פסקי דין על לוי אייל | פסקי דין על לוי מיכל | פסקי דין על קדוש אליס ואח' | פסקי דין על מבשרת הירוקה בע"מ

21040/96 א     17/11/2002




א 21040/96 לוי אייל, לוי מיכל, קדוש אליס ואח' נ' מבשרת הירוקה בע"מ




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט השלום ירושלים
א
021040/96


לפני
כב' השופט ר' כרמל


17/11/2002




בעניין:

1 . לוי אייל


2 . לוי מיכל

3 . קדוש אליס

4 . ערמון נורית

5 . טרזי עזרא

6 . טרזי מיכל

7 . אמי פלמור הרץ

8 . הרץ תומר


ע"י ב"כ עו"ד
עו'ד ברליין בנימין

התובעים






נ
ג
ד






מבשרת הירוקה בע"מ




ע"י ב"כ עו"ד
עו"ד אברמזון אפרים


הנתבעת



פסק דין

1.
התובעים הגישו תביעתם בקשר עם דירות אותן רכשו מאת הנתבעת. שמונת התובעים נחלקים לחמש משפחות אשר רכשו חמש דירות מאת הנתבעת בפרויקט אותו בנתה הנתבעת במבשרת ציון, במגרש הידוע כגוש 34491 חלקה 3. באותו פרויקט בנתה הנתבעת 17 בניני מגורים וכל אחד מן הבניינים כולל 14 יחידות דיור (בסך הכל 238 יחידות דיור). ההסכמים שבין הנתבעת לבין התובעים נחתמו בתקופה שבין מרץ 1992 לבין ינואר 1993, ומסירת החזקה בדירות לתובעים נתקיימה בין החודשים מרץ 1994 ועד למאי 1994. תביעתם של התובעים הוגשה בשל עניינים שונים אשר יפורטו להלן. שניים מן הנושאים המפורטים בכתב התביעה, הוצאות מימון הערבות הבנקאית והתקנת סורגים בנוגע לדירת התובעים מס' 7 ו- 8, נמחקו בהסכמה. אין מחלוקת כי שעה שהתובעים רכשו את דירותיהם היה הפרויקט בשלבי בניה והדירות נרכשו "על הניר", כאשר לפני התובעים הוצגו תוכניות הפרויקט והדירות ודגם של הבניינים. גרסת התובעים היא כי משנסתיימה בניית הפרויקט ומשקבלו את החזקה בדירותיהם התברר להם להפתעתם, ואף לאכזבתם, כי הנתבעת הפרה את התחייבויותיה במספר נושאים, הפרת התחיבויות שגררה בעקבותיה נזק כספי ממשי לתובעים. הנושאים, בגינם טוענים התובעים להפרת התחיבויות הנתבעת על פי הסכמי הרכישה, הינם כלהלן:

א.
הצומת המחבר את הכביש הפנימי בפרויקט עם הרחוב הסמוך שינה את מיקומו וכתוצאה מכך נגרם מטרד לחלק מן תובעים, שכן הצומת התקרב אל דירותיהם.
ב.
דירות התובעים נמצאות בקומה גבוהה יותר מאשר הקומות בהן אמורות היו הדירות להימצא, עובדה אשר הצריכה טיפוס רב יותר במעלה המדרגות מהכניסה לבניין (שגם היא שנויה
במחלוקת) אל הדירות.
ג.
לכל בניין בפרויקט קיימת כניסה אחת מרחוב חרמון, הנמצא למרגלות הפרויקט מצידו החיצוני, וכן קיים כביש גישה פנימי הנקרא כביש הטבעת.
לטענת התובעים, רוחב כביש הטבעת צר מן הקבוע בתקן עובדה הגורמת למטרד ולאי נוחות ניכרים. (כמו כן קיימת כניסה נוספת לבניינים ממפלס הפארק, ולכך תבוא התייחסות בהמשך). התובעים טוענים כי לא די בכך שכביש הטבעת צר מן הנדרש, אלא הנתבעת מכרה מקומות חנייה לא תיקניים אשר גרמו להגברת המטרד.
ד.
רוחב הכניסה לחדר המדרגות הינו קטן מהרוחב הקבוע בתקן.

2.
בתמצית, טענת הנתבעת הינה כי דין התביעה להדחות בראש ובראשונה עקב כך שהתובעים לא מסרו כל הודעה בדבר הליקויים ואי ההתאמות אשר נתגלו בדירות וברכוש המשותף אלא הודעה נמסרה לאחר חלוף המועד שנקבע לכך בדין. טענתה השניה של הנתבעת הינה כי גם אם נקבל את הטענות העובדתיות להן טוענים התובעים, מתברר כי לא נגרמה לדירות התובעים כל ירידת ערך. לעניין טענה זו נסמכת הנתבעת על גובה התמורה שהתקבלה ממכירת דירותיהם של שניים מן התובעים אשר מכרו דירותיהם לאחרים.

