פסקי דין על יעקב לנדאו | פסקי דין על פליאה אלבק | פסקי דין על עו"ד |

8958/01 א     11/09/2003




א 8958/01 יעקב לנדאו נ' פליאה אלבק, עו"ד




1
בתי המשפט

א 008958/01
בבית המשפט השלום בירושלים
11/09/2003

כבוד השופט שמעון פיינברג

בפני
:
יעקב לנדאו

בעניין:
התובע
י. זלצמן ואח'
-
מטעם לשכת הסיוע המשפטי
ע"י ב"כ עוה"ד
נגד
פליאה אלבק
, עו"ד
הנתבעת
מ. פרדס

ע"י ב"כ עוה"ד
פסק-דין

1. בפני
תביעה לפי חוק איסור לשון הרע תשכ"ה- 1965 על סך 100,000 ₪.

2. בקדם המשפט שהתקיים ביום 13.2.02, הגיעו הצדדים להסכמה דיונית לפיה יכריע בית המשפט בשאלת החבות על פי כתבי הטענות על נספחיהם ולאחר הגשת סיכומים בכתב על ידי ב"כ הצדדים.

3. התובע שימש כחבר ועד אגודה שיתופית המכונה, "רמתיים צופים" , בין השנים 1991-1995. כך נטען בכתב התביעה המקורי, ולא הוכחש. בבקשה לתיקון כתב התביעה, טען התובע כי שימש בתפקיד עד ליום 18.11.96. הנתבעת כפרה בכך, והפנתה למכתב רשם האגודות השיתופיות מיום 21.10.96 שלפיו התובע לא נמנה באותו מועד עם חברי ועד האגודה.
כפי שאבהיר להלן, לא מצאתי משמעות בפלוגתא זו לשאלת החבות.

4. הנתבעת, עורכת דין במקצועה , כתבה מכתב ביום 7.10.96 ליושב ראש הועד האגודה, מר נפתלי דבורקס, בו פתחה באומרה,

"בזמנו פנה אלי ועד האגודה בשאלה האם אהיה מוכנה לעבוד עמו באתור קרקעות אגודת רמתים צופים. עניתי שאהיה מוכנה להדריך אותו מה ואיך עליו לפעול כדי לאסוף את החומר הדרוש כדי לאתר את קרקעות האגודה. מאז לא שמעתי ממנו זמן רב, אך כעבור זמן רב פנה אלי שוב ועד האגודה וביקש שאסייע לועד ואייעץ לו לאיתור קרקעות האגודה ולריכוז זכויותיה, ומאז עבדתי עם הועד בענינים אלה."

בהמשך לפיסקה הנ"ל, מפרטת הנתבעת פעולות שונות שנקטה בהם למען איתור קרקעות האגודה, ועיצות שונות בהקשר זה, שדברים שאינם לעניינינו. בעמוד השלישי למכתבה, כתבה הנתבעת את דברים הבאים, שלטענת התובע מהווים הוצאת לשון הרע כנגדו,

"אציין עוד שהופתעתי לשמוע שמר יעקב אהרון לאנדה, שהיה פעם בעבר חבר ועד האגודה, הזמין את חברי האגודה לסיור בקרקעות האגודה בחול המועד סוכות תשנ"ז. אם באמת היה למר לאנדא מידע היכן קרקעות האגודה, הרי היה עליו להעביר מידע זה לועד החדש של האגודה שנבחר בחורף תשנ"ח, ואם לא העביר את המידע לועד החדש יש בכך משום הפרת חובת נאמנות, שכן כל חבר ועד יוצא צריך להעביר באופן מסודר את המידע והמסמכים של האגודה שבידיו - לחברי הועד הנכנס הבאים במקומו. שהרי דברים אלה אינם רכושו הפרטי של חבר הועד, אלא רכוש האגודה שנמצא בידי חבר הועד בתוקף תפקידו כחבר הועד וכנאמן עבור האגודה. אם באמת נשאר המידע אצל מר לאנדא והוא לא העביר את כל המידע או כל המסמכים של האגודה לועד החדש בחורף תשנ"ה - הרי אם כתוצאה מכך נגרם נזק לאגודה בין אם היה בכך שלא הצליחה להשלים איתור קרקעותיה ובין אם בכך שנאלצה להוציא הוצאות כספיות ואחרות במאמץ למצוא חומר שהיה לאגודה ונשאר בידי מר לאנדא - יתכן שמן הראוי לדרוש ממר לאנדא לפצות את האגודה על כל הנזקים והתוצאות שנגרם לה על ידי הפרת נאמנותו ואי העברת החומר של האגודה במלואו."
(ההדגשות במקור. הפיסקה הנ"ל תקרא להלן: הפיסקה הרלוונטית).

