פסקי דין על בית שוקן להוצאת ספרים בע"מ | פסקי דין על פרופ' דן לאור | פסקי דין על מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל | פסקי דין על צומת ספרים ואח' |

1639/08 א     31/05/2009




א 1639/08 בית שוקן להוצאת ספרים בע"מ נ' פרופ' דן לאור, מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, צומת ספרים ואח'




בעניין:

24



בתי המשפט


בית-המשפט המחוזי בתל אביב-יפו
לפני כבוד השופט ד"ר עמירם בנימיני
ת.א.
001639/08





בית שוקן להוצאת ספרים בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד ט' ליבליך וא' יצחקי
בעניין:




התובעת




- נ ג ד -





1. פרופ' דן לאור


ע"י ב"כ עוה"ד י' עבאדי וע' רוזנברג

2. מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל
– עמותה רשומה

ע"י ב"כ עוה"ד ג' שר וי' פטובי

3. צומת ספרים
4. הוצאת בית עלים חברה להפצה בע"מ







הנתבעים


פסק - דין
א.
רקע עובדתי

1
.
האם הפרו הנתבעים זכויות יוצרים של התובעת בביוגרפיה שכתב נתבע 1 על הסופר הדגול ש"י עגנון ז"ל, בכך שהזמינו, כתבו, הפיצו ומכרו ביוגרפיה נוספת על עגנון? זהו עיקרה של התביעה שלפני, במסגרתה מבקשת התובעת צו מניעה שיאסור על הנתבעים להפיץ, לשווק ולמכור את הספר הנטען כמפר, וכן פיצוי כספי בסך של 200,000 ש"ח. שאלה נוספת שיש להכריע בה היא האם הפר נתבע 1 את ההסכם שכרת עם התובעת, במסגרתו העביר לה את זכויות היוצרים בביוגרפיה הראשונה שכתב על עגנון, והאם חזרו זכויות היוצרים בספר לנתבע 1 לאור תנאי ההסכם.

2
.
התובעת הינה הוצאה לאור המתמחה בספרות עברית עולמית, ספרי עיון ופוליטיקה, יהדות וציונות, משפטים, פילוסופיה, היסטוריה ועוד. הנתבע 1 (להלן: "לאור") הינו פרופ' לספרות עברית באוניברסיטת תל אביב, העוסק זה עשרות שנים בחקר תולדות חייו וכתביו של עגנון. הנתבעת 2 הינה עמותה שיזמה הוצאה לאור של סדרת ביוגרפיות אודות גדולי הרוח והיצירה בתולדות עם ישראל, בעריכת פרופ' אבי רביצקי. נתבעות 3-4 הן, בהתאמה, רשת חנויות ספרים וחברה להפצת ספרים. השתיים לא הגישו כתבי טענות כלשהם, ומהשלמת הטיעון שהגישו נתבעים 1-2 עולה כי הן הורידו מן המדפים את הספר הנטען כמפר.

3
.
ביום 8.10.96 חתמו התובעת והנתבע 1 על הסכם (להלן: "ההסכם"), לפיו העביר לאור לתובעת את זכויות היוצרים בביוגרפיה שחיבר והנושאת את השם "חיי עגנון" (להלן: "הספר הראשון"). סעיף 10 להסכם קובע כי: "עם חתימת ההסכם עוברות
לרשות
ההוצאה כל הזכויות (
copyright
) על ההוצאה של הספר הנ"ל הן בשפה העברית והן בשפה הלועזית
". עוד קובע הסעיף כי: "המחבר אינו רשאי להרשות לאיזה שהוא צד שלישי להדפיס מהדורות חדשות של הספר הנ"ל או להדפיס קטעים ממנו". זאת ועוד, סעיף 15 להסכם קובע כי המחבר מתחייב להציע להוצאה כל ספר חדש אשר ירצה להוציא לאור. מנגד, קובע סעיף 16 להסכם כי: "המחבר רשאי לדרוש מן ההוצאה להוציא לאור מהדורה מחודשת של הספר שנתיים לאחר שהמהדורה הקודמת אזלה מן השוק. במקרה שההוצאה לא תיגש להכנת מהדורה חדשה במשך שנה אחת לאחר קבלת ההודעה הנ"ל, יתבטלו זכויות ההוצאה על הספר הנ"ל ויחזרו אל המחבר" (נספח א' לתצהירה של רחל אידלמן, המוציאה לאור של התובעת – להלן: "אידלמן").

