פסקי דין על רו"ח חן ברדיצ'ב בתפקידו כמנהל מיוחד לחברת פויכטונגר תעשיות בע"מ | פסקי דין על בסטבית חברה לבנין | פסקי דין על תעשיות קרטון ואריזה ס.נ. |

1739/02 פשר     10/09/2003




פשר 1739/02 רו"ח חן ברדיצ'ב בתפקידו כמנהל מיוחד לחברת פויכטונגר תעשיות בע"מ נ' בסטבית חברה לבנין בע"מ , תעשיות קרטון ואריזה ס.נ. בע"מ





רו"ח חן ברדיצ'ב
בתפקידו כמנהל מיוחד לחברת פויכטונגר תעשיות בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד חיים צדוק ושות'
, עורכי דין

המבקש:

-- נ ג ד --
1. בסטבית חברה לבנין בע"מ
(בכינוס נכסים)
ע"י ב"כ עו"ד דורית לוי-טילר
2. תעשיות קרטון ואריזה ס.נ. בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד

3. יד החמישה - שירותי כח אדם זמניים בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד גיל לוי

4. בנק הפועלים בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד ליפא מאיר ושות', עורכי דין

5. כונס הנכסים הרשמי

המשיבים:
החלטה

מונחת בפני
בקשתו של המנהל המיוחד של חברת פויכטונגר תעשיות בע"מ, הנתונה בהקפאת הליכים (להלן: "המבקש" ו"החברה", בהתאמה), כי אורה על ביטול ערבות בנקאית אוטונומית שטרם נדרש תשלומה, ואשר הוצאה על-ידי החברה לטובת חברת ס.נ תעשיות קרטון ואריזה (להלן: "המשיבה"), כדי להבטיח הסכם שנחתם לכאורה בין המשיבה לבין חברת בסטבית בע"מ (להלן: "בסטבית"), אשר המנהל המיוחד טוען כי הוא עלום וספק אם היה לו קיום אמיתי. כונסת הנכסים שמונתה לחברת בסטבית (להלן: "הכונסת") וכונס הנכסים הרשמי תומכים בבקשה, ואילו המשיבה מתנגדת לה. עיינתי בטענות הצדדים, נערך בפני
דיון והגיעה עת ליתן את החלטתי בבקשה.

עובדות המקרה;

1. ביום 4.7.02, הוצאה הערבות הבנקאית נשוא הבקשה, אשר לפי נוסחה משמשת לכאורה כערבות מקדמה לטובת המשיבה, וזאת לעניין הסכם מיום 2.7.02, אשר נחתם לכאורה בין המשיבה לבסטבית. לטענת המבקש, הוצאה הערבות לפי הוראתו ובכתב ידו של מר טל ייגרמן (להלן: "ייגרמן"), אשר נחשד בעבירות ובמעשים שלא כדין בקשר עם קבוצת החברות עליה נמנות החברה נשוא הבקשה, וכן חברת בסטבית. על הבקשה נאמר במפורש, כי הערבות היא לבקשת מר אריה גבעוני בקשר עם בקשת חברת בסטבית.

2. בסטבית הינה חברה פרטית, אשר 50% ממניותיה הוחזקו בידי מר דוד הבי (להלן: "הבי"), אשר החזיקה כ-35% מזכויות ההצבעה בחברת משב, בעוד משב עצמה החזיקה מעט פחות מ-25% מזכויות ההצבעה בפויכטונגר תעשיות עצמה. עסקינן בחברות קשורות, אשר השתייכות ל"קבוצת פלד-גבעוני". מר דוד הבי כיהן כדירקטור בשלוש החברות נשוא הבקשה.

3. ביום 7.8.02, ניתן צו הקפאת הליכים כנגד החברה, ויום לאחר מכן ניתן צו דומה כנגד משב. בסטבית נכנסה להקפאת הליכים ביום 9.8.02, אולם זו הופסקה ביום 16.10.02, ונקלעה לכינוס נכסים.

טענות המבקש;

4. הערבות דנן הוצאה בקשר עם הסכם עלום, אשר לא ברור כלל ועיקר לאיזה פרוייקט הוא נועד, אם בכלל. זאת ועוד: חשבונית המס בגין הוצאת הערבות הבנקאית מיום 21.7.02, הוצאה לטובת חברת יד החמישה, חברה פרטית בשליטתו הבלעדית של מר הבי. כל המעורבים בהוצאת הערבות, כולל מר גבעוני, הבי וייגרמן, עומדים עתה לחקירת הרשות לניירות ערך.

5. הסכם היסוד נשוא הערבות הבנקאית לא נמצא בחברה, ולא ברורה כלל ועיקר מהותו למבקש, ואף לא לבעלי התפקיד אשר מונו לבסטבית. ביום 28.8.02, הודיע נאמן בסטבית דאז למבקש כי בסטבית לא ביצעה ואינה מבצעת את הפרוייקט נשוא הערבות, ואין לדעת מתי תושב. עולה, כי לא שיקולים כלכליים הנחו את הוצאת הערבות.

6. בעלי המניות במשיבה הם יעקב סידי וחברת נורלי ניהול ואחזקות, הרשומה אצל חברת ז'ק מיטרני בע"מ, אשר אינה אלא חברת קרן פלד השקעות בע"מ, הקשורה אף היא לקבוצת פלד-גבעוני.

7. העדר הפרוייקט יוצר מצב אבסורדי בו החברה העמידה ערבות בנקאית לטובת פרוייקט שקיומו מוטל בספק, ואינו מוכר לחברה שאמורה היתה לבצעו. פניית המבקש למר הבי כי יעביר לידיו העתקי ההסכם לא נענתה.

8. המשך קיום הערבות מקטין את מסגרת האשראי שיכול המבקש לקבל, והוא חיוני לפעילות החברה.

9. המבקש קיבל הסמכה מבית המשפט של חדלות-פרעון, בהחלטה מיום 9.9.02, לפנות לבית המשפט בעניין ערבויות שלא הוצאו במהלך העסקים הרגיל. המקרה דנן מהווה דוגמא מובהקת לכך. עסקינן בנסיבות המקרה בחריג מובהק לעצמאות הערבות הבנקאית, באשר הסכם היסוד לא נמצא, וקיים חשש לקנוניה.

עמדת הכונסת;

10. בסטבית היא חדלת פרעון ואינה יכולה להעמיד ערבות בנקאית חליפית; כמו כן, אין כל טעם לעשות כן, לאור נסיבות המקרה. הכונסת תומכת בעמדת המבקש, כי דין הערבות הבנקאית להתבטל, אם יתברר כי עסקת היסוד על-פיה הוצאה הינה אכן עלומה. כל מאמציה של הכונסת לברר פרטים על עסקת היסוד דנן עלו בתוהו. אי לכך, בהעדר חיוב, נשמטת גם הערבות הבנקאית, זאת כיוון שקיום עסקת יסוד הינו תנאי הכרחי ליצירת עסקה תקפה של ערבות אוטונומית, באשר אין זו האחרונה אלא התחייבות של בנק לשפות נושה בשל אי קיום של חיוב על-ידי החייב העיקרי. מותרה מערבות רגילה הינה כי חיוב הבנק הערב אינו מושפע מדרך קיום עסקת היסוד על-ידי החייב.

11. הערבות דנן נוקבת במפורש בשמה של עסקת יסוד; פרעונה בלא קיום עסקת יסוד יביא להתעשרות שלא כדין של המשיבה. הדבר עשוי להכלל בנסיבות המיוחדות המביאות לבטלות ערבות בנקאית אוטונומית.

תגובת המשיבה;

12. הבקשה דנן אינה אלא תביעה כספית, אשר נועדה לשלול מן המשיבה את זכותה לקבלת סכום בן 3 מיליון ₪. תביעה זו יש להוכיח בדרכי הוכחה רגילות, ולא על-ידי בקשה סתמית זו, שאין בה כל טענה עובדתית מהותית.

13. הערבות ניתנה למשיבה לפי הסכם שנעשה בינה לבין חברת בסטבית, אשר המשיבה מצרפת לתגובתה.

14. לפי ההסכם, העבירה המשיבה 3 מיליון ₪ לבסטבית, לפי הסכם שנעשה ביניהן, על חשבון הקמה צפויה של מבנה תעשיה, בעלות של כ-10 מיליון ₪, כאשר תשלום המקדמה הקנה למשיבה זכות לקבלת הנחה מבסטבית בשיעור של 10% ממחיר העבודה שתוזמן. המשיבה מצרפת צילומים של ארבע שיקים שמסרה לבסטבית על סכום זה.

15. בגין המקדמה דנן, נמסרה למשיבה הערבות, והיא האמינה כי כספיה מובטחים בבטוחה אבסולוטית. סכום זה מימנה המשיבה בהלוואת בעלים של מנהלה, בסך 2 מיליון ₪, ועוד מיליון ₪ כהלוואה מבנק איגוד.

16. מיד לאחר הוצאת השיקים, פנה מנהל הכספים דאז של החברה וביקש מהמשיבה להסיר את הגבלת ההסבה מאחד השיקים, ולאחר שהדבר בוצע, הוסב השיק לחברת אפקון התקנות ושירותים בע"מ, אף היא חברה בקבוצת פלד-גבעוני, ואשר המבקש הוא מנהלה המיוחד בהקפאת ההליכים. הבקשה לבטל את הערבות דנן הינה לאחר ששני שליש מהתמורה שהתקבלה בעדה הגיעו לחשבון חברה שהוא מנהל.

17. ההסכם נעשה מתוך ציפיה, שהמשיבה תזמין מבסטבית עבודת בניה בחודשים הקרובים ותזכה בהנחה של 10% מעלות העבודה. המבקש לא טרח כלל לפנות אל המשיבה בבקשה לקבל את ההסכם. המשיבה אינה יודעת על כל קנוניה, ולא היתה שותפה לה.

18. עצמאותה של ערבות אוטונומית היא עקרון על, אשר כל הפוגע בו עשוי לפגוע בחיי הכלכלה והמסחר. בע"א 227/87, העיר בית המשפט העליון כי לא ניתן להשמע בטענת העדר חבות מצד החייב כנגד דרישה לפרעון ערבות אוטונומית, ואין החייב יכול לטעון כנגד הערבות, כפי שנוסחה. כך, ברע"א 1765/00 נקבע כי החייב אינו יכול להעזר בראיות מעסקת היסוד, אף אם הן מבוססות לכאורה, אלא אם הן עומדות בשני החריגים הנדירים שנקבעו בדין, המוגבלים למצב בו התנהגות הנערב חמורה במיוחד, או שהינה שרירותית או מונעת משיקולים זרים.

תגובת המבקש לתגובת המשיבה;

19. מן ההסכם, כפי ש"הופיע לפתע" בידי המשיבה, אין כדי לתמוך בטענותיה, כי עסקינן בעסקה אמיתית. נסיבות חתימת ההסכם ובחינתו מעידה על התנהגות חמורה של הצדדים העולה כדי מרמה נגד החברה.
עסקינן בהסכם שזכרו לא נודע לא בחברה ולא בבסטבית. המשיבה לא הציגה העתק מקורי של ההסכם, וספק אם זה מצוי בידיה. בשולי עותק ההסכם מתנוססת חותמת של מזכירות בית המשפט. ככל הנראה, כדי ליצור העתקים מתגובתה לצדדים, נאלצה המשיבה לבקש מבית המשפט להעביר אליה בפקס את העתק ההסכם שהוגש לבית המשפט. לו היה בידה נוסח מקורי, לא היתה המשיבה צריכה להזקק לסיוע בית המשפט לקבלת עותק מן ההסכם.

20. בהסכמים מסוג זה, כאשר תאגיד מתחייב לערוב לקיום חיובים להסכם בין שני צדדים, נדרש אישור עו"ד לחתימת התאגיד, לאישור כי מורשי החתימה בשם התאגיד אכן חתמו כדין; בנסיבות המקרה, בניגוד למקובל ולסביר, לא ביקשה המשיבה כל אישור עו"ד לחתימת החברה, למרות שהינה חברה ציבורית, אשר העסקה עמו היא עסקה של בעל עניין, כאשר הן בשם החברה והן בשם בסטבית חתם מר דוד הבי.

21. אף אם ההסכם מגלם עסקה, הרי הערבות לא אושרה כנדרש על-ידי חוק החברות, לפי סעיפים 280-281, ולכן היא משוללת כל תוקף.

22. המשיבה ידעה, בנסיבות המקרה, כי אין עסקינן בהסכם אמיתי, וכי החברה אינה חייבת על-פיו. כמו כן, אין עסקינן בצד ג' תם-לב, אלא בחברה המכירה את הקבוצה ואת בסטבית, והיא עצמה קשורה לקבוצת פלד-גבעוני, באשר חלק ניכר ממניותיה היו שייכות למר מיטרני, אשר הינו בעל השליטה בחברת ז'ק מיטרני בע"מ, ושינתה שמה לקרן פלד השקעות בע"מ.
יוצא, כי יש לייחס למשיבה ידיעה על העניין האישי וחובת ידיעה על העדר האישורים; אין בכך כדי להכביד על חיי המסחר, אלא נסיבות חריגות בהן הנפשות הפעילות קשורות זו בזו, ולכן העדר דרישה לקבלת אישור עו"ד על כשירות החתימה או דרישה להצגת אישור הדירקטוריון הינה לכל הפחות עצימת עיניים.

