פסקי דין על לוי טמיר | פסקי דין על מרגו חברה להשקעות ובנין | פסקי דין על עו"ד אברהם לוי

3399/01 בשא     26/08/2002




בשא 3399/01 לוי טמיר, מרגו חברה להשקעות ובנין בע"מ נ' עו"ד אברהם לוי




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט השלום ראשון לציון
בשא003399/01
ת.א. 6982/01


בפני
:
כבוד השופטת ריבי צוק
תאריך:
26/08/2002





בעניין:
1. לוי טמיר

2. מרגו חברה להשקעות ובנין בע"מ





המבקשים

נ
ג
ד


עו"ד אברהם לוי







המשיב


החלטה
1.
בפני
בקשת רשות להתגונן מפני תביעה כספית, שהוגשה על ידי המשיב, בסדר דין מקוצר (להלן: "הבקשה").

2.
החוב הנתבע הינו חוב שכר טרחה אותו התחייבו המבקשים לשלם למשיב, עורך דין במקצועו, תמורת שירותים מקצועיים שניתנו על ידו בעסקה למכר זכויות המבקשת 2 בנכס מקרקעין, שבבעלותה, ביחד עם אחרים (להלן:"הנכס").


לא שנוי במחלוקת: כי המשיב ניהל מו"מ וחתם, לכאורה בשם המבקשת 2, על זכרון דברים, למכירת הנכס, יחד ולחוד, לניצה ואלון וייס (להלן: "וייס") ולשמואל פלג (להלן: "פלג"), אשר יכונו להלן ביחד: "הקונים"; כי במהלך התקופה שבין חתימתו של זכרון הדברים לבין המועד שנקבע לחתימתו של הסכם מפורט
התגלו בין הצדדים
לעסקה מחלוקות שונות, ובין השאר לענין תוקפו המחייב של זכרון הדברים, ומי מהצדדים גרם להפרתו.


המבקשת 2 - הודיעה לקונים על ביטולו של זכרון הדברים ותביעתו של הפיצוי המוסכם, ועכבה תחת ידיה את הכספים ששולמו על ידי הקונים, בטענה כי זכרון הדברים הופר על ידי הקונים. בסופו של יום הוחזרו לקונים הכספים ששולמו על ידם, ההסכם עם פלג בוטל בהסכמה ואילו וייס תבעו את המבקשים לפיצוי בגין נזקים שנגרמו להם כתוצאה מהפרתו הנטענת של זכרון הדברים על ידי המבקשים. תביעת וייס תלויה ועומדת
בבית משפט אחר.

3.
המבקשים אינם כופרים בקבלתו של השירות המקצועי, אך טוענים לרשלנות של המשיב במתן אותו שירות, אשר גרמה להם נזק העולה על סכום שכר הטרחה הנתבע. עוד נטען כי התחייבותם של המבקשים לתשלום שכר הטרחה הנתבע - בסך של 12,285 ₪ (נכון ליום הגשת התביעה)
היתה לפנים משורת הדין, הותנתה במסירתם של מסמכים שונים הקשורים בנכס ובעסקה (להלן: "תיק העסקה") לידיהם, לאלתר, כשבפועל עכב המשיב את החזרתו של תיק העסקה במשך ארבעה חודשים, ובכך נגרמו להם נזקים נוספים.

המבקשים עותרים למתן רשות להתגונן לצורך הוכחת טענות ההגנה דלעיל.

4.
בתצהירו של המבקש 1 שניתן בתמיכה לבקשה (להלן: "התצהיר") ובעדותו נטען כי המשיב התרשל במתן השירות המקצועי בכל הכרוך בטיפול בעסקה כדלקמן:

א.
המשיב התיימר להתקשר בזכרון הדברים בשם המבקשת 2 ללא שהוסמך לכך על ידה.

ב.
משהתגלעו חילוקי דעות בין הצדדים לזכרון הדברים ביקשו המבקשים להביא לביטולו בהסכמה של זכרון הדברים. אולם, כספי הפקדון ששולמו על ידי הקונים לידי המשיב חולטו על ידו, והאחרון נמנע מלהשיבם לידי הקונים במשך כארבעה חודשים מיום שהמבקש 1 הורה לו לעשות כן.

