פסקי דין על שמעון גילר | פסקי דין על לב לבייב | פסקי דין על לידר קומפני 1992 | פסקי דין על לידר קומפני |

1302/00 א     02/09/2003




א 1302/00 שמעון גילר נ' לב לבייב, לידר קומפני 1992 בע"מ, לידר קומפני בע"מ




1
בתי המשפט
ת.א 001302/00
בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
02/09/03

כב' השופטת גרסטל הילה

בפני
:

שמעון גילר

עו"ד ערן לב

בעניין:
התובע
נ ג ד
1. לב לבייב

2. לידר קומפני 1992 בע"מ

3. לידר קומפני בע"מ

עו"ד משה גליק


הנתבעים
פסק דין

(בסוגיית החבות)

1. זוהי תובענה כספית לחיוב הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך 2,500,000 ₪, וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. 60221

2. התמונה העולה מכתב התביעה, בקליפת אגוז, היא שהתובע, שהינו גיאולוג, המתמחה, בין היתר, באיתור שטחים הראויים להקמת מחצבות והעובד אף כמתכנן ויזם של מחצבות אבן, טוען שבשנת 1992 פנו אליו הנתבעים (שהוצגו בפני
ו כישות אחת), וביקשו ממנו לאתר עבורם שטח לשם הקמת מחצבת אגרגטים באיזור הסמוך ליישוב צופים ליד כפר-סבא.

התובע נענה לפניה, ערך את הבדיקות הגאולוגיות המתאימות, איתר שטח ראוי בתחום המשבצת המתוכננת של צופים, שלא היה לגביו צורך בהכנת תכנית בניית עיר לכריה, וגיבש תוכנית להפעלת מחצבה תוך תקופה קצרה יחסית.
בין התובע לנתבעים סוכם שאם היוזמה תצא לפועל, יהיה התובע זכאי ל-10% משווי פרוייקט החציבה, או לחילופין - ל-1-0.75 ₪ לטון חומר חציבה שיוצא לצורכי מכירה או לצרכים עצמיים.

מחצבת צופים הוקמה והחלה בפעילות בשנת 1994 אלא שהנתבעים לא שלמו לתובע דבר, למרות פניות חוזרות ונשנות שלו אליהם, ובתביעה זו עותר הוא, כאמור, שישולם לו הסכום המגיע לו, לטענתו, על-פי ההתקשרות שביניהם.
זו כל התורה כולה מנקודת מבטו של התובע, הטוען שהדרך שהציע לנתבעים, היינו, העמקת הגבהים במגרשים שבאתר צופים-צפון, ביחס לגבהים שאושרו בתב"ע, לשם יצירת עודפי חומר וניצולם הכלכלי של עודפים אלה - היא דרך שחסכה לנתבעים זמן ומשאבים רבים - שכן, היא חסכה להם את הצורך בהליך הרגיל הממושך והמסובך של שינוי יעוד קרקע בתב"ע.

3. הנתבעים כופרים בזכאותו של התובע לכל סכום מהם. לטענתם, הנתבעות 2, 3 עוסקות בהקמת הישוב צופים מראשיתו ועד היום, ומאז 1992 מבצעות הן עבודות עפר, פיתוח ופריצת דרכים בשטח צופים הנקרא "צופים-צפון", כשבמסגרת עבודות אלו, אושר להן להפעיל בשטח מגרסה ניידת, כדי להוזיל את עלויות הפיתוח.

לדברי הנתבעים, לא הוקמה בצופים כל מחצבה, וכל הטיפול בענייני המגרסה - נעשה ע"י נתבעת 3 ללא כל מעורבות של התובע.

הנתבעים טוענים שמעולם לא סכמו עם התובע את הנטען על-ידיו.