3.
כפי שיובהר להלן הגיעו הצדדים במהלך הדיון לשתי הסכמות דיוניות:

הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית וחוות דעת מומחים מטעמם. בתחילת שמיעת הראיות הגיעו הצדדים להסכמה לפיה ימונה מהנדס שהוא גם שמאי אשר יבדוק את הנושאים המפורטים והנדונים בחוות דעת של המומחה מטעם התובעים ומנגד יבדוק את התייחסות המומחים מטעם הנתבעת, ויחווה דעתו בנוגע לשאלות המפורטות בחוות הדעת. הוסכם בין הצדדים כי כפוף לשאלות הבהרה ולחקירת המומחה תחייב חוות הדעת של המומחה את הצדדים. עוד הוסכם, כי ההסכמה בדבר מינוי המומחה אינה פוגעת בטענות הנתבעת באשר לשאלה האם ליקויים, פגמים או אי התאמות, ככל שאלה ואם כאלה יקבעו על ידי המומחה המוסכם, הינם באחריות הנתבעת. עוד הוסכם במסגרת הסכמה זו כי הנתבעת תחקור אחד מבין כל שני תובעים המתייחסים לדירה אחת, וימשך התצהיר בגינו לא ייחקר אחד התובעים. כן הוסכם, כי הימנעות מחקירה בנוגע לטענות בגדר אי נוחות וכיוצא בזה, המפורטות בתצהירים, לא תהווה הסכמה לאמור באותם עניינים, לרבות עניינים בשאלה של מומחיות. בהמשך, לאחר שנחקרו שניים מן התובעים, (התובע מס' 1 והתובעת מס' 7), וויתרה הנתבעת על חקירת יתר התובעים והצדדים הסכימו כי אין באי חקירתם של יתר התובעים, משום הסכמה לתוכן התצהירים. בהמשך, ובהתאם, המציא המומחה שהתמנה בהסכמה, נ. מוסקונה, שמאי מקרקעין ומהנדס בניין, את חוות דעתו. לאחר מכן נחקר המומחה על חוות דעתו.

4.
לאחר שהמומחה המוסכם המציא את חוות הדעת ולאחר שהשיב על שאלות הבהרה ואף נחקר על ידי הצדדים, הגיעו הצדדים לידי הסדר דיוני נוסף כלהלן:
א.
הצדדים הסמיכו את בית המשפט לפסוק על פי ובמסגרת סעיף 79 א (א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד - 1984 לפי שיקול דעתו של בית המשפט וללא כל צורך בהנמקת ההחלטה, בכל המחלוקות בין הצדדים, כעולה מכתבי הטענות וללא חריגה וסטייה מכתבי הטענות, בלא שהצדדים יביאו ראיות נוספות, ולאחר שהצדדים יסכמו טענותיהם.
ב.
הוסכם כי בטענת ההתיישנות שעל פי חוק המכר (דירות) תשל"ג-1973 הנטענת על ידי הנתבעת, יכריע בית המשפט על פי הדין וינמק את החלטתו.

ג.
הוסכם כי בנושאים של חריגת רוחב המעברים והמדרגות מתקן או תקנה,
מחריגת רוחבי המעברים והמדרגות מתקן או תקנה, והגדרת הקומות בהתאם
לתקן או תקנה, בית המשפט יפסוק, על אף האמור לעיל, על פי הדין ללא חובת
הנמקה. הוסכם כי טענות הצדדים לגבי הנזקים הנטענים אינן מוגבלות לטענות
בדבר התקן או תקנה ובית המשפט רשאי לפסוק על פי מכלול הטענות. לעניין
שיעור הנזק הוסכם כי אם וככול שיקבע
שיעור נזק, יקבע שיעורו מדין פשרה.

5.
חוות דעת המומחה
המוסכם, מר מוסקונה:
המומחה מר נ. מוסקונה, שהוא שמאי מקרקעין ומהנדס בניין, המציא כאמור חוות דעתו. בחוות הדעת מציין המומחה את דבר קיומו של פארק הנמצא במרכז הפרויקט במפלס ביניים, (ולעניין זה אתייחס בהמשך), ולקיומו של כביש הטבעת. המומחה מציין כי על פי התוכנית שצורפה לחוזים, קטע הכביש המחבר והסוגר את כביש הטבעת אמור היה ליצור צומת בין בניינים 14 ו- 15 וכיום ממוקם הצומת בין בניינים 13 ו- 14. התובעים 3-1 גרים בבנין 14, והתובעים 4-8, מתגוררים בבניין 13. המומחה התייחס לטענות השמאים מטעם הצדדים בנוגע לשינוי מיקום הצומת. לדברי המומחה, בשעות בהן שהה במקום, בין השעות 9:00 עד 12:30, היתה תנועה דלילה ביותר בכביש הטבעת, ולהתרשמותו, לצומת אין השפעה לרעש הסביבתי או להווצרות עשן בכמות הגדולה מהעשן הנפלט ממכוניות הנוסעות בכביש הטבעת, ובסופו של דבר הוא הגיע למסקנה כי הצומת אינו גורם לתוספת רעש אלא להפך, לדעתו, בעצם קיום הצומת יש משום הקטנת הרעש בקרבתו: "מאחר שהמכוניות הבאות מכביש הסוגר מעגל והמכוניות המגיעות מכביש הישר (רחוב חרמון מאיטות את מהירותם ואף עוצרים לקראת הצומת דבר המקטין את הרעש" (הכתיב, כך במקור). לפיכך, לדעת המומחה לא קמה ירידת ערך לדירות כתוצאה מעובדת שינוי מיקום הצומת. עוד הוסיף המומחה בחוות דעתו כי כביש הטבעת שהוא דו סטרי, הינו צר מדי למטרה זו, ויש להפכו לחד סטרי. גם בעובדה זו אין המומחה רואה מקום לירידת ערך הדירות. המומחה מוסקונה מוסיף בחוות דעתו: ”הפרויקט כולו צפוף וכביש הטבעת צר מידי כולל הצומת הנידונה עובדה זו כשלעצמה גורמת לירידת ערך כל הדירות בשכונה. אני מעריך את ירידת הערך לכ- 3% משווי הדירות". לעניין המעברים מציין המומחה כי רוחבם, שהינו 90 ס"מ, אינו מתאים לנדרש בתקנה, ובהתאם לתקנה 3.34 הרוחב אמור היה להיות 1 מטר. המומחה מצא כי רוחב חדרי המדרגות הינו נמוך מן הנדרש בכניסה בלבד, ובחלקו הוא ניתן לתיקון, והוא העריך את ירידת ערך הדירות בגין עובדה זו בשיעור של חצי אחוז משווי הדירות. באשר להגדרת הקומה, מצא המומחה
ירידת ערך בנוגע לארבע הדירות (למעט דירת התובעת מס' 3, זאת כפי שיפורט להלן).

