פסקי דין על ד"ר אילת מזר | פסקי דין על ד"ר אלי בורובסקי | פסקי דין על בתיה בורובסקי |

19142/98 א     07/08/2001




א 19142/98 ד"ר אילת מזר נ' ד"ר אלי בורובסקי, בתיה בורובסקי




בעניין:

1




בתי המשפט

בית משפט השלום ירושלים
א
019142/98


בפני
:
כבוד השופט, אריה רומנוב








ד"ר אילת


מזר
בעניין:

התובעת








נגד






1 . ד"ר אלי בורובסקי

2 . בתיה בורובסקי



הנתבעים








ב"כ התובעת: עו"ד א. ויטנברג ועו"ד ר. חיים
ב"כ הנתבעים: עו"ד ת. בזק-רפפורט ועו"ד א. שורק


פסק דין

1.
התובעת הינה ארכיאולוגית במקצועה. הנתבעים הינם המייסדים והמנהלים של מוזיאון ארצות המקרא ירושלים. בתביעה אותה הגישה התובעת בתיק זה שני ראשים עיקריים:

בראש האחד טוענת התובעת, כי הנתבעים הפרו הסכם אשר, לטענת התובעת, היה קיים בין הצדדים, ואשר על פיו התחייבו הנתבעים לשאת במלוא עלות פרסום ממצאי החפירות הארכיאולוגיות אותן ערכה התובעת, במימון הנתבעים, באתר הפיניקי באכזיב, בשנים 1992 ו-1994.

בראש השני טוענת התובעת, כי בישיבת מועצת המנהלים של המוזיאון אשר נערכה ביום 3.3.95, הוציאה הנתבעת את דיבתה רעה. לטענת התובעת, בכך ביצעה הנתבעת כלפיה עוולה לפי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965.

להלן אדון בטענות התובעת. ואולם קודם לכן, אביא את העובדות הצריכות לעניין. בטרם אעשה כן, אבקש להעיר שתי הערות באשר להליך שהתקיים בפני
.

2.
בהחלטתי מיום 6.7.99 קבעתי, כי הצדדים יגישו תצהירים של עדיהם במקום עדות בחקירה ראשית. בהתאם לכך הגישה התובעת שני תצהירים. את תצהירה שלה ותצהיר נוסף. הנתבעים הגישו שלושה תצהירים. את תצהיר הנתבעת ושני תצהירים נוספים. שמיעת הראיות בתיק נקבעה ליום 7.1.01. ביום 3.1.01, ארבעה ימים לפני המועד שנקבע לשמיעת הראיות, הגישו ב"כ הצדדים הודעה משותפת. בהודעתם הודיעו, כי הגיעו להסדר דיוני אשר בהתאם לו ימשכו הצדדים בחזרה את התצהירים של העדים הנוספים, כך שבפני
בית המשפט יעמדו שני תצהירים בלבד. תצהירה של התובעת, מצד אחד, ותצהירה של הנתבעת, מצד שני. כמו כן הודיעו הצדדים, כי הם מוותרים, הדדית, על חקירת המצהירים. בהחלטתי מאותו יום נתתי תוקף של החלטה להסכמת הצדדים וביטלתי את ישיבת ההוכחות שנקבעה. כמו כן קבעתי, אף זאת בהתאם להסכמת הצדדים, כי על הצדדים להגיש את סיכומיהם בכתב, כפי שאומנם עשו.

3.
ההערה השניה היא, שביום 1.1.01, יומיים לפני שהצדדים הודיעו על ההסכם הדיוני האמור, הגישו הנתבעים בקשה למחיקת חלקים מתצהירי העדות הראשית אותם הגישה התובעת (בש"א 1016/01). התובעת לא הגיבה לבקשה זאת, ככל הנראה בשל ההסדר הדיוני אליו הגיעו הצדדים. בסיכומים אותם הגישו עתרו הנתבעים לכך שאכריע בבקשה. עיקר עניינה של הבקשה נוגע לראש השני בתביעת התובעת, היינו בתביעה לפי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965. אתייחס לענין זה בעת שאבוא לדון בראש תביעה זה.

עיקרי העובדות
:

4.
ראשיתו של הקשר בין הצדדים בשנת 1990, עת פנתה התובעת אל הנתבעים וביקשה לעניין אותם בהצגת ממצאים מחפירה ארכיאולוגית אותה ניהלה בהר הבית, במוזיאון אשר על הקמתו עמלו הנתבעים, ואשר באותו זמן עדיין לא נחנך. הנתבעים נענו לפנייתה של התובעת, והממצאים הוצגו, ועדיין מוצגים, במוזיאון אשר בינתיים הוקם.