23. אף תוכן ההסכם מעלה תהיות; אין מדובר בעסקה מסחרית בתחום עיסוקן של החברות או בביצוע פרוייקט, אלא למעשה במתן הלוואה מהמשיבה לבסטבית, בעת שלמשיבה היה ידוע כי בסטבית נמצאת בקשיים כספיים, דבר אשר קיבל ביטוי מפורש בהסכם.
בנסיבות אלו, כאשר עסקינן בהסכם לאקוני, ספק הלוואה ספק הסכם בקשר עם פרוייקט שהיקפו ומועד ביצועו, אם בכלל, אינם ידועים, יש בנסיבות המקרה שתוארו לעיל, ובהעדר כל התחייבות מצד בסטבית להחזיר את הכספים, ישנה התנהגות חמורה שהיא בגדר שותפות למרמה, ואינה בדרך העסקים הרגילה.

24. בין החברה למשיבה נכרתו עסקאות מלאכותיות נוספות שלא במהלך עסקים רבים. שבועיים לאחר חתימתו הלכאורית של ההסכם, ערבה החברה לטובת המשיבה על שיק בנקאי בסך 725,000 ₪. סכום זה נרשם כהלוואה, למרות שהסכם ההלוואה אינו מצוי או מוכר בחברה. כאשר נערך בירור מול מנהל המשיבה, הוברר כי הסכום דנן הועבר ישירות לחשבונו האישי, בעד סכום זהה שמסר במזומן לגורם אשר מסר לו את השיק הבנקאי - אדם אשר התברר להיות מר ברוך ייגרמן, אביו של מר טל יגרמן.

25. בכל האמור לעיל יש התנהגות חמורה ביותר של המשיבה, שכל מטרתה להוציא כספים מן החברה. לעניין טענת המשיבה כי רוב הסכום שהועבר הוסב לאפקון, אין לה על מה שתסמוך, שכן כבר ביום 7.7.02, הוצא שיק על סכום זהה מחשבון אפקון לפקודת בסטבית, וחשבונה של אפקון בבנק הבינלאומי חוייב בסכום. עסקינן במהלך סיבובי תמוה, אשר מעיד כי הסכום לא נותר באפקון.

26. בית המשפט המוסמך לדון בעניין הבקשה דנן הוא בית המשפט להקפאת הליכים, אשר בו מרוכזים כל ההליכים הקשורים בהקפאת ההליכים.

סיכומי המבקש;

27. הערבות הוצאה לבקשת ס.נ, לכאורה להבטחת מקדמה בקשר עם הסכם מיום 2.7.02 שתכליתו הקמת מבנה תעשיה. אלא שמהנסיבות עולה, כי הערבות הוצאה שלא במהלך עסקים רגיל, בכוונה להוציא במרמה כספים מהחברה - מרמה בה מעורבת ס.נ באמצעות מנהלה. זאת כאשר כל החברות דנן שייכות לקבוצת "פלד-גבעוני". לעניין זה: אחד מבעלי המניות של ס.נ, מר מיטרני, הינו בעל השליטה באחת מחברות הקבוצה, חברת ז'ק מיטרני בע"מ אשר שינתה את שמה לקרן פלד השקעות בע"מ.

28. פניית ס.נ לבנק נעשתה ביוזמת מר יגרמן, ולפי הוראותיו בעל-פה ובכתב, דבר העולה היטב מעדותו של מר רגב. הסתבר כי מר יגרמן שימש כיועץ גם לחברת ס.נ, וחבר אישי של מנהלה, מר סידי, דבר בו הודה הלה במפורש בעדותו.

29. הערבות הוצגה בלא כל אסמכתא, קרי בלא ההסכם להבטחתו נועדה. זאת ועוד; עד אשר הוגשה תגובת ס.נ לבקשה, לא ניתן היה לאתר את ההסכם במשרדי חברת אפקון או בסטבית. מן החקירות עלה כי ההסכם, ככל שהיה קיים, מצוי בכספת של ס.נ ובידי יגרמן עצמו - ככל הנראה לאור תפקידו כיועץ של ס.נ ובסטבית בו-זמנית. אף עניין זה מחזק את ההנחה, כי עסקינן בהסכם שנחתם שלא במהלך עסקים רגיל וללא כל כוונה לפעול על-פי הוראותיו. שאם לא כן, מדוע לא הועבר עותק ממנו לצדדים הרלוונטיים?
לשאלה בנושא זה ענה מר הבי רק כי "הוא זוכר שהיה משהו כזה", וכן כי הביא זאת לייגרמן שאמר שהוא יטפל בעניין.

30. לאור האמור לעיל ניתן לתמוה, האם ההסכם אכן נחתם במועד הנטען (2.7.02), או שמא "נוצר" אך לאחר הגשת הבקשה הנוכחית, ו"לכבוד" הערבות הבנקאית האוטונומית. לעניין זה, התקבלו למעשה שתי גרסאות סותרות:

א. מר סידי בחקירתו טען, כי ההסכם נחתם על-ידי ס.נ במשרדי בסטבית, אולם במעמד זה חתמה על ההסכם ס.נ בלבד.

ב. מר הבי טוען, כי בסטבית וס.נ חתמו על ההסכם באותו מעמד.
31. מתצהירו של מר סידי מסתבר, כי עסקים שאינם במהלך עסקים רגיל לא היו זרים במערכת היחסים סידי-יגרמן-פלד-גבעוני-הבי; מר סידי קיבל שיקים מפלד, גבעוני ויגרמן 'לעשות בהם נכיון', והעביר מחשבונו שיקים לפקודת ק.ד.י עדן מסחר והשקעות בע"מ, שהיא חברה בבעלות יגרמן, וחברת י.ד בניהו בע"מ, שהיא חברה של הבי. כמו כן, העיד סידי כי נמסר לו שיק בן 725,000 ₪ על-ידי אביו של יגרמן, ובתמורה מסר למר יגרמן עצמו סכום זהה במזומן.

32. עיון בהסכם לגופו מעלה כי הוא מלאכותי; ספק עסקה להקמת מבנה, ספק הסכם הלוואה, ואין הוא למעשה אלא פלטפורמה להעברת כספים במסגרת עסקאות עלומות בין הצדדים. זאת ועוד; ההסכם נחתם מתוך ידיעה כי בסטבית נתונה בקשיים, דבר הבא לידי ביטוי בלשונו, המציינת את "הצורך הדחוף" שלה בקבלת כספים, בשל בעיה בתזרים המזומנים.

33. זאת ועוד; תמוה הדבר כיצד לא ביקשה ס.נ חתימת עו"ד על ההסכם, באשר ידעה היטב כי היא עומדת מול חברה ציבורית, שהעסקה עמה הינה לכאורה עסקה עם בעל עניין - זאת במיוחד, לאור היכרותה עם הבי והחברות בשליטתו, והעובדה כי הבי חתם הן בשם אפקון והן בשם בסטבית. הדבר מצטרף לכך כי מר הבי טען כי אינו יודע (!) אימתי חתמה החברה על ההסכם. מכל האמור לעיל עולה כי ההסכם - לאו הסכם הוא.

34. עקרון העצמאות של ערבות אוטונומית כפוף לחריגי המרמה והנסיבות המיוחדות, שעיקרה התנהגות חמורה במיוחד של הנערב. בנסיבות המקרה, עסקינן בעסקה מלאכותית, שהוסתרה בחדרי-חדרים ובכספות, ולא היתה אלא מסווה למטרה זרה. כמו כן, הנערב הינו חסר-תום לב ושיתף פעולה עם החברה לשם הברחת כספים, הטעה את בית המשפט, וכ"ו.
35. בתגובתה ניסתה ס.נ לטעון כי סכום של כ-2 מיליון ₪ מתוך המקדמה הופקדו בחשבונה של חברת בת של אפקון; אלא, שמר סידי ניסה להעלים מבית המשפט כי תמורת סכום זה, קיבל מר סידי סכום זהה בהמחאה בנקאית לפקודת בסטבית אשר הוסבה והופקדה בחשבונו הפרטי.
כעת, מבקש סידי להעלות גרסאות סבוכות, לא ברורות, אשר ניתוחן וניתוח האסמכאות המצורפות אליהן מעלה כי אין בהן ולא כלום:

א. טוען מר סידי, כי עובר לחתימת ההסכם קיבל שלושה שיקים של פלד, גבעוני ויגרמן לעשות בהן נכיון. עסקינן בשיקים בסכום כולל של 1,324,700 ₪, שלפי דפי החשבון שצורפו הופקדו בחשבונו הפרטי של מר סידי, ביתרת זכות.

ב. בהמשך, טוען מר סידי, נתן מימון ביניים זמני, נוסף, בסך 659,000 ₪, שלטענתו נמשכו במזומן וכלל לא ניתן לדעת למי ניתנו, אם בכלל.

ג. בניגוד לטענת מר סידי, הסכומים דנן אינם מסתכמים בסכום ההמחאה שבמחלוקת, אלא ב 1,983,700 ₪. זאת, כאשר מהאסמכתאות עולה כי סידי היה חייב באותה עת כ-665,700 ₪.
למעשה, עולה מתצהירו כי מימון הביניים ניתן כנגד השיקים שהופקדו לנקיון (בזכות), הוצאו אותןם השיקים (בחובה), אלא שהחשבון אופס. יוצא כי כנגד סכום בן 659,000 ₪ שנתן סידי לגורם עלום ולחברות בשליטת הבי ויגרמן, קיבל שיק על סך 2,004,000 ₪, אשר הוצא מחשבון החברה והגיע לחשבונו הפרטי.

36. המסקנה מכל האמור לעיל היא ברורה; בין סידי לבעלי השליטה בקבוצת פלד-גבעוני נערכו העברות סיבוביות של כספים, שכל מטרתן הברחת כספים מן החברות, וכי השיק שהוצא מאפקון לפקודת בסטבית הופקד בסופו של יום בחשבונו הפרטי של מר סידי. לכך אין כל הסבר, מלבד החזר של כספי המקדמה,מה שיש בו כדי לאיין את זכותו לקבלת כספים מכח הערבות הבנקאית.

37. מן החקירה עולה, כי ס.נ היתה מעורבת בקנוניה. בחקירתו, בכל פעם שנשאל סידי על נסיבות חתימת ההסכם, מדוע לא ביקש אישור חתימה, וכל יתר העובדות המתמיהות שהיו ידועות לו היטב, ענה אך ורק במילה "ערבות בנקאית" - אלא שאין די תמיד בערבות כזו. יש צורך גם בתום-לב ועסקה אמיתית שמטרתה אינה מרמה והברחת כספים. ס.נ אינה צד ג' תם-לב, אלא צד קשור המעורב בהעברות מפוקפקות שלא במהלך עסקים רגיל, וההסכם נשוא הערבות לא היה אלא הסכם מלאכותי להוצאת כספים מן החברה. אי לכך, התקיימו במובהק החריגים לעקרון העצמאות של הערבות, ודינה להתבטל.

סיכומי חברת ס.נ;

38. תמוה הוא, הכיצד מנסה המבקש לשלול מהמשיבה את הבטוחה האולטימטיבית בסך 3 מיליון ₪ (!) על סמך תשתית ראייתית דלה, שלא היתה עומדת אף בבית משפט לתביעות קטנות; למעשה, אין בפני
בית המשפט אלא השערות וניחושים של הדרך בה אולי או יתכן שקרו הדברים, לפי גרסת המבקשת.
זאת, כאשר המבקש מעלה למעשה טענת מרמה, אשר נטל ההוכחה הדרוש לו עולה על מאזן ההסתברויות הרגיל.

39. המבקש אינו זכאי לערער על האמור בתצהירו של מר סידי מיום 11.6.03 (בעניין הראיה הנוספת), באשר לא ביקש לחוקרו עליו. אי לכך, חובה על בית המשפט לקבל כפשוטו את כל האמור שם, וזאת על-פי דין.

40. השיקים שהופקדו בחשבונו של מר סידי: הראשון אינו קשור כלל ועיקר לעסקה הרלוונטית, ואילו השני מוסבר היטב בתצהירו הנ"ל של מר סידי.
41. לעניין מעורבת יגרמן, הבי, גבעוני וכ"ו: בעת הרלוונטית, היו אנשים אלו מקובלים ומחוזרים ביותר במשק. העובדה כי לאחר מכן נפתחו כנגדם חקירות איננה רלוונטית כלל ועיקר. המבקשת ציטטה את דברי מר סידי כי היה מיודד עם יגרמן, אך שכחה להזכיר כי אמר גם כי כעת הוא כועס עליו, בשל ההסתבכות פרי הערבות דנן.

42. אין כל קשר בין השותף הזוטר בס.נ, מר מיטרני, לבין קבוצת פלד-גבעוני, מלבד קשר עקיף ביותר. זאת ועוד; מיטרני רשום כבעל חלק זעיר ביותר מהון המניות המוצא של קרן פלד, ומר סידי קבע בתצהירו כי "קרן פלד אינה חלק מקבוצת פלד-גבעוני". זאת ועוד; מר רגב הבהיר, בחקירתו, כי אף קבוצת בסטבית אינה שייכת לקבוצת פויכטונגר.
יוצא, כי ס.נ וסידי, שהם חיצוניים לחלוטין למערכות קבוצת פויכטונגר, נדרשים על-ידי המשיב לבדוק האם התנהלו הפעולות כדין בתוך אותה קבוצה, שנעשו ונחתמו על-ידי האנשים המורשים לכך.

43. אין כל הוכחה כי ההסכם נערך לאחר הגשת הבקשה למתן הוראות. העובדה כי כונסת הנכסים של בסטבית לא מצאה אותו אינה מלמדת דבר. זאת ועוד, אם המבקש היה טורח לפנות אל ס.נ, היה מקבל עותק של ההסכם מיד. זאת ועוד; בהיות ההסכם נושא חתימה מקורית של החברה, אך ברור הוא כי מן הראוי והסביר לשומרו בכספת.