4
.
בתצהירו הבהיר לאור כי הספר הראשון הינו ביוגרפיה מקיפה של עגנון, שהיא פרי עבודת מחקר והוראה במשך עשרות שנים, וכי כתיבת הספר עצמו ארכה כחמש שנים. מדובר בספר החובק 774 עמודים, ואשר עומד בכל הכללים של מחקר מדעי. הוא מכיל אפראט מדעי מפורט, לוח כרונולוגי, ביבליוגרפיה, רשימה מפורטת של מקורות ארכיונים, תיעוד ועיתונות, וכן מפתחות. עוד הבהיר לאור כי הספר נכתב ביוזמתו, ללא מעורבות כלשהי של התובעת, וכי כתב-היד הוגש לתובעת בשלמותו, לאחר סיום העבודה עליו בשנת 1996. חלקה של התובעת בכתיבת הספר הראשון הסתכם בכך שהיא איפשרה ללאור גישה לארכיונו של ש.ז. שוקן בירושלים ולארכיון ההוצאה בתל-אביב (סעיפים 4-5).

5
.
הספר הראשון יצא לאור בשנת 1998, ובמהלך השנים נמכר בכמה אלפי עותקים. סך הכל הדפיסה התובעת עד לשנת 2007 כ- 4,400 עותקים מן הספר, בשלוש הדפסות שונות (מסמך 8 למסמכי התובעת). כפי שעולה מן המסמך הנ"ל, בשנים 1998-2004 נמכרו 3,750 עותקים מן הספר, כאשר בתקופה זו אף ארעה שריפה במחסני התובעת אשר כילתה 640 עותקים של הספר. עד תום שנת 2004 נותרו במחסני התובעת עותקים בודדים בלבד של הספר.

6
.
במסגרת סדרת הביוגרפיות שמוציאה הנתבעת 2 לאור, פנו נציגיה (וביניהם עורך הסדרה – פרופ' אבי רביצקי) ללאור, על מנת שיכתוב ספר על עגנון. מתצהירו של צבי
יקותיאל, מנכ"ל הנתבעת 2 (להלן: "יקותיאל"), עולה כי תחילה דחה לאור את הצעת הנתבעת 2. אך בסופו של דבר התרצה לאור, וביום 19.10.06 חתם על הסכם עם הנתבעת 2 בו הוסכם כי יכתוב ביוגרפיה על חיי עגנון (להלן: "הספר החדש"), וכי זכויות היוצרים בספר זה תהיינה שייכות לנתבעת 2 (סעיפים 2-3 לתצהיר יקותיאל). במסגרת הסכם זה הצהיר לאור כי הספר הוא יצירה מקורית, וכי הוא בעל זכויות היוצרים היחיד של הספר, וכי לא העניק בכל דרך שהיא את הזכות להוציא לאור את הספר, או חלק ממנו, לכל גורם אחר (נספח א' לתצהיר יקותיאל). נוכח הצהרה זו של לאור, שלחה לו הנתבעת 2 הודעת צד שלישי במסגרת כתב ההגנה שהגישה בתיק זה (לאור לא הגיש כתב הגנה להודעה זו).

7
.
הספר החדש, אשר יצא לאור בחודש מאי 2008, קצר בהרבה מן הספר הראשון וכולל 205 עמודים בלבד. הספר אינו כולל הערות ומפתחות, להוציא רשימת קורות חיים וביבליוגרפיה קצרות. לאור הבהיר בתצהירו כי בניגוד לספר הראשון, המיועד לציבור של חוקרים וקוראים מיומנים ומעמיקים, הרי שהספר החדש הינו חיבור עממי, קצר ונגיש לכל, המיועד לקהל המבקש לרכוש ידע בסיסי וראשוני על עגנון. זאת ועוד, בספר החדש נעשה שימוש בחומרים ובמחקרים חדשים שהִתּוספו במהלך עשר השנים שחלפו מאז יצא לאור הספר הראשון. גם המבנה של שני הספרים שונה, הדגשים שהושמו בהם על ארועים שונים בחיי עגנון הינם שונים, וכך גם שמות הפרקים (סעיפים 6-9 לתצהיר לאור).
לאור תאר בתצהירו את תהליך יצירתו של הספר החדש, והדגיש כי הספר לא הועתק מן הספר הראשון, אלא נכתב באופן עצמאי לגמרי, תוך הסתמכות על הידע האישי הרב שצבר במשך עשורים של מחקר והוראה אודות עגנון. לאור ציין כי רק לעיתים נדירות במהלך כתיבת הספר החדש נעזר בספר הראשון, כמו גם בפרסומים אחרים שלו אודות עגנון, על מנת לוודא עובדות מסויימות (סעיף 11).