ג.
המשיב לא דאג להבהיר כי מחיר העסקה אינו כולל מע"מ.

ד.
המשיב מסר לקונים, לכאורה כשלוחם של המבקשים, מידע מוטעה ביחס למצבו התכנוני של הנכס.

שתי הטענות האחרונות הועלו לראשונה במהלך חקירתו של המבקש 1 על תצהירו ולא נזכרו בו מלכתחילה.
5.
טענתם העיקרית של המבקשים ביחס לרשלנות הנטענת הינה כי משהתגלעו חילוקי הדעות בין הצדדים לעסקתה המכר ביקשו המבקשים להביא לביטולו המוסכם של זכרון הדברים, וכך גם הקונים. אולם בשל הפעולות שננקטו על ידי המשיב, בניגוד להנחיות המבקש 1, ועכוב כספם של וייס על ידי המשיב תחת ידיו עמדו וייס על טענתם כי זכרון הדברים הופר על ידי המבקשים, והגישו תביעה כספית כנגד המבקשים, בה נתבעים האחרונים לתשלום סך של למעלה מ - 300,000 ₪ להטבת נזקיהם הנטענים של וייס כתוצאה מההפרה הנטענת.

6.
עוד נטען עי ידי המבקשים כי המשיב הסב להם נזק נוסף, בסכום הנאמד על ידם ב - 100,000 דולר, בשל העיכוב במסירתו של תיק העסקה לידיהם וירידת ערך המקרקעין שחלה באותה תקופה.

7.
בסיכומי הטענות מטעם המשיב נטען כי יש לדחות את הבקשה וזאת בשל כל אחד
מהטעמים הבאים:

א.
המבקשים אינם כופרים בחוב הנתבע (כפי שבא לידי ביטוי בהתחייבות שבכתב, נספח א' לכתב התביעה) ולפיכך הגנתם היחידה הינה טענת קיזוז.

ב.
בנספח א' הנ"ל נטל על עצמו המבקש 1 התחייבות אישית, וכל טענות הקיזוז הנטענות נסמכות על נזק למבקשת 2, ואינן יכולות איפוא להקים הגנה למבקש 1.

ג.
גרסת המבקשים קועקעה ויש לדחותה כהגנת בדים.

ד.
המבקשים לא הצביעו על קשר סיבתי כלשהו בין המעשים ו/או המחדלים המיוחסים למשיב לבין הנזק הנטען שקיזוזו מבוקש.

ה.
הנזק האחד שנטען (תביעת וייס), הינו נזק היפותטי שטרם התגבש ואינו בר קיזוז.

הנזק האחר (ירידת ערך הנכס) נטען על דרך הסתם, ולא עומד בדרישת הפרוט כפי שנקבעה
בהלכה הפסוקה ביחס לטענת קיזוז.
8.
בטרם נדון בטענות דלעיל נבקש לחזור ולהבהיר אמות המידה שתופעלנה בבחינתה של ההגנה הנטענת בשלב זה של ההליך, אשר גובשו בשורה ארוכה של פסקי דין שניתנו לאורך השנים, בין השאר, כמפורט להלן:
בבקשת רשות להתגונן אין מקפידים עם המבקש, ובית המשפט ייטה להעתר לבקשה בכל מקרה בו מגלה התצהיר הגנה אפשרית, אפילו המדובר בהגנה דחוקה (ע"א 153/86 בית וגן בהרצליה בע"מ נ' בנק הפועל המזרחי בע"מ, פ"ד כ(3) 519,515; ע"א 382,356/85 מגן נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ, פ"ד מא(3) 319; ע"א 169/82 (ר"ע 273/81) כץ נגד מלינה בע"מ (בפרוק) באמצעות המפרק עו"ד ו. וגנר, פ"ד לט(1) 511. ראה גם ע"א 604/81 ,544/81 מנחם ביקל בע"מ נ. סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ וערעור שכנגד פ"ד לו(3) 518, שם נאמר בין היתר:
"בשלב בו נדונה בקשה לרשות להתגונן לא יכנס בית המשפט לבירור אמיתותן של העובדות הנטענות בתצהיר התומך בבקשת הנתבע ודי לה לגרסתו שתעמוד לכאורה ולא תקרוס תחתיה בפני
מתקפת החקירה הנגדית על התצהיר. בית המשפט יבחן אז רק את השאלה אם גרסת הנתבע, בהנחה שתוכח, יש בה עילת הגנה מפני תביעת התובע". (שם עמ' 521).
וכן ע"א 855/75 וריטס חברה לביטוח ימי בע"מ ואח' נ' נחמן זיו, פ"ד ל(3) 256 שם נפסק:

