פסקי דין על אביב אלגור | פסקי דין על איאן נייג'ל דיוויס |

40162/05 פ     17/05/2009




פ 40162/05 מדינת ישראל נ' אביב אלגור, איאן נייג'ל דיוויס




בעניין:
מדינת ישראל
ע"י ב"כ עו"ד תירוש

המאשימה

נ ג ד
1. אביב אלגור

ע"י ב"כ ע"ד חורש

2. איאן נייג'ל דיוויס

ע"י ב"כ עו"ד ישראל ופרופ' מן
הנאשמים

גזר דין

1. הנאשמים הורשעו ביום 06.01.09, לאחר שמיעת ראיות, בהכרעת דין מפורטת ומנומקת, בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום:
שתי עבירות על סעיף 415 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין") - קבלת בר במירמה בנסיבות מחמירות; 23 עבירות על סעיף 53(א)(4) לחוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968 (להלן: "חוק ניירות ערך"), ביחד עם סעיף 37 לחוק ניירות ערך - פרט מטעה בדו"ח או הודעה; עבירה על סעיף 53(א)(4) לחוק ניירות ערך, ביחד עם סעיף 36 לחוק ניירות ערך ותקנה 15 לתקנות ניירות ערך (הגבלות בעניין ניגוד עניינים בין חברה רשומה לבין בעל שליטה בה), התשנ"ד-1994 (להלן: "תקנות ניירות ערך 1994") - פרט מטעה בדו"ח בכוונה להטעות את ציבור המשקיעים (ולחילופין, ביחס לנאשם 1 בלבד, ביחד עם סעיף 53(ה) לחוק ניירות ערך); עבירה על סעיף 53(א)(4) לחוק ניירות ערך, ביחד עם סעיף 36 לחוק ניירות ערך ותקנה 13 לתקנות ניירות ערך (עסקה בין חברה לבין בעלי שליטה בה), התשס"א-2001 (להלן: "תקנות ניירות ערך 2001") - פרט מטעה בדו"ח בכוונה להטעות את ציבור המשקיעים, (ולחילופין, ביחס לנאשם 1 בלבד, ביחד עם סעיף 53(ה) לחוק ניירות ערך).
2. אין בכוונתי לשוב ולציין את כל האמור בפירוט בהכרעת הדין המשתרעת על למעלה מ-
250 עמודים, בה ניתחתי את הראיות שהוגשו על ידי המאשימה, ובסיכומה של הכרעת הדין קבעתי מדוע הגעתי לכלל מסקנה שהתביעה הצליחה להוכיח מעבר לכל ספק סביר את אשמתם של הנאשמים בעבירות המפורטות בכתב האישום.
3. בקצירת האומר אציין, שמדובר בפרשה בה נאשמו 4 נאשמים כאשר בהכרעת הדין מצאתי לזכות מחמת הספק את הנאשמים 3 ו-4, הכל כמפורט בהכרעת הדין.
הנאשמים ו-2 הואשמו והורשעו בכך שגרמו שלא כדין לקבלת שתי החלטות באסיפה הכללית של חברת צינורות המזרח התיכון (להלן: צמ"ת), כאשר הנאשמים 1 ו-2 ביחד עם קבוצת גאון -אגרו היו במועדים הרלוונטים לכתב האישום בעלי השליטה בחברה. עניינה של העסקה העיקרית לגביה נסב כתב האישום באישור לכאורה של האסיפה הכללית להסכם למתן דמי ניהול בין החברה לבין בעלי השליטה (באמצעות חברות שבשליטתם). עסקה שכזו הינה "עסקה חריגה" כאמור בסעיף 270(4) לחוק החברות, לפיכך טעונה היא אישור לפי סעיף 275 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן:"חוק החברות"), הכולל בין השאר את קבלת אישור האסיפה הכללית ברוב קולות ובהם לפחות שליש מבעלי המניות שאינם בעלי עניין אישי באישור העסקה. ההחלטה הנוספת שהתקבלה לכאורה על ידי האסיפה הכללית והייתה דרושה את אישורה של האסיפה הכללית כאמור בסעיף 275 לחוק, עניינה בעסקה חריגה בין בעלי השליטה לבין צמ"ת, בהקשר להתקשרות החברה בפוליסה לביטוח אחריות דירקטורים ונושאי משרה, בסכום כיסוי של עד 6 מיליון דולר, וכן כתב שיפוי לנושאי משרה בסך של עד 5 מיליון דולר.

משלא עלה בידי הנאשמים 1 ו-2 להשיג את תמיכתם של המשקיעים המוסדיים כנדרש להסכם דמי הניהול, פעלו הנאשמים 1 ו-2 להשיג את אישורה של האסיפה הכללית במרמה, על ידי אדם בשם הרנדל, שהינו חבר משפחה קרוב של הנאשם 2 ונהנה מתמיכה כספית חודשית מהנאשם 2. הנאשמים פנו לעו"ד שץ (נאשם 4), הציגו את הרנדל בפני
עו"ד שץ כחברו הקרוב של נאשם 2 ומי שרוצה לרכוש מניות בצמ"ת, וביקשו מעו"ד שץ לשמש מיופה כוחו של הרנדל בישראל, כאשר הובהר לעו"ד שץ כי בכל הנוגע לחשבונותיו וענייניו של הרנדל עליו לעמוד בקשר עם הנאשם 1 והגב' אסתר אלדן (נאשמת 3- מי שהייתה בין השאר מנכ"ל ודירקטורית בצמ"ת), ולקבל מהם הנחיות כיצד לפעול.
הנאשמים 1 ו-2 פעלו לרכישת מניות צמ"ת באמצעות כספים מחברות שבשליטתם, והחזיקו את המניות בחשבונו של הרנדל כאילו היו אלה בבעלותו של הרנדל, כדי שהאחרון ישמש כבעל מניות בלתי נגוע בעניין אישי לצורך קבלת אישור האסיפה הכללית- כנדרש בחוק ויצביע לאישור הסכם דמי הניהול.

בנוסף הורשע הנאשם 1 בכך שפנה לגיל ליידנר וביקשו לרכוש מניות בצמ"ת, על מנת לסייע לנאשמים 1 ו-2 לקבל את אישורה של האסיפה הכללית לאישור הסכם דמי הניהול. בין השנים נוצרה הסכמה, לפיה ירכוש ליידנר מניות בצמ"ת ויצביע בעד אישור הסכם דני הניהול, והנאשם 1 התחייב בפני
ליידנר כי בעתיד יוכל ליידנר למכור לו את המניות שרכש בצמ"ת.

ביום 27.12.2000 התקיימה האסיפה הכללית של צמ"ת שעל סדר יומה אישור הסכם דמי הניהול. במהלך האסיפה הצביע עו"ד שץ, בשם הרנדל, בעד ההחלטה לאישור הסכם דמי הניהול כמו כן הצביע ליידנר באמצעות מיופה כוחו, במניות שהחזיק על שמו ובמניות צמ"ת על שם 'גורן חתמים' בעד העסקה.

