה זו.

על בעלי הדין להתייצב אישית לקדם המשפט במועד שייקבע.

התיק יועבר ליחידה המשפטית לשם קביעת מועד לקדם משפט.

הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪ בצירוף מע"מ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ישולמו בהתאם לתוצאות בתיק העיקרי.


ניתנה היום כ"א באדר ב, תשס"ג (25 במרץ 2003) במעמד הנ"ל.


נ. שטרנליכט
, רשם








בשא בית משפט שלום 1332/01 יוסף מלר, מרים מלר נ' יעקב לסקוב, זהבה לסקוב (פורסם ב-ֽ 25/03/2003)