"מאחר שכאמור יש לצאת מההנחה הנ"ל (שהעובדות נכונות הן - ד.ל.) אין מקום בדיון בבקשה לבדוק אם ואיך יעלה בידי המבקש להוכיח את טענותיו ועוד פחות יש מקום לבדוק אם כבר בדיון כזה הוא הוכיחן. אם יש בטענות המבקש משום הגנה כנ"ל, אין לשלול ממנו את האפשרות לדיון מלא במשפט עצמו, אלא אם ברור שהחומר שהובא בפני
בית המשפט לצורך הדיון בבקשה מפריך על פניו את טענות המבקש, כלומר שהוא על פניו משמיט את הקרקע תחתיו באופן שלגבי המסקנה המשפטית לא נשאר מאומה מהן" (שם, עמ' 260).





וכך סוכמה ההלכה
ב-זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1955):
"סדר הדין המקוצר משמש את המטרה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק, שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו..., די לנתבע כי יראה הגנה אפשרית בפיו, ולא רק בדוחק".

כל האמור לעיל כפוף לחריג של הגנת בדים:

"... אולם, אין הנתבע יוצא ידי חובתו בהעלאת טענות סתמיות בתצהיר, אלא עליו לטעון את העובדות המבססות את הגנתו. עובדות אלה, אם עברו את מיכשול החקירה הנגדית, מוחזקות כנכונות ובית המשפט בוחן על יסוד הנחה זו, אם קיימת אפשרות שהנתבע יזכה במשפט, אם יתברר המשפט בסדר דין רגיל. יפים לכאן דברי בית המשפט בע"א 469/87 (בורלא ואח' נ. טפחות בנק למשכנתאות לישראל בע"מ, וערעור שכנגד, פד"י מ"ג(113 , (3), אשר בהתייחס להלכה הנ"ל אמר (בעמ': 121):

אך יש להוסיף ולהדגיש, כי באומרנו 'בהנחה שהעובדות נכונות' אין כוונתנו להנחה בעלמא. כך, למשל, יכול שההנחה העובדתית שטוענים לה תקרוס לחלוטין בעת החקירה הנגדית של המצהיר... כך גם יכול שההנחה העובדתית הנטענת תקרוס אל מול חומר הראיות כולו, כפי שהובא לפני בית המשפט, וזאת כאשר בחינתו של החומר אינה מצריכה לבחון שיקולי מהימנות, וכאשר אין אנו נדרשים להכריע בין גירסאות נוגדות, אלא עניין לנו בגירסה אחת, המופרכת מעצמה."

(ע"א 248/89 חברה הכללית למוסיקה נ'
ltd

(.
k
.
u
)
video
, פ"ד מו(2) 273, עמ' 277 - 278).

9.
אינני מקבלת את טענת המשיב כי כל טענת קיזוז, אם קיימת, עמדת למבקשת 2 בלבד (סעיף 6(ב) לעיל).


לא שנוי במחלוקת כי המבקש 1 הינו המנהל ובעל השליטה במבקשת 2. (סעיף 4 לכתב התביעה), ומי שהיה עתיד להנות מפרות העסקה (כפי המתחייב מהאמור לעיל וכפי הטענה המפורשת בסעיף 18 לתצהיר).