8
.
ביום 24.5.08 התקשרה אידלמן ללאור על מנת ליידע אותו בדבר הדפסת מהדורה חדשה של הספר הראשון. בשיחה זו סיפר לה לאור כי עתיד לצאת לאור בימים הקרובים הספר החדש, באמצעות הנתבעת 2, ואף הוא עוסק בתולדות חיי עגנון. אידלמן מחתה על כך בפני
לאור, ובהמשך גם בפני
המנכ"ל של נתבעת 2, מר יקותיאל, וטענה כי מדובר בהפרה של זכויות היוצרים של התובעת בספר הראשון. בנסיבות אלו, ומכיוון ששבוע הספר עמד בפתח, הגישה התובעת בקשה דחופה לצו מניעה זמני במעמד צד אחד, עוד בטרם הוגש כתב התביעה (בש"א 11062/08).

9.

סגן הנשיא, כב' השופט י' זפט, דחה את הבקשה למתן צו מניעה במעמד צד אחד, וזימן את הצדדים לדיון בפני
ו, כשהוא מורה לתובעת להגיש כתב תביעה עובר למועד הדיון שנקבע. במהלך הדיון בבקשה נענו הצדדים להצעת בית המשפט לפיה פסק הדין בתיק יינתן על סמך החומר המונח לפניו, לרבות זה שהוגש במסגרת הבקשה, והצדדים יהיו רשאים להגיש מסמכים נוספים מטעמם וכן השלמת טיעון (ראה החלטה מיום 25.11.08). כך אכן עשו הצדדים. לא אסתמך על טענות עובדתיות שנטענו בסיכומי הצדדים, ואשר אינן נתמכות בתצהיר או במסמכים שהוגשו.

ב
.
טענות הצדדים

10
.
לטענת התובעת, הספר החדש הינו "יצירה נגזרת אסורה" של הספר הראשון. התובעת מודעת לכך שעובדות
ונתונים ביוגרפיים אינם מוגנים, כשלעצמם, בזכות יוצרים. אך היא סבורה כי לאור העתיק מן הספר הראשון גם את צורת הביטוי של אותם עובדות ונתונים, שהיא מוגנת. לטענתה, הספר החדש מכיל ציטוטים, רעיונות וקטעים שלמים אשר נלקחו מהספר הראשון, חלקם באופן זהה ללא עריכה, וחלקם באופן מתומצת. כמו כן, שמו של הספר החדש "ש"י עגנון" דומה דימיון רב לשמו של הספר הראשון "חיי עגנון". הספר החדש אינו מכיל כל תוספת יצירתית מקורית המקנה לו אופי שונה מזה של הספר הראשון, ולאור לא השקיע כל מאמץ בחיבורו, אלא הסתמך על הספר הראשון, באופן שהספר החדש הינו למעשה תימצות או תקציר של הספר הראשון. לביסוס טענותיה אלו ערכה התובעת השוואה בין קטעים שונים בספר הראשון ובספר החדש, מהם עולה,
לגישתה, כי הספר החדש מהווה הפרה של זכויות היוצרים בספר הראשון.

עוד טוענת התובעת כי לאור הפר את הוראות ההסכם עמה ונהג שלא בתום לב, וכי יש לה גם עילת תביעה של גרם הפרת חוזה נגד נתבעת 2. בסעיף 14 להסכם התחייב לאור להפנות אל התובעת צדדים שלישיים אשר יפנו אליו על מנת לקבל רשות להדפיס את הספר בחלקו או בשלמותו, או על מנת לעשות בו כל שימוש אחר, ובסעיף 15 התחייב לאור להציע תחילה לתובעת כל ספר חדש אשר ירצה להוציא לאור. לטענת התובעת, הוראת סעיף 15 מקנה לה "זכות קדימה" בספר החדש, וזכות זו הופרה על ידי לאור. לאור אף נהג בחוסר תום לב כאשר הסתיר מן התובעת את המגעים שהתנהלו בינו לבין הנתבעת 2 ואת כתיבת הספר החדש עבורה.

אשר לנזקים שנגרמו לה, טוענת התובעת כי מאחר והספר החדש יצא לאור עם פתיחתו של שבוע הספר, ומאחר והספר החדש קצר וזול באופן משמעותי מספרה של התובעת, נגרם לה נזק חמור וממשי בהיבט של פגיעה בהכנסותיה. מלבד הנזק הכלכלי נגרמו לתובעת, לטענתה, נזקים נוספים הן בשל הפרת זכויות היוצרים ופגיעה בזכותה הקניינית והן בשל הפרת האמון החמורה. התובעת מעריכה את נזקיה בסכום גלובלי של 200,000 ש"ח.