ביום 23.5.2002 התקיימה אסיפה כללית. עו"ד ויניק, ממשרדו של עו"ד שץ, הצביעה בשם הרנדל בעד החלטות שיפוי וביטוח דירקטורים ונושאי משרה.
4. ראיות לעונש מטעם הנאשמים
א. חוות הדעת הכלכלית שנערכה על ידי מר מנחם פרלמן
מר פרלמן הינו בעל תואר b.a ו-m.a כלכלה באוניברסיטה תל אביב, הגיש חוות דעת מטעם הנאשמים.
מר פרלמן שימש בעברו בתפקידים בכירים בתחום הכלכלה ושוק ההון.
מחוות הדעת עולה כי לאחר רכישת השליטה בחברה על ידי הנאשמים ויישום תכנית הבראה על ידם, חל שיפור משמעותי ברווחי החברה, זאת חרף המיתון ששרר במשק בשנים הסמוכות להחלפת השליטה. בעקבות החלפת השליטה בצמ"ת נהנו בעלי המניות בחברה מחלוקת דיבידנדים בסכומים גבוהים העולים משמעותית על סכומי הדיבידנדים שחולקו טרם העברת השליטה בחברה. לאחר העברת השליטה בחברה, בין השנים 2000-2004 שולמו לבעלי המניות דיבידנדים בסכום כולל של כ-94.2 מיליון ₪ כאשר בעלי מניות המיעוט נהנו מדיבידנדים בסכום מצטבר של כ 18 מיליון ש"ח בתקופה האמורה.
עוד עולה מחוות הדעת כי בצד השיפור ברווחיות החברה, בתוצאותיה הכספיות ובמדיניות חלוקת הדיבידנדים נהנו בעלי המניות בצמ"ת מתשואות גבוהות למניית צמ"ת, כאשר התשואה הכוללת המתואמת של המניה ממועד כניסת הנאשם לניהול החברה ועד ליום מכירת עיקר מניות הנאשמים, הסתכמה בכ-163%.
עורך חוות הדעת ציין כי עולה מהנתונים שהתשואה הכספית המתואמת של בעלי המיעוט בין השנים 2004-2000 הסתכמה בכ-35 מיליון ₪.
עוד ציין המומחה כי בין השנים 2003-2000 שרר מיתון במשק אשר בא לידי ביטוי גם בשוק ההון, אך מניית צמ"ת הניבה תשואה חיובית עודפת על מדדי השוק וכן על מניית החברה המתחרה.
על פי חוות הדעת יש לייחס הישגים אלה בעיקר לתכנית ההבראה והמהלכים שננקטו על ידי בעלי השליטה אשר הביאו לשיפור מהותי בתוצאות פעילות החברה.
באשר לתשלום דמי הניהול, עולה כי דמי הניהול ששולמו לבעלי השליטה החדשים על פי הסכם דמי הניהול הינם סכומים דומים לסכומים ששולמו בפועל בתקופה בה שלטה כור בצמ"ת, כאשר בין השנים 2000-2004 נשאו בעלי מניות מהמיעוט בתשלום דמי הניהול בסכום מצטבר של 1.6 מיליון ₪ לאחר מס.
על פי חוות הדעת לא היה בתשלום דמי הניהול לבעלי השליטה החדשים כדי להרע את מצבה של החברה בהשוואה לתקופה בה שלטה כור בצמ"ת במהלכה שולמו כאמור סכומים דומים של דמי ניהול.
על בסיס הנתונים שהובאו בפני
ו קבע עורך חוות הדעת כי ניתן לקבוע שככל שנגרם נזק הרי שמדובר בנזק זניח.
כפי שעולה מחוות הדעת, הסכום ששולם כדמי ניהול לבעלי השליטה נמוך משמעותית מהתועלות והרווחים שצמחו לבעלי המניות מהציבור עקב פעילותם של בעלי השליטה החדשים בחברה.

ב. הסדר פשרה בין קופות הגמל ליד לאומי לישראל בע"מ (בעלי מניות המיעוט) לבין קורינט נכסים בע"מ, וספרטי נכסים בע"מ (להלן: "המשיבות 2 ו-3")
הנאשמים הציגו לבית המשפט הסדר פשרה שנחתם ביום 20.4.09 בינם לבין בעלי מניות המיעוט. על פי ההסדר הצדדים מסכימים ומאשרים כי המשיבות 2 ו-3 העניקו לחברה שירותי ניהול שהיו בעלי ערך ותרומה משמעותיים לשיפור פעילותה העסקית של החברה ותוצאותיה העסקיות, ושבגין שירותי ניהול אלה היו המשיבות 2 ו-3 זכאיות בתקופת פעילותן בחברה לתשלום דמי ניהול ראויים וכי תשלום דמי הניהול הראויים לא פגע בחברה.
עוד הוסכם כי המשיבות 2 ו-3 ישיבו לחברה את דמי הניהול ששולמו להן על ידי החברה במהלך התקופה שהיו בעלי שליטה בחברה, בסך של 1,250,000 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בסכום של 475,000 ₪ .

ג. העד מר אברהם בורג
מר בורג כיהן בעבר בתפקידים ציבוריים שונים במערכת הפוליטית ובשנים האחרונות הוא שותפם העסקי של הנאשמים. העד תיאר את הנאשם 1 כבעל ניסיון עסקי מרשים ביותר, בעל עקרונות פעולה ברורים, פועל בשקיפות ובשיתוף, משקיע משאבים רבים ביצירת הסכמות ללא שמץ של מניפולציה, בעל יכולת שכנוע ומנהיגות טבעית. העד מסר כי במהלך כל פעילותם העסקית מעולם לא שמע את הנאשם 1 מנסה לשכנע, להוריד ידיים בכח או להטות החלטות, ודרך פעולתו היתה מאז ומתמיד שאם עמדתו נכונה היא תתקבל, ואם לא, יכבד כל החלטה גם אם הוא לא חושב שהיא נכונה באותו שלב. תיאר את הנאשם 1 כבעל גישה שמשלבת תפיסת עולם חברתית, עם מקוריות עסקית ונכונות ללכת למקומות שאף איש עסקים בכלכלה הישראלית לא רוצה להגיע אליהם.
באשר למערכת היחסים בינו לבין הנאשם 1, סיפר כי משותפים מרוחקים שאינם מכירים זה את זה הפכו לחברים קרובים, כאשר הנאשם 1 זוכה להערכתו של העד ללא סייג על היותו אב חד הורי לשני ילדים, אשר משמש משענת עיקרית עבורם, דאגתו לאמו האלמנה, נאמנותו לחבריו והיותו אב עסקי לעובדיו. העד תיאר את הנאשם 1 כבעל אישיות מורכבת, שקט ומופנם, ביישן אך מלא כריזמה, אדם שיודע להאציל סמכויות, לתת אמון ולשתף, בעל רגישות אינסופית. עוד סיפר על הקמתה של קרן כספית שיזם הנאשם לטובת ילדיה של עובדת באחת החברות שבבעלותו של הנאשם, עובדת שנהרגה בתאונת דרכים, והקמת הקרן נועדה לסייע לילדים בבגרותם לרכוש השכלה ומקצוע.
בנוסף, סיפר על תרומתו של הנאשם לנפגעות תקיפה מינית.
העד תיאר את התקופה הקשה שחוו הנאשמים מראשית החקירה ברשות לניירות ערך ועד לעצם היום הזה, דיבר על כך שבישראל הציבורית, העסקית והתקשורתית לא זו בלבד שאין חזקת חפות אלא שיש חזקת הרשעה, כאשר התקשורת שפטה והענישה את הנאשמים מן הרגע הראשון, תיאר את השפעת ההליך המשפטי על יכולת ניהול עסקיהם ל הנאשמים, הקושי העצום שנתקלו בו בהתנהלותם מול הבנקים, חוסר יכולת לקבל אשראי לפעילותם הכלכלית, החשדנות וההסתייגות כלפיהם בשוק ההון, כך לדוגמה סיפר כי לא התאפשר להם להנפיק את ויטה פרי הגליל עקב ההליך המשפטי, חוסר יכולת לגייס משקיעים והון כספי, חוסר יכולת לקיים שיתופי פעולה עסקיים, הכתפיים הקרות מצד אנשי העסקים, היחס החברתי לילדים בבתי הספר מצד ההורים והחרם על פעולותיהם הציבוריות והחברתיות של הנאשמים.
לסיכום, ביקש מר בורג ללמד זכות על הנאשם 1, ציין שמדובר באדם בעל כוונות ומעשים טובים, וגם אם שגה, הרי שכמי שקרוב אליו ומכיר את מעמקי החרטה שלו אין בשגיאתו זו כדי לבטל את כל שאר זכויותיו. העד פנה לבית המשפט בבקשה לשקול את כל אלה בבואו לגזור את דינו של הנאשם.

בהתייחס לנאשם 2 ציין העד כי מדובר באיש עסקים בריטי, שונה מאוד מאנשי העסקים הישראלים, בעל רצון ונכונות אמיתית לתרום לחברה הישראלית כפי שהוא תורם באנגליה, אדם נדיב מאוד שמקדש מתן בסתר, ללא הגבלה. איש של אמון, אשר מגיע מסביבה שהמערכת מאמינה באדם והאדם מאמין בה.

