פסקי דין על פורום משפטי למען ארץ ישראל | פסקי דין על חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי | פסקי דין על שר החינוך | פסקי דין על ועדת השופטים לפי תקנון פרס ישראל | פסקי דין על עו"ד נחום לנגנטל | פסקי דין על יועץ שר החינוך לפרסי ישראל ואח' |

3346/09 בג"צ     26/04/2009




בג"צ 3346/09 פורום משפטי למען ארץ ישראל, חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי נ' שר החינוך, ועדת השופטים לפי תקנון פרס ישראל, עו"ד נחום לנגנטל, יועץ שר החינוך לפרסי ישראל ואח'




בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

בג"ץ 3346/09
בפני
:
כבוד השופטת א' פרוקצ'יה
כבוד השופט א' גרוניס
כבוד השופטת א' חיות
העותרות:
1. פורום משפטי למען ארץ ישראל
, ע"ר

2. חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי
, ע"ר


נ ג ד

המשיבים:
1. שר החינוך
2. ועדת השופטים לפי תקנון פרס ישראל
3. עו"ד נחום לנגנטל
, יועץ שר החינוך
לפרסי ישראל

4. המכון הישראלי לדמוקרטיה
עתירה למתן צו על תנאי
בשם העותרות:
עו"ד יצחק בם


בשם המשיבים 3-1:
עו"ד תדמור עציון
; עו"ד דנה בריסקמן
בשם המשיב 4:
עו"ד דניאל אלון; עו"ד אלה גור; עו"ד יהונתן קוליץ



פסק-דין

השופטת א' פרוקצ'יה
:

העתירה


1. העתירה מכוונת כנגד החלטת המשיבים 1 ו-2 להעניק את פרס ישראל לשנת תשס"ט עבור "מפעל חיים - תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה" למשיב 4, הוא המכון הישראלי לדמוקרטיה (להלן - המכון או המכון לדמוקרטיה).

2. תמצית טענותיהן של העותרות הינה כי בהחלטת הוועדה להעניק את פרס ישראל למכון לדמוקרטיה נפל פגם חמור של משוא פנים ששורשיו בניגוד עניינים, מן הסוג שיש בו כדי להביא לפסילת זכייתו של המכון. בקליפת אגוז, הטענה היא כי פרס ישראל הוענק על-ידי ועדת שופטים, אשר בדיוניה השתתף המשיב 3, עו"ד לנגנטל, אשר שימש יועץ שרת החינוך לענייני פרס ישראל, והיה קשור למכון עובר למינויו לתפקיד, בקשר בעל משמעות מקצועית וכלכלית. שלושת השופטים, חברי ועדת הפרס, שהחליטו על הענקת הפרס למכון היו קשורים אף הם בדרך זו או אחרת למכון. יו"ר הוועדה, פרופ' יעקב פרנקל, נמצא בקשרים אישיים עם ראש המכון; פרופ' אלה בלפר, חברת הוועדה, מצויה, על-פי הטענה, בקשרי עבודה מקצועיים מתמשכים עם המכון, ומוזמנת באופן תדיר לכנסים המאורגנים על-ידו. גם האלוף (במיל') נווה, החבר השלישי בוועדה, השתתף בכנס של המכון בעת שמועמדות המכון היתה תלויה ועומדת.

3. טוענות העותרות, כי כל מי שהיה מעורב בדרך זו או אחרת בהחלטה להעניק את פרס ישראל למכון היה נגוע בזיקה כזו או אחרת לזוכה. הצטברות הזיקות יוצרת חשש ממשי כי ההחלטה להעניק את הפרס למכון נגועה בניגוד עניינים, ולפיכך דינה להיפסל. די בהתקיים חשש לקיום ניגוד בין ענין אישי לבין חובה ציבורית של בעל תפקיד ציבורי, כדי לפסול החלטה שנתקבלה על רקע חשש כזה.

