פסקי דין על דב מילמן | פסקי דין על דינה מילמן | פסקי דין על פנחס מילמן | פסקי דין על עיזבון דוד שרגה ז"ל על ידי גב' רושל רויאק | פסקי דין על לירדן חברה להשקעות | פסקי דין על רשם החברות |

83/87 עא     14/03/1990




עא 83/87 דב מילמן, דינה מילמן, פנחס מילמן נ' עיזבון דוד שרגה ז"ל על ידי גב' רושל רויאק, לירדן חברה להשקעות בע"מ, רשם החברות




(פ"ד מד (2) 45)

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים

ערעור אזרחי מס' 83/87
השופטים: כבוד השופט א' גולדברג
,
כבוד השופט י' מלץ
,
כבוד השופט ת' אור

המערערים: 1. דב מילמן

2. דינה מילמן

3. פנחס מילמן

ע"י ב"כ עו"ד ד' פון וייזל
נ ג ד

המשיבים: 1. עיזבון דוד שרגה ז"ל על ידי גב' רושל רויאק

ע"י ב"כ עו"ד ל' אבירם

2. לירדן חברה להשקעות בע"מ
- משיבה פורמאלית
3. רשם החברות
– משיב פורמאלי
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב- יפו (השופטת ש' סירוטה) מיום 21.12.86 בת"א 2399/81.
פ ס ק – ד י ן

השופט א' גולדברג
: 1. תובענת המערערים, שהוגשה ב- 9.10.81, נדחתה על הסף משלושה טעמים מצטברים: התיישנות התביעה; חוסר סמכותו של בית המשפט לדון בתביעה; היות בית המשפט בישראל הזירה הבלתי נאותה לבירור השאלות שבמחלוקת. כיוון שהחלטת בית המשפט קמא ניתנה בלי שנשמעו, או הוגשו, ראיות כלשהן, הרי שיש לומר כבר כאן, כי דין בקשתם של המערערים (בבש"א 314/88), כי נרשה להם "להביא ראיות נוספות במהלך הערעור", להידחות, ולו מטעם זה בלבד.

2. בכתב התביעה (שהוגש על ידי המערערים ותובעת נוספת שלא ערערה) נטען - ולצורך הדיון בבקשה למחיקתה של התובענה על הסף עלינו "לצאת מתוך הנחה, שכל העובדות שפורטו בכתב התביעה הן נכונות" (ע"א 501/74 חברת ספיד מנתבים בע"מ נ' עמר ואח', פ"ד כט (1) 673, בעמ' 674) - כי המערער 1, שהוא עורך דין, נתן שירותים משפטיים לקרובו, דוד שרגה ז"ל (להלן - המנוח). לאחר מות המנוח, ב- 24.7.71, המשיך המערער 1 לתת את שירותיו המקצועיים לעיזבון המנוח.
השירותים המשפטיים שנתן המערער 1 למנוח באו לידי ביטוי בתביעה שהגיש בארצות הברית בשם המנוח, שפנה אליו לשם כך בשנת 1964, ובעבודות ההכנה שעשה טרם שהגיש את התביעה. בסופו של דבר נדחתה התביעה, לאחר שהמערער טיפל בעניין 5 שנים (סעיף 6א (17) לכתב התביעה).

עוד מוסיף כתב התביעה:

"בין המנוח לבין התובע הוסכם בעל פה בתל אביב בתקופה שהמנוח התגורר בתל אביב כי המנוח ישלם לתובע את שכרו הראוי בהתאם לעבודה אשר תבוצע, וכן יכסה את כל ההוצאות המתחייבות מהעבודה הנ"ל".

לטענת המערער 1 בכתב התביעה:

"העזבון של המנוח חייב לתובע על פי ההסכם הנ"ל בין המנוח לבין התובע שכר ראוי, לחילופין העזבון של המנוח חייב לתובע שכר ראוי עבור העבודה אשר בצע".

וממשיך כתב התביעה ומפרט, כי משלא שילמו יורשי המנוח את שכרו של המערער 1, "ולאור העובדה שהתובע והמנוח הינם קרובי משפחה והיחסים ביניהם היו טובים מאד חפש התובע דרך של פשרה עם יורשי המנוח". ואכן, "אחרי מו"מ ארוך ומייגע הגיע עו"ד חיימוביץ הנ"ל (בא כוחו של המערער 1 – א' ג') בשנת 1978 להסכם עם הגברת רויאק בשם העזבון באמצעות ב"כ עו"ד פריימן מניו יורק". על פי הסכם זה (שלפי הבקשה לתיקון כתב התביעה, שהגישו לנו המערערים בבש"א 313/88, נעשה בשנת 1975 ולא בשנת 1978):

"היורשים יעבירו את כל חלקם בעזבון שהשאיר המנוח (לרבות הרכוש שירש מאשתו על פי צוואתה אשר טרם קוימה בישראל) בישראל לתובעים מס' 2, 3, 4, והעברה זו תחשב לעזבון וליורשים ולכל אחד מהם כסילוק סופי של חוב שכר הטרחה אשר העזבון של המנוח והיורשים חייבים לתובע עבור עבודתו כמפורט לעיל בכתב התביעה.