ד. העדה גב' תמי בליץ
הגב' בליץ הובאה כעדת אופי מטעמו של הנאשם 1, סיפרה כי היא מתגוררת בקיבוץ הסוללים מזה 22 שנה ועובדת בענף הלול שהוא ענף מרכזי קיבוץ. סיפרה שהכירה את הנאשם 1 לפני כשנה כאשר הקיבוץ נקלע למשבר כלכלי, ובזכות ההיכרות עם הנאשם 1 קיבוץ הסוללים הצליח להגיע להסדר חובות עם הבנקים. העדה מסרה כי פתרון זה הפך אנשים רבים בקיבוץ שחלקם מבוגרים למאושרים מבחינת הבטחון הכלכלי והאישי שלהם.
סיפרה כי הנאשם 1 נכנס לעסק כשותף בהיקף החזקות של 51% והוא זה שניהל את כל המגעים מול הבנקים, הגיע להסדר והעמיד את הערבויות הנדרשות, תיארה את הנאשם כאיש עשייה אשר מעורה ומעורב בכל מה שקורה וזמין בכל עת.
ציינה כי התרשמותה על סמך היכרותה את הנאשם 1, היא כי המניע לתרומתו לקיבוץ נובע אך ורק מטעמי אידיאולוגיה ואכפתיות.
ה. העד מוטי חזיזה
מר חזיזה הובא כעד אופי מטעמו של הנאשם 1, העד מתגורר בחצור הגלילית,עובד כ
39 שנה במפעל ויטה פרי הגליל, מפעל שבבעלותם של הנאשמים החל משנת 1998, משמש כיו"ר הוועד של המפעל. העד מסר כי כיום המפעל מעסיק כ 300 עובדים, ובשיא העונה מועסקים במפעל כ 700 עובדים.
העד סיפר כי מפעל ויטה פרי הגליל משמש משענת גדולה לעיירה כיוון שזהו מקור
הפרנסה העיקרי באזור ומשמש כמקום עבודה עבור כמעט כל משפחה בחצור הגלילית.
העד סיפר כי מכיר את הנאשם 1 מזה כעשר שנים מעצם תפקידו כיו"ר ועד
העובדים של המפעל, סיפר שבמהלך הזמן נוצר קשר פתוח יותר בין הנאשם 1 לבין
העובדים, שמדובר באדם צנוע. העד נהג לפנות אל הנאשם 1 כמוצא אחרון לאחר
שלא מצא אוזן קשבת אצל מנהליו וזה נהג להקשיב ולרוב מצא פתרונות במהרה.
העד תיאר את הנאשם 1 כאדם שאינו מרבה בדיבור, בעל טוב לב שהתבטא בכך שאחד
העובדים נקלע לקשיים כלכליים והייתה בעיה בריאותית במשפחתו, הוא ביקש הלוואה
ממנהלי המפעל אך בקשתו סורבה, אולם כאשר פנה לנאשם 1, זה הסביר לו שאינו יכול
לעזור בהלוואה מהחברה אך העביר סכום כסף בשווי ההלוואה, מכיסו הפרטי, על מנת
לעזור לאותה משפחה.

ו. העד אביב שטרייט
העד הינו חבר ילדות קרוב של הנאשם 1, משמש כמנכ"ל חברה המייבאת ומשווקת רכבים חשמליים. סיפר על הליך הגירושין הקשה שעבר על הנאשם. סיפר על הקשר ההדוק עם ילדיו, היותו משענת עיקרית עבורם, טיפולו היוצא דופן והמסור בילדים, כאשר במקביל לנטל העצום שהוטל על כתפיו עקב הליך הגירושין, החל להקים מערכת עסקית גדולה יותר אך נטייתו של הנאשם היתה תמיד לוותר על הזמן העסקי לטובת טיפול ודאגה לילדים. העד תיאר את השינוי העצום והחיובי שחל בבתו של הנאשם לאחר שעברה להתגורר עמו נוכח השקעתו הבלתי פוסקת בילדה. כן סיפר כי מרכז חייו של בנו של הנאשם נמצא בביתו של הנאשם 1 , וזה משמש עמוד תווך עבור ילדיו.
באשר להשפעת ההליך המשפטי על הנאשם סיפר כי ראה לפניו אדם שונה לחלוטין מזה שהכיר, הנאשם קיבל זאת קשה מאוד, נסגר ולא חדל מלתהות היכן שגה. כל מערכת עסקיו נתקעה. לסיום חזר והדגיש את הפגיעה העצומה בילדיו של הנאשם ופנה לבית המשפט בבקשה לנקוט בנאשם במידת הרחמים גם אם שגה – למען ילדיו.

ז. עדות ילדי הנאשם 1
בתו של הנאשם בת עשרים, ובנו של הנאשם בן 16 העידו בפני
וסיפרו על היות הנאשם 1 ההורה הדומיננטי בחייהם. הנאשם גרוש מאז שנת 1995 וקיבל החזקה משותפת על ילדיו כאשר בתו של הנאשם העידה כי היא מתגוררת אצל אביה ואילו הבן מתגורר מחצית מהזמן אצל אביו ומחצית מהזמן אצל אמו. הילדים סיפרו על החשש משליחת אביהם למאסר ועל הקושי שיהיה מנת חלקם במידה ויאלצו להיפרד מאביהם ולו באופן זמני.

ח. חוות הדעת של העו"ס הגב' אלה סטולפר
הגב' סטולפר שהינה עובדת סוציאלית בהכשרתה, הגישה חוות דעת בדבר הקשר החזק והמשמעותי בין הנאשם לבין ילדיו שמתגוררים עמו (הבן מצוי במשמרת משותפת כאמור). בחוות הדעת פירטה הגב' סטולפר על הקושי הן ברמה הרגשית והן ברמה התפקודית והנזק שיגרם לילדים במידה וישלח הנאשם למאסר.
מפאת צנעת הפרט לא ראיתי להרחיב בנושא.

ט. העד אלן גורדון מרי ג'ונס:
העד הגיע לישראל מאנגליה לצורך מסירת עדות אופי עבור הנאשם 2. העד הינו אזרח אנגלי, עו"ד ושותף בכיר באחד מחברות עריכת דין הגדולות שבסיסה בארצות הברית.
סיפר שהיכרותו העסקית עם הנאשם 2 החלה בשנת 1985 ומאז טיפל עבורו במספר רכישות ומכירות של חברות, בנוסף נהגו לסעוד יחד בארוחות משותפות.

התרשמותו של העד מנאשם 2 היא כי מדובר באדם הגון, ישר דרך, ביישן ובעל כבוד. איש עסקים בעל אינסטינקטים חזקים, טוב בקריאת דו"חות כספיים והסקת מסקנות מהדו"חות אך חלש במושגים ומילים- תחום עיסוקם של עורכי דין.

בהתייחס להליך המשפטי שהתנהל נגדו, מסר כי לאחר חקירתו הראשונה היה הנאשם 2 בהלם ואפילו בטראומה. באשר להרשעתו בדין ציין כי זו הרסנית עבורו ברמה העסקית, הן בישראל והן באנגליה. העד הסביר כי יהיה זה בלתי אפשרי עבורו להמשיך לעבוד עם בנקים ואנשי עסקים, עוד ציין כי נאלץ למכור את בית הקזינו שהיה ברשותו באנגליה עקב הרשעתו.
ברמה האישית ציין כי הנאשם נעשה נסוג ואמוציונאלי.

י. העד מר איתי פז
העד הינו עד אופי מטעם הנאשם 2. מר פז הינו מורה בבית ספר תיכון המבוסס על חינוך אנתרופוסופי, בקיבוץ הרדוף. במסגרת תפקידו העד עוסק בשלוש השנים האחרונות בין השאר בפרויקט בתחום היהודי ערבי שמתרכז בהקניית כלים חינוכיים חברתיים.
אשת העד היא בת דודתה של אשת הנאשם 2, העד סיפר כי במהלך השנים ההכרות הייתה רשמית ובשנים האחרונות הקשר הפך להיות חברי.
סיפר כי אינו נוהג לשוחח עם הנאשם על עסקיו אלא השיחות מתמקדות בתחום עיסוקו של העד ועניינים כללים אחרים. סיפר כי לפני כשנתיים הגיע לאנגליה עם קבוצת ילדים יהודים וערבים, לשם התנדבות בקהילה והנאשם הגיע לבקרם ולצפות בפעילויות שביצעו.

