פסקי דין על cp | פסקי דין על נתי נתי פורת | פסקי דין על איל אילנית פורת | פסקי דין על לי- לי-אור סקיטל | פסקי דין על יעל יעל תומר בגם |

2107/06 א     22/04/2009




א 2107/06 cp, נתי נתי פורת, איל אילנית פורת נ' לי- לי-אור סקיטל, יעל יעל תומר בגם




52



st1\:*{behavior: }
52
בית משפט השלום בפתח תקווה

ת"א 2107-06 פורת
ואח' נ' לי-אור סקיטל
ואח'


22 אפריל 2009

בבבבב
בפני
כב' סגן הנשיא השופט אהרן ד. גולדס

בפני

cp


תובעים

1
.
נתי 1. נתי פורת
2
.
איל 2. אילנית
פורת


נגד


נתבעיהנתבעים

1. לי-
1. לי-אור סקיטל
2. יעל 2. יעל תומר בגם




פסק דין


אקדמות מילין


1.
בפני
תביעה ותביעה שכנגד בקשר עם עבודות שיפוצים שבוצעו בביתם של התובעים. התביעה העיקרית על סך 150,000 ₪, עניינה בליקויים ובפגמים שנמצאו, לטענת התובעים בדירתם ואשר טרם תוקנו חרף דרישותיהם. התביעה שכנגד על סך 77,292 ₪
עניינה ביתרת התמורה המגיעה לנתבע 1, לטענתו, עבור "עבודות נוספות" ושינויים שביצע בבית התובעים.
לשם הנוחות, יקראו התובעים להלן "התובעים", והנתבע 1 יקרא "הנתבע", גם בתביעה שכנגד.


עיקר הטענות הצריכות לעניין :
2. (א) במהלך שנת 2005 בקשו התובעים לערוך שיפוץ בביתם שבשדרות העפרוני בראש העין. לפיכך, בחודש
מאי 2005 הזמינו התובעים מהנתבע 1 (להלן: "
הנתבע" ו/או "הנתבע 1") עבודות לשיפוץ ביתם וזאת בהתאם להצעת מחיר מיום 7.5.05 אשר צורפה כנספח א' לכתב התביעה (להלן: "הזמנת העבודה" ו/או "ההסכם המקורי"), כאשר בתמורה לביצוע העבודות התחייבו התובעים לשלם את הסך של 91,300 ₪. אין מחלוקת כי במהלך העבודות בוצעו ע"י הנתבע עבודות נוספות ושינויים בבית שאינן כלולות בהסכם המקורי.
(ב) ביום 17.5.05 פנו התובעים לנתבעת 2 שהינה מעצבת פנים (להלן: "
הנתבעת" ו/או "הנתבעת 2") בכדי שתכין להם תכניות עיצוב פנים לצורך השיפוץ. כשבוע לאחר שפנו אליה התובעים, העבירה הנתבעת לתובעים תוכניות ראשוניות.

(ג) ביום 18.5.05 החל הנתבע בביצוע עבודות שיפוץ בביתם של התובעים. לאחר שהתקבלו תוכניות הנתבעת, נאלצו הנתבע ועובדיו לשנות מספר דברים בבית, להרוס חלק מהעבודות שכבר בוצעו ואשר באו בסתירה עם התוכניות.

(ד) אין מחלוקת כי התובעים שילמו לנתבע סך של 103,000 ₪
וכי בנוסף לכך ניתן לנתבע שיק ע"ס 35,000 ₪ אולם השיק לא כובד לאחר שהתובעים נתנו לבנק הוראת ביטול. (ביום 10.5.05 שולם תשלום בסך 30,000 ₪; ביום 18.6.05 שולם שיק ע"ס 40,000 ₪; ביום 30.7.05 שולם שיק ע"ס 33,000 ₪ ; ביום 5.10.05 שולם שיק ע"ס 35,000 ₪ אשר בוטל ולא כובד).

(ה) במהלך ישיבות קדם המשפט, הסכימו הצדדים על מינוי מומחה מטעם בית המשפט אשר יכריע בסוגיות המקצועיות כפי שעלו מכתבי הטענות. ביום 5.10.06 מינה בית המשפט את המהנדס מר אלי תומר (להלן:"
מומחה ביהמ"ש") וקבע כי חוות דעתו תהיה חוות הדעת היחידה בתיק וכי הצדדים לא יהיו רשאים להסתמך על חוות דעת מטעמם.