5.
בין השנים 90-1988 ניהלה התובעת 4 עונות חפירה באתר אכזיב-דרום. החפירות בוצעו
במימונו של אדם בשם ג'רום ג'וס. ככל הידוע, ממצאי החפירות עדיין לא פורסמו.

התובעת ביקשה לקיים חפירה ארכיאולוגית גם באתר הפיניקי אשר באכזיב-צפון. היא היתה זקוקה למימון הן לצורך ביצוע החפירות עצמן, והן לצורך פרסום הממצאים. בין הצדדים התנהלו מגעים אשר בסיומם הועלו ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים על הכתב, בהסכם פורמלי כתוב וחתום. ההסכם נחתם על ידי הצדדים ביום 22.1.92, ועותק ממנו צורף כנספח א' לתצהירה של התובעת.

בסעיפים א' ו-ב' להסכם מופיעות ההתחייבויות הכספיות אותן נטל על עצמו הנתבע, בשמו של המוזיאון, בכל הנוגע למימון החפירות. בסעיף א' להסכם נקבע, כי המוזיאון יתן לתובעת סך של 15,000$ לצורך מימון החפירות. בסעיף ב' להסכם נקבע, כי המוזיאון יבחן אפשרות לממן את החפירות בסכום נוסף של 15,000$.

בסעיפים ג'-ז' להסכם מופיעות ההתחייבויות אותן קיבלה על עצמה התובעת. וכך נקבע בסעיפים הרלבנטים לענייננו:

"ג.
מנהלת החפירות אילת מזר
מתחייבת שלא לקבל תמיכה נוספת ממקורות אחרים מבלי להיועץ קודם עם ד"ר אלי בורובסקי
ולהגיע עמו להסכמה.
ד.
....

ה.
זכות פרסום המימצאים שמורה לגב' אילת מזר
אשר תציע בראשונה למוזיאון ארצות המקרא להיות המפרסמים.

ו.
גב' אילת מזר
תמליץ בפני
הרשויות ותסייע בכל האמצעים שלרשותה למוזיאון ארצות המקרא לקבל את הממצאים לתצוגה במוזיאון.

ז.
גב' אילת מזר
מצטרפת לשאיפתו של ד"ר אלי בורובסקי
שממצאים יחידים במינם שימצאו בחפירות יוצגו לציבור במוזיאונים בישראל, כאשר עדיפות תינתן לתצוגה
במוזיאון ארצות המקרא. כמו כן גב' מזר שותפה לשאיפתו של ד"ר בורובסקי שבמקרה של ממצאים יותר מכפולים מאותו סוג, חלקם יוצג במוזיאונים בישראל ולגבי חלקם יאופשר למוזיאון ארצות המקרא להשאילם ולהחליפם לצורך תצוגה במוזיאונים אחרים בעולם לכבוד מדינת ישראל ולהעשרת הידע בין העמים."
6.
בהתאם להסכם עליו חתמו הצדדים, ניהלה התובעת בקיץ 1992, בשיתוף עם המכון לארכיאולוגיה של האוניברסיטה העברית בירושלים, את עונת החפירות הראשונה באתר אכזיב-צפון. הנתבעים מימנו את עבודות החפירה, והם מסרו לידי התובעת סך של 30,000$.

במהלך החפירות נחשף במקום אתר "תופת" (קרמטוריום) פיניקי ראשון מסוגו. הממצאים הועברו למוזיאון ארצות המקרא, אשר בחודש מרץ 1993 פתח תערוכה במוזיאון תחת השם: "אתר התופת הפיניקי באכזיב". את הפרסום שהוציא המוזיאון מאוחר יותר לגבי החפירות, אשר נשא את הכותרת "דיווח מחפירות אכזיב
- עדכון", פתח המוזיאון במלים:

"מוזיאון ארצות המקרא ירושלים בשיתוף עם המכון לארכיאולוגיה של האוניברסיטה העברית בירושלים סיימו את עונת החפירות השניה באכזיב-צפון, בראשותה של אילת מזר
..."

7.
מבלי שהדברים הועלו על הכתב או נוסחו בהסכם פורמלי, מימנו הנתבעים גם את עונת החפירות השנייה באתר, אותה ניהלה התובעת שנתיים לאחר עונת החפירות הראשונה, היינו בקיץ 1994. הם נתנו להתובעת לשם כך סך של 37,000$ (או 33,000$), אשר שימשו אותה לצורך ביצוע עונת החפירות השנייה והאחרונה באתר.

