פסקי דין על אחים רחמני | פסקי דין על יגאל רחמני | פסקי דין על טמבור בע"מ

23/07 ער     13/04/2009




ער 23/07 אחים רחמני בע"מ, יגאל רחמני נ' טמבור בע"מ








בית משפט השלום בקריות

ע"ר 23-07 אחים רחמני בע"מ
ואח' נ' טמבור בע"מ


13 אפריל 2009

בפני

כב' השופטת
פנינה לוקיץ'

מערערים
1
.
אחים רחמני בע"מ

2
.
יגאל רחמני


נגד

משיבה

טמבור בע"מ




פסק דין


בפני
ערעור על החלטת כב'
הרשם מורני מיום 10.12.07 בתיק בש"א 1369/06 (להלן: "ההחלטה") בה נדחתה בקשת המערערים להארכת מועד להגשת התנגדות לביצוע שטר מטעם המערער מס'
2
ועקב כך נדחו הבקשות הנוספות שהגישו המערערים: לביטול הזנת מסירת אזהרה למערער מס' 2 , לדחיית הבקשה לביצוע שטר ולחילופין מחיקתה וכן ההתנגדות לביצוע שטר.

רקע כללי
1.
ביום 19.1.00 הגישה המשיבה לביצוע, כנגד המערערים, שטר חוב
על סך 100,000 ₪ שמועד פרעונו 1.5.1997 ( להלן:" השטר"). בתיק הוצל"פ (חיפה
(
שמספרו 0203816006
הוזן כי אזהרה לרחמני יגאל ( להלן:" המערער") נמסרה ביום 31.1.00 ואזהרה לאחים רחמני בע"מ

( להלן:" המערערת") הוחזרה על ידי רשות הדואר בציון " לא נדרש".

2.
ביום 1.3.05 הועבר התיק ללשכת ההוצאה לפועל בקריות וקיבל מס'
13-02643-06-3. במועד בלתי ידוע (ולענין זה אתיחס בהמשך) הוזנה מסירת אזהרה לידי המערערת ביום 14.2.00 זאת, ככל הנראה,על סמך מכתבו של עו"ד צבי גביש לב"כ המשיבה לעניין הארכת מועד להגשת התנגדות. (אציין כבר עתה כי לשאלת מועד הזנת המסירה למערערת לא נקבעה קביעה עובדתית של כב' הרשם).

3.
ביום 21.3.06 , בחלוף שש שנים (!) ממועד פתיחת תיק ההוצל"פ, הגישו המערערים (בש"א 1369/06) בקשות לסעדים כמפורט:
א. בקשה להורות על ביטול הזנת מסירת אזהרה למערער ביום 31.1.00 ולהורות למשיבה

להמציא אזהרה כדין למערער, זאת על רקע הכחשת המערער כי נמסרה לו אזהרה והכחשתו

כי הוא חתום על אישור המסירה.
ב. לחילופין, הארכת מועד למערער להגיש התנגדות בתיק.
ג. להורות על דחיית הבקשה לביצוע ולחילופין מחיקתה על הסף.
ד. לחילופין, התנגדות לביצוע שטר.
4.
המשיבה הגישה בקשה לדחיית ההתנגדות והבקשות הנוספות מן הטעמים הבאים:
א. שיהוי ניכר בן 6 שנים בהגשת ההתנגדות.
ב. העדר טעמים מיוחדים להארכת מועד.
ג. האזהרות נמסרו למערערים כדין עוד ביום 31.1.00 או בסמוך לכך ועל ביצוע המסירות ניתן

ללמוד ממכתביו של ב"כ המערערים דאז עו"ד צבי גביש המעידים כי פנה וקיבל את הסכמת

ב"כ המשיבה דאז להארכת מועד להגשת התנגדות.
5.
בדיון שנערך בפני
כב' הרשם ביום 3.5.07, הסכימו הצדדים כי תחילה תוכרע הבקשה להארכת מועד להגשת התנגדות.
6.
ביום 10.12.07 ניתנה ההחלטה הקובעת כי האזהרות נמסרו למערערים כדין עוד בתחילת שנת 2000 ובהעדר טעמים מיוחדים המצדיקים את האיחור הרב שבהגשת ההתנגדות דחה את בקשת המערערים להארכת מועד להגשת התנגדות
ועקב כך דחה את כל שאר הבקשות אשר הוגשו על ידי המערערים.
7.
על החלטה זו הוגש ביום 19.12.07 הערעור אשר מונח בפני
.
8.
ביום 11.2.08 הוגשה מטעם
המשיבה בקשה לדחיית הערעור על הסף בהעדר סמכות עניינית. ביום 16.4.08 ניתנה על ידי החלטה הדוחה את הבקשה וקובעת שלבית משפט זה סמכות עניינית לדון בערעור.