4. העתירה מפרטת את הנתונים הבאים ביחס לכל אחד מחברי הוועדה ולמשיב 3 בהקשר להענקת הפרס למכון:

5. אשר לעו"ד לנגנטל - ביום 25.1.09 הוחלט על מינויו לתפקיד יועץ שרת החינוך לפרס ישראל, וזאת לאחר שזכה במכרז. עד למינויו זה, הועסק בשכר על-ידי המכון בתפקיד יועץ, ולקח חלק בפעילויות רבות של המכון. הוא חבר במועצה הציבורית לכינון חוקה בהסכמה הפועלת במסגרת המכון. כאשר נבחר לתפקיד, יעץ לשרת החינוך בענין מינוי שלושת חברי ועדת השופטים שעתידים היו להחליט על הענקת הפרס למפעל חיים. הבחירה נפלה על פרופ' יעקב פרנקל, נגיד בנק ישראל לשעבר, פרופ' אלה בלפר מהחוג למדע המדינה באוניברסיטת בר אילן, והאלוף (במיל') יאיר נווה, לשעבר אלוף פיקוד המרכז ואלוף פיקוד העורף.

6. בעניינו של פרופ' פרנקל נטען כי הוא מיודד עם מנהל המכון, ד"ר אריק כרמון, ואף השתתף במסיבה בביתו כשנה לפני ההחלטה בדבר הענקת הפרס. כן נטען כי לפרופ' אלה בלפר קשרים ענפים עם המכון, והיא חברה במועצה הציבורית לכינון חוקה בהסכמה של המכון. לאורך שנים השתתפה במספר רב של כנסים מטעם המכון, ושלושה מאמרים מפרי עטה פורסמו בכתב עת מטעם המכון. האלוף נווה לקח אף הוא חלק בכנס שאירגן המכון בקיסריה בחודש פברואר 2009, בעוד מועמדות המכון היתה תלויה ועומדת.

7. טוענות העותרות כי ייחודה של עתירה זו בכך שהיא אינה מעמידה לביקורת שיפוטית את תוכנה של החלטת הוועדה להעניק למכון את הפרס. עניינה של העתירה מתמקד בשאלת תקינות ההליך שבו נתקבלה ההחלטה, ולעניין זה, כל מי שהיה מעורב במהלך קבלת ההחלטה נגוע בחשש ממשי לניגוד עניינים. ניגוד עניינים זה פוסל את ההליך, ופוגם בהחלטה על הזכייה, אף בלא קשר לתוכנה. הכלל בדבר מניעת ניגוד עניינים והאיסור על משוא פנים הינם אבן יסוד במשפט הישראלי, והם נימנים על עקרונות היסוד של השיטה. הם חלים גם על הליך קבלת ההחלטות של ועדות השופטים לצורך הענקת פרס ישראל, והצטברות הזיקות של כל המעורבים לזוכה בפרס מקימה במקרה זה חשש כבד למשוא פנים שדינו להביא לפסילת ההחלטה. ההליך הפגום הוליד תוצאה פגומה, כך לטענת העותרות. הן מוסיפות, כי הכלל בדבר מניעת ניגוד עניינים נועד לקדם פני רעה ולמנוע התממשות הסכנה כי בעל תפקיד ציבורי יפעל שלא כשורה, ואין צורך להוכיח כי הוא ניצל לרעה את מעמדו בפועל. החשש לניגוד עניינים הוא בעל מימד אובייקטיבי, ולפיכך, גם תום לב סובייקטיבי של בעל התפקיד אינו מרפא את מראית העין של פעולה שנעשתה בניגוד עניינים. בנסיבות הענין, היה על שרת החינוך לדחות את המלצת ועדת השופטים על יסוד פגם מינהלי שנפל בהחלטתה, גם אם המכון הזוכה הינו צד תם לב בתהליך שהתנהל, וגם בהנחה שהוא ראוי לפרס שהוענק לו.

8. עמדת המדינה בתשובתה היא כי דין העתירה להידחות. במישור העובדתי, מציינת המדינה כי עו"ד לנגנטל שימש כיועץ במכון במשך כשנתיים וחצי בטרם עבר לתפקידו החדש, והועסק במסגרתו במשרה חלקית בשכר. בסוף חודש ינואר 2009, לאחר שנודע לו על זכייתו במכרז כיועץ לשרת החינוך לפרס ישראל, ביקש כי העסקתו במכון תופסק באופן מיידי. בכנס מטעם המכון בנושאי דת ומדינה שהתקיים בחודש פברואר 2009 השתתף עו"ד לנגנטל, והינחה את אחד המפגשים בהתנדבות. הרכב השופטים בוועדה מונה על-ידי שרת החינוך בהמלצת עו"ד לנגנטל, מתוקף תפקידו כיועץ לשרה. צוות השופטים בחן כ-250 מועמדים לפרס מפעל חיים, ופעל בתפקידו בהתנדבות ללא קבלת שכר כלשהו.

