פסקי דין על תמיר פישמן השקעות | פסקי דין על אירה פרידמן | פסקי דין על דרור קרני

2807/09 בשא     10/05/2009




בשא 2807/09 תמיר פישמן השקעות בע"מ, אירה פרידמן נ' דרור קרני




בעניין:

1



בתי הדין לעבודה


בית הדין האזורי לעבודה ת"א – יפו

בפני
: כב' השופטת א. סלע
- סגנית נשיא
בשא 002807/09
עב 12412/08
10/05/2009


בעניין
:
תמיר פישמן השקעות בע"מ
אירה פרידמן


ע"י ב"כ עוה"ד
לין וכינר
המבקשות


נ
ג
ד



דרור קרני



ע"י ב"כ עוה"ד
קינן

המשיב

החלטה
1.
בפני
בקשה מטעם הנתבעות תמיר פישמן השקעות בע"מ
וגב' אירה פרידמן
(להלן- המבקשות) להוצאת ראיות מתיק בית הדין – נספח ח' לכתב התביעה, והחזרתו למשיב, וכן למחיקתם של סעיפים 78, 88 וכן חלק מסעיף 116 לכתב התביעה. ככל שתדחה הבקשה מבוקש לאפשר למבקשות לטעון לעניין אמינותה של הראייה לרבות באמצעות חוות דעת מומחה וטיעונים בכתב.

2.
התובע- דרור קרני
(להלן- המשיב) מתנגד לבקשה.

3.
טעמי הבקשה בתמצית –

א.
נספח ח' לכתב התביעה הוא בדיקת פוליגרף שביצע המשיב על דעת עצמו , במכון לפי בחירתו. בדיקת פוליגרף היא ראיה לא אמינה ולא מהימנה;
ב.
בדיקת הפוליגרף אינה קבילה בהליך אזרחי אלא אם כן התקבלה הסכמתם המפורשת של בעלי הדין ובכפוף לשיקול דעתו של בית המשפט כאשר ההסכמה המפורשת צריכה להתייחס גם לעריכת הפוליגרף וגם להגשת התוצאות כראיה בהליך משפטי;
ג.
הלכה זו אומצה גם על ידי בתי הדין לעבודה. הגם שסעיף 32 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט- 1969 (להלן – החוק), פוטר את בתי הדין לעבודה מדיני ראיות, אין הוא פוטר מעקרונות דיני הראיות. תכליתו של סעיף 32 לחוק היא לפשט את הדיון, להגמיש את ההליך השיפוטי ולסייע לבית הדין להגיע לתוצאה נכונה, צודקת ופשוטה;
ד.
התרת הראיה בענייננו תסרבל את הדיון ותגרור את הצדדים להליכי קדם משפט ולדיוני הוכחות ארוכים ויקרים מהנדרש וכל זאת כשאין רלבנטיות לבדיקת הפוליגרף לצורך בירור עילות התביעה ;
ה.
המבקשות לא הביעו הסכמתן לביצוע בדיקת הפוליגרף והן מתנגדות להגשתה כראיה;
ו.
המשיב ערך בדיקת פוליגרף על דעת עצמו, במכון אותו הוא בחר והוא נשאל שאלות שניסוחן בעייתי ותמוה. המשיב לא צירף את חומרי הגלם של הבדיקה וכן קיימות בעיות רבות נוספות שעל הצדדים יהיה להידרש אליהם ככל שתותר הראיה – (ראה פרוטוקול ועדת השימוע מיום 13.8.08 בעמ' 3 ולהחלטת ועדת השימוע מיום 24.8.08 סעיפים 46-48);
ז.
התרת הראיה תדרוש מהצדדים ללבן את כל הבעיות הנובעות מבדיקת הפוליגרף , לדון באמינותה של הבדיקה לרבות הגשת חוות דעת מומחה , הידרשות להליכי גילוי מסמכים ודיוני הוכחות ארוכים מהנדרש, הגדלת הוצאות משפט, הימשכות הליכים וסרבול דיון והכל שלא לצורך שכן בדיקת הפוליגרף איננה רלוונטית כלל לבירור עילות התביעה שכן טענותיו המוכחשות של המשיב מתייחסות להליך סיום העסקתו;
ח.
בדיקת הפוליגרף עשויה לכל היותר להיות רלבנטית לבחינת שיקול הדעת של המבקשות בתיק העיקרי אלא שבחינה זו יכולה להיעשות באמצעות הראיות הקבילות שהוצגו בבית הדין לרבות הפרוטוקולים המפורטים של ועדת השימוע , החלטתה המנומקת, חקירות עדים וכיוצ';
ט.
הותרת בדיקת הפוליגרף בתיק מרחיבה את יריעת הדיון שלא לצורך בעוד שהוצאתה מתיק בית הדין ממקדת את המחלוקת ומייעלת את הדיון;
י.
מתייתר הצורך לברר את טענות הצדדים בדיון העיקרי בנוגע להליך הפוליגרף ולאמינותו וכן אין מקום לכך שבכתב התביעה יסופר אודות הבדיקה ותוצאותיה. משכך מתבקשת מחיקתם של סעיפים 78 ו 88 לכתב התביעה הנוגעים לעניין זה וכם חלק מסעיף 116;
יא.
המשיב צירף את בדיקת הפוליגרף לכתב התביעה באופן חד צדדי והתייחס לבדיקה ולתוצאותיה שלוש פעמים בגוף כתב התביעה במטרה ליצור דעה מוקדמת אצל בית הדין ובניסיון להשפיע על ההליך העיקרי.

