פסקי דין על שרון גינזבורסקי | פסקי דין על חב' גבעת המוזיאון (רחובות) | פסקי דין על אריה נתנאל |

4767/07 רעא     05/05/2009




רעא 4767/07 שרון גינזבורסקי נ' חב' גבעת המוזיאון (רחובות) בע"מ, אריה נתנאל




החלטה בתיק רע"א 4767/07
st1\:*{behavior:url(#ieooui) }




בבית המשפט העליון


רע"א 4767/07



בפני
:

כבוד השופטת א' פרוקצ'יה


המבקש:
שרון גינזבורסקי



נ


ג


ד



המשיבים:

1. חב' גבעת המוזיאון (רחובות) בע"מ



2. אריה נתנאל

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 290407 בבש"א 1362/07 שניתנה על ידי כבוד הנשיא אורי גורן



בשם המבקש:
עו"ד אליהו עמר

בשם המשיבים:
עו"ד עדי ליבוביץ


החלטה

1.
ביום 24.7.71 נחתם חוזה יזמות בין מר שלמה גינזבורסקי ז"ל (להלן – המנוח) לבין המשיבה. על פי החוזה, המנוח שימש "יזם" להקמת פרוייקט מגורים ברחובות, והמשיבה היא רוכשת המקרקעין לשם קמת הפרוייקט.

2.
ביום 3.7.01 פנתה אשת המנוח, בתורת יורשת בעלה, לבית המשפט המחוזי בת"א בבקשה למינוי בורר בסכסוך שהתעורר במסגרת חוזה היזמות (בש"א 14919/01). לאימות הבקשה, צרפה תצהיר מאת בנה, הוא המבקש בהליך זה.


3.
ביום 20.2.02 מינה בית המשפט המחוזי כבורר את השופט (בדימ') חיים אילת. במהלך הבוררות, בקשה המשיבה מהבורר להורות על סיום הליכי הבוררות, מן הטעם שבעל הדין האמיתי במחלוקת בענין הסכסוך החוזי הוא המבקש ולא המנוח. נטען בהקשר זה כי המנוח שימש כיסוי אשר מאחוריו עמד המבקש, ולכן ההסכם מהווה "חוזה למראית עין" כמשמעו בסעיף 13 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, ולכן הינו בטל.

4.
הבורר נתן החלטתו בבקשה. הוא קבע, כי מאחר שהגורם הפעיל האמיתי בהסכם היה אמנם המבקש ולא המנוח, אכן מדובר בחוזה למראית-עין, וההסכם בטל. עם בטלות ההסכם, נשמט היסוד מתחת לבוררות עצמה. לפיכך, החליט לסיים את הבוררות (להלן -
ההחלטה הראשונה
). המבקש, אחיו ואמו פנו לבורר בבקשה לבטל את החלטתו, אך בקשתם נדחתה (להלן –
ההחלטה השניה
). על כך עתרו לבית המשפט המחוזי כדי שיבטל את החלטות הבורר בדבר סיום הבוררות.

5.
בבקשות הללו טענו, כי אין מדובר בחוזה למראית עין שכן המבקש פעל מטעמי נוחות באמצעות אביו המנוח, והמשיבה ידעה על כך. עוד נטען, כי הבורר חרג מסמכותו, כאשר דן בתוקף ההסכם, ונתן את החלטתו ללא תגובתם, ובכך פגע בכללי הצדק הטבעי.

6.
בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ר' משל-שהם) דחה את הבקשה לביטול החלטות הבורר מן הטעם שטענות המבקשים לא הועלו במסגרת דיונית של בקשה לביטול החלטות בורר על פי תקנה 9 לתקנות סדר הדין בענייני בוררות, תשכ"ט-1968.


בית המשפט התייחס גם לגופן של הטענות ודחה אותן. הוא קבע, כי הבורר בהחלטותיו לדון בתוקפו של החוזה לא חרג מסמכותו, על פי הסכם הבוררות, ולו מן הטעם שאי העלאת טענה של חריגה מסמכות במועד, כפי שארעה כאן, משמעה הסכמה מיכללא לסמכות הבורר לדון בתוקפו של ההסכם. יתר על כן, מסעיף 11(א) לחוזה עולה כי הצדדים הסמיכו את הבורר לדון בתוקפו של ההסכם. שנית, נפסק כי למבקש ניתנה הזדמנות להגיב לבקשה לביטול הליכי הבוררות, שהוגשה בפני
הבורר, והוא לא ראה לנכון להגיב לכך, ולכן אין לו על מה להלין. ומעבר לכך, גם אם טעה הבורר בהחלטתו בענין תוקפו של החוזה, אין לומר כי היא נגועה באי סבירות קיצונית המצדיקה התערבות, מה גם שהבורר במקרה זה פטור מהדין המהותי (להלן -
ההחלטה הראשונה של בית המשפט המחוזי).

