פסקי דין על אתי כהן | פסקי דין על מועצה מקומית מבשרת ציון | פסקי דין על בית הספר דרור | פסקי דין על מדינת ישראל - משרד החינוך ואח' |

13669/01 א     22/04/2009




א 13669/01 אתי כהן נ' מועצה מקומית מבשרת ציון, בית הספר דרור, מדינת ישראל - משרד החינוך ואח'




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט השלום בירושלים
א
13669/01
לפני כב' השופט רפאל יעקובי



בתביעת
:
אתי כהן



ע"י ב"כ עו"ד דורית פילו

התובעת




נ
ג
ד


1. מועצה מקומית מבשרת ציון
ע"י ב"כ עו"ד מאיה כהן
2. בית הספר דרור
3. מדינת ישראל - משרד החינוך


ע"י ב"כ עו"ד ענבל דרור
(פ"מ י-ם)

הנתבעים

בהודעה לצ"ג של
:

מועצה מקומית מבשרת ציון



ע"י ב"כ עו"ד מאיה כהן

שולחת ההודעה




נ
ג
ד


1. אלי ראובן בניה והשקעות בע"מ
2. בית הספר דרור

3. מדינת ישראל - משרד החינוך


צ"ג 2-3
ע"י ב"כ עו"ד ענבל דרור
(פ"מ י-ם)

הצדדים השלישיים

ובהודעה לצ"ג של
:

מדינת ישראל - משרד החינוך


ע"י ב"כ עו"ד ענבל דרור
(פ"מ י-ם)

שולחת ההודעה




נ
ג
ד


מועצה מקומית מבשרת ציון


ע"י ב"כ עו"ד מאיה כהן

הצד השלישי

פסק דין
א. התביעה וההליכים שבעקבותיה

1.
ראשיתם של ההליכים שהובילו ל

פסק דין
זה בתביעה לפיצויים בגין נזקי גוף. לטענת התובעת, נגרמו לה נזקים עקב נפילה מיום 13.1.00, הקשורה בסבכת ניקוז ממתכת שמוקמה בתחתית ולכל אורך גרם מדרגות הכניסה של בית הספר העממי "דרור" (להלן: "בית הספר") שבמבשרת ציון. בהמשך כללו ההליכים גם הודעות לצדדים שלישיים.

2.
התאונה שבגינה הוגשה התביעה הוכרה ע"י המל"ל כתאונת עבודה.
3.
התובעת היא ילידת 12.2.48, והייתה מורה בבית הספר מאז שנת 1995. הנתבעים הם בית הספר, שבו ארעה התאונה הנטענת; המועצה המקומית מבשרת ציון (להלן: המועצה), שמבנה בית הספר מצוי בבעלותה ומדינת ישראל - משרד החינוך (להלן: "משרד החינוך"), כמעביד התובעת.

4.
לגבי נסיבות התאונה טוענת התובעת (בסעיף 5(א) לכתב התביעה), כי: "ביום 13.1.00 שעה 09:30 ו/או בסמוך לכך, עת ירדה התובעת במדרגות חצר בית הספר, נתקלה בפסי ברזל הקיימים מעל תעלה המיועדת לניקוז מי גשמים ואשר קיימת בקצה גרם המדרגות". התובעת ממשיכה וטוענת (בסעיף 5(ב) לכתב התביעה) כי: "כתוצאה, נפלה התובעת על הרצפה, נפגעה בכף רגלה השמאלית וריסקה את עצם העקב - קלקנאוס (להלן: התאונה)". לטענת התובעת בשל פציעתה בתאונה היא נאלצה לפרוש מעבודתה כמורה ונגרמו לה נזקים נוספים.

התובעת טוענת (בסעיפים 16 ו-17 לכתב התביעה) כי הנתבעים אחראים לפצותה בגין נזקיה בשל ליקויים בטיחותיים שהיו במדרגות הכניסה ובסבכת הניקוז.

5.
בכתב הגנתה (בסעיף 6(ב)) טוענת המועצה, כי לא עוולה כלפי התובעת, וכי יש לדחות התביעה נגדה. היא טוענת, בין היתר, כי: "התאונה קרתה כיון שהתובעת נזעקה כאשר נאמר לה כי לרכבה עומדים לרשום דו"ח, ובעקבות זאת הלכה בפזיזות ותוך התעלמות מנתוני השטח אשר היו ידועים לה היטב, ומעידתה של התובעת היא איפוא תוצאה של פזיזותה ורשלנותה המכרעת והבלעדית".