מיד לאחר מכן, מסייגת הנתבעת וכותבת,
"יצויין שלא בהיסח הדעת הדגשתי את המילים "אם" ו"באמת", שכן אינני יודעת האם בפועל היה מידע כל שהוא או מסמך כל שהוא של האגודה אצל מר לאנדא, והאם באמת הראה קרקע כל שהיא של האגודה בסיוד שנערך - אם ערך - בחול המועד סוכות תשנ"ז."

5. בקדם המשפט שהתקיים ביום 13.2.02 (בטרם הודיעו הצדדים על ההסכמה הדיונית האמורה), הודיע התובע כי הוא שלח אחד המכתבים המצורפים לכתב ההגנה [נספח 3(א) לכתב ההגנה], ממנו עולה כי בסיור של חברי האגודה, אכן אותרו קרקעות האגודה. עוד יצוין כי לכתב ההגנה צורפו מכתבים מיום 11.5.95 ומיום 14.6.95, המורים לתובע למלא אחר הוראות הועד הנבחר של האגודה ולהעביר אליו מסמכי האגודה הנמצאים ברשותו. עוד צורף העתק מכתבו של ב"כ האגודה, עו"ד
ש. שרשבסקי, מיום 25.5.95 לתובע, הדורש ממנו להעביר את המסמכים לנציגי האגודה.
התובע לא הכחיש בסיכומיו קיומם של המסמכים הנ"ל.
אף על פי כן, טוען התובע כי לא הסתיר כל מידע מוועד האגודה, ולכן האמור בפסיקה הרלוונטית היה פרסום כוזב עלול להשפילו ולבזותו בעיני מי שמקורב לאגודה ולפעולותיה.
למרות הלשון הזהירה שהנתבעת השתמשה בה במכתב ("אם באמת"), אני מסכים עם התובע כי פרסום הדברים עלול להשפילו או לבזותו בעיני מי מבין חברי וועד האגודה שקרא את המכתב ושלא היה מודע קודם לכן לחשדות שהועלו כנגד התובע (אם בכלל). אותו פתיח "אם אמת" או דומה לו, יכול לשמש מסווה למי שמבקש להוציא דיבה בלשון סגי נהור (ראה ת.א. (שלום י-ם) 4268/95 גולן נ. תקשורת, שהערעורים עליו נדחו בע"א (מחוזי י-ם) 4308,4415/98). לכן, בפני
נו, לכאורה, "לשון הרע" כהגדרתה בסעיף 1 לחוק.

6. כפי שציינתי לעיל, אין נפקא אם נכונה טענתו של התובע, שהועלתה לראשונה בכתב תביעתו המתוקן, שהוא גם היה חבר ועד האגודה במועד כתיבת המכתב. התובע אינו טוען כי התייחסות הנתבעת אליו במכתב כחבר הוועד היוצא, כשלעצמה, היתה הוצאת דיבה.
יתרה מכך, המכתב מתייחס למעשיו (או מחדליו) של התובע בשל היותו חבר הוועד היוצא. אין מחלוקת כי הוא היה חבר הוועד היוצא, גם אם נבחר לוועד החדש. ממכתב הנתבעת עולה כי חובת הנאמנות שחלה על חבר וועד האגודה היוצא, למסור לוועד הנבחר מידע ומסמכים של האגודה הנמצאים ברשותו, קיימת בין אם אותו חבר נבחר לוועד החדש ובין אם לאו.