עוד סיפר כי התרשם מאוד לגלות את היצירתיות ומהירות המחשבה של הנאשם.
באשר להשפעת ההליכים המשפטיים על הנאשם מסר העד כי התרשם שהנאשם עבר תהליך של הסתגרות, נהייה קשוב יותר ותחושתו של העד שמתפתח אצל הנאשם רצון הולך וגובר לעסוק בעניינים שאינם בתחום העסקים אלא יותר בתחום של חינוך ושינויים חברתיים.

יא. אסופת מכתבים בנוגע לנאשם 2
ב"כ נאשם 2 הגיש לבית המשפט אסופת מכתבים (במ/2) שנרשמו על ידי מכריו ושותפיו לעסקים, בדבר אופיו ואישיותו של הנאשם 2:
1. מכתבו של מארק גודארד שהינו מנציבות ההימורים הבריטית. מר גודארד אישר במכתבו כי חברות בבעלותו של הנאשם 2 קיבלו רישיונות להפעלת מיזמים בתחום ההימורים בבריטניה. מר גודארד מציין כי תהליך קבלת האישורים הינו תהליך שמצריך בדיקות יושר והגינות קפדניות. עוד אישר כי החברות של הנאשם 2 המשיכו להחזיק באישורים הנדרשים עד אשר הנאשם 2 מכר את החברות.

2. מכתבו של כריסטופר ה.ב. מילס שהינו ממונה השקעות ראשי בקבוצת ניהול הון johambro, ציין כי הוא המום מהרשעתו של הנאשם 2 כיוון שהוא מכיר אותו כ-18 שנים, ועבד עמו בנסיבות שונות. עוד ציין במכתבו כי חוסר יושר מנוגד לחלוטין לאישיותו של הנאשם 2, ותמיד ראה בו הן מהבחינה העסקית והן מהבחינה האישית, אדם בעל יושר והגינות מן המעלה הראשונה.
מר מילס ביקש להוסיף כי הוא באופן אישי מכיר את החוקים שנוהגים במדינות אחרות אך זה יכול להיות קשה מאוד לאיש עסקים שרגיל לעבוד במדינה אחת לפעול במדינה אחרת.

תיאר את הפגיעה הקשה בעסקיו של הנאשם 2 עקב הרשעתו וציין כי הוא מאמין שהקרירה העסקית שלו הגיע לסופה.

הדגיש כי הנאשם 2 הינו איש הגון, איש של יושרה וודאי שלא אדם שהיה חושד בו אי פעם שינהג בדרך לא חוקית.

3. מכתבו של אנדרו הרד שהינו עו"ד ורו"ח בהכשרתו. בין השנים 2001-2004 הועסק על ידי הנאשם 2 בניהול קבוצת קזינו שהייתה בבעלותו. כיום משמש דירקטור מנהל של קבוצת aspers. מר הרד סיפר כי הוא מכיר את הנאשם 2 משנת 1984, עת עבד כמנהל מחלקה בבנק שליווה את הנאשם 2 במספר עסקאות רכישה ומיזוג חברות, סיפר כי הנאשם 2 היה לקוח חשוב ומוערך.
לאחר שעזב את הבנק המשיך לשמור על קשר עם הנאשם ונהגו להיפגש באופן תדיר. בהמשך כאמור עבד אצל הנאשם 2 והיה מעורב בהתפתחותו העסקית, הכיר רבים משותפיו העסקים, יועציו ועובדיו הבכירים.
תיאר את הנאשם 2 כאדם שמתענין בתוצאה ולא בפרוצדורה, אינו מומחה בדיני חברות ונהג להסתמך על יועציו, אדם בעל מחשבה הוגנת, שראוי לעשות עמו עסקים, סיפר על חבר לעסקים משותף לו ולנאשם 2 אשר חלה ונפטר כאשר במהלך תקופת מחלתו ולאחר פטירתו תמך הנאשם 2 בסתר כלכלית, רפואית ואחרת בבני משפחתו, משך מספר שנים.
4. מכתבו של מר סטאפן גנינגס שהינו רואה חשבון בחברת simmons gainsfordהמעניקה שירותי ראיית חשבון לחברת rjbh שבבעלותו של הנאשם 2. מר גנינגס הציג פירוט של המחויבויות הפיננסיות של הנאשם 2 בישראל, החברות הישראליות עמן עבד והעלויות הפיננסיות שנוצרו לנאשם 2 כתוצאה מההליך המשפטי שהתנהל כנגדו.

5. מכתבו של פילה לה וסקונטה שהינו מנהל לקוחות פרטים בחברת נאמנות rbc, מר וסקונטה סיפר כי הוא מכיר את הנאשם 2 משנת 2000 כשניהל את קרנות הנאמנות של בני משפחתו ומאז מצוי עם הנאשם בקשרים נרחבים ופגש בו פעמים רבות.
במסגרת הקשר העסקי ביניהם הסתמך על הנאשם לצורך קבלת מידע שמסר לו הנאשם ונמצא מדויק, ואת הנאשם מצא כאדם אחראי והגון . ציין כי הנאשם 2 בעל חוש צדק חזק ועל אף ההליך המשפטי שהתנהל כנגד הנאשם ציין כי היה ועדין הינו שמח לעשות עם הנאשם 2 עסקים.


5. טיעוני באת כוח המאשימה לעונש
ב"כ המאשימה, עו"ד תירוש
הדגישה כי הנאשמים הורשעו בעבירות מסוג פשע ועוון- עבירות מרמה ועבירות על חוק ניירות ערך, כאשר העובדה שביצעו את העבירות הכלכליות הללו בסביבה עסקית לגיטימית, אינה מלבינה את העבירות ובוודאי שלא מפחיתה מחומרתן. עו"ד תירוש
המשיכה וטענה כי עבירות מסוג זה, פוגעות פגיעה של ממש בשוק ההון, באמון הציבור בארץ ובחו"ל שניתן בשוק ההון, ובמנגנוני החוק שנועדו לריסון כוחם של בעלי השליטה בחברות הציבוריות. עוד ציינה כי הנאשמים פגעו בשומרי הסף של החברה הציבורית – האסיפה הכללית, ועדת הביקורת הדירקטוריון והיועץ המשפטי של החברה.

לטענת ב"כ המאשימה, אין להבחין בין עברייני צווארון לבן לבין עברייני צווארון כחול, לעניין חומרתן של העבירות והפגיעה בציבור, והענישה צריכה להיות בהתאם.
עוד ציינה כי על בתי המשפט להעביר מסר חד וברור בדמות ענישה משמעותית ומרתיעה שכן הציבור אינו קורא את הפרטים הקטנים אלא את 'השורה התחתונה', כאשר הכרעת דין חמורה כשלצידה עונש מקל מידי יש בה מסר שלילי לאותו קהל יעד הכולל מחד את אותם עבריינים פוטנציאלים בשוק ההון ומאידך את ציבור המשקיעים בארץ ובחו"ל .

באשר לשורת עדי האופי אשר העידו על פעילותם ההתנדבותית של הנאשמים, מתן בסתר, ופעילויות למען החברה והציבור, טענה עו"ד תירוש
כי אף שפעילות שכזו לעולם עומדת לזכותו של נאשם, יש לזכור כי כאשר עסקינן בעברייני צווארון לבן לרוב מדובר באנשים מכובדים, בעלי זכויות בחברה, שתורמים לחברה, בעלי מעמד שבעקבות מעמדם יש להם את הנגישות לבצע את אותן עבירות, לפיכך, אין מקום למחול להם רק בשל כך.
יש לזכור כי בפרשה זו הנאשמים היו אחראים כלפי אזרחים מן השורה על ניהול הוגן של כספיהם, אך לא היססו לרמות, לשקר ולהונות במצח נחושה את המשקיעים המוסדיים והרשויות הרלוונטיות. יתרה מכך, הציפייה החברתית והראויה דווקא מאנשים נורמטיבים בעלי מעמד סוציואקונומי גבוה הוא כי יתנהלו באופן נורמטיבי. לא הרי הציפייה ממי שחי בחברה עבריינית כציפייה ממי שמוחזק כמלח הארץ, בעל ממון, שגדל וחיי ברווחה. דווקא מאלה נצפה להתנהגות שומרת חוק ודווקא עם אלו יש להחמיר משום שהעבריינות אצלם היא בחירה ולא דרך חיים.

