פסקי דין על עבדאלכרים גמאל

20694/04 עמק     25/09/2005




עמק 20694/04 מדינת ישראל/ועדה מקומית לתכנון ובנייה בקעת בית הכרם נ' עבדאלכרים גמאל




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט השלום עכו
עמק020694/04


בפני
:
כב' השופט ר.ש. צמח
סגן נשיא
תאריך:
25/09/2005




בעניין
:
מדינת ישראל/ועדה מקומית לתכנון ובנייה – בקעת בית הכרם






המאשימה


נ
ג
ד


עבדאלכרים גמאל








הנאשם



נוכחים:
ב"כ המאשימה –
עו"ד אייזבנרג
הנאשם –
נוכח
הסניגור – אין הופעה

פרוטוקול

הנאשם:
אבקש לשמוע את ההחלטה בהעדר סניגורי.

ב"כ המאשימה:
דיברתי עם עו"ד נזאל והוא ביקש להשמיע את הכרעת הדין בנוכחות הנאשם בלבד ואם ייקבע לטיעונים לעונש, לקבוע מועד קרוב.

הכרעת דין


נגד הנאשם הוגש כתב אישום ובו נאמר:

"1.
בהחלטת בית המשפט הנכבד ביום 11.10.01 (ת.פ. 1186/01 בבית משפט שלום קריות), ניתן גזר דין המצווה על הנאשם להתאים את הבניה בפועל להיתר מס' 352/97 עד ליום 15.1.01.
(1)
בריכת שחיה בנפח של כ-179 מ"ק במקום 112 מ"ק.
(2)
חדר כניסה לבריכה בשטח של כ-17 מ' מ"ר.
(3)
קירות תומכים בגבהים משתנים בין 1.5 מ' עד 4.5 מ'.
(4)
אי בנית ממ"ד בקומת הקרקע ובקומה א'.
(5)
גג עשוי קונסטרוקצית ברזל בציפוי בחומר פלסטיק או ניילון (להלן: "הבניין").

2.
החלטת בית המשפט הנכבד מיום 11.10.01 (ת.פ. 1186/01 בית משפט שלום קריות):
ניתן צו איסור שימוש בבריכה נשוא כתב האישום כבריכה ציבורית החל מיום 30.10.02. מקום ביצוע העבירה: נחף, בגוש 19142 חלקה 12. גזר הדין ניתן בנוכחות הנאשם.
3.
ביום גזר הדין ועד ליום 17.11.02 לא הפסיק הנאשם את השימוש בבריכה כבריכה ציבורית וכן לא התאים הנאשם את הבניה להיתר, הקיים וכן לא הוציא הנאשם היתר למבנה הקיים ובכך הפר את צו ההתאמה והשימוש הנ"ל ביודעין.

4.
הבניין נמצא במרחב התכנון המקומי של המאשימה".

לפיכך ביקשה המאשימה להרשיע את הנאשם בעבירה של אי קיום צו בית משפט.

בישיבה שהתקיימה ביום 29.3.05 הודה הסניגור בשם הנאשם בכל העובדות הנטענות בכתב האישום, אולם בהתייחסו לבריכה טען הנאשם כי מדובר בבריכה פרטית ולא בבריכה ציבורית ולפיכך אין מדובר בהפרה של צו איסור שימוש. עוד הוסיף הסניגור בעניין זה:

"הנאשם שהוא מורה במקצועו, מלמד תלמידים בבריכה בתקופת הקיץ ומקבל סבסוד מהמועצה המקומית, כמעט בגובה הוצאותיו, מים וארנונה. עד לחופשת הקיץ אין שימוש בבריכה. השימוש נעשה רק בתקופת הקיץ".

לאור האמור הוריתי לצדדים לסכם טענותיהם בשאלה האחת והיחידה והיא האם השימוש שעושה הנאשם בבריכה הופך אותה ל"בריכה ציבורית" או שמא השימוש הוא עדיין בגדר "שימוש פרטי".

ב"כ הנאשם הגיש סיכומיו וצרף את היתר הבניה הקובע בסעיף 1.48.0: "בריכת שחיה ובניינים לא לרווחים" 112 מ"ק.

ב"כ המאשימה ויתר על הגשת סיכומים, חזר על עמדתו כי מדובר בבריכה ציבורית לכל דבר ועניין וצרף שתי החלטות של ועדת ערר במקרים דומים בשהם (ערר מס'054/02 + 020) וכן ערר 252/99, אף הוא נגד ועדה מקומית לתכנון ובניה שהם.
במקרה הראשון מדובר באישור לשימוש חורג שבבריכת שחיה, כבריכה לימודית המוגבלת בשעות הפעילות, מוגבלת לתלמיד אחד נוסף ובתנאים נוספים. על החלטה זו של הועדה הגישו העוררים את עררם וטענו כי יש לבטל את ההחלטה, לא לאפשר כל שימוש חורג בבריכה ובמקביל הגיש המשיב ערר לפיו אין להגביל את השימוש לתלמיד יחיד בלבד, אלא יש להתיר גם קיום שיעור שחיה בזוגות. ועדת הערר החליטה לקבל את הערעור על השימוש בבריכה ללימוד תלמידים ולו גם תלמיד אחד ונקבע "כי הפעילות המבוקשת, ראוי לה שתתקיים בבריכת שחיה ציבורית, או בקאנטרי קלאב, או באיזור ספורט ונופש, אך לא נראה לנו כי הוא תואמת לאיזור מגורים שקט ובסמיכות כה קרובה לבתי מגורים של המתנגדים".