4. ב"כ הצדדים הגישו לבית המשפט הודעה בדבר הסכמות דיוניות - שהרלבנטית ביניהן לענייננו, היא ההסכמה בדבר פיצול הדיון לשני שלבים - כשבשלב הראשון, תידון שאלת החבות בלבד, ובשלב השני, אם וככל שיהיה, תידון שאלת "גובה החבות", כהגדרת ב"כ הצדדים, ולמעשה, הכוונה לשווי הסכום שיגיע לתובע.

אישרתי את הסכמת הצדדים ונתתי לה תוקף של החלטה, ולאחר השלמת ההליכים המקדמיים נשמעו העדויות בתיק: מטעם התובע העידו הוא עצמו ומר עמי שושני, וכן זומן מר יצחק אלוש; ואילו מטעם הנתבעים העיד אך ורק עו"ד משה גליק
.
בנקודה זו אעיר כבר עתה, שלכתחילה, הוגש תצהירו של נתבע 1 והתבקש זימונו של עד נוסף, מר דורון בראון, אלא שבישיבת יום 19.12.02 (עמ' 37) הצהיר עו"ד גליק שברצונו למשוך את תצהירו של נתבע 1 ולא להעידו. כמו-כן ויתר הוא על העד הנוסף. עו"ד גליק הודיע גם בישיבת 23.6.02 (עמ' 8) שבכוונתו להגיש חוות דעת נגדית לעדות התובע - אך לא עשה כן.
עו"ד גליק, שייצג בפני
את כל הנתבעים, היה העד היחיד מטעם ההגנה, אלא שעל-פי האמור בתצהיר עדותו הראשית (נ/2), הוגש תצהיר זה אך ורק מטעם נתבע 3, וכך נותרו נתבעים 1-2 חשופים, ללא הגנה וללא כל עדות מטעמם.
עו"ד גליק ממלא תפקיד של יועץ משפטי של נתבעת 3 בלבד. הוא אינו אורגן שלה, ובעובדה שידועות לו לדבריו "מירב הפעולות המשפטיות והמסחריות שהיו כרוכות בעצם הקמת הישוב צופים מיום הקמתו ועד היום" - אין די.
בסיכומיו, ניסה ב"כ הנתבעים להסביר מדוע לא זומנו נתבע 1 ומר בראון לעדות (סע' 9 עמ' 8), אלא שמעבר לעובדה שחלק מהאמור בסיכומים הם בבחינת הגיגים שאין להם רלבנטיות, לא ניתנה תשובה לשאלה - מדוע לא התייצב נתבע 1 והצהיר שמר אלוש לא הוסמך לייצגו ולהתקשר מטעמו, או מטעם הנתבעות 2, 3, עם התובע, וכי ידוע לו שמר אלוש אף לא התקשר עם התובע ומעולם לא הובטח לתובע על-ידיו או ע"י מר אלוש דבר וחצי דבר מהנטען על-ידיו.
ומדוע, אם אכן אינו בקיא בפרטים, כמאמר עורך-דינו בסיכומים, דווקא הוא היה זה שנתן תצהיר תשובות לשאלון מטעם כל הנתבעים (ת/5 - ת/6).

סוגיית אי הבאתו של עד חיוני להעיד זכתה לפסיקה עניפה. ההלכה הפסוקה קובעת:

"... בכלל הנקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל-דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי-הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה."
(ע"א 548/78 נועה שרון ואח' נ' יוסף לוי , פ"ד לה(1) 736, 760, צוטט בע"א 55/89 קופל בע"מ נ' טלקאר, פד"י מד (4) 602).
עוד לעניין זה ראו: ע"א 465/88 בנק למימון וסחר בע"מ נ' מתתיהו ואח' , פד"י מה (4) 651; ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נ' פרץ רוזנברג ואח' , פד"י מז (2) 605.

עדותו של נתבע 1 הינה עדות חיונית ביותר - להפרכת טענותיו של התובע, ושתיקתו בענין זה - חייבת לפעול לרעתו.