11
.
הנתבעים 1-2 טוענים כי התובעת לא הוכיחה שהספר החדש מפר את זכויות היוצרים שלה בספר הראשון. לגישתם, אין מדובר ביצירה נגזרת. להיפך, בחינת ההשוואה שערכה התובעת בין הספר הראשון לספר החדש מעלה שוני מהותי בין שני הספרים, הן במילים בהן בחר הנתבע לעשות שימוש, הן בדרך ההתנסחות של הארועים המתוארים בספרים, והן באופן הביטוי הייחודי. הנתבעים מדגישים את העובדה שזכות היוצרים בביוגרפיה הינה מטבעה מצומצמת, שכן היא איננה חלה על העובדות והנתונים המהווים בסיס לה, אלא רק על אופן ביטויים, וכי גם אופן ביטויים של עובדות ונתונים אלו הינו, מטבע הדברים, מוגבל. הנתבעים טוענים כי על מנת להוכיח הפרה של זכות יוצרים על התובעת להראות העתקה של חלקים ממשיים ומהותיים מהספר הראשון, וכי בחינת הדימיון בין הספרים צריכה להיעשות על פי מכלול הספר, ולא באמצעות השוואה של קטעים נבחרים מתוכו. אשר לנטל הראיה, טוענים הנתבעים כי הדימיון בין הספרים איננו כזה המצדיק היפוך הנטל במקרה דנן.

פרופ' לאור טוען כי התובעת לא הדפיסה עותקים חדשים של הספר הראשון במשך 8 שנים, אף שהספר אזל מן המדפים; בשנת 2002 נותרו במחסני התובעת רק 135 עותקים של הספר. משסרבה התובעת לפניותיו של לאור להדפיס עותקים חדשים של הספר, התקיימו תנאיו של סעיף 16 להסכם וזכויותיה של התובעת בספר התבטלו ושבו אל לאור. אשר לטענת התובעת לפיה לאור התחייב בסעיף 15 להסכם ביניהם להציע לה כל ספר חדש שירצה להוציא לאור, מבהיר לאור כי הספר החדש הינו יוזמה של הנתבעת 2 ולא שלו, וכי
אין תחולה במקרה זה לסעיף 15 הנ"ל.

אשר לנזקים הנטענים על ידי התובעת, טוענת הנתבעת 2 כי הטענה בדבר פגיעה במכירות התובעת הינה סתמית, וממילא טענה התובעת כי מאז שנת 2002 נמכרו על ידה בכל שנה עותקים בודדים של הספר, ולכן נזקיה אינם יכולם להיות גדולים. כמו כן, טוענת הנתבעת 2 כי התובעת לא הצליחה להוכיח קשר סיבתי בין הוצאתו לאור של הספר החדש לבין הירידה הנטענת במכירותיה. להיפך, מעיון בדוחות המכירה של התובעת עולה כי במהלך 20 הימים שלאחר הוצאתו לאור של הספר החדש נמכרו 11 עותקים של הספר הראשון – יותר מסך המכירות בשנת 2006 ויותר מן הכמות היחסית שנמכרה באותה תקופה בשנת 2007.

הנתבעת 2 טענה, לחלופין, כי אם ייקבע שהספר החדש מפר זכות יוצרים של התובעת בספר הראשון, הרי שיש לראות בה "מפר תמים" ולפטור אותה מתשלום פיצויים. הנתבעת 2 ידעה אמנם כי לאור הוציא בעבר ביוגרפיה אודות עגנון בהוצאת שוקן, ואולם הסתמכה על הצהרתו במסגרת ההסכם עימה, לפיה בהוצאת הספר החדש אין משום הפרת זכויות יוצרים של צד שלישי כלשהו. לאור אף התחייב לשפותה במידה ותוגש נגדה תביעה בגין הפרת זכות יוצרים. בנסיבות אלו לא היתה לנתבעת 2 סיבה לחשוד כי זכויות היוצרים ביצירה נתונות לתובעת. לכן טענה הנתבעת 2 כי אם תחוייב בתשלום פיצוי כלשהו לתובעת, אזי היא זכאית לשיפוי מלא מפרופ' לאור.

ג.