טענות הצדדים

3.
תמצית טענות התובעים:
(א)
ביום 18.6.05, לאחר תחילת ביצוע העבודות, החליט הנתבע באופן חד צדדי לעזוב את ביתם של התובעים בעיצומה של העבודה, תוך השארת כאוס מוחלט.
(ב)
עבודתו של הנתבע הייתה רצופה ליקויים וכשלים. בבית נתגלו פגמים רבים ואי התאמות המתבטאות בסטיות בבניה תוך חריגות מהתקנים הנוהגים, ליקויים במתקני חשמל, ליקויים בעבודות טיח וצבע וליקויים בעבודות אינסטלציה וניקוז.
(ג)
הנתבע נהג להיעלם מעבודתו בבית התובעים ללא הודעה ובלא ליתן הנחיות לפועלים שנשארו בבית. הנתבע לא סיים את העבודות בבית התובעים ולשם כך הם נאלצו להתקשר עם בעלי מקצוע אחרים.
(ד)
הנתבע 1 חרג מההסכם ביניהם תוך שהוא מבצע עבודות שיפוץ נוספות וגובה עליהם תשלום נוסף וזאת ללא כל הודעה מוקדמת לתובעים כי העבודות חורגות מהתכניות המקוריות.
(ה)
הנתבעת 2 עבדה בחוסר מקצועיות ולא עשתה עבודתה נאמנה.
הנתבעת 2 אשר הציגה עצמה כאדריכלית לא וידאה כי העבודה הנדרשת אכן מתבצעת כפי שהתחייבה, לא פיקחה על עבודתו ולא הכינה את התכניות במועד.

4. תמצית טענות הנתבע בכתב ההגנה ובתביעה שכנגד:
(א)
התובעים התקשרו עם הנתבע עוד בטרם להמצאת תכניות אדריכלות. לאחר שהחל הנתבע בביצוע עבודתו, פנו התובעים למעצבת פנים ושכרו את שירותיה. כשלושה שבועות לאחר שהחל בעבודות הבניה, ניתנו לנתבע תוכניות עיצוב פנים, משניתנו התוכניות לנתבע , הרי שכבר נעשו עבודות רבות על ידו אשר באו בסתירה עם התכנון האדריכלי. בשל כך היה צורך לבצע שינויים רבים לרבות הריסת חלקים ניכרים של העבודה וביצוע עבודות נוספות אשר לא נדרשו מלכתחילה.
(ב)
הנתבע ביצע את עבודתו בצורה הטובה ביותר על אף שנאלץ לתכנן עבודתו שנית, לבטל ולחזור שנית על עבודות שנעשו בשל התנהלותם של התובעים.
(ג)
במהלך ביצוע העבודות ביקשו התובעים מהנתבע לבצע מספר עבודות נוספות ושינויים אשר את תמורתם בסך 77,292 ₪ מיאנו לשלם.

5. תמצית טענות הנתבעת 2:
(א)
הנתבעת צורפה לכתב התביעה אך ורק כ"פעולת נגד" כנגד תביעה שהגישה הנתבעת לביהמ"ש לתביעות קטנות לתשלום שכר הטרחה שהתובעים חבים לה. כל הטענות שהועלו ע"י התובעים נדחו ע"י ביהמ"ש לתביעות קטנות ונפסק כי עליהם לשלם את שכרה של הנתבעת במלואו.
ולפיכך, קיים השתק פלוגתא מכוח מעשה בית דין.
(ב)
גם אם קיימים ליקויים כלשהם בביתם של התובעים, הרי שאין לכך כל קשר לנתבעת. הנתבעת נתבקשה לערוך תשריטים לביצוע השיפוץ ולפקח (פיקוח עליון) על הפן העיצובי-אסטתי. הנתבעת 2 אינה אדריכלית ואינה מפקחת בנין והיא לא הייתה אמורה לבצע פיקוח על טיב העבודה ו/או טיב החומרים. כמו כן, הנתבעת לא הציגה עצמה כאדריכלית אלא כמי שעיסוקה בעיצוב אדריכלי היינו, עיצוב פנים.
(ג)
חוות הדעת אשר צורפה לכתב התביעה מתייחסת אך ורק לליקויים בביצוע הבניה ואין לאלו כל נגיעה לעבודתה של הנתבעת.

דיון והכרעה

התביעה כנגד הנתבע
6.
התובעים עתרו בכתב התביעה הן להשבה של מלוא הסכום ששולם לנתבע בגין העבודות, (סך של 103,000 ₪), לפיצוי בגין עלות התיקונים (84,000 ₪ ) והן לפיצוי בגין עגמת נפש והוצאות שונות בסך 60,000 ₪. לצרכי אגרה העמידו את סכום התביעה
ע"ס של 150,000 ₪.
על אף שבדיון מיום 5.10.06 הביעה כב' השופטת נד"ב את תמיהתה על ראשי התביעה, היינו, על העובדה שהתובעים עותרים הן להשבה של מלוא הסכום ששולם לנתבע והן לשווי הליקויים, בחרו התובעים שלא לתקן את רכיבי התביעה והותירו אותה על שני רכיביה האמורים. (ראה עמ' 2 לפרוטוקול הדיון מיום 5.10.06).
סבורני כי ראש הנזק המתייחס להשבה של מלוא הסכום ששולם לנתבע- דינו להידחות. שכן אין מחלוקת כי הנתבע ביצע את מרבית העבודות אשר פורטו בהצעת המחיר (נספח א' לכתב התביעה) ואף ביצע עבודות נוספות מעבר לאלו המפורטות בהצעת המחיר, בהתאם לדרישת התובעים. על כן, באם סבורים התובעים כי בעבודתו קיימים ליקויים הרי שראש הנזק הרלוונטי הוא פיצוי בגין שווי התיקונים הנדרשים ולא השבת הסכומים שכבר שולמו לנתבע.