מהמסמכים שבפני
עולה כי ביחסים שבין המשיב לבין המבקשים, לא ערך המשיב הבחנה בין המבקש 1 לבין המבקשת 2 וראה אותם כישות אחת.

א.
בסעיף 2 לכתב התביעה נטען כי השירות המקצועי ניתן על ידי המשיב "עבור הנתבעים".

ב.
נספח א' לכתב התביעה (כתב ההתחייבות) המופנה לשני המבקשים, נושא את הכותרת "ביטול מכירת זכויותיכם
בחלקות... לה"ה וייס ופלג", כשאין חולק כי המבקש 1 אינו בעל זכויות בנכס המקרקעין, (כי אם בעל זכויות במבקשת 2, היא בעלת הזכויות בנכס).

בנסיבות אלה בהן רואה המשיב את עצמו כמי שטפל בעסקה עבור המבקש 1 ולמכירת זכויותיו בנכס, אינני סבורה כי יש לדחות, בטרם משפט, את הטענה כי יש לראות במבקשים ישות אחת, בכל הנוגע לטענות הקיזוז, ומן הראוי כי טיבה המשפטי של התחיבות המבקש 1, וקיומה או העדרה של זיקה בין הנזקים הנטענים שנגרמו כתוצאה ממעשיו ומחדליו הנטענים של המשיב לבין אותה התחיבות שנטל על עצמו המבקש 1, יוכרעו לאחר משפט ומיצוי טענות הצדדים בענין זה.

10.
אינני מקבלת את טענת המשיב
כי אין לשעות לגרסת המבקשים אשר התבררה כהגנת בדים.

אני מסכימה כי בעדותו של המבקש 1 התגלו פגמי מהימנות, כך כאשר הכחיש בחקירתו מתן יפוי כוח על ידי המבקשת 2, עובדה הנסתרת ביפוי הכוח מש/1; כך כאשר עדותו הראשונית ביקשה ליצור הרושם כי ביטול העסקה מחמת הפרתה על ידי הקונים היה יוזמה בלעדית של המשיב, בעוד שמהמוצגים מש/4 ו - מש/3 עולה מעורבות של המבקש 1 במגעים עם הקונים, ולכאורה הסכמה מלאה לעמדה הננקטת על ידי המשיב.

יחד עם זאת אינני סבורה כי גרסתו של המבקש 1 והגנתם של המבקשים הוכחה כהגנת בדים, שמשמעה כי גרסת המבקשים מפרכת מתוכה, קורסת ולא קיימת עוד, להבדיל מפגמי מהימנות שהשעה והמקום להערכתם במשפט לגופו.


השתלשלות הדברים, כפי שהיא עולה מהתצהיר ומחקירתו של המבקש 1 הינה כי בעת שהותו בחו"ל התקשר המשיב בשם המבקשת 2 בזכרון הדברים ללא שהורשה לעשות כן (לטענת המבקש 1 יפוי הכוח מש/1 היה לניהול המו"מ בלבד, ובכל מקרה אין באותו מסמך להעיד על קיומה של הרשאה נוכח ההבדל שבין התנאים שפורטו בו לבין תנאי העסקה שנכרתה). המבקשים השלימו עם קיומו של זכרון הדברים, אך אז התגלעו קשיים בהשלמתה של העסקה. מחד, הקונים גילו כי מצבו התכנוני של נכס המקרקעין שונה מזה שסברו במועד חתימתו של הזכרון הדברים, ומאידך המבקש 1 עמד על כך שלא צויין שלסכום התמורה יווסף מע"מ, אשר בתשלומו חבה המבקשת 2. לטענת המבקש 1 באותו מועד סבר כי הקונים הם שהפרו את זכרון הדברים, אך כי המוצא הנבון והמושכל ממצב הדברים שנוצר הוא ביטולה בהסכמה של העסקה, ללא תביעות הדדיות בין הצדדים. לטענת המבקש 1 המשיב סיכל את אותו מוצא, שהיה בר השגה עם שני הקונים (ואשר הושג בסופו של יום רק עם פלג), עת בניגוד להנחיותיו חילט את כספי הפקדון ששולמו על ידי המוכרים והחזיקם תחת ידו תקופה ארוכה, מבלי להשיבם לרוכשים (או למצער להעבירם לידי המבקשים).