5. המחלוקת בין הצדדים, אם כך, היא: האם נוצרה בין התובע לבין הנתבעים או מי מהם, התקשרות לפיה בצע התובע עבודה עבור הנתבעים או מי מהם והינו זכאי לתמורה עבור עבודה זו, ואיזו עבודה, וכדי להכריע במחלוקת זו - אבחן את העדויות שהובאו בפני
בסוגיה זו.

א. התובע טוען שמר יצחק אלוש, שהיה מוכר בקהילה העסקית כנציגו של מר לב לבייב
, הנתבע 1, הוא שפנה אליו בשנת 1992, וביקש ממנו, מטעם נתבע 1 ובשמו, לאתר שטח בו ניתן יהיה להקים מחצבת אגרגטים באיזור המרכז.
התובע הודיע לו שיש בידיעתו אתר כנ"ל וסיכם עמו את הסדרי התשלום.

מר יצחק אלוש, שהובא להעיד בעל-כורחו, באמצעות צו הבאה, וחוסר רצונו להעיד היה ברור ועלה אף מתוכן עדותו, ניסה, אמנם, ליצור הרושם שלא היה נציג של נתבע 1 בפרוייקט זה, אך אישר בנקודות מהותיות את גרסת התובע.

לדבריו (עמ' 5 לישיבת 11.8.02), נתבע 1 פנה אליו בקשר לענין צופים - ואז הוא עצמו התקשר לתובע וביקש ממנו לבדוק אם יש באיזור פוטנציאל לאבן שראויה לחציבה. התובע השיב לו בחיוב. התובע חיפש עבור אלוש (עמ' 6) כל מיני מקומות ואישר את המקום. יחד עם זאת, משנשאל מה התמורה שסוכמה עם התובע השיב "היו התכתבויות. אני לא זוכר". (שם, שורה 14). משנשאל שוב ושוב - אמר - שאכן הבטיח לתובע 10% מרווחי החברה, אלא שהחברה הרלבנטית היתה חברת - "יחיד סי" ולא אף אחת מהחברות הנתבעות. יחד עם זאת, מאשר מר אלוש בחקירתו - "מר לבייב ידע על ההתחייבות הזו של החברה... מר לבייב ידע על ההתחייבות כלפי גילר" (עמ' 6 שורות 24-26). אלא ששוב חוזר הוא על הטענה שההתחייבות נעשתה במסגרת "יחיד סי" (עמ' 7).

בהמשך עדותו (עמ' 8) התקבל הרושם שמר אלוש אינו כה נחוש בעמדה אותה ניסה להציג, ולפיה ההתקשרות היתה עם יחיד סי. משנשאל על-כך באופן מפורש - השיב שאינו משפטן, ולמעשה לא ניתן לעשות הפרדה מלאה (שורות 20-21). ובהמשך: "לי היתה כוונה מוחלטת שגילר יקבל מה שהבטחתי... זה שדיברתי בשם לבייב יכול להיות שזה היה ברשותו, זה שדיברתי בשם יחיד סי מחצבות" (שורות 25-27). מר אלוש מבהיר עוד שהתובע אינו פועל כפילנטרופ ומגיע לו תשלום עבור עבודתו.

מר אלוש אישר גם שהתקיימה פגישה בין התובע לבין הנתבע 1, בנוכחותו והבהיר, בחקירתו הנגדית (עמ' 11) שהוא עצמו הגה את רעיון המחצבה, אך פנה לתובע שהוא "האורים והתומים" שלו מבחינה מקצועית והוא שלימד אותו את התחום, (עמ' 9). מר אלוש הפגיש את התובע עם הנתבע 1.

מר אלוש הבהיר שדובר על 10% לתשלום לתובע, אלא שלדבריו (עמ' 12) דובר על כך במקרה שיחיד סי תפעיל את המחצבות. יחד עם זאת, "היה מוסכם ביננו שצריך לפצות את גילר באיזה אחוז" (עמ' 13), והכוונה להסכמה בינו לבין נתבע 1. עוד אומר אלוש, בתשובה לשאלה אם נתבע 1 ידע על ההתחייבות כלפי התובע: "לבייב ידע שהוא מחוייב אלי" (עמ' 13 שורה 13).

