פסקי דין על אריה זיתוני | פסקי דין על יוסי אשד | פסקי דין על אשר מוצני | פסקי דין על איתי ויסברג ואח' |

1694/08 א     26/03/2009




א 1694/08 אריה זיתוני נ' יוסי אשד, אשר מוצני, איתי ויסברג ואח'








בית משפט השלום בחדרה

ת"א 1694-08 זיתוני נ' אשד ואח'



26 מרץ 2009



בפני

כב' השופטת
הדסה אסיף


תובעים

1
.
אריה זיתוני


נגד


נתבעים

1. יוסי אשד
2. אשר מוצני
3. איתי ויסברג
4. רחל לוי (ליקה )




פסק דין


פתח דבר
1.
בפני
שתי בקשות לסילוק על הסף של התביעה. בבסיס הבקשות שני טעמים, האחד - ההגנה העומדת למבקשים, לטענתם, מכוח סעיף 13(9) לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה – 1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע"). השני, ההגנה הסטטוטורית מתוקף היותם, לטענתם, "עובדי ציבור" לפי סעיף 7א לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה"). בנוסף, עותרים המבקשים גם לצירופה של המועצה המקומית בנימינה – גבעת עדה (להלן: "המועצה") להליך, מכוח סעיף
7ג(א) לפקודה.

2.
המשיב כיהן, בתקופה הרלבנטית לתביעה, כראש המועצה בבנימינה והמבקשים היו באותה עת חברי מועצה. התביעה, עניינה דברים שאמר ביום 3.2.08, המבקש 3, בשם המבקשים כולם, בישיבת המועצה. בגין אותן אמירות, הגיש המשיב תביעה בעילת לשון הרע,
בה הוא עותר להתנצלות המבקשים, לתיקון פרוטוקול הישיבה האמורה ולפיצוי כספי בסך של 400,000 ₪.

העובדות הדרושות לעניין
3.
ביום 3.2.08 נערכה ישיבת מועצה, שעניינה אישור תקציב המועצה לשנת 2008. בטרם החלה ההצבעה על התקציב לשנת 2008, ביקש המבקש 3 להקריא הודעה לפרוטוקול, בשם חמישה מתוך תשעת חברי המועצה, ובכללם ארבעת המבקשים. לטענת המשיב, בהודעה האמורה מוציאים המבקשים דיבתו רעה.

4.
בהודעה, נשוא התביעה, נכתב, בין היתר, כדלקמן:

"1. הצעת התקציב לשנת 2008 שלפנינו מגלמת את אופן התנהלות המועצה תחת אריה זיתוני
בכל השנים האחרונות: יש בה זלזול בהוראות החוק, חשד לכאורה להעדפת מקורבים, חובבנות ורשלנות, וגם התנהלות תוך סדר עדיפויות המנותק לחלוטין מרצון וצרכי התושבים. בשל כך נצביע חמישתנו נגד הצעת התקציב.
2. ראשית נציין שהתקציב מבוסס על תקציב 2007, שהוצג בשנה שעברה על ידי ראש המועצה כתקציב שלא אושר. בהצבעה עליו היה רוב נגדו. אנחנו מבקשים ליידע את כל חברי המועצה שמתנהלת כיום חקירת משטרה על חשד לזיוף לכאורה של הפרוטוקול ותוצאות הצבעה בישיבת המועצה מיום 28.1.07.
3...הניהול הכספי של המועצה הוא חובבני ורשלני...
4...
5...מסעיפי השכר של התקציב עולה ריח רע של שמור לי ואשמור לך. העלאות שכר של עשרות אחוזים בוצעו בשנים האחרונות לעובדים שהינם מקורבים לראש המועצה, דבר שלא ניתן לראות ביחס לעובדי מועצה אחרים...
...
11...אנחנו נאלצים להכריז כי אין לנו אמון בראש המועצה ובחבר מרעיו בכל הקשור לניהול כספי הציבור עליהם הם מופקדים ולכלל ניהול ענייני תושבי בנימינה וגבעת עדה.

חברי המועצה ליקה לוי, אשר מוצני
, רם פייין, יוסי אשד
ואיתי וייסברג"
(ההדגשות במקור).