די בהרצאת הדברים כאמור על מנת להקים טענת הגנה לכאורית למבקשים, מבלי צורך ליחס למשיב את האחריות לחילוקי הדיעות שנפלו בין הצדדים בענין המע"מ ובענין המצג ביחס למצבו התכוננו של הנכס. אולם, יוער כבר בשלב זה, כי אינני סבורה שהמבקש היה מנוע מלהעלות את אותו ענינים נוספים בחקירתו, ולייחס את האחריות לה, למשיב, שכן על אף שכלל הוא כי המבקש כבול כאמור בבקשה ובתצהיר, הרי שכך בכפוף לכל השלמה שתעלה אגב החקירה על התצהיר. לפיכך, משנשאל המבקש בשאלה פתוחה מהי הרשלנות שהוא מייחס למשיב היה בן חורין להוסיף על פרטי הרשלנות כפי שנטענו בבקשה.


זאת ועוד, חרף כל פגמי המהימנות עליהם הצביע המשיב הרי שלא נעשה על ידו נסיון כלשהו לקעקע את טענת המבקש כי תיק העסקה הוחזר לידו באיחור של חודשים וכי פרות הפדיון לא הועברו על ידו לא למבקשים ולא לרוכשים. זאת ועוד, אינני סבורה כי האמור בסעיף ט' ל- מש/4 שומט את הקרקע תחת הטענה כי המשיב נכשל למלא אחר הנחייתו של המבקש 1 להשיב את כספי הפדיון לרוכשים (שכן המדובר במכתב שנשלח לב"כ הקונים, ונוסח הדברים - הצעה כי כספי הפקדון יוותרו בידי המשיב, עד לעסקה אחרת בנכס וכל עוד לא יוסכם אחרת - מעיד לכאורה על כך שאותה עמדה ניתנת למיקוח, והועלתה בשלב כלשהו לצורכי מו"מ עם הקונים).

11.
המשיב ממשיך וטוען להעדרו של קשר סיבתי בין הנזקים הנטענים לבין הרשלנות המיוחסת למשיב, וזאת אפילו ימצא שיש לקבל, לצורך דיון זה, את טענת המבקשים כאילו הוכחו.


בפתח הדברים מצאתי לנכון להבהיר ולהדגיש כי השאלה העומדת לדיון בפני
אינה אלא אם עלה בידי המבקשים להצביע על טענת קיזוז לכאורית ואפשרית בגובה הסכים הנתבע (כ-12,000 ₪), והתביעה הנגדית הנטענת על ידי המבקשים, בסכומי העתק הנטענים על ידם כלל אינה עומדת לדיון. על רקע הערה זאת נפנה לבחינת ההטענות בענין זה.

12.
זכות הקיזוז הנטענת בשל תביעת וייס -

א.
המשיב מנסה להרחיק עצמו מתביעת וייס, בטענה כי אם ימצא כגירסת הקונים שהמבקשים החליטו להתנער מהעסקה, אותה אימצו גם לגירסתם, אין ולא כלום בין אותה הפרה שהפרו המבקשים את זכרון הדברים לבין כל מעשה ומחדל של המשיב, ואם כגרסת המבקשים, וייס הם אלו שהפרו את ההסכם, הרי שהנזק שקיזוזו מבוקש, לאו נזק הוא, שכן דין התביעה להדחות, ומלוא
האחריות לכל נזק
שיגרם למבקשים נעוצה בוייס ולא במשיב.

עוד נטען כי הנזק, בסכום התביעה שהוגשה על ידי וייס הינו נזק היפותטי, שטרם התגבש, ושאינו בר קיזוז.

