פסקי דין על ג'קסון פטר

852/08 פ     19/03/2009




פ 852/08 מדינת ישראל נ' ג'קסון פטר




בעניין:

102



בתי המשפט



בית משפט השלום קרית גת
ת.פ
000852/08


בפני
:
כבוד סגנית הנשיא השופטת טלי חיימוביץ
תאריך:
04/05/2009




בעניין
:
מדינת ישראל



ע"י ב"כ עו"ד


המאשימה





ג'קסון פטר



ע"י ב"כ עו"ד

יפעת אתיאס זינר
הנאשם









נוכחים:
ב"כ המאשימה –
עו"ד
קלייר עמיאל


הנאשם -
בעצמו
ובא כחו עו"ד אתיאס זינר
מתורגמן לשפה אנגלית - בהעדר

הכרעת דין

1.
בפתח הכרעת הדין אני מודיעה כי החלטתי לזכות את הנאשם מהעבירות שיוחסו לו בכתב האישום, למעט עבירת השב"ח בה הודה.

כתב האישום מייחס לנאשם עבירות של חבלה או פציעה כשהעבריין מזויין, לפי סעיף 335(א)(1) ו-334 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "החוק"), תקיפה סתם לפי סעיף 379 לחוק, איום לפי סעיף 192 לחוק, ושהייה בישראל שלא כחוק, לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952.

3.
הנאשם הוא פליט סודני, המתגורר בדירה אחת עם שותפיו, אף הם פליטים מסודן.

4.
על פי עובדות כתב האישום, ביום 11.7.08 במסגרת קטטה עם שותפיו לדירה, אמר לקנג לול-לוק (להלן: "לוקה"): "אני אזיין אותך", דחף אותו לקיר והכה אותו בפני
ו במכת אגרוף. בהמשך, דחף את מלקל דור (להלן: "מלקל"). בשלב זה נכנס דול סיימון (להלן: "סיימון"), לחדרו. הנאשם נכנס אחריו לחדר, הכה בראשו מאחור, גרם להתעלפותו, ובעוד סיימון שוכב מעולף, חתך את חלק התחתון של אפרכסת ימין שלו, באמצעות סכין. בהמשך איים הנאשם על לוקה, בהניפו לעברו את הסכין המגואלת בדם, ואמר לו: "אני עלול להרוג אותך". בהמשך אמר ללוקה וסיימון: "אף אחד לא יצא, מי שיצא אני אהרוג אותו". כתוצאה מהאירוע ניתק חלק מאפרכסת האוזן של סיימון, והיה צורך לחברה בבית החולים באמצעות תפרים.

5.
כל זאת עשה הנאשם בהיותו שוהה בישראל שלא כדין, לאחר שתוקפה של אשרת השהייה שבידיו, פג.

6.
הנאשם כפר במיוחס לו בכתב האישום, למעט בעבירת השב"ח, ולכן נשמעו ההוכחות בתיק.

7.
מטעם המאשימה העידו שלושת שותפיו של הנאשם לדירה, המתלוננים, לוק, מלקל וסיימון, החוקרים גובי הודאות הנאשם, המתורגמנים שתרגמו את הודעות הנאשם מעברית לערבית וההפך, החוקר שביקר בדירה ותפס את הסכין, והרופא שטיפל בסיימון בחדר המיון. כן הוגשה התעודה הרפואית.

8.
מטעם הנאשם, העיד הנאשם לבדו.

9.
הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

10.
ב"כ הנאשם טענה כי יש לזכות את הנאשם בשל הליכי חקירה לקויים. לטענתה, זכויות הנאשם הופרו באופן בוטה, משלא ניתנה לו הזכות להיוועץ בעורך דין, וחקירתו לא תורגמה לשפה האנגלית, השגורה בפיו. בנוסף, לטענתה, עדויות עדי המאשימה והראיות בתיק, אינן מוכיחות את אשמת הנאשם מעל לכל ספק, ופעולות חקירה שהיה על היחידה החוקרת לבצע, לא בוצעו.