7.
על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון על ידי אמו של המבקש, שבה טענה, בנוסף לטענות שנטענו בבית משפט קמא, כי פסק הבוררות נוגד את תקנת הציבור ולכן דינו להתבטל על פי סעיף 24(9) לחוק הבוררות. בקשת רשות הערעור נדחתה משנמצא כי אין עילה למתן רשות ערעור.

8.
המבקש לא אמר נואש, ופנה פעם נוספת לבית המשפט המחוזי בבקשה למינוי בורר. בפני
יתו טען, כי החלטות הבורר ובית המשפט המחוזי קבעו אמנם כי החוזה בטל כלפי אביו, אך עדיין הוא עומד בתוקפו כלפיו – הוא, ומשמעות הדבר היא כי מדובר, לכל היותר, בחוזה למראית עין שבטלותו היא יחסית. לפיכך, יש למנות בורר בהתאם לסעיף 11 לחוזה. המשיבה השיבה לכך כי המבקש עושה שימוש לרעה בהליכי בית המשפט; כי חל מעשה בית דין על ההליך במובן של השתק עילה; כי אין הסכם בוררות תקף בין המבקש לבין המשיבה, כנדרש בסעיף 1 לחוק הבוררות; ומשום התיישנות עילת התביעה, אשר נולדה ביום 25.1.96, הוא מועד הוצאת היתר הבנייה לפרוייקט.

9.
בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה. הוא פסק, כי הבורר קבע בהחלטתו הראשונה באופן חד משמעי כי החוזה עליו נסמכת הבוררות הוא הסכם למראית עין, ולכן הוא בטל. בהחליטו כך, הוא לא ערך אבחנה בין הצדדים המעורבים השונים לענין בטלות ההסכם, ולא קבע כלפי מי ההסכם בטל. לפיכך, אין מדובר בבטלות יחסית, אלא בבטלות מוחלטת של חוזה היזמות. יתר על כן, קבע בית המשפט, כי הבקשה לביטולן של החלטות הבורר נדחתה בהחלטה הראשונה של בית המשפט המחוזי, אשר אושרה בבית המשפט העליון. לפיכך, אין חוזה בוררות בין המבקש לבין המשיבה, ומשכך, אין בסיס משפטי אשר מכוחו ניתן למנות בורר במחלוקת על פי סעיף 8 לחוק הבוררות.

10.
הוסיף בית המשפט קמא וקבע כי מהתנהגותו של המבקש עולה כי סבר לאורך כל הדרך כי מדובר בבטלות מלאה ולא חלקית של החוזה. שאם לא כן, לא ניתן להסביר את השיהוי הרב שחל בין מתן ההחלטה הראשונה של הבורר ב-4.3.03 וההליכים שנקטה אמו אשר הסתיימו בהחלטת בית המשפט העליון ביום 12.4.05, לבין ההליך הנוסף שיזם המבקש בפני
יתו לבית המשפט המחוזי, שהוגשה רק ב-2007.

11.
עוד נקבע, כי סעיף 21 לחוק הבוררות קובע כי בדרך כלל פסק בוררות מחייב את בעלי הדין וחליפיהם כמעשה בית דין. גם סעיף 4 לחוק מורה כי הסכם בוררות וסמכותו של בורר על פיו כוחם יפה גם לגבי חליפיהם של הצדדים להסכם, כשאין כונה אחרת משתמעת מן ההסכם. במקרה זה, המבקש הוא חליף של אמו מכח המחאת זכויות בין האם, כיורשת זכויות האב המנוח, לבין המבקש כנמחה של אותן זכויות. ואפילו אין המבקש בגדר "חליף" לזכויות אמו, עדיין קמה מניעות מצדו מלכפור בהחלטות סופיות שהתקבלו בהליך שבו האם היתה בעלת דין, וזאת בשל זהות אינטרסים מלאה בין האם למבקש, וכן בשל זהות מלאה במסכת העובדתית בשני המקרים. המבקש היה שותפו של המנוח, והזכויות על פי החוזה הומחו לטובתו על ידי אמו. הוא היה מעורב בכל ההליכים המשפטיים שהתנהלו בערכאות השיפוט השונות. בהליכים בבית המשפט המחוזי לביטול החלטות הבורר, הופיע כצד נפרד לצידם של אמו ואחיו. הוא שימש אף כמצהיר לצורך תמיכה בעובדות שנטענו בבקשות השונות שהוגשו בהליכים אלה. מתקיימת, אפוא, זהות אינטרסים מלאה בין המבקש לבין אמו, ולמבקש ניתן יומו בבוררות ובבתי המשפט.


לאור כל זאת נפסק, כי פסק הבורר הקובע
את בטלותו של ההסכם מחייב גם את המבקש, ופסק זה הפך סופי לאחר שהבקשות לביטולו נדחו (להלן –
14.











רעא בית המשפט העליון 4767/07 שרון גינזבורסקי נ' חב' גבעת המוזיאון (רחובות) בע"מ, אריה נתנאל (פורסם ב-ֽ 05/05/2009)