7.
המחלוקת המרכזית בין הצדדים נוגעת למעשה לשאלת קיומם של ליקויים בביתם של התובעים בעקבות עבודות שבוצעו ע"י הנתבע. לביסוס טענותיהם צרפו התובעים חוות דעת של מהנדס הבניין אליעזר גוכמן אשר פירט בחוות דעתו את הליקויים השונים שמצא בבית התובעים ואמד את הוצאות תיקון הליקויים בסך של 70,016 ₪.
בהסכמת הצדדים, מונה על ידי ביהמ"ש ביום 5.10.06, המהנדס אלי תומר לצורך מתן חוות דעת, בנושאים השנויים במחלוקת בין הצדדים.
מר תומר העריך בחוות דעתו מיום 8.4.07 את עלות התיקונים (בהנחה שיבוצעו על ידי הנתבעות) בסך של 17,390 ₪ כולל מע"מ ובהודעתו לבית המשפט מיום 19.10.08 תיקן המומחה את אחד הסעיפים בחוות דעתו כך שהסכום הכולל של התיקונים הנדרשים הינו 21,201 ₪ כולל מע"מ.
המומחה ציין כי אין ירידת ערך משתיירת לאחר התיקונים.
בנוסף, ציין המומחה כי התיקונים יארכו כחודש ימים במהלכם תיווצר טרדה לתובעים אך לא יהיה צורך לפנות את הדירה בתקופה זו.

בסיכומיו מבקש הנתבע לאמץ את חוות הדעת של מומחה ביהמ"ש, ואילו התובעים חולקים על כל קביעותיו וטוענים כי לא ניתן להסתמך על חוות דעתו.

8(א) זה המקום לציין שלמרות שמדובר בשיפוץ בית מגורים פרטי, כשהיקף העבודה הינו כ – 90,000 ₪
ומשך העבודה כחודש בלבד; חרף העובדה שחלפו כבר כארבע שנים מעת האירועים; למרות שמונה מומחה מטעם בית המשפט, שעשה את עבודתו נאמנה והוציא תחת ידיו חוות דעת מפורטת ומקצועית; בחרו התובעים, להאריך את ההתדיינות, לשגר שאלות הבהרה רבות למומחה; להעלות עניינים מקצועיים במסגרת התצהירים, חרף ההסכמה שחוות דעת מומחה ביהמ"ש תחייב את הצדדים; ואף בסיכומים בחרו התובעים לחלוק על כל ממצאי חוות דעת מומחה ביהמ"ש וביקשו לאמץ את חוות דעת המומחה מטעמם.

(ב) באשר לחוות דעתו של המומחה מטעם ביהמ"ש, מר אלי תומר, אשוב ואציין כי המומחה מונה על פי החלטת כב' השופטת נד"ב מיום 5.10.06 בהסכמת הצדדים. מעמדו של מומחה מטעם בית המשפט נידון במספר רב של פסקי דין שבהם נקבע בעקביות, כי בהעדר סיבה מהותית
, יש להעדיפו על פני חוות דעתם של מומחים מטעם בעלי הדין.
"משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לו נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת
.
אכן עד מומחה כמוהו ככל עד - שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שקול דעתו של בית המשפט. אך כאמור לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן".
(
ע"א 293/88
חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מונטי רבי (1990))
כך נקבע גם בע"א 3056/99, שטרן נ' המרכז הרפואי על שם חיים שיבא, פד"י נו(2)936, 949; ובע"א 3134/02, עיריית רחובות נ' בוטנרו אחזקה ופיתוח (1992) בע"מ, תק-על 2003(2)4019, שם נאמר:
"
עם זאת, כאשר ממנה בית המשפט מומחה מכריע מטעמו, אך טבעי שהוא יאמץ את ממצאיו, זולת אם קיימת סיבה כבדת משקל שתניע אותו שלא לעשות זאת, שהרי לכאורה מדובר במומחה ניטראלי, נעדר עניין, וככזה אין סיבה לחשוד בו כי הוא בחר לצדד בעמדה זו או אחרת מטעמים פסולים".
במיוחד יפים דברים אלה, כאשר מדובר בתביעה שעילתה ליקויי בניה שכן מטבע הדברים בסכסוכים דוגמת סכסוך זה, חוות דעת המומחה היא אחד הכלים המרכזיים ביותר המשמשים את בית המשפט בבואו להכריע:
"סכסוכים שעניינם ליקוי בניה מחייבים היכרות עמוקה עם תחום מקצועי זה. כאשר מתעוררות שאלות הדורשות מומחיות מקצועית לצורך הכרעה בסוגיות שבמחלוקת, נעזר בית המשפט במומחה הבקיא ברזי התחום המקצועי בו התבקש לחוות דעתו, כמובן לבית המשפט שיקול דעת עד כמה להסתמך על חוות דעת המומחה
." (ע"א 5602/03