11.
ב"כ המאשימה טענה, כי יש להרשיע את הנאשם, נוכח עדויות עדי התביעה והראיות בתיק. אכן, זכויות הנאשם הופרו משלא ניתן לו להיוועץ בעורך דין, אולם החקירה תורגמה לנאשם באופן שהבין את הנאמר. הנאשם מסר בבית המשפט גירסה דומה לזו שמסר במשטרה, ומכאן, למדים כי אין בפגיעה בזכות ההיוועצות, כדי לפגוע בקבילות ההודעה.

דיון
12.
כפי שצויין לעיל, ארבעת המעורבים, הם חברים, פליטים מסודן, המתגוררים בדירה אחת, בכתובת המפורטת בכתב האישום (להלן: "הדירה"), ועובדים בבניין אצל בעל בית משותף, אשר גם שוכר את הדירה עבורם.

13.
במועד האירוע, ארעה קטטה בדירה. הקטטה החלה בין הנאשם לבין לוקה (לגרסת הנאשם, לוקה החל בקטטה על רקע היותו שיכור. לוקה והאחרים טוענים, כי הנאשם החל בקטטה). לגרסת המתלוננים, בשלב כלשהו של הקטטה, הודיע סיימון כי נמאס לו מהקטטות בדירה, והוא הולך לחדרו על מנת לארוז את חפציו, או על מנת להודיע למשטרה. הנאשם עקב אחרי סיימון לחדר, והכה אותו מאחור בראשו. סיימון איבד את הכרתו. כאשר התעורר, תנוך אוזנו היה חתוך, והנאשם עמד בחדר ונופף בסכין מגואלת בדם. בהמשך יצא הנאשם מהחדר, איים בסכין על לוקה, ואז שב לחדר ואיים גם על האחרים באמצעות הסכין. האירוע הסתיים כאשר ביקשו המתלוננים מהנאשם שיאפשר להם לקחת את סיימון לבית החולים. הנאשם איפשר להם לצאת, ואף נלווה אליהם, אולם כאשר הגיעה המונית, נסעו לבדם לבית החולים, והנאשם נותר בבית.
14.
סיימון ציין כי אינו יודע באיזה אופן חתך הנאשם את תנוך האוזן, היות והיה מחוסר הכרה. כאשר התעורר, ראה את הנאשם אוחז סכין בידו ומאיים על הנוכחים בחדר לבל יצאו מהחדר.

15.
הנאשם טוען מנגד, כי הקטטה התרחשה כולה בסלון, ולא חרגה לתחומי החדר. סיימון ולוקה חזרו שיכורים, ומלקל ישן אף הוא לאחר שהשתכר קודם לכן. לוקה החל להתקוטט עם הנאשם, ובשלב מסויים הצטרפו גם סיימון ומלקל לקטטה. השלושה הפילו את הנאשם לרצפה, וסיימון החל לחנוק אותו. הנאשם הרגיש שאין לו אויר לנשימה, ואז נשך את הדבר הקרוב ביותר לפיו, שהיה אזנו של סיימון, מה שהביא את הקטטה לסיומה.

16.
בטרם אכנס לבחינת הגרסאות, אציין, כי מדובר בגרסה יחידה של הנאשם, מול גרסה של שלושת האחרים. עובדה זו, דהיינו, העליונות המספרית של המתלוננים, שאחזו בגרסה מסויימת, הביאה לטעמי את המשטרה להמנע מביצוע פעולות חקירה שלבטח היו ננקטות, אילו מדובר היה בגרסה יחידה מול גרסה יחידה.

17.
יש לזכור עם זאת, כי תלונתם של המתלוננים הוגשה ביום המחרת לאירוע, ולכן אילו חפצו המתלוננים לתאם את גרסאותיהם, היה סיפק בידם לעשות כן, ועל כן, ובעניין זה אפרט בהמשך, ראוי היה להוסיף ולחקור מעבר לנעשה בפועל.

