פסקי דין על גסאן ותד | פסקי דין על סנא קטאוי | פסקי דין על מוחמד ותד |

9054-07/08 פ     30/03/2009




פ 9054-07/08 מדינת ישראל נ' גסאן ותד, סנא קטאוי, מוחמד ותד








בית משפט השלום בחדרה

ת"פ 9054-07-08 מדינת ישראל
נ' ותד ואח'



30 מרץ 2009




בקשה מס'

5


בפני

כב' הסגן נשיא
סברי מוחסן

מאשימה

1
.

מדינת ישראל


נגד

נאשמים

1. גסאן ותד



2. סנא קטאוי


3. מוחמד ותד


החלטה



1.
בפני
בקשת הנאשם, בקשה אשר הועלתה כטענה מקדמית, ובה מתבקש בית-משפט להורות על ביטול כתב האישום מן הטעמים הבאים.


המצע העובדתי וטענות הצדדים:

2.
ביום 20.7.08 הוגש כתב אישום כנגד הנאשמים המייחס להם ביצוע עבירות כדלקמן:
לנאשמת 2 – עבירת תקיפה הגורמת חבלה של ממש, עבירה לפי סעיף 380 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן:"החוק").
לנאשם 3 – עבירת תקיפה סתם, עבירה לפי סעיף 379 + 25 לחוק.
לנאשם 1
- עבירת ניסיון תקיפה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 382 (ב)(1)+379 לחוק.
לכל הנאשמים – עבירת חבלה במזיד לרכב, עבירה לפי סעיף 413 לחוק.

3.
לפי עובדות כתב האישום, הנאשם 1 הינו בן זוגה של המתלוננת ואשר במועד הרלבנטי לכתב האישום חי בנפרד ממנה. והנאשמים 2-3 הינם אחים של הנאשם 1.
בתאריך 8.2.08 בשעה 16:30 בכפר ג'ת תקפה הנאשמת 2 את המתלוננת באופן שאחזה במקל והכתה באמצעות המקל בגופה של המתלוננת ובין היתר תקפה אותה בפני
ם, בראש ובידיים.
בהמשך הגיעו הנאשמים 1 ו-3 והחלו לזרוק מקלות ואבנים לעבר המתלוננת אך לא פגעו בה. המתלוננת נמלטה מהמקום והנאשמים החלו לגרום נזק במזיד לרכבה באופן שניפצו את שמשמת הרכב. ובכך גרמו למתלוננת נזק בשיעור 1617 ₪.

4.

בישיבת יום 8.2.09 העלה ב"כ הנאשמים טענה מקדמית של הגנה מן הצדק אשר בגינה יש לבטל את כתב האישום כנגד הנאשמים, וזאת מן הנימוקים הבאים:
א.
עקב סכסוך משפחתי בין הנאשם 1 למתלוננת שבעבר היו בני זוג וכיום גרושים, הוגשו תלונות הדדיות ע"י המתלוננת כנגד הנאשמים שהניב את כתב האישום הזה וכן הוגשה תלונה ע"י הנאשמת 2 כנגד המתלוננת אשר נמצאת בבירור אצל המאשימה וטרם הוגש כתב אישום בגין אותה התלונה.
ב.
לפיכך טוען ב"כ הנאשמים לטענה מקדמית של הגנה מן הצדק. לטענת ב"כ הנאשמים, הנאשמת 2 מופלית לרעה אל מול המתלוננת. לטענת ב"כ הנאשמים תלונת המתלוננת השתכללה לכתב אישום זה בעוד שתלונת הנאשמת 2 עודנה שוכבת אצל המאשימה אשר לא טורחת ליידע את הנאשמת 2 מה עלה בגורל תלונתה וזאת בניגוד להוראות סעיף 63 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התמש"ב – 1982 (להלן:"חסד"פ"). לטענת ב"כ הנאשמים אכיפה בררנית זו פוגעת בעיקרון השוויון ובתחושת הצדק ועל כן יש להורות על ביטול כתב האישום כנגד הנאשמים.

