פסקי דין על דוד אזולאי | פסקי דין על דקל לוגסי | פסקי דין על עמוס זפרני |

7659/09 בש     01/06/2009




בש 7659/09 מדינת ישראל נ' דוד אזולאי, דקל לוגסי, עמוס זפרני




בעניין:

11



בתי המשפט


בית משפט השלום ראשון לציון
בש 007659/09

בתיק עיקרי: פ
002380/09

בפני
:
כב' השופטת איטה נחמן
תאריך:
01/06/2009




בעניין
:
מדינת ישראל






המבקשת


נ
ג
ד


1. דוד אזולאי

2. דקל לוגסי
3. עמוס זפרני




המשיבים

נוכחים
:
ב"כ המבקשת - עו"ד רן שטרן

המשיבים הובאו באמצעות שב"ס
ב"כ המשיב
1 - עו"ד רויטל קוצר
מטעם הסנגוריה הציבורית
ב"כ המשיב 2 - עו"ד רפאל ישראלי
(משרד עו"ד זילברברג)
ב"כ המשיב 3 - עו"ד רצון דרחי

החלטה

1.
בפני
בקשה להורות על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים כנגדם.

2.
כנגד שלושת המשיבים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירה של יצוא, יבוא, מסחר, הספקה סמים מסוכנים, עבירה על סעיף 13 בפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: "הפקודה"). בנוסף, מואשם משיב 2 בעבירה של החזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית, עבירה על סעיף 7(א) (ג) סיפא בפקודה; הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, עבירה על סעיף 275 בחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק") ושיבוש הליכי משפט, עבירה על סעיף 244 בחוק.

3.
עובדות האישום ראשון:

לכאורה, מיוחס לשלושת המשיבים כי בתאריך 9/3/09 פנה השוטר תומר ירמיהו (להלן: "הסוכן") למשיב 3 וביקש ממנו לקנות 1 ק"ג חשיש והמשיב 3 יצר קשר עם אחרים על מנת למכור לסוכן את הסמים. בתאריך 30/4/09 בשיחת טלפון, התבקש הסוכן להכין סך של 8,150 ₪ לצורך העסקה ובתאריך 30/4/09 נסעו הסוכן ומשיב 3 ברכבו של הסוכן לכיוון ראשל"צ כאשר משיב 3 מכוון אותו לרח' לוי אשכול. לאחר מס' דקות
הגיעו משיבים 1 ו-2 למקום ברכבו של משיב 1. משיב 2 הורה למשיב 1 לעצור את רכבו לפני רכב הסוכן, ירד מהרכב ונפגש עם משיב 3. לאחר כמה דקות התקשר משיב 2 למשיב 1 והורה לו לומר למשיב 3 להתקדם עם רכב הסוכן 20 מטר קדימה. בהמשך, מסר הסוכן למשיב 3 סך של 7,150 ₪, המשיב 3 חזר למשיב 2 וקיבל ממנו עשר פלטות של חשיש, המשיב
חזר לרכבו של הסוכן ומסר לו את הסם והמשיב 2 חזר לרכבו של משיב 1.


עובדות אישום שני:
לכאורה, מיוחס למשיב 2 כי בתאריך 3/5/09 החזיק בביתו סם מסוכן מסוג חשיש שלא לצריכה עצמית במשקל של 92.93 גרם נטו. כאשר הגיעו השוטרים לביתו לא פתח המשיב את דלת ביתו וזאת כדי שיוכל לזרוק את הסם מביתו החוצה, בנסיבות אלה, הכשיל המשיב את השוטרים.

4.
ב"כ המבקשת הפנה לחומר הראיות שבתיק המשטרה וטען כי מדובר בעסקת סחר בסמים כאשר שלושת המשיבים היו מעורבים ולא משנה מה היה חלקו של כל אחד בעסקה, שכן, על פי סעיף 29 בחוק העונשין, המדובר בביצוע בצוותא חדא. לגבי טענות ב"כ משיב 1 כי אין ראיות בעניינו, טען כי המדובר בעבירה של סחר בסמים, המשיב קשר עצמו לאירוע, מסר שהיה ברכב עם שני המשיבים האחרים, והפנה להודעתו של המשיב, שם מסר המשיב כי הוא מכיר את משיב 2 וזו פעם שנייה שהוא נכנס לתיק סמים בגללו, ולכן טען שלא ניתן לראות במשיב כאדם תמים שנקלע לסיטואציה של סחר בסמים, מבלי ידיעתו.

