פסקי דין על דותן חיה | פסקי דין על ברשד פנינה | פסקי דין על יודם הדסה ואח' | פסקי דין על וסלובסקי אברהם | פסקי דין על נוה הלל שע"י מרכז קהילתי חסדי יצחק | פסקי דין על פלדמן יצחק |

220110/02 א     31/03/2009




א 220110/02 דותן חיה, ברשד פנינה, יודם הדסה ואח' נ' וסלובסקי אברהם, נוה הלל שע"י מרכז קהילתי חסדי יצחק, פלדמן יצחק




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט השלום תל אביב-יפו
ת.א.
220110/02


בפני
:
כבוד השופט חיים טובי


31/03/2009





התובעים:

1. דותן חיה


2. ברשד פנינה

3. יודם הדסה

4. מזור חיים





ע"י ב"כ עו"ד ת. צחר ואח'




נ
ג
ד


הנתבעים:

1. וסלובסקי אברהם


2. נוה הלל שע"י מרכז קהילתי חסדי
יצחק

3. פלדמן יצחק


ע"י ב"כ עו"ד ש. דבלינגר



פסק-דין (סופי)
מבוא ורקע

1.
התובעים הינם הבעלים הרשומים של בניין בן 3.5 קומות המצוי ברחוב הארזים 16, בבני ברק והבנוי על חלקה 274 בגוש 6132 (להלן: "הבניין" או "המושכר").

2.
הנתבעים שכרו את הבניין בשכירות מוגנת על פי חוזה שכירות מיום 2/12/86 (להלן: "חוזה השכירות").

3.
בתביעה שבכאן, המתוקנת יש לומר, עתרו התובעים להורות על פינויים של הנתבעים מהמושכר לאלתר ולחייבם בתשלום דמי שכירות שבפיגור וכן לשפותם בגין הנזקים שגרמו למושכר כתוצאה מהזנחתו.

לשיטת התובעים, הנתבעים הפרו את חוזה השכירות עת נמנעו מלשלם את דמי השכירות המוגנים, כמו גם את המיסים השוטפים החלים על המושכר.

עוד טענו התובעים בתביעתם כי הנתבעים גרמו וגורמים למושכר נזק ניכר עקב הזנחתו ו/או בגין תחזוקה לקוייה שלו, זאת בניגוד להוראות חוזה השכירות.

גלל כן, קמה לתובעים – כך הטענה – עילה לפינויים של הנתבעים מהמושכר מכוח הוראות סעיפים 131(1) ו-131(2) לחוק הגנת הדייר (נוסח משולב), תשל"ב-1972 (להלן: "חוק הגנת הדייר").

4.
הנתבעים מצידם הכחישו, בכתב הגנתם, קיומה של עילה לפינויים מהמושכר וטענו כי דין התביעה להידחות מחמת התיישנות, שיהוי ומעשה בית-דין.

לשיטת הנתבעים יש לסלק התביעה על הסף מחמת מעשה בית דין נוכח פסק הדין מיום 13/9/94 אשר ניתן במסגרתה של תובענה קודמת שהוגשה כנגד הנתבעים (ת.א. 3740/91).
לגופה של התביעה טענו הנתבעים כי, ככלל, דמי השכירות המוגנים שולמו ומשולמים במלואם ובמועדם ורק לעיתים נדירות אלה שולמו באחור קל ובלתי משמעותי.
הנתבעים כפרו בקיומו של חוב בגין דמי שכירות וטענו כי הסכומים להם עותרים התובעים בתביעתם, הינם חסרי בסיס ומופרזים.
הנתבעים הכחישו נחרצות טענת התובעים בדבר הזנחת הבניין או כי נגרמו לו נזקים כלשהם כתוצאה ממחדלם.
המיסים השוטפים החלים על המושכר משולמים – כך לנתבעים – במלואם ובמועדם.
לבסוף טענו הנתבעים כי אין שחר לטענת התובעים בדבר נטישת המושכר שכן זה משמש כל העת למטרת השכירות.