44. עדותו של מר הבי תומכת חד-משמעית בזו של סידי; הבי אישר כי חתם על ההסכם בשם בסטבית, וכי היא קיבלה עותק חתום שלו. מן הראוי לאמץ דברים ברורים אלו.

45. אי-אישור ההסכם על-ידי הגופים המוסמכים בחברה החייבת אינה עילה לבטל בטוחה אבסולוטית בדמות ערבות אוטונומית. זאת במיוחד לנוכח היות החברה דאז גוף גדול ומכובד, שלא היה כל מקום לבדוק בחשד את מעשיו. לעניין זה, מאזכר המשיב את ההחלטה בפש"ר 1734/02, בעניין אחוזת סביון.

46. אין זה נכון או ראוי ליתן בסיכומים תשובה על תמיהות המבקש בעניין הסבריו של סידי בתצהירו מיום 11.6.03, באשר הוא לא ביקש את חקירתו עליו. עם זאת, מתעלם המבקש מכך שסידי מצהיר במפורש כי "סך כל הכספים שהעברתי מסתכם בסכום של 2,000,400 ₪. סכום זה כולל את כל הסכומים פרי השיקים לנכיון ומימון הביניים, ולא היתה כל תנועה סיבובית של כספים.
זאת ועוד; נותרות בעינן טענות סידי כי לא הועברו כל כספים בגין הערבות, ואי לכך נותר חוב בן 3 מיליון ₪.

47. מר רגב העיד, זמן רב טרם עלות הראיה הנוספת לדיון, כי סידי אמר לו שהוא מבצע קניית שיקים ומשלם עליהם במזומן בניכוי עמלה, דברים המתיישבים היטב עם תצהירו של סידי, שניתן זמן רב מאוחר יותר.

48. לסיכום: הערבות דנן הוצאה לטובת צד ג' תם-לב ואמיתי, שאין כל קשר בינו לבין בעלי השליטה בקבוצת פלד-גבעוני, ואי לכך יש לקיים את הערבות. כמו כן, תמוה ההבדל בטענות של אותו בעל תפקיד עצמו בפש"ר 1748/02 בש"א 23309/02, ובמקרה דנן; באשר הדבר אינו מתיישב עם חובתו כבעל תפקיד אשר צריך לנקוט עמדה אחת, אחידה ועקרונית.

סיכומי כונסת הנכסים של חברת בסטבית;

49. הכונסת מצטרפת לכל טענותיו של המבקש, וטוענת כי העובדות, בעיקר נוסח ההסכם, מלמדות כי מדובר בעסקה מלאכותית מובהקת, לצורך מרמה והברחת נכסים; יש להחיל את סעיפים 13 ו-30 לחוק החוזים (חלק כללי), ולמעשה לבטלו. בכך נשמט הבסיס הן לערבות והן לזכויות המשיבה על-פיה.
אך ברור, הן מלשון ההסכם והנסיבות לאחר חתימתו, כי מטרת הבטחת מקדמה כביכול לא היתה מטרתו האמיתית של ההסכם, אלא הברחת נכסי החברה וריקון קופתה.

50. ההלכה הפסוקה מבהירה, כי חריג הנסיבות המיוחדות חל כאשר מטרת הצד המבקש לחלט את הערבות הינה זרה לחלוטין לכתב הערבות ולמטרת הוצאתה.

תשובת המבקש לסיכומי ס.נ;

51. כלל העובדות והנתונים מראים חד-משמעית כי מתקיימים החריגים לעצמאות הערבות הבנקאית האוטונומית. בנסיבות העניין, יש לקבוע כי הגרסה העובדתית שהעלה המבקש הינה המתקבלת יותר על הדעת, ומאזן ההסתברות נוטה לטובתה. די בכך, באשר הוכחת חריגי הערבות אינה דורשת נטל הוכחה מוגבר. הדין בעניין זה דומה לדין בעניין חריגים למכתב אשראי דוקומנטרי, לגביהם נקבע במפורש כי אין צורך להוכחת עוולה או עברה של תרמית בכדי ליתן צו מניעה כנגד פרעונם. אין צורך בהוכחת מרמה בפועל, אלא די בהוכחת חוסר תום-לב של המוטב. לפי עמדות מלומדים, די בכך כי המוטב יודע על המרמה, באופן השולל את תום-ליבו.

52. ס.נ מתחמקת בסיכומיה אף מן הראיה הנוספת שהתקבלה ומהמסקנות העולות ממנה; בסיכומיו שמט המבקש כל משקל מתצהירו של מר סידי; אלא שהמשיבה טוענת, בלא כל נימוק ענייני, כי לא ניתן להפריכו בשל העובדה כי חקירה נגדית לא התבקשה. אין זו אלא התחמקות תמוהה, המבהירה את חוסר יכולתה משיבה להתמודד עניינית עם טענות המבקש.
האמור בסיכומי המבקש פוגע באמינות התצהיר הנוסף ומאיינו מתוכן, זאת במיוחד לאור העובדה כי מדובר בעדות יחידה מפי צד מעוניין. בנסיבות אלו, ולאור האמור בסיכומי המבקש, אין ליתן לו משקל ראייתי כלשהו.

53. בית המשפט הוא שנתן לס.נ רשות תגובה על הראיה הנוספת, תוך קביעה כי לאחר מכן יחליט בית המשפט האם דרושים הליכים נוספים או שבשלה העת להגשת סיכומים. אי לכך, אין עסקינן בהמנות של המבקשת מחקירה על התצהיר.
זאת ועוד; דווקא מהתנגדותה הנחרצת של ס.נ לצירוף הראיה הנוספת יש ללמוד על משמעותה המכרעת כנגדה.

54. בניגוד לטענות המשיבה, העובדות מראות חד-משמעית כי היא וסידי עצמו היו מעורבים בהעברות כספים סיבוביות, שגרמו לריקון קופת המבקשת.
לעניין זה, מעורבות יגרמן, גבעוני, הבי ופלד הינה רבת נפקות: מעורבות זו תומכת בטענת המבקש, כי עסקינן בפעולות שלא במהלך עסקים רגיל, כאשר ההסכם מכוחו הוצאה הערבות - לאו הסכם הוא.

55. דבריו של סידי כי הוא "כועס" על יגרמן ואינו רוצה לעשות עמו עסקים יותר אינם אמינים: זאת, נוכח נסיונותיו להתחמק ממתן תשובות ענייניות בנושא, והדרך בה התפתל בתשובותיו, אגב שהוא אומר כי דווקא בתקופה האחרונה ההיכרות שלהם יותר "חברית", אגב העתרת שבחים על ייגרמן. זאת, ואף העברות הכספים בין מר סידי ליגרמן ואביו, יש בהם לשמוט את הבסיס מטענת ס.נ בדבר היותה צד ג' "תם לב".

56. העובדה כי קרן פלד הינה חלק מ"קבוצת פלד גבעוני" אינה ניתנת לסתירה, ותשובת מר רגב בעניין בסטבית הוצאה מהקשרה, באשר התייחסה ל"קבוצת פויכטונגר", ולא לכלל "קבוצת פלד גבעוני". דווקא מעדותו של מר רגב אנו למדים כי הוצאת הערבות להבטחת התחייבויות בסטבית לא היתה במהלך עסקים רגיל, שכן נהוג היה ליתן ערבויות צולבות בקבוצת פויכטונגר (אפקון וחברות הנשלטות על-ידה), אך לא בין כלל חברות "פלד גבעוני" - כולל בסטבית וקרן פלד.

57. לס.נ אין כל הסבר סביר בעניין הפקדת השיק בסך 2,004,000 ₪ בחשבונו הפרטי של מר סידי; הטענה בדבר סכום זהה שהוצא מן החשבון, כפי שהובהר בסיכומים, אינה אמינה ואין בה מאומה.

58. אין כל מקום להשוות בין המקרה דנן לבין פרשיות אחרות שהוזכרו בטענות המשיבה, באשר שם היה עסקינן בעובדות שונות לחלוטין.

עד כאן העובדות ונסיבות המקרה, ולהלן החלטתי:

59. מונחת בפני
בקשה לתקיפת תוקפה של ערבות בנקאית אוטונומית, אשר הוציאה חברת חברת פויכטונגר תעשיות בע"מ (בשמה דאז), לטובת חברת תעשיות קרטון ואריזה ס.נ בע"מ (להלן: "ס.נ"), וזאת לכאורה להבטחת מקדמה שנתנה ס.נ לחברת בסטבית, על-פי הסכם שנכרת ביניהן, לפי הנטען, ביום 2.7.02: תקופה קצרה לפני התמוטטות החברות המוכרות בשם "קבוצת פלד גבעוני".
אין מחלוקת רצינית, כי חברת בסטביט, חברה פרטית אשר נשלטה למעשה בידי חלק מבעלי השליטה בקבוצת "פלד-גבעוני", הינה חברה הקשורה בטבורה בקבוצה (ולראיה: מר דוד הבי חתם על חלק מהמהלכים הרלוונטיים הן בשם פויכטונגר, והן בשם בסטבית); לעומת זאת, נטושה מחלוקת חריפה, אשר תידון בהמשך, האם שייכת ס.נ עצמה לאותה קבוצה.

עיקר טענתו של המבקש, הנאמן לנכסי מוציאת הערבות, הינה כי עסקינן במקרה הנופל אל "הגרעין הקשה" של אותן נסיבות חריגות, אשר הוכרו בהלכה הפסוקה כיוצאים מכלל עקרון העצמאות של ערבות בנקאית אוטונומית - מרמה ו"נסיבות מיוחדות". טוען הנאמן, כי דברים אלו באים לידי ביטוי בכל אלו:

א. בנסיבות המקרה, עסקת היסוד נשוא הערבות היא פיקטיבית, וכלל אינה קיימת במציאות. ההסכם אשר הוצג בבית המשפט כמבסס את עסקת היסוד הינו תמוה, וככל הנראה מזוייף ופרי "יצירה מאוחרת" של הצדדים לו, ככל הנראה לאחר הגשת הבקשה הנוכחית.

ב. ס.נ ומנהלה, מר יעקב סידי, אינם כלל ועיקר בגדר "צד ג' תם-לב", עליו באו דיני הערבות להגן; עסקינן בחברה הקשורה בטבורה לקבוצת פלד-גבעוני ולאנשים אשר ניהלו אותה - מר הבי, פלד וגבעוני, ובעיקר מר טל ייגרמן, אשר פעילותם הפסולה מהווה כיום מושא לחקירות פליליות. להוכחת טענתו זה, מנסה הנאמן לפרוש בפני
בית המשפט מסכת ראייתית, הקושרת את ס.נ ואת סידי אישית לפעולות תמוהות שלא במהלך העסקים הרגיל, המעידות על קשרים חריגים בין הצדדים, החורגים לחלוטין מן המקובל בין שני צדדים עסקיים זרים ותמי-לב.

המשיבה, לעומת זאת, מכחישה את טענות הנאמן וטוענת כי אין בטיעוניו אלא מסכת תמוהה של ניחושים והשערות בעלמא, אשר, כמאמר בא-כוחה המלומד "אינם מספיקים אף לקבלת תביעה בבית הדין לתביעות קטנות"; ס.נ שבה וטוענת כי הינה צד ג' מסחרי תם-לב, אשר התקשר עם בסבטית בחוזה לגיטימי, והעביר לידיה מקדמה בתמורה לבטוחה ה"אולטימטיבית" - ערבות בנקאית אוטונומית. ס.נ סומכת ידה על ההלכה הפסוקה בדבר עוצמת 'עקרון העצמאות' של ערבות כזו, וכן על הלכות הנובעות ממנה, כולל החלטות של בית משפט זה, כי צד לחוזה המקבל לטובתו ערבות בנקאית אוטונומית אינו חב בכל חובת בירור באשר לתקינות ההליכים אשר נפלו בין חברות הקבוצה אשר עם אחת מהן התקשר בחוזה; אף אם נעשה החוזה (במסגרת הקבוצה) מתוך מטרות זרות ופסולות, ואף תוך עבירה על דיני החברות וחריגה מסמכות, הרי שאין בכך בכדי להפקיע את תוקף הערבות האוטונומית, באשר אין היא אלא הסכם בין הבנק הערב לבין מוטב הערבות.

60. בעניין אחרון זה, אך מובן כי הצדק עם המשיבה; מושכלות אלו, הקשורות לעקרון העצמאות של הערבות האוטונומית, אכן שבו ונשנו בפסיקה, כולל בפסיקתו של בית משפט זה. כך, למשל, הוער בעניין פש"ר 1739/02, בש"א 16920/02 יוניברסל מוטורס נ' פויכטונגר תעשיות:
"אין כל עילה לפגוע במוטב הערבות בפגמים אשר נפלו בתוך תחום היחסים 'הפנימי' שבין מוציא הערבות לחברה אחרת הקשורה עמו, אף אם היא ולא מוציא הערבות משמש כמתקשר אל מול המוטב בעסקת היסוד. עקרון בסיסי וברור הוא, כי חלק בלתי נפרד מעקרון האוטונומיות של הערבות הבנקאית בא לשחרר את המוטב מכל בדיקה של ההליכים הפנימיים אשר התנהלו בחברה מוציאת הערבות, קל וחומר בין החברה דנן לחברות קשורות. יתר על כן; אף אם יתברר, כי בשל עילה מדיני החברות, הרי שהחלטת החברה להוציא את הערבות הינה בטלה מעיקרה, הרי בדרך-כלל לא יהיה כוחה של עילה זו יפה אלא ביחסים שבין החברה לבין הבנק הערב, ולא יהיה בכך כדי לפטור את הבנק מתשלום הערבות האוטונומית למוטבה".

