פסקי דין על אילן ניסים | פסקי דין על כלל חברה לביטוח בע"מ

5076/05 א     12/02/2006




א 5076/05 אילן ניסים נ' כלל חברה לביטוח בע"מ




בעניין:
1



בתי המשפט

בית משפט השלום ראשון לציון
א
005076/05


בפני
:
כבוד השופטת ריבה שרון
תאריך:
12/02/2006





בעניין:
אילן ניסים


ע"י ב"כ
עו"ד בן חיים עופר ואח'
התובע


נ
ג
ד


כלל חברה לביטוח בע"מ


ע"י ב"כ
עו"ד ירון אילן ואח'

הנתבעת


פסק דין

1.
בפני
בקשה לתשלום תכוף שהגיש התובע – מר אילן ניסים
(להלן: "המבקש"), יליד 20.4.59, אשר נפגע בת.ד מיום 14.6.00 (להלן: "התאונה").
בגין התאונה הוגשה גם תביעה עיקרית המתבררת אף היא בבימ"ש זה, בת.א 7538/03.
במסגרת התביעה העיקרית מונו עד כה שני מומחים – בתחום הנוירולוגי ובתחום הפסיכיאטרי.
הנוירוכירורג: פרופ' מנשה זערור, קבע כי לא נותרה נכות נוירולוגית הנובעת מהתאונה דנן. הפסיכיאטר: פרופ' גינת, קבע כי בגין התאונה נגרמה למבקש נכות נפשית צמיתה בשיעור של 30% המתבטאת בירידה משמעותית בתפקודו המקצועי והתעסוקתי של התובע.

2.
המשיבה העלתה שתי טענות מקדמיות אשר בהתקיימן, לטענתה – יש למחוק על הסף את הבקשה (סעיפים 2 ו-3 לכתב התשובה).

3.
הטעם הראשון עליו נסמכת המשיבה בהקשר זה, הינו העדר משלוח של דרישה כדין, טרם הגשת הבקשה לבית-המשפט, כמצוות סעיף 5 א (א) לחוק הפיצויים ותקנה 2 (א) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תשלומים תכופים) התשמ"ט, 1989 (להלן: "התקנות").

אין חולק כי דרישה כדין, על פי טופס 1 שבתוספת לתקנות, אכן לא נשלחה מעולם. לטענת המשיבה, מדובר בדרישה מהותית שבלעדיה – דין הבקשה להמחק על הסף.
מאידך - לטענת המבקש, תכליתה של הדרישה המוקדמת היא "להעמיד את הנתבעת על העובדות שעומדות בבסיס הבקשה, שעה שברגיל בקשה כזו מוגשת בראשית ההליכים והנתבעת עדיין מגששת באפילה" וכי זו התכלית היחידה של הגשת דרישה מראש. כאן – לטענתו קיבלה הנתבעת במסגרת ההליך העיקרי, תצהיר תשובות לשאלון, תחשיב נזק, נתוני ההשתכרות ידועים ויש גם חוות-דעת. לפיכך לטענתו, מדובר בדרישה פורמאלית בנסיבות הענין (עמ' 3 לפרוטוקול הדיון). את טענתו תומך ב"כ המבקש בשלוש החלטות שהגיש לידי: בש"א 3694/05, 1130/99 בת.א 1021/99 (מחוזי ירושלים) וכן בר"ע (מחוזי חיפה) 4130/02 ות.א 14250/03 (שלום ת.א). המשיבה צירפה לסיכומיה החלטה בבש"א 3931/99 (מחוזי חיפה).
נתתי דעתי לטענות הצדדים, בראי תכליתו של החוק בכל הנוגע לת"ת ועיינתי גם בהחלטות אליהן הפנו הצדדים.
ההחלטה הראשונה שצירף ב"כ המבקש (בש"א 3694/05) עוסקת בדרישה שניה לתשלום תכוף. לא בכדי נקבע שם שאין צורך להכביד בדרישה למשלוח דרישה נוספת כדין וזו גם רוח הפסיקה בענין דרישה שניה לתשלום תכוף.
בהחלטה השניה שצורפה (ת.א 1021/99) - השאלה העיקרית שעל הפרק היתה האם יש מקום לפסוק תשלומים תכופים בגין הוצאות מחיה אף לגבי התקופה שלפני משלוח הדרישה. מהדיון שם, נלמדת עמדת בית-המשפט, לפיה מטרת משלוח דרישה כדין הינה לאפשר למבטח לבדוק נתונים שמעלה המבקש, נתונים הנתמכים בתצהיר ולפיכך אינם מהווים דרישה סתמית הנעדרת אסמכתאות. בשלישית (בש"א 4130/05 הנ"ל) – נקבע כי "דרישת החוק היא מהותית... מהווה תנאי מוקדם להגשת התביעה לבית-המשפט והמבקש מנוע מלהגיש את הבקשה לבית-המשפט אם לא הגיש דרישה לפני כן. יש לתת הזדמנות לחייב לבדוק את הדרישה ולענות עליה בטרם הגשת הבקשה לבית-המשפט"; "לדעתי – בשום פנים ואופן לא יכולה בקשה לתשלום תכוף המוגשת לבית-המשפט לבוא במקום דרישה אשר חייב המבקש להגיש לפני הגשת בקשתו כאמור..."
במסגרת ההחלטה שצירף ב"כ המשיבה (בש"א 3931/99)- נמחקה הבקשה לת"ת כאשר נקבע כי פנית המבקש במכתב אינה מהווה תחליף לדרישה על פי התקנות.
בית-המשפט מציין כי התקנה ברורה, חד משמעית ואינה משתמעת לשתי פנים וכי אינה משאירה בענין זה שיקול דעת למבקש. עם זאת, בית-המשפט מחווה דעתו כי התקנה נועדה, "בין השאר, להבטיח שהדרישה תיערך בצורה כזו שבידי הצד השני תימצא כל האינפורמציה החיונית להחלטה, אם לתת תשלום תכוף אם לאו. אי עמידה על עריכת הדרישה כמצוות התקנה יכולה להביא למצב
שהצד השני ימנע מדיון בדרישה בהעדר פרטים "מהותיים" וכו' ועוד". אי עמידה בדרישת התקנה תפתח פתח לא רצוי לכך שכל צד יערוך את הדרישה לפי רצונו והדבר ירוקן את ההתעלמות מהן - עושה פלסתר את מצוות מתקין התקנות ובדרך כלל אף מסכלת את מטרתן. לנימוקים שצויינו בבש"א (חיפה) 3931/99 אוסף גם כי אי משלוח דרישה כדין המבוססת באסמכתאות ונתמכת בתצהיר, פוגעת בזכותה הדיונית של המשיבה לפרק זמן של 60 יום העומדים לרשותה לבדיקת טענות המבקש, לעומת הקיים במסגרת בקשה לתשלום תכוף המוגשת לבית-המשפט.