סגל נ' שיכון ופיתוח לישראל
)
כמו כן, ב
ע"א 2934/94
סולל

בונה בע"מ נ' ארז איתן ואח' ו-3 אח' תק-על 96(2), 481 ,עמ' 482 נקבע ביחס לתביעות בעניינים ליקויי בניה כדלקמן:
"למרבית הצער, מעוררים פרוייקטים של בניה, מחלוקות והתדיינויות בהקשר לליקויי בניה ולאי מילוי ההתחייבויות ההדדיות של כל הגורמים המעורבים. הגיעה העת, שכל הצדדים המעורבים יבינו, שיש סוף פסוק לכל אלה, בחוות דעתו של מומחה המתמנה על ידי בית המשפט בהסכמת באי כח הצדדים. סביר להניח שאף אחד מהצדדים אינו יוצא - במקרים כאלה - כשכל תאוותו בידו. אולם, על כל צד להבין כי משנתקבלה חוות דעת ניטרלית של מומחה, שיש בה משום נסיון רציני להתמודד עם הבעיות המקצועיות הרבות המובאות בפני
ו, יש לקבל אותה, גם אם לא כל מה שנקבע בה הוא לטעמם ולרוחם של כל הצדדים וגם אם ניתן להצביע על טעויות או על אפשרויות של קביעות אחרות בנושאים אלה או אחרים."

(ג) לאור הלכה זו, לאחר שעיינתי בחוות דעתו של מומחה ביהמ"ש ולאחר ששמעתי את עדותו, התרשמתי שמומחה ביהמ"ש גילה ניטראליות ולא קיפח מי מהצדדים, כי הוא עשה את עבודתו נאמנה ולפיכך אני קובע כי אין כל מקום להתערב בממצאי חוות דעתו למעט בנקודה אחת כפי שיפורט להלן:
בסעיף 1.2.1 לחוות דעתו ציין המומחה כי קיימת סטייה מהאנך בקיר הדרומי בחדר הכביסה מעל לסטיה המותרת בתקן הרלוונטי.המומחה העריך כי התיקונים יארכו שני ימי עבודה בעלות כוללת של 1,200 ₪ בתשובה לשאלות ההבהרה של התובעים מיום 11.7.07 ביחס לקביעת המומחה בסעיפים 1.2.1 ו-1.2.2 השיב המומחה כי למועד חוות הדעת ההערכה של 600 ₪ ליום עבודה כוללת גם חומרים וגם תקורה. כאשר נשאל המומחה בחקירתו הנגדית על מה התבסס בקביעתו כי העלות ליום עבודה הינה 600 ₪ השיב:

"
ת. יש לי בן קבלן רשום. הוא מעסיק פועלים זרים. התייעצתי איתו וקיבלתי ממנו מידע. מתוך ה-600- 400 זה שכר ו-200 זה חומרים..
ש. לא עשית בדיקות אוביקטיביות אצל איגוד הקבלנים?
ת. שאלתי את בני כמה הוא משלם.
ש. יכול להיות שבנך משלם מתחת לסטנדרט?
ת. לא. יש תעריפים.
ש. ראית את התעריפים?
ת. לא. הסתפקתי במה שבני אמר שהוא קבלן רשום.. הוא קבלן 10 שנים.
ש. לא חשבת שהיה צורך לבצע בדיקה נוספת מעבר לשאלת הבן?
ת. לא..כמו שיש רופאים שמתייעצים עם חברים, גם אני מתייעץ..שאלתי אותו כמה משלם לעובד זה והוא ענה לי ואת החומרים הוספתי מידיעתי." (עמ' 13 לפרוטוקול הדיון מיום 26.10.08).