דיון ומסקנות

1
.
הבעלות בזכויות היוצרים בספר הראשון

12
.
סעיף 16 להסכם בין לאור לתובעת קובע כדלקמן:

"המחבר רשאי לדרוש מן ההוצאה להוציא לאור מהדורה מחודשת של הספר שנתיים לאחר שהמהדורה הקודמת אזלה מן השוק. במקרה שההוצאה לא תיגש להכנת מהדורה חדשה במשך שנה אחת לאחר קבלת ההודעה הנ"ל, יתבטלו זכויות ההוצאה על הספר הנ"ל ויחזרו אל המחבר".

מכאן, שאם נכונה טענת לאור לפיה סרבה התובעת במשך שנים להוציא לאור את הספר הראשון, הרי שזכויות היוצרים בו כלל אינן שייכות עוד לתובעת. במקרה זה, יש לדחות את התביעה בעילה של הפרת זכות יוצרים, בין אם נכונה טענת התובעת לפיה הספר החדש הינו יצירה נגזרת של הספר הראשון, אשר מהווה הפרת זכות היוצרים שמקנה הספר הראשון, ובין אם לאו.

13.

לאור טען בתצהירו כי כשלוש שנים לאחר הופעתו של הספר הראשון בשנת 1998 אזלו כל העותקים הימנו, ומשלא הודפס עוד על ידי התובעת - נעלם מחנויות הספרים (סעיף 13). משנוכח לאור כי הספר אינו נמצא בחנויות, ולאחר שקיבל פניות מאנשים שונים שהיו מעוניינים לרכוש את הספר, פנה לאור אל התובעת מספר פעמים בבקשה להדפיס את הספר מחדש, ואף הציע להשתתף במימון ההדפסה החדשה, אך נדחה בטענה שלספר אין ביקוש. הספר אזל מן המדפים ונעלם מחנויות הספרים במשך 6 שנים (סעיפים 14-16). לאור לא נחקר על תצהירו והמצהירה מטעם התובעת, גב' אידלמן, לא התייחסה כלל לנושא זה בתצהירה. התובעת גם לא הגישה תצהיר תשובה בתגובה לתצהירו של לאור בבקשה לסעד זמני. התובעת טענה, בהשלמת הטיעון מטעמה, כי כמות הספרים שהודפסה היתה גדולה מן הביקוש לספר, וכי נוכח הביקוש הנמוך נותרו במחסניה למעלה מאלף עותקים של הספר (סעיף 9 להשלמת הטיעון). אולם טענה זו, שאינה נתמכת בתצהיר, אינה עולה בקנה אחד עם הנתונים שסיפקה התובעת עצמה במסמכים שצורפו מטעמה, כפי שיבואר בהמשך. זאת ועוד, מגרסת התובעת לא ברור כמה עותקים של הספר היו אותה עת בחנויות הספרים, ודומני כי צודקים הנתבעים כאשר הם מפרשים את הביטוי "אזל מן השוק" שבסעיף 16 להסכם כמתייחס להעדרם של עותקים של הספר מחנויות הספרים, ולא ממחסני התובעת.

טענתה של התובעת כי לא היה ביקוש לספר הראשון אף היא נשמעת בלתי מבוססת. בשנת 2007 הדפיסה התובעת מהדורה נוספת של הספר, בכריכה רכה, ב-100 עותקים, ומכרה 93 עותקים. ב-28.4.08 הדפיסה התובעת 100 ספרים נוספים, גם הפעם בכריכה רכה, ומכרה עד ליום 22.6.08 17 ספרים. נתונים אלה מלמדים כי קיים ביקוש לספר הראשון, אם כי מוגבל בהיקפו.

14
.
אין לפני תיעוד של פניות בכתב של לאור לתובעת עד לשנת 2006, ואולם סעיף 16 להסכם לא קבע כי על הפניות להיות בכתב דווקא. מנוסחן של ההתכתבויות בין לאור לבין גב' אידלמן משנת 2006 (מסמך 3 לתיק המסמכים של התובעת), ברור כי לאור פנה אל התובעת גם קודם לכן בבקשה להדפיס עותקים חדשים של הספר ונדחה. במכתבו של לאור לתובעת מיום 28.6.06 (נספח ו' לסיכומי התובעת) הוא ממש מתחנן בפני
ה להדפיס עותקים נוספים של הספר, לאור פניות רבות שהוא מקבל מאנשים שהופתעו לגלות שלא ניתן למצאו בחנויות. לאור כותב לתובעת: "אני באופן אישי חש מאוד פגוע מכך שההוצאה נמנעת זה קרוב לשנתיים מלהדפיס מחדש את הספר, ולו במספר מוגבל של עותקים", ואף מציע להשתתף במימון הדפסה זו. ברור ממכתב זה שלאור דרש מן התובעת במשך כשנתיים להדפיס מהדורה חדשה של הספר. למעשה, התובעת לא הכחישה כי לאור פנה אליה במהלך השנים בבקשות להדפיס מהדורות נוספות של הספר. כל שטענה בהקשר זה היה כי הספר מעולם לא אזל מן השוק. רק ביום 6.3.07 נענתה התובעת לדרישת לאור, והציעה להדפיס מהדורה חדשה של 100 ספרים בכריכה דקה, ולאור הסכים לכך (נספח ח' לסיכומי התובעת).