ב. מסקירת עדותו של מר אלוש בלבד עולה שעדות התובע נתמכת על-ידיו בנקודות רבות:
ראשית, ברור מעדות מר אלוש שהוא אכן פנה אל התובע בבקשה לאתר מקום למחצבה, והתובע נענה לפנייתו.

שנית, ברור מעדות מר אלוש שהוא הביא לידיעת התובע שפנייתו נעשית בשם נתבע 1, וחברות שבשליטתו ועל-דעתם, ואף היו פגישות בין התובע לבין הנתבע 1 בענין זה.

שלישית, ברור מעדות מר אלוש שהן נתבע 1 והן הוא, התכוונו לשלם לתובע תמורת עבודתו.
אין לקבל את טיעוני ב"כ הנתבעים בענין עדותו של מר אלוש. כפי שציינתי, מר אלוש לא שש להעיד לטובת התובע, או להעיד בכלל, ועדותו היתה רחוקה מלהיות עדות אוהדת לתובע.

ג. חיזוק נוסף לעדות התובע ולגרסתו ניתן לקבל מהעד עמי שושני.
עד זה הגיש תצהיר עדות ראשית ת/1. בתצהירו מספר הוא שהינו חבר קיבוץ אשדות יעקב מאוחד, העוסק בתחום המחצבות משנת 1968 ושימש ומשמש כמנהל מחצבות במהלך שנים רבות. מר אלוש פנה אליו בשנת 1992 והציע לו להצטרף לסיור באתר צופים - אתר שנקנה ע"י הנתבע 1.
מר אלוש אמר למר שושני שהייזום של פרוייקט צופים - הכולל הפקת 5 מליון טון אבן וגריסתה באמצעות מערך נייד - נעשה ע"י התובע, שהיה מוכר לעד מקודם. מר שושני השתתף בסיור. התובע הוביל את הסיור והציג בו את כל הפרטים תוך התבססות על תוכניות וניירות שהוחזקו על-ידיו. היה ברור, לטענת מר שושני, שהתובע הינו היוזם והמתכנן של הפרוייקט.

מר שושני הינו עד נטול פניות. עדותו מהימנה בעיני ומצטרפת, אף היא, לתימוכין שנמצאו כאמור לגרסת התובע, בעדותו של מר אלוש.

ד. התובע פירט בתצהירו ת/2 (סע' 32-48) את כל השתלשלות פעולותיו סביב פרוייקט צופים. הוא הסביר את תהליך החשיבה שעבר, את הפעולות שנקט ואת לוח הזמנים המהיר בו עבד. הוא איתר מקום מדוייק, ערך תוכנית יישור לצורך גיבוש רעיון ביצוע החציבה ללא צורך בהיתרים ובשינוי יעוד; נפגש עם עו"ד גליק; הוביל סיור באתר בנוכחות מספר אנשים, כולל אלוש ושושני, ואף עו"ד גליק נכח בסיור והציג במסגרתו את התוכנית. התובע אף נפגש עם הנתבע 1 בענין זה ושכנע אותו ברצינות התכנית שלו. התובע נחקר ארוכות ע"י עו"ד גליק, אלא שבחקירתו זו לא נסתרה ולא קועקעה גרסתו. ההיפך הוא הנכון. מחקירתו ניתן היה להתרשם שהתובע הינו איש מקצוע מעולה, בעל מוניטין וכבוד רב בתחום המחצבות, שנענה לפנייה, ביצע עבודה ונותר ללא תשלום, למרות שהמחצבה עצמה פועלת כבר משנת 1994.

ויודגש - פעולות התובע, בכל הנוגע לאתר צופים, אליבא דנתבעים עצמם, היו כרוכות בשכנועו של נתבע 1, שהרי לפי דברי אלוש - לא האמין נתבע 1 בכלכליותו של הפרוייקט, ואלוש הביא את התובע לפגישה עמו כדי שישכנע אותו בכלכליות הפרוייקט וברצינותו של התובע.