4.
דעתי הינה כי - ככלל, הוראת התקנות איננה ענין דיוני בלבד, שניתן לפסוח עליו ולמבקש אין הזכות להתעלם ממנה.

5.
עם זאת – דווקא מהנימוקים שבבש"א 3931/99 שצירפה המשיבה והמפרטים את מטרת התקנות ככאלה שבאות ליתן בידי המשיבה את כל האינפורמציה החיונית להחלטתה, יתכן ונסיבותיו של מקרה זה חריגות והיו מצדיקות מחילה על "חטאו" של המבקש. שכן – אנו מצויים (כפי שטען ב"כ התובע/המבקש בדיון), בשלב מתקדם של ההליך העיקרי, כאשר מרבית הנתונים הקשורים במבקש, בפגיעה ותוצאותיה ידועים (בכפוף לזכות הח"נ), כאשר ניתנו חוות-דעת המומחים, ולמעשה – ההליכים המקדמיים הכוללים העברת תצהיר תשובות לשאלון וגמ"ס נעשו זה מכבר במסגרת ההליך העיקרי.
ברם – מאחר ולא מצאתי מקום לפסוק תשלום תכוף בתיק זה, לגופה של בקשה וכן מהנימוקים וכפי שאפרט להלן,- איני נדרשת להכריע באופן חד משמעי בשאלה האם יש מקום להכשיר דווקא במקרה זה את העדר הדרישה כדין.

5.
הטעם הנוסף שהעלה ב"כ המשיבה למחיקת הבקשה על הסף הינו פרק הזמן שחלף מאז התאונה ועד הגשת הבקשה (סעיף 3 לתגובה).

לטענתו, משחלפו מאז התאונה למעלה מחמש וחצי שנים ומשלא פורטו בבקשה טעמים מיוחדים המצדיקים את הגשתה כיום, בחלוף פרק הזמן של שנתיים הקבוע בחוק,- אין מקום להזקק לה.

ב"כ המבקש מפנה בתגובה לתקנות ולסמכותו של בית-המשפט להאריך את התקופה הסטטוטורית. כן הוא מפנה, בין היתר לחוות-דעתו של פרופ' גינת. לטענתו, חוות-הדעת מצביעה על כך שהנכות התפקודית גבוהה מאוד וכן כי בשל אופי פגיעתו של המבקש, חלף זמן רב עד אשר המבקש הופנה למסגרת שיקומית ולמד להכיר את מגבלותיו.

10.








א בית משפט שלום 5076/05 אילן ניסים נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 12/02/2006)