על החלטה זו הוגשה עתירה מינהלית לבית המשפט המחוזי בת"א-יפו וזו נדחתה ע"

י השופטת דר' דרורה פלפל, אשר דחתה את העתירה המינהלית ואישרה את החלטת ועדת הערר והוסיפה:

"למען שלמות התמונה אוסיף ואומר כי: ההיתר הראשון לבריכת שחיה ניתן על דרך של הקלה. במבנה שנבנה על דרך של הקלה... לא ניתן לעשות שימוש חורג.

המסקנה הסופית היתה שהבקשה לעשות שימוש חורג בבריכה לצורך לימוד תלמידים, נדחתה.
גם בתיק ערר מס' 252/99 נטען כי לימוד תלמידים בבריכת שחיה ומתן שיעורי שחיה בחצר הבית, הינם שימוש מסחרי, דבר המהווה סטיה ניכרת מהוראות החלות על המקרקעין ואף יגרום פגיעה קשה באיכות החיים. הועדה כותבת בנימוקיה כי:

"פעילות המבוקשת של שיעורי שחיה למספר תלמידים בו זמנית, שהם בעיקר שחיינים צעירים המלווים בהוריהם, עלולה אכן לגרום להפרעה לסביבה. אין המדובר עוד בבריכת נוי שקטה, או בריכה המשמשת את דיירי הבית, אלא בפעילות רחבה יותר בעלת אופי מסחרי אשר אינה נראית לנו הולמת את הסביבה השקטה ואיכות החיים לה היו רשאים לצפות העוררים אשר בנו את ביתם במקום".

הועדה חוזרת ומציינת כי:

"הפעילות המבוקשת ראוי לה שתתקיים בבריכה ציבוריתאו בקאנטרי קלאב או במועדון ספורט ונופש אך לא נראה לנו כי הוא תואם לאיזור מגורים שקט ובסמיכות כה קרובה למקום מגורי העוררים. לפיכך נדחתה הבקשה לקבל היתר להפעלת בריכת שחיה לצורכי
לימוד תלמידים".

בכתב האישום

שהוגש נגד הנאשם בתיק בית משפט שלום קריות 1186/01 הודה הנאשם בעובדה של שימוש בבריכת שחיה כבריכה ציבורית במקום בריכה פרטית והורשע. לא שמעתי מפי הנאשם, או בא כוחו, מה נשתנה בהפעלת הבריכה מלפני הגשת כתב האישום בתיק הפלילי הנ"ל ועד הגשת כתב האישום בתיק שבפני
. מה היה ה"שימוש הציבורי" שעשה הנאשם בבריכה אז, לעומת השימוש שהוא עושה בו כיום (לימוד תלמידים בתקופת הקיץ).

נראים לי הנימוקים שהועלו בועדת הערר ונתקבלו על ידה, כי הפיכת הבריכה הפרטית לבריכה ציבורית ולו גם ללימוד שחיה של תלמיד אחד או יותר, משנה כליל את מהות הבריכה והפעולה הנעשית בה, מפעילות פרטית (שימוש של הנאשם ובני משפחתו), לשימוש ציבורי / מסחרי, ובכך חורג מההיתר שניתן לו. הטענה כי הנאשם מקבל "סבסוד" מהמועצה המקומית שיוחסה לו הוצאות ארנונה ומים וכו', איננה יכולה לשנות את אופי הפעילות, אין בית המשפט בודק כמה כספים "נטו" נשארים בידיו של הנאשם, אם הוא מרויח או מפסיד, אבל אין ספק כי הבריכה כבר איננה בריכה פרטית.

זאת ועוד, שינוי יעוד מסוג זה, לא רק פוגע בתכנון המקומי ובשכנים המתגוררים בסמוך אלא מהווה סכנה גם למשתמשים בבריכה (התלמידים עצמם), שהרי הגדרת בריכה כבריכה פרטית, איננה מחייבת ביקורת של רשויות ציבוריות (כגון: משרד הבריאות) ובוודאי איננה עונה על התנאים המינימליים הנדרשים מכל מבנה ציבורי, בטיחות, פיקוח, רישוי וכדו'.

לפיכך, אני דוחה את הטענה כי מדובר בבריכה פרטית ואני קובע שהנאשם, על פי הודאתו, עושה במקום שימוש כבריכה ציבורית.

לאור הודאת הנאשם בכל האמור בכתב האישום, הריני מרשיע את הנאשם בכל העבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

ניתנה היום כ"א באלול, תשס"ה (25 בספטמבר 2005) במעמד הצדדים.

ר.ש. צמח

, שופט
סגן נשיא

החלטה

אני קובע להמשך ליום 2/10/05 שעה 10:00.

הנאשם יודיע לסניגורו על המועד הנ"ל.

ניתנה היום כ"א באלול, תשס"ה (25 בספטמבר 2005) במעמד הצדדים.


ר.ש. צמח
, שופט

סגן נשיא


020694/04עמק114 כרמית דותן






עמק בית משפט שלום 20694/04 מדינת ישראל/ועדה מקומית לתכנון ובנייה בקעת בית הכרם נ' עבדאלכרים גמאל (פורסם ב-ֽ 25/09/2005)