התובעת טענה עוד כי כאשר הודיעה ללאור במרץ 2007 על כוונתה להדפיס 100 עותקים נוספים של הספר הראשון, נתן לאור הסכמתו לכך ולא טען כי זכויות היוצרים בספר הראשון שבו לבעלותו. אינני רואה בעובדה זו ראיה לכך שלאור ויתר על זכויותיו. סעיף 16 להסכם, שנוסח על ידי התובעת (סעיף 5 לתצהיר לאור), קובע כי במקרה הנדון "יתבטלו זכויות ההוצאה על הספר הנ"ל ויחזרו למחבר". מדובר בתוצאה משפטית המתרחשת מאליה עם קיום התנאים שפורטו בסעיף, ואשר איננה דורשת מתן הודעה מצד המחבר. אין לראות בהסכמתו של לאור להדפסת 100 עותקים נוספים של הספר משום ויתור על זכות היוצרים בספר, אם אכן זו שבה אליו מכוח סעיף 16 להסכם. סופר עשוי להסכים להדפסה שכזו בלא כל קשר לשאלת הבעלות בזכויות, מתוך ידיעה שהוא עצמו איננו יכול לבצע הדפסה זו או לממן אותה.

15
.
חרף האמור לעיל, נותרו בלבי ספקות של ממש בנוגע לקיום יסודות סעיף 16 להסכם, לאור המסמכים שהגישה התובעת עם השלמת טיעוניה, על-פי ההסכמה הדיונית שבין הצדדים. סעיף 16 דורש קיומם של שני תנאים לצורך השבת הזכויות בספר למחבר: האחד - חלוף שנתיים ימים מן המועד בו דרש המחבר מן ההוצאה להוציא מהדורה מחודשת, לאחר שהמהדורה הקודמת אזלה מן השוק; והשני - ההוצאה "לא ניגשה
להכנת מהדורה חדשה" במשך שנה לאחר קבלת ההודעה הנ"ל. מן הדו"חות שהגישה התובעת לגבי כמות הספרים שנמכרה בכל שנה וכמות הספרים שנותרה בידיה (נספחים 8-10 בתיק המסמכים שהגישה), ניתן ללמוד כי עד חודש ספטמבר 2004 נמכר עדיין הספר הראשון, אם כי בכמות מצומצמת. בשנת 2003 נמכרו 80 ספרים, בשנת 2004 נמכרו 39 ספרים (למעשה גם בשנת 2005 נמכרו 3 ספרים, ואפילו בשנת 2006 נמכרו 4 ספרים). מכאן ניתן להסיק שאין לומר, כלשונו של סעיף 16 להסכם, כי "המהדורה הקודמת אזלה מן השוק" עד לחודש ספטמבר 2004. מסקנה זו מתיישבת עם מכתבו של לאור מחודש יוני 2006 (נספח ו' לסיכומי התובעת), בו טען כי "ההוצאה נמנעת זה קרוב לשנתיים מלהדפיס מחדש את הספר". אם הספר לא אזל מן החנויות, שהרי הוא עדיין נמכר בכמה עשרות עותקים לפחות עד אמצע שנת 2004 - לא היה זכאי לאור לדרוש על פי סעיף 16 להסכם לגשת להכנת מהדורה חדשה לפני אמצע שנת 2006. אכן, מכתבו הנ"ל לתובעת מחודש יוני 2006 הינו דרישה תקפה על פי סעיף 16 להסכם. אלא שלאחר דרישה זו היה עליו להמתין עוד שנה בטרם ישובו הזכויות אליו, אם היה מתברר שבשנה זו לא ניגשה התובעת להכנת מהדורה חדשה. אך מסתבר שבחודש מרץ 2007 סיכמו התובעת ולאור על הוצאת מהדורה חדשה, בכריכה דקה, בהיקף של 100 ספרים (נספח ח' לסיכומי התובעת). ביום 24.5.08 הודיעה התובעת ללאור על כך שהודפסה מהדורה חדשה (סעיף 6 לתצהיר אידלמן). מכאן נראה, על פי הראיות המוגבלות שהציגו הצדדים בפני
י, שלא ניתן לקבוע כי נתמלאו תנאי סעיף 16 להסכם.