6.
טענת ההתיישנות:
לגרסת הנתבעת, החמיצו התובעים את השעה למתן הודעה בדבר אי ההתאמות הנטענות בקשר עם דירותיהם, הודעה שהינה תנאי הכרחי לפי הדין לזכאות לכל סעד שהוא, ועל כן אין התובעים יכולים לסמוך על אי ההתאמות הנטענות כדי לזכות בפיצויים, ודין תביעתם
להדחות.
עובדתית, טוענת הנתבעת כי התובעים ידעו על אי ההתאמות הנטענות בתביעה לכל המאוחר במועד כניסת התובעים לדירותיהם, אולם הודעה על כך באה לאחר למעלה משנתיים מאותו מועד. מוסיפה הנתבעת וטוענת כי הליקויים, כפי שאלה נטענים בענייננו, אינם ליקויים שגרתיים המתגלים, לעיתים, מספר שנים לאחר קבלת החזקה בדירות, אלא המדובר בליקויים שלא ניתן היה להימנע מלעמוד על קיומם מיד במועד קבלת החזקה בדירות.
לעניין מועד הידיעה, נסמכת הנתבעת על האמור בסעיף 3 לסיכומי התובעים, שם פורטו הליקויים שנתגלו ע"י התובעים עם סיום בניית הפרויקט וקבלת החזקה בדירות, וברשימה זו נמנים כל הליקויים בגינם מבקשים התובעים סעד. כן הפנתה הנתבעת לעדויות עדי הנתבעת לפיהן לא התקבלה כל הודעה לפני יום 14.7.96. (חוות הדעת של השמאי מטעם התובעים מר פטל הינו משנת 1996). לפיכך, טוענת הנתבעת כי יש לדחות את התביעה על הסף הן מכוח הוראות חוק המכר (דירות), תשל"ג-1973 (להלן: "חוק מכר הדירות") והן בהתאם להוראות חוק המכר תשכ"ח-1968. הנתבעת נסמכת על הוראת סעיף 4 א (א) לחוק המכר (דירות) הקובע כי הקונה יהיה זכאי להסתמך על אי התאמה: "שניתן היה לגלותה בעת העמדת הדירה לרשותו אם הודיע עליה למוכר תוך שנה מאותו מועד". כאמור, טענת הנתבעת היא כי ההודעה נמסרה בחלוף למעלה משנתיים, וכמו כן דוחה הנתבעת את טענת התובעים לפיה יש לפרש את המונח "אי התאמה" בחוק המכר (דירות) באופן שאינו חל על הליקויים נשוא התביעה. לגרסת הנתבעת, אי ההתאמות המפורטות בכתב התביעה נכללות בהגדרת אי התאמה כפי שזו מופיעה בסעיף 11 לחוק המכר. בעניין אחרון זה אומר כבר כאן כי נראה לי הפירוש אותה מציעה הנתבעת לפיו אי ההתאמות הנטענות על ידי התובעים אכן נכללות בסעיף 11 (2) לחוק המכר האומר כי המוכר לא קיים את חיוביו: " אם מסר נכס שונה או נכס מסוג או תיאור שונה מן המוסכם" או האמור בסעיף 11 (4): " נכס שמבחינת סוגו, תיאורו, איכותו או תכונותיו אינו מתאים לדגם או לדוגמה שהוצגו לקונה זולת אם הוצגו ללא אחריות להתאמה" או בסעיף 11 (5): "נכס שאינו מתאים מבחינה אחרת למה שהוסכם בין הצדדים". הנתבעת נסמכת על הוראת סעיף 14 לחוק המכר לפיו יש להודיע על אי התאמה מיד לאחר מועד הבדיקה או מיד לאחר שזו התגלתה, ואם לא באה הודעה כאמור, אין התובע - הקונה זכאי להסתמך על אותה אי התאמה. כנגד כל אלה, טוענים התובעים (בסעיף 15 לסיכומיהם) כי אין מקום להתייחס לטענת ההתיישנות של הנתבעת שכן כידוע המבקש להתגונן בטענת התיישנות חייב להעלות טענה זאת באופן מפורש ולטעון טענה זו בהזדמנות הראשונה. בכתב ההגנה של הנתבעת לא נזכרת טענת ההתיישנות (כל שנטען בכתב ההגנה הוא כי הגשת התביעה זמן ממושך לאחר מסירת הדירות, מהווה חוסר תום לב). הנתבעת מזכירה בסיכומיה שהנתבעת העלתה את טענת ההתיישנות בתצהירי העדות הראשית מטעמה שהוגשו פרק זמן ניכר לאחר הגשת התביעה תוך שהתובעים התנגדו מבעוד מועד לכל שינוי חזית. התובעים אכן מסכימים כי תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק המכר (בסעיף 14 לעניין מתן הודעת אי התאמה) הינה הוראה מיוחדת הגוברת על תקופת ההתיישנות שבחוק ההתיישנות, אך לטענתם יתר הוראות חוק ההתיישנות חלות בעניינינו, לרבות הוראת סעיף 3 לחוק ההתיישנות בדבר העלאת טענת ההתיישנות בהזדמנות הראשונה לאחר הגשת התובענה. (אכן כפי שטוענים התובעים אין רלבנטיות בהקשר זה למועד הגשת התביעה אלא הנתון הרלבנטי הוא מועד מתן ההודעה). בכל מקרה, מסכמים התובעים את טענתם, משלא נטענה טענת ההתיישנות בכתב ההגנה, נגרע עניין זה מהמחלוקת שבין הצדדים, ודין טענת ההתיישנות להדחות. (לחלופין מעלים התובעים את הטענה כי אם תתקבל טענת ההתיישנות על פי חוק המכר או חוק המכר (דירות) יש לפצות את התובעים בגין הטעייה ומצג שווא).