(ד) סבורני כי קביעתו של המומחה לפיה שכר עלות יום עבודה מסתכמת בסכום של 600 ₪ על סמך התייעצות עם בנו הקבלן אינה מקובלת ואינה יכולה לעמוד. המומחה למעשה הודה בעדותו כי למעט התייעצות עם בנו לא טרח לערוך בירורים נוספים ועל כן אני סבור שאין לאמץ את קביעותיו בכל הקשור להערכת שווי יום עבודה.
התובעים טוענים כי בכדי להעריך שווי של יום עבודה יש להסתמך על עדותו של מר יועז ברגר, קבלן שיפוצים, אשר לבקשת הנתבע ביצע עבודות שונות בבית התובעים. בתשובה לשאלת ביהמ"ש מהי עלות יום עבודה של פועל השיב מר ברגר כי קבלנים נוהגים לגבות עבור כל יום עבודה סכום של 1,500 ₪. נתון זה לא נסתר ע"י הנתבעים בדרך כלשהי.
לפיכך יש להוסיף לסכום הכולל המופיע בחוות דעתו של המומחה סך של 4,500 ₪
עבור חמישה ימי עבודה המפורטים בחוות הדעת ובתשובות ההבהרה.(וזאת לאחר הפחתת שני ימי עבודה אשר נדרשים בגין ליקוי שאינו באחריותו של הנתבע עליו יורחב בהשך)

9.
אשר לטענת התובעים כי תיקנו בעצמם ליקויים שונים, הרי שטענה זו נטענה בעלמא ולא הוכחה כלל. התובעת נשאלה בעניין בחקירתה מהם הליקויים שהתובעים ביצעו בעצמםד והשיבה:
"ש. מפנה לסעיף 19. תיקנתם בעצמכם את התקלות?

ת. תיקנו את האמבטיה, בחיפוי קרמיקה של הסלון נאלצנו לשלם עבור איש מקצוע.
לשאלת ב"כ הנתבע, מדוע לא צורפו כל אסמכתאות המעידות על התיקונים לא היה בפי התובעת
כל מענה
. (עמ' 23 לפרוטוקול הדיון מיום 26.10.08).
לאור זאת, הרי שלא ניתן לקבל את טענות התובעים בכל הקשור להוצאות שהוציאו כביכול לצורך תיקוני ליקויים שונים משלא הוכחו טענות אלו באסמכתאות המתאימות.

10. אשר על כן, ולנוכח כל האמור לעיל, אני מאמץ את חוות הדעת של המומחה על כל סעיפיו למעט האמור בסעיף 8(ד) דלעיל.

התביעה כנגד הנתבעת 2

11. התובעים טענו בכתב התביעה כי הנתבעת "
לא עשתה עבודתה" נאמנה וכי היא גילתה "חוסר מקצועיות ורשלנות בעבודתה". לטענת התובעים, הנתבעת לא הכינה את תוכניות השיפוץ בזמן לא פיקחה כלל על עבודת הנתבע. ואף גרמה להריסת קיר שלאחר הריסתו התגלה הצורך בהקמתו מחדש.
יצויין כי בסיכומים ערכו התובעים לראשונה הפרדה בין הסכומים הנתבעים מהנתבע לבין אלו הנתבעים מהנתבעת וציינו כי הנזקים שגרמה להם הנתבעת מוערכים על ידם בסך של 50,000 ₪.

12. טרם אדון בטענות התובעים כסדרן, אתייחס לטענה שהעלתה הנתבעת באשר לקיומו של השתק פלוגתא כנגד התובעים. לטענת הנתבעת, פסק-הדין שניתן כנגד התובעים בת.ק 3150/05 בתביעה שהגישה הנתבעת לקבלת שכר טרחתה עבור עבודתה בבית התובעים,מקים השתק פלוגתא כנגד החייב. לפיכך, כך טוענת התובעת, לא ניתן לשמוע כל טענה מפיו בנוגע לטיב עבודתה של הנתבעת שעה שביהמ"ש לתביעות קטנות קבע בפסק הדין כי הנתבעת זכאית לקבל את שכר טרחתה במלואו.
התובעים טענו בסיכומים מנגד, כי אין כל השתק בקביעות בימ"ש לתביעות קטנות מאחר ובבימ"ש לתביעות קטנות אין ייצוג, אין סדרי דין ודיני הראיות אינם חלים.
ענייננו הוא בהשתק פלוגתא, היינו מניעת העלאתן בשנית של טענות שנדונו והוכרעו. במקרה של השתק פלוגתא צריך שהשאלה העובדתית שהיתה במחלוקת תוכרע במשפט הראשון באופן מפורש, או מכללא.
ההלכה המנחה בסוגיית השתק פלוגתא נקבעה בע"א 246/66
קלוז'נר נ' שמעוני, פ"ד כב
(2) 561, 584 (1968), בזו הלשון:
"
אם במשפט הראשון הועמדה במחלוקת שאלה עובדתית מסויימת, שהייתה חיונית לתוצאה הסופית, והיא הוכרעה שם, בפירוש או מכללא, אז יהיו אותם בעלי הדין וחליפיהם מושתקים מלהתדיין לגביה מחדש במשפט השני, חרף אי הזהות בין העילות של שתי התביעות".
בע"א 450/82, מ"י נ. חירם לנדאו פד"י מ' (1) 658
ניתן ע"י כב' השופטת בן פורת
, פס"ד בו נקבע כי
על כל בית משפט לשאול עצמו שלוש שאלות, לצורך הקביעה האם ההכרעה הקודמת