טענות המערערים בתמצית
1.
החלטת הרשם לא התייחסה כלל לרוב טענות המערערים ובפרט לא התייחסה לסיכויי ההגנה של המערערים.
2.
ככלל טוענים המערערים כי לצורך הארכת מועד להגשת התנגדות ספק אם יש צורך בטעם מיוחד, ובכל מקרה, בהתאם להלכה הפסוקה סיכויי הגנה טובים מהווים, לכשעצמם, "טעם מיוחד" למתן הארכת מועד.
3.
הרשם לא התיחס בהחלטתו לטענות ההגנה הרבות והשונות שהעלו המערערים לרבות הטענה כי השטר ניתן לביטחון בלבד וכן כי התנאי להצגתו כלל לא התקיים וכן כי פקע בשל אי הצגתו במועד ו/או אי משלוח הודעת חילול.
4.
הרשם לא התיחס בהחלטתו לטענת הקיזוז לפיה המשיבה חייבת להם את מלוא הסכום שנמנע מהם בסך 153,510 ₪ ואשר אמור להיות מקוזז מסכום התביעה. וכן לא דן בטענה כי המשיבה לא ביצעה זיכויים והנחות להם היו זכאים המערערים כמוסכם וכנהוג בין הצדדים.
טענות המשיבה בתמצית
1.
החלטת הרשם מאוזנת ומנומקת ואין מקום להתערב בממצאים העובדתיים שקבעה, לרבות הקביעה כי אזהרות נמסרו למערערים כדין.
2.
למערערת כלל אין מעמד בערעור מאחר שלא הוגשה מטעמה בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות ולכן שאלה זו לא הוכרעה על ידי הרשם.
3.
בהחלטת הרשם לא נפל כל פגם כאשר דחה את הבקשה להארכת מועד בהעדר טעמים מיוחדים, מאחר שהמערער לא סיפק טעם מיוחד.
4.
הגם שסיכויי הגנה טובים אינם מהווים טעם מיוחד כנדרש, הרי שהרשם דן בהם ולא מצא שיש להאריך בגינם המועד להגשת התנגדות.
5.
באשר לטענות ההגנה לגופן, הרי שאין הן מעידות על סיכויי הגנה טובים שכן: השטר נשוא בקשת הביצוע הינו שטר חוב ולא שטר חליפין. החובה להציג את השטר לפרעון ופקיעתו בשל העדר הצגתו, אינן חלות מקום בו מדובר בשטר חוב. על המשיבה לא חלה חובה להציגו בפני
המערערים וככל שהיתה לה חובה להציג השטר הרי שהיתה צריכה להציגו בפני
עצמה או בפני
בנק הפועלים, כפי שאכן עשתה.
6.
המשיבה כלל לא היתה צריכה לשלוח הודעת חילול מאחר שאחריותו של עושה שטר חוב לפרוע את השטר אינה מותנית במתן הודעת חילול.
7.
מעולם לא הוסכם בין הצדדים כי שטר החוב ישמש כשטר בטחון.
8.
המערערים מודים בחוב. טענת המערערים כי היה בין הצדדים סיכום עקרונות לפיו יקוזז סכום חובם למשיבה מסכום כסף שצד שלישי חייב למערערים ושאותו התחייבה המשיבה לגבות בכפוף לכך שזכות המערערים כלפי הצד השלישי תומחה לה, אינה טענה נכונה ולכל היותר מקנה לה זכות להגיש בקשת "פרעתי".
9.
הסכומים אשר לגביהם המערערים טענו לקיזוז, אינם ברי קיזוז מאחר ואינם קשורים לעסקת היסוד.

אציין בפתח הדברים כי שני הצדדים הגישו עיקרי טיעון מפורטים ביותר אשר בהם נכללה כמעט כל טענה אפשרית שניתן להעלות בהקשר לדיון בפני
. אין בכוונתי לדון בכל טענה וטענה, אלא רק באלו הרלבנטיות להכרעה בשבפני
.

הצגת ראיות נוספות בערעור
תחילה אסיר מעל דרכי את הבקשה להוספת ראיה שהגישו המערערים ובה בקשו לצרף לראיותיהם העתק מן ההסכם לביצוע פרויקט גני הדר (להלן: "הפרויקט") שהוא הפרויקט שבגינו נמסר שטר החוב נשוא הליך זה.

לטענת המערערים הראיה הנוספת הינה רלבנטית וחיונית לצורך עשיית צדק שכן יש בהסכם לתמוך בטענות המערערים כי ההסכם ביחס לפרויקט היה הסכם משולש במסגרתו התחייבה המשיבה, כמי שספקה את הצבעים לביצועו, לאיכות וטיב הצבע שסופק. לטענת המערערים ההסכם אותר על ידם רק לאחר מתן ההחלטה נשוא הערעור, שכן בשל העובדה שחלפו 12 שנים ממועד ביצוע הפרויקט ועד לנקיטת הליכים מבצעיים בתיק על ידי המשיבה, התקשו המערערים לאתר את המסמך.