5.
הביטויים בהודעה, להם מייחס המשיב הוצאת דיבה, הינם אלה הכרוכה בהם האשמה של העדפת מקורבים – העלאות שכר למקורבים (סעיף 5 להודעה) וכן טענה לזיוף תוצאות ההצבעה של ישיבת המועצה מינואר 2007, שעניינה היה אישור תקציב המועצה לשנת 2007 (סעיף 2 להודעה).

6.
יודגש, "הפרסום" אליו מכוון המשיב בכתב התביעה הוא הפרסום במליאת המועצה והוא בלבד (סעיפים 4 ו- 5 לכתב התביעה). אמנם, בסעיף 10 לכתב התביעה מציין המשיב כי המבקשים בחרו לפרט חלקים מהכתוב בעיתונות המקומית, אלא שטענה זו נטענה בעלמא, מבלי שהמשיב פרט איזה חלקים פורסמו ואם באותם חלקים שפורסמו, אם בכלל, הוצאה דיבתו. כתב התביעה מכוון כל כולו לפרסום במליאת המועצה.

יצוין כי בכתב התשובה שהגיש המשיב, צורפה כתבה שפורסמה בעיתון המקומי "הגפן" ביום 14.3.08 (הכתבה סומנה כנספח "א" לכתב התשובה), אלא שהכתבה עניינה למעשה ראיון של המשיב דווקא. הראיון נסב בעיקרו על תגובתו של המשיב להודעה שהקריא המבקש 3 במליאת המועצה ובמסגרת אותו ראיון צורף העתק ההודעה. באותה כתבה מודיע המשיב גם על כוונתו להגיש כנגד חברי האופוזיציה, המבקשים, תביעה בגין הפגיעה בשמו הטוב.
מכל מקום, גם לעניין אותה כתבה, המשיב לא טען באילו חלקים ממנה הוצאה דיבתו על ידי המבקשים, וגם לא יכול היה לטעון כך, שכן מדובר בראיון שנתן הוא לעיתונות המקומית.
באותה כתבה נתבקשו המבקשים להגיב לראיון של המשיב, ואלה נתנו תגובתם, אלא שגם לעניין זה לא נטען בכתב התביעה כי באותה תגובה הוצאה דיבתו של המשיב.
בכתב ההגנה צירפו המבקשים כתבה אחרת בה התראיין המשיב ל'מגזין המושבות' וגם בה הגיב המשיב על הודעת המבקשים (נספח ב' לכתב ההגנה).

7.
המשיבים אינם מכחישים כי הדברים הנטענים אכן נאמרו בישיבה מיום 3.2.08 (סע' 12 לכתב הגנתם),
אלא שהם טוענים, כי אין באותן אמירות כדי להוות "לשון הרע", כהגדרת הביטוי בחוק איסור לשון הרע, במיוחד שעה שמדובר באנשי ציבור. לחילופין, טוענים המשיבים כי עומדת להם ההגנה מכוח סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע, שעניינה "אמת הפרסום", וכן הגנת "תום הלב" לפי סעיף 15(1), 15(2), 15(4), ו- 15(9) לחוק איסור לשון הרע. המבקשים טוענים כי העלו את טענותיהם מתוקף תפקידם וגם אם היו אי דיוקים בטענותיהם, הרי שאלה נבעו מהעובדה שהמשיב, לטענתם, פעל להסתרת מידע מהם בכל הקשור להתנהלות המועצה. לטענתם, התביעה הוגשה כאמצעי לחץ פוליטי כנגדם. המבקשים מוסיפים וטוענים כי, מכל מקום, הפרסום לא נעשה ב"זדון", וממילא לא חל סעיף 7א(ג) לחוק איסור לשון הרע.

8.
בנוסף, הגישו המבקשים את הבקשות שבפני
לסילוק התביעה על הסף, כאמור, בטענה כי מוקנית להם
ההגנה האבסולוטית מכוח סעיף 13(9) לחוק איסור לשון הרע וכן ההגנה הסטטוטורית מתוקף היותם "עובדי ציבור" לפי סעיף 7א לפקודה.

דיון ומסקנות
9.
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, לרבות האסמכתאות שהוגשו, באתי לכלל מסקנה כי מן הדין לקבל את בקשת המבקשים לסילוק התביעה על הסף מכוח ההגנה של סעיף 13(9) לחוק איסור לשון הרע.