סיכומו של דבר
: ניתן להבין את התרעומת שהביע לאור בתצהירו ובמכתביו על כך שהתובעת לא דאגה לכך שהספר הראשון יודפס במהדורה מחודשת בכמות ראויה, לאחר שלמעלה ממחצית מן המהדורה שהודפסה בשנת 1999 כלתה בשריפה. מאמין אני ללאור שהיה ביקוש לספר, ושהיה קשה להשיגו. גם מנתוני התובעת עולה כי בשנים 2004-2003 נותרה במחסניה כמות מצומצמת של ספרים. אין מחלוקת שהתובעת לא הוציאה מהדורה נוספת מאז מהדורת 1999, ועד למהדורה המצומצמת מאוד של 100 ספרים בכריכה דקה בשנת 2007. לאור התחנן בפני
התובעת להדפיס
מהדורה חדשה, ואף הציע להשתתף במימונה. עם זאת, העובדה היא שכמה עשרות עותקים של הספר נמכרו עד אמצע שנת 2004, ועל פי תנאי סעיף 16 להסכם די בכך כדי לשלול את הטענה שהספר "אזל מן השוק" עד לאותה עת. לכן במועד בו התקשר לאור עם הנתבעת 2 בהסכם להוצאת הספר החדש (אוקטובר 2006), נותרו זכויות היוצרים בספר הראשון בידי התובעת, וכך גם היה המצב בעת שלאור כתב את הספר החדש והנתבעת 2 הוציאה אותו לאור בשנת 2008. לכן, יש לברר האם כתיבת הספר החדש והפצתו מהווים הפרת זכות היוצרים בספר הראשון.

2.
הספר החדש: העתקה ויצירה נגזרת של הספר הראשון או שמא יצירה חדשה

16
.
התובעת טוענת, כאמור, כי זכות היוצרים בספר הראשון שייכת לה, וכי הספר החדש מהווה "יצירה נגזרת אסורה" של הספר הראשון. הספר החדש הינו, לטענתה, "חזרה על עיקרו של הספר המקורי... תוך כדי נטילת קטעים שלמים, ציטוטים ורעיונות מהספר המקורי ועיבודם ל'יצירה חדשה' בניגוד לחוק". לשם ביסוס טענתה הנ"ל ערכה התובעת השוואה בין שני הספרים, המלמדת, לגישתה, כי זכויות היוצרים בספר הראשון הופרו. פרופ' לאור, טוענת התובעת, "מתאר את קורות חייו של ש"י עגנון באותו האופן כפי שעשה בספר המקורי. פרופ' לאור לא השתמש בצורת ניסוח חדשה, לא באופן התבטאות שונה, לא בזווית ראיה אחרת, פרופ' לאור ניגש אל המוגמר העתיק, 'שכתב' וקיצר את הספר המקורי". הנתבעים, לעומת זאת, טוענים כי הדימיון בין שני הספרים מתמצה בעובדות הביוגרפיות הנוגעות לקורות חייו של עגנון, שהן בגדר נחלת הכלל ואינן מוגנות בזכויות יוצרים, בעוד שאופן הביטוי של עובדות אלו בספר הראשון ובספר החדש - אשר רק עליו מגינים דיני זכויות היוצרים - איננו דומה כלל.

17.

טענותיה המשפטיות של התובעת בעילה המבוססת על זכות יוצרים אינן לגמרי
קוהרנטיות. התובעת טענה כי הראיה לכך שהספר החדש הינו "יצירה נגזרת אסורה" של הספר הראשון נעוצה בכך שהספר החדש אינו מכיל "תובנה יצירתית משמעותית ומקורית". אולם, "יצירה נגזרת" לפי סעיף 16 לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007 (להלן: "החוק") הינה "יצירה מקורית המבוססת באופן מהותי על יצירה אחרת" (החוק החדש חל על המקרה דנא לאור הוראת סעיף 78 לחוק, וגם התובעת מבססת תביעתה על חוק זה). לכן, אם טוענת התובעת שהספר החדש מהווה "יצירה נגזרת" של הספר הראשון – טוענת היא בהכרח שהספר החדש מהווה "יצירה מקורית", כמשמעותה בסעיף 16 לחוק. דרישת המקוריות בהקשר זה - משמעותה שהיוצר לא העתיק יצירה קיימת, אלא הוסיף תוספת שמקורה בו, ולצורך כך די ברמת מקוריות מועטה (ראה: א' פישמן-אפורי, היצירה הנגזרת בדיני זכויות יוצרים (תשס"ה-2005), בעמ' 180-190, וכן ראה פסיקת בית המשפט העליון שצוטטה בהחלטתי בת.א. (ת"א) 1428/03 אייל לוין נ' גלריה גורדון בע"מ ואח'
, תק-מח 2003(4) 2122, עמ' 2129).