לגבי משיב 2, לעניין טענת ב"כ המשיב כי מסדר הזיהוי לא נערך בצורה תקינה, טען כי מדובר במבצע שארך חודשים ספורים, יש עצורים נוספים ולכן לא היתה דרך אחרת לפעול והפנה לדו"ח הסוכן וטען כי מדובר בדו"ח ארוך ומפורט בו הוא מזהה את המשיב במאה אחוז, שכן קנה ממנו יום לפני כן סמים.

לגבי משיב 3, טען כי הוא הדומיננטי ביותר ולכן לא ניתן לבוא ולטעון כי המשיב היה המתווך בעסקת הסמים. לסיכום, עתר להורות על מעצרם של שלושת המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים כגדם והתנגד לשליחתם לקבלת תסקיר שירות מבחן, שכן, שלושתם אינם עונים על ההגדרה שבפסיקה לעניין חריגים.

5.
ב"כ המשיב 1 טענה כי אין ראיות כנגד המשיב כי לקח חלק בעסקה ולכן ביקשה מב"כ המבקשת להציג לבית המשפט את הראיות הקושרות את המשיב לעסקת הסחר בסמים.

עוד טענה כי המשיב הגיע מיוזמתו למשטרה, שיתף פעולה ומסר גירסה מלאה, דבר המעיד על כך שלא ידע שום דבר ולא ראה העברה של כסף או את משיב 2 עם סמים אלא ישב עם בחור בשם רועי ברכב והם שוחחו. לסיכום, טענה ב"כ המשיב כי היא סבורה שעניינו של המשיב חריג ושונה, אין כנגדו דבר והפנתה למצבו הנפשי שהינו גרוע מאד.

6.
ב"כ משיב 2 טען כי מדובר בתיק בעייתי מבחינת ראיות וצורת החקירה, הפנה לעובדה כי נערך מסדר זיהוי תמונות לא תקין והגיש פסיקה לפיה אדם שעושים לו מסדר זיהוי טרם מעצר החשוד, צריך שיהיה תיעוד בוידיאו או שסנגור מהסנגוריה הציבורית יוזמן למסדר זיהוי. לעניין הסמים שנתפסו טען כי אין טביעות אצבע של המשיב ואף אחד לא טען כי הוא תפס והחזיק בסמים. עוד טען ב"כ המשיב כי לטעמו מדובר בדלות החומר, שכן, המשיב לא נתפס עם סמים, לא מסר סמים ואין טביעות אצבע.

לעניין האישום השני, טען ב"כ המשיב כי לא נתקל במקרה בו מבקשים לעצור אדם על החזקת חשיש במשקל שנתפס בביתו של המשיב, ועתר להורות על שחרורו של המשיב מהמעצר.

7.
ב"כ משיב 3 הסכים לקיומן של ראיות לכאורה, אך טען כי מדו"חות הסוכן עולה כי מעמדו של המשיב הוא מתווך בלבד, שכן, המדובר בחברים מזה זמן רב שקשרו קשרים אישיים, המשיב לא יזם את העסקה אלא הסוכן, ולכן ניתן לראות בו כסוכן מדיח והפנה לדו"ח הפעולה של הסוכן, ממנו עולה כי הסוכן אמר שהוא רוצה להוציא את המשיב מהתמונה ולא רוצה שהוא יתווך בעסקה. ב"כ המשיב הגיש פסיקה לעיוני לפיה מדובר בשלוש מכירות של חשיש ועסקה שלא יצאה אל הפועל ובית המשפט המחוזי עצר ובית המשפט העליון שחרר. לכן עתר, בנסיבות המיוחדות של האירוע, לשקול חלופת מעצר בעניינו של המשיב.

8.
בדקתי את הראיות שאספה המשטרה בתיק החקירה ואני קובעת כי די בראיות שנאספו כדי להוות תשתית ראייתית לכאורית להוכחת האישומים המיוחסים למשיבים, ואפרט.