ב.
הטיעון דלעיל מתעלם מכך שבכתב התביעה טוענים וייס כנגד עיכוב דמי הפקדון (בסך של 30,000$) בידי המבקשים (ולטענת המבקשים בידי ועל ידי המשיב) ממועד תשלום הפקדון ב 22/1/00 ועד ה 24/5/00, חוק השבתה של קרן הפקדון, ללא פירות הפקדון (סעיפים 1 (ב) ו- 14 לכתב התביעה (נספח ד לתצהיר). לא נעשה נסיון כלשהו להכחיש כי פרות הפקדון לא הועברו על ידי המשיב למי מהצדדים לעיסקה.

ג.
הטיעון דלעיל מתעלם מכך שטענתם העיקרית של המבקשים הינה כי צעדים שננקטו על ידי המשיב, בניגוד להנחיותיהם, גרמו לעצם קיומו של ההליך המשפטי. בכך הושתו על המבקשים סיכון ונטל שהינם בלתי תלויים בתוצאות ההליך.

ד.
הטיעון דלעיל מתעלם מכך שגם אם ימצא שהמשיבה הפרה את זכרון הדברים הרי שבשים לב לטענות הרשלנות שיש למבקשים כלפי המשיב יכול וימצא כי למשיב תרומה ואחריות (גם אם חלקית) לנזקיה, ככל שמדובר במערכת היחסים שבין המבקשים לבין המשיב.

ה.
לבסוף, אינני מקבלת את טענת המשיב כי הנזק הנטען אינו בר קזוז.

חיובים כספיים שצדדים חבים זה לזה מתוך עסקה אחת והגיע המועד לקיומם, ניתנים לקיזוז בהודעה של צד אחד למשנהו; והוא הדין בחיובים כספיים שלא מתוך עסקה אחת, אם הם חיובים קצובים (סעיף 53 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג- 1973). מאחר והחיובים ההדדיים נשוא הדיון נובעים מעסקה אחת (מתן השירות המקצועי על ידי המשיב למבקשים) אין דרישה כי הסכום לקיזוזו נטען יהא סכום קצוב.

הסכום שלקיזוזו נטען הינו הנזק שגרם המשיב, ברשלנותו הנטענת, ונזק זה הינו בר קיימא (ולפיכך ניתן לקיזוז) במועד גרימתו, וזאת אפילו שיעורו המדוייק וקציבתו יוודעו רק במועד מאוחר יותר.

13.
זכות הקזוז הנטענת בגין האיחור בהחזרתו של תיק העסקה לידי המבקשים -


א.
נטען על ידי המשיב להעדרו של קשר סיבתי בין המחדל להשיב את תיק העסקה למבקשים לבין ירידת ערך המקרקעין הנטענת (שאף לא הוכחה), וזאת משהודה המבקש כי לא היה בנמצא רוכש בכוח, ולפיכך העדרם של המסמכים לא סיכל את השלמתה של עסקה אחרת בנכס, חלף העסקה שבוטלה.

ב.
לצורך הדיון, ומבלי לקבוע מסמרות בענין זה, שאינו טעון הכרעה על ידי, אני מוכנה לקבל את טענת המשיב כי לא מתקיים קשר סיבתי בין הנזק הנטען של מלוא ירידת ערך המקרקעין, לבין כשלונו של המשיב למסור את תיק העסקה לידי המבקשים במועד.

אולם, בשים לב לטענות המבקשים שהינן בשלב זה העובדות המשמשות לצורך בחינת השאלה אם קמה הגנה אפשרית - על פיה הפר המשיב את התחייבותו למסור לידי המבקש את תיק העסקה ועכבו תחת ידו שלא כדין, הכל שעה שהמבקשים ביקשו להמשיך ולפעול למכירתו של הנכס, כלום אין ממש בטענה כי נגרם למבקשים נזק כלשהו, ולו הנזק הכרוך בשחזורו של אותו "תיק עסקה".

14.
הטענה האחרונה שמעלה המשיב הינה כי המבקשים נכשלו מלעמוד באמות המידה שנקבעו בהלכה הפסוקה לענין חובת הפירוט החלה על המבקש להעלות טענת קיזוז.