גם אם מדובר ביצירה נגזרת בעלת מקוריות - עדיין יכולה התובעת לבסס טענה של הפרת זכות יוצרים, שכן עשיית יצירה נגזרת ופרסומה מהווים הפרה של זכות היוצרים ביצירה הראשונית שהיא מתבססת עליה, אם היצירה הנגזרת נעשתה ללא הסכמת הבעלים של היצירה הראשונית. הזכות לעשות יצירה נגזרת ולפרסמה שמורה בלעדית לבעלים של זכות היוצרים ביצירה הראשונית שממנה נגזרה (סעיף 11(6) לחוק). ודוק: מי שעושה יצירה נגזרת ללא הסכמת הבעלים של היצירה המקורית מפר את זכות היוצרים ביצירה הראשונית, גם אם יצר יצירה שהיתה ראויה להגנת זכות יוצרים כ"יצירה נגזרת" לו נעשתה בידי הבעלים של היצירה המקורית או בהסכמתו. אדם המעבד ספר לסרט יוצר יצירה נגזרת הראויה, בעיקרון, להגנת זכות יוצרים. אם הדבר נעשה בידי בעל זכות היוצרים בספר – הוא יהיה גם בעל זכות יוצרים נפרדת ועצמאית בסרט; אם הדבר נעשה ללא הסכמתו - יהווה הדבר הפרת זכות יוצרים לפי סעיף 11(6) לחוק. באי-כוחו של לאור מסתמכים על החלטה שנתתי בעניין גלריה גורדון הנ"ל, עמ' 2129, והפסיקה שצוטטה שם. אכן, יוצרה של היצירה הנגזרת עשוי להיות זכאי לזכות היוצרים בה, אם הושקע בה די מאמץ וכישרון, וזאת בנפרד מזכות היוצרים ביצירה הראשונית, שעליה התבססה היצירה הנגזרת. אך הדבר מותנה בכך שהוא קיבל רשות לעשותה מבעל זכות היוצרים ביצירה הראשונית; זכות היוצרים ביצירה הראשונית משתרעת גם על הזכות לעשות ולפרסם יצירה נגזרת, כפי שמבהיר סעיף 11(6) לחוק זכות יוצרים.

נראה כי התובעת מערבבת בין התנאים להיותה של יצירה נגזרת יצירה מוגנת בזכות יוצרים בפני
עצמה, לבין השאלה אם יצירה חדשה זו מהווה הפרת זכות יוצרים ביצירה קודמת. על מנת שיצירה נגזרת תזכה להגנת זכות יוצרים, יש להראות כי היא מכילה תוספת יצירתית מקורית המצדיקה הגנה זו. אך השאלה שלפני איננה האם הספר החדש ראוי להגנת זכות יוצרים, בפני
עצמו, אלא האם הוא מהווה הפרה של זכות היוצרים בספר הראשון. התיחסותה של התובעת לשאלת התוספת המקורית איננה מובנת. המבחנים להיותה של יצירה נגזרת אסורה הם "מבחן הזיקה המהותית בין היצירות" וכן "מבחן הזיקה הגלויה ליצירת הבסיס"; השאלה היא האם ניתן לזהות ללא כל קושי את יצירת המקור, כולה או חלקה, בתוך היצירה הנגזרת (ראה א' פישמן-אפורי בספרה הנ"ל, בעמ' 306-308). מבחנים אלו חופפים במידה רבה את המבחנים הכלליים שנקבעו בפסיקה לגבי הפרת זכות יוצרים, לפיהם על מנת להוכיח הפרה יש להראות העתקה של חלק ממשי ומהותי מן היצירה המקורית (ראה להלן).


אלמגור

.



"
.
.


23
.
"
"
"
"
"
25
.

3
.

"
"

ד
.
31
.








א בית משפט מחוזי 1639/08 בית שוקן להוצאת ספרים בע"מ נ' פרופ' דן לאור, מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, צומת ספרים ואח' (פורסם ב-ֽ 31/05/2009)