ההגנה מכוח סעיף 13(9) לחוק איסור לשון הרע
10.
אין חולק על חשיבותה של הזכות לשם טוב. יחד עם זאת, המחוקק הכיר בקיום אינטרסים וערכים הגוברים על הזכות לשם טוב. הכרה זו מצאה את ביטויה, בין היתר, במסגרת ההגנות המוחלטות שבסעיף 13 לחוק איסור לשון הרע, ולענייננו, במסגרת סעיף 13(9) לחוק איסור לשון הרע.


11.
סעיף 13(9) לחוק איסור לשון הרע קובע כדלקמן:

"13. פרסומים מותרים -
לא ישמש עילה למשפט פלילי או אזרחי..
(9) פרסום שהמפרסם חייב לעשות על פי דין או על פי הוראה של רשות המוסמכת לכך כדין או שהוא רשאי לעשות על פי היתר של רשות כאמור".

12.
סעיף 13(9) מעניק הגנה מוחלטת לשלושה סוגים של פרסומים: פרסומים שהמפרסם חייב לעשותם מכוח חוק, פרסומים שהמפרסם חייב לעשותם מכוח הוראה של רשות המוסמכת לתת הוראה כזו, ופרסומים שהמפרסם קיבל היתר לפרסמם מאת רשות המוסמכת לתת היתר כזה

.

13.
שנהר, בספרו, כותב כי "אדם המפרסם לשון הרע בנסיבות סעיף 13 יהנה מהגנה גם אם הפרסום יהיה כוזב וגם אם פעל בזדון...מסיבה זו זכו ההיתרים שבסעיף 13 להיקרא 'ההגנות המוחלטות'. החלת ההיתרים שבסעיף 13 גם על פרסומים שקריים וזדוניים עלולה לגרום עוול לנפגע מהפרסום. לפיכך נקבע, כי יש לפרש את סעיף 13 באופן דווקני, כי אין מקום להרחיב את תחולתו מעבר למתבקש מלשונו (ע"א 211/82 ננס נגד פלורו, פ"דמ(1) 210, 215) וכי אין להחיל את ההגנה על פרסומים של גופים שאינם נקובים בחוק במפורש (ע"א 90/49 בנטוב נגד קוטיק, פ"ד ה593, 598)
"
(שם, עמ' 191-192).

14.
בע"א 1233/07 (מחוזי – נצרת) אשל נגד עטר (פורסם בנבו, 21.8.08), אליו הפנה המשיב, דן בית המשפט בסעיף 13(9) לחוק איסור לשון הרע (להלן: "עניין אשל"). בעניין אשל, קבע כב' השופט ארבל, כי "הרוצה לחסות בצילה של ההגנה, חייב להראות מהו המקור החוקי לחובת הפרסום, או הרשאה על ידי רשות שהוסמכה להעניקה כדין" (סעיף 20 לפסק הדין). זאת ועוד, "אכן, ידוע כי המחוקק הרחיב את ההגנה הקבועה בסעיף 13(9) לחוק, כך שכיום הורחבה ההגנה למצבים בהם היה רשאי המפרסם לפרסם דבריו על פי היתר של הרשות המוסמכת. עם זאת, אין משמע הדברים, כי בכל מקרה ומקרה מבלי לבחון את נסיבותם, תחול הגנה זו על כל אמירה. ובמיוחד, כאשר לא נבחנה הסכמתה של הרשות המוסמכת. יש לפרש את הוראת סעיף 13(9) בדווקנות, ובהתאם, לבחון האם קיימת במקרה הנדון, הסכמת הרשות המוסמכת. במקרה דנן, פרסם המשיב עובדות שאינן נכונות, כאשר אין זה מתפקידו כראש מועצה לפרסם עובדות לא נכונות או לא בדוקות, אשר אינן קשורות לנושאים שהיו חלק מסדר יומן של מליאת המועצה וועדת הביקורת ונאמרו כולן על רקע אישי. הדעת אינה נותנת, כי יתאפשר לנושאי משרות ציבוריות לפרסם כנגד אחרים, ולו עובדי הרשות, דברי בלע שאינם נכונים, תוך שהם חוסים בצילה של הוראת הסעיף. במקרה דנן לא מצאתי כי דבריו של המשיב התחייבו מהוראות דין או מהוראה של רשות מוסמכת, אף לא מצאתי כי ניתן לו היתר כל שהוא על ידי רשות מוסמכת, כאשר, כאמור, דבריו אף לא התייחסו לנושאים אשר עמדו על סדר יומן של ישיבות אלה. משכך, אני קובע כי דבריו המלעיזים של המשיב אינם חוסים בצילה של הגנת סעיף 13(9) לחוק" (סעיף 21 לפסק הדין) (הדגשה שלי- ה.א).

