פסקי דין על גבריאל כהן | פסקי דין על עמליה וילנץ | פסקי דין על אהוד וילנץ |

3075/02 א     27/11/2002




א 3075/02 גבריאל כהן נ' עמליה וילנץ, אהוד וילנץ




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט השלום ירושלים

א
003075/02

לפני כב' השופט דוד מינץ

02/12/02



גבריאל כהן


בעניין
:

התובע והנתבע שכנגד
ע"י ב"כ עו"ד כהן פאני




נ
ג
ד





1 . עמליה וילנץ

2 . אהוד וילנץ




הנתבעים והתובעים שכנגד
ע"י ב"כ עו"ד קשת יסמין










פסק דין


התובע ניסה להקים עסק עצמאי של קייטרינג ואירועים בד בבד עם עבודתו כמנהל מחלקת הבשר בסופרמרקט וכקצב וטבח במלון "חן" בירושלים. במהלך צעדיו הראשונים לצורך הקמת העסק, פנתה אליו נתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") וביקשה ממנו שיספק שירותי קייטרינג לחתונת בנה, נתבע 2 (להלן: "הנתבע") שתתקיים בצהרי יום שישי ה- 19.9.97. כעבור מספר ימים ביום 4.9.97 נפגש התובע עם הנתבעים והם סיכמו ביניהם את פרטי ההתקשרות. לטענת התובע, בסופה של הפגישה העלו את הסיכום על הכתב (להלן: "הסיכום"). בסיכום פורט התפריט שהתובע היה אמור לספק ודרכי הגשתו, וכן סוכם כי התובע יספק 450 מנות כשמחיר כל מנה יהיה 21.5 $. באותו מעמד אף קיבל התובע מידי הנתבע מקדמה על סך 10,000 ₪. לדברי התובע, הוא שכר לצורך האירוע מלצרים, טבחים ומנהל אירוע, ציוד קייטרינג (שולחנות, כסאות, צלחות, סכו"ם, ארונות חימום, מקררים וכד'), ובסופו של דבר, החתונה, בכל הנוגע לשירותי הקייטרינג, התנהלה בצורה טובה, כל האורחים בחתונה אכלו מכל הטוב אשר סופק ונראו נהנים ומרוצים בכל משך החתונה, והיא הסתיימה באוירה חמה ובלחיצת יד בין הצדדים. דא עקא, שלמחרת היום, התקשרה הנתבעת אל התובע וביקשה שיגיע לביתה. כשהגיע התובע לבית הנתבעת הוא נדהם לשמוע כי הנתבעים אינם מוכנים לשלם לו את יתרת התשלום לפי ההסכם, תוך שהם נתלים באמתלות ותירוצים שונים בנוגע לאיכות המזון שהוגש בחתונה. משסרבו הנתבעים לשלם לו את היתרה המגיע לו לפי ההסכם, הוא הגיש את תביעתו לבית המשפט אותה העמיד על סך 43,056 ₪ שכללה בחוּבה גם את עגמת הנפש שנגרמה לו לרבות הפגיעה בשמו הטוב וגם את הוצאותיו המשפטיות.

בהגנתם טענו הנתבעים כי התובע עסק במתן שירותי קייטרינג זמן רב לפני החתונה ואילולי היה לתובע את הניסיון הדרוש, לא היו שוכרים את שירותיו כלל. לגופו של עניין טענו, כי מספר המנות עליו סוכם היה 300 בלבד, כשתשלום 10,000 ₪ ששילמו היה עבור מחצית מהסכום הכולל. ואולם, טענתם העיקרית הייתה, כי התובע הוא זה שהפר את ההסכם עימם בכך שהגיש בחתונת הנתבע מזון מקולקל וגרם לעגמת נפש לנתבע וכלתו ולבני משפחותיהם. לדבריהם, התובע לא הביא את האוכל לחתונה ממלון "חן" כפי שסוכם, אלא קנה אותו בסופרמרקט והביאו ארוז בקופסאות לא מקוריות, והתוצאה הייתה שאורחים רבים התלוננו בפני
הם על איכותו הירודה של האוכל וחלק מהאורחים אף לקו בקיבתם בגינו. משכך, הם התלוננו במשרד הבריאות ומהנדסת מזון מטעם המשרד קבעה בחוות דעתה לאחר שבדקה דגימות מזון, כי "הרמה המיקרוביאלית של המוצרים הינה ירודה" (להלן: "חוות הדעת"). לדבריהם גם, בעקבות תלונתם נפתח תיק פלילי נגד התובע, הוגש נגדו כתב אישום ובסוף ההליך הפלילי הוטלה סנקציה כנגדו. הנתבעים התנערו מתוקפו המחייב של "הסיכום" ובנסיבות אלו הם לא טמנו ידם בצלחת והגישו כנגד התובע תביעה שכנגד בה תבעו אותו בגין עגמת הנפש שנגרמה להם, עלות פרחים ששלחו לאורחיהם בצירוף התנצלות על רמת הקייטרינג הירודה, השבת המקדמה ששולמה לנתבע, ושירותי חוקר פרטי ששכרו לבדיקת מקום המצאו ויכולתו הכלכלית של התובע. את תביעתם זו העמידו על סך של 106,449 ₪.

התביעה (העיקרית ובעקבותיה התביעה שכנגד) הוגשה בסדר דין מהיר ובישיבה המקדמית נחקרו התובע והנתבע וסוכם על ב"כ הצדדים כי בית המשפט יתן את פסקו על סמך החומר הנמצא בתיק לאחר שהם יסכמו את טיעוניהם בעל פה.