ה. אל מול גרסת התובע, לפיה הוא יזם את הרעיון, לא הוצגה גרסה ברורה וחד משמעית של הנתבעים. לא הובאה בפני
כל עדות ממנה ניתן ללמוד מי, מטעם הנתבעים, יזם את הרעיון ומי הגה אותו. וממסמכים שונים שהוצגו (ת/2 (4), נ/2) עולה שבתוכניות שהוכנו ע"י הנתבעים - אין זכר לעודפי חומר; ולכן, לא נותר ספק בליבי שהתובע הוא שיזם את הרעיון ובזכותו קרם פרוייקט צופים - עור וגידים.

בסיכומי ב"כ הנתבעים מוצגת גרסה לפיה רעיון החציבה והפעלת המגרסה עלה עוד באפריל-מאי 1992, זמן רב לפני כניסת התובע לתמונה (עמ' 4 לסיכומים), ועל-פי המלצת מהנדסי הנתבעת. למה, אם כך, לא זומן אף אחד מהמהנדסים לעדות? בנקודה כה משמעותית נותרה עדות אחת בודדה של עו"ד גליק, מטעם נתבעת 3 בלבד.

ו. שוכנעתי, אם כך, שמר אלוש, בשם הנתבעים (כפי שעוד יובהר להלן) התקשר עם התובע בהסכם, כנטען ע"י התובע. התובע מילא את חלקו בהסכם זה, אך לא קיבל תמורה בגינו - ועל הנתבעים לשלם לו. באשר לשיעור התמורה - אתייחס בהמשך.
ז. בנקודה זו אעיר שטענת הנתבעים לפיה עבד התובע רק כחודש-חודשיים עבורם, לא טיפל בתוכניות להנמכת השטח ובאישורן ולא יצג אותם בפני
הרשויות - אינה מעלה ואינה מורידה.
התובע הוא שהגה את הרעיון והוא שאיתר את הקרקע, וראוי לציין שגרסת הנתבעים, בסיכומיהם, מהווה שינוי לעמדה שהציגו לכל אורך הדרך. בכתב ההגנה המתוקן הוכחשה זכאותו של התובע לכל סכום שהוא מאחר שאליבא דגרסתם אין ולא היה כל קשר עמם ומר אלוש לא יכול היה להתחייב עבורם. בסיכומים נולדה גירסת היעוץ הגיאולוגי, הודאה מובלעת בזכאות התובע לשכר, אך אמירה סתמית שיתכן שהתובע כבר קיבל את שכרו מיחיד סי.
גירסה זו מעוררת תמיהה. אך יש בה, בוודאות, כדי לתמוך בעיקרי טענותיו של התובע.

6. חייבת אני להתייחס לטענות נוספות שהועלו ע"י הנתבעים במסגרת נסיונם להתגונן בפני
התביעה, והמטילות צל כבד על תום ליבם -

א. לטענת הנתבעים כלל לא מדובר בפרוייקט חציבה, כי אם במגרסה ניידת הפועלת במסגרת עבודות פיתוח של בניית הפרוייקט בצופים-צפון.
טענה זו (עמ' 3 לנ/2) נסתרת מיניה וביה - שהרי עד היום, למרות שחלפו למעלה מ-10 שנים, לא נבנה במקום ולו בית אחד (עמ' 46 לישיבת 9.12.02) ואף לא הונחו יסודות לבניה, אך פרוייקט החציבה עובד במלוא המרץ במהלך כל אותן שנים.
גם מהנספחים המצורפים לתצהירו של עו"ד גליק עולה שהוזמנה עריכת סקר הבודק את השפעת הפיצוצים לצורכי חציבה על הבתים הקיימים בישובים (נספח יב 2 לנ/1), ומת/4 עולה שהנתבעים עצמם או מי מהם, ראו במקום מחצבה (סע' 12).
משהוצגו נתונים אלה לעו"ד גליק בחקירתו הנגדית (עמ' 47) אמר הוא: "התוצאה של המציאות בשטח היא מהלך גדול של חציבה. אם אדם הדיוט יבוא הוא למקום ויסתכל על זה, הוא יכול לומר שזו מחצבה, אבל...". וכאן מגיע הסבר הנשמע מאולץ ותרצני משהו.

