פסקי דין על דיין אליהו | פסקי דין על דיין יהודית | פסקי דין על קשי יצחק

2786/96 א     04/07/2002




א 2786/96 דיין אליהו, דיין יהודית נ' קשי יצחק




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט השלום ראשון לציון
א
002786/96


בפני
:
כבוד השופט אילן שילה
, סג"נ
תאריך:
04/07/2002



בעניין:

1 . דיין אליהו


2 . דיין יהודית


ע"י ב"כ
עו"ד צור רן


התובעים

נגד



קשי יצחק




ע"י ב"כ
עו"ד ארביב ליאונאלו יורם


הנתבע


פסק דין

תביעה בגין פרסומים של לשון הרע ופגיעה בפרטיות.

הנתבע מודה בעצם הפרסומים ובהיותם לשון הרע, ומתגונן בהגנת אמת בפרסום , הנשענת על שני אדנים: הן על נדבך אמת בפרסום והן על נדבך העניין הציבורי בפרסום בטענה כי אמת דיבר וכי היה בפרסומים עניין ציבורי (ס' 14 לחוק איסור לשון הרע ["החוק"]).

הערה מקדימה בדבר השתלשלות ההליכים
:

מלכתחילה נדונה התביעה בפני
עמיתי השופט מור ששמע את העדים, ראה את הראיות ופסק את הדין. בפסק הדין מצא השופט מור כי לשון הרע שפרסם הנתבע לא הייתה אמת, וכי לא היה בפרסומה עניין ציבורי, שעל כן התקבלה התביעה והנתבע חוייב בתשלום פיצויים בסך של 10,000 ₪ לכל אחד מהתובעים.

הנתבע ערער על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בת"א (ע"א 2725/00). בין נמוקי הערעור השיג הנתבע על החלטתו של השופט מור, שניתנה במהלך שמיעת הראיות, ובה סרב לאפשר העדתם של שני עדי הגנה נוספים. לכשהגיע תורו של הערעור הציע בית המשפט המחוזי הצעה שבעלי הדין הסכימו לה כדלקמן:

"ב"כ הצדדים מקבלים את הצעת בית המשפט, לפיה פסק הדין מיום 22.6.00 יתבטל. הצדדים יחזרו לבית משפט קמא (כב' השופט דן מור) לצורך שמיעת שני העדים שהבקשה לזימונם נדחתה על ידיו ביום 13.4.00. לאחר שמיעת העדים ישלימו ב"כ הצדדים את סיכומיהם וינתן פסק-דין."

לדברים ניתן תוקף של

פסק דין
בערעור והדיון הוחזר לשופט מור.

בטרם נשמעו העדים הנוספים עתר הנתבע לפסילתו של השופט מור מלהמשיך ולדון במשפט זה. נשיא בית המשפט העליון החליט (ע"א 4765/01) כדלקמן:

"... התיק יועבר לדיון בפני
שופט אחר בבית משפט השלום בבת ים. נוכח הסכמת הצדדים, כפי שגובשה בדיון שהתקיים בפני
ביום 12.11.01, יימשך הדיון בפני
אותו שופט אחר מאותו השלב שאליו הוחזר על ידי בית המשפט המחוזי, ללא צורך בשמיעת התיק כולו מבראשית".

בנסיבות אלה הגיע התיק לשולחני.

לקראת הדיון בפני
הוריתי על הגשת תצהירי העדויות הראשיות של העדים הנוספים ואלה אכן הוגשו. בישיבה שהתקיימה ביום 23.1.02 הודיע ב"כ התובעים כי הוא מוותר על חקירתם של שני דהעדים הללו, שלדעתו אין עדויותיהם רלבנטיות לתובענה.
לבקשת בא כוחו של הנתבע סיכמו הפרקליטים בכתב. לאחר שהתקבלו הסיכומים זימנתי את בעלי הדין ופרקליטיהם לישיבה נוספת, בניסיון לסיים את המחלוקות בדרכי שלום, אך למרבה הצער לא עלה הדבר בידי. הגיעה איפוא העת לפסוק את הדין.

תצהירי העדים הנוספים
:

אתחיל בעדויות הנוספות שלצורך הגשתן הוחזר הדיון מבית המשפט המחוזי. עיון בתצהיריהם של שני העדים החדשים מגלה כי אין עדויותיהם שייכות למשפט זה. שני המצהירים עוסקים בעובדות שארעו כשנתיים לאחר הגשת התביעה ושניהם מכוונים חיציהם כלפי התנהגותו של התובע מבלי שקיים קשר כלשהו בין התנהגות זו לבין ההתנהגות נשוא לשון הרע שפרסם הנתבע. אפנה איפוא לגופו של עניין.