בהתייחס למעשי הנאשמים טענה עו"ד תירוש
כי פרשה זו מלמדת על הקלות הבלתי נסבלת שבה אפשר להטל בחברה ציבורית, בבעלי המניות ובשומרי הסף כאשר מנגד ניצב קושי רב לחשוף את המעשים שכן לולא אותה תלונה אנונימית לא הייתה נחשפת הפרשה. ב"כ המאשימה הדגישה וציינה כי מאמצי המחוקק בבניית מערכת חוקים ומנגנונים שמטרתם לשמור על שוק ההון מפני מניפולציות והטעיית משקיעים, לא יוכלו להיות שלמים אם בתי המשפט לא יתייחסו בחומרה להפרת אותם חוקים.

עו"ד תירוש
טענה כי יש להטיל על הנאשמים קנס משמעותי וציינה כי הקנס המקסימלי שניתן להטיל על הנאשמים בגין כל העבירות שהורשעו בהן לפי חוק העונשין וחוק ניירות ערך הינו כ- 6,500,000 ₪ , בנוסף עתרה להטלת קנס על הנאשמים לפי סעיף 63(א) לחוק העונשין, כאשר לטענתה יש להתייחס לסכום הכולל של 9,000,000 ₪ שיתקבלו במהלך שלוש שנים מהסכם הניהול עבורם ועבור קבוצת גאון-אגרו כטובת ההנאה שניתנה ויש לדחות את טענת הנאשמים כאילו טובת ההנאה עמדה על 19 אחוז בלבד מסכום דמי הניהול.

עוד עתרה להטלת עונש מאסר לתקופה משמעותית והפנתה בהקשר לרמת הענישה לדנ"פ 2243/99 רפאל רייך נ' מדינת ישראל
(לא פורסם 30.05.99), שם הורשע דירקטור בחברה ציבורית בעבירות שעניינן אי דיווח על שינויים באחזקותיו במניות החברה שבה שימש כדירקטור, עבירות לפי סעיף 53(א)(4) וכן עבירה של פרט מטעה בתשקיף – עבירות דיווח. שם החמיר בית המשפט המחוזי את עונש המאסר שהוטל על המערער והעמידו על שנת מאסר בפועל וקנס בסך 90,000 ₪ כאשר בית המשפט העליון והדיון הנוסף דחו את ערעורו של רייך בדבר חומרת העונש. ב"כ המאשימה ביקשה לאבחן לחומרה את הפרשה שבענייננו מענין רייך ועתרה להטלת עונש חמור מזה שנקבע באותה פרשה. עוד הוסיפה וציינה כי חומרתה של העבירה באה לכלל ביטוי גם בעונש שהמחוקק הטיל על ביצועה, כאשר מגמת ענישה זו אושרה על ידי בית המשפט העליון.
כן ביקשה להפנות לפרשת אפאר, ת.פ (ת"א) 4198/96 מדינת ישראל
נ' אפאר (טבריה) בע"מ (לא פורסם 5.10.97) שם דובר בבני זוג שהועמדו לדין יחדיו והושת על שניהם עונש מאסר של שנתיים וקנסות כבדים אף שהיו לבני הזוג 3 ילדים ושניהם נעדרו מהבית יחד ואף שהודו במסגרת הסדר טיעון. לעומת זאת, במקרה הנדון דובר בנאשמים שהתלו בחוקרים, נהגו באופן מניפולטיבי ולא מסרו אמת בבית המשפט. עוד הפנתה לע"פ (ת"א) מילר מיכאל נ' מדינת ישראל
(לא פורסם 31.3.03), (להלן:"פרשת מילר) , אשר הורשע בעבירות על חוק ניירות ערך ובעבירות על פי חוק העונשין, והושת עליו בבית משפט שלום עונש של 30 חודשי מאסר בפועל, בית המשפט המחוזי זיכה את מילר מחלק מהעבירות וקיצר את עונשו ל-18 חודשים אף שחלף זמן רב מאז ביצוע המעשים ועד לדיון (כ- 11 שנים).

כן ציינה את ע"פ (ת"א) 70783/06, אהרון הראל נ' מדינת ישראל
, שם הורשע המערער פלדמן, בעבירות דיווח ועבירות מרמה והפרת אמונים בתאגיד. בבית משפט השלום נדון המערער לשנת מאסר בפועל, ובערעור לבית המשפט המחוזי הופחת עונשו ל 9 חודשי מאסר כאשר באותה פרשה קבע בית המשפט המחוזי מספר קביעות כי הנזק אינו חזות הכל בעבירות מסוג זה וכי לאמינות התנהלות ההנהלה יש ערך עבור המשקיע הסביר.
ב"כ המאשימה ביקשה לאבחן לחומרה את הפרשה שבפני
מפרשת פלדמן.

לבסוף ביקשה להתייחס לע"פ 3891/04, ערד השקעות ופיתוח תעשיות בע"מ נ' מדינת ישראל
, פ"ד ס|(1) 294 (להלן:"פרשת אייזנברג), שנדונה בהרחבה בהכרעת הדין כאשר באותה פרשה הטיל בית המשפט המחוזי על אייזנברג עונש מאסר לתקופה של שנה וחצי וקנס של מיליון ₪. על הנאשם 2, שחלקו היה קטן יותר הושת עונש מאסר על תנאי וקנס בסך 200,000 ₪. בערעור לבית המשפט העליון, הקל בית המשפט בעונשו של אייזנברג והעמידו על שנת מאסר.
עו"ד תירוש
ביקשה לאבחן לחומרה את הפרשה שבפני
מפרשת אייזנברג וטענה שחרף הדמיון הלכאורי בין שתי הפרשות, בפרשת אייזנברג דובר במשקיע אמיתי שנערך עמו הסכם שהפך אותו למשקיע נגוע, בעוד שבמקרה הנדון מדובר באיש קש אשר החזיק במניות עבור הנאשמים ולא היה משקיע אמיתי. לטענת עו"ד תירוש
, הנאשמים רימו את הציבור פעמיים, ראשית, ביצירת משקיע פיקטיבי ושנית בדיווח על אותו משקיע כבלתי נגוע לצורך הצבעה באסיפה הכללית. בנוסף, הנאשם 1 ערך הסכם עם ליידנר בדומה להסכם שנערך בפרשת אייזנברג כאשר הנאשמים אישרו כי ביקשו ליצור מצג עבור המשקיעים מן הציבור שנכנס לחברה משקיע מחו"ל אמין ורציני, והאמינו שיהיה בכך כדי לעצור את ירידת ערך המניה ולהעביר מסר חיובי. חומרה נוספת ביקשה לראות ב"כ המאשימה, בעובדה שהנאשמים משכו דמי הניהול חודשיים מן החברה. כמו כן ציינה כי פרשת אייזנברג היא המקרה הראשון שעוסק באכיפת המנגנון הקבוע בחוק החברות ובפרשנות המונח 'ענין אישי', ואילו במקרה שבפני
נו לא זו בלבד שאין זו הפעם הראשונה אלא שאין מדובר בפרשנות המונח 'ענין אישי' כי אם ביצירת משקיע פיקטיבי. מכל מקום טענה, כי לא ניתן לקבוע רף ענישה על פי פרשה אחת כאשר במקרה שבפני
נו המדובר בעבירות חמורות הרבה יותר שקבוע לצידן עונש מאסר של 5 שנים.