7.
בתשובתה לטענות התובעים כמפורט לעיל, לעניין טענת ההתיישנות, ביקשה הנתבעת להבנות על האמור בהסדר הדיוני לפיו בטענת ההתיישנות של פי חוק המכר (דירות) הנטענת
על ידי הנתבעת, יכריע בית המשפט על פי הדין וינמק החלטתו. לטענת הנתבעת, (סעיף 96 לסיכומיה ואילך), הסכמה זו הוותה תנאי חשוב מבחינת הנתבעת להסמכת בית המשפט לפסוק בחלק מהמחלוקת בדרך של פשרה. לפיכך, נטען כי אין לקבל את טענות התובעים המבקשים לרוקן הסכמה זו ולהתנער ממנה: "משהתובעים הסכימו כי סוגיית התיישנות התביעה תידון על ידי בית המשפט ותוכרע לגופה (בתוספת חובת הנמקה) מנועים הם מלהעלות כעת טענות סותרות לפיהם אין לדון לטענת ההתיישנות של הנתבעת". בהמשך, בתשובת הנתבעת לסיכומי התשובה של התובעים, מבקשת הנתבעת להחלץ מן המבוי אליו נקלעה באומרה כי הטענה אותה היא טוענת איננה טענת התיישנות: לשיטתה, טענת ההתיישנות הקבועה בחוק ההתיישנות הינה טענה דיונית חיצונית לעילת התביעה עצמה, ואילו בענייננו מדובר בעילת תביעה שאחד מיסודותיה הינו מתן הודעה לצד שכנגד במועד מסוים.
כך הדבר בנוגע
לטענת אי התאמה לפי חוק המכר תשכ"ח-1968 והוראת חוק המכר (דירות) תשל"ג- 1973. מדגישה הנתבעת כי משלא מסרו התובעים הודעה בדבר אי התאמות אין הם זכאים להסתמך על אי ההתאמות הנטענות, אף אם תביעתם הוגשה במהלך תקופת ההתיישנות. (ראה ההפניות אליהן מפנה הנתבעת בסעיפים 5 ואילך לתשובתה לסיכומי התשובה). מכאן שאין מדובר בטענת התיישנות, כך טענת הנתבעת, אלא עניין לנו בשאלת קיומה של עילת תביעה. עד כאן, פירוט טענות הצדדים בנוגע לטענת ההתיישנות / אי מתן הודעה במועד והנפתולים אותם נפתלו טענות אלה.