8.
בסך הכל שילמו, אפוא, הנתבעים לתובעת, עבור מימון שתי עונות החפירה, סך של 67,000$ (או 63,000$). סכומים אלה שולמו לצורך ביצוע החפירה בלבד, ואין הם נוגעים למחלוקת בתיק זה. כפי שיסתבר להלן, וכפי שנאמר כבר בפתח הדברים, המחלוקת בתיק זה נוגעת למימון פרסום הממצאים שהתגלו ולא למימון החפירה עצמה.

9.
פעולות החפירה באתר הארכיאולוגי הן רק החלק הראשון בעבודתו של הארכיאולוג. החלק השני הוא פרסום הממצאים. בהתאם לסעיף 12(ג) לחוק העתיקות, תשל"ח-1978 יש לפרסם את הממצאים תוך חמש שנים ממועד סיום החפירות. לטענת התובעת, וטענת זו לא נסתרה, שלב הפרסום כולל שני מרכיבים עיקריים: המרכיב האחד הוא, הטיפול המעבדתי שיש לבצע בממצאים. מרכיב זה כולל עבודות עיבוד, תיקון, רפאות, איור, צילום וכיוצא בזה. ככל שניתן להבין, בביצוע עבודות אלה עוסקים בעיקר בעלי מלאכה שונים. המרכיב השני הוא, עבודת המחקר, הכתיבה והעריכה שיש לבצע לצורך הפרסום. בביצוע עבודות אלה עוסקים הארכיאולוגים עצמם. מימון העבודות הדרושות לפרסום הממצאים מחייב, אפוא, הן את מימון עבודות המעבדה והן את מימון עבודתם של הארכיאולוגים.
10.
כזכור, נושא פרסום ממצאי החפירות אוזכר בהסכם עליו חתמו הצדדים ביום 22.1.92. בסעיף ה' להסכם ניתנה למוזיאון "זכות סירוב ראשונה" בכל הנוגע לפרסום הממצאים. נאמר בו, כי "זכות פרסום המימצאים שמורה לגב' אילת מזר
אשר תציע בראשונה למוזיאון ארצות המקרא להיות המפרסמים."

בהתאם להתחייבות אשר הוטלה עליה בסעיף זה, וככל הנראה לא רק בגללה, פנתה התובעת ביום 1.11.93 אל הנתבעים, והציעה להם לשאת בעלות עבודות הפרסום. פנייתה של התובעת אל הנתבעים נעשתה לאחר עונת החפירה הראשונה ועוד בטרם החלה עונת החפירות השניה. המכתב אותו שלחה התובעת צורף כנספח ב-1 לתצהירה. בפסקה השלישית למכתב כתבה התובעת (כפי שהדברים תורגמו מאנגלית ע"י בא כוחה), דברים אלה:

"כפי שהסכמנו, תינתן לכם האופציה הראשונה בהתייחס לכל החלטה הנוגעת לחפירות, לפירסום ולתערוכות של אכזיב. לפיכך אני מגישה לכם הצעה פורמלית, שיכולה להיות מובאת גם בפני
המועצה המייעצת האקדמית של מוזיאון ארצות המקרא, בנוגע לפרסום מיידי של חפירות אכזיב."


בהמשך המכתב פירטה התובעת את הצעתה. היא העלתה שתי אופציות בנוגע לפרסום. האופציה הראשונה, והרחבה, כללה פרסום משותף של הממצאים באתר הדרומי והצפוני. האופציה השניה, המצומצמת יותר, כללה את פרסום ממצאי האתר הצפוני בלבד.

11.
לא הובאה בפני
ראיה על כך שהנתבעים ענו בכתב למכתב זה. מאידך, אין חולק על כך שביום 2.3.94 נערכה פגישה בה נטלו חלק, בין היתר, התובעת והנתבעת. סיכום הפגישה הועלה על הכתב. הוא צורף לתצהירה של התובעת כנספח ד'. בחלק הרלבנטי לענייננו נאמר בו כך:

"2 חפירות האחרונות ממומנות ע"י מוזיאון ארצות המקרא ירושלים. החפירה הנוכחית תהיה בקיץ זה ותתחיל ב-9/7 ותמשך 4 שבועות.
הבאת החומר מחפירות אלו להגשה לדפוס תערך בתוך שנה מסיום החפירה ועלות ההגשה תהיה 10,000$.