אכן, מוטב ערבות בנקאית אוטונומית ביקש וקיבל את "הבטוחה האולטימטיבית" בכדי שיוכל, כדברי מר סידי בעדותו "לישון בשקט", ולא להטריד עצמו בעניינים הנוגעים ליציבות החברה מוציאת הערבות, אופן קבלת ההחלטות בתוכה וכיוצא באלו. אלא מאי? שעקרון זה, רב חשיבות כאשר יהיה, אינו תופס, כאשר מוטב הערבות ע צ מ ו ידע פוזיטיבית על הפסול במהלכי החברה ערב הוצאת הערבות, ובעיקר אם מתברר, כי אין עסקינן כלל ועיקר ב"צד ג'", אמיתי ותם-לב, אלא בגוף הקשור בקשר "פנימי" והדוק עם מוציא הערבות. לעניין זה הוער בפרשת יוניברסל מוטורס, כדלקמן:

"חריג לכלל זה יתקיים אך ורק כאשר מוטב הערבות ידע בפועל על הפסול המהותי בערבות טרם הוצאתה, או כאשר מוטב הערבות הינו למעשה צד הקשור בקשר פנימי בל-ינתק לאותם יחסים פנימיים פסולים. כך למשל, יתכן מאד ולא יהיה מקום לפסוק לטובת מוטב אשר איננו אלא חברה קשורה אחרת לאותה קבוצה במסגרתה התגלו הליקויים והפסול, ואין היא נשלטת אלא בידי אותם בעלי עניין. זאת, באשר במקרים כאלו עשוי בית המשפט להגיע למסקנה כי אין עסקינן אלא בסוג של "עסקה סיבובית", אשר נועדה להעביר נכסים שלא כדין בתוך הקבוצה, תוך הפרת דיני החברות, דיני ניירות ערך או כל דין אחר. כאן נכנסים אנו למעשה לתחומו של המוכר בחריגים לאוטונומיות של הערבות, והוא חריג המרמה".
(ההדגשות במקור - ו.א).

61. אמירה אחרונה זו בפסק הדין בעניין יוניברסל מוטורס לא היתה, בסופו של דבר, אלא אמירת אגב; זאת, מאחר ובנסיבות אותו מקרה הוברר היטב, כי מוטב הערבות היתה אכן צד ג', שאינו קשור בקבוצת "פלד-גבעוני", ולא הוכח פגם בתום-ליבו. אלא, שלא עברו אלא חודשים ספורים, ובפני
בית המשפט הזדמן פש"ר 1748/02, בש"א 23309/02 משב נ' אפקון: מקרה נוסף של ערבות בנקאית אוטונומית הכרוכה אף היא באותה הקבוצה, ובזו הפעם היו מוטבי הערבות חברות משב תעשיות קירור בע"מ ואפקון התקנות ושירותים בע"מ - שתיהן חברות הכרוכות בטבורן בקבוצת "פלד גבעוני", ואשר נשלטו, במועדם הרלוונטיים, בידי אותם בעלי שליטה. במסגרת החלטתי באותו עניין הערתי כדלקמן:

"מה לי, אם כן, חברה שולטת וחברה נשלטת? שתי החברות (מוציאת הערבות ומוטבת הערבות - ו.א) לא היו אלא כלי, גרידא, לעשיית רצונה של אותה חבורת אנשים, אשר בינו לבין הקפדה על הפיכת כל חברה למוקד רווח עצמאי לא היה ולו מאומה. בעלי שליטה אלו, לפי מסכת העובדות המונחת בפני
, חתמו אמנם על עסקת יסוד שלא הוכח כי לא היתה שלא במהלך עסקים רגיל, אולם ניצלו עסקת יסוד זה כדי להוציא מקדמה לכאורה, אשר כלל לא הגיעה לידי מבצעת הפרוייקט. יגעתי ולא מצאתי, הכיצד ניתן להתייחס במקרה זה באופן נפרד "לרצונה" או "לשליטתה" של אחת החברות המעורבות בנפרד מרעותה. אותה היד אשר קבעה את עסקת היסוד והוציאה את המקדמה מכספי המשיבה, היא שהעבירה אותם לחשבון במ.ת.ק ואפשרה לק.ד.י להוציאם משם ליעד עלום - יד זו השתייכה לבעלי השליטה במשיבה, כשם שהשתייכה לבעלי השליטה במבקשת. אין מקום ואף לא ניתן לעשות אבחנה בעניין זה, בין "רצונה" או "אשמתה" של המשיבה לבין אלו של המבקשת"

לשון אחר; עצם הרציונל הבסיסי הנותן למושג הערבות האוטונומית ולעקרון העצמאות את חיותם הינו השאיפה להגן על צד ג' תם-לב אשר התקשר בהסכם מסחרי אמיתי; רציונל זה איננו מתקיים כלל ועיקר כאשר מוציא והערבות המוטב מוחזקים ביד אחת, והינם למעשה חלק מאותו קומפלקס אינטרסים. הלכה אחרת תאפשר עקיפת דיני החברות ומתן פרצה רחבה להברחות נכסים בין חברות קשורות, תוך התכסות באיצטלה ה"אולטימטיבית" של "ערבות בנקאית אוטונומית".

62. אלה נסיבות קשות, של שימוש תמוה ביותר במכשיר הערבות הבנקאית האוטונומית, בדרכים החורגות לחלוטין ממהלך עסקים רגיל ותוך התעלמות רבתי מדיני החברות ומהחובה לכבד את ישותה הנפרדת של החברה המסחרית, ולא לנצלה בחוסר תום-לב לצרכיהם האישיים של בעלי השליטה. בעניין זה הזדמן לי להעיר בעבר, בפרשת יוניברסל מוטורס, כדלקמן:

"עסקינן בקבוצת חברות אשר ככל שחולף הזמן, כך רבים ומתרחבים החשדות לצורה בה נוהלה. ככל שמתקדמות החקירות ונחשפים פרטים ופלוגתאות נוספות, עולה כי יוכרעו אלו כאשר יוכרעו, לא ניתן להשתחרר מן המסקנה, כי בניהול הקבוצה דנן לא נפלו ליקויים פה ושם, אלא עסקינן ב"ליקוי מאורות" כללי, אשר קיצו מי ישורנו. כבר עתה, עומדים אנו מול סכנה מוחשית לקריסה מוחלטת של חלק מחברות הקבוצה, אשר היו בזמנן חברות מבוססות ומכובדות, אשר יש אשר החשיבו אותן לנמנות עם הטובות שבחברות המשק הישראליות. במסגרת זו, הוצאו ערבויות בנקאיות בסכומי עתק, בנסיבות אשר אין אלא לתמוה עליהן"
(ההדגשות אינן במקור - ו.א).

ובפרשת משב נ' אפקון הוספתי והערתי:

"עסקינן במצב, אשר בינו לבין ניהול תקין של חברה או קבוצת חברת אין ולו מאומה; עניין לנו ברשת מסועפת ומתוחכמת של חברות אשר שורשרו זו לזו בדרכים מוזרות וקשות למעקב, ואשר בתוכה עברו סכומי-עתק בדרכים לא-דרכים; פעם אחר פעם, חוזרת ועולה הטענה כי ערבויות בנקאיות שימשו שלא למטרתן האמיתית, והיו כלי להעברת נכסים לחברות פרטיות של בעלי השליטה; כי עסקה פלונית לא היוותה אלא מסווה לעסקה אלמונית, אשר היוותה בתורה מסווה לעסקה פלמונית שנועדה להעביר כספים ליעד הרחוק מהישג ידם של נושי החברות. בעלי עניין התעלמו מכל כלל של ניהול עסקים הוגן ותקין, קל וחומר מעקרון האישיות המשפטית הנפרדת. בין אם היה לכל חברה דירקטוריון נפרד ובין אם לאו, המסקנה על מכונה עומדת: לא היה דבר הרחוק מקונצרן זה ומנהליו מאשר שמירה על עקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברות השונות"
(ההדגשות אינן במקור - ו.א).

עם זאת, כפי שהובהר הבהר-היטב בפרשת יוניברסל מוטורס, אין בכל האמור לעיל בכדי לנשל צד ג' תם-לב מזכויות שהוקנו לו, קל וחומר כמוטבה של ערבות בנקאית אוטונומית; ההכרעות במקרים השונים, לכאן ולכאן, נפלו גם ובעיקר על סמך השאלה - האם עסקינן בצד ג' אשר לא הוכחה מעורבותו בההליכים המפוקפקים אשר התרחשו בתוך הקבוצה, או שמא לא היה מוטב הערבות אלא חלק בלתי נפרד וקשור בקשר בל-ינתק לאותו פסול, דבר אשר הפך את התנהגותו ל"חמורה במיוחד", באופן המצדיק שימוש בחריג "הנסיבות המיוחדות", אם לא בחריג המרמה.

63. דומה כי אף המקרה שבפני
(בלא לקבוע דבר לעניין ס.נ בשלב זה) נמנה על אותה קבוצת מקרים עגומה, בהם מונחת בפני
ערבות אוטונומית אשר הוצאה על-ידי קבוצת פלד-גבעוני, בנסיבות הנראות על פניהן תמוהות למדי, ותוך מעורבות פעילה של מר ייגרמן (עליה אעמוד בהמשך); בדומה לחלק מהמקרים הקודמים, עולה מן הנסיבות כי אחת מהחברות הציבוריות שבקבוצה העמידה ערבות בנקאית אוטונומית לטובת חברה פרטית הנשלטת בידי אחד מבעלי השליטה של הקבוצה, אשר שימש כגורם המחליט והחותם בשני הצדדים - מעשה שעל פניו מהווה פעולה בלתי-תקינה ושלא במהלך עסקים לטובת אינטרסים אישיים.
כמו בפרשת משב נ' אפקון שהוזכרה לעיל, כך גם בנסיבות המקרה דנן, עולה חשד, כי הערבות לא שימשה אלא מסווה להעברות "סיבוביות" של כספים בין החברות השונות; בפרשת משב נ' אפקון, הועברה המקדמה להבטחתה ניתנה הערבות, באופן תמוה, לא לחברה אליה היתה מיועדת אלא לחברת בת, ומשם הוסבה עד מהרה לטובת חברת ק.ד.י, שהינה חברה פרטית של מר ייגרמן. למותר לציין, כי משם נעלמו הכספים, וגורלם לא הוברר. כל זאת, כאשר מר ייגרמן ושאר "הנפשות הפעילות" משמשים כחותמים משני הצדדים.
לפי החשד (ובשלב זה, טרם אגיע לשלב הדיון בראיות, מדובר בחשד בלבד), הופעלה גם בנסיבות המקרה דנן "שיטה" דומה; במאוחר, הונח בפני
מסמך אשר מעיד כי מיד לאחר העברת כספי המקדמה על-ידי ס.נ, הועבר סכום זהה מאחת מחברות הבת של הקבוצה לחשבונו הפרטי של מר סידי, מנהל ס.נ.
שאלת קבלתה או אי קבלתה של ראיה זו, אשר הוגשה במאוחר, היתה עניין להתדיינות משפטית נפרדת בין הצדדים, באשר ס.נ התנגדה בשצף-קצף לקבלתה. בסופו של דבר, לאחר שניתנה הזדמנות לכל הצדדים לטעון את טיעוניהם, ניתנה החלטה ארוכה ומפורטת באותו עניין (פש"ר 1739/02, בש"א 7440/03), אשר הורתה על קבלת הראיה, תוך דחיית טענותיה של המשיבה, והינני מאמצת החלטה זו, על נימוקיה, כחלק בלתי נפרד מהחלטתי זו. כך, בין היתר, סיכמתי את החלטתי בבש"א 7440/03 הנ"ל:

"מכל האמור לעיל עולה, כי עסקינן בעובדת מפתח, אשר חשיבותה לבירור האמת מכרעת; לאור המסקנה החד-משמעית בעניין זה, ולאור שאר הנימוקים אשר הועלו קודם לכן, אין ספק כי דין הפרוצדורה להגמיש עצמה, ולדין הראיה להתקבל כראיה קבילה. זאת, כחלק בלתי נפרד מההלכה המבוססת והראויה אשר צוטטה קודם לכן, אשר מציבה את בירור האמת ועשיית הצדק במקום ראשון במעלה, ורואה תוצאה לפיה בעל דין אשר אין הצדק עמו זוכה לחמוק ללא פגע בשל טעות טכנית או עקרון דיוני כתוצאה בלתי רצויה, אשר יש להמנע ממנה במידת האפשר".
(ההדגשה אינה במקור - ו.א).

למען עשיית צדק, ובכדי לאפשר למשיבה יומה להתגונן בפני
הראיה החדשה, ניתנה לה זכות תגובה מיוחדת, תוך שבית המשפט קובע כי לאחר קבלת תגובתה יוחלט, האם יש צורך בעריכת חקירות נוספות, או האם אין בכך צורך, וניתן להשלים את הגשת הסיכומים ולסיים את המחלוקת בפסק-דין סופי מוקדם ככל האפשר; סוף דבר, הוחלט ללכת בדרך השניה, ומכאן החלטה זו.

64. טרם אגש להכרעת המחלוקות המרכזיות שנפלו בין הצדדים, מן הדין להקדים ולהדרש, ראשית, למספר טענות סף ושאלות כלליות אשר מעלה המשיבה, הקשורות ברובם לדיני הראיות ולמעמד התצהיר הנוסף אשר הגיש מר סידי בעקבות החלטתי לקבל את הראיה הנוספת בדבר העברת הכספים אל חשבונו הפרטי. עיקרן של טענתו אלו הינן כי:

א. מאחר ומועלית כנגד ס.נ ומר סידי אישית טענת מרמה, הרי שחובה על המבקש לעמוד בנטל הוכחה מוגבר.