8.
הכרעה בשאלה ההתיישנות / מתן הודעה בדבר אי התאמה:

ההסדר הדיוני אליו הגיעו הצדדים הינו ברור וחד משמעי. נאמר בו כי בטענת ההתיישנות על פי חוק המכר (דירות) הנטענת על ידי הנתבעת יכריע בית המשפט על פי הדין. ניסוח זה שאינו בהיר משלב את טענת ההתיישנות עם הדרישה למתן הודעה בדבר אי התאמה שעל פי חוק מכר (דירות) . ברור הדבר שאם הכוונה היא להתיישנות גרידא, כי אז צודקים התובעים בטענתם ודין טענת ההתיישנות להדחות, שכן טענה זו לא נטענה בהזדמנות הראשונה ואף לא בהזדמנויות הקרובות שלאחריה. העובדה שהתובעים הסכימו כי בית המשפט יתייחס לטענת ההתיישנות אין משמעה כי התובעים הסכימו לוותר על טענות שעמדו להם בסוגיא זו. דהיינו, המשמעות היא כי כל צד יטען באשר לטענה זו את כל הטענות אשר ניתן היה לו לטעון בדיון שלא במסגרת סעיף 79 א (א) לחוק בתי המשפט, ובכלל זאת את עובדת מועד העלאת הטענה.
באשר לטענה כי המדובר איננו בטענת התיישנות אלא בטענה של פגם בעילת התביעה, דהיינו אי קיום אחד מיסודות עילת התביעה בדרך של מתן הודעה במועד מסוים, כי אז הדין הוא עם התובעים שכן, גם אם מדובר באי התאמה שעל פי חוק המכר (דירות), הכלל הוא, לעניין משלוח הודעה מטעם הרוכש, כי מקום שהוכח שקבלן ידע על קיום הליקויים או אי ההתאמות אין הוא יכול לפטור עצמו מאחריות בשל אי מתן הודעה וכפירתו בחבות בנסיבות אלה תחשב לקיום חוזה שלא בתום לב.
כפי שציינה ב"כ התובעים בסיכומיה, נקבעו בפסיקה סייגים לפטור הקם לקבלן עקב אי משלוח הודעה בדבר קיומם של ליקויים ואי התאמות. הסייג האחד, שאינו רלבנטי לענייננו, קובע כי הרוכש יוצא ידי חובתו גם במתן הודעה בע"פ, ואין חובה כי ההודעה תימסר דווקא בכתב. (המשמעות מתבטאת למעשה במישור הראייתי). הסייג הנוסף, הוא החשוב בענייננו, הינו שמטרת ההודעה היא לידע את הקבלן בדברי קיומם של הליקויים ואי ההתאמות. על כן, מקום שברור כי הקבלן ידע על קיום הליקויים (ובמקרים המסוימים אף פעל לתיקונם), אין הוא יכול לפטור עצמו מאחריות אך בשל כך שלא ניתנה הודעה. יתירה מכך, נקבע כי כפירה בחבות, מקום שהקבלן ידע על קיום הליקוים או אי ההתאמות, תחשב כקיומו של החוזה שלא בתום לב: ר' ע"א 4445/90 עמיגור (ניהול כספים) בע"מ נ' יצחק מאיוסט ואח'
, תק' עליון כרך 94 (2) 674, ע"א 559/87 מנחם חשאי ואח'
נ' יצחק ארוון רונן, פ"ד מ"ו (1) 229. תוצאה זו, כפי שנאמר גם בפסק הדין בת.א 680/91 (מחוזי - ירושלים) עולה גם מחוק המכר - תשכ"א-1968, הכולל הוראות לגבי מתן הודעה בדבר אי התאמה בממכר (סע' 14 לחוק), וחוק המכר מוסיף וקובע בסע' 16 שבו כי מקום שהיתה אי ההתאמה נובעת מעובדות שהמוכר ידע או היה עליו לדעת עליהן בעת גמירת החוזה ולא גילה אותן לקונה, זכאי הקונה להסתמך עליה על אף האמור בסעיפים 14 ו- 15 לחוק, או בכל הסכם , ובלבד שנתן למוכר הודעה עליה מיד לאחר שגילה אותה. סעיף 16 לחוק המכר חל גם על מכר דירות זאת משום שחוק המכר (דירות) קובע, בסעיף 7 שבו, כי חוק זה אינו גורע מזכויות הקונה הניתנות לו לפי כל דין. כפי שנאמר בפסה"ד בת.א 680/95 הנ"ל, נקבע בפסיקה כי אי מתן הודעה לא יכשיל תביעה מקום בו מדובר באי התאמה אשר מטבע הדברים היתה קיימת גם במועד מסירת הדירה: "... מטיבם של הנזקים אשר בגינם נתנה הערכאה הראשונה פיצוי, שהם היו קיימים ממועד ביצוע העבודה (כגון פתחי אוורור ומאור במקלט, גובה המעקה, אורך מרזבים וליקוים אחרים במקלט) אשר נובעים מאי התאמה לתקן הרשמי" . בעניין הנדון בת.א 680/95 הנ"ל קבע בית המשפט כי : "אי מסירת הודעה בדבר אי התאמה בין מידות הסלון שבדירות ... כפי שהן מופיעות בהסכמי המכר (ועל פי התשריט...) לבין מידות הסלון בפועל.
ראשית, מדובר באי התאמה אשר מטבעה הייתה קיימת במועד מסירת הדירות. שנית, לאור עמדתה של הנתבעות הטוענת כי מידות הסלון שנמסרו לרוכשים אלה תואמות את הוראות הסכמי הרכישה, עולה שלשיטתה של הנתבעת היא פעלה בנושא זה על יסוד הסכם הרכישה ומילאה אחר הוראותיו וממילא היא איננה יכולה לטעון שלא ידעה מהו שטח הסלון כפי שהוא קבוע בהסכמי הרכישה"