9.
אישום ראשון:

בדו"ח הפעולה מוסר הסוכן כי נפגש עם משיב 3 לשם ביצוע עסקת הסמים ונסע עמו לראשון לציון (חיזוק לכך ניתן למצוא בקלטת מט 28/09). בהגיעם לרח' לוי אשכול בראשון לציון, אמר לו משיב 3 לעצור, ולאחר כמה דקות הגיע למקום רכב ביואיק כסוף ובו שלושה אנשים, מתוך הרכב יצא בחור, אותו זיהה הסוכן במסדר תמונות כמשיב 2, ומשיב 3 יצא מהרכב אף הוא, הם הלכו מהמקום לעבר גינה ציבורית, משיב 3 חזר לאחר כמה דקות, ואמר לסוכן כי סגר לו עסקה של עשר "שקים" והסוכן לאחר שראה את פניו של משיב 2, מסר לו 7,150 ₪ ומשיב 3 הלך עם הכסף לעבר כיוונו של משיב 2 כאשר מיד לאחר מכן, חלף משיב 2 על פני מכוניתו של הסוכן ונעלם, ולאחר כמה דקות יצא משיב 1 מהרכב, ניגש למשיב 3 ואמר לו "דקל מבקש שתתקדמו 20 מטר", המשיב 3 יצא מהרכב, התקדם
ברגל 20 מטר לערך, עשה סימן לסוכן להתקדם עם הרכב לעברו שאז ראה הסוכן את משיב 2 מחזיק בידו שקית לבנה מניילון, אשר ניתן היה להבחין כי היא מכילה בתוכה משהו כבד, אותה העביר למשיב 3 אשר נכנס לרכב הסוכן עם אותה שקית, ולשאלתו, אמר לו הסוכן לשים את השקית מתחת למושב האחורי. חיזוק לדברי הסוכן בדו"ח הפעולה, מוצאת אני בדו"ח הפעולה של קצין הסוכנים דן ארצי, אשר עקב אחר רכב הסוכן עד למקום המפגש, שם זיהה שלושה אנשים בתוך רכב אמריקאי מ.ר. 6527806.

המשיב 1- בהודעתו במשטרה מיום 3/5/09 קשר עצמו למקום ולאירוע, אך טען כי לא ידע שמשיב 2 הולך להיפגש עם מישהו, וגם לא ראה את משיב 2 מחזיק בידו שקית, הכחיש כי ידע שהולכת להתבצע עסקת סמים. עוד טען כי אינו מתעסק בסמים.

המשיב 2 - בהודעתו במשטרה מיום 3/5/09 טען כי אינו כשיר לענות על השאלות מבחינה רפואית. בהודעתו מיום 4/5/08 טען המשיב כי אינו סוחר סמים ומסר כי בתאריך 30/4/09 היה בבית חולים. כמו כן, ביקש להיוועץ בעורך דין. לשאלה האם נפגש עם משיב 1 ועם בחור בשם רועי השיב כי נפגש איתם. לשאלה מה פרטיו של רועי, השיב כי רועי ממוצא פרסי, גר באזור רמת הנשיא אך אין לו את מס' הטלפון שלו. עוד מסר כי רועי דומה לו. סיפר כי רועי ומשיב 1 באו אליו הביתה והם הלכו לאכול פיתות במרכז כרמים ואחרי זה ישבו בגינה ברחוב לוי אשכול. לשאלה באיזה רכב ישבו, השיב כי ישבו ברכב אמריקאי בצבע חום של אדי אזולאי. לשאלה מה היה סדר הישיבה של כל אחד מהם, השיב כי אינו זוכר. לשאלה האם נפגש באותו הערב עם משיב 3, השיב כי יכול להיות אבל אינו זוכר, כי היה תחת השפעת כדורים. בהמשך, המשיך לטעון כי אינו זוכר דבר.

המשיב 3 - בהודעתו במשטרה מיום 6/5/09 טען כי אינו סוחר סמים וכי לא יודע במה מדובר והוא מעדיף לשמור על זכות השתיקה.