6.
בכתב הגנתו טוען משרד החינוך (בסעיף 9), כי בית הספר הינו בבעלותה ותחת אחריותה של המועצה, מבחינת אחזקתו והפיקוח עליו, וכי אין בפיקוח הפדגוגי או המינהלי שלו כדי להטיל עליו אחריות לאירועים הנטענים על ידי התובעת. בהמשך הדברים הצטרף משרד החינוך לטענת המועצה ביחס לאחריותה הבלעדית של התובעת לתאונה הנטענת.

7.
בהמשך הדרך שלח משרד החינוך הודעת צד שלישי נגד המועצה, והאחרונה שלחה הודעת צד שלישי נגד אלי ראובן בניה והשקעות בע"מ, שהייתה החברה הקבלנית שביצעה את עבודות הבניה בבית הספר (להלן: "הקבלן"), וגם נגד בית הספר ומשרד החינוך.

8.
בכתב הגנתו טען הקבלן, כי ביצע את עבודות הבניה תחת פיקוח צמוד של מפקח מטעם המועצה, שווידא כי הבניה בוצעה בהתאם לתוכניות שהוכנו על ידי המועצה, או מי מטעמה, ונמסרו לו לאחר שעברו תהליך ביקורת על ידי מפקחים מטעם המועצה.

9.
בקדם משפט מיום 18.11.02 הוסכם כי משרד החינוך והמועצה ייראו כמסתמכים על כתבי ההגנה שהגישו לתביעה גם לעניין ההודעות צד שלישי שנשלחו אליהם.

10.
בית הספר לא התגונן, הן במעמדו כנתבע, הן במעמדו כצד שלישי.

11.
נסיונות להביא את הצדדים לידי פשרה לא צלחו, ועל כן ניתנו הוראות מתאימות בנוגע להגשת ראיות, והתיק נקבע להוכחות.

12.
התובעת הגישה תצהירי עדות ראשית שלה ושל בעלה, מאיר כהן, ומאוחר יותר של בתה שירי כהן, ששימשה מורה מחליפה בבית הספר, וכן חוות דעת של המהנדס מדמוני. המועצה הגישה שלשה תצהירי עדות ראשית: של חוה שיטרית מהנדסת המועצה, של אהובה דוד מנהלת לשכה לפניות הציבור במועצה, ושל חוקר, שצירף לתצהירו תמונות שצילם בבית הספר
ב-1.5.00. כמו כן הגישה המועצה חוות דעת של המהנדס גיל. מטעם משרד החינוך הוגשו שני תצהירי עדות ראשית: של אורית בורלא מנהלת בית הספר דרור
, ושל שלגית אליהו מנהלת גף כוח אדם בהוראה במשרד החינוך. מטעם הקבלן הוגש תצהיר עדות ראשית של אלי ראובן.

13.
לנוכח העמדות הקוטביות של המהנדסים הנ"ל מונה המהנדס שמחה פלדמן כמומחה מטעם בית המשפט בתחום ההנדסי.

14.
מומחה נוסף מטעם בית המשפט מונה בתחום הרפואי. היה זה ד"ר אורי פרנקל, אשר מונה לנוכח המחלוקת בין מומחי הצדדים בשאלת הנכות שנותרה לתובעת עקב התאונה הנדונה. לפרטי קביעותיהם של המומחים הרפואיים נגיע להלן, במסגרת הדיון בענייני הנזקים.

15.
בכמה ישיבות הוכחות נחקרו המצהירים שפורטו לעיל, ונחקר גם המומחה ההנדסי מטעם בית המשפט. בעלה של התובעת נחקר פעמיים – פעם על תצהירו ופעם בקשר להגשת 16 תמונות של מקום התאונה שלטענתו צילם בסמוך לאחר קרות התאונה, ולא צורפו לתצהירו או לגילוי המסמכים. לגבי תצהירה של בת התובעת הוסכם, כי הוא יימשך מהתיק, בשל הגשתו המאוחרת.

