פסקי דין על אסף נגר |

1224-11/07 עפ     03/05/2009




עפ 1224-11/07 אסף נגר נ' מדינת ישראל




לך



st1\:*{behavior: }
17


בית המשפט המחוזי מרכז

ע"פ 1224-11-07 נגר נ' מדינת ישראל



03 מאי 2009



לפני:
כב' השופט זכריה כספי
, סג"נ – אב"ד
כב' השופטת נגה אהד

כב' השופט מנחם פינקלשטיין




המערער
אסף נגר
באמצעות באת כוחו עו"ד מיכל הליבני


נגד

המשיבה
מדינת ישראל
באמצעות בא כוחה עו"ד אמנון זוסמן


<#3#>
פסק דין

כללי
בפני
נו ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בפתח תקווה (כב' השופטת ליה לב און) בת"פ 1287/04 מיום 06/09/08
במסגרתו נידון המערער, לאחר ניהול הוכחות, לעונש מאסר בפועל בן 12 חודשים, וכן למאסר על תנאי בן 12 חודשים למשך 3 שנים לבל יעבור על אותה עבירה בגינה הורשע.

נציין, כי בתחילה הלין המערער גם
כנגד הכרעת דינו של בית המשפט קמא, אולם לאור
הערות ההרכב חזר בו מערעורו על הכרעת הדין והתמקד בערעורו בהשגותיו כלפי גזר הדין בלבד.

כתב האישום

כפי העולה מכתב האישום, במהלך חודש מרץ 2003, נסע המערער לכפר קאסם עם שלושת ילדיהם הקטינים של חבריו, ובהם הקטינה א.צ. ילידת 1995. בנוסף נסעו ברכב
גם אימם ואדם נוסף בשם אייל, גם הוא ידיד המשפחה.
כאשר הגיעו לכפר קאסם ירדו האם ואייל מן הרכב, והמערער נותר לבדו עם הילדים. כמפורט בכתב האישום, הורה המערער לקטינה א.צ. לעבור למושב הקדמי ולשבת על ברכיו.
המערער הכניס ידו אל מתחת למכנסיה ותחתוניה של הקטינה וליטף את איבר מינה, תוך כדי כך, לצורך גירוי, סיפוק או ביזוי מיני, וזאת חרף התנגדותה של הקטינה, בעודו אוחז במותניה ומצמידה אליו.

פסק דינו
של בית משפט קמא

בהכרעת הדין
הורשע המערער, לאחר שהובאו הוכחות, בעבירה של ביצוע מעשה מגונה בנסיבות אינוס, לפי סעיף 348 (א) ביחד עם סעיף 345 (א)(3) לחוק העונשין, תשל"ז- 1997 וזאת אחרי שכפר בביצועה. השופטת קמא סקרה הראיות שהובאו בפני
ה, וקבעה לאחר בחינת מכלול הראיות, כי המערער ביצע את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

בגוזרה
את הדין לקחה
השופטת קמא בחשבון
את
עברו הפלילי ונסיבותיו האישיות של המערער, כפי שאלה הובאו בשני תסקירי שירות המבחן שהוגשו
בעניינו.

כפי העולה מן התסקיר הראשון שהוגש לבית המשפט קמא, המערער התקשה ליטול אחריות למעשיו, טען שאינו זוכר את שאירע, ואם אכן נגע בקטינה, הרי שעשה זאת לדבריו ללא כל כוונה פלילית או מינית. בשל פנייה מצד המערער לשירות המבחן בה, לכאורה, נטל אחריות על מעשיו, תוך ניסיון מצידו
להבין את מקור התנהגותו נשוא כתב האישום, ניתנה שם דחייה,
במטרה להעמיק את תהליך האבחון עם המערער. מן התסקיר הנוסף שהוגש בעניינו, הוברר מפיו שהינו משתמש באופן תדיר באלכוהול וכי בזמן האירוע נשוא כתב האישום היה תחת השפעת אלכוהול ועל כן טען שאיננו זוכר במדויק את פרטי האירוע.

בשל כל האמור לעיל, לא נטה שירות המבחן ליתן המלצה בעניינו של המערער, ועמדתו היתה, כי הוא מתקשה ליטול אחריות למעשה. בשל טענתו כי היה תחת השפעת אלכוהול בזמן האירוע, לא ניתן היה להעמיק את הליך האבחון.

בית המשפט קמא ציין את חומרת העבירה
בגינה הורשע המערער והתייחס לפסיקה, לפיה יש לנקוט רף ענישה מחמיר בעבירות מין ובפרט בעבירות מין שבוצעו כלפי קטינים, וזאת כביטוי לסלידת החברה ממעשים אלו.