ההסכם הדיוני

5.
בפתח ישיבת ההוכחות אשר נקבעה ליום 12/2/07 הגיעו הצדדים, בהמלצת בית המשפט לידי הסכם פשרה – אשר קיבל תוקף של

פסק דין
חלקי בו ביום (להלן: "הסכם הפשרה") – שאלה עיקריו:
א.
ימונה רואה חשבון (במידת האפשר שיהא גם משפטן) מטעם בית המשפט אשר יבחן קיומו – או אי קיומו – של חוב דמי שכירות לתקופה שמיום 1/1/96 ועד ליום 31/12/06 (להלן: "תקופת הבדיקה").

הוסכם על הצדדים כי חוות דעת המומחה שימונה כאמור, תהא סופית ובלתי ניתנת לערעור.
ב.
בית המשפט הוסמך על ידי הצדדים לקבוע, על בסיס חוות דעת המומחה לכשתינתן, האם נשתכללה כנגד הנתבעים עילה לפינויים מהמושכר.

היה והתשובה לשאלה האמורה תהא חיובית, הוסמך בית המשפט לקבוע את הפיצוי המגיע לתובעים בגין ההפרה, זאת בנוסף לתשלום חוב דמי השכירות – באם יימצא כזה.

בכל מקרה, כך הוסכם על הצדדים, לא יינתן כנגד הנתבעים סעד של פינוי מהמושכר.
ג.
הצדדים הסמיכו את בית המשפט להכריע בשאלות דלעיל – לאחר שמיעת טיעוני הצדדים – על פי שיקול דעתו מכוח הוראת סעיף 79א' לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984.

6.
על בסיס הסכמות הצדדים בהסכם הפשרת ומכוחן, הוריתי בהחלטה מיום 1/3/07 על מינויו של עוה"ד ורו"ח עמי הלביא למומחה מטעם בית המשפט (להלן: "המומחה") לבדיקת היקף תשלומי שכר הדירה המוגנים לתקופת הבדיקה, כמתחייב מחוזה השכירות.

חוות דעת המומחה
7.
לאחר בדיקת המסמכים הרלוונטיים שהומצאו לו ושמיעת טענות הצדדים בישיבה שהתקיימה בפני
ו ביום 10/12/07, הוציא המומחה מתחת ידו חוות דעת מיום 15/1/08 (להלן: "חוות הדעת").

המומחה בדק ומצא כי בתקופת הבדיקה קיים הפרש כספי (נומינלי) לחובת הנתבעים – בין שכר הדירה ששולם בפועל לבין זה אשר אמור היה להשתלם על פי חוזה השכירות – בסך 29,819 ₪. סכום זה עולה לסך 46,404.96 ₪ נכון (משוערך) למועד מתן חוות הדעת (להלן: "חוב דמי השכירות").

8.
בשל תשלום חריג על סך 22,200 ₪ ששולם ביום 1/7/98 לחשבונה של התובעת 2 (להלן: "התשלום החריג")
ולבקשתו
של
הנתבע
1,
בדק המומחה ומצא כי תשלום חריג זה נועד " ... לאיפוס חובות העבר ..." ואיננו מהווה מקדמה בגין הרבעון המתחיל ביום 1/7/98.
נוכח מסקנתו דלעיל, הוצע על ידי המומחה לשנות את "תקופת הבדיקה" לתקופה המתחילה ביום 1/7/98 ועד ליום 31/12/06 (להלן: "תקופת הבדיקה החדשה").
המומחה קבע בחוות דעתו, כי חובם של הנתבעים לתקופת הבדיקה החדשה הינו בסך 34,992 ₪. סכום זה עולה לסך 50,638.29 ₪ נכון (משוערך) ליום מתן חוות הדעת.

9.
חרף הסכמת הצדדים בהסכם הפשרה לפיה חוות דעת המומחה תהא סופית ולא ניתנת לערעור, נעתרתי לבקשת ב"כ הנתבעים לשגר שאלות הבהרה למומחה ולהגיש השגותיו על חוות הדעת, ככול שישנן כאלו (ראו החלטתי מיום 2/9/08).