4.
מנגד טען המשיב –

א.
יש להותיר את המסמך כחלק בלתי נפרד מכתבי הטענות בתיק, המסמך הינו קביל ורלבנטי מאד לטענות בתיק;
ב.
בהתאם להלכה הפסוקה יש להבחין בין קבילות תוצאות בדיקות פוליגרף כראיה במישור הפלילי שבו כפוף בית המשפט להלכה פסוקה ומושרשת על פיה ממצאי פוליגרף לא ישמשו ראיה קבילה במשפט פלילי ואין בהסכמת הצדדים כדי להתגבר על מחסום הקבילות לבין המישור האזרחי שבו הצדדים רשאים בהסכמה או אגב ויתור על התנגדות להתגבר על מחסום הקבילות;
ג.
בדיקת הפוליגרף הינה מסמך שהמבקשת 1 הסכימה לקבלו כחלק מטיעוני המשיב במהלך ישיבת השימוע שקוימה לו עובר לפיטוריו, ייחסה לו משקל בהחלטתה, ציטטה חלקים נרחבים ממנה בהחלטתה על פיטורי המשיב ובמו ידיה הכשירה את הגשתו של המסמך כראיה לתיק ומשכך יש בהתנגדות כעת
משום חוסר תום לב מובהק;
ד.
ממצאי בדיקת הפוליגרף היוו חלק בלתי נפרד מהמסמכים וטענות המשיב שהוגשו על ידו בישיבת השימוע;
ה.
המשיב היה עובד המבקשת 1 עד אשר פוטר לאחר שהואשם על ידי המבקשת בהאשמות שווא ונשללו ממנו זכויות שהגיעו לו בהתאם להסכם ההעסקה שבין הצדדים ובגין שלילת הזכויות ופיטורים שלא כדין הוגשה התביעה;
ו.
המשיב זומן ביום 6.7.08 לשיחה אצל המבקשת 2 בה נכחו גם עורך דין וסמנכ"ל משאבי אנוש אצל המבקשת. מיד עם תחילת השיחה נמסר לידי המשיב הזמנה לשימוע ובו האשמות חמורות ולפיהן המשיב קיבל ביודעין, במהלך יותר משנה, שכר על בסיס חודשי שאינו מגיע לו לכאורה וכי לא התריע על כך בפני
איש – דבר העולה לכאורה כדי גניבה בידי עובד לפי סעיף 391 לחוק העונשין. באותו המכתב זומן גם המשיב לישיבת שימוע בנושא הכוונה לסיים העסקתו אצל המבקשת 1;
ז.
מיד לאחר קבלת המכתב פנה המשיב לבצע בדיקת פוליגרף אליה ניגש ביוזמתו נוכח ההאשמות החמורות שהועלו נגדו;
ח.
ביום 20.7.08 התייצב המשיב לישיבת השימוע ובמהלכה הגיש לחברי ישיבת השימוע את מצאי בדיקת הפוליגרף שנערכה לו;
ט.
ממצאי בדיקת הפוליגרף הוגשו לחברי הועדה אשר הסכימו לקבלת תוצאות בדיקת הפוליגרף, לא העלו במהלך הישיבה כל טענה בדבר קבילותה של בדיקת הפוליגרף (יצויין כי בישיבה נכחו עורכי דין מטעם המבקשת 1) אלא קיבלו את ממצאי הבדיקה כחלק בלתי נפרד מהליך השימוע שבוצע למשיב;
י.
בדיקת הפוליגרף הינה מסמך שהציג המשיב למבקשות במהלך ישיבת השימוע שהיווה חלק בלתי נפרד מטיעוניו בפני
ועדת השימוע , ועדת הפיטורים
הסכימה לקבלו ומשכך יש להתיר הצגתו כמו כל אחד מהמסמכים האחרים שעמדו בפני
ועדת השימוע קודם לפיטורי המשיב;
יא.
משועדת השימוע הסכימה לקבל את תוצאות בדיקת הפוליגרף אשר היוותה חלק בלתי נפרד מטיעוני המשיב ולא העלתה כל טענה כנגד קבילותן, המבקשת מנועה ומושתקת מלהעלות כיום כל טענה בדבר קבילותו של המסמך ובהתנגדותה כעת להגשתה של בדיקת הפוליגרף היא פועלת בחוסר תום לב מובהק ;
יב.