7. התובע טוען כי שימוש הנתבעת במילה "הופתעתי" כדי לפתוח את הפיסקה הרלוונטית, יש בה לשון הרע. לטענתו, מדובר בהפתעה "מלאכותית", משום שמר דבורקס עצמו היה בסיור באותו אתר ממש בהשתתפות חברי ועד האגודה (הטענה הועלתה במכתבו של עו"ד
שמש בשם המשיב - נספח 2 לכתב ההגנה. ראה גם במכתבים שכתב התובע בעצמו לבית משפט זה, אליהם אחזור בהמשך).
אני דוחה את הטענה. אמנם לשון הרע יכולה להיות משתמעת (סעיף 3 לחוק), והמילה "הופתעתי" בהקשר מסוים עלול להיות הבעת לשון הרע במשתמע. אולם במקרה הנדון, אין דבר נוסף בפיסקה הרלוונטית, שאליו מתחברת המילה "הופתעתי", שהופך את המילה "הופתעתי" לדבר שעלול להביא להשפלה או לביזוי של התובע.
גם אם מר דבורקס לא היה צריך להיות מופתע, כי השתתף בעצמו בסיור כנטען, אין כל ראיה לכך שלנתבעת הודע על כך.

8. מהמכתב עצמו עולה כי הנתבעת כתבה את המכתב במסגרת יעוץ משפטי שנתנה לוועד האגודה או למר דבורקס בתור יו"ר הוועד. לאור עובדה זו, ולאור תוכן המכתב כולו, עולה כי קיימות לנתבעת שתי הגנות לכאורה כנגד התביעה הקבועות בסעיפים 15 (2) ו-
(4) לחוק, שזו לשונם,

"15. במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה אם הנאשם או הנתבע עשה את הפרסום בתוך לב באחת הנסיבות האלו:
(1) ...
(2) היחסים שבינו לבין האדם שאליו הופנה הפרסום הטילו עליו חובה חוקית, מוסרית או חברתית לעשות אותו פרסום;
(3) ...
(4) הפרסום היה הבעת דעה על התנהגות הנפגע בתפקיד שיפוטי, רשמי או ציבורי, בשירות ציבורי או בקשר לענין ציבורי, או על אפיו, עברו, מעשיו או דעותיו של הנפגע במידה שהם נתגלו באותה התנהגות;"

היתה חובה על הנתבעת לפרסם את הדברים במכתב, מכוח חובותיה כעורכת דין כלפי לקוחה. כמו-כן, הפרסום מהווה הבעת דעה על התנהגותו של התובע בתפקיד ציבורי או בקשר לענין ציבורי.

9. נותר לבחון אם הפרסום נעשה בתום לב. בסוגייה זו, מצאתי כי סניגורה הנאמן ביותר של הנתבעת הוא דווקא התובע בעצמו.
התובע בחר, מיוזמתו, להוסיף לסיכומי בא כוחו, בכך שכתב מכתבים לבית המשפט בתאריכים 9.7.02, 31.12.02, 10.3.03 ו- 29.6.03. קראתי את המכתבים עיון רב, אולם מרבית הכתוב בהם לא נגעה במישרין ולא הוסיפה לסוגיות הדרושות להכרעה בתיק הנדון. אף על פי כן, מצאתי "שלל רב" בנספח למכתב התובע מיום 31.12.02, שהוא מכתב שהתובע כתב לבא כוחו לשעבר, עו"ד
יעקב שמש, מטעם לשכת הסיוע המשפטי, מיום 21.10.98. במכתב זה, מכחיש התובע את הטענות שהסתיר מידע מועד האגודה ומפרט את הנסיבות הרלוונטיות לעניין. התובע טוען במכתב זה כי מדובר במזימה של מר דבורקס ושאר חברי הוועד. באשר לחלקה של הנתבעת בפרשה, טוען התובע כי הנתבעת היתה צריכה לברר את העובדות לאישורן לפני משלוח המכתב. יחד עם זאת, באשר לתום לבה של הנתבעת, כותב התובע,

"אי לכך נשאלת השאלה, איך הוא מר נ. דבורקס נתן לעו"ד
אלבק את הנתון הזה;...האם אין כאן הטעייה והונאה לעו"ד
אלבק, ועוד הוציא ממנה מכתב ברוח זו ומשתמש בו לנגח ולהשמיץ ולהונות את חברי האגודה...(עמ' ד' למכתב פיסקה א')