15.
בענייננו, בישיבה מיום 3.2.08 עמד על סדר היום במליאת המועצה נושא התקציב לשנת 2008. המבקשים העלו בישיבה זו טענות בדבר העלאת שכר למקורבים למשיב וכן את הטענה כי תוצאות ההצבעה של ישיבת המועצה מחודש ינואר 2007, שעניינה היה אישור תקציב המועצה לשנת 2007, זויפו. באותה הודעה, נשוא התביעה, טענו המבקשים כי תקציב 2008 התבסס על תקציב 2007 (סע' 2 להודעה). לפיכך, הטענות לעניין אישור התקציב לשנת 2007 בוודאי שהן קשורות לתקציב 2008. אני סבורה, כי הדברים האמורים הועלו בתוקף תפקידם של המבקשים כחברי המועצה ובזיקה לתפקידם. הדברים נאמרו בקשר ישיר לנושא בו דנה המועצה – תקציב 2008 – הגם שהם דברי ביקורת על התנהלות המשיב בכל הנוגע לתקציב המועצה. הדברים חוסים, לכן, תחת הגנת סעיף 13(9) הנדון. כל מסקנה אחרת תביא לתוצאה לפיה ייעשה תפקידם של נציגי הציבור פלסתר, ותסוכל למעשה יכולתם לבקר את העומדים בראש הרשויות. ישיבת המועצה לעניין התקציב היא המקום להעלאת טענות בדבר ההתנהלות הכספית של המועצה בכלל, והעומד בראשה בפרט.

16.
הן מפסק הדין בעניין אשל והן מפסק הדין מת.א (שלום - ת"א) 73072/04 בר צבי נגד סגל (פורסם בנבו, 24.2.09); להלן: "עניין בר צבי") עולה, כי ככל שהדברים נאמרו בדינאמיקה של הדיון במועצה ולצורך הנושאים שעל סדר היום, הרי שהם נאמרו תוך היתר של רשות המוסמכת לכך כדין. בעניין אשל צוין מפורשות כי הדברים שנאמרו שם לא היו קשורים לנושאים שהיו חלק מסדר היום של מליאת המועצה וועדת הביקורת ונאמרו כולם על רקע אישי. בעניין בר צבי מציינת כב' השופטת מארק הורנצ'יק כי "מוצאת אני לנכון להתייחס לתוכן הביטויים, אשר כעולה מכתבי הטענות, הם אכן נאמרו בדינאמיקה של הדיון במועצה" (סעיף 32 לפסק הדין).

17.
לכן, גם אם ניישם את פסק הדין בעניין אשל לענייננו, הרי שיש לראות בדברים הללו כדברים שהמפרסם רשאי היה לעשות על פי היתר של רשות המוסמכת לכך כדין. לפיכך, הם חוסים תחת החסינות הקבועה בסעיף 13(9) לחוק איסור לשון הרע.

18.
תוך היקש, יפים לעניין זה הדברים שנאמרו מפי כב' השופט אברהם אברהם בפסק הדין בע"א (מחוזי – נצרת) 57/08 אילנה חייט נגד יעל אשל (פורסם בנבו, 12.10.08): "החובה של מבקר פנים לבקר, ולפרסם את פרסומיו על קלקולים שהוא מגלה, נובעת מטיבו וטבעו של התפקיד...זה הוא מקור החובה. אין כל צורך באמירה מפורשת בהוראת חוק, על מנת שנאמר על חובה זו כי היא חובה שבדין. המבקר עושה, מכוחו של דין, תפקיד, שלפי טיבו וטבעו כולל חובה לפרסם קלקולים, אותם הוא מוצא במהלך עבודתו. בכך יש כדי לעשות את החובה משום חובה שבדין לפרסם, כמשמעות הדבר בסעיף 13(9) לחוק" (סעיף 6 לפסקהדין.




)






12.




31.

32.







א בית משפט שלום 1694/08 אריה זיתוני נ' יוסי אשד, אשר מוצני, איתי ויסברג ואח' (פורסם ב-ֽ 26/03/2009)