פסקי דין על אורי אור |

4173/09 בשפ     21/05/2009




בשפ 4173/09 אורי אור נ' מדינת ישראל




החלטה בתיק בש"פ 4173/09


בבית המשפט העליון


בש"פ 4173/09



בפני
:

כבוד השופט י' דנציגר


העורר:
אורי אור



נ


ג


ד



המשיבה:
מדינת ישראל



ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז מיום 6.5.09 בתמ"ת 3593-03-09 שניתנה על ידי כבוד השופטת ז' בוסתן


תאריך הישיבה:
כ"ו באייר תשס"ט (20.5.09)

בשם העורר:
עו"ד צ' סוחמי
בשם המשיבה:
עו"ד ע' מנחם


החלטה

לפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז (כבוד השופטת
ז' בוסתן
) מיום 6.5.2009 במ"ת 3593-03-09, אשר הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים כנגדו לפי סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן –
חוק המעצרים
).

העובדות לפי כתב האישום

1.

ביום 5.3.2009 הוגש כתב אישום נגד העורר וארבעה נאשמים נוספים הכולל ארבע עשר אישומים הקשורים בעבירות של ייבוא, החזקה וסחר בסמים. על פי הנטען בכתב האישום העורר ויתר הנאשמים לקחו חלק ברשת סמים בינלאומית אשר עסקה בסחר והפצת סמים ברחבי תבל. מתוך כלל האישומים, לעורר יוחס האישום הארבע עשר בלבד.

2.
על פי הנטען באישום הארבע עשר, במהלך חודש נובמבר 2008, או בסמוך לכך, החזיק העורר באירופה סם מסוכן מסוג חשיש בכמות שאינה ידועה למאשימה והעולה על עשרה קילוגרם. במועד שאינו ידוע למאשימה, קשר העורר יחד עם הנאשמים 1-2 קשר להחזקה וסחר בסם מסוכן. במועד שאינו ידוע למאשימה, בעת שהנאשם 1 שהה בארץ, התקשר אליו ישראלי מיפן שזהותו אינה ידועה למאשימה (להלן –
היפני
), וביקש לרכוש ממנו סם מסוכן מסוג חשיש

בכמות של כעשרה קילוגרם לערך, הנמצא באותה עת באירופה בשליטתו וחזקתו של העורר ומי מטעמו (להלן –
הסם
). בסמוך לאחר מכן, פנה הנאשם 1, בעצה אחת עם נאשם 2, אל העורר והציע לתווך בעסקת מכר הסמים בין היפני והעורר. העורר הסכים להצעתו של הנאשם 1 ולאחר מכן התנהל משא ומתן בין הצדדים לעסקת הסמים באשר לתעריף אותו ישלם היפני. במעשים אלו ביצע העורר עבירות של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית - עבירה על סעיף 7 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן –
הפקודה
), קשירת קשר לביצוע פשע
- עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן –
החוק
) וניסיון לסחר בסם מסוכן – עבירה לפי סעיף 13 לפקודה יחד עם סעיף 25 לחוק.

הליכים קודמים
3.
בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשת המאשימה להורות על מעצרו של העורר, כמו גם על מעצרם של יתר הנאשמים, עד תום ההליכים כנגדו. על פי החלטתו של בית המשפט המחוזי בדבר מעצרו של העורר עד תום ההליכים (להלן –
ההחלטה
), עולה כי בדיון שנערך בפני
בית המשפט המחוזי ביום 6.4.2009 הסכים בא כוחו של העורר על קיומן של ראיות לכאורה לאישומים המיוחסים למרשו, תוך שמירת הזכות לטעון לגבי כמות הסם. בנוסף לקיומן של ראיות לכאורה, קבע בית המשפט המחוזי כי מתקיימת בעניינו של העורר עילת מעצר סטטוטורית מכוח סעיף 21(ג)(3) לחוק המעצרים. המחלוקת בין הצדדים בדיון המעצר עד תום ההליכים בפני
בית המשפט המחוזי התגלעה סביב שאלת קיומה של חלופת מעצר הולמת בעניינו של העורר. על פי הסכמת הצדדים הופנה העורר לשירות המבחן כדי שיכין בעניינו של העורר תסקיר מעצר (להלן –
התסקיר
).