להלן איפוא, נימוקי פסק הדין בתמצית לפי מצוות תקנה 214 ט"ז לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984.

נדמה, כי חרף הכחשתם של הנתבעים אודות כבילתם לדף "הסיכום", די ברור כי מסמך זה היווה את הבסיס להתקשרות בין הצדדים, כשם שמסמכים מעין אלו משמשים לבסיס להתקשרות של כל מזמין עם מעניקי שירות לאירועים למיניהם. לכן, כשם שהנתבעים עצמם ניתלים בסיכום ככל שנוגע לתפריט ולאופן הגשתו, כך ניתן ללמוד ממנו על כמות המנות שהוזמנו בסך 450 והמחיר שנקבע בסך 21.5 $ עבור כל מנה. כמו כן, הואיל ולא נטען דבר בסיכומי ב"כ הנתבעים על כמות המזון שסופק (ואף לא הובאה כל ראייה אובייקטיבית סותרת) מכאן, שהשאלה היחידה שיש לדון בה היא, האם המזון היה באיכות המוסכמת.

בעניין זה יש לומר, שמצד אחד ברור לכל בר דעת, כי תהיה רמתו של הקייטרינג אשר תהיה, אין לסבול מצב של אספקת מזון מקולקל. חוות הדעת גם מלמדת כי איכותו של חלק מהמזון שסיפק התובע חרגה בטיבה הירוד מן הסביר ובכך הפר התובע את ההסכם עם הנתבעים ואין הוא זכאי למלוא שכרו. התרשמתי גם, כי יש רגליים לסברת הנתבעים, כי אכן נגרמה להם עגמת נפש לא מבוטלת בעטיו של התובע. ככלות הכל, דובר באחד מהאירועים המשמעותיים ביותר בחייהם בו ביקשו להיטיב עם אורחיהם. גם העובדה שהנתבעים ראו לנכון לשלוח לאורחיהם זרי פרחים בליווי מכתב התנצלות מלמדת על עגמת הנפש שנגרמה להם. מצד שני, באותה מידה יש לומר, שהנתבעים לא היו יכולים לצפות לקבל מהתובע קייטרינג ברמה מעולה ביותר. הנתבעים ידעו שהתובע יביא את המזון ממקורות שונים (יהיה זה מהסופרמרקט או מהמלון שבו עבד), וכי זכו לקבל מחיר נמוך ממחיר השוק עבור כל מנה. כמו כן, די ברור, כי "על טעם וריח – אין מה להתווכח", ולמרות שייתכן שהיו לנתבעים הסתייגויות אודות איכות המזון וטיבו, לא ניתן לומר כי נחלו כשלון תמורה מוחלט מהתובע. הנתבעים זכו לקבל ממנו שורה ארוכה של שירותים שכללו אספקת ציוד רב - שולחנות, כסאות, צלחות וסכו"ם; עריכת השולחנות; מלצרות; הגשה; סידור המזון (כשחלק נכבד ממנו לא הוכן על ידי התובע ולגביו לא היו טענות - כגון, דברי המאפה הפירות וכו'); ועוד כיוצ"ב. סופו של יום, החתונה נערכה בקול ששון ובקול שמחה. בשמחת הנישואין בקע קול מצהלות החתן מחופתו וקול נערים ממשתה נגינתו. אירוע של שמחה היה ולא חלילה של אבל (כפי שנתבקש כביכול ללמוד). אלא מאי, חלק מהמזון לא היה ערב לחיכם של (חלק או שמא רוב ככול) האורחים. לכן, יש לומר, כי התובע זכאי לשכרו - על פי הנקוב "בסיכום" בניכוי הפיצויים המגיעים לנתבעים בגין הפרת ההסכם על ידו.

ובשולי הדברים יוער, כי תמים דעים אני עם ב"כ הנתבעים שאין להקל ראש בעובדה שהתובע ניהל את עסקו ללא קבלת הרשיונות המתאימים על פי דין. עם זאת, מכאן ועד למתן הפטר כולל לנתבעים לשלם את שכרו של התובע, המרחק הוא לא קטן.

כאמור, בכתב התביעה שכנגד הנתבעים עתרו להשבת המקדמה ששילמו לתובע. לאור האמור לעיל, אין מקום להורות על השבה זו. כמו כן, אין מקום לפסוק לנתבעים את הוצאות החוקר הפרטי. עניין זה צריך לבוא לידי ביטוי בהוצאות המשפט. הוא הדין לגבי עלות הפרחים אשר מהווה אך ביטוי להוצאה שהוצאה להקהות את הכאב והסבל ועניין זה צריך לבוא לידי ביטוי בראש נזק זה. יש לדון איפוא, רק בשאלת גובה הפיצוי בגין עגמת הנפש שנגרמה לנתבעים שיש לנכותו משכרו של התובע. אני מעריך איפוא, את סך הניכוי במחצית השכר שטרם שולם לתובע (שהוא כשליש מהשכר המוסכם המלא, במעוגל) ועל הנתבעים לשלם לתובע 12,000 ₪ בהתאם.

הואיל והתובע הגיש את תביעתו בערכים נומינאליים ודרש רק פסיקת הפרשי הצמדה וריבית החל מיום הגשת התביעה, אין לפסוק לו יותר ממה שנתבקש ולכן הסכום הוא נכון להיום בתוספת הפרשים כאמור.

לאור התוצאה, אין צו להוצאות.

ניתן היום כ"ב בכסלו, תשס"ג (27 בנובמבר 2002) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.



דוד מינץ

, שופט








א בית משפט שלום 3075/02 גבריאל כהן נ' עמליה וילנץ, אהוד וילנץ (פורסם ב-ֽ 27/11/2002)