16.
לאחר כל אלה, ולאחר שאלות הבהרה נוספות שנשלחו על ידי הצדדים למהנדס פלדמן (לאחר הסכמה בקשר לכך), נקבעו מועדים להגשת סיכומי הצדדים.

17.
הגשת סיכומי התובעת והנתבעים התארכה הרבה מעבר למועדים שנקבעו. לאחר עיון בתיק נמצא כי הקבלן (שלא היה מיוצג במועד זה לאחר שבא כוחו שוחרר מייצוגו ב-19.3.08) לא הגיש סיכומים. גם לאחר מהלכים נוספים שננקטו כדי להביא לכך שיימסרו לו סיכומי יתר הצדדים, לא הוגשו סיכומים מטעמו.

18.
לאחר שעיינתי בסיכומים שהוגשו סברתי, כי יש מקום לקיים דיון נוסף, בטרם הכרעה. בדיון שהתקיים ביום 15.2.09 נשמעו רעיונות שונים לפשרה,
ונקבע, כי אם יישאר צורך בהכרעה, תבוא עתירה לכך. ביום 2.3.09 התקבלה הודעה לפיה משא ומתן לפשרה לא צלח.

19.
בהמשך הדרך התברר, שמאמצי הפשרה נשאו פרי כלשהו, שכן ב-11.3.09 הופנתה תשומת הלב לכך שכל הנתבעים הגיעו, בינם לבין עצמם, להסדר חלוקת אחריות, לפיו ככל שהתביעה לא תידחה, תתחלק האחריות באופן שהמועצה תשא במחצית ממנה, ואילו בית הספר ומשרד החינוך ישאו במחצית השניה. לפיכך, לא מתבקשת הכרעה בשאלה זו, וכמו כן מתייתרת שאלה ההכרעה בהודעות לצדדים השלישיים, למעט בזו שנשלחה לקבלן.

20.
לאחר כל שתואר לעיל, הגיעה שעת הכרעה, לגבי מה שנותר להכריע בו.

ב. תוצאה סופית בקליפת אגוז
21.
לאחר שקילת טענות הצדדים, על רקע מכלול החומר שלפניי, הגעתי לתוצאה המורכבת הבאה:
א.
דין התביעה נגד הנתבעים להתקבל, תוך ייחוס אשם תורם משמעותי לתובעת, שאת שעורו אני מעמיד על 20%.
ב.
לגבי חלוקת האחריות בין הנתבעים יחול מה שהוסכם ביניהם, כמצוין לעיל, בסעיף 19.
ג.
ההודעה לצד שלישי שנשלחה לקבלן תידחה, ללא צו להוצאות

.
ד.
לעניין סכומי הפיצויים והניכויים יחול מה שייקבע להלן בקשר אליהם

.

22.
אסביר להלן כיצד הגעתי לתוצאה האמורה.

ג. סבכת הניקוז היא התקן מסוכן
23.
רחבת הכניסה לבית הספר – ובכלל זה, גרם המדרגות וסבכת הניקוז – נבדקו וצולמו לפני ולפנים על ידי חוקר מטעם המועצה, ע"י שלושת המומחים ההנדסיים ועל ידי בעלה של התובעת. ביחס לתמונות השונות נעשו נסיונות שונים לגזור מגוון תוצאות בקשר לתקינות גרם המדרגות והסבכה.
24.
איני נותן משקל רב לתמונות שצולמו על ידי החוקר מטעם המועצה, ולתמונות שצולמו על ידי בעלה של התובעת. שני אלה אינם מהנדסים או מומחים, והם אינם כשירים לתת הקשרים הנדסיים או בטיחותיים למלאכת הצילום ולתמונות שבעקבותיה.

25.
לגבי חוות הדעת שהוגשו מטעם הצדדים, ניכר שהן מגמתיות. אחת מכוונת לכך שרחבת הכניסה לבית הספר, ובכלל זה סבכת הניקוז והמדרגות, עומדות בתנאים הקבועים בתקנות ובתקן; השניה גורסת ההיפך הגמור בקשר לאותו מקום, מכח אותן תקנות ואותו תקן.