מוזיאון ארצות המקרא מוכן לממן את פירסום החפירות של העונות החמישית והששית (היינו, את החפירות שבוצעו במימונם באתר אכזיב-צפון - א.ר.) ולאחר הגשת נתונים ע"י אילת מזר
נבדוק את עלות ההפקה."

12.
ואכן, ביום 19.4.94 שלחה התובעת לנתבעים מכתב ארוך, בו פירטה, בין היתר, את הצעתה בכל הנוגע לעלויות הפרסום. המכתב צורף לתצהירה של התובעת כנספח ג'. נקדים את המאוחר ונאמר, כי בין הצדדים קיימת מחלוקת לגבי תוכנו של המכתב ופרשנותו הראויה;

לטענת התובעת, מקריאת מכתבה עולה, כי הצעתה כללה שלושה מרכיבים:

א.
העמדת חדר לצורכי עבודות המעבדה הדרושות למשך שנה שלמה.

ב.
תשלום סך של 10,000$ עבור עבודות המעבדה הדרושות.

ג.
מימון שכרן של התובעת ועוזרת מחקר נוספת, בשני שליש משרה, למשך שנה שלמה.

מאידך טוענים הנתבעים, כי מקריאת מכתבה של התובעת עולה, כי כל שביקשה התובעת במכתב זה הוא תשלום סכום כולל של 10,000$.


כפי שיסתבר להלן, מחלוקת זו הינה אחת המחלוקות העיקריות שבין הצדדים, והיא תידון בהמשך.

13.
לא הובאה בפני
ראיה על כך שהנתבעים ענו בכתב למכתב זה. מאידך, אין חולק על כך, שהחל מיום 1.9.94, היינו זמן קצר לאחר סיום עונת החפירה השניה, העמיד המוזיאון לרשותה של התובעת חדר עבודה. אין חולק על כך שהמוזיאון שילם את שכרה של התובעת ואת שכרה של עוזרת מחקר שעבדה עימה, במשך ארבעה חודשים. כמו כן אין חולק על כך שבמהלך תקופה זו שילם המוזיאון לבעלי המלאכה השונים אשר טיפלו בממצאים שהתגלו בחפירות, סכום של 5,000 דולר לערך. כך התנהלו העניינים עד ליום 12.1.95, עת נקראה התובעת למשרדה של הנתבעת.

14.
לטענת התובעת, "באותו יום, 12.1.95, הודיעה לי הנתבעת 2, במשרדה, בלי כחל ושרק ובלי שמץ הודעה מוקדמת כי אין בדעת המוזיאון להמשיך את הפרוייקט ו/או את מימונו לרגע נוסף, וזאת, כלשונה:
“because it is unbeneficial project for the museum
"
(סעיף 24 לתצהיר התובעת). לטענת התובעת, היא התבקשה על ידי הנתבעת לפנות לאלתר את החדר אשר הועמד לרשותה, ועל כן היא עזבה את החדר בו ביום.

15.
למחרת היום, היינו ביום 13.1.95, שלחה התובעת מכתב לחברי מועצת המנהלים של המוזיאון. במכתב זה העלתה התובעת את השגותיה על החלטה של הנתבעת. המכתב צורף לתצהירה של התובעת כנספח ה'.

16.
ביום 3.3.95 קיימה מועצת המנהלים של המוזיאון ישיבה בה נדון, בין היתר, עניינה של התובעת. בישיבה נטלו חלק שניים-עשר חברי המועצה, ובהם סבה המנוח של התובעת, הארכיאולוג, פרופ' בנימין מזר ז"ל, אשר נפטר חודשים ספורים לאחר אותה ישיבה. התובעת עצמה לא זומנה לישיבה ולא נטלה בה חלק. לטענת התובעת, במהלך אותה ישיבה הוציאה הנתבעת את דיבתה רעה. זהו הראש השני של תביעת התובעת, בו אדון בהמשך הדברים. מכל מקום, אין חולק על כך שבתום הישיבה הוחלט להקים וועדה בת שלושה חברים אשר תפקידה היה להיפגש עם התובעת במטרה לנסות ו"לפתור את הענין". כמו כן הביעה מועצת המנהלים את דעתה, כי על התובעת לדאוג להשיג מימון חלופי לשם השלמת עבודות הפרסום.

17.
אין חולק על כך שוועדת השלושה לא זימנה את התובעת, וככל הידוע היא לא התכנסה מעולם. ביום 26.8.98, קרוב לשלוש וחצי שנים לאחר שהתקיימה ישיבת מועצת המנהלים של המוזיאון, הגישה התובעת את תביעתה זו. כאמור, לתביעה שני ראשים, אשר אל הראשון שבהם אפנה לדון עתה.