לאחר עיון בטענות הצדדים ביחס לבקשה אני דוחה אותה שכן אין מתקיימים התנאים הנדרשים בפסיקה לצורך מתן רשות לצרף ראיות בשלב הערעור, ובעיקר – אין בראיה כדי לסייע למערערים מאחר ומדובר בהסכם (שהעתקו צורף לבקשה גופה) שאינו חתום וממילא לא ניתן להשתית על ראיה זו מסקנה כלשהי ביחס למעורבות המשיבה בפרויקט כנטען על ידי המערערים. די בנימוק זה כדי לדחות את הבקשה זאת אף מבלי שאתיחס לשיהוי הניכר
שבהגשת הבקשה שנתיים (!) לאחר הגשת הבקשות השונות על ידי המערערים, שיהוי אשר ההסבר שניתן לו על ידי המערערים איננו מספק. ראה: ע"א 5656/04 חאלד אבו סיף נ' אלאהלייה אלמסרייה חברה לביטוח בע"מ (11.9.07).

מעמדה של המערערת בהליך זה
קודם להכרעה בערעור לגופו עלי לקבוע את מעמדה של המערערת בהליך זה וזאת נוכח טענות המשיבה כי משלא הוגשה בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות מטעם המערערת, ממילא אין החלטת הרשם נוגעת אליה ואין לה כל מעמד בערעור.

לעניות דעתי משקבע כב' הרשם בהחלטתו ממצאים עובדתיים שיש בהם משמעות לגבי
המערערת, על אף שלא הוגשה מטעמה בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות, יש לראותה כבעלת מעמד בערעור זה מהנימוקים הבאים:
1.
לא הוכח כי ביום 21.3.06, הוא היום בו הוגשו הבקשות מטעם המערערים במסגרת בש"א 1369/06, הוזנה אזהרה למערערת
בתיק, ולפיכך, לכאורה, לא אמורה היתה להיות מוגשת מטעמה בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות, מאחר שממילא, לכאורה, הוגשה התנגדותה במועד.
2.
המשיבה אשר טענה כי קיימת החלטה מיום 12.3.06 לפיה הוזן מועד המסירה למערערת ליום 14.2.00 בהתאם לבקשתה, הציגה בקשה אשר הוגשה מטעמה ביום 9.3.06 לקביעת מועד מסירת הזנה למערערת, אולם חרף האפשרות שניתנה לה לאחר הדיון לצרף מסמך התומך בטענתה זו, המשיבה לא הציגה החלטה שניתנה בבקשה זו ועצם הגשת הבקשה בלבד, אין בה כדי להעיד על החלטה שניתנה בה. יתירה מכך, ככל שאכן ניתנה החלטה בבקשת המשיבה (אשר ככל הנראה ניתנה במועד כלשהו), לא הוצג בפני
אישור על המצאתה למערערים וכן לא הוצגה בפני
ראיה לכך שבפועל אכן הוזנה בתיק, מסירה למערערת במועד שקדם ליום 21.3.06 (מועד הגשת הבקשות מטעם המערערים).
3.
אינני מקבלת את טענת המשיבה לפיה, לכל המאוחר, היה על המערערת להגיש בקשה להארכת מועד ביום 3.4.2006 בעקבות החלטת ראש ההוצאה לפועל (כב' הרשם קבאני) אשר דחה בקשת המערערים לדחיית/מחיקת בקשת הביצוע על הסף בקובעו:"בהעדר בקשה להארכת מועד הגשת התנגדות לאחר שלכאורה (הדגשה לא במקור- פ.ל.) המועד להגשתה בזכות חלף", ומשלא עשתה כן היא מנועה כעת מלהיות צד לערעור.
אין בהחלטה זו משום קביעה שעל המערערים
להגיש בקשה להארכת מועד, אלא לכל היותר קביעה לכאורית שזהו מצב הענינים. גם באם נאמר שהמערערת, כבעל דין זהיר, צריכה היתה
להגיש, לאחר החלטה זו, בקשה להארכת מועד מטעמה, הרי שאין בכך לשלול את מסקנתי שבעת הגשת הבקשות על ידי המערערים, ביום 21.3.06, לא היתה צריכה המערערת לפנות בבקשה להארכת מועד להגשת התנגדות.
4.
משממילא התקיים, בסמוך לאחר מועד זה, דיון בפני
הרשם, אשר בו לא הודגשה האבחנה בין המערערים השונים, ומשחרג כב' הרשם מהמסגרת הדיונית המוסכמת אשר הותוותה מראש וקבע בהחלטתו כי האזהרות נמסרו למערערים כדין עוד בתחילת שנת 2000, הרישהמערערתהפכהלצדרלוונטילערעור,עלאףשלאהוגשהמטעמה בקשה להארכת מועד. ייתכן שראוי היה שהמערערת היתה מגישה בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות בסמוך לאחר ההחלטה, שוב,













ער בית משפט שלום 23/07 אחים רחמני בע"מ, יגאל רחמני נ' טמבור בע"מ (פורסם ב-ֽ 13/04/2009)