26.
בהמשך למצב העניינים שתואר לעיל, מונה המהנדס פלדמן כמומחה מטעם בית המשפט, קביעותיו בקשר לסבכת הניקוז מקובלות עליי. בחוות דעתו ובתשובותיו לשאלות הבהרה קובע המהנדס פלדמן חד משמעית, כי הסבכה האמורה הינה התקן מסוכן, וזאת גם, אך לא רק, בשל אי התאמתה לדרישות הקבועות בתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), תש"ל-1970 (להלן: "התקנות") ובתקן הישראלי. בחוות הדעת קובע המהנדס בעניין סבכת הניקוז כדלקמן:

"הרשת הבלתי תקנית הן בטבעה והן בהתקנתה בצרוף הבלאי שבה הופך אותה למפגע בטיחותי לכל המשתמש במבנה ביה"ס-מבנה ציבורי ועל כן יש להחליפה לאלתר.
מעבר לכך, הסבכה עשויה פלחי מתכת, אשר רותכו לפרופיל תחתון בצורה מאולתרת ולא מקצועית.
צורת חיבור זו של הפרופילים (במרחקים גדולים של כ-1 מ' בין פלחים תחתונים) כשגם לא נעשה ציפוי/גלוון/צבע – גורם לחלודה מואצת, לניתוק הפלחים מהפרופיל התחתון ולשקיעת הפלחים ובכך מהווה סכנה למשתמש ברשת.
מסקנה: הרשת שהותקנה הינה אלמנט מסוכן
(ההדגשה במקור – ר.י.)".
מסקנתו של המהנדס פלדמן מבוססת על קביעתו, כי סבכת הניקוז יוצרה באופן רשלני, הן מבחינת אופן ייצורה, הן מבחינת החומרים מהם יוצרה. אופן הייצור הרשלני איפשר האצה של בלאי, שרק החמיר את המסוכנות הטמונה בסבכת הניקוז. בלאי זה ומימד הזמן בו הוא נגרם אינם המרכיבים הבלעדיים למסקנתו של המהנדס פלדמן, שכאמור מתייחסת לרשלנות בייצור הסבכה, המאפשרת לפלחי המתכת שרותכו בה להינתק מהפרופיל התחתון ואף לשקוע ולהוות סכנה למשתמשים בה.

27.
בהמשך לכך, איני מקבל את טענות המועצה (בע' 19 לסיכומיה) ומשרד החינוך (בסעיף 11 לסיכומיו), כי אין בבדיקה שנערכה על ידי המהנדס בחלוף שש שנים מיום התאונה כדי להביא לקביעת ממצאים באשר לתקינות הסבכה ביום התאונה, לרבות קשר סיבתי בין מצב הסבכה לתאונה. כאמור לעיל, המהנדס פלדמן קובע כי הסבכה לא הייתה תקינה כבר מלכתחילה, מעצם ייצורה.

28.
בנוסף למה שנאמר עד כה בדבר התרשמותו המקצועית של המהנדס פלדמן, הוא מבסס עמדתו גם על התקנות ועל התקינה וקובע כי סבכת הניקוז לא עמדה בתקופה הרלבנטית בתקן הישראלי המחייב. בעניין זה איני מקבל את טענת משרד החינוך (בסעיף 15 לסיכומיו) שסבכת הניקוז עומדת בתקינה הישראלית. בתשובות ההבהרה קובע המהנדס פלדמן כי בשנת 1990 חייב התקן יצור סבכת ניקוז מיציקת ברזל בלבד, ולא מריתוך פלחי מתכת. בחקירתו ציין המהנדס כי גם בתקופה הרלבנטית להקמת בית הספר אסור היה להתקין את סבכת הברזל מפלחים, ונדרשה יציקת ברזל דווקא (פרוטוקול 5.11.07, ע' 17, ש' 21-29).

29.
מצירוף האמור לעיל אני קובע כי לא הותקנה בבית הספר סבכה שעשויה יציקה אחת, כמתחייב לפי התקן הישראלי שהיה בתוקף כבר משנת 1990 (ראו תשובת הבהרה 6 מיום 28.2.08), וכי הסבכה שהותקנה בבית הספר יוצרה באופן רשלני שאיפשר היווצרותם של
פערים אופקיים ושקעים בין פלחי המתכת שרותכו בה.