ב. מאחר והמבקש לא ביקש לחקור את מר סידי על תצהירו הנוסף, הרי חובה על בית המשפט לקבל את האמור בתצהיר "as is", ולחלוטין, ואין המבקש רשאי להתעמת ולתקוף את התצהיר במסגרת סיכומיו.

65. עיינתי בטענות אלו, ומצאתי כי אין בידי לקבלן;
א. לעניין נטל ההוכחה המוגבר: התביעה שבפני
הינה תביעה אזרחית שהגיש בעל תפקיד במסגרת בקשה למתן הוראות, ומטרתה הינה פשוטה וברורה: לבטל תוקפה של ערבות בנקאית, וזאת בשל היותה מבוססת על עסקה פיקטיבית, ובשל חוסר תום-לב מצידם של המשיבים. לא זו בלבד, שאין עסקינן בתביעה על-בסיס עוולת התרמית, אלא שאין כל צורך להוכיח תרמית פוזיטיבית מצד מר סידי דווקא. לעניין זה, צודק המבקש בטענתו, כי די בחוסר תום-לב, המתבטא בשיתוף פעולה מדעת עם המעשים הפסולים אשר נעשו בקבוצה. זאת ועוד; בנסיבות המקרה, עולה לדיון גם חריג "הנסיבות המיוחדות", אשר די בו בכדי לבטל ערבות בנקאית אוטונומית, ואין חולק כי אין הוא מצריך הוכחת תרמית כלשהי - ואף בזאת די בכדי לדחות את טענות המשיבה בדבר נטל הוכחה מוגבר.
מעבר לדרוש אעיר, כי אף טענות המבקש, בדבר היקש מדיני מכתבי האשראי הדוקומנטרי נראו בעיני נכונות וצודקות; אין ספק, כי החריגים לדרישת פרעון מכתב האשראי דומים במידה רבה לחריגים לעקרון העצמאות של הערבות הבנקאית האוטונומית. אם נקבעה הלכה מחייבת וברורה כי בתחום מכתבי האשראי אין צורך בעמידה בנטל הוכחה מוגבר, הרי יגעתי ולא מצאתי מדוע לא יחול אף כאן דין דומה.

ב. נפקות אי החקירה על התצהיר: דומה, כי בנסיבות המקרה, נתבלבלו היוצרות אצל בא-כוחם המלומד של המשיבים; אין עסקינן במקרה בו נמנע בעל-דין, במתכוון או ברשלנות, מלהעמיד עד לחקירה. עסקינן בנסיבות חריגות, בהן התקבלה ראיה לאחר שלב הדיון, וזאת באיחור רב, אשר נגרם מהתעקשותה חסרת הבסיס של המשיבה להתנגד בכל דרך, ומטעמים שאינם טעמים, לקבלת אותה ראיה. אי לכך, התעכבה ההכרעה במשך תקופה ארוכה.
לאחר שבחרתי ליתן למשיבה זכות להגיש כתב טענות נוסף, שלא מן המניין, בכדי להעלות טיעונים שבמהות בכל הנוגע לאותה העברת כספים, הבהרתי לצדדים, מראש, כי אני שומרת לעצמי את זכות ההחלטה, האם לקבוע חקירה נוספת, או שמא להמשיך לשלב הסיכומים. יוצא, כי העדר החקירה לא נבע כלל ועיקר ממחדל מצד המבקש.

זאת ועוד; אין עסקינן בעד בלתי-מוכר, אשר לבית המשפט טרם היתה את ההזדמנות לשומעו פנים אל פנים ולהתרשם מאמינותו; נהפוך הוא. מר סידי נחקר באריכות בפני
במהלך הדיון, בעניינה של אותה עסקה עצמה. כך או כך, העיקר הינו כי אף אם להעדר החקירה נפקות, המקשה על בית המשפט לקבוע במישרין את אמינותו או העדר אמינותו של המצהיר על סמך התרשמות בלתי-אמצעית, הרי אין בכך, בשום פנים ואופן, בכדי לאלץ את בית המשפט ליתן משקל מכריע לכל מילה האמורה באותו תצהיר, בבחינת "כזה ראה וקדש". זאת ועוד; לא מצאתי כל עילה אשר תמנע מן המבקש לתקוף בסיכומיו את התצהיר במטרה לקעקע את משקלו, וזאת גם ובעיקר באמצעים הבאים:

ב.1 הצבעה על סתירות פנימיות, תמיהות או חוסר הגיון בתוך הטענות המגובות בתצהיר.

ב.2 לעמת את התצהיר עם עדויות וראיות אחרות במטרה לחשוף סתירות לקעקע את אמינותו.

ב.3 להצביע על גורמים נוספים הפוגעים באמינותו ומשקלו של התצהיר, כגון היותו בגדר עדות יחידה של אדם מעוניין.

66. דומה כי דווקא הסיכומים, הם כתבי הטענות הסופיים והמכריעים שמגישים הצדדים בכדי לנתח את מכלול הראיות והעובדות ולהסיק מהן מסקנות משפטיות הינם המקום המתאים ביותר לנסות ולקעקע את משקלן של ראיות מסוג זה; זאת גם ובמיוחד לאור העובדה כי הסיכומים היוו, לפי החלטת בית המשפט, את ה"במה" היחידה במסגרתה יכול היה המבקש לתקוף את האמור בתצהירו הנוסף של מר סידי. העדר חקירה על תצהיר, ביחוד כזו אשר לא באה בשל אשמתו או מחדלו של המבקש, אף אם יש לה נפקות ראייתית מסויימת, הרי בוודאי שאין בו בכדי להצדיק חסימה א-פריורית של המבקש מלהעלות טיעונים הנוגעים לקביעת משקל הראיה, ההיסק הראוי ממנה, וכיוצא באלו.
דומה, כי בנסיונה זה לשוב ולחסום את המבקש בדרכים לא-דרכים מתחום הפרוצדורה, שבה ס.נ לאותה דרך פעולה, אודותיה הערתי בבש"א 7440/03, של נסיון לחסום שלא כדין את הבירור המהותי באמצעות טענות סף שאין מאחוריהן ממש, וחבל שכך.

מכל האמור לעיל עולה, חד-משמעית, המסקנה כי על הנאמן מוטל נטל ראיה רגיל של "מאזן הסתברויות", קרי, עליו להראות ולהוכיח לבית המשפט, כי גרסתו העובדתית, בנסיבות המקרה, מסתברת והגיונית יותר מגרסת המשיבה, כאשר אם יוותרו כפות המאזניים מאוזנות, הרי דין הבקשה להכשל (באשר נטל ההוכחה מוטל על הנאמן). אין כל בסיס לטענות ס.נ על נטל הוכחה מוגבר, קל וחומר שלא למשתמע מסיכומיה, כאילו על הנאמן להראות, "באורים ותומים", ובוודאות מוחלטת, כל חלק וחלק מגרסתו.
זאת ועוד; בנסיבות המקרה, זכותו וחובתו של הנאמן היתה לנסות ולקעקע את התצהיר הנוסף בכל אמצעי הניתן להשגה באמצעות כתבי הטענות, ולטענת ס.נ כי עלי לקבל את התצהיר "כפשוטו" אין על מה שתסמוך. מעבר לדרוש יוער, כי אף אם היה הנאמן נמנע, במחדל רשלני, מחקירה על התצהיר (ולא כך הוא בנסיבות המקרה דנן), עדיין זכאי היה בית המשפט לשקול את הגיונם של הדברים הכתובים בו, התאמתם לראיות אחרות, וכיוצא באלו.

67. כעת, משהוכרע עניין זה, מן הדין לשוב אל "ליבת המחלוקת" המונחת בפני
. כבר בשלב זה יוער, כי אין מדובר בשום פנים ואופן, באחד "המקרים הקשים" העומדים, מן הבחינה המשפטית, על "התחום האפור" של חריגי עקרון העצמאות; עסקינן במחלוקת אשר עיקרה מחלוקת עובדתית, וזו תוכרע לפי דיני הראיות ולפי הסמכות המסורה לערכאה הדיונית לשמוע עדים ולהתרשם מאמינותם.
לשון אחר; אם תוכרענה העובדות באופן כי גרסת הנאמן היא זו שתתקבל, הרי שאין בפני
כל "סבך משפטי" מורכב, באשר המקרה יפול במובהק אל תוך "הגרעין הקשה" והבלתי-שנוי במחלוקת של החריגים לעקרון עצמאותה של הערבות הבנקאית - היות העסקה כולה מסווה, לכאורה, לפעולות פסולות ועסקאות סיבוביות בין צדדים קשורים; מאידך גיסא, אם יכשל הנאמן בהוכחת גרסתו, הרי אין בפני
אלא צד ג' תם-לב שהתקשר עם חברה כדין, והינו זכאי, עם קריסתה, לממש את הבטוחה אשר ניתנה לטובתו.

ואלו, למעשה, הסוגיות העובדתיות שבירורן מתבקש בנסיבות המקרה דנן:

א. האם היתה קיימת, בנסיבות המקרה, עסקת יסוד אמיתית אשר הערבות הוצאה כדין להבטחתה? במסגרת זו, מן הראוי לדון ולהכריע בטענות הנוגעות לאותנטיות של ההסכם אשר הוצג בפני
, בתור "הסכם היסוד" מכוחו הוצאה הערבות.

ב. קשרי מר סידי וס.נ עם קבוצת "פלד-גבעוני"; האם ועד כמה היו צד ג' תם-לב ובלתי-קשור בקבוצה, או שמא היו צד מעורב, אשר ידע היטב ושיתף פעולה עם המעשים הפסולים שנעשו שם?

ג. משקלה של הראיה בדבר העברת הכספים אל החשבון הפרטי והרלוונטיות שלה להכרעת המחלוקת - האם מן הראוי לקבל את גרסת המבקש, לפיה עסקינן בהוכחה כי עסקת הערבות הינה מסווה פיקטיבי לעסקאות סיבוביות והעברת כספים פסולה, או שמא את גרסת המשיבים, לפיה אין עסקינן אלא בתמורה לעסקה אחרת לחלוטין הכרוכה בניכיון שיקים ומימון ביניים.

אדון ואכריע בשאלות עובדתיות אל כסדרן.

68. אין חולק, כי החוזים נשוא עסקת היסוד, להבטחתה ניתנה הערבות, לא נמצאו בתחילה, לא בחברת פויכטונגר ואף לא בחברת בסטבית, מוטבת המקדמה להבטחתה ניתנה הערבות. כונסת הנכסים שנתמנתה לבסבטית הבהירה במפורש, כי לא עלה בידה למצוא כל העתק של החוזה בבסטבית, אף כי ניסתה לעשות זאת. טוענת ס.נ, לעניין זה, כי ההסכם "היה קיים", וכי לטענת הכונסת אין כל רלוונטיות.

טענה זו של המשיבה, אינני יכולה לקבל.

הלכה ידועה היא, כי כונס-נכסים, כמוהו ככל בעל-תפקיד הממונה בידי בית המשפט ומשמש "זרועו הארוכה", אינו נדרש לגבות את טענותיו העובדתיות בתצהיר; יוצא, כי עובדות המועלות בכתב טענותיו של בעל תפקיד דינן כעובדות שמעלה בעל דין רגיל ומגבה אותן בתצהיר. ההלכה הפסוקה קובעת, לעניין זה, כי בדרך-כלל לא תותר חקירת בעל תפקיד על טענותיו - אף כי לבית המשפט שיקול דעת לחרוג מן הכלל, בהתקיים נסיבות מיוחדות (לעניין זה, של מעמד בעל תפקיד וחקירתו, ראה ע"א 5709/99 זיוה לוין נ' שילר).
אלא, שבנסיבות המקרה אין עילה להדרש לשאלת אותן נסיבות מיוחדות, באשר ס.נ לא ביקשה כלל ועיקר לחקור את כונסת הנכסים של בסטבית, חרף העובדה כי העלתה טענה המצויה בתחום ידיעתה האישית. תמוה הוא, הכיצד דווקא המשיבה, אשר הרבתה לטעון בענייני פרוצדורה בכלל, ונפקותה של המנעות מחקירה על תצהירים בפרט, לקתה למעשה באותו הפגם אותו תקפה באורח כה נחרץ. לעניין זה יוער, כי להבדיל מסוגיית "התצהיר הנוסף", הרי שטיעון עובדתי זו של הכונסת עמד בפני
המשיבה בעת הדיון ולפניו. אמנם, כמו בעניין התצהיר הנוסף, כך גם העדר חקירה על טיעון עובדתי אינו מונע מבית המשפט לבחון את הגיונו ואמינותו, ולעמתו מול ראיות אחרות. אולם, להבדיל מאותו עניין, הרי שטענתה של הכונסת הינה בגדר עובדה פשוטה, אשר לא הונחו בפני
כל ראיות אחרות הסותרות אותה (דבר אליו אדרש בהמשך). תמיכה לכך מצויה גם בתכתובת מעם הנאמן לשעבר, אשר מונה לבסטבית בעת שהיתה בהקפאת הליכים (לבקשת מר הבי עצמו!), ממנה עולה כי אין הוא יודע דבר על הסכם עם ס.נ.
לא נותר לי, אם כן, אלא להסיק כי ההסכם לא היה מצוי בבסטבית, עניין אשר "אומר דרשני" ומהווה ראיה בעלת משקל הפועלת כנגד גרסת ס.נ. הכיצד יתכן, כי הסכם מסחרי רגיל ורב-משמעות, אשר נחתם בין שני צדדים תמי-לב, לא ימצא ולו בעותק בודד בין מסמכיה של אחת החברות המעורבות, דבר שהוא בגדר מושכלת יסוד של ניהול עסקים בדרך מקובלת? בהעדר טענה בדבר פעולת צד ג' או כח עליון אשר יסביר את העדר ההסכם, הרי שיש בכך בכדי להעלות תמיהה משמעותית (אף כי לא בעלת משקל מכריע לשכעצמה) בדבר נסיבות כריתת ההסכם. לעניין זה יוער, כי אף בפויכטונגר לא נמצא כל עותק של ההסכם, דבר המצטרף לראיה זו ומחזק את משקלה. למעשה, עולה מחומר הראיות, כי ההסכם נמצא אך ורק בכספת של ס.נ, ובידי מר ייגרמן, אשר על מעמדו בכל החברות המעורבות אעמוד בהמשך.