5.
ב"כ המאשימה בתגובתו בכתב התנגד לבקשה וטען כדלקמן:
א.
ב"כ המאשימה טען כי ביטול כתב אישום מטעמי הגנה מן הצדק יתבצע מקום בו התנהגות הרשות בלתי נסבלת עד כדי כך שיש בה משום רדיפה, דיכוי והתעמרות בנאשם. לטענת ב"כ המאשימה אין כך הדבר בעניינינו שכן כתב האישום הוגש כנגד הנאשמים על סמך מלוא חומר הראיות שיש בתיק החקירה ולא על סמך עדותה של המתלוננת בלבד.
ב.
לטענת ב"כ המאשימה, כאמור המאשימה אינה מסתמכת על עדותה של המתלוננת בלבד בתיק דנן אלא על מלוא חומר הראיות שיש בידה לרבות עדות בנה של המתלוננת, תעודות רפואיות, תמונות של המתלוננת עם החבלות, חשבוניות על הנזק שנגרם לרכב וכד'.
אשר על כן טוען ב"כ המאשימה כי יש לדחות את טענת ב"כ הנאשם לעניין אכיפה בררנית.

6.
ב"כ הנאשמים בתשובתו לתגובת ב"כ המאשימה טען כדלקמן:
א.
לטענת ב"כ הנאשמים האכיפה הבררנית נעשתה ע"י המאשימה עצמה ולא ע"י המשטרה, מקום בו המאשימה קיבלה לידיה את חומר החקירה בעניין תלונת המתלוננת ואת חומר החקירה בעניין תלונת הנאשמת 2 והחליטה להגיש כתב אישום כנגד הנאשמים ולא פעלה לעשות כן או ליתן תשובה לנאשמת 2 בעניין תלונתה.
ב.
יתר על כן טוען ב"כ הנאשמים, כי בתגובת ב"כ המאשימה הוא אינו מתייחס כלל וכלל לתלונת הנאשמת 2 ומה עלה בגורלה כדרישת סעיף 63 לחסד"פ.
ג.
לטענת ב"כ הנאשמים טענת ב"כ המאשימה לפיה קיים חומר ראיות כנגד הנאשמים אינה מסבירה מדוע לא השתכללה תלונת הנאשמת 2 לכדי כתב אישום ומדוע לא ניתנה לנאשמת 2 הודעה בהתאם לסעיף 63 לחסד"פ.
ד.
לאור כל האמור לעיל , טען ב"כ הנאשמים ברי כי המאשימה נהגה בחוסר שוויון כלפי הנאשמים מקום בו נקטה באכיפה בררנית כלפיהם והגישה נגדם כתב אישום בגין תלונת המתלוננת ולא טרחה לבדוק את תלונת הנאשמת 2 כנגד המתלוננת. לפיכך, טוען ב"כ הנאשמים, יש להורות על ביטול כתב אישום כנגד הנאשמים מכח טענת הגנה מן הצדק.

דיון והכרעה:

7.
האמנם כתב האישום הוגש בניגוד לדוקטרינת "הגנה מן הצדק" ?
סעיף 149 (10) לחסד"פ קובע כי:
"לאחר תחילת המשפט רשאי הנאשם לטעון טענות מקדמיות, ובהן:
(10)הגשת כתב האישום או ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית.

דוקטרינת ההגנה מן הצדק פילסה את דרכה למשפט הישראלי וכיום אין מחלוקת על כך שההגנה אכן מוכרת בדין הישראלי ותוקנה לנאשם במקרים המתאימים.


מאז ע"פ 2910/94 יפת נ' מדינת ישראל
, פ"ד נ(2) 221,(להלן: "פס"ד יפת") יושמה דוקטרינה זו במקרים שונים, כגון מקום בו נאשם הועמד בפני
כפל דין, בשל שיהוי משמעותי בהגשת כתב אישום, אי גילוי או אובדן של חומר חקירה, אפליה וכדומה. עם זאת, בכל מקרה הדגישה הפסיקה חזור והדגש את מעמדה השיורי והמיוחד של הדוקטרינה ואת יישומה במקרים יוצאי דופן ונדירים.
ראה: ע"פ 568/99 עסאף נ' מדינת ישראל
, פ"ד נה (1) 529, 544
.