רקע עובדתי:

הרקע לסכסוך שבין בעלי הדין והפרסומים השונים שפרסם הנתבע פורטו בפסק הדין שנתן השופט מור. אביא כאן את הדברים בקצירת האומר:
התובעים הם בני זוג. בתחילת שנות ה-90 חברו התובע והנתבע כפעילים בסניף בת ים של תנועת "צומת" שהייתה באותו זמן תנועה מפלגתית פוליטית שביקשה לתקן את מערכות השלטון בישראל, הן במישור הארצי והן במישור המקומי. יש להניח שכוונתם של התובע והנתבע הייתה אכן לתקן את המידות בעירית בת ים, אך בד בבד הם שיוו כנראה לנגדם את אמרתו של שמואל:


"אמר רב נהילאי בר אידי אמר שמואל כיון שנתמנה אדם פרנס על הציבור מתעשר"



(
תלמוד בבלי מסכת יומא דף כב ע"ב)
משנבחר הנתבע כחבר מועצת העיר בת ים הוא התמנה למחזיק תיק איכות הסביבה ואף שימש במשך תקופת זמן כמנהל היחידה לאיכות הסביבה, ואילו התובע התקבל לעבודה כפקח באותה מחלקה. מאוחר יותר בשנת 94' התקבלה גם התובעת לעבודה במשרה של מזכירה באותה מחלקה, והיא שימשה בין היתר כמזכירתו של הנתבע לענייני העיריה, וככל הנראה גם לעניינים אחרים. דומה
כי כל בעלי הדין היו שבעי רצון על שמצאו פרנסתם והבטיחו את שכרם בתוספת הטבות שונות כגון תשלומים עבור
שעות נוספות ועבור הוצאות לאחזקת רכב.
אך לא לעולם חוסן. בשנת 94 נערכו בחירות בסניף בת ים של תנועת צומת, התובע גבר על הנתבע במניין הקולות בהם זכו, ונוצר ביניהם סכסוך שהלך והחריף. הגיעו הדברים לידי כך שהנתבע דרש מהתובע להתפטר מתפקידו בעיריה, ובחודש ספטמבר 94' אכן הגיש התובע מכתב התפטרות. בשנת 95' הביא הנתבע לפיטוריה של התובעת.

הפרסומים
:

בחודש נובמבר 95', עם סיום עבודתה של התובעת בעירית בת ים, הגיש הנתבע נגד התובעת תלונה למשטרת ישראל המייחסת לה "הגשת מסמכים כוזבים וקבלת כספים במרמה מהעיריה". הנתבע גם שלח הודעה לעיתונות בה פרט את תוכנה של אותה תלונה, שאין חולק כי כללה דברי לשון הרע, ואף הוסיף והוציא דיבתו של התובע. עד מהרה התפרסמו הדברים בשלושה עיתונים מקומיים היוצאים לאור בבת ים ובחולון.

בשלושה עניינים הוציא הנתבע לשון הרע על התובעים; בשניים כלפי התובעת ובאחד כלפי התובע.

כלפי התובעת טען הנתבע בפרסומים כי קיבלה שני תשלומים מעירית בת ים שלא כדין:
א.
תשלום בגין 2 שעות עבודה נוספות שהתובעת דיווחה כאילו עבדה בהן למרות שלא עבדה ולא הייתה אמורה לעבוד, שכן מדובר היה בערב ראש השנה תשנ"ה (24.9.95).

ב.
תשלום עבור אחזקת רכב בחודשים ינואר עד ספטמבר 95'. תשלום שכזה המחושב לפי נסיעות של 500 ק"מ לחודש לצורכי העבודה שולם לעובדי עיריה דוגמת התובעת כנגד דיווח על בצוע נסיעות, ובתנאי שבבעלות המדווחת כלי רכב הרשום בשמה והיא נושאת בהוצאותיו לרבות ביטוח. בתקופה הרלבנטית לא היה ברשותה של התובעת רכב בבעלותה הרשום בשמה ואף על פי כן
דיווחה על אחזקת רכב ונסיעות וקיבלה תשלומים מהעיריה בקשר לכך.




:
:







א בית משפט שלום 2786/96 דיין אליהו, דיין יהודית נ' קשי יצחק (פורסם ב-ֽ 04/07/2002)