69. התמיהות אך מתגברות, נוכח עדותו של מר דוד הבי, בעל השליטה לשעבר בבסטבית; אומר כבר עתה; עדות זו עשתה עלי רושם של עדות 'חלקלקה' ובלתי אמינה; העד 'התקשה לזכור' פרטים עקרוניים, באופן אשר היה רחוק מלעורר אמון בבית המשפט, בלשון המעטה, ודומה היה כי הוא מגלה טפח ומסתיר טפחיים.

כך, בין היתר, אף שידע לספר כי בסטבית וס.נ חתמו על ההסכם באותו הזמן (וכי הוא חתם עבור בסטבית), טען באורח תמוה כי אינו זוכר מתי היתה אותה חתימה; לעניין זה יוער, כי לא היה מקום לבוא בטענה לעד המתקשה לזכור תאריך מדוייק, אולם יכול לעדכן את בית המשפט מתי, בערך, נעשה מהלך מסחרי כה משמעותי כחתימה על חוזה גדול הכרוך בהקמת מרכז מסחרי, במסגרתו הוזרמו לחברתו סכומים בהיקף של מיליוני שקלים. זאת ועוד; מר הבי טען, אף, כי אינו זוכר האם חברת פויכטונגר חתמה על ההסכם באותו המעמד, אם לאו. טענות אלו, בגין עניינים כה רבי משמעות אשר ארעו פחות משנה לפני יום החקירה, כאשר הן באות מאיש עסקים כדוגמת מר הבי, אינן אמינות, וזאת בלשון המעטה.
בעניין גורלו של ההסכם, דומה כי פעם נוספת, גילה מר הבי טפח והסתיר טפחיים; בעוד מר ייגרמן הוגדר על-ידו כ"יועץ", הרי שבאותה נשימה טוען מר הבי כי ההסכם הוחזק אצל ייגרמן, ואילו הוא אך "זוכר שהיה דבר כזה". פעם נוספת, עסקינן בטענות תמוהות: האם לא קיים מר הבי בידו כל שליטה על החברה בה אמור היה לשלוט? האם התכוון בדבריו כי מר ייגרמן 'העלים' את ההסכם? מדוע? לכל אלו לא בא כל מענה בעדותו של מר הבי. זאת ועוד: אם עסקינן בהסכם מסחרי שאינו חריג, ואין בו כל עילה לסודיות מיוחדת - מדוע היה קיים אך עותק אחד של ההסכם בבסטבית? יודגש, כי מטענות הכונסת עולה כי לא מצאה לא את המקור, ואף לא העתקים שלו. למר הבי ומר ייגרמן פתרונים.
מכל האמור לעיל עולה, כי אין ליתן כל אמון בטענת הבי כי ההסכם נחתם טרם הקריסה. זאת ועוד; עדותו אך מחזקת את הרושם, כי עסקינן בהתנהלות מוזרה, שלא במהלך עסקים רגיל, ואף יותר מכך - את תפקיד המפתח של מר ייגרמן (ששימש הן "בעל המילה" בפויכטונגר, הן יועץ בבסטבית והן יועץ וידיד אישי של מר סידי - דבר עליו העיד סידי במפורש), כמוציא והמביא בכל הכרוך ב'הסכם' זה, אשר אף נשמר אצלו ואצל סידי, באופן המחזק למדי את הרושם, כי דובר ב"מהלך אישי" של שניהם, כאשר ה"מסחריות" ומר הבי כאחד אינם משמשים אלא כפלטפורמת רקע לאותם מהלכים.

70. נוסח ההסכם עצמו, כפי שצורף על-ידי ס.נ, איננו משפר את התמונה. מפאת קוצרו של ההסכם וחשיבותו, אצטט אותו במלואו:

"הואיל וצד ב' (בסטבית - ו.א) עוסק בין היתר, בבניית מבני תעשיה, ולצד ב' צורך דחוף בקבלת כספים בשל בעיה בתזרים המזומנים.

הואיל וצד א' (ס.נ - ו.א) מוכן להעביר כספים לטובת צד ב', בכפוף לקבלת בטחונות לשביעות רצונו, ובתמורה לכך שתינתן לו הנחה בשיעור של 10% על ביצוע עבודות בניה שיבוצעו, והכל לפי צרכי צד א'.

לפיכך הוסכם, הותנה והוצהר בין הצדדים כדלקמן:
א. בכוונת צד א' להקים מבנה תעשייתי נוסף בשטח בו ממוקם מפעלו ליצור אריזות קרטון, וזאף בכפוף לכך שיושלם משא ומתן שמנהל צד א' עם שתי חברות לרכישתן.
ב. למען הסר ספק, אין צד א' מתחייב כי המשא ומתן יושלם, וזכותו הבלעדית שלא להזמין את ביצוע עבודות הבניה מצד ב' מכל סיבה שהיא.
ג. בכפוף לאמור בסעיף 2 לעיל, מוכן צד א' להעביר לצד ב' מקדמה על סך של שלושה מיליון ₪, וזאת בכפוף לתנאים הבאים:
1. תינתן ערבות בנקאית להבטחת המקדמה שיעביר צד א' לצד ב'.
2. במידה ומכל סיבה שהיא יחליט צד א' שלא לבצע את עבודות הבניה, יחזיר צד ב' את המקדמה, וזאת בתוך 15 ימים מקבלת דרישתו בכתב של צד א'.
3. במידה ויחליט צד א' להזמין את עבודות הבניה, תקוזז המקדמה מהתשלומים הראשונים שיגיעו לצד ב' על חשבון ביצוע עבודות הבניה בעבור צד א', וזאת עד למלוא קיזוז סכום המקדמה וזאת לאחר שיקוזז מכל חשבון שיאושר על המפקח על הבניה 10% וזאת כתמורה בגין מתן המקדמה מצד א' לצד ב'.
ד. צד ב' מתחייב למסור ערבות בנקאית של חברת פויכטונגר תעשיות בע"מ, להבטיח את ערבותה של חברה זו להחזר המקדמה שהעביר צד א' לצד ב' ".
(ההדגשות אינן במקור - ו.א).

ההסכם עצמו אינו מעורר כל אמון, ואינו ערוך או נראה כהסכם מסחרי בין שתי חברות גדולות המיוצגות משפטית. לעניין זה, צודק הנאמן בטענתו, כי רב הנסתר על הנגלה בכל האמור בהסכם, ועסקינן בהסכם שהינו ספק התקשרות לביצוע עבודה, ספק הלוואה כספית.
לכאורה, עסקינן בהסכם נלווה למשא ומתן שערכו ס.נ ובסטבית על עבודות בניה שתבצע האחרונה בהקמת מרכז מסחרי; במסגרת זו, לכאורה, הסכימה ס.נ ליתן מקדמה בת 3 מיליון ₪, בתמורה להבטחתה בערבות בנקאית, ובתמורה לכך כי תזכה להנחה בת 10% במחיר הכולל של העבודות, כאשר אלו תבוצענה.

71. מעיון בהסכם, על רקע מסכת הראיות הכללית, דומה כי הוראותיו תמוהות לפי אמות מידה בסיסיות של הגיון, שלא לדבר על הגיון כלכלי;
לפי ההסכם, מוכנה ס.נ, לכאורה, להפקיד מקדמה בסך גדול בידי חברה זרה, המצויה בקשיים כלכליים, וזאת בטרם נחתם ביניהם כל הסכם אמיתי, ובלא כל התחייבות כי הסכם זה יחתם. הכיצד ניתן לנחש, בשלב זה, מה יהיה היקף העבודה ושכרה של בסטבית, ממנו ניתן לגזור סכום ראוי למקדמה? ומדוע זקוקה בסטבית למקדמה על חשבון ביצוע (המשמשת בדרך-כלל לכיסוי הוצאות שנדרשת להן החברה המבצעת בתחילת העבודות), כאשר הסכם הביצוע טרם נחתם, ואך ברור הוא, כי אין היא זקוקה עדיין לכל הוצאה הכרוכה בביצוע? עיננו הרואות, כי הסכם זה הינו חריג ותמוה, וספק גדול מאד הוא, האם יתכן הסכם שכזה כלל ועיקר בין שני צדדים עסקיים שאינם קשורים זה בזה.
זאת ועוד; מעדות מר סידי עולה, כי עבור העברת הכספים הנטענת לא קיבל חשבונית. דבר זה הינו תמוה ביותר (בין אם 'נסגרה עסקה' ובין אם לאו), ומשליך אף הוא על אמינות הצדדים ואמיתות העסקה. זאת ועוד; אף בעדויותיהם של מר סידי והבי לא מצאתי כל תימוכין אשר "יפזרו את הערפל" מאותו הסכם ביצוע עלום - אלא שסידי נמנע אף מלמסור פרטים על החברות עימן נשא ונתן כביכול, לבד מהעובדה כי הן קשורות בחברת תד"מ, ואילו מר הבי לא נידב כל פרט רלוונטי.
דומה, כי מבין השורות של ההסכם "מבצבצת" מהותו האמיתית: הסכם הלוואה, אשר הסכם הביצוע אינו מהווה אלא "כסות" לו: בסבטית, חברה פרטית של מר הבי, נמצאת בבעיית מזומנים, והיא זקוקה לכספים, אשר בינם לבין הקמת מרכז מסחרי אין מאומה. ס.נ, חברה אשר בעליה טוען כי היתה "זרה" לקבוצת פלד-גבעוני, מעבירה לה את הכספים במסווה של מקדמה, תוך כדי כך, כי פויכטונגר - חברה ציבורית אשר נשלטת אף היא בעקיפין בידי הקבוצה עליה נמנה מר הבי ערבה לאותה הלוואה. אם נזקקה בסטבית, לכאורה, לכספים באורח מיידי בשל בעיות בתזרים, ואילו הסכם הביצוע כלל לא נחתם ולא היה צורך בכל הוצאות בעבורו - הרי אך ברור הוא, כי כספי ה"מקדמה" לא היו מקדמה כלל ועיקר, אלא נועדו לצרכים אחרים של בסטבית, דבר אותו חזקה על מר סידי שידע, באשר זוהי עובדה פרי הגיון הברורה לכל בר-דעת המעיין בהסכם כזה.

72. לסיכום נקודה זו; מן הנסיבות עולה, כי מאזן ההסתברות תומך בגרסה, לפיה הסכם הביצוע לא היה אלא הסכם הלוואה, אשר הוסווה מסיבות עלומות כהסכם ביצוע, אשר לא היה ולא נברא. דבר זה פוגע אנושות בכל גרסתה של ס.נ, ובעיקר בתמורה העסקית היחידה אשר "צמחה" לה מן ההתקשרות, והיא אותה הנחה בשיעור 10%. זאת, באשר הערבות הבנקאית איננה אמורה לכשעצמה להקנות בידי המשיבה כל רווח, ואין היא אלא בטוחה למקרה שתדרש החזרת הכספים אשר שולמו לכאורה.
המסקנה פשוטה; ההסכם נערך שלא במהלך עסקים רגיל, והינו ככל הנראה הסכם למראית עין, שהרי אם לא כן נמצא, כי ס.נ בזבזה את זמנה וכספה ונטלה על עצמה סיכונים (לו גם הובטחו בערבות בנקאית אוטונומית), וזאת בלא שקיבלה כל תמורה בשל כך (!).כאשר מר ייגרמן משמש כ"יועץ" או בעל סמכות בכל הצדדים המעורבים. כל זאת, עשתה מבלי להתחשב בעובדה כי, לאור מצבה של בסטבית אם האחרונה תקרוס, תשמש הערבות הבנקאית האוטונומית 'צינור' להעברת כספים ממסת הנכסים של פויכטונגר (חברה ציבורית שהבי מבעלי השליטה בה) אל מסת הנכסים של בסטבית (חברה פרטית של מר הבי), והדברים מדברים בעד עצמם; זאת, כאשר ס.נ, בידיעה ומתוך שיתוף פעולה ביצירת הסוואה וחוזה למראית עין, נוטלת על עצמה את תפקיד ה"מתווך". לו היה עסקינן במהלך עסקים רגיל, בין שני צדדים מסחריים תמי לב שאינם קשורים זה בזה - מדוע היה צורך בכל אותה הסוואה ויצירת מסגרת פיקטיבית להסתרת הסכם ההלוואה? דומה, כי די בכך כדי להסיק, כי ס.נ לא היתה כלל ועיקר "צד זר", וכי המרחק בין מהלך עסקים רגיל והגון לבין העסקה דנן הינו כמרחק בין מזרח למערב.
לא זאת, אלא אף זאת; אל תוך "קלחת" זו מצטרפים אף נימוקיו המוזרים של מר סידי בתצהיר הנוסף, המדבר על סכומים נוספים אשר הוזרמו על-ידו אל קבוצת פלד-גבעוני בתור "מימון ביניים"; זאת, כאשר זכרו של מימון ביניים לא בא בהסכם. טענה זו הינה תמוהה, אינה מתיישבת עם שאר חומר הראיות, ואין בה אלא בכדי להוסיף לאי האמון המוחלט שהינני רוכשת לכל גרסתה העובדתית של המשיבה ולעדות מנהלה.