לא די בזאת שהמבקשת 1 הסכימה להגשת ממצאי הפוליגרף במהלך ישיבת השימוע, אלא שהמבקשת אף התייחסה באופן מפורש לבדיקת הפוליגרף והתבססה על בדיקת הפוליגרף במסגרת שקילת השיקולים שהובילו אותה להחלטה על פיטורי המשיב מיום 24.7.08, הגם שלטענת המשיב המבקשת לא ייחסה לבדיקת הפוליגרף את המשקל הראוי לה;
יג.
המשיב ציטט בתגובתו קטעים מהחלטת הועדה המתייחסים לפוליגרף. הגם שהמשיב אינו מסכים ואינו מקבל את מסקנותיה של ועדת הפיטורים, משועדת השימוע התייחסה באופן מפורש לבדיקת הפוליגרף וביססה את החלטתה בין היתר גם על סמך הבדיקה הרי שהיא במו ידיה "הכשירה" את בדיקת הפוליגרף והסכימה לקבילותה להבדיל מאי קבלת תוכן ממצאי הבדיקה;
יד.
יש להבדיל בין סוגיית קבילותה של בדיקת הפוליגרף אשר כאמור הוכשרה ע"י הצדדים לבין שאלת המשקל הראיתי שיש ליתן לממצאי הבדיקה , כמו גם למסמכים אחרים שניצבו בפני
ועדת הפיטורים, סוגיה אשר המקום לדון בה הינו במסגרת שמיעת הראיות בתיק כאשר בית הדין הוא זה שבסופו של דבר יפסוק מה המשקל הראוי שיש ליתן לבדיקת הפוליגרף;
טו.
גם מעיון בפרוטוקול ישיבת ועדת השימוע הפנימית אשר התקיימה ביום 13.8.08 בה לא היה נוכח המשיב ואשר התקיימה לאחר ישיבת השימוע וקודם להוצאתה של ההחלטה בדבר סיום העסקתו של המשיב , עלה באופן חד משמעי כי המבקשת "זנחה" את טענתה בדבר אי קבילותו של המסמך, סוגיה אשר יש לציין עלתה באותה ישיבה, אולם נזנחה ע"י המבקשת 1, אשר החליטה כי יש ליתן משקל לדו"ח הפוליגרף ובכך ויתרה על זכותה להעלות טענה בדבר אי קבילותו
של המסמך;
טז.
המשיב ציטט מדוח ישיבת השימוע הפנימית מיום 13.8.08 וטען כי הגם שסוגיית קבילותו של המסמך עלתה במהלך ישיבת השימוע הפנימית שערכה המבקשת 1 עוד קודם להחלטה בדבר פיטורי המשיב, המבקשת 1 בעצמה, כפי שעולה מהפרוטוקול, החליטה לזנוח את טענתה בדבר קבילות המסמך ולתת לו משקל מסוים בהחלטתה;
יז.
בדיקת הפוליגרף רלוונטית לצורך בחינת השיקולים ו/או הטענות שעמדו בפני
ועדת הפיטורים עובר לקבלת ההחלטה על פיטוריו של המשיב , ובכלל זה טענות המבקשת 1, כנגד בדיקת הפוליגרף והמשקל שייחסה לבדיקת הפוליגרף;
יח.
בדיקת הפוליגרף הינה מסמך רלוונטי וחיוני משהעובדה שהמבקשת 1 הסתמכה על ממצאי בדיקת הפוליגרף מצריכה ליתן את הדעת למכלול הממצאים עליהם היא ביקשה לסמוך, על מנת שניתן יהיה לבחון האם שיקול הדעת של המבקשת 1 היה סביר או שמא בחרה היא להתעלם ממצאי הבדיקה שהינם רלוונטיים מאד לעניין הנדון;
יט.
כיצדניתןיהיהלבחוןאתסבירותהחלטתהשל ועדת הפיטורים לרבות החלטתה כי יש לייחס לבדיקת הפוליגרף משקל נמוך, מבלי להידרש לבדיקת הפוליגרף עצמה?
,

הנחיות היועץ המשפטי לממשלה



:

4

:
"
.









בשא בית דין אזורי לעבודה 2807/09 תמיר פישמן השקעות בע"מ, אירה פרידמן נ' דרור קרני (פורסם ב-ֽ 10/05/2009)