ביום 14/9/08, או בסמוך לכך, הגיש ב"כ הנתבעים למומחה שאלות הבהרה (השגות) אשר נפרסו על פני 8 עמודים (להלן: "שאלות ההבהרה").

10.
המומחה בחן את שאלות ההבהרה שהוצגו לו על ידי הנתבעים, ערך את החישובים הנדרשים בהתאם, והוציא מתחת ידו חוות דעת מתוקנת מיום 22/9/08 (להלן: "חוות הדעת המתוקנת") כדלקמן –
א.
המומחה שב והמליץ לתקן את תקופת הבדיקה המקורית לתקופת הבדיקה החדשה (31/12/06 – 1/7/98), תוך ייחוס התשלום החריג לכיסוי חוב קודם של הנתבעים.
ב.
חוב דמי השכירות לתקופת הבדיקה הינו בסך 7,429 ₪, משוערך ליום מתן חוות הדעת לסך 22,377 ₪.
ג.
חוב דמי השכירות לתקופת הבדיקה החדשה הינו בסך 12,602 ₪, משוערך ליום מתן חוות הדעת לסך 26,610 ₪.

11.
עם קבלת חוות הדעת המתוקנת, לא אמר ב"כ הנתבעים נואש, ועתר ביום 11/11/08 בבקשה דחופה למתן הוראות למומחה, לשנות את מימצאיו החשבונאיים כפי שבאו לידי ביטוי בחוות הדעת המתוקנת.

בתגובתה לבקשה האמורה, מיום 30/11/08, עתרה ב"כ התובעים לדחות על הסף את הבקשה שכן, כך הטענה, מטרתהּ היא לעוות את מימצאי חוות הדעת המתוקנת תוך הטעיית בית המשפט.

תגובת ב"כ הנתבעים לא איחרה לבוא, וביום 1/12/08 השיב לתגובת ב"כ התובעים תוך אמירה כי זו נועדה " ... לשמור על כבודו של בית המשפט, ולמנוע בכל דרך אפשרית שתצא תקלה מתחת ידו".

ההכרעה
12.
אחר שבחנתי, בחון היטב, את טענות הצדדים על רקע חוות דעת המומחה (המקורית והמתוקנת) ועל בסיסן, ומכוח הסמכות שניתנה לי על ידי הצדדים להכריע בשאלות המפורטות בסעיף 5

(ב')


לעיל,


על


פי


סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט



התשמ"ד-1984 – הנני קובע
כזאת –
א.
לא מצאתי כי נשתכללה, בנסיבות העניין, עילה לפינוי הנתבעים מהמושכר, חרף קיומו של חוב דמי שכירות לתקופת הבדיקה.
ב.
לא מצאתי כי יש לשנות את תקופת הבדיקה, עליה הוסכם בינות הצדדים בהסכם הפשרה, לזו המוצעת על ידי המומחה.
ג.
אני מחייב את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובעים את חוב דמי השכירות על פי חוות הדעת המתוקנת, בסך 22,377 ₪.

סכום זה ישא הצמדה וריבית חוקית מיום 15/1/08 ועד התשלום המלא בפועל.
ד.
בהתחשב בהסדר הפשרה שהושג ולאור התוצאה אליה הגעתי הנני מחייב הנתבעים לשלם לתובעים מחצית מאגרת המשפט ששולמה וכן שכר טרחת עורך דין בסך כולל של 6,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק.

האגרה תישא הצמדה וריבית מיום הוצאתה ועד תשלומה בפועל ושכר הטרחה ישא הצמדה וריבית מהיום ועד תשלומו המלא.

13.
המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לבאי כוח הצדדים - באמצעות הדואר.


ניתן היום, ו' בניסן, תשס"ט (31 במרץ 2009), בהעדר הצדדים.



חיים טובי
, שופט



קלדנית: אהובה







א בית משפט שלום 220110/02 דותן חיה, ברשד פנינה, יודם הדסה ואח' נ' וסלובסקי אברהם, נוה הלל שע"י מרכז קהילתי חסדי יצחק, פלדמן יצחק (פורסם ב-ֽ 31/03/2009)