"...ולמעשה אין זה שקר ראשון ויחידי היוצא מאת מר נ. דבורקס ...ובשיתוף פעולה של שאר חברי הוועד (הלא חוקי) ה"כח השלטת", ובידיעתם המלאה. (שם, סוף פיסקה ב')

"ועל פירסום אשמה שיקרית ומסולפת רצוי וראוי שיתן עליו את הדין, ומה גם אשר הטעה את עו"ד
אלבק בנתון זה; (עמ' ה' 7-8 שורות מהסוף)

"ולסיכום אני חוזר על תביעותי, בקיצור; א) נגד עו"ד
פליאה אלבק
- על זה שכתבה מכתב שנראה כאילו דו"ח פעילות אל הוועד, על פעולות שהוא עצמו עשה; ועל סמך נתונים שהם נתנו לה....ב) נגד מר דבורקס שכנראה הזין את עו"ד
פ. אלבק בנתונים, שיש בהם עבירה על חוק לשון הרע; שהרי סילף עובודת ושיקר - כדי להשמיץ אותי...והפיץ את מכתבה של עו"ד
אלבק לצורך מטרה זו. (עמ' ז' פיסקה אחרונה) "

מכל האמור עולה כי למרות הטענה שהנתבעת לא פעלה בזהירות הדרושה ולא בררה את הטענות עמו לפני משלוח המכתב לוועד, מודה התובע כי הנתבעת הוטעתה והולכה שולל על ידי יו"ר הוועד ושאר חברי הועדה, אשר (לטענתו של התובע) הזינו אותה בנתונים כוזבים.
עולה בבירור מכל האמור, כפי שהנתבעת טוענת לאורך כל הדרך, שהיא פעלה בכתיבה ובהוצאה של המכתב בתום לב.

10. ההוראות הרלוונטיות לעניין נטל ההוכחה לקיומו של תום לב, או חוסר תום לב, מצויות בסעיף 16 לחוק, שזו לשונו,

"16 (א) הוכיח הנאשם או הנתבע שעשה את הפרסום באחת הנסיבות האמורות בסעיף 15 ושהפרסום לא חרג מתחום הסביר באותן נסיבות, חזקה עליו שעשה את הפרסום בתום לב.
(ב) חזקה על הנאשם או הנתבע שעשה את הפרסום שלא בתום לב אם נ תקיים בפרסום אחת מאלה:
(1) הדבר שפורסם לא היה באמת והוא לא האמין באמיתותו;
(2) הדבר שפורסם לא היה אמת והוא לא נקט לפני הפרסום אמצעים סבירים להיווכח אם אמת הוא אם לא;
(3) הוא נתכוון על ידי הפרסום לפגוע במידה גדולה משהיתה סבירה ;להגנת הערכים המוגנים על-ידי סעיף 15."
כפי שציינתי לעיל, שוכנעתי מהאמור במכתבו של התובע מיום 21.10.98 כי הנתבעת פעלה בתום לב. גם אם קימת החזקה לפי סעיף 16 (ב) לחוק, לפיה הפרסום נעשה על ידה שלא בתום לב, היה באמור במכתב כדי לסתור חזקה זו.

מעבר לצורך, ולהשלמת התמונה , אבחן לפרטים דבר קיומן של החזקות לפי סעיף 16 לחוק.

11. באשר לחזקה שבסעיף 16 (א) לחוק, כפי שכבר נקבע, הפרסום נעשה בנסיבות סעיף 15 לחוק. הפרסום גם "לא חרג מתחום הסביר באותן נסיבות". המכתב הוצא לחברי וועד האגודה, שהם אשר מסרו לנתבעת את המידע על התובע אליו היא מתיחסת בפיסקה הרלוונטית. הנתבעת מזכירה במכתבה את תוכן המידע, תוך נקיטת לשון זהירה לפיה מסקנותיה בעקבות אותו מידע הן רק אם המידע הוא אמת. במילים אחרות, התבקשה הנתבעת, במסגרת תפקידה כעורכת דין, לחוות את דעתה המקצועית אודות מידע שהוצג בפני
ה על ידי לקוחה, והיא עשתה זאת תוך הסתייגות כי היא אינה יודעת אם המידע הוא נכון. בכך, פעלה כעורך דין סבירה בנסיבות העניין.
באשר לפרסום המכתב לחברי האגודה (להבדיל מחברי וועד האגודה), הוא הפרסום שלטענת התובע הסב לו נזק, אותו פרסום לא נעשה על ידי הנתבעת, אלא, לטענת התובע, על ידי יו"ר הועד. אין כל ראיה לכך שהנתבעת ידעה, או היתה צריכה לדעת, כי יו"ר הועד יעשה שימוש במכתבה שלא למטרה שלשמה נכתב.
לכן, נראה כי קיימת חזקת תום הלב לפי סעיף 16 (א) לחוק.

