פסקי דין על עו"ד דליה סקלאר | פסקי דין על גיא רוזן

35692/05 א     09/05/2006




א 35692/05 עו"ד דליה סקלאר נ' גיא רוזן




בעניין:

{behavior:url(#default#vml);}
{behavior:url(#default#vml);}
{behavior:url(#default#vml);}
{behavior:url(#default#vml);}

1



בתי המשפט


בית משפט השלום תל אביב-יפו
א
035692/05

בש"א 156295/06

בפני
:
כב' השופטת נועה גרוסמן
תאריך:
09/05/2006




בעניין:
עו"ד דליה סקלאר



ע"י ב"כ
עו"ד בר ועו"ד אבניאלי
מבקשת/נתבעת

נ
ג
ד


גיא רוזן



ע"י ב"כ
עו"ד ליכטנשטיין
משיב/תובע

החלטה


כללי:

בפני
בקשה לדחיית התביעה על הסף מכח תקנה 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן:"תקסד"א"), בשל העדר סמכות עניינית. לחלופין, בקשה להורות על העברת התביעה מכח סעיף 79 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984 (להלן:"חוק בתי המשפט") לבית הדין האזורי לעבודה, לו מוקנית, לטענת המבקשת, הסמכות העניינית לדון בתביעה.

רקע:

ביום 30.06.05, המשיב הגיש את התביעה הנוכחית נגד המבקשת. לטענתו, לו ולמבקשת היה עסק משותף, למתן שירותי הגירה, לרבות יעוץ, הכוונה, הכנת טפסים ועבודה מול רשויות הגירה שונות ברחבי העולם ויצוג משרדי הגירה מרחבי העולם בישראל (להלן:"העסק").
עקב נישולו מהעסק, לטענתו, הוא זכאי מאת המבקשת לתשלום סך של 518,000 ₪ בצרוף הפרשי ריבית והצמדה. כן עתר להימנעות מפגיעה בשמו הטוב ולקבלת מטלטליו המצויים במשרד המבקשת.

המבקשת טענה מנגד, בין היתר, כי לא היו בין הצדדים יחסי שותפות, כי אם יחסי עובד-מעביד, המוליכים לקיום הדיון בבית הדין הנכבד לעבודה.

עמדת המבקשת:
לגרסתה של המבקשת, המשיב התחייב לעבוד כמנהל אדמיניסטרטיבי שכיר במשרדה משכשל במילוי תפקידו, סיימה את התקשרותה עימו.
לטענתה, לאור סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט – 1969 (להלן:"חוק בית הדין לעבודה"), לבית הדין לעבודה מוקנית סמכות ייחודית לדון בתובענות שעילתן יחסי עובד-מעביד וכן סמכות ייחודית לדון בשאלת התקיימותם של יחסי עובד-מעביד.
לשיטתה, התביעה הוגשה בחוסר סמכות עניינית ולפיכך, דינה להדחות.

המבקשת גוללה את סיפור הקמת המשרד, בתחילה ע"י עו"ד גנור, עד להעברתו לניהולה. לטענתה, עם פרישתו של מקים המשרד, ולאחר שהובהרו למשיב משמעויות העסקתו כשכיר ומשמעות הקמת עסק משותף, המשיב הסכים להעסקתו כשכיר. ראו סעיפים 12-14 לתצהירה של המבקשת.


המבקשת מוסיפה וטוענת כי מהתנהלות הצדדים עולה כי ביניהם התקיימו יחסי עובד מעביד. לראייה: המשיב קיבל משכורת חודשית באמצעות תלושי שכר , המבקשת ניכתה מס במקור ממשכורתו
ובנוסף, הפרישה עבורו סכומים לקרן השתלמות ולביטוח מנהלים.
המשיב היה נתון למרותה והשתמש בציוד אשר היה בבעלותה, הווה אומר: אף מבחן הפיקוח וההשתלבות התקיים.
זאת ועוד, לטענתה, המשיב אף עמד על זכויותיו הסוציאליות כעובד ולכן הוא מושתק מלהעלות טענות הפוכות.


לשיטתה של המבקשת, למרות שהצדדים הציגו לעיתים את המשיב כשותף בפני
צד ג', אין בכך בכדי לשנות את מעמדו, הנקבע עפ"י הנסיבות.