מידע אודות מצבה של הקטינה לא הובא בפני
בית המשפט קמא, שכן הוריה בחרו לא ליטול כל חלק בהליך הפלילי אשר התנהל כנגד המערער. למרות זאת
סבר בית משפט קמא, כי אכן נגרם נזק לקטינה, אותו לא ניתן לקבוע, אך ניתן להקישו ממקרים דומים.

בית המשפט קמא, שקל לחומרא את הפרשי הגילים בין המערער לבין הקטינה, את חומרת המעשה בגינו הופר האמון בין מבוגר לילד, וכן את העובדה כי היה צורך בהבאת
הוכחות בתיק זה. בית משפט קמא לא מצא שיקולים לקולא.

על פי אלה גזרה השופטת קמא את עונשו של המערער, כנזכר.

טיעוני המערער

ב"כ המערער עמדה על חומרת העונש אשר נגזר על המערער. כמו כן ציינה, כי נסיבות האירוע הנדון אינן מעידות על תכנון מוקדם ושוללות עובדת היותו של המערער עבריין מין.
לדעתה, מיצבור נסיבות מצערות הובילו את המערער לעשות את המעשה. היא ציינה שבשעת האירוע היה המערער תחת השפעת אלכוהול, והדגישה, כי הוא מכיר בהתמכרותו לאלכוהול ואף נמצא בשלבי גמילה במסגרת מתאימה.
בד בבד
ביקשה כי המערער יישלח להערכת מסוכנות אודותיו וזאת בטרם תשלים טיעוניה. קיבלנו את בקשתה,המערער, אכן, נשלח לקבלת הערכת מסוכנות, למרות הספק לגבי תחולתו של סעיף 6 לחוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין, תשס"ו 2006 בעניינו כאן.

לאחר קבלת דו"ח הערכת מסוכנות,
הוסיפה וטענה ב"כ המערער, בהתייחסה גם לדו"ח זה. היא הצביעה על כך, כי המדובר בהערכת מסוכנות ברמה בינונית- נמוכה.
לדידה
נפלה טעות בדו"ח הערכת מסוכנותו של המערער בחלק המתאר את הפקטורים הסטאטיים. המערער, לטענתה, אמור היה להיות מוגדר "בן בית", ובעובדה זו יש כדי להוריד מרמת
מסוכנותו. בנוסף, תהתה מדוע נרשם בחלק המתאר את הפקטורים הדינאמיים, כי המערער ממשיך לשתות אלכוהול, כאשר לטענתה הוא נמצא בהליך גמילה משתיית אלכוהול, מה שיש לזקוף לזכותו.

ב"כ המערער הדגישה
את אלמנט חלוף הזמן מיום ביצוע העבירה בשנת 2003 ועד היום, וכי יש לזקוף זאת לזכות המערער. היא ציינה, כי המדובר באירוע בודד וחד פעמי. מאז ועד היום לא נפתחו למערער תיקים בעבירות דומות. כמו כן הבהירה כי
לא הובאה כל ראיה להוכחת נזק שנגרם לקטינה.

שני הנתונים הנוגעים להערכת המסוכנות וליוזמתו של המערער לפתוח בהליך גמילה, לא הונחו בפני

בית משפט קמא בבואו לגזור את דינו ויש בהם, לדעתה, להביא להקלה משמעותית
בעונשו.
ב"כ המערער היפנתה לפסיקה בעבירות דומות בהן נקטו בתי המשפט ענישה מקלה יותר מזו שחויב בה מרשה.

לאור כל זאת, ביקשה ב"כ המערער, לקבל הערעור, ולהורות כי המערער ירצה מאסר בעבודות שירות, וכן להטיל עליו
צו פיקוח, לו הוא מסכים.

טיעוני המשיבה

ב"כ המשיבה ביקש להותיר את גזר דינו של בית משפט קמא על כנו. לדידו, אין ממש בטענות המערער.
בהתייחסו
לטענות המערער הנוגעות לחלוף הזמן, ציין כי, המערער בחר לנהל הוכחות, ועל כן אין לזקוף לזכותו את פרק הזמן אשר חלף ממועד ביצוע העבירה.
לעניין הטענות הנוגעות להערכת מסוכנותו, טען ב"כ המשיבה, כי הערכת המסוכנות אינה פועלת לטובת המערער, כפי שסוברת באת - כוחו. לשיטתו, למרות שנקבעה רמת מסוכנות בינונית, הרי שהמערער מכחיש האירוע, ועל כן מסוכנות שרירה וקיימת.
ב"כ המשיבה, שלל את טענתב"כהמערער,כי המדובר בעבירה ברף הנמוךתוך שהוא מדגיש את





,







עפ בית משפט מחוזי 1224-11/07 אסף נגר נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 03/05/2009)