4.
מהתסקיר עולה כי העורר הינו בן ארבעים ושמונה, גרוש ואב לילדה בת שלוש עשרה. עוד עולה מהתסקיר כי העורר התקשה להסביר את נסיבות מעצרו וטען כי התנהגות זו אינה אופיינית לו. לטענתו מעולם לא השתמש בסמים. שירות המבחן התרשם כי העורר הינו בעל כוחות תפקודיים חיוביים הבאים לידי ביטוי בשמירה על רצף תעסוקתי ולקיחת אחריות על בתו. העורר אף שב לישראל בעקבות גרושתו ובתו לפני כשלוש שנים מקנדה לאחר שהתגורר שם במשך שבע עשרה שנים. עוד התרשם שירות המבחן כי המעצר וההליך השיפוטי המתנהל כנגד העורר מהווה עבורו גורם מרתיע ומציב לו גבולות, ולפיכך רמת הסיכון הנשקפת מהעורר להישנות עבירות דומות בעתיד הקרוב נמוכה היא. שירות המבחן נפגש עם אחותו של העורר, בת זוגו והוריו שהגיעו במיוחד מקנדה שם הם מתגוררים בעשרים וחמש השנים האחרונות. הוריו של העורר ביקשו לשחררו לחלופת מעצר בבית אחותו, במושב כפר הנגיד, בפיקוחם של בני משפחתו במשך עשרים וארבע שעות ביממה. שירות המבחן התרשם כי בני משפחתו של העורר הינם אנשים נורמטיביים אשר יכולים לשמש כמפקחים ראויים, ולפיכך המליץ לשחרר את העורר למעצר בית בפיקוח בני משפחתו במשך עשרים וארבע שעות ביממה.

5.
מההחלטה עולה כי המדינה טענה שאין לשחרר את העורר לחלופת מעצר. לטענת המדינה, העורר ביצע את העבירות בעת שהיה בארץ, בעוד הסם היה בחו"ל. ביצוע העסקה והשליטה של העורר בסם נעשו באמצעות הטלפון בלבד וכל שהיה צריך כדי להשלים את עסקת הסחר בסמים היא הוראה טלפונית של העורר, ולכן קיימת מסוכנות בהימצאות העורר שלא במסגרת מעצר. מההחלטה עולה כי המדינה הפנתה להאזנות הסתר מהם ניתן ללמוד על שליטת העורר בסם באמצעות הטלפון מחד, ומאידך על מידת הזהירות בה נקט העורר בשיחותיו הטלפוניות, עובדה המצביעה על הקושי בפיקוח עליו. לפיכך, טענה המדינה כי חלופת המעצר המוצעת אינה מאיינת את מסוכנותו של העורר. עוד עולה מההחלטה כי המדינה הפנתה לפסיקה לפיה בעבירות של שרשרת הפצת סם בכמויות ניכרות, הכלל הוא כי יש לעצור נאשמים בעבירות אלו עד תום ההליכים ורק בנסיבות חריגות ניתן לשחררם לחלופת מעצר. כמו כן טענה המדינה, כפי שעולה מההחלטה, כי על פי הפסיקה היעדר עבר פלילי ותסקיר מעצר "חיובי" אינם מהווים נסיבות חריגות המצדיקות שחרור לחלופת מעצר. יתר על כן טענה המדינה כי התסקיר אשר מציג את העורר כאדם נורמטיבי השומר על רצף תעסוקתי אינו משקף את המצב כהווייתו, זאת לאור הודאותיו של העורר במשטרה. עוד עולה מההחלטה כי המדינה טענה כי מרכז חייו של העורר בקנדה, שם גרה משפחתו ואף הוא התגורר שם במשך שבע עשרה שנה וחזר לישראל רק לפני שלוש שנים. מקור פרנסתו אינו ברור. בעבר ייבא חולצות אך העסק כשל וסמוך לפניי מעצרו פתח גלידרייה. כשנשאל על מקורות הכנסתו השיב כי הוא נעזר כלכלית באחותו. נוסף על כן טענה המדינה, כפי שעולה מההחלטה, כי דרכונו של העורר מצביע על נסיעות תכופות לאירופה, בתדירות של אחת לחודשיים, ולדבריו נסיעות אלה הן לצורך הימורים בבתי קזינו. לאור זאת, אם ישוחרר העורר לחלופת מעצר קיים חשש שהוא עלול להימלט מאימת הדין.

6.

10.






מדינת ישראל


מדינת ישראל
11.







בשפ בית המשפט העליון 4173/09 אורי אור נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 21/05/2009)