ד. מקום התאונה ואופן התרחשותה

30.
התאונה אירעה ברחבת הכניסה אל בית הספר, אליה מוביל גרם מדרגות בן שלוש מדרגות שבתחתיתו ולכל אורכו מצויה תעלת ניקוז שעליה מורכבת סבכת ברזל ברוחב של 54 ס"מ. גרם המדרגות מורכב משלוש מדרגות שבנויות משני מהלכים באורכים של 2.20 מטר ו-3.2 מטר, ולצידם מעקה בנוי שמעברו השני נבנה מעלה לנכים ועגלות ברוחב של 1.48 מטר (ראו חוות דעת מדמוני ותמונות שצורפו לחוות הדעת של פלדמן ושל גיל).

31.
לאחר שעיינתי בחוות הדעת הנ"ל ובתמונות שצורפו להן אני מוצא, כי יש לראות את גרם המדרגות וסבכת הניקוז כמכלול אחד המרכיב את הכניסה לבית הספר. הבחנה בין המדרגות לבין סבכת הניקוז הינה מלאכותית ואין להיתפס לדקויות הגדרה והבחנה בין שני אלה שאינם אלא המשכו הטבעי והפיזי זה של זה.

32.
איני מוצא ממש בנסיון הנתבעים לערער את מהימנות גרסת התובעת על ידי יצירת ניתוק בין גרם המדרגות לסבכת הניקוז, ובטענה כי התובעת מסרה גרסאות שונות בקשר למקום ואופן נפילתה (ראו סעיפים 23-27 לסיכומי משרד החינוך; וע' 7-8 לסיכומי המועצה). אכן, במקרה דנן במסמכים הרפואיים הראשונים נכתב כי התובעת נפלה במדרגות (ראו: נ/2-נ/4) והסבכה לא הוזכרה, אך, כאמור, לטעמי יש לראות במדרגות ובסבכה שצמודה להן ומצויה בתחתיתן כמקשה אחת, שרק בחלוף פרק זמן ובפרספקטיבה לאחור יכולה הייתה התובעת "לפרקם" לגורמים ולייחס את פציעתה לסבכה, שבמהלך הדברים הרגיל נתפסה אצלה כחלק בלתי נפרד מגרם המדרגות. גם לשיטת המועצה, הפרדה בין המדרגות לסבכת הניקוז הינה מלאכותית, והיא עצמה מציינת בסיכומיה (בע' 8): "יודגש, איש אינו יכול לרדת במדרגות מבלי לדרוך או לעלות/לרדת/להיתקל בברזלים/רשת הניקוז...".

33.
התובעת חזרה בחקירתה מספר פעמים על גרסתה, לפיה היא מעדה ונפלה במהלך המעבר מהמדרגה האחרונה שבגרם המדרגות, כשרגלה באה במגע עם סבכת הניקוז, וכתוצאה מכך נגרם לה הנזק לו היא טוענת (פרוטוקול 16.5.05, ע' 9, ש' 21-25, ושם, ע' 10, ש' 26-27). גרסת התובעת, כי רק לאחר שרגלה באה במגע עם סבכת הניקוז היא מעדה ונפלה, מהימנה עליי.

ה. הנתבעים אחראים כלפי התובעת בגין התאונה
34.
ברי כי הנתבעים חבים חובת זהירות (מושגית וקונקרטית) כלפי ציבור הנכנסים בשערי בית הספר, ובווודאי כלפי ציבור התלמידים והמורים הבאים בשעריו.

35.
בנסיבות המתוארות, הנתבעים יכולים וצריכים היו לצפות אפשרות שהתקנת סבכת ניקוז שאינה עומדת בתקן הנדרש ויוצרה באופן מאולתר ולא מקצועי תגרום לנזק שייגרם כתוצאה מליקויים אלה.