8.
לאחרונה, הורחבו גבולותיה של דוקטרינת ההגנה מן הצדק בע"פ 4855/02 מדינת ישראל
נ' בורוביץ, תק-על 2005 (1) 4765, 4770 (להלן: "פס"ד בורוביץ"). שם נקבע
:

"
המבחן הקובע, כפי שאני רואה לאמצו, הוא מבחן ה"התנהגות הבלתי נסבלת של הרשות", היינו התנהגות שערורייתית, שיש בה משום רדיפה, דיכוי והתעמרות בנאשם... המדובר במקרים שבהם המצפון מזדעזע ותחושת הצדק האוניברסלית נפגעת, דבר שבית המשפט עומד פעור פה מולו ואין הדעת יכולה לסובלו. ברי כי טענה כגון זו תעלה ותתקבל במקרים נדירים ביותר, ואין להעלותה כדבר שבשגרה ובענייני דיומא סתם
".

בית המשפט הוסיף וקבע כי:
"
ההכרעה בשאלה, אם המקרה שלפני בית-המשפט מצדיק את החלתה של הגנה מן הצדק, אמורה לשקף איזון נאות בין מכלול הערכים, העקרונות והאינטרסים השונים הכרוכים בקיומו של ההליך הפלילי. מן העבר האחד, ניצבים האינטרסים התומכים בהמשך קיומו של ההליך, ובהם: העמדת עבריינים לדין ומיצוי הדין עימהם; הוצאת האמת לאור; קיומם של מנגנוני גמול, הרתעה, וענישה; שמירה על ביטחון הציבור; והגנה על זכויותיו של הקורבן הנפגע. ומן העבר השני, ניצבים האינטרסים השוללים, במקרה הקונקרטי, את המשך קיומו של ההליך, ובהם: הגנה על זכויות היסוד של הנאשם; פסילת מהלכיה הנפסדים של הרשות והרתעתה מפני נקיטת מהלכים דומים בעתיד; שמירה על טוהר ההליך השיפוטי; ושמירת אמון הציבור בבית-המשפט."

9.
טענת הפליה:
פן אחד של ה
"
הגנה מן הצדק
"
הוא ההלכה בעניין אכיפה בררנית של החוק.
בפרשת זקין קבע כב' השופט זמיר כי לעתים קרובות אין אכיפה מלאה, וּמבּחינה מעשית אף לא יכולה להיות אכיפה מלאה. בית-המשפט הבחין שם בין
"אכיפה בררנית"
ל
"אכיפה חלקית"
, והגדיר
"אכיפה בררנית"
כ"אכיפה הפוגעת בשוויון במובן זה שהיא מבדילה לצורך אכיפה בין בני אדם דומים או בין מצבים דומים לשם השגת מטרה פסולה, או על יסוד שיקול זר או מתוך שרירות גרידא", אכיפה שהיא אסורה וּפסולה, אֶל מול
"אכיפה חלקית"
, שאינה בהכרח אכיפה ופסולה והיא עשויה להיות עניינית וּמותרת בנסיבות מסוימות (בג"ץ 6396/96
זקין נ' ראש עיריית באר-שבע, פ"ד נג
(3) 289,
305
).

אכיפה סלקטיבית, אשר בגינה יהא מוצדק, במקרים מסוימים לבטל את כתב האישום מכוח דוקטרינת ההגנה מן הצדק תחשב כזו, במצב בו "הרשות מפעילה מדיניות אכיפה אשר מפלה בין פלוני לאלמוני על בסיס שיקולים זרים כגון דת, גזע או מין, או כאשר היא נוהגת במדיניות של אכיפה שרירותית... יחד עם זאת, חשוב לזכור כי לא כל אכיפה חלקית הינה בהכרח אכיפה סלקטיבית פסולה" - ע"פ 7014/06 מדינת ישראל
נ' אהרון לימור תק-על 2007(3), 3779, עמ' 3805. "יש כידוע להבחין בין אכיפה בררנית, שיסודה בטעמים מפלים ועל כן היא פסולה, לבין אכיפה חלקית המבוססת על נימוק עניני" - רע"פ 1252/06 שמואל טחן נ' מדינת ישראל
תק-על 2006(2), 539, עמ' 540.