המבקשת מוסיפה וטוענת, כי אף אם תדחה טענתה כי בין הצדדים היו יחסי עובד-מעביד רגילים, הרי שאין חולק, לשיטתה, כי המשיב היה לכל היותר בגדר שותף המקבל שכר, אשר מעמדו שקול לזה של עובד.

המבקשת, בתשובתה, הוסיפה וטענה כי המשיב לא הציג ראיות ו/או נימוקים אשר יש בהם כדי להכליל את המקרה דנן בין אותם מקרים חריגים


בהם נהיר למעלה מכל ספק כי לא מדובר ביחסי עובד-מעביד ודי בכך בכדי להיעתר לבקשה.

על כל המקובץ לעיל, מושתתת הבקשה דנן, לסילוק התביעה על הסף מחוסר סמכות עניינית, ולחילופין, העברתה לדיון אל בית הדין לעבודה.

עמדת המשיב:

המשיב טוען, כי היחסים בין הצדדים היו יחסי שותפות.
לטענתו, הסיבה היחידה להסתרת מארג היחסים האמיתי בין הצדדים, הייתה בעייתיות היחסים ביניהם לאור כללי האתיקה של לשכת עורכי הדין. ראו סעיפים 6, 19 לתצהירו של המשיב.
לאור הבעייתיות הנ"ל, לטענת המשיב, המסמכים לרבות תלושי השכר שהונפקו, אינם משקפים את שארע בפועל.

המשיב גולל אף הוא, את השתלשלות היחסים בין הצדדים, מן הזוית שלו.
לגרסתו, הקים את העסק יחד עם עו"ד גנור.
לאחר פרישת עו"ד גנור, הפכו הצדדים, לטענת המשיב לשותפים.
זאת, כפי שאף עולה ממכתבי פנייה ללקוחות פוטנציאליים ולאחרים, עליהם חתומים השניים, . ראו סעיפים
14 ,10
לתצהירו של המשיב.

המשיב טוען כי השאלה העומדת להכרעתו של בית המשפט היא האם הצדדים היו שותפים. לגרסת המשיב, אם הכרעתו של בית המשפט בשאלה זו, תהיה חיובית, הרי שבכך תתקבל תביעתו.
לטענתו, המבקשת מנסה להשיג הכרעה בתיק העיקרי באמצעות הכרעה בהליך מקדמי, בניגוד להלכה לפיה אין לקבל בהליך ביניים זמני, הכרעה שיש בה כדי ליתן למבקש את הסעד העיקרי.
לגרסתו של המשיב, סכומי משיכות כספי העסק ע"י הצדדים היו זהים, אך על מנת לא לפגוע במעמדה של המבקשת מול לשכת עורכי הדין, חלקו בשותפות שולם לו על דרך של משכורת ובונוסים. ראו סעיפים 66-67
לתצהירו של המשיב .

זאת ועוד, המשיב סבר , כי מאפייני התנהלות העסק מלמדים על היותו שותף. לדבריו, הוא זה שקבע את תנאי העסקתה של המבקשת, הוא זה שחתם על ההעברה הבנקאית של שכר המבקשת ושל שכרו. הייתה לו זכות חתימה עצמאית בחשבון העסק בבנק והוא אחז בידו כרטיס אשראי ופנקסי שיקים של העסק.
הוא לקח על עצמו התחייבויות אישיות, כדוגמת החתימה על ההסכם מול חברת הניהול של הבנין.
הוא היה אחראי להזמנת השירותים לעסק, ללא כל פיקוח ודאג לצרכיו הכלכליים של העסק, מעל ומעבר לכל שכיר ופיקח על ניהול הנהלת החשבונות של העסק. ראו סעיף 69.3 לתצהירו של המשיב.

המשיב אף הוסיף וטען שהוא זה שנשא בפועל בהפרשות לביטוח המנהלים ולקרן ההשתלמות, שהיו אמורות להשתלם ע"י המעסיק לו היו בין הצדדים יחסי עובד ומעביד. ראו סעיף 69.4 לתצהירו של המשיב.

לשיטתו של המשיב, לו הוא אכן היה עובד, כטענתה של המשיבה, הרי שהיה נחתם עימו הסכם העסקה, כמתבקש עפ"י הדין, דבר שלא היה במקרה דנן. ראוסעיף698 לתצהירו של המשיב.

.
"

"
"
"".








א בית משפט שלום 35692/05 עו"ד דליה סקלאר נ' גיא רוזן (פורסם ב-ֽ 09/05/2006)