12. באשר לסעיף 16 (ב) לחוק, אין טענה בפיו של התובע לפיה מתקיימות הנסיבות שבסעיף 16 (ב) (1) או (3) לחוק. טענותיו מתרכזות בסעיף 16 (ב) (2).
נצא מנקודת הנחה כי התובע צודק בטענתו ש"הדבר שפורסם לא היה אמת". התובע גורס, כאמור, כי אין אמת בפרסום שהוא לא העביר לחברי הועד החדש מידע על קרקעות האגודה שאיתר, משום שנודע לחברי הועד על מיקום הקרקעות בעת סיור שערכו בשטח. אמנם הנטל להוכיח את הדבר מוטל על התובע (שנהר, דיני לשון הרע,עמ' 269), אולם הצדדים הסכימו שלא להעיד עדים ולכן נמנעה מהתובע האפשרות להעיד חברי ועד האגודה שלטענתו היו נוכחים בסיור.
עדיין צריך היה התובע להוכיח כי הנתבעת לא נקטה לפני הפרסום אמצעים סבירים להיווכח אם אמת היא הוא אם לא.
האמצעים הסבירים שאותם יש לנקוט לצורך בירור האמת טרם יפורסם דבר לשון הרע משתנים ממקרה למקרה על פי הנסיבות, והם נגזרים בין היתר מההגנה הספציפית שלתחולתה טוען המפרסם. (שנהר, שם).
במקרה הנדון, מדובר בפרסום של עורכת דין ללקוח, על מידע שהתקבל מהלקוח, בו מביעה עורכת הדין דעה מקצועית על השלכות המשפטיות של המידע שהוצג בפני
ה. לא זו בלבד אלא שהמידע שנמסר לה נתמך באמור במכתבים לתובע מאת עו"ד
ש. שרשבסקי בשם האגודה מיום 25.5.95 ומאת רכז מטעם רשם האגודות השיתופיות מיום 11.5.95 (נספחים ג' וד' לכתב ההגנה), שבהם נדרש התובע להעביר מסמכים שברשותו על הקרקעות שאיתר לחברי הנהלת האגודה. פרסום המידע במקרה זה על ידי עורכת הדין (בחוות דעתה) נעשה באופן שהמידע הועבר (בחזרה) למי שמסר לה אותו בלבד.
באותן נסיבות, לא היה סביר לדרוש מהנתבעת לערוך בירור נוסף באשר לאמיתות המידע שנמסר לה. בוודאי שלא היה מקום שהנתבעת תאמת את המידע אצל התובע, ללא אישור מפורש מאת הלקוח; הרי הנתבעת היתה מנועה, בשל קיומו של חסיון עורך דין - לקוח, מלגלות לאחרים מידע שנמסר לה על ידי הלקוח (סעיף 19 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), תשמ"ו - 1986. התובע לא הצביע על כל אמצעי סביר אחר שהנתבעת יכלה לנקוט בו על מנת לאמת את המידע.

13. לאור כל האמור, לנתבעת הגנה בתום לב כלפי התביעה בלשון הרע, ולכן ואני דוחה את התביעה נגדה.

14. אני מחייב את התובע לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 4,500 ₪ + מע"מ.

ניתן היום י"ד באלול, תשס"ג (11 בספטמבר 2003) במעמד המתיצבים.
שמעון פיינברג
, שופט








א בית משפט שלום 8958/01 יעקב לנדאו נ' פליאה אלבק, עו"ד (פורסם ב-ֽ 11/09/2003)