חייבת אני להדגיש ולציין עוד שהקונסטרוקציה שנבנתה ע"י עו"ד גליק לצורך שכנוע שמדובר במגרסה ניידת ולא במחצבה - אינה מקובלת עלי. כשעסקינן באתר, שעובד משך כ-7 שנים ומעלה, והופקה ממנו כמות עצומה של חומר חציבה, מבלי שנוצקו יסודות לבית אחד אפילו, הרי שלא נותר מקום לספק שעסקינן במחצבה לכל דבר וענין.
זאת בנוסף לעובדה שהנתבעים השקיעו באותה "מגרסה ניידת" סך 2.5 מליון דולר.

ב. גם טענת הנתבעים לפיה מר אלוש לא היה נציגו של נתבע 1 - מוטב היה לו לא היתה מועלית, אך אם הועלתה - מן הראוי היה שנתבע 1 עצמו יעלה אותה, במישרין, בעדות. אך הוא בחר שלא להתכחש לכך במפורש, וכפי הנראה, לא בכדי.

ב"כ התובע טרח והציג בפני
אסמכתאות למכביר מהן עולה שהן הנתבע 1 והן מר אלוש הציגו את מר אלוש כנציגו של נתבע 1 בישראל (ת/2 (11)-(18), סע' 80-90 לת/2). מר אלוש הגיש גם תצהירים בשם נתבע 1 (ת/2 (20) - (25) וסע' 81-99 לת/2).
באשר לפרוייקט צופים - נטל מר אלוש חלק פעיל בו - הוא השתתף בישיבות, השתתף בסיור, זימן את מר שושני לסיור וגם את התובע ואת עו"ד גליק, זימן פגישות עם נתבע 1 ונכח בהן.
המהפך במעמדו של מר אלוש חל, כפי שעולה מהעדויות, כתוצאה מיחסיו העכורים עם נציג קרוב נוסף של נתבע 1, אלישיוב. משעלו יחסים אלה על שרטון, ומשפחת אלישיוב, כפי הנראה, הביעה התנגדות למעורבות צד ג', נדרש נתבע 1 לבחור ובחר שמר אלוש לא יהיה צד לפרוייקטים עוד.
אלא שבמהפך זה אין כדי לאיין את מעמדו של מר אלוש מלכתחילה. מדובר בשליחות ע"י התנהגות, במצג שיצרו הנתבעים, באמצעות נתבע 1, כלפי התובע.
סע' 3(א) לחוק השליחות, התשכ"ה-1965, קובע את דרכי יצירת השליחות:

"השליחות מוקנית בהרשאה, שבכתב או שבעל-פה, מאת השולח לשלוח, או בהודעה עליה מאת השולח לצד השלישי, או על ידי התנהגות השולח כלפי אחד מהם." (ההדגשה שלי, ה.ג.)


"מכאן, כי הגם שהשלוח פעל ללא הרשאת השולח, הרי משהציג השולח מצג אובייקטיבי של הרשאה בפני
הצד השלישי, נוצרת שליחות ממש לפי חוק השליחות. שליחות זו נבדלת מן השליחות-הנחזית, המבוססת על השתקתו של השולח, שהציג מצג של הרשאה כלפי הצד השלישי - אם זה שינה את מצבו לרעה - מלטעון כלפי הצד השלישי כי השלוח פעל ללא הרשאה או חרג מן ההרשאה. כדברי השופט אליהו מצא, "סעיפים 3 ו-6 לחוק השליחות נתפסים כמגלמים את מוסד השליחות הנחזית כנורמה של שליחות ממשית, שיסודה בפירוש מצגו של השולח, כלפי הצד השלישי, ביחס להיקף הרשאתו לשלוח..." (ע"א 445/88 כונס הנכסים הרשמי כמפרק בנק צפון אמריקה בע"מ (בפירוק) נ' שטיבל, פ"ד מד(3) 331 (להלן: ע"א שטיבל), בע' 340). ראו גם דברי הנשיא מאיר שמגר בע"א 1286/90 בנק הפועלים נ' ורד הלבשה, פ"ד מח(5) 799, בע' 812.
[ע"א 4234/01 ,3264/01 ג'רר בסנינו נ' ציון אליה ואח' , פ"ד נו(6) 566, סעיף 12 לפסק הדין].