חיתוך האוזן
18.
אפתח בדיון באירוע זה המיוחס לנאשם, בהיותו אמנם כמעט אחרון בסדר האירועים האלימים, אולם החמור ביותר, וזה שהוביל לפתיחת ההליכים הפליליים ולמעצרו של הנאשם.

19.
אומר מיד כי טענת התביעה, המפורטת בכתב האישום, כאילו חתך הנאשם את אוזנו של סיימון באמצעות סכין, נראית לי מופרכת על פניה, מהטעמים שאפרט להלן.

20.
ראשית, בכל הנוגע לראיות, לא הובאה כל ראיה ישירה הקושרת את הנאשם לחיתוך אוזנו של סיימון באמצעות סכין. בעת אירוע התקיפה בה חתך הנאשם, על פי הנטען, את אוזנו של סיימון, לא היה איש בחדר לבד מסיימון והנאשם. סיימון עצמו היה, לטענתו, מחוסר הכרה, לאחר שהנאשם הכה אותו בראשו מאחור, ולכן גם הוא לא היה עד למעשה לתקיפתו הנטענת, וגרס כי אינו יודע אם הנאשם חתך את אזנו בסכין או נשך אותו.

21.
מעבר לחוסר בראיות, הסיטואציה המתוארת גם נראית לי בלתי סבירה.

22.
ראשית, עצם הבחירה בשימוש בסכין להסיר את תנוך אוזנו של סיימון אינה מתיישבת עם ההיגיון. אם ביקש הנאשם, אשר לטענת העדים היה שיכור כלוט לפגוע בסיימון עם הסכין, מדוע זה חבט בו בראשו, ולא דקר אותו עם הסכין עוד כשהיה בגבו? גם כאשר שכב סיימון לפי טענתו, על הרצפה, לאחר שהוכה בראשו ואיבד את ההכרה, לא דקר אותו הנאשם בסכין, אלא בחר, כך על פי הטענה, לחתוך ולהסיר את תנוך אוזנו.

23.
פעולת החיתוך של תנוך האוזן, שהיא פעולת חיתוך עדינה, ועוד על ידי אדם שיכור, נראית לי בלתי אפשרית. כדי לחתוך ולהסיר את תנוך האוזן ולא לפצוע את החלקים האחרים באיזור (עולה מהתעודה הרפואית כי לא נפגע כל חלק בצווארו של סיימון או בפני
ו), אמור החותך לאחוז את התנוך בידו האחת, ובשניה, בזהירות, לחתוך אותה עם הסכין. הנאשם, כפי שנטען היה שיכור מאד, ופעולה מורכבת כזו, שאין לה גם כל הסבר הגיוני, אינה סבירה בנסיבות העניין. לא קיים גם כל מניע נראה לעין, שהרי לגרסת המתלוננים, סיימון כלל לא היה מעורב בקטטה, ורק הביע את חוסר שביעות רצונו מהתנהגות האחרים.

24.
גם יתר הראיות אינן תומכות בגירסה. סיימון טען כי הוכה בראשו במכה כה חזקה, עד כי איבד את הכרתו לזמן מה, מה שמנע ממנו להעיד לגבי אופן חיתוך האוזן. אלא שגם לטענה זו אין כל ביסוס עובדתי. סיימון לא התלונן בפני
הרופא כי קיבל מכה בראשו, ולא דיווח לו כי איבד את הכרתו בזמן הקטטה. מעבר לכך, מעיון בתעודה הרפואית עולה, כי הרופא בדק את האיזורים של הפנים והצוואר, ולא נזכר מאומה בתעודה הרפואית אודות חבלה נוספת בראשו של סיימון, או למצער, נפיחות.

25.
לכן, אני מתקשה לקבל את גרסת המאשימה ביחס לאופן שבו נתלש תנוך אוזנו של סיימון, מאחר שאינה נתמכת בראיות ואינה מתיישבת עם ההיגיון.