היות ולעזבון לא היו נושים אחרים למעט התובע והיות ונכסי העזבון בישראל כלל אך ורק את 2000 המניות המוזכרות לעיל בכתב תביעה זה (הן המניות בחברת ההשקעות לירדן בע"מ, המשיבה 2 - א' ג') ויתרות זכות שהצטברו בגינן, לכן סוכם כי קיום ההסכם יתבצע על ידי חתימת היורשות על שטרי העברת המניות והעברת יתרות זכות כדלקמן:

לתובעת מס' 2 תועברנה 400 מניות ו-20% מיתרת הזכות
לתובעת מס' 3 תועברנה 800 מניות ו-40% מיתרות הזכות
לתובעת מס' 4 תועברנה 800 מניות ו-40% מיתרות הזכות".

המערער 1 העמיד את תביעתו הכספית לשכר טרחה על 20,000 דולר של ארצות הברית שישולמו בשקלים. אולם בסופו של כתב התביעה עתרו התובעים, כי יוצהר שמניות העיזבון אצל המשיבה 2 ויתרות הזכות בגינן "שייכות על פי הסכם בין התובעים לנתבע מס' 1 לתובעים מס' 4,3,2", בחלוקה שצוינה לעיל. רק לחלופין התבקש בית המשפט לחייב את המשיב 1 לשלם למערער 1 "20,000 דולר של ארה"ב בשקלים לפי שער הדולר ביום התשלום" בצירוף ריבית מיום הגשת התביעה.

3. הנה כי כן, כולל כתב התביעה שתי עילות חלופיות, וסעד שונה התבקש לכל אחת מהן. העילה האחת, מתן שירותים מקצועיים על ידי המערער 1 עבור המנוח ואחרי כן עבור עיזבונו, שבגינם תובע הוא שכר ראוי. והעילה השנייה היא הסכם לתשלום שכר הטרחה בדרך שלה עברת מניות שאת אכיפתו ביקשו התובעים.

4. כפי שציינה השופטת המלומדת בהחלטתה, לא נתיישנה התביעה לשכר טרחה עבור הפעולות שעשה המערער 1 לאחר מות המנוח, "ברם, בענין זה אין בתובענה פירוט שעל פיו ניתן להפריד בין שכ"ט לפני מות המנוח לבין שכ"ט לאחר מותו". לפיכך נכרכה התוצאה של דחיית התביעה גם על חלק זה של התביעה, כשלא ניתן היה להשאיר מקצת מן התובענה, שלא פורט הסעד המבוקש לגביה, ובא כוח המערערים לא ביקש לתקן את התביעה באופן שחלק מהסכום הנתבע ייוחד לתקופה שלאחר מות המנוח.

5. לא יכול להיות ספק, כי התביעה לשכר טרחה ראוי, בשל הפעולות שעשה המערער 1 עבור המנוח- נתיישנה. טיפולו של המערער 1 בעניין זה השתרע, כאמור, לאורך חמש שנים, דהיינו, עד שנת 1969. משמע, כי התובענה הוגשה שתים עשרה שנה לאחר שהמערער 1 סיים את מתן שירותיו המקצועיים למנוח. לא נראה לי טענת בא כוח המערערים, כי אין להפריד בין התקופות, וכי "מתן שרות משפטי מתמשך מהווה עילה מתמשכת ומתחדשת לשכר, וכל עוד לא נפסק טפול כזה, ממילא לא מתחיל מרוץ תקופת ההתיישנות". ואיני מקבל את טענתו, כי -

"החלוקה שחילק בית המשפט קמא הנכבד את עילת התובענה, בין 'ההסכם לשכר ראוי' שנעשה







עא בית המשפט העליון 83/87 דב מילמן, דינה מילמן, פנחס מילמן נ' עיזבון דוד שרגה ז"ל על ידי גב' רושל רויאק, לירדן חברה להשקעות בע"מ, רשם החברות, [ פ"ד: מד 2 45 ] (פורסם ב-ֽ 14/03/1990)