פסקי דין על הארגון הארצי להגנת הדייר | פסקי דין על חי לטיף | פסקי דין על מר אריאל שרון | פסקי דין על ח"כ הרב אברהם רביץ |

3424/91 בג"צ     03/10/1991




בג"צ 3424/91 הארגון הארצי להגנת הדייר, חי לטיף נ' מר אריאל שרון, ח"כ הרב אברהם רביץ




(פ"ד מה (5) 340)

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

בג"צ מס' 3424/91
השופטים: כבוד הנשיא מ' שמגר
,
כבוד המשנה לנשיא מ' אלון
,
כבוד השופט י' מלץ
העותרים: 1. הארגון הארצי להגנת הדייר

2. חי לטיף

ע"י ב"כ עו"ד י' ננר
נ ג ד

המשיבים: 1. מר אריאל שרון
, שר הבינוי והשיכון
2. ח"כ הרב אברהם רביץ
, סגן שר הבינוי והשיכון
ע"י ב"כ עו"ד נ' ארד
, מנהלת מחלקת הבגצ"ים בפרקליטות המדינה
עתירה למתן צו על תנאי.
פ ס ק - ד י ן

השופט י' מלץ
: 1. חוקי הגנת הדייר הינם הנושא המרכזי של עתירה זו. נושא זה של דיור מוגן, הנוגע במישרין לרבבות משפחות בישראל, נמצא על סדר היום הציבורי במשך שנים רבות, והשאלה המנסרת באוויר היא, אם חוקים אלה, שחוקקו עוד לפני עשרות בשנים, עדיין מתאימים לזמננו, או שמא הגיעה השעה לשנותם או לבטלם.

עוד בשנת 1973 נערך בנושא זה סקר על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. בספטמבר 1989 הודיע מי שהיה אז שר הבינוי והשיכון לממשלה על כוונתו להורות על עריכת סקר בדבר היקף מספרם של הבעלים במקוריים והדיירים המקוריים של דירות מוגנות. התוצאות של סקר זה אמורות היו להיות מובאות לפי חברי הממשלה על מנת לסייע לה לקבוע את מדיניותה. באוגוסט 1990 הורה שר הבינוי והשיכון דהאידנא (המשיב 1) על הקמת ועדה בראשות סגן השר (המשיב 2) לבדוק את הנושא ולהגיש לו המלצותיה (להלן - הוועדה).

עבודתה של ועדה זו הינה בראשית דרכה. כצעד התחלתי החליטה לערוך מחקר לאיסוף נתונים ולבדיקת ההשלכות החברתיות והכלכליות של חוקי הגנת הדייר על המשק ועל האזרחים. מטבע הדברים, הייתה הפנייה הראשונה בעניין זה ללשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שכאמור כבר ערכה סקר ראשוני בנושא בשנת 1973. בתשובתה הודיעה הלשכה למשרד השיכון, כי "המחקר המוצע הינו מחקר מסובך ביותר", וכי בגלל עומס העבודה "תכניות הלשכה בשנתיים – שלוש הקרובות אינן מאפשרות לנו לגשת לתכנון לא כל שכן לביצוע סקר כה מסובך וארוך ב-3 השנים הבאות" (מש/3 מיום 14.8.90). משראה משרד הבינוי והשיכון כך, החליט לערוך מכרז פומבי לביצוע המחקר (מש/4 ו-מש/5); המחקר עתיד להיות מלווה על ידי ועדת היגוי של המשרד ולהיעשות תחת פיקוח הוועדה ובתיאום עמה. במכרז, שהשתתפו בו 9 חברות פרטיות, זכתה חברה בשם "משאבים סינרגטיים". מחקר זה עודנו באבו.

2. סגן השר, המשיב 2, איננו מסיר את דעתו, כי חוקי הגנת הדייר דורשים שינוי, ואף החל במגעים עם גורמים שונים, ממלכתיים וציבוריים, כדי לקדם את השינוי הנראה לו נחוץ ודרוש. במסגרת זו של בדיקת הנושא על כל היבטיו הופנו אליו פניות ותזכירים מגופים ומארגונים שונים המייצגים דיירים מכאן ובעלי בתים מכאן. עם חלק מהפונים אף קיים המשיב 2 פגישות.

אחד הגופים, הוראה עצמו כמי שעתיד להיפגע על ידי שינוי החוק הנדון, הוא העותר 1, המתיימר להיום "הארגון הארצי המייצג את הדיירים המוגנים בישראל" (סעיף 1 לנימוקי העתירה), אם כי אין הוא הארגון היחידי הטוען לכתר זה. העותר 2 עומד בראש העותר 1. העותר 2 בחר לו דרך משלו למאבקו בשינוי החוק הנדון. במקום להגיש טיעונים ענייניים בכתב, כפי שנהגו גופים אחרים, בחר בדרך של מאבק על מישור אישי עם סגן השר, בצורת התקפות במכתבים וגילויי דעת שאינם מצטיינים בטוב טעם ובלשון מכובדת (ראה למשל המכתב מש/7 ו"גילוי הדעת" בנספח ה' לעתירה). באלה מייחס העותר 2 למשיב 2 שיקולים זרים ואי-יושר ציבורי.

במקביל, פנה העותר 2 אל המשיב 2, באמצעות פרקליטו, וביקש פגישה לצורך דיון בנושא. המשיב 2 השיב לבקשה זו במכתב מיום 8.7.91 במלים אלה:

"אינני מוכן להפגש עם האיש לפני שיתנצל כראוי. גם אין טעם לפגישתנו לאחר שהוא מייחס לטיפולי בענין שיקולים זרים, וזאת בלשון המעטה. יחד עם זאת יוכל לשלוח לי חומר בכתב ואקרא בו כפי שעשיתי עם חומר שכבר נשלח". (נספח ה' לעתירה).

העתירה שלפנינו היא המשך ישיר לצורת המאבק שבחר לו העותר.

3. בטיעוניו בעל פה לפנינו ריכז בא-כוחו המלומד של העותרים את טענותיו בשלוש עילות אלו:
א. יש פגם יסודי בשיקול הדעת שלה משיב 2 בכך שהוא מציע לשנות את החוק בד בבד עם הזמנת המחקר הנ"ל. יש בכך, לטענתו, משום הקדמת העגלה לסוסים. ההיגיון והסבירות, כך נטען







בג"צ בית המשפט העליון 3424/91 הארגון הארצי להגנת הדייר, חי לטיף נ' מר אריאל שרון, ח"כ הרב אברהם רביץ, [ פ"ד: מה 5 340 ] (פורסם ב-ֽ 03/10/1991)