באשר לחומרת העבירות טענה כי מדובר בהבאת משקיע מצרפת, שימוש בחשבונות מחו"ל, כאשר הנאשמים שיקרו והונו שני משרדי עורכי דין ודיווחו דיווחים כוזבים.
חומרה יתרה ביקשה לראות במעשיו של נאשם 1 אשר הציג מצג כוזב בפני
מוסדות החברה והיועץ המשפטי שלה מעבר לאחזקותיו של הרנדל, וזאת ביחס להסכם האופציה שערך עם גיל ליידנר, ואילו הנאשם 2 היה זה שסיפק את הפתרון המרמתי בדמות איש הקש הרנדל אשר נתמך על ידו חודשית בסך 500 לירות שטרלינג . המדובר בביצוע בצוותא של תכנית מרמה רב שלבית כאשר לכל אחד יש את התפקידים שלו. בנוסף, הנאשם 1 שימש דירקטור בחברה וכדירקטור אמור היה לשמור על החברה ולשמש מעין שומר סף. במקום זאת הוא כשל, פעל פעולות כנגד החברה, וביצע עבירות מרמה ושיקר.

בהתייחס לנפגעים ציינה עו"ד תירוש
כי אלו הם הן ציבור בעלי המניות בחברת צמ"ת והן המשקיעים בכלל אשר האמון שלהם בשוק ההון נפגע כתוצאה ממעשים אלה. הנאשמים לא היססו להעדיף את האינטרסים האישיים שלהם ולנקוט שורה של צעדים פליליים שנועדו לכפות על ציבור המשקיעים את התגמול לו הם האמינו שהם ראויים. הם התייחסו לחקיקה כמכשלה טכנית שאפשר להתגבר עליה באמצעות תרגילים ומצגי שווא ודיווחים כוזבים. הנאשמים לא יכלו להשלים עם סירובם של המשקיעים המוסדיים ולהמתין עד אשר תוצאות החברה יהיו משביעות רצון ויהיו זכאים לדיבינדים. עוד הדגישה כי בתקופה הרלוונטית החברה היתה מדממת והנאשמים לא יכלו לדעת בוודאות שהחברה תצלח בעתיד.

נסיבה לחומרה ביקשה לייחס להתנהלות הנאשמים בחקירה, כאשר אלה פעלו על פי דפוס קבוע של התרחקות שיטתית מאמירת אמת הן בעת ביצוע העבירות בפני
היועץ המשפטי, הן במהלך החקירה והן בבית המשפט. הנאשמים ביקשו להרחיק עצמם מהעבירות, שיקרו, מסרו גרסאות כוזבות וכבושות – כל אלה מלמדים על העדר חרטה המהווה נסיבה משמעותית לחומרה.

כן טענה כי נסיבה נוספת לחומרה הינה הקשר המתמשך בתקופת ההליך הפלילי בין הנאשם 2 לאיש הקש הרנדל, העובדה שעורכי דין מטעמו של הנאשם 2 עמדו בקשר עם עורכי הדין של הרנדל לצורך הגשת תלונה ליועץ המשפטי לממשלה, תלונה שנדחתה על ידי בית משפט זה, כאשר במהלך התנהלות ההליך המשפטי המשיך הנאשם 2 לתמוך כספית בהרנדל ולהעביר לו מדי חודש 500 לירות שטרלינג.
בהקשר זה ביקשה לציין את נסיונם של הנאשמים להטיל דופי במזכיר החברה, מי שהיה חף מכל רבב, עו"ד רמי בן נתן, כאשר בית המשפט התייחס בהכרעת הדין לשימוש הבלתי הוגן שעשה הנאשם 1 בחיסיון כאשר מחד טען כנגד עורך הדין, ומנגד מנע מעו"ד בן נתן מלמסור את מלוא העובדות. בנוסף, השימוש שעשו הנאשמים באנשים חפים מפשע ומודעותם לפליליות מעשיהם.

בהתייחס למשך הזמן שחלף מעת ביצוע העבירות, טענה עו"ד תירוש
כי חלפו 6 שנים, המדובר בזמן סביר ביחס לתיקים כלכליים כאשר חלק מהתמשכות ההליכים עומד לחובת הנאשמים בשל שקרים שלהם, בשל העובדה שהיה צורך להמתין לחיקור הדין בצרפת ובסופו של דבר לעריכת וידאו קונפרנס עם העד הרנדל ועם העד דניאל אורטגה.
הפסיקה התייחסה לכך לא אחת ונקבע כי התמשכות ההליכים אף יותר מזה שבמקרה הנדון, לא ימנעו שליחת נאשמים למאסר בפועל.

בהתייחס לחוות הדעת הכלכלית שהוגשה על ידי הנאשמים, טענה ב"כ המאשימה כי הנזק בעבירות מסוג זה אינו נזק ממוני, אלא הנזק הוא הפגיעה באמון הציבור וברצון המרומה שזהו הערך המרכזי בעבירות מסוג זה, אילו חוץ מאלה היה נגרם לחברה נזק כלכלי, וודאי שהיה ניתן לראות בכך נסיבה לחומרה, אך כאשר נזק כזה אינו קיים, אין ללמוד מכך שלא נגרם נזק. עוד ציינה כי חוות הדעת מבקשת לקשור בין קבלת דמי הניהול לבין העובדה שהנאשמים הועילו לחברה, ולכן על פי חוות הדעת, הנזק שנגרם הוא נזק זניח מבחינה כלכלית טהורה. מלבד זאת שאין מדובר בבחינה כלכלית טהורה, ההשוואה שעורך מר פרלמן אינה מן הענין, שכן משתמע ממנה כי אילולא היו מקבלים את דמי הניהול לא היו פועלים לטובת החברה ומשפרים את מצבה, כאשר הנאשמים טענו לאורך כל הדרך כי קבלת דמי הניהול היתה משנית מבחינתם ובכל מקרה היו מיטיבים עם החברה, כך שהציבור היה נהנה מטובת ההנאה ולא היה נגרם לו נזק כלכלי כלל.
בענין זה ביקשה להפנות לת"פ (ת"א) 49/97, מדינת ישראל
נ' אביהו הורביץ ואח' (לא פורסם 05.03.02) (להלן:"פרשת הורביץ"), שם ציין בית המשפט שעיקר הפגיעה היא הפגיעה העקרונית בערך החברתי המוגן ובמעילה באמון. עוד הפנתה לפרשת פלדמן שלעיל, שם דובר על בחינת מידת הנזק בדיעבד, וציינה כי אף שבחינה בדיעבד מובילה למסקנה כי אין מדובר בנזק משמעותי, בעת שעשו את המעשים החברה היתה מדממת ולא יכלו לדעת האם הנזק לחברה יהיה זניח אם לאו.
6. טיעוני באי כוח נאשם 1 לעונש
בא כח נאשם 1, עו"ד חורש ביקש להפנות בראש ובראשונה לאותן קביעות עובדתיות בהכרעת הדין באשר לתרומתם הגדולה של הנאשמים לחברה. לעובדה שעל פי קנה מידה עסקי הנאשם היה זכאי לדמי הניהול, והעניק תמורה מלאה לחברה בגין דמי הניהול כאשר קביעות בית המשפט עולות בקנה אחד עם הקביעות העובדתיות שעולות מחוות הדעת. עו"ד חורש המשיך וטען כי הנאשם הוא זה אשר נשא במלוא העול להבראת החברה, והעניק תרומה מלאה לחברה בגין דמי הניהול. באשר לסכום דמי הניהול טען כי אין מדובר בסכום מופרז, וכי סכומים דומים נמשכו קודם לכן על ידי חברת כור. עוד טען כי אין מדובר באב טיפוס של עבריין כלכלי או בבעלי שליטה אשר משכו כספים ללא הצדקה מהחברה, אין מדובר בבעלי שליטה שרק יצירת הרווח הכלכלי המשמעותי היא זו שעמדה לנגד עיניהם, ואין מדובר בבעלי שליטה שמשכו את הכספים רק על חשבונם של בעלי המניות בידיעה שהם פוגעים בבעלי המניות.