9.
ומן הכלל אל הפרט: בענייננו, רוחבו של כביש הטבעת, רוחב הכניסות, מיקום הדירות מבחינת הקומה, הצמדת חניות אלה ואחרות, כל כולן עובדות שהן תוצאה ידועה של מעשים אשר היו בשליטת התובעת, תוצאה שהנתבעת לא רק שהייתה מודעת לה אלא אף כיוונה לה, ולשיטתה, למשל בעניין מיקום הדירות, היא מלאה בדיוק אחר התחייבויותיה. אין המדובר בליקוי מסוג רטיבות או מרצפות שקועות, ליקויים שמטיבם וטבעם אין הקבלן אמור לדעת על קיומם אם לא תבוא הודעה על כך מטעם הרוכש (ולא רק משום שהליקוי מצוי בתחום דירותו של הרוכש אלא משום מהות הליקוי) ומתן ההודעה נועד, בעיקר, להביא להקטנת הנזק של הקבלן באופן שהוא יועמד על הליקוי בהקדם ויביא לתיקונו, ובכך
למניעת נזקים עקיפים נוספים. מקום, למשל, בו קיימת דליפת מים מצנרת ברצפת הדירה, יש להודיע על הליקוי מוקדם ככול הניתן לקבלן ע"מ להמנע מצורך בהחלפת מלוא הריצוף בדירה ומנזקים נוספים. מכאן, שגם אם נקבל את התפנית שחלה בגישת הנתבעת שאין המדובר בטענת התיישנות "קלאסית" אלא באי מתן הודעה בדבר אי ההתאמות, עובדה האמורה להוות יסוד מיסודות עילת התביעה, כי אז, לאור טיב ומהות אי ההתאמות, קיומם היה ידוע לנתבעת. יחד עם זאת, יובהר כי העובדה שהנתבעת ידעה כי דירתו של אחד הרוכשים נמצאת בקומה מסוימת אינה אומרת שהנתבעת ידעה כי לאותו רוכש יש טענה בקשר עם כך, אולם אין לכך משקל שכן הגורם המכריע נעוץ בידיעה בדבר מצב עובדתי מסוים ולא במשמעות הנודעת לאותו מצב עובדתי ביחס לרוכש. על כן, טענת ההתיישנות או הטענה בדבר אי מתן הודעה בהתאם לחוק המכר (דירות) שהעלתה הנתבעת, דינה להדחות.

10.
ירידת ערך הדירות בגין ההטעיה בהגדרת הקומות בפרויקט:

כאמור, לכל בניין בפרוייקט מספר כניסות: האחת, מרחוב החרמון הממוקם בתחתית הפרויקט, הכניסה השנייה היא מכביש הטבעת, והשלישית היא הכניסה מהפארק הנמצא במרכז הפרויקט. כל כניסה ממוקמת כמובן במפלס אחר. לגרסת התובעים, אם בוחנים את הקומה בה נמצאת דירתם (בהתאמה לזהות התובעים) מהכניסה המצויה בכביש הטבעת, אין דירתם מצויה בקומה המפורטת בהסכם המכר, אלא בקומה הגבוהה הרבה יותר. מנגד, טענת הנתבעת היא כי הכניסה המחייבת הינה הכניסה מהפארק, זו הכניסה המסומנת ככניסה לבניין בהיתר הבניה, ויש להתייחס לכניסה זו ככניסה המשמשת כנקודת מוצא לעניין הקומה בה מצויה כל דירה ודירה. (לעניין זה נאמר בהסכם הדיוני כי על בית המשפט להכריע לפי הדין).
באשר לכך, טוענים התובעים כי לכניסה זו לא ניתן להגיע עם רכב והיא מובילה אך לפארק הפנימי, לכן לא ניתן לראות כניסה זו ככניסה העיקרית לבניין. עקרונית, בחינת התוכניות והמפרטים שצורפו להסכמים, המצגים שהוצגו לפני התובעים עובר לרכישת הדירות, בשילוב עם הגיון החיים היום יומי, מביאים למסקנה כי לא ניתן לקבל את טענת הנתבעת לפיה הכניסה הקובעת היא הכניסה ממפלס הפארק ובכניסה זו יש להתחשב שעה שבאים לבדוק את מיקומן של דירות התובעים. גם אם הצדק עם הנתבעת לפיה הכניסה בקומת הפארק הוא הכניסה הקובעת לבניינים מבחינת היתר הבניה, כי אז לא ניתן לקבל כי כניסה זו הינה הכניסה הקובעת מבחינת הקונה התמים לעניין הקומה בה תמצא דירתו. גרסת המומחים מטעם הנתבעת, השמאי פרמון והמהנדס בן חורין, וכן טענתו של מנהל פרוייקטים מטעם הנתבעת מר אמנון אלון אשר המציא תצהיר עדות ראשית, לפיה הכניסה העיקרית והקובעת לבניין הינה הכניסה מקומת הפארק, ואילו שתי הכניסות האחרות הינן "כניסות משניות", אינה יכולה להתקבל: לכניסה המצויה במפלס קומת הפארק אין גישה שוטפת להולכי-רגל או למכוניות אלא גישה כזו קיימת אך ורק לשתי הכניסות האחרות, זו שברחוב החרמון וזו שבכביש הטבעת. (בענייננו הרלבנטיות היא לכניסה מכביש הטבעת). הכניסה לפארק מובילה אך ורק לפארק הפנימי. זו בוודאי אינה כניסה לצורך גישה שוטפת לבניינים ולקשר רצוף עם הסביבה. מטבע הדברים, רוכש דירה מודד את הקומה בה נמצאת
העתידית דירתו מהכניסה אליה יכנס במרבית הפעמים, הכניסה השימושית והשוטפת, כניסה אליה יגיע עם מכוניתו, או גם שלא ממכוניתו, בדרך של גישה רצופה ועיקרית, וכניסה זו בענייננו,הינה הכניסה המצויה במפלס כביש הטבעת. הכניסה המצויה במפלס הפארק לא מובילה אלא אל הפארק המצוי בלב הפרויקט. לו הייתה הנתבעת מבקשת לראות במפלס בו מצוייה הכניסה לפארק כמפלס הקובע, לא רק לעניין היתר הבניה, אלא לעניין מיקום יתר הדירות בקומותיהן השונות, היה עליה לעשות כן במפורש ובאופן ברור ביותר בהסכמים על נספחיהם תוך הדגשת המשמעות הנודעת לכך. וגרסאות התובעים בנקודה זו אומרות ההפך תוך שגם הנתבעת אינה מתיימרת לטעון כי הציגה בפני
התובעים מצב דברים זה לאשורו. הנתבעת הפנתה למפרט אשר צורף להיתר הבנייה ולהגדרת הקומות בפרוייקט, הגדרה שנעשתה בהתאם להגדרותיהן בהיתר, והמצויה במחירון הדירות אשר צורף כנספח ג' לתצהירו של מר בן דוד, מנהל הנתבעת. בטור השלישי באותו נספח (אליו הפנתה הנתבעת, סע' 57 לסיכומיה) בא פירוט הקומות, מקומת הקרקע תחתונה ואילך. מבלי להתייחס לנפקות המשפטית של מסמך זה (שהוא מחירון פנימי של הנתבעת) לא ניתן להשליך מהאמור בו לחובת הרוכשים, או להסיק ממנו מסקנה משפטית לעניין הכניסה המחייבת את הרוכשים. התקן הישראלי מס' 166 משנת 1998 (אשר אישר תקן מס' 166 משנת 1955) אליו הפנתה הנתבעת, קובע שיטה לכינוי הקומות בבניינים והוא קובע כי אם יש יותר מכניסה אחת, הכניסה הקובעת היא זו שנקבעה בהיתר הבניה. (סעיף 2.1 וסעיפים 2.10 ו- 3 לעניין זיהוי הקומות). זהו אכן התקן והוא אכן מחייב, אולם אין בכך למנוע התייחסות לשאלה מה הוצג וכיצד בפני
הרוכשים-התובעים ומה משמעותן של שתי הכניסות האחרות ככל שהדבר נוגע לאפשרות הגישה השוטפת של רוכשי הדירות מהרחוב אל הדירה. (יודגש שוב, כי הכניסה הרלבנטית הינה הכניסה מכביש הטבעת. מס' הקומות אותן יש לטפס שעה שמגיעים מרח' חרמון אינו לעניין שכן במצב זה מס' הקומות שנועד ל"טיפוס" לכל דירה היה ידוע מראש, וגם התובעים אינם חולקים על כך). פירוש הדבר, במילים אחרות, שהנתבעת אינה יכולה להסתתר מאחורי היתר הבניה והתקן כמגן ובה בעת להתעלם מכך שהכניסה "הקובעת" בהיתר אינה מובילה לשום מקום פרט לפארק ומכך, שאם סופרים את מס' המדרגות אותן על הדיירים לטפס (שוב- מהכניסה המצויה במפלס כביש הטבעת ולא מרחוב חרמון. בעניין זה נתנו התובעים 1 ו- 7 תשובות ברורות מאוד בחקירתם) קיים הבדל משמעותי בין הטיפוס במדרגות מהכניסה שבמפלס הפארק ולבין המצב הקיים
בפועל. מכאן, ואם נבקש להחיל את כללי תום הלב בבצועו של חוזה, המסקנה היא כי
הכניסה הקובעת לדירות התובעים היא הכניסה המצויה במפלס כביש הטבעת והתוצאה היא שיש לקבוע את מיקום הקומה בה נמצאות דירות התובעים, מהכניסה המצויה במפלס כביש הטבעת. בשיטה זו, אין מחלוקת לתיאור העובדתי אותו קובע השמאי מוסקונה לעניין מיקומה של כל דירה ולכך שהדירות עלו קומה/ות. (גם השמאי מוסקונה אומר בחוות דעתו כי המודל לו טוענת הנתבעת מטעה את הקונה: "מפלס הגן מודגש ומפלס המדרגות מוצנע. לדעתי הדירה נמצאת בקומה ג' ולא בקומה א'..."(עמ' 6 לחוות הדעת).
(אגב, גם לפי גרסת הנתבעת, עדיין יש סטיה בגובה הקומות, אומנם משמעותית פחות: ר' האמור בחוות הדעת של השמאי מוסקונה).