מהות הקשר שבין הצדדים ותוכנו
:

18.
תמצית טענת התובעת היא, כי בין הצדדים נכרת הסכם "רגיל" המבטא "מפגש רצונות" בין שני צדדים בעלי מעמד שווה, אשר כל אחד מהם בחר להתקשר בהסכם עם הצד האחר ממניעיו התועלתניים, וכל אחד מהצדדים ביקש לקדם באמצעות ההסכם את מטרותיו. התובעת מתנגדת נמרצות לטענת הנתבעים כי מדובר במערכת יחסים שבין "נותן ללוקח". היא מתנגדת לטענה כי מדובר במתנה. לטענת התובעת, אל מול האינטרס שלה לקבל מימון לפרוייקט ארכיאולוגי שהיא הייתה חפצה בו, היה לנתבעים אינטרס לקדם את עניינו של המוזיאון שבבעלותם, בעיקר על ידי כך שהמוזיאון, המכיל בעיקר את האוסף הארכיאולוגי הפרטי של הנתבע,
יקבל נופך של מוסד אקדמי הנוטל חלק פעיל בהתרחשות ארכיאולוגית אותנטית.

לטענת התובעת, התחייבותם של הנתבעים ביחס למימון פרסום ממצאי החפירות כללה את שלושת המרכיבים אשר צויינו לעיל, היינו, העמדת מעבדה למשך שנה שלמה, העמדת סכום של 10,000$ לצורך מימון עבודות המעבדה, ובנוסף לכך תשלום שתי משכורות של שני שליש משרה למשך שנה אחת.

לטענת התובעת, החלטת הנתבעים להפסיק את מימון עבודות הפרסום לאחר 4 חודשי עבודה מתוך 12 החודשים שתוכננו, גרמה לכך שהפרוייקט עליו עמלה נקטע באיבו, תוך שנגרמו לה נזקים כבדים. התובעת מבקשת כי בית המשפט יורה לנתבעים לקיים את התחייבותם במלואה וכן יחייב אותם לפצות אותה על הנזקים אשר, לטענתה,
נגרמו לה.

19.
תמצית טענת הנתבעים היא, כי מדובר במקרה מובהק של יחסי "נותן ולוקח". לדבריהם, הם לא ביקשו להפיק ולא הפיקו כל רווח מהכספים שהם העניקו לתובעת. לטענתם, הסיבה העיקרית לכך שהיו מוכנים להעניק לתובעת כספים הייתה יחסי הידידות העמוקים והממושכים שהתקיימו בין הנתבע לבין סבה המנוח של התובעת, פרופ' בנימין מזר ז"ל. סיבה נוספת היא רצונם של הנתבעים לקדם פעילות ארכיאולוגית בישראל.

ככל שמדובר במימון פרסום התגליות טוענים הנתבעים, כי לא הייתה מצידם כל התחייבות. אפילו לא של דולר אחד. לטענת הנתבעים, לאחר תום עונת החפירה השניה הם נתנו לתובעת כספים לצורך עבודות הפרסום מתוך רצון טוב ורוחב לב, ללא כל התחייבות מצידם. לטענתם, בשלב כלשהו, סמוך לראשית שנת 1995, הסתבר להם כי עד לאותו מועד הם הוציאו סך של 10,000$ עבור פרסום התגליות. לדבריהם, באותה עת, כמו גם כיום, הם חשו כי ההוצאות להחזקת המוזיאון ותפעולו, הנופלות כולן על כתפיהם, הופכות להיות כבדות ביותר, ועל כן הם ניסו לקצץ בהוצאות. לטענתם, זה הרקע להחלטתם שלא להוסיף ולממן את פעילותה של התובעת
בכל הנוגע לפרסום ממצאי החפירות.

לטענת הנתבעים, גם אם ייקבע כי הייתה מצידם התחייבות לממן את הוצאות הפרסום, הרי שמדובר בהתחייבות לתת מתנה בעתיד, אשר בהתאם להוראת סעיף 5(א) לחוק המתנה, תשכ"ח-1968 טעונה מסמך בכתב. לטענת הנתבעים, כיוון שאין מסמך בכתב, ההתחייבות
–
גם אם ייקבע שהייתה כזאת
–
היא חסרת תוקף.





"
36.
38.

:








א בית משפט שלום 19142/98 ד"ר אילת מזר נ' ד"ר אלי בורובסקי, בתיה בורובסקי (פורסם ב-ֽ 07/08/2001)