מהווה מעשה בית דין ואם לאו:


1.
האם המחלוקת הוכרעה בהליך הקודם זהה לזו העומד לדיון בהליך המאוחר?
2
.
האם היה בהליך הקודם הכרעה סופית לגוף השאלה האמורה?
3
.
כלום היה האדם שנגדו מועלית הטענה, שהכרעה קודמת תוספת, בעל
דין או במצב של צדדיות לבעל דין בהליך הקודם (ראו גם
ע"א 25900/90 שוש ניסים נ. עו"ד דניאל מנחם פד"י מ"ח (3) , 846, 850, וע"א 2581/88, כפירטנבוים נ. רשם המקרקעין פד"י נ"ב (2) 576, 581)
הכללים שנקבעו לצורך השתק, הנובע ממעשה בית דין, מטרתם למנוע הטרדת בעל דין יריב על ידי דיונים חוזרים בעניינים שכבר נפסקו. משהיה לבעל דין יומו בבית המשפט דהיינו, לאחר שניתנה לו אפשרות להביא את כל ראיותיו ולהשמיע את כל טענותיו בפני
בית המשפט משתיקים אותו כאשר הוא מבקש לחזור ולהתדיין בעניין בו נפסק במשפט הראשון.

ומן הכלל אל הפרט
13. בענייננו, העלו התובעים במסגרת כתב הגנתם בת.ק 3150/05 טענות שונות בדבר טיב עבודתה של הנתבעת. כך למשל ציינו התובעים כי "
זמן קצר לאחר תחילת עבודתה התוודענו לחוסר מקצועיותה ואזלת ידה של התובעת..על אף הערותינו התובעת המשיכה לתת לקבלן את התכניות באיחור ולעיתים אף לאחר שהעבודה הושלמה. ובהמשך כתב ההגנה טענו התובעים: "שכרנו את שירותיה של התובעת לא בכדי שתבקר בביתנו למספר דקות כי אם בכדי לפקח על ביצוע העבודות ולהעיר הערות בונות בהתאם לנדרש". ביהמ"ש לתביעות קטנות מפי כב' השופט שטרסמן בחן את הטענות, שמע את עדויות הצדדים וקבע כדלקמן:
"הנתבעים סרבו לשלם לתובעת המגיע לה. בכתב ההגנה טענו כי זמן קצר לאחר תחילת העבודה התוודעו ל"חוסר מקצועיותה ואזלת ידה" ופרטו את טעויותיה..הם חלקו על הערכת התובעת לגבי מספר ביקוריה במקום והתמשכותם, טענו כי באה לעיתים למספר דקות ולא עמדה בלוח הזמנים שהסכימו עליו...נראה שהנתבעים עצמו את עיניהם מן הנעשה בביתם ואם יש להם עכשיו תלונות על העבודה, אין להם להלין אלא על עצמם. בכתב ההגנה כתבו הנתבעים, כי כבר זמן קצר לאחר תחילת עבודתה של התובעת, גילו את רמתה המקצועית הנמוכה. בית משפט זה בדעה כי זו היתה השעה לבטל את ההסכם עמה ולא להמתין עד שהמלאכה תסתיים. העובדה שלא עשו כך מעידה, כי לא היו להם תלונות של ממש על עבודתה.
הנתבעים חייבים לשלם לתובעת תמורת עבודתה במלואה". (ההדגשה אינה במקור-א.ד.ג).

14. על פסק הדין של ביהמ"ש לתביעות קטנות לא הוגש ערעור ולכן הינו למעשה

פסק דין
חלוט. התובעת נשאלה ע"י ביהמ"ש מדוע לא הוגש ערעור על פסה"ד של ביהמ"ש לתביעות קטנות אשר דחה את טענותיהם והשיבה : "
הייתה התביעה הזו ואמרנו שנעשה כל מה שצריך במסגרת תביעה גדולה זו" (עמ' 25 לפרוטוקול הדיון). היינו, התובעים בחרו שלא לערער על פסק דינו של ביהמ"ש ובמקום בחרו להגיש את התביעה האמורה ולהעלות בה את מרבית הטענות שהועלו בכתב ההגנה בת.ק 3150/05. ברי, כי זו אינה הדרך לערער על קביעתו של ביהמ"ש והרי, בדיוק בכדי למנוע מצבים מעין אלה של התדיינויות חוזרות ונשנות על טענות שהוכרעו, קיים הכלל של מעשה בית דין.

