פסקי דין על יעקובוב פיסר | פסקי דין על אריה פארן | פסקי דין על טרומפלסט |

4166/97 א     20/03/2002




א 4166/97 יעקובוב פיסר נ' אריה פארן, טרומפלסט בע"מ




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט השלום רמלה
א
004166/97


בפני
:
כב' השופטת ז. בוסתן
תאריך:
20/03/2002




בעניין:
יעקובוב פיסר



ע"י ב"כ עו"ד
ילין אברהם
התובע


נ
ג
ד




1 . אריה פארן


2 . טרומפלסט בע"מ


ע"י ב"כ עו"ד
ברטלר יעקב
הנתבעים

פסק דין

התובע נפגע ביום 15.1.96 במהלך עבודתו אצל הנתבעים (לארוע זה יקרא להלן "התאונה").

בכתב התביעה מתוארת התאונה כדלקמן:
"בתאריך 15.1.96 בשעה 11.00 או סמוך לכך, במהלך עבודתו אצל הנתבעים ו/או מי מהם, התבקש התובע על ידי הנתבע 1 להמשיך בביצוע עבודת חיתוך של קיר אסבסט באמצעות מסור דיסק אשר הנתבע 1 החל בביצועה קודם לכן ותוך כדי ניסור קיר האסבסט נשבר לפתע הדיסק, אף (
צ.ל. עף – ז.ב.
) אל התובע ופגע בו במצחו, בפני
ו ובארובת העין".

בעקבות התאונה, הגיש התובע תביעה כנגד הנתבעים, ומבקש להיפרע מהם פיצויים על נזקי הגוף שנגרמו לו לטענתו.

הנתבעים הגישו במקביל, הודעת צד ג' כנגד התובע, בה נטען, כי התובע הציג עצמו בפני
הנתבעים בעל נסיון רב וידע בתחום העבודה אותו מבצעים הנתבעים, ידע ונסיון אותם רכש טרם עליתו ארצה.

בסיכומיהם זנחו הנתבעים את ההודעה לצד ג' ולא התייחסו אליה וכך אעשה אף אני.

יריבות בין התובע לנתבע 1

א.
יחסי עובד ומעביד
התובע התקבל לעבודה אצל הנתבע 1 בספטמבר 95.
אין מחלוקת, כי עד דצמבר 95 (כולל) היה עובד של הנתבע 1.

לטענת הנתבע 1, החל מ– 1.1.96, עבד התובע אצל הנתבעת 2, חברת טרמופלסט בע"מ (להלן "החברה").
הנתבע 1 בעל מניות ומנהל בחברה. החברה הוקמה ב– 10.1.96, חמישה ימים לפני התאונה, ולטענת הנתבע 1, החל מ – 1.1.96 החלו העובדים לעבוד בחברה.
לתצהירו צירף הנתבע 1 העתק מתלוש המשכורת של התובע (ההעתק הודפס ב -8.11.00) וכנחזה ממנו המעבידה היא הנתבעת 2.

ב"כ התובע ניסה לרמוז בעת חקירת הנתבע 1, כאילו בתלוש השכר נרשם, כי החברה היא המעבידה כיוון שהוא
הוצא רק בשנת 2000.
אינני מצטרפת לחשדות אלה.
תלוש המשכורת, כפי הנראה, הוצא במועד (סוף חודש ינואר 96) וההעתק שהודפס בשנת 2000 ושצורף לתצהירו של הנתבע 1, משקף נאמנה את תלוש השכר שהוצא בינואר 96.
אני מגיעה למסקנה זו, מאחר והתובע צירף לתצהירו את תלושי השכר לחודשים 9/95 – 12/95, לגביהם אין מחלוקת כי הנתבע 1 היה המעביד של התובע, משום מה לא צורף תלוש השכר המתייחס לחודש 1/96.

אין ספק כי רישום החברה, שנעשה חמישה ימים לפני התאונה, לא נעשה בעקבות התאונה.
הטענה כי החברה החלה את פעילותה עשרה ימים קודם לרישומה, בתחילת שנת הכספים, הגיונית.
השאלה אם התובע ידע או לא ידע על החלפת המעביד אינה רלוונטית כל עוד זכויותיו ותנאי עבודתו לא נפגעו.
לפיכך, אני סבורה כי הנתבעת 2 היתה מעבידתו של התובע עובר לתאונה.

ב.
אחריות הנתבע 1 מכח רשלנות – בהעדר יחסי עובד ומעביד
לטענת ב"כ התובע, גם אם לא התקיימו בין התובע לנתבע 1 יחסי עובד ומעביד, אזי הנתבע 1, מי שהיה מנהל החברה, מנהל העבודה, מי שסיפק לתובע את הציוד לעבודה ומי שפיקח על עבודתו הוא אחראי ישיר לעוולה שבוצעה כלפי התובע.