73. בשלב זה, מן הראוי להדרש ולהוסיף דברים אחדים בעניין עדותו של מר סידי; שמעתי עדות זו, ומצאתיה מתחמקת וגדושה בתמיהות וסתירות פנימיות; זאת, כאשר העד מנסה לעשות "מקצה שיפורים" כל אימת שמובהר לו כי הדברים שאמר סותרים את חומר הראיות או לא מתיישבים עם חלק אחר של גרסתו.
לעניין זה מן הראוי להביא מספר דוגמאות המלמדות על הכלל:

"ש. מי מוסכמים לחתום בשם ס.נ?
ת. אני ואלי מטרני כחתימה שניה. חתימה שלי עד 5,000 ₪ בלבד."

ואילו לאחר שהוצג בפני
ו ההסכם נשוא הבקשה הנוכחית, החתום על ידו בלבד, מיהר לשנות את גרסתו, כדלקמן:

"ש. מי חתם על ההסכם בשם ס.נ?
ת. אני לבד.
ש. למרות שההסכם הוא מעל 5,000 ₪?
ת. אני רשאי לעשות כל דבר בס.נ. רק על החתימות שיקים (כך במקור - ו.א) זה שתי חתימות."

עיננו הרואות; לצד העובדה כי העד סותר עצמו ומנסה לערוך "מקצה שיפורים" בלתי מעורר אמון, רואים אנו אי התאמה ותמיהה נוספת העולות בקשר להסכם עצמו - באשר דרך חתימתו היתה מנוגדת לנהלי העבודה ולחלוקת זכויות החתימה בס.נ.

בהמשך, נשאל העד על מעמד חתימת ההסכם, כדלקמן:

"ש. כאשר ההסכם נחתם ב-2.7, הוא נחתם במשרדים של מי?
ת. במשרדי בסטבית.
ש. באותו מעמד הוא נחתם גם בשם פויכטונגר תעשיות?
ת. לא.
ש. אבל הוא נחתם על-ידי ס.נ - על-ידי בסטבית הוא נחתם באותו מעמד?
ת. לא.
ש. מתי הגיע אליכם לס.נ ההסכם כשהוא חתום על פויכטונגר תעשיות?
ת. כיומיים לאחר חתימת ההסכם בבסטבית"

ובהמשך:

"ש. המקור של ההסכם נמצא במשרדים של ס.נ?
ת. כן. בכספת שלי מיום שהחוזה היה חתום.
ש. איך פויכטונגר חתמה עליו אם הוא היה בכספת?
ת. מיום שהחוזה היה חתום על-ידי בסטבית ופויכטונגר הוא היה בכספת שלי."
(ההדגשות שלי - ו.א).

התמיהות, כמסתבר, הולכות ומתרבות ככל שנמשכת העדות; לצד 'מקצה שיפורים' נוסף שעורך העד לאחר שנחשפת סתירה בין דבריו לבין הראיות, הרי סיפור עצם חתימת ההסכם הופך מוזר יותר ויותר; אם אכן נחתם ההסכם בין ס.נ לבסבטית במשרדי בסטבית, אזי מדוע אין שתי החברות הללו חותמות עליו, באופן הטבעי והמתבקש, באותו מעמד המתבקש מאותה 'התכנסות'? ומדוע, אם כן, לא נותר ולו העתק מצולם מן ההסכם במשרדי בסטבית? זאת ועוד; בנקודה זו, סותרת עדותו של סידי במפורש את עדותו של מר הבי (אשר טען כי ההסכם אכן נחתם בידי שני הצדדים באותו מעמד) - דבר תמוה למדי, באשר אותם שני אנשים עצמם היו נוכחים במעמד החתימה. לעניין זה, ספק הוא אם היה מר הבי מפיק תועלת משקר המכוון דווקא בדבר מועד ואופן החתימה; זאת, אלא אם כן לא היתה כל חתימה על חוזה במעמד זו או אחר, באשר ההסכם כולו לא היה קיים באותה נקודה - אלא 'יוצר' זמן רב לאחר מכן בכדי להגן על הערבות הבנקאית עצמה. דומה, כי תזה זו היא המתיישבת היטב מכולן עם "קוצר זכרונו" המוזר של מר הבי, הבדלי הגרסאות המוזרים לגבי ארועים שהתרחשו לפני זמן לא רב ואינם מן המורכבים, ועם מקצי השיפורים שעורך מר סידי ככל שנמשכת עדותו.
אבהיר דברי; מר הבי, אשר נתבקש לתמוך בעדותו במאורע שלא היה ולא נברא, נוקב בדרך החתימה הטבעית והמסתברת ביותר - שני הצדדים חתמו על ההסכם יחדיו. מר סידי, משיקוליו שלו, נוקב בדרך אחרת ומוזרה. בנוסף לכך, עומדת הסתירה הפנימית בין טענתו של סידי כי המסמך הוחזק בכספת "מיום שנחתם" - דברים פשוטים ומדברים בעד עצמם, לבין העובדה כי פויכטונגר חתמה יומיים מאוחר יותר. נסיון התיקון המאוחר של סידי אינו עולה בקנה אחד עם תשובתו הראשונה, ואינו נראה אלא כנסיון נואל לתקן עצמו, לאחר ש"נתפס בקלקלתו" על-ידי באת-כוחו של הנאמן. תמיהות נוספות עלו אף מתשובותיו של מר סידי, כאשר נחקר אודות עלות המבנה שרצה להקים, והיחס בין עלות זו לבין המקדמה - ומהן עולה חיזוק לגרסת הנאמן, כי אין כל קשר בין אותו מבנה (שככל הנראה לא היה אלא נשוא עסקה פיקטיבית) לבין סכום ה"מקדמה", שלא היה אלא הלוואה לצרכיה של בסטבית (דבר המעוגן היטב בראיות).
כאשר נשאל על אי ההתאמות, התחמק סידי והשיב:

"אני לא חלפן כספים, אני לא יודע כמה זה בדולרים"

תשובה תמוהה למדי, כאשר הינה באה מאדם אשר מנהל חברות, וידע לספר היטב על עלויות של מטר-מרובע בדולרים, לפי "הערכתו הגסה".
74. מכל האמור לעיל, יוצא כי אין ליתן כל אמון בעדותו של סידי (אשר הינה עדות של בעל-עניין, הסותרת בפרטים רבים את שאר העדויות או מהווה עדות יחידה לחלק מהשתלשלות המאורעות) בדבר ההסכם ונסיבותיו, ואני דוחה אותה כעדות שקרית ומתחמקת. זאת, אף נוכח משקלה ומהותה של הראיה החדשה שנחשפה לאחר מכן, עניין בו אדון להלן.

מאידך גיסא, ניתן 'לדלות' מעדותו של סידי מידע מעניין הנוגע, פעם נוספת, למר ייגרמן ולמעמדו בחברות נשוא הדיון ובמתווה "העסקה" כולו. כאשר נשאל מר סידי על קשריו עם מר ייגרמן, השיב:

"אני מכיר אותו כמעט 3 שנים. הוא משמש כיועץ של ס.נ וההיכרות שלנו עם הזמן בתקופה האחרונה גם יותר חברית".

אף כי מר סידי דיבר במפורש על "התקופה האחרונה", הרי מיד לאחר מכן מיהר לתקן ולהוסיף:

"עד למקרה הזה, שאני צריך להגיע לבית המשפט בגלל כזה" (עניין הערבות הבנקאית - ו.א).

על מהות הקשרים ה"חבריים" בין סידי לייגרמן, אנו למדים אף מחלקים אחרים בעדות, כאשר נשאל מר סידי על עסקים פרטיים אשר ערך עם מר ייגרמן, ענה כדלקמן:

"ת. את השיק הזה קבלתי מטל ייגרמן. הוא פנה אלי ואמר שיש לו שיק בנקאי על סך 725,000 ₪, ויש לו עיקול בחשבונו הפרטי, ואם אני יכול לעשות לו טובה ולפרוט לו את השיק. קבלתי את השיק לידי, להפתעתי ראיתי שכתוב של ס.נ תעשיות קרטון. שאלתי אותו למה הוציא את זה לפקודת ס.נ, והוא טען שזה טעות ומאחר והוא בקוצר זמן, והוא מחוייב לכסף, לקחתי את השיק, שמתי חותמת של ס.נ. כיוון שלא יכולתי להעביר את זה בספרי ס.נ, השבתי את השיק, הכלתי לחשבוני הפרטי, הפקדתי את השיק, משכתי 725,000 ₪ במזומן, ונתתי אותו ליגרמן.
ש. בשטרות?
ת. כן.
ש. מי הביא לך את השיק? מסר לך אותו פיזית?
ת. אבא של טל ייגרמן".

מיד לאחר מכן, "מסתבך" העד, כאשר שבה באת-כוחו של הנאמן ומזכירה לו כי אופן ההיסב דנן אינו תואם את זכויות החתימה בחברה. לאחר מכן הוא מוסיף:

"את השיק הבנקאי לקחתי בסך-הכל כטובה ליגרמן. גם אם היה רשום אחמד מוסה זה לא מעניין אותי. עשיתי לו שירות".

75. מכל הדברים דנן, למדים אנו, ראשית, על תמונה עגומה למדי של ערבוב מוחלט בין נכסיה של ס.נ לנכסיו הפרטיים של מר סידי, אשר שימש כ"מתווך" להעברות כספים אישיות של ייגרמן, אשר נועדו ככל הנראה להברחת נכסים. זאת ועוד; עניין לנו בהוכחה ברורה, מעל לכל ספק סביר (קל וחומר מאזן הסתברויות), בדבר היחסים המיוחדים בין סידי לייגרמן. אין צורך להכביר מילים רבות על מעמדו של ייגרמן הן בתור "יועץ לבסטבית", והן בפויכטונגר. לעניין זה, די להביא את דבריו של מר הבי, אשר שבו ואישרו את אשר נגלה לבית המשפט במהלך הקפאת ההליכים של חברות קבוצת "פלד-גבעוני":

"הוא (יגרמן - ו.א) יועץ בבסטבית. בפויכטונגר הוא היה נותן הוראות לכולם. הוא הסביר במשרד של אילן שביט מה זה פויכטונגר ואיך צריך לעבוד ומה צריך לעשות. ....... הוא חילק עשרות הוראות".

זאת ועוד; לפי עדותו של מר סידי עצמו, מר ייגרמן הוא שהכין את טיוטת החוזה נשוא המחלוקת. יגרמן, הוא אשר, לפי עדותו של מר הבי, החזיק בחוזה (אם התקיים כלל ועיקר), והיה "הרוח החיה" מאחורי חתימתו.

76. המסקנה מכל הדברים הללו היא אחת ויחידה: מר סידי וס.נ לא היו מעולם "צד זר" לקבוצת פלד גבעוני; עסקינן בצד הקשור בקשר בל-ינתק שלא במהלך עסקים רגיל עם מר ייגרמן, אשר היה "המוציא והמביא" בכל ענייניה של התשלובת - דברים שהביאו ל"חתימת הסכם" פיקטיבי, אשר אף אם היה הסכם אמיתי, הרי שהיה חריג שבחריגים, מנותק לחלוטין ממהלך העסקים הרגיל, נעדר קבלות ומסוג שהינו בגדר 'בל ימצא ובל יתכן' אצל צדדים זרים (זאת שלא לדבר על כך כי עותקיו לא נמצאו בבסטבית או בפויכטונגר תעשיות). זאת ועוד; מר סידי היה קשור בקשרים אישיים הדוקים עם ייגרמן, כמו גם עם בכירים אחרים בקבוצת פלד-גבעוני, עבורם ביצע עסקאות מסתוריות של ניכיון שיקים (דבר העולה מתצהירו של מר סידי עצמו).
בנסיבות אלו, אין לאל ידי לקבל את טענות ס.נ בסיכומיה, כי אין ליתן כל נפקות מיוחדת לקשר בין ס.נ לבין קבוצת פלד-גבעוני וראשיה, באשר באותם ימים היו אנשים אלו מבוקשים ביותר ובעלי מוניטין. זאת, באשר סוג הקשר חורג לחלוטין מקשר עסקי בין צדדים זרים, אף אם אחד מהם הינו "בעל מוניטין" ו"מבוקש בשוק". המסקנה העובדתית אליה אין מנוס מלהגיע, היא כי גרסת המשיבה בכל האמור לסוג הקשרים בין הצדדים אינה יכולה לעמוד, וכמותה כמגדל קלפים.
יוער, כי לצורך מסקנה זו, לא נזקקתי כלל ועיקר לקשרים בין השותף השני בס.נ, מר מיטרני, לבין קבוצת פלד-גבעוני. לעניין זה יאמר, כי אף בעניין זה, בנויה גרסת ס.נ על הכחשות לקוניות וגורפות, אשר אינן יכולות לעמוד; מחומר הראיות עולה במפורש כי מר מיטרני היה בעל שליטה, בין אם ישירה או עקיפה, בקרן פלד בע"מ, אשר היתה חלק, במובהק, מקבוצת פלד-גבעוני; עובדה המחזקת את הקשר החריג וההדוק בין הצדדים.
זאת ועוד; הן בשל היותו בגדר צד קשור בטבורו לפלד-גבעוני וייגרמן, והן מן הנסיבות שהוכחו בפני
, אודות ההסכם, אשר אף אם היה נערך אכן ביום 2.7.02 (דבר אשר הופרך), לא היה אלא הסכם פיקטיבי המשמש מסווה להלוואה, הרי שאין ס.נ יכולה להנות, כלל ועיקר, מן הזכויות המוקנות ל"צד זר" המתקשר בעסקה א מ י ת י ת עם תאגיד, ומסתמך בתום-לב על ערבות בנקאית אוטונומית (או כל בטוחה אחרת). במעמדה כצד קשור בקשרים כה רבים לקבוצה, הרי שס.נ ומר סידי ידעו, או למצער היה עליהם לדעת, על אי התקינות המשוועת אשר נפלה בצעדיה של הקבוצה, גם ובעיקר הצעדים להם היו הם עצמם שותפים ישירים.