15. אשר לטענת התובעים ולפיה הכלל של מעשה בין דין אינו חל ביחס להכרעות של ביהמ"ש לתביעות קטנות, הרי שהפסיקה אכן העלתה לא אחת את הספק בדבר טיבו של פס"ד של ביהמ"ש לתביעות קטנות וכך ציין כב' הנשיא (דאז) גורן בבר"ע 1019/96 אגד נ' רות שוחט:
"
קיים ספק בשאלה, האם הכלל של השתק פלוגתא חל על שאלה שהוכרעה על ידי בימ"ש לתביעות קטנות היות שהוא אינו קשור בסדרי הדין הנהוגים בבתי משפט אחרים"
ספק זה התעורר גם בדברי כב' הנשיא אגרנט בע"א 202/70 אליהו נ' יחזקאלי, פד"י כה (2) 425, 435 שם נקבע:
"
קיימת אסכולה נכבדה הגורסת כי אסור שההכרעה בשאלה העובדתית הנידונה על ידי ביהמ"ש בעל סמכות כספית מצומצמת, תשתיק את דבר ברורה בשנית, על ידי בימ"ש בעל סמכות כללית וזאת גם בגלל שיקולים של צדק והגינות.
שיקול אחד הוא, כי הפרוצדורה לפיה מתבררות התביעות בביהמ"ש מהסוג הראשון היא פרוצדורה מהירה שאין בה כדי להביא לליבון יסודי של השאלה העובדתית שהוכרעה שם".
פסקי הדין האמורים המטילים ספק בקיומו של הכלל האמור בפסקי דין של בתי משפט לתביעות קטנות מתבססים למעשה על כך שביהמ"ש לתביעות קטנות אינו כפוף לסדרי הדין ולדיני הראיות.
בניגוד לגישה האמורה קיימים פסקי דין רבים בהם נקבע כי הכלל של השתק פלוגתא דווקא עשוי לחול ביחס לקביעות של ביהמ"ש לתביעות קטנות מקרה בו לא הייתה סטייה ניכרת וחריגה מדיני הראיות.
בת"א 50723/03 הכשרת הישוב נ' קיבוץ מירב ואח', התייחס
כב' השופט יעקב שיינמן לשאלת תחולת הכלל של השתק פלוגתא על

פסק דין
שניתן בבימ"ש לתביעות קטנות וקבע כי:
"
העובדה, כי ביהמ"ש לתביעות קטנות אינו כפוף לדיני הפרוצדורה ולדיני הראיות אינו עומד לרועץ, אך מסכים אני, כי באותם המקרים בהם יסטה ביהמ"ש לתביעות קטנות מדיני הראיות או מדיני הפרוצדורה, סטייה ניכרת וחריגה העשויה להביא לתוצאה שונה, מזו, שניתן היה להגיע בבימ"ש רגיל, הרי שבמקרה כזה, אין להכיל את השתק הפלוגתא ובלאו הכי אין להכיל את הלכות מעשה בית דין או ההשתק על פס"ד כזה.
מקרה בו לא הייתה סטייה ניכרת וחריגה מדיני הפרוצדורה או מהדין המהותי, והתקיימו שאר התנאים להחלתו של עקרון מעשה בית דין או השתק, הרי שלא תהיה מניעה לראות בקביעה שבפסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות השתק פלוגתא
, ובמקרים המתאימים אף השתק עילה, כאשר מדובר באותם הצדדים, חלפיהם, ובאותן העילות.(ההדגשה אינה במקור-א.ד.ג)
דעה דומה מביאה כב' השופטת דגן אילת (ת"א (שלום קריות) 2816/03 - מנורה חב' לביטוח בע"מ נ' שלום מנצור ואח' תק-של 2004 (2) 8744, עמ' 8746).נ
"לא מצאתי קביעה פוזיטיבית בפסיקה לפיה אין עקרון מעשה בית דין חל בכל מקום בו פסק הדין הקודם ניתן בתביעות קטנות. הכל הענין של שיקול דעת בהפעלת הכלל ויישומו הספציפי. לפיכך במישור העקרוני, אין מניעה כי ייווצר השתק פלוגתא בשאלות העובדתיות בהן התקיים דיון בבית המשפט לתביעות קטנות וניתנה בהם הכרעה".ב
כך, גם בת.א 18083/06 מגדל חב' לביטוח בע"מ נ' קדוש אלירן נקבע כי:
"אמנם ההליך בתביעות קטנות הינו בעל צביון ייחודי (רע"א 1958/06