36.
חובת הזהירות הופרה ע"י הנתבעים לאורך זמן רב. בית הספר מצוי בבעלותה ותחת פיקוחה של המועצה. בניין בית הספר נבנה על ידיה באמצעות הקבלן. היא הייתה אחראית לתוכניות הבניה ולפיקוח השוטף על הבניה עצמה, והכל לאחר שהתוכניות לביצוע אושרו על ידי משרד החינוך, שאחראי בנוסף לכך לביצוע ביקורות בטיחות תקופתיות (ראו נוהל 13 מיוחד י"ב, תמוז התשנ"ג, יולי 1993). עבודות הבניה בוצעו ע"י הקבלן על פי תוכניות שקיבל ממשרד פיקוח שהועסק מטעם המועצה. משרד פיקוח זה ליווה את מהלך הקמת בית הספר מהתחלתו ועד סיומו. כך בכלל, וכך באופן ספציפי בעניין סבכת הניקוז, שהתוכניות הקשורות בה הוכנו על ידי מהנדס, ונבחנו על ידי בוחן וע"י הפיקוח, שכולם היו מטעם המועצה (פרוטוקול 26.11.07, ע' 32, ש' 17-30). גם בשלב הבניה וגם בשלב התחזוקה השוטפת של בית הספר, כולל הביקורות התקופתיות, לא נמצא מי שהתריע על הסיכונים הקשורים ברחבה, המתבטאים בקיומה של סבכת ניקוז מסוכנת, שמגיעים אליה לאחר ירידה בגרם מדרגות, גורם שיש בו להגביר הסיכון, לעומת סבכה שעוברים דרכה בהליכה שכולה על מישור אחד.
37.
לנוכח כל שנאמר עד כה, יש בסיס איתן לקיומו של קשר סיבתי בין מבנה הזירה שבה אירעה התאונה לבין התאונה שאירעה לתובעת ולנזק שנגרם לה, אשר סבירות רבה שלא היו מתרחשים כך אילו הייתה הזירה שונה ונטולת ליקויים וסיכונים.

38.
מכל האמור עד כה עולה, כי נתקיימו כל יסודותיה של עוולת הרשלנות, וכי הנתבעים עוולו כלפי התובעת ואחראים בקשר לתאונה הנדונה.

39.
בטרם חיתום פרק זה אני מוצא לנכון להדגיש כי לא ביססתי את אחריות הנתבעים על
קביעתו של המהנדס פלדמן לפיה גרם המדרגות שמוביל אל בית הספר נבנה בניגוד לתקנה 8.04 (ג) לתקנות. זאת משום שמקובלת עלי טענת המועצה (בע' 13 לסיכומיה) כי התקנה הנ"ל מתייחסת לנגישות נכים. אכן, התקנת מעקה עם בית אחיזה מעל המעקה הבנוי ובית אחיזה נוסף לצד הקיר שממולו הייתה עשויה לתרום תרומה משמעותית לבטיחות המשתמשים העולים ויורדים במדרגות, וייתכן שהיה באלה למנוע או למצער להפחית את עוצמת הפגיעה בתובעת. ניתן היה לזקוף לחובת הנתבעים את היעדרם של אלה גם ללא התייחסות לתקנה זו, ובמסגרת ההתייחסות לעוולת הרשלנות, אך גם ללא מהלך זה מגיעים לכך שהנתבעים עוולו ושיש להם אחריות בקשר לתאונה הנדונה.

ו. אשם תורם של התובעת
40.
לצד קביעת אחריותם של הנתבעים, יש לייחס לתובעת אשם תורם משמעותי. זאת בשל מה שיצוין להלן.

41.
התובעת עצמה העידה בחקירתה, כי ביום התאונה, שהיה לטענתה יום חורפי, החנתה את מכוניתה בסמוך לבית הספר במקום שהחנייה בו אסורה, כי הייתה בדרכה לצאת אליה, לאחר שתלמיד סיפר לה כי ניידת משטרה נמצאת לידה, וכי במהלך הירידה במדרגות אירעה התאונה (פרוטוקול 16.5.05, ע' 8, ש' 28 – ע' 9, ש' 2). התובעת המשיכה והעידה בקשר לסבכת הניקוז, כי "הברזלים האלה תמיד הרתיעו אותי וירדתי בהם בזהירות" (שם, ע' 13, ש' 20).

42.

.
"



.


.
.
.


.

.
75.

.
.

.
א
.

.







א בית משפט שלום 13669/01 אתי כהן נ' מועצה מקומית מבשרת ציון, בית הספר דרור, מדינת ישראל - משרד החינוך ואח' (פורסם ב-ֽ 22/04/2009)