ב"כ התובע משתית את טעונו על הוראת סעיף 16 לפקודת הנזיקין לפיה אחריותו של המעביד אינה גורעת מאחריות אדם אחר למעשה שעשה.

בע.א. 4114/90 פד"י מח 1 415 (בסעיף 4) קבע בית המשפט כי:
"כדי שתקום
אחריות
בגין
עוולת
הרשלנות
נדרשת קיומם של שלושה יסודות -
חובת
זהירות,
הפרת
חובה וגרם נזק (ע"א 145/80, ועקנין נ. המועצה המקומית בית שמש, פד"י ל"ז(1), 113). מסקנתו של בית משפט השלום היתה, כי
לא
קיימת חובת זהירות בין המשיבה למערער, וזאת מן הטעם שלא התקיימו ביניהם יחסי עובד-מעביד.
אקדים ואומר, שלדעתי אין הכרח שהתשובות לשתי השאלות יהיו כרוכות זו בזו. אין ספק שמעביד חב חובת זהירות כלפי עובד שלו, אך מהמסקנה שלא מתקיימים יחסי
עובד-מעביד
בין
הצדדים לא נובעת בהכרח המסקנה, שלא קיימת חובת זהירות בין צד למשנהו".

במקרה שבפני
י, הנתבע 1 היה מנהל הנתבעת 2, עד מספר ימים לפני התאונה היה המעסיק הישיר של התובע, ועובר לתאונה (על פי גירסת התובע, לה האמנתי כפי שיובהר להלן), הדגים לתובע את אשר יש לבצע לאחר שסימן את הפתח אותו יש לנסר החל בניסור ומסר את המסור לתובע על מנת שימשיך במלאכת הניסור.

אין ספק כי הנתבע 1 מכח תפקידו בנתבעת 2 ומהשתלשלות האירועים עובר לתאונה אחראי אף הוא לתאונה שנגרמה.

הכלל מדבר בעד עצמו
לטענת התובע חלה במקרה זה הוראת סעיף 41 לפקודת הנזיקין "הכלל מדבר בעד עצמו".

על מנת שיחול הכלל, חייבים להתקיים שלושה תנאים מצטברים. אחד התנאים הללו הוא היות השליטה המלאה בנכס בידי הנתבע.
אין מחלוקת כי בזמן התאונה הוחזק הדיסק בידי התובע.
ההגדרה למונח שליטה בנכס
גובשה בע"א 375/62 גיספן נ' אליצור ואח', פ"ד יח'
165, 169,:
"העיקר
הוא,
שבזמן התאונה, והדגש הוא על זמן זה, היתה לנתבע או לנתבעים..., שליטה גמורה במובן זה שאין לייחס למישהו זולתם התערבות פעילה במצב העניינים שיכלה לגרום או לתרום למה שאירע".

אין ספק, כי תנאי זה אינו מתקיים בענייננו.
בעת התאונה היה הדיסק בשליטה מלאה בידי התובע אשר ביצע באמצעותו את פעולת החיתוך.

מטעם זה, יש לדחות את הטענה כי יש להחיל במקרה זה את הכלל של הדבר מדבר בעדו.

אחריות הנתבעים
גירסאות התובע והנתבעים באשר לנסיבות התאונה שונות.

לגירסת התובע, ביום התאונה, עסקו התובע, הנתבע 1 ועובד נוסף בשם בועז בהקמת קראוון באתר בו ארעה התאונה.
התובע עבד תחילה על גג הקראוון ואחר כך בתוך הקראוון. באותה עת עבדו הנתבע 1 ובועז בתוך הקרוואן בחיתוך של קיר, בנסיון להתאים פתח בקיר לדלת שהיה צורך להתקין באותו מקום.
כ – 10 דקות לפני התאונה קרא הנתבע 1 לתובע כדי שיחליף אותו בעבודתו הוא הראה לו מה לבצע והתובע המשיך בחיתוך.
תוך כדי עבודה נשבר הדיסק, והתובע קיבל מכה קשה במצח, מעל עין ימין. הדיסק שנמסר לתובע, כדי לבצע את העבודה, לא כלל מגן, כמו המגן שמופיע בתצלום נ/4, והתובע נאלץ להחזיק בגוף הדיסק כיוון שגם ידית המחוברת למגן לא היתה.
עוד העיד התובע, כי שעה שהוא ביצע את עבודת החיתוך, הנתבע 1 ובועז עמדו בסמוך לו מאחוריו. בזמן ביצועהעבודה,עמדהתובעעל שרפרף על אף שבאתר (על גג הרכב אתו הגיע התובע) היה סולם התובע לא השתמש בסולם כיוון שלטענתו לא ניתן היה להשתמש בו באותו מקום




"

.








א בית משפט שלום 4166/97 יעקובוב פיסר נ' אריה פארן, טרומפלסט בע"מ (פורסם ב-ֽ 20/03/2002)