26.
דווקא הגרסה אותה מסר הנאשם, יכולה להתיישב עם המציאות. הנאשם טען כי כל החבורה התנפלה עליו והפילה אותו לרצפה, סיימון חנק אותו, והוא נשך אותו על מנת להשתחרר מהחניקה. זו גרסה שגם מסבירה את הקרבה בין פיו של הנאשם לאוזנו של סיימון, וגם את הסיבה למעשה, ויכולה להתיישב מבחינת ההגיון.

27.
איני קובעת ממצא לכאן או לכאן, בהעדר ראיות הולמות. אומר רק כי אילו היתה המשטרה טורחת לבדוק את גרסתו של הנאשם, ומפנה לרופא, במועד הרלוונטי שאלת הבהרה, האם מקום הפציעה מתאים לחיתוך בסכין או לנשיכה, יתכן וניתן היה לקבוע ממצא לכאן או לכאן.
28.
כל ספק ראוי לו לפעול לטובת הנאשם.

ההצטיידות בסכין
29.
כעת אלך צעד נוסף לאחור, מבחינת השתלשלות העניינים הנטענת, ואבחן את שאלת הצטיידות הנאשם בסכין, לקראת הכניסה לחדרו של סיימון. גם כאן, הגרסה הנטענת ביחס לסכין, אינה מתיישבת עם ההגיון. כבר מלכתחילה לא ברור כיצד הגיעה הסכין לאירוע האלים. על פי עדויות המתלוננים, בקטטה הראשונית בין לוקה לנאשם, לא היתה מעורבת כלל סכין. גם בשלב שבו הכריז סיימון
כי נמאס לו מהמריבות והוא עוזב, והלך לחדרו, והנאשם על פי הנטען, רדף אחריו לחדר,
לא ציין איש מהמתלוננים כי הצטייד בסכין, בטרם ניגש אחרי סיימון לחדרו, גם לא אחרי שנשאלו על כך באופן ישיר. לפיכך, לא ברור כיצד הצטרפה הסכין לאירוע האלים.

30.
אפנה בעניין זה לתיאורו של סיימון את המריבה בין לוקה לנאשם. סיימון מתאר מריבה באמצעות הידיים, ולא מזכיר כלל סכין. בהמשך, לאחר שנשאל שאלה ישירה בעניין זה: "באיזה שלב הבחנת שפטר מחזיק בסכין?" השיב: "כשהתעוררתי, ראיתי שהוא מחזיק סכין ביד..." (עמ' 8 שורה 1). בחקירתו הנגדית שינה את תשובתו: "כשפטר נכנס לחדר שלי, הוא נכנס עם הסכין ביד" (עמ' 13 שורה 8), ואחר כך נסוג שוב: "אני לא ראיתי את הסכין בידו בסלון. הייתי בחדר שלי. לשאלת בית המשפט אני משיב, כשנכנסתי לסלון, הוא לא החזיק בסכין רק אחרי שנכנסתי לחדר שלי" (עמ' 13 שורה 11).

31.
גם לוקה בחקירתו הראשית מתאר את האירוע ללא סכין, ואף אינו טוען כי הנאשם הצטייד בסכין כאשר עקב אחרי סיימון לחדרו, אלא אומר: "לאחר מס' דקות פיטר יצא מהחדר, מה שהוא עשה בתוך החדר איני יודע. אבל הוא יצא מן החדר עם סכין ביד" (עמ' 19 שורה 2). גם כאן, נותרת בעינה התמיהה מתי הגיעה הסכין לידיו של הנאשם. יש לזכור כי מדובר בדירה קטנה, ובמריבה שארעה בסלון, כאשר איש מהם לא טען כי הנאשם פנה למטבח והביא את הסכין בטרם רדף אחרי סיימון.





36.


































פ בית משפט שלום 852/08 מדינת ישראל נ' ג'קסון פטר (פורסם ב-ֽ 19/03/2009)