פרטי הרשלנות הנטענת בוארו היטב ובמידת הפרוט הנדרשת (כאשר אמת המידה החלה בענין זה הינה ניסוח הטענות ברמת הפירוט הנדרשת בכתב התביעה). הגם שהדין עם המשיב כי כחלק מחובת הפירוט כאמור על המבקש לטעון לסכום שלקיזוז נטען ודרך חישובו, ועל אף שאינני מקבלת את טענות המבקשים בדבר הנזקים שנגרמו להם, אני סבורה שאין באותן הלכות להביא לדחיית הבקשה בענייננו.


ההלכות בדבר חובת הפירוט הנדרשת מבעל דין המבקש להעלות טענת קיזוז נגזרות מההלכה הכללית בשאלה אימתי תינתן רשות להתגונן וחוסות בצילה. הלכות אלה לא נועדו אלא להבטיח כי בפני
בית המשפט תעמוד טענה של ממש, בטרם יפנה לבחינת השאלה אם יש סיכוי,
ולו דחוק, להצלחתה, ובין
השאר נועדו למנוע מצב דברים בו טענת קיזוז סתמית, שאינה ניתנת לכימות, ולו בסכום זניח ביחס לסכום התביעה, תחייב מתן רשות להתגונן ביחס לתביעה בכללותה.


לא כך בענינינו, אפילו נכשלו המבקשים מלהצביע על סכומי הקיזוז המדוייקים להם יכול והם זכאים, הרי שעל פי גרסתם, שלא קרסה, קמה להם הגנה אפשרית, על פיה חב המשיב בפיצוי בגין נזקים שגרם להם, ולו בגין פירות הפקדון שעוכבו תחת ידו ולא נמסרו למי מהצדדים, עצם קיומה של תביעת וייס (ללא זיקה לתוצאותיה), ועכובו של תיק העסקה תחת ידי המשיב, שלא כדין, ובאופן שלמצער הצריך את שחזורו ( הגם שלא נעשה בפועל ). בשים לב לעובדות שאינן שנויות במחלוקת ביחס לסכום תביעת וייס, סכום הפקדון ומשך עכובו, לבית המשפט הכלים לעריכתו שלל אומדן גס של הנזקים שנזכרו לעיל, והוא אינו שונה באופן מהותי מסדר הגודל של התביעה, המסתכמת בכ - 12,000 ₪. בנסיבות אלה אינני סבורה שיש ליתן משקל מכריע לעובדה כי הסכומים לקיזוז בהם אני נכונה להכיר נופלים ושונים מסכומי הקיזוז שנטענו, ולקבוע כי מטעם זה אין ליתן למבקשים רשות להתגונן, וסבורה שיש לנהוג על פי ההלכה הכללית, כי מקום שמצא בית המשפט כי למבקש רשות להתגונן טענת הגנה אפשרית מפני התביעה אין לחסום בפני
ו את הדרך לבירור הגנתו.

15.
סוף דבר, מכל הטעמים שפורטו לעיל:


א.
ניתנת בזאת למבקשים רשות להתגונן מפני התובענה.

ב.
המבקשים יהיו רשאים להגיש כתב הגנה בתוך 30 יום מהיום, ובהעדר כתב

הגנה
ישמש התצהיר ככתב הגנתם.

ג.
המשיב ישלם למבקשים הוצאות בקשה זאת בסך של 1,200 ₪ בתוספת

מע"מ
כדין.

המזכירות תעביר העתק ההחלטה לצדדים וכן תקבע מועד לקדם משפט ותזמן הצדדים.

ניתנה היום י"ח באלול, תשס"ב (26 באוגוסט 2002) בהעדר הצדדים.



ריבי צוק
, שופטת








בשא בית משפט שלום 3399/01 לוי טמיר, מרגו חברה להשקעות ובנין בע"מ נ' עו"ד אברהם לוי (פורסם ב-ֽ 26/08/2002)