היטיב להגדיר זאת כב' השופט ברק (כתוארו דאז), שקבע כי הסמכות להגיש אישום פלילי היא סמכות חשובה וקשה היכולה לחרוץ גורלו של אדם:

"בהפעילו את שיקול-דעתו חייב התובע לפעול מתוך שוויון וללא הפליה ...הפעלה ראויה של ההליך הפלילי מבוססת על אמון הציבור ברשויות התביעה ועל אמונה כי הן מקבלות החלטותיהן מתוך שוויון. הגשת אישומים בדרך מפלה פוגעת באמון הציבור ברשויות התביעה,פגיעה זו קשה היא למשטר הדמוקרטי."
(בג"ץ 935/89
גנור נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד מד
(2) 485, עמ' 512).

10.
על רקע האמור, אדון בטענת הנאשמים להחלת
הגנה מן הצדק
על עניינם.
ב"כ הנאשמים טוען לחוסר-שוויון, הפליה פסולה ואכיפה בררנית של הדין, בהחלטת המאשימה שלא להעמיד לדין את המתלוננת בגין תקיפתה את הנאשמת 2. לשיטת ב"כ הנאשמים, עצם העמדת הנאשמים לדין תוך הפלייתם לרעה מהווה אכיפה בררנית פסולה המקימה להם
הגנה מן הצדק

שתוצאתה ביטול האישום נגדם.
לעומת זאת טוען ב"כ המאשימה כי התנאי הבסיסי להקמת טענת הפלייה פסולה או אכיפה בררנית הינו כי הפרטים נשוא ההשוואה הינם זהים וּבענייננו לא ניתן להשוות בין האישומים שכן כתב האישום שהוגש כנגד הנאשמים מתייחס לעבירות תקיפה והוגש על סמך חומר הראיות שבתיק ואילו תלונת הנאשמת 2 כנגד המתלוננת טרם הוחלט לגביה מה יעלה בגורלה.

מעיון בטענות הצדדים, לא מצאתי כי הטוענים ל
"
הגנה מן הצדק
"
ביססו והוכיחו טענתם כי המאשימה נהגה באפליה מכוּונת, בררנית וּמתוך מניע פסול, או כי התנהגותה של המאשימה היא בלתי-נסבלת ושערורייתית עד כי יש צורך בשלב מוקדם זה לבטל את כתב-האישום. אומנם המאשימה לא פירטה בתגובתה מה עלה בגורל תלונת הנאשמת 2
ועליה לעשות כן תוך 30 יום מהיום, אולם עצם אי מתן החלטה מה עלה בגורל תלונת הנאשמת 2 אינו מעיד על אכיפה בררנית העולה כדי התעמרות בנאשמים.
לסיכום: המקרה שלפני אינו נמנה על סוג המקרים בהם יש להורות על ביטול כתב האישום ואף ראוי לתת את הדעת על כך, שגם אם ביהמ"ש יעשה שימוש בדוקטרינה הזו, הוא יוודא שישומה לא יביא לתוצאה שבה "החוטא יצא נשכר".

11.
לאור האמור לעיל אני דוחה את הטענה המקדמית של "הגנה מן הצדק".
על המאשימה ליתן החלטתה תוך 30 יום מהיום האם בכוונתה להגיש כתב אישום כנגד
המתלוננת לאור תלונת הנאשמת 2 וחומר החקירה שבפני
ה שאם לא כן עליה להודיע על כך לנאשמת 2 בהתאם להוראות סעיף 63 לחסד"פ.

אני קובע את התיק להקראה ליום 3.5.09 שעה 10:00.

המזכירות תודיע תוכן החלטתי זו לב"כ הצדדים ותזמנם ואת הנאשמים לדיון.


ניתנה היום,
ה' ניסן תשס"ט, 30 מרץ 2009, בהעדר הצדדים.








הוקלד על ידי .......







פ בית משפט שלום 9054-07/08 מדינת ישראל נ' גסאן ותד, סנא קטאוי, מוחמד ותד (פורסם ב-ֽ 30/03/2009)