77. נקודה עובדתית נוספת אשר מן הדין להבהירה, הינה השיק אשר זכה לכינוי "הראיה הנוספת", ואשר כנגד קבלתו ניהלה ס.נ מערכה שלמה ובלתי מוצדקת, כפי שפורט בראשית החלטתי זו. ראיה זו הינה הוכחה לכך כי מיד בסמוך להעברת סכום המקדמה על-ידי ס.נ תעשיות, הועבר סכום זהה מאחת מחברות הבת של פויכטונגר לחשבונו הפרטי של מר סידי.
בטענותיה, לאחר שבקשתה לפסול את הראיה מטעמים פרוצדורליים נדחתה, לא הכחישה ס.נ את קיום ההעברה ומועדה, אלא טענה כי מדובר בתמורה שניתנה למר סידי בגין נכיון שיקים, בתוספת לתמורה אשר ניתנה בעד "מימון ביניים" או "מימון זמני", אשר מהותו לא הובהרה, וזאת לטובת חברות פרטיות של בעלי השליטה בקבוצת פלד-גבעוני: חברת י.ד בניהו השייכת לדוד הבי, חברת ק.ד.י עדן של מר ייגרמן (אשר מעורבתו בפרשת אפקון נ' משב הובהרה בראשית החלטתי זו), וסכום נוסף בן 51,000 ₪ שכתובתו לא הובהרה כלל.

אלא שהסברים אלו של המשיבים אינם אמינים, ואין לי אלא לדחותם.
ראשית יאמר, כי לא הוברר כלל ועיקר מהותו של אותו "מימון ביניים": האם עסקינן במימון ביניים הכרוך בעסקה נשוא הבקשה? אם כך, הרי שדבר זה אך מחזק את המסקנה כי ההסכם הינו פיקטיבי, ואינו מייצג את מהותן האמיתית של העברות הכספים בין הצדדים. יוזכר, כי ההסכם אשר הונח בפני
איננו מאזכר כלל ועיקר "מימון ביניים" כלשהו, מלבד המקדמה - וזאת שלא בכדי, מאחר והסכם הביצוע טרם נכרת וכלל לא ברור היה, לגרסת המשיבות, אם יכרת אם לאו.
זאת ועוד; אם אותו 'מימון ביניים' אינו קשור לעסקת היסוד הנטענת, הרי שהדבר סותר, מפורשות וחזיתית, את טענות ס.נ כי הנה צד זר לקבוצת פלד-גבעוני, ואת טענתו המפורשת של מר סידי בעדותו, כי מלבד העסקה הנוכחית, לא בא בכל קשר עסקי עם חברות הקבוצה, מלבד אספקת קרטונים לחברה בשם עתקא. זאת, באשר מתצהירו הנוסף של מר סידי עולה במפורש, כי נקשרו קשרים פיננסיים מפורשים בסכומים גבוהים עם חברות בת שונות של הקבוצה ושל בעלי השליטה - דבר ההופך את עדותו בדיון לעדות שקר, על כל המשתמע מכך.

78. אלא, שעדות נוספת זו נכשלת ונופלת, לכשעצמה, מסיבה אינהרנטית ובולטת עוד יותר, והיא כי חיבור כל הסכומים הנטענים אינו מגיע לסכום של 2,000,400 ₪, שהוא סכום ההעברה פרי "הראיה הנוספת", בעוד מאידך גיסא, אותה העברה זהה לחלוטין בסכומה להעברה שהעבירו ס.נ וסידי קודם לכן לקבוצה. על כך, מלבד הטענה הפרוצדורלית שנדחתה, כי יש לקבל את העובדות בתצהיר הנוסף "as is", לא מצאתי כל תשובה בטענות ס.נ, אשר אינה טוענת אלא כי "הסיכומים אינם המקום הראוי לענות על כך", ובלשון רפה מנסה לשוב ולערוך "מקצה שיפורים", ולטעון כי הסכום הכולל שהעבירו המשיבים מגיע לסך 2,000,400 ₪. תמוה הדבר, מה ביקש בא-כוחה המלומד של ס.נ כי אסיק מכך? האם הועברו סכומים נטענים נוספים, שלא בא זכרם בתצהיר הנוסף, ואם כך מדוע ולמי? היכן דפי החשבון התומכים בהעברות אלו? הפתרונים למר סידי ולס.נ.
דומה, כי בכל האמור לעיל יש אף יש הסבר, מדוע טען בא-כוחה המלומד של ס.נ, כי עלי לקבל את הטענות "as is" בלא לרדת לעומקן: זאת, באשר טענות אלו הינן כה בלתי הגיונית, בלתי מתקבלות על פניהן וסותרות את חומר הראיות, עד כי לא היו עומדות ולו בבחינה מהותית צנועה וחפוזה ביותר.
יוצא, כי לא נסתרה החזקה אשר יצרה הראיה הנוספת, והיא הופכת לעובדה חלוטה: מיד לאחר הזרמת הכספים לקבוצה, הוחזרו הללו למר סידי על-ידי העברת כספים סיבובית. מכאן עולה, כי המקדמה נשוא הערבות הבנקאית לא ניתנה מעולם, ואין עסקינן אלא בערבות פיקטיבית המבטיחה חוב שאינו קיים, או למצער חוב אשר שולם זה מכבר. זאת, לצד חיזוק נוסף למסקנתי הקודמת, כי מר סידי וס.נ קשורים בטבורם לקבוצת פלד-גבעוני בכלל, ולטל ייגרמן בפרט, והיו מעורבים ברשת שלמה של עסקאות והעברות כספים, לפחות חלקן שלא במהלך עסקים רגיל, אשר חלקן הגדול נותר עלום.

79. לסיכום: מניתוח העדויות, התצהירים ושאר הראיות, אמינות העדים והעמדת נסיבות המקרה למבחן ההגיון, עולות המסקנות העובדתיות הבאות:

א. הסכם היסוד נשוא הערבות הינו פיקטיבי, וככל הנראה נחתם זמן רב לאחר המועד הנטען, ולאחר התמוטטות הקבוצה. למצער, לא היה כל משא ומתן אמיתי על עסקת יסוד הכרוכה בהקמת מרכז מסחרי, ואי לכך, היווה ההסכם הסכם למראית עין, במשמעות מונח זה בסעיף 13 לחוק החוזים, אשר הסתיר מתן הלוואה לבסטבית, בנסיבות שטרם התבררו, ומעוררות חשד מבוסס כי ס.נ שימשה "צינור" להעברה בלתי מורשה של כספים מחברה ציבורית לחברה פרטית, הנשלטות שתיהן בידי אותם בעלי עניין.

ב. ס.נ איננה צד ג' תם-לב, אלא צד קשור, אשר היווה, ביודעין ובמתכוון, חלק מרשת העברות כספים ועסקאות שלא במהלך עסקים רגיל, אשר חלקן הינן בגדר מעשים פסולים ועבירה על הוראות חוק החברות. מר סידי עצמו קשור בקשרים אישיים החורגים ממהלך העסקים הרגיל עם מר ייגרמן, אשר היה "הרוח החיה" בעסקי הקבוצה, ובהסכם הנוכחי בפרט.

ג. העברת הכספים הנטענת, נשוא המקדמה, הינה פיקטיבית אף היא, באשר הכספים שבו במהלך סיבובי לידי סידי; זאת, תוך ראיה נוספת על הערבוב המוחלט בין נכסי ס.נ לנכסיו האישיים, ועל קשרים עלומים על חברות פרטיות של בעלי השליטה בקבוצת פלד-גבעוני, וייגרמן בפרט.

יוער, כי חלקה הארי של תשתית ראייתית זו הוכח במידה העולה בהרבה על הדרוש במשפט אזרחי, ויש בה אף בכדי לעמוד בנטל ההוכחה המוגבר הדרוש להוכחת עוולת התרמית (אף כי הדבר, כאמור, לא נדרש בנסיבות המקרה).

80. עד כאן, ניתוח וקביעת התשתית הראייתית והמסקנות העולות מן העובדות; כפי שציינתי בראשית החלטתי זו, אין עסקינן, מן הבחינה המשפטית, במקרה מובהק המצוי בתוך "התחום האפור" של חריגי הערבות הבנקאית; מן העובדות שהוכחו עולה, אכן, כי לא במקרה גבול עסקינן, אלא במקרה הנופל במובהק לתוך "לב-ליבם" של החריגים המוכרים לעקרון העצמאות של ערבות בנקאית אוטונומית: עניין לנו בעסקה יסוד פיקטיבית לחלוטין, הקשורה בטבורה לרשת עסקאות והעברות סיבוביות ופסולות אחרות. כל זאת, כאשר הנערבים, סידי וחברת ס.נ, מהווים ביודעין צד פעיל למהלך העניינים הפסול. בכך, התקיימו הן היסוד של "התנהגות חמורה במיוחד" מצד הנערב, המקים את חריג הנסיבות המיוחדות, ואף כל הדרוש להקמת חריג המרמה.

אכן, אין חולק על חשיבותו הרבה של עקרון העצמאות של ערבות בנקאית אוטונומית, ולמעמדה ה"אולטימטיבי" של ערבות זו במסגרת יחסי השוק. על רקע זה, חשוב לשוב ולעמוד על הנסיבות החריגות באופן קיצוני אשר אפיינו, לדאבון הלב, את עסקיה של קבוצת פלד-גבעוני, ובהן שימשו טל ייגרמן, דוד הבי ואחרים כקברניטים ראשיים. לא נותר לי, לסיום, אלא לשוב אל הציטוט אשר הופיע בראשית החלטתי זו;
"עסקינן במצב, אשר בינו לבין ניהול תקין של חברה או קבוצת חברת אין ולו מאומה; עניין לנו ברשת מסועפת ומתוחכמת של חברות אשר שורשרו זו לזו בדרכים מוזרות וקשות למעקב, ואשר בתוכה עברו סכומי-עתק בדרכים לא-דרכים; פעם אחר פעם, חוזרת ועולה הטענה כי ערבויות בנקאיות שימשו שלא למטרתן האמיתית, והיו כלי להעברת נכסים לחברות פרטיות של בעלי השליטה; כי עסקה פלונית לא היוותה אלא מסווה לעסקה אלמונית, אשר היוותה בתורה מסווה לעסקה פלמונית שנועדה להעביר כספים ליעד הרחוק מהישג ידם של נושי החברות. בעלי עניין התעלמו מכל כלל של ניהול עסקים הוגן ותקין, קל וחומר מעקרון האישיות המשפטית הנפרדת. בין אם היה לכל חברה דירקטוריון נפרד ובין אם לאו, המסקנה על מכונה עומדת: לא היה דבר הרחוק מקונצרן זה ומנהליו מאשר שמירה על עקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברות השונות"
(ההדגשות אינן במקור - ו.א).

לסיום אין לי אלא לחזור ולהצטרף לדברים אשר העלתה באת-כוחו של הנאמן בסיכומיה; כבודה של ערבות בנקאית במקומה מונח, אלא שלצידה, חובה אף לשמור על תום-לב, ועל קיומה הפוזיטיבי של עסקת יסוד אמיתית אשר הערבות באה לגבותה. שני אלו נעדרו כליל בנסיבות המקרה דנן, ואין מנוס מהסקת המסקנה המתבקשת מכך.

81. מכל הסיבות דנן, החלטתי לקבל את בקשת הנאמן ולבטל את הערבות הבנקאית נשוא הבקשה, אשר התקיימו לגביה הן חריג המרמה והן חריג הנסיבות המיוחדות. לאור הנסיבות הקיצוניות בחומרתן, ישאו חברת תעשיות קרטון ואריזה ס.נ בע"מ ומר יעקב סידי (אשר הגיש את התצהירים ועסקיו האישיים היו כרוכים בקשר בל-ינתק מנסיבות המקרה) ביחד ולחוד, בהוצאות הנאמן (בגין הבקשה הנוכחית וכן בגין הבקשה להוספת ראיה) ובשכר-טרחת עורך-דין בסך 85,000 ₪ בתוספת מע"מ, אשר ישאו ריבית והצמדה מהיום ועד ליום התשלום בפועל.
כמו כן, ישאו בהוצאות כונס הנכסים הרשמי וכונסת הנכסים של חברת בסטבית בע"מ ובשכר-טרחת עורך דין בסכום של 15,000 ש"ח בתוספת מע"מ לטובת כל אחד מהם; אף סכומים אלו ישאו ריבית והצמדה כדין מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

המזכירות תודיע לצדדים על החלטתי.

בלשכתי, היום י"ג באלול, תשס"ג (10 בספטמבר 2003) בהעדר הצדדים.
אלשיך
ורדה, שופטת
173
בתי המשפט
פשר 001739/02
בשא 21203/02
בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
כב' השופטת אלשיך
ורדה
בפני
:








פשר בית משפט מחוזי 1739/02 רו"ח חן ברדיצ'ב בתפקידו כמנהל מיוחד לחברת פויכטונגר תעשיות בע"מ נ' בסטבית חברה לבנין בע"מ , תעשיות קרטון ואריזה ס.נ. בע"מ (פורסם ב-ֽ 10/09/2003)