באשר לתכליות הענישה, טען עו"ד חורש כי אף שאחת ממטרות הענישה הינה מטרה הרתעתית, בכל מקרה יש להביא בחשבון את הנסיבות המיוחדות של העבירה והנסיבות האישיות של הנאשם שהורשע. עו"ד חורש ציין כי אין מדובר במדיניות ענישה כללית ועל בית המשפט להתייחס לנסיבות הקונקרטיות שמובאות בפני
ו, הנאשם אינו מטרת הענישה אלא אדם שביצע עבירה ויש להתחשב בנסיבותיו האישיות ללא קשר לדירוג הבינלאומי של מדינת ישראל
בעולם כמחייב ענישה רבת שנים, כפי שטענה ב"כ המאשימה.

עו"ד חורש המשיך וטען כי כאשר מדובר בהליך פלילי מופנה אור הזרקורים כולו אל אותו מעשה מבלי לקחת בחשבון את פעילותו של אותו אדם משך כל תקופת חייו, ונוצר עיוות מבחינת התמונה הכוללת לגבי האדם, על כן עתר להתחשב בפעילות של הנאשם לאורך כל תקופת חייו, המעלות שלו, התרומה שלו לחברה, הנסיבות האישיות הבעייתיות והמיוחדות שלו – אל מול העבירה שבגינה הורשע.

בהתייחס לנסיבה בדבר חלוף הזמן, הפנה עו"ד חורש לע"פ 125/74 מירום, חברה למסחר בינלאומי בע"מ נ' מדינת ישראל
, פ"ד ל(1)57, שם נקבע כי השיהוי חייב להבחן מנקודת מבטו של הנאשם כאשר השאלה החשובה איננה מהי סיבת ההשהיה אלא מהו הנזק שנגרם לנאשם כתוצאה מההשהיה .
הנאשם חלק על טענת המאשימה כאילו השיהוי נבע עקב התנהלותם של הנאשמים עצמם וטען כי אלה הסכימו מראש להגיש את מירב חומר הראיות, לא הקשו על ההליכים, שיתפו פעולה באופן מלא וניסו ככל הניתן לנהל את ההליך ביעילות.
בהקשר זה, ביקש להוסיף ולציין כי במהלך כל תקופת ניהול המשפט הענישה התקשורת את הנאשמים ענישה ציבורית.

באשר לחומרת העבירה ותוצאותיה, טען עו"ד חורש כי גם העדים שהעידו בפני
בית המשפט אישרו כי סוגיית דמי הניהול היא סוגיה שגרתית ואיננה חריגה.
עו"ד חורש הפנה לעדותו של עו"ד רמי בן נתן, עדותו של גיל ליידנר ועדותו של עו"ד שץ,
כאשר מחומר הראיות כמו גם מחוות הדעת עולה שדמי הניהול שולמו בגין תמורה מלאה עבור עבודה מאומצת שבוצעה על ידי הנאשם 1. גם הסבירות של הסכם הניהול מבחינה כלכלית בא לידי ביטוי על ידי שניים מכלבי השמירה של החברה, קרי הדירקטוריון וועדת הביקורת אשר אישרו את הסכם דמי הניהול וקבעו שהוא סביר- ויש בכך רלוונטיות לענין ענישת הנאשמים.

בהתייחס לסוגיית הנזק, טען עו"ד חורש כי כאשר מדובר בעבירות כלכליות, סוגיית הנזק רלוונטית ביותר. עו"ד חורש ביקש להפנות בהקשר זה לע"פ 7068/06 מדינת ישראל
נ' אריאל הנדסת חשמל רמזורים ובקרה בע"מ (לא פורסם 31.5.07), כן הפנה לפרשת אייזנברג שלעיל וטען כי בפרשה זו המאשימה הדגישה חזור והדגש את סוגיית הנזק שיכול היה להיגרם לחברה כתוצאה מפעילותו של אייזנברג, כאשר עתה טוענת ב"כ המאשימה כי שאלת הנזק איננה רלוונטית כאילו מדובר במאשימות שונות. עוד הפנה לפרשת הורביץ שלעיל, שם טענה המדינה לנזק מוכח, כאשר נקבע באותה פרשה כי סכום כספי המעילה הינו נסיבה רלוונטית לחומרת העבירה.
בהתייחס לפרשה שבפני
, טען ב"כ הנאשם כי הוכח שלא נגרם נזק, ואם נגרם, הוא זניח. עו"ד חורש המשיך וטען כי אף שמדובר בעבירות של קבלת דבר במרמה, שאלת הנזק כתוצאה מהמעשים היא מאד רלוונטית ובאה לידי ביטוי באותם פסקי דין.
עוד הפנה לחוות הדעת הכלכלית ולמסקנת עורך חוות הדעת, כי לא נגרם נזק ממשי, וכי דמי הניהול השתלמו עבור עבודה מאומצת ואיכותית, כאשר ענין דמי הניהול היה טריוויאלי ולגיטימי במציאות העסקית, ושאילולא קיבלו דמי ניהול היתה נוצרת תמונה מעוות בה ניתנת עבודה מאומצת מבלי שמתקבלת תמורה.

בהתייחס לסכום דמי הניהול ששולם, ציין עו"ד חורש על בסיס חוות הדעת הכלכלית כי הסכום שהתקבל על חשבון בעלי המניות הינו 1,600,000 ₪, כאשר הנאשמים קיבלו מחצית מסכום זה וכנגד זאת קיבלו בעלי מניות המיעוט תשואה של 163 אחוז, הכוללת דיבידנד, קרי 35,000,000 ₪ תשואה, ו-18,000,000 ₪ דיבידנד מתוך אותם 35,000,000 ₪.
עו"ד חורש טען שמדובר בתשואה פנומנאלית כאשר הנאשם 1 הוא האיש שעמד במרכז העשייה, הוביל את מהלך ההבראה והוא האיש שבמידה רבה מאד הניע את המערכת שהגיעה לאותן תוצאות פנומנאליות. עוד ביקש לציין ולהדגיש כי פעילות הנאשם בחברה החלה בשלב בו הייתה החברה על סף חדלות פרעון, לפיכך טען כי כל בר דעת מבין שדמי הניהול על רקע התמורה שניתנה הם סבירים ביותר.

בהתייחס לטענת המאשימה כי מדובר בחכמה שלאחר מעשה, טען ב"כ הנאשם כי פעילות הנאשמים היתה שקולה והתבססה על תכנית הבראה משנת 2001 (ת/412א'- חוות הדעת של משרד צואמי), כאשר בית המשפט התרשם מתכנית ההבראה והשתכנע על פי חוות הדעת שהפעילות היא פעילות ראויה ואישר את המשך פעילותה של החברה, כך שאין מדובר בספקולנטים כדוגמת אייזנברג אלא מדובר בנאשם שהלך למהלכים שקולים, כמעט נטולי סיכון.

בהתייחס לנפגעים, בעלי מניות המיעוט, הפנה עו"ד חורש להסכם הפשרה שנחתם ביום 20.4.09, בין הנאשמים לבין בעלי מניות המיעוט, בו נקבע כאמור כי בעלי המניות יקבלו חזרה את חלקם בדמי הניהול כשהם משוערכים נכון להיום וזאת, אף שבעלי המניות אינם אלה ששילמו את דמי הניהול אלא החברה.
עו"ד חורש ביקש להסיק מהסדר הפשרה שלושה דברים רלוונטיים לענין העונש, ראשית, הנאשם קיבל על עצמו את הכרעת הדין ולכן נפרד מכספו באופן מיידי והחזיר אותו לנפגעים. שנית, בעלי מניות המיעוט אישרו והסכימו כי הנאשמים העניקו לחברה שירותי ניהול שהיו בעלי ערך ותרומה וכי בגין שירותי הניהול היו זכאים בתקופת פעילותן בחברה לתשלום דמי ניהול ראויים, כמו כן הצהירו בעלי המניות כי תשלום דמי הניהול לא פגע בחברה. שלישית, באשר לנזק, זה שולם.
בהקשר זה ביקש עו"ד חורש להפנות לפרשת אייזנברג, שם נלקחה בחשבון העובדה שאייזנברג אמור להצטרף להסכם הפיצוי, בעוד שבמקרה הנדון הנאשם 1 כבר חתם על ההסכם והכסף כבר עבר לנאמנות. עו"ד חורש הפנה למספר פסקי דין נוספים, בהם התחשב בית המשפט לקולא בעובדה שהחוב שולם.