10.
לעניין טענתה של ב"כ משיב 1 כי המשיב לא ידע שמתבצעת עסקת סמים והוא היה רק הנהג ולכן לא ניתן לראותו כחלק מעסקת הסחר בסמים, הרי שלא ניתן לקבל טענה זו.
מגרסתו של המשיב במשטרה עולה כי זו פעם שנייה שהוא נופל עם המשיב 2 בסמים. אין ספק, כי היתה צריכה להידלק "נורה אדומה" אצל המשיב לאור עברו הפלילי עם משיב 2,
ולאור הסיטואציה בה נעשתה העסקה, כלומר - שמשיב 2 ירד מהרכב, פנה לדבר עם אחר ונעלם לו מהעיניים ואז התקשר אליו והורה לו לפנות לבחור הדתי ולומר לו להתקדם עם הרכב. בנוסף, אם אכן המשיב היה כה תמים ולא קשור לעסקה, מדוע משיב 2 היה צריך להתקשר אליו ולא ישירות למשיב 3 כדי שיתקדם עם הרכב??? משכך, ניתן לראות במשיב כמי, שלכל הפחות, "עצם עיניו" בעת העסקה. בע"פ 5612/92 מדינת ישראל
נ' בארי, פ"ד מח(1), 302, 360 נאמר לעניין זה על ידי השופט שמגר:


"... בפסיקתנו אומצה לא אחת הגישה שלפיה יש לבחון לא רק אם נוצר חשד, אלא אם בעיני אדם סביר צריך היה להיווצר חשד לאור מכלול הנסיבות שלפניו... לטעמי, מתחייבת בסוגיה זו בניית נדבך נוסף על זה המשווה מעמדו של חשד למעמדה של מחשבה פלילית. החשד הסובייקטיבי הוא תחליף דל למחשבה הפלילית הרגילה, אך אימוצו כתחליף כאמור הוא הכרח בל יגונה... ההתייחסות מן הנכון שתהיה לנסיבות העובדתיות שהוכחו, ולשאלה אם נסיבות אלה צריכות היו לעורר חשד במוחו של מי שעצם עיניו מראות ואטם אוזניו משמוע...."


בע"פ 8641/04; 9020/04 ו- 9266/04 ראובני-בוכניק נ' מדינת ישראל
, תק-על 2006(1) 294 אימץ כבוד השופט א.א. לוי את דעתו של כבוד השופט שמגר (כתוארו דאז) וקבע:


"... כאשר ממערכת הנסיבות האובייקטיביות עולה כי בליבו של כל אדם בר-דעת היה מתעורר חשד, עשוי הדבר להקים חזקה עובדתית הפועלת לחובתו של הנאשם. כך, ניתן להניח כי מערכת נסיבות שהיתה מעוררת חשדו של כל אחד אחר, וודאי, עוררה, בפועל, גם את חשדו של העושה, אולם חזקה זו (כדרכן של חזקות מסוגה) ניתנת לסתירה, וגם מעל משוכה זו יצליח הנאשם לעבור, אם יעלה בידו להוכיח כי מה שנכון לגבי אחרים-לא נכון לגביו,
ועל-אף חשדם של אחרים, בליבו-שלו לא התעורר חשד שכזה, בשל נתוניו האישיים או נסיבותיו המיוחדות של האירוע...".

11.
לעניין טענת ב"כ משיב 2 כי מאחר ומסדר זיהוי התמונות נעשה טרם מעצרו של המשיב היה על המשטרה לזמן סנגור מהסנגוריה הציבורית או לתעד את זיהוי התמונות בוידיאו ומשלא עשתה כך, דינה של ראיה זו להיפסל. אומר כבר עתה, כי אינני נדרשת, בשלב זה, לבחון את משקלה של הראיה ומקומה של טענה זו להיבחן בהליך העיקרי, ויפים לעניין זה דבריו של כב' השופט ווליאם חאמד במ"ת (שלום עכו)
15119-01-09
מדינת ישראל

נ' באסם בכרי
(מיום 2.3.09):


"... באשר לטענה לפגם בעריכת מסדר הזיהוי תמונות, משלא נכח הסניגור במהלכו, הרי שמקומה להיבחן במסגרת ההליך העיקרי, שם ייקבע המשקל הראוי לטענה זו, ומכל מקום אין בדבר כדי להפחית מעוצמת הראיות לכאורה בהליך שבפני
י".

ובנוסף לאמור לעיל, לעניין העובדה כי זיהויו של המשיב נעשה טרם מעצרו, יתכן והיה צודק
ב"כ המשיב בטענה זו, אלמלא היה מדובר במסדר זיהוי תמונות לשם איתור משיב, שכן, אף בפסיקה שהגיש ב"כ המשיב נעשתה האבחנה:




מדינת ישראל









בש בית משפט שלום 7659/09 מדינת ישראל נ' דוד אזולאי, דקל לוגסי, עמוס זפרני (פורסם ב-ֽ 01/06/2009)