9. בדיון שקיימה ועדת השופטים נכחו עו"ד לנגנטל וכן הממונה על פרסי ישראל במשרד החינוך, הגב' הורוביץ, וזאת לצורך מתן סיוע טכני לצוות השופטים. בפתח הדיון, הודיע עו"ד לנגנטל לצוות השופטים על קיום קשרים קודמים בינו לבין המכון, וביקש שלא להיות נוכח בעת הדיון במועמדות המכון. לבקשת השופטים, נשאר נוכח בדיון, אולם הוא לא לקח בו כל חלק, לרבות חלק טכני, הן במהלכו והן לאחריו. הסיוע הטכני בעניינו של המכון ניתן אך ורק על-ידי הגב' הורוביץ.

10. אשר לפרופ' בלפר, טוענת המדינה כי בחינת פעילותה המקצועית מעידה על עשייה אקדמית רבה ומגוונת לאורך שנים. פרופ' בלפר פעילה בפורומים מקצועיים רבים ושונים, שהמכון הוא אחד מהם. מעורבותה בפעילות המכון אינה אינטנסיבית יותר מאשר במסגרות אחרות עמן יש לה קשר - כגון מכון ון-ליר, מכון שלם, המרכז למורשת בגין או מרכז רבין. מעורבותה בפעילות המכון לכינון חוקה בהסכמה היתה מועטה באופן יחסי. מדובר בקשרים מקצועיים-אקדמאיים שגרתיים, ואין כל יסוד לטענת העותרות לפיה פרופ' בלפר שותפה להענקת פרס לפרוייקט שהיא עצמה נימנית עליו.

11. אשר לפרופ' פרנקל, הבהירה המדינה כי אין קשרי ידידות אישית מיוחדים בינו לבין מנהל המכון, והשתתפותו במסיבה לכבודו, בה נכחו מאות משתתפים, לפני למעלה משנה, אינה מצביעה על מצב דברים אחר.

12. האלוף נווה לקח חלק בשני אירועים בלבד הקשורים במכון, שנכחו בהם קציני מטכ"ל רבים. אחד מהם הוא כנס קיסריה בחודש פברואר 2009.

13. מתיאור עובדתי זה עולה, לעמדת המדינה, כי אין קשריהם של חברי ועדת הפרס עם המכון בעלי מהות ועוצמה כאלה שיש בהן כדי ליצור חשש לניגוד עניינים. קשר מקצועי של חברי ועדה עם גופים מקצועיים שונים במסגרת העשייה הציבורית-חברתית בישראל אינו פוסל אותם מלשמש שופטים בוועדת הפרס למפעל חיים. יתר על כן, היכרות מקצועית של חבר וועדה עם המועמדים בתחום המיוחד בו מוענק הפרס, הינה אינהרנטית לעבודת ועדות הפרס, והיא מאפשרת לבחון את איכויותיו והישגיו של המועמד.
14. מההיבט המשפטי טוענת המדינה, כי יש לבחון את סוגיית ניגוד העניינים בהתאם למאטריה הספציפית בה מדובר. ואכן, בענייננו מדובר בסוגייה ייחודית ויוצאת דופן. במקרה זה, נבחרים שופטים מתחומי מומחיות מסויימים, אשר דווקא כשירותם המקצועית המיוחדת נותנת בידיהם כלים להעריך את תרומתם של המועמדים בתחומים המקצועיים השונים. בנסיבות שתוארו, לא נוצר ניגוד עניינים אשר יש בו כדי לפסול את החלטת המשיבים. יתר על כן, כבר נפסק בעבר כי, ככלל, מעורבות בית המשפט בתחום מתן פרסים וציונים היא מצומצמת, ובענין זה ניתן שיקול דעת רחב לגורמים המחליטים על הענקת הפרסים. המדובר במישור שאינו עוסק באכיפת זכויות מוקנות, אלא בתחום שכל-כולו מעוגן בשיקול דעת ובחירה של חברי ועדת הפרס. במצב זה, היקף הביקורת השיפוטית המופעלת לצורך הענין צריך להיות מצומצם עד מאד, והוא מוגבל לשולי הפגמים המינהליים בהליך. גם פגמים מינהליים כאמור יש לפרש בצמצום, בהינתן אופייה וטיבה המיוחד של ההחלטה הנדונה בדבר הענקת הפרס. נוכח הגישה המצמצמת את היקף הביקורת השיפוטית, התואמת את המאטריה של הענקת הפרס, וכדי שלא למנוע מאישים ראויים ובעלי שם מלשמש שופטים בוועדות הפרס רק בשל היכרות מקצועית עם המועמדים, שהיא מובנית בטיבו של ההליך הנדון, יש לדחות את טענת העותרות בדבר חשש לקיום ניגוד עניינים בהליך קבלת ההחלטה בענייננו.