התובע הוכיח מעל לכל ספק, שבתקופה הרלוונטית, יצרו הן הנתבעים והן מר אלוש מצג כלפיו, על פיו, מר אלוש הינו נציגו העסקי של הנתבע 1, לכל הפחות, לעניין מחצבת צופים. לפיכך, משאישר מר אלוש בעדותו, את המצג שיצר כלפי התובע, ונתבע 1 עצמו נמנע מלהכחיש זאת, בשל העדרו מעדות בבית המשפט, על הנתבעים לעמוד מאחורי התחייבויותיהם.

ג. הנתבעים מעלים טענות התיישנות, שיהוי וחוסר תום-לב.
לדברי הנתבעים, מתבססת התביעה על עבודה שבוצעה מדצמבר 1992 ועד ינואר 1993 ולכן עילתה התיישנה בינואר 2000, ומשהוגשה רק בפברואר 2000 - יש לדחותה.
אלא שאין לקבל טענה זו.
התובע גרס שהינו זכאי לאחוזים מפרוייקט החציבה (10 מהרווחים או 1-0.75 ₪ לטון) וברור שזכאות זו קמה לא בעת הייזום אלא מרגע הפעלת המחצבה.
המחצבה החלה בפעולתה בשנת 1994 ואז נולדה עילת התביעה. כך שתקופת ההתיישנות לא חלפה, אף לגבי התשלומים הראשונים שאמורים להתבצע.

טענת השיהוי אף היא לא בוססה כיאות ע"י ב"כ הנתבעים. חלוף הזמן, כשלעצמו, אינו יוצר שיהוי בתביעה כגון זו, ואין לומר שהנתבעים שינו את מצבם לרעה כתוצאה מהמתנת התובע.
לא הונחה כל תשתית ראייתית לכך או לחוסר תום-לב מצד התובע.

7. שעור התמורה

קבעתי שהתובע זכאי לתמורה עבור פעולותיו ונשאלת השאלה מה שיעור התמורה.

משקבעו הצדדים בהסכמה הדיונית ביניהם שבשלב ראשון של הדיון תידון החבות - אין מקום עדיין להכנס לדיון בשאלת גובה הסכום. האפשרויות תהיינה או 10% מהרווחים או 1.0-0.75 ₪ לטון או שכר ראוי לפי שעות עבודה או לפי פרוייקט - הכל על-פי מה שיוכח בשלב השני של הדיון.

8. סוף דבר

אני קובעת שהנתבעים, ביחד ולחוד, חייבים לשלם לתובע את הסכום שייקבע על-ידי בסיומו של השלב השני של הדיון.

גם ההוצאות ושכר-הטרחה ייפסקו בסיום השלב השני. ____

המזכירות תשלח עותק פסק-דין חלקי זה לצדדים בדואר רשום ותזמנם לישיבת תזכורת לקראת השלב השני של הדיון, ליום 18.9.03 שעה 8.30.
ניתן היום, כ"ח באב, תשס"ג (26 באוגוסט 2003), בהעדר הצדדים.
גרסטל הילה
, שופטת








א בית משפט מחוזי 1302/00 שמעון גילר נ' לב לבייב, לידר קומפני 1992 בע"מ, לידר קומפני בע"מ (פורסם ב-ֽ 02/09/2003)