פסקי דין על חכמון דוד

1049/01 פ     02/05/2002




פ 1049/01 מדינת ישראל נ' חכמון דוד




בעניין:

39



בתי המשפט


בית משפט השלום ראשון לציון
פ
001049/01


בפני
:
כבוד השופטת שירה בן שלמה
תאריך:
22/05/2002




בעניין:
מדינת ישראל







המאשימה

נ
ג
ד


חכמון דוד




ע"י ב"כ עו"ד

זילברברג יוסי

הנאשם

הכרעת דין



פתח דבר

1.
הנאשם הואשם בעבירה של תקיפה עקב ארוע דו שלבי.

2.
ביום 1.3.99, בשעה
18:50, ברח' שפרינצק בחולון, עצר הנאשם את רכבו אחרי שיירה של כלי רכב שעמדו עקב טיפול המשטרה בחפץ חשוד ברח' שנקר. לפניו בשיירה עמדה ע"ת 2, שלהבת קציר, כשאביה, ע"ת 1, יצחק קציר - המתלונן, יושב לצידה.

3.
ארוע התקיפה הראשון, המיוחס לנאשם, ארע בשלב הזה, כאשר, עפ"י המתואר בכתב האישום, הוא נתן למתלונן מכה עם דלת רכבו ופגע בו עם הרכב ברגל.

4.
הארוע השני התרחש בצומת שנקר - סוקולוב, לאחר ש"פקק התנועה" השתחרר. הנאשם עצר את רכבו מימין לרכב המתלונן ובתו ופנה לעבר מקום מושבו של המתלונן.

5.
בשלב הזה, עפ"י המתואר בכתב האישום, דפק על שמשת הרכב וכשהמתלונן פתח
את החלון תקפו בכך שסטר על פניו וכשיצא
מהרכב הפילו לרצפה ובעט במפשעתו.


6.
יאמר מייד שאת המתואר בעובדות כתב האישום, כלשונו, לא עלה בידי התביעה להוכיח.

הארוע הראשון


1.
אשר לארוע זה, עדי התביעה, המתלונן ובתו, לא תארו, בשום שלב, מכה עם דלת הרכב.

2.
הנאשם תאר בהודעתו - ת/1 מספר שלבים. בעומדו אחרי השיירה בתו של המתלונן, שעמדה לפניו, בקשה ממנו, בזמן ששוחח
בטלפון, לנסוע לאחור ומשהמשיכה להציק לו סרב. בעדות טען שהסיבה לסרוב מאחר שהיה עליו לנסוע לאחור מרחק של כ - 20 מ' ומאחר וממילא היה אמור להגיע לרח' שנקר כך שלא היה לו טעם לנסוע בדרכים חלופיות.


אחרי מספר דקות הגיע המתלונן אשר נקש על חלון רכבו אך הוא המשיך לשוחח בטלפון והתעלם ממנו. כשנקש בחוזקה ניסה לצאת מרכבו אך לא הצליח מאחר והמתלונן תפס את הדלת. לבסוף, כשהצליח לצאת, מבלי לתאר כיצד, אמר:


"... והתחיל ביננו ריב מילולי שהפך לדחיפות. האישה שהיתה באוטו התחילה לצעוק שהוא חולה
לב ושאני אעזוב אותו
ואז נכנסתי לרכב" (ת/1 עמ' 1 ש' 21 - 23; ובעדות עמ' 17 ש' 7 - 8; עמ' 19 ש' 19).

הנאשם היה אז כבן 27 והמתלונן כבן 52.

בהמשך תאר כיצד המתלונן שוב ניגש לרכבו ודפק על החלון אך הוא נמנע
מלהתייחס אליו.

"... ואז אני לא יודע איך זה אבל הורדתי את ההנדברקס
והרכב שלי התחיל להתדרדר קדימה והוא חשב שאני רוצה לדרוס אותו. לחצתי על הברקס והוא בא אלי בעצבים ודפק בחוזקה על החלון ואמר שהוא יכול על אחד צעיר כמוני"
(ת/1 עמ' 1 ש' 24 - 29; ובעדות עמ' 17 ש' 13 - 16; עמ' 19 ש' 24 - עמ' 20 ש' 6, 10).

3.
המתלונן תאר כיצד בתו חזרה בוכיה לרכב, תאר את פניתו אל הנאשם, אשר אמר שעסוק בשיחה ששוויה עשרות אלפי שקלים, ולאחר שנקש על חלונו תאר כיצד נענה בקללות. כשניסה לשוב לרכבו העיד שהנאשם:


"פשוט התקדם וכמעט דרס אותי נתן לי מכה ברגל..."

(עמ' 3 ש' 18 - 19; עמ' 6 ש' 1 - 3).


המתלונן לא תאר יציאה של הנאשם מהרכב, בשום שלב.

בעדות סתר עצמו באומרו, בפתח דבריו, שאנשים נוספים פנו אל הנאשם בטרם פניתו אליו אך בחקירתו הנגדית שלל אמירה זו.




4.
בתו תארה כיצד נפגעה מצעקות הנאשם ושבה לרכבה וכיצד אביה יצא מהרכב.

"כשאבא שלי ניגש לרכב וביקש ממנו גם הוא יצא מהרכב ודחף את אבא שלי... הפרדתי ביניהם לקחתי את אבא שלי והושבתי אותו באוטו... כשהפרדתי ביניהם אמרתי לו שאבא שלי הוא אדם חולה..." (עמ' 7 ש' 21 - 25).



הבת תארה דחיפות אך לא מכה עם דלת הרכב. הבת לא התייחסה כלל לשלב בו רכב הנאשם התדרדר קדימה. מעבר לכך, מעדותה ניתן להבין שלא היה שלב כזה באשר היא שהושיבה את אביה ברכב.


5.
משכך, ולאור תאורם החלקי של עדי התביעה, המתלונן שאינו מתאר יציאה של הנאשם מרכבו והבת שאינה מתארת את התדרדרות הרכב, אין לי אלא ליתן לנאשם להנות מהספק הגם שמהודעתו ועדותו עולה בבירור ששני השלבים ארעו.



אשר לדחיפות ולמגע הפיזי, אותם תארו הנאשם והבת, איני רואה לקבוע מסמרות בנידון מאחר והמתלונן לא העיד על כך ומכיוון שהנאשם לא הואשם בכך.


6.
שקלתי האם אין מקום להרשיע בעבירה
של נהיגה בחוסר זהירות, באשר רכב לא אמור להתדרדר לפנים ללא שליטה. עם זאת, בהעדר ראיה לחבלה ברגלו של המתלונן אין לי אלא להניח, לטובת הנאשם, שעסקינן בהתדרדרות קלה, אף כי נסיבותיה לוטות בערפל, ואמנע מלהרשיע בגינה.


1.


11.








פ בית משפט שלום 1049/01 מדינת ישראל נ' חכמון דוד (פורסם ב-ֽ 02/05/2002)