15. ממשיכה המדינה וטוענת כי, אפילו יסבור בית המשפט כי נפל פגם בהליך קבלת ההחלטה בידי הוועדה, גם אז יש ליישם על ענין זה את עקרון הבטלות היחסית, השואף ליצור מיתאם בין עוצמתו של הפגם שנתגלע לבין הסעד הניתן בגינו. בענייננו, נטען כי עוצמתו של הפגם, אפילו הוא קיים, אינה גדולה. לצדו, ניצב גורם השיהוי בו נגועה העתירה; כן יש להתייחס לנזק הרב שייגרם למוסד פרס ישראל ולמכון לדמוקרטיה מביטול החלטת הזכייה. שילוב גורמים זה מביא למסקנה כי אין מקום לבטל את ההחלטה להעניק פרס ישראל למכון לדמוקרטיה.

16. המכון לדמוקרטיה מצטרף לעיקרי טענותיה של המדינה. הוא מדגיש בטיעונו את פועלו החשוב והמיוחד, כמוסד הפועל בקו התפר שבין ממשל ואקדמיה, וחותר באמצעות תכניותיו ויוזמותיו לחיזוק היסודות הדמוקרטיים של המדינה. הוא טוען כי לא נפל כל פגם בהתנהלות ועדת הפרס, והיא פעלה ביושר ובהגינות, משיקולים מקצועיים ובלא כל משוא פנים. עוד נטען, כי תחום ההתערבות השיפוטית במאטריה של פרס ישראל הוא צר, וגם מטעם זה אינו מצדיק כל התערבות במקרה זה. המכון מדגיש את הפגיעה הקשה שתיגרם לו אם תתקבלנה טענות העותרות, ואת הנזק שאינו ניתן לתיקון שייגרם לשמו הטוב ולמוניטין החשוב שרכש במהלך השנים, הן בארץ והן מחוצה לה.
הכרעה
17. פרס ישראל מוענק לזוכים שונים על-ידי שר החינוך
מידי יום העצמאות במשך שנים רבות. הוא מבטא את הערכתה והוקרתה של המדינה לאזרחים ומוסדות ישראליים, אשר פעילותם בתחומי החשיבה והעשייה השונים מהווה תרומה מיוחדת לחברה הישראלית. הפרס ניתן, בין היתר, בתחומי מדעי הרוח, היהדות והחברה, ובתחומי מדעי החיים והמדעים המדוייקים, ובשטחי התרבות, האמנות, התקשורת ועוד. כן מוענק פרס למפעל חיים, המבטא תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה.

18. פרס ישראל נושא משמעות ממלכתית חשובה, שיסודה במתן ביטוי של הוקרת העם והמדינה לפרטים ולגופים אשר השקיעו את מיטב כוחם וכישרונם להשגת יעדים חשובים בתחומי חשיבה ועשייה שונים. הוא נועד לעודד ולחזק את הכוחות המובילים בחברה בתחומים השונים למיצוי יכולותיהם, כדי להגשים יעדים בסיסיים לקידומה של החברה הישראלית כחברה ערכית הבנויה על ערכי הדמוקרטיה וכבוד האדם, והחותרת לפיתוח החשיבה האנושית בתרבות, במדע המדויק ובמדעי הרוח, לקדמת האדם ולרווחתו. הפרס מבקש להטמיע מסר חינוכי בדבר חשיבותה של התרומה הערכית לחברה בתחומים מרכזיים בהווייתה.