עו"ד חורש ביקש לאבחן לחומרה את אותם פסקי דין שהפנתה אליהם ב"כ המאשימה לעומת המקרה הנדון, וטען כי הענישה במקרה שבפני
צריכה להיות מקלה יותר מאותם מקרים .

עוד ביקש עו"ד חורש להפנות לע"א 345/03 דן רייכרט נ' יורשי המנוח משה שמש ז"ל (לא פורסם 07.06.07) ולפרשת פולק שלעיל, בהתייחס לסוגית הנזק וללמוד מאותם

פסק דין
כי במקרה הנדון העובדה ששילמו את דמי הניהול לא השפיע כהוא זה על ערך המניה שהחזיקו בעלי מניות המיעוט או שרכשו משקיעים, כך שמעשי הנאשמים היו נעדרי עוצמה מבחינה כלכלית לבעלי המניות.

לחיזוק עמדתו ביקש עו"ד חורש להפנות לגרף המניה בחוות הדעת הכלכלית וללמוד מכך כי המשקיעים לא יחסו כל חוסר אמינות לפעילות הנאשם. עו"ד חורש ביקש להצביע על כך שגרף המניה היה יציב ועלה ויש בכך כדי לשמש אינדיקציה נוספת להעדר נזק.
עו"ד חורש המשיך וציין כי אף שהרנדל שימש עבור הנאשמים איש קש והחזיק במניות עבורם, במבחן התוצאה לא היה בכך כדי להשפיע על החברה וציבור המשקיעים.

באשר להרשעת הנאשמים בריבוי עבירות הדיווח ביקש עו"ד חורש לציין ולהדגיש כי מדובר במעשה אחד לגבי בעל מניות אחד, אשר גרם לשני מקרים, כאשר הדיווחים הרבים נבעו כתוצאה מהעובדה שהמניות נרכשו בהדרגה, לפיכך אין לראות בכך 23 עבירות של פרט מטעה בדיווח אלא מעשה אחד. עו"ד חורש הוסיף כי קיימת משמעות עונשית לעובדה שמדובר בפרשה אחת או מספר פרשיות כאשר בפרשת אייזנברג ובפרשת הורביץ דובר בארבע פרשיות שונות בעוד שבמקרה הנדון מדובר במעשה אחד.
כן ביקש לאבחן את פרשת אייזנברג מענייננו ולטעון כי פרשת אייזנברג חמורה בהרבה מזו שבפני
נו, זאת עקב סכום העסקה שעמד על 60 מיליון דולר; העובדה שדובר שם בעסקה משמעותית מאוד לחיי התאגיד, בעלת פוטנציאל נזק גדול מאוד, בעוד שבענייננו המדובר בעסקת דמי ניהול שהינה שכיחה ושגרתית בחיי תאגיד ציבורי; בפרשת אייזנברג דובר במניות שתמחרו בפרמיה של שליטה תוך תוספת מחיר של 9 מיליון דולר לערך, כאשר בית המשפט נמנע מלקבוע מסמרות לגבי התועלת של העסקה לחברה נוכח דעות שונות שנשמעו בהקשר לסוגיה זו; בפרשת אייזנברג דובר במעשה שהיה אך ורק לטובתו האישית של אייזנברג ולמען רווחו האישי, מעשה שלא בהכרח עלה בקנה אחד עם טובת החברה. בהתייחס להרשעה טען כי בפרשת אייזנברג דובר ב-3 עבירות של קבלת דבר במרמה, עבירות של פרט מטעה בדו"ח, פרט מטעה בתשקיף, רישום כוזב במסמכי תאגיד והדחה בחקירה. לפיכך טען כי פרשת אייזנברג חמורה בהרבה מהפרשה הנדונה, כאשר אף שלכאורה דובר שם בבעל מניות אמיתי (מר יסלזון), הרי שיפויי הכוח היה כזה שאפשר בכל עת לקנות את המניות חזרה, כך שמבחינה מהותית דובר באיש קש.

עוד ביקש לאבחן את פרשת הורביץ מענייננו וטען כי באותו מקרה דובר בעבירות חמורות בהרבה, פרשה סבוכה שכללה פעילות עבריינית שיטתית, לאורך תקופה ארוכה, הצגת מצג פיננסי שונה לחלוטין מהמצב לאשורו, שקרים ומעשים ששירתו את האינטרסים של אדון הורביץ לבדו.

בהתייחס לנסיבותיו האישיות של הנאשם, ציין עו"ד חורש כי הנאשם 1 שירת בחיל הים, בתפקיד סגן מפקד צוללת, ושירת 7 שנים בצבא קבע. הנאשם סיים לימודים אקדמיים ובגיל 34 חבר לנאשם 2. בעידודו הוא פתח עסק לממכר רהיטים, ובהמשך התוודה לכישוריו העסקיים ומצא דרך לבטא אותם באמצעות מפעלי תעשיה בפריפריה. עו"ד חורש חזר והדגיש את שמסרו עדי האופי, בדבר אופיו של הנאשם היותו אדם אנושי, אכפתי, אידיאליסט, דואג, אינו רואה בשיקולים עסקיים חזות הכל, נכונותו להירתם לפעילויות עסקיות תעשייתיות, לסייע לעובדיו, לדאוג לרווחתם, מתן בסתר, דאגתו לקיבוץ על מנת שיוכל להמשיך להתקיים, האידיאולוגיה העסקית שלו שבאה לידי ביטוי בפעיליות שבחר, היותו אב ואיש משפחה מסור.

עו"ד חורש ביקש לשוב ולציין את הסבל הרב שהיה מנת חלקו של הנאשם ובני משפחתו בכל הנוגע למשך הזמן הרב שחלף מעת פתיחת החקירה ברשות לניירות ערך ועד להרשעת הנאשמים בדין, המתח הנפשי הרב שחווה הנאשם לאורך כל התקופה, המכה הקשה שספג עולמו האישי המשפחתי, העובדה שכל פעילותו העסקית נחרבה, הענישה הציבורית והפגיעה בשמו הטוב עוד קודם להכרעת הדין אשר הוכרו בפסיקת בית המשפט העליון כנסיבות מקלות לעניין העונש. חוסר יכולתו לפתח עסקים חדשים, כפי שמסר לעיל שותפו לעסקים, מר בורג, וציין כי הנאשם שהינו אדם נורמטיבי ספג זה מכבר עונש כבד למדי.
7. דבר הנאשם 1
הנאשם 1 ציין כי קיבל את הכרעת הדין, הפנים אותה ולמד את הלקח, ביקש להדגיש, כי הוא רואה עצמו כאזרח של המדינה אשר פועל מתוך שליחות, רב סרן בחיל הים, שירת בשייטת הצוללות ועשה זאת מתוך אמונה ושליחות ולא מתוך אילוץ. הנאשם סיפר, כי לאחר שירותו הצבאי עבד בתעשיות ביטחוניות בסיווג בטחוני גבוה ביותר ובהמשך מתוך בחירה המשיך בשליחות ובחר במסלול שיוכל לתרום ולעזור לאנשים ולגרום להם להתפרנס. הנאשם ביקש להבהיר כי אינו נמנה על אותו מעגל של עשירי המדינה כגון אייזנברג ואח', סיפר, כי הוא איש עבודה אשר עובד בשטח וכל אותם שמות נוצצים אינם קשורים אליו.
עוד ביקש להתייחס לתקופה הארוכה והקשה שחווה במהלך ניהול ההליכים, כאשר עם תחילת החקירה היה בשיא שליחותו, אישר כי טעה ועתה הוא מבקש לתקן, וציין כי החל מאוגוסט 2003 הוא מצוי בתהליך הרס איטי. הנאשם סיפר, כי מבחינה מקצועית הוא אינו קיים עוד, אינו יכול לעבוד עם בנקים ולקבל אשראי, אינו יכול לתאם פגישות עם אנשי עסקים והוא מוקצה בעולם העסקי







פ בית משפט מחוזי 40162/05 מדינת ישראל נ' אביב אלגור, איאן נייג'ל דיוויס (פורסם ב-ֽ 17/05/2009)