סוויסה נ' חב' צ'מפיון מוטורוס (ישראל) בע"מ..) אולם קביעות של תביעה קטנה מהוות מעשה בית דין הדומה למעשה בית דין בהליך רגיל או במקרה זה, השתק פלוגתא

".
פסקי דין אלו, אשר עם מסקנותיהם אני מסכים, קובעים למעשה, כי יש ביכולתו של

פסק דין
שניתן ע"י בימ"ש לתביעות קטנות בכדי להוות מעשה בית דין או השתק פלוגתא בתנאי שהתנאים המתאימים להחלת הכלל מתקיימים. כאמור לעיל, סבורני כי משקבע ביהמ"ש באופן פוזיטיבי את קביעתו בדבר זכאותה של הנתבעת לקבל את שכר טרחתה עבור עבודתה בבית התובעים ודחה את טענותיהם בדבר חוסר מקצועיותה של הנתבעת הרי
שנתקיימו הרכיבים להשתק פלוגתא, ולפיכך קביעותיו של פסק הדין משתיקות את התובעים מלהעלות טענות הקשורות לטיב עבודתה של הנתבעת וזאת
לאור הכלל של "השתק פלוגתא".

16. למעלה מן הצורך, ועל אף שדי בטעם זה כדי להביא לדחיית התביעה כנגד הנתבעת 2, אדון גם בטענות התובעים לגופן.
אין מחלוקת כי בין התובעים לנתבעת לא נערך הסכם וכי ההתקשרות כולה נעשתה בע"פ. הנתבעת טוענת כי התחייבה לבצע פיקוח עליון שמהותו לטענתה ביקור בבית התובעים מדי יומיים-שלושה על מנת לוודא שהביצוע נעשה בהתאם לתכנון. תמורת שירות זה סוכם כי התובעים ישלמו לנתבעת סכום של 1,200$. התובעים טענו מנגד, כי הנתבעת התחייבה לבצע פיקוח צמוד על עבודתו של קבלן השיפוצים וכי לא עמדה בהתחייבויותיה ולא ביצעה את עבודתה כנדרש. התובעים העלו טענות שונות כנגד עבודתה של הנתבעת ולהלן אדון בטענות אלו:

אשר לטענת התובעים כי הנתבעת גרמה להם לנזקים בעקבות כך שגישה את התוכניות באיחור הרי, מוטב הייתה אילו לא הייתה מועלית טענה זו, שעה שהתובעים עצמם מודים כי ההתקשרות עם הנתבעת נעשתה לאחר שכבר החלו עבודות השיפוץ במבנה
. הנתבעת ציינה בעדותה כי כאשר הגיעה לראשונה לביתם של התובעים הנתבע כבר החל בביצוע מספר עבודות:
"
ש. ..מתי הקבלן החל בשיפוצים?
ת. נדמה לי יום לפני..כאשר הגעתי הקבלן היה בשטח.
ש. פערי הזמנים היו מצומצמים?
ת. כן. כשאני הגעתי לאתר כבר נהרסו קירות והיו פתחים שהורחבו"(עמ' 48 לפרוטוקול הדיון מיום 4.11.08).
התובעת אישרה בעדותה כי כבר ביום 25.5.05 היינו, כשבוע בלבד לאחר ההתקשרות עם הנתבעת, הוגשו התוכניות והתובע חתם עליהם ואישר אותן. ההחלטה כי הקבלן יתחיל לעבוד ללא תוכניות הייתה החלטתם של התובעים.
הגשת התוכניות כשבוע לאחר ההתקשרות נראית לי סבירה בהחלט ואילו היו התובעים מעוניינים לקבל את התוכניות טרם התחלת עבודות הקבלן בביתם היה עליהם לפנות לנתבעת מבעוד מועד ולא לאחר שהקבלן החל הפועל בביצוע בעבודות הבניה. משלא עשו כן, אין להם להלין בעניין זה אלא על עצמם.
התובעת אשר העידה כי גילתה את חוסר המקצועיות של הנתבעת בסמוך לאחר שהנתבעת החלה בעבודתה, לא יכלה להשיב
בצורה עניינית לשאלת ביהמ"ש מדוע לא התובעים לא ביטלו את ההסכם עם הנתבעת מיד שגילו את חוסר מקצועיותה :

"ש. כמה זמן זה זמן קצר שהתוודעתם לחוסר המקצועיות?
ת. משהו כמו שבוע וחצי מהיום שנפגשה איתנו. ראינו שזה ממש לא מקצועי".


80 ס"מ5 ס"מ
"
.

"
"


:

"
.

"

-

x
4


"

"
.
x

2

:
:







א בית משפט שלום 2107/06 cp, נתי נתי פורת, איל אילנית פורת נ' לי- לי-אור סקיטל, יעל יעל תומר בגם (פורסם ב-ֽ 22/04/2009)