19. התהליך להגשמת הערכים העומדים מאחורי מוסד פרס ישראל הוא בעל אופי ציבורי-ממלכתי, והוא מוביל לאחד האירועים החגיגיים והחשובים ביותר מבין אירועי יום העצמאות בכל שנה. כל תושב מדינה רשאי להציע מועמד לפרס ישראל, ובכל תחום בו מוענק הפרס מוקמת ועדת שופטים, המונה לפחות שלושה חברים. ועדת השופטים בכל תחום מקבלת את החומר הנוגע למועמד בלא שידועה לה זהות המציעים, ובוחנת ומעריכה את נתוניהם של המועמדים המוצעים. רק המלצה שנתקבלה פה אחד על-ידי כל חברי ועדת השופטים מועברת לשר החינוך
לבחינה ולאישור. כל פרטי הדיונים וכן שמות המועמדים שלא זכו נשארים חסויים.

20. עיון בתקנון פרסי ישראל מעלה, כי תהליך הבחירה של המועמדים שם דגש רב על המלצת הדרג המקצועי בתחום הרלבנטי, כדי להבטיח כי הערכת חברי הוועדה תיעשה מתוך תפיסה מקצועית רחבה וברמה הגבוהה ביותר. הליך הבחירה נתון בעיקרו לגורם המקצועי האמון על התחום שבו מוענק הפרס, המפעיל שיקול דעת מתוך היכרות קרובה עם תחום המומחיות העומד לדיון. החשאיות המאפיינת את הליך קבלת ההחלטות בענין הפרס נועדה להגן על כבודם ופרטיותם של המועמדים מצד אחד, ולאפשר, מצד שני, פעולה עצמאית ומשוחררת מלחצים של חברי הוועדה, הנדרשים לשקול את טיב המועמדים ורמתם המקצועית, לגופם בלבד.


21. סוגיית בחירת הזוכים בפרס ישראל שימשה לאורך השנים נושא לפסיקת בית משפט זה בהקשרים שונים. לאורכה של פסיקה זו שורטטו קווים לשאלת היקף הביקורת השיפוטית של בית משפט זה על החלטות הנוגעות להענקת פרס ישראל (בג"צ 2205/97 מאסלה נ' שר החינוך
והתרבות, פד"י נא(1) 233 (1997); בג"צ 1933/98 הנדל נ' שר החינוך
, התרבות והספורט (לא פורסם, 25.3.98); בג"צ 2348/00 סיעת המפד"ל, המפלגה הדתית הלאומית בארץ ישראל נ' שר החינוך
(לא פורסם, 23.4.00) (להלן - ענין חה"כ יהלום)). באותה פסיקה הובהר כי, ככלל, לוועדת השופטים להענקת הפרס שיקול דעת רחב ביותר בהחלטה על הזוכה בפרס, בהיותה גוף המונחה על-ידי שיקולים מקצועיים, שבידו הידע והנתונים הרלבנטיים. התערבות שיפוטית בהחלטה בענין הפרס שמורה למקרים חריגים ביותר, וגישת הריסון בהתערבות כאמור מושפעת, בין היתר, גם מתפיסת הימנעותו של המשפט האזרחי מהתערבות בהחלטות שעניינן הענקת פרס (סעיף 33 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973; והשוו: דניאל פרידמן "שפיטות החלטות בענין פרסי ישראל" המשפט ה 181 (התשס"א) (להלן - פרידמן); בג"צ 2454/08 פורום משפטי למען ארץ ישראל
נ' פרופ' יולי תמיר, שרת החינוך (לא פורסם, 17.4.08) (השופטת ארבל) (להלן - ענין פרופ' שטרנהל)).


22. ההלכה הפסוקה של בית המשפט העליון, אשר עסקה בסוגיית הענקת הפרס, התמקדה בדרך כלל בעתירות שהעלו שאלות ערכיות שונות הנוגעות לתוכנן של החלטות ועדת הפרס להעניק למועמד פלוני את הפרס. הפסיקה הבהירה לענין התערבות במהות ההחלטות בענין הפרס, כי אף שתחום הביקורת השיפוטית בענין זה הוא צר ביותר, הוא אכן קיים, ואין להתייחס להחלטות ועדת השופטים בענין הענקת הפרס כחסינות לחלוטין מביקורת שי







בג"צ בית המשפט העליון 3346/09 פורום משפטי למען ארץ ישראל, חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי נ' שר החינוך, ועדת השופטים לפי תקנון פרס ישראל, עו"ד נחום לנגנטל, יועץ שר החינוך לפרסי ישראל ואח' (פורסם ב-ֽ 26/04/2009)