11.
ירידת ערך הדירות בשל מיקום הצומת הסמוך לדירות התובעים:

כזכור, הצומת שינה את מיקומו המקורי שעל פי התוכניות שצורפו להסכמים, מן הנקודה שבין הבתים 14 ו- 15 לנקודה שבין הבניינים 13 ו- 14. טענת התובעים (ראה למשל סעיף 6 לתצהירו של התובע מס' 1) הינה שכיוון הנסיעה בכביש הפנימי עד לצומת הוא בכיוון אחד, ובכניסה לצומת אמור היה להיות מוצב תמרור המציין כי הכביש הינו חד סטרי בלבד. התובעים, כך נטען, בחרו את דירותיהם בהתאם למיקום המקורי של הצומת על מנת להימנע מעומס תנועה, כמות רעש, צפיפות, זיהום אוויר והמטרדים הנלווים למגורים הסמוכים לצומת. עוד נטען על ידי התובעים כי שעה שרכשו את דירותיהם היו דירות רבות נוספות פנויות בפרויקט ולו היו יודעים על הכוונה לשינוי מיקום הצומת, היו בוחרים דירה בבניין אחר. לא רק זאת, לטענת התובעים, הנתבעת ידעה בעת חתימת ההסכמים כי מיקום הצומת ישונה ממיקומו בתוכנית המקורית. התובעים הפנו לניסוחים המעורפלים בתצהירי עדי הנתבעת, למשל לאמור בתצהירו של מנהל הפרויקט, ולתוכניות לשינוי מיקום הצומת מהן עולה כי עוד במחצית 92, בטרם רכשו התובעים את דירותיהם, השלימו אדריכלים מטעם הנתבעת את התוכניות בדבר שינוי מיקום הצומת, זאת כמפורט בסעיף 26 לסיכומי התובעים. באותו סעיף אף מאוזכרת התוכנית שנערכה ע"י חב' ההנדסה, והשינוי "במיקום הכביש המחבר (בין בניינים 14-13 לבין 2)" אושר לבצוע ביום 18.11.92. התוכנית נערכה עוד ביום 30.6.92. לתוכנית קדמו, מטבע הדברים, תכנונים ודיונים מוקדמים. תוכנית זו לא "הוגנבה" לסיכומים כטענת הנתבעת (בסע' 33 לסיכומיה) שכן התוכניות נזכרו בתצהירי התובעים ולא צורפו עקב גודלו.
תוכניות אלה הן מעשי ידי הנתבעת.
יחד עם זאת, המומחה המוסכם קבע כאמור לא נגרמה ירידת ערך עקב השינוי של מיקום הצומת, והוא עמד על גרסתו זו גם בחקירתו הנגדית וגם בתשובותיו לשאלות ההבהרה מטעם התובעים. לענין זה הפנו התובעים בסיכומיהם לדברי המומחה מטעמם, השמאי פטל. לדברי התובעים בסיכומיהם, ההערכה המאולצת אותה נתן המומחה מוסקונה בחקירתו בבית המשפט, הערכה שנעה בין 1% ל- 3% ירידת ערך, הינה הערכה שולית וסימלית והם עתרו לפיצוי בשיעור 15% כפי שקבע המומחה מטעמם מר פטל (זאת בנוגע לדירותיהם של התובעים 6-1). גרסת הנתבעת לעניין מיקום הצומת הינה שהמדובר בשינוי שהשפעתו מינורית שכן כביש הטבעת והצומת אמורים לשמש אך ורק 46 מכוניות. לפיכך, מכל מקום, אין השפעה מעשית (מבחינת מטרד) למיקום הצומת. יובהר כבר כאן כי טענה זו אינה נכונה שכן מוסכם על הנתבעת כי כביש הטבעת אינו אמור לשמש את דיירי הפרויקט בלבד ואין המדובר בדרך פרטית, והתובעים (ר' למשל תצהיר של התובעת 7) מאפשרים לעיתים לאורחיהם לחנות בכביש הטבעת בעוד שהם עצמם חנו ברחוב החרמון. (וראה גם דברי המומחה בחקירתו, עמ' 6 לפרו') העובדה שנמכרו 46 חניות בכביש הטבעת, אינה אומרת בהכרח כי זהו מס' המכוניות שישתמש בכביש ובצומת.

לעניין המועד בו נעשה שינוי מיקום הצומת, לא נסתרה למעשה גרסת התובעים כי המדובר בשינוי שהחל להסתמן עוד בשנת 1991. אומנם, המצהיר מטעם הנתבעת מר אמנון אלון אמר בתצהירו כי שינוי מיקום הצומת ע"פ תוכניות שהתקבלו, נערך בחודש אפריל 1994, וקודם לקבלת התוכניות הנתבעת לא היתה מודעת לצורך בשינוי, אולם באותה נשימה הוא אומר: "לגבי חלק מהשנויים שנדרשו שיתפה חברת הפיקוח את הנתבעת, באמצעותי, ברעיונות ובטיוטת תוכנית לשינוים עוד בטרם נקבע השינוי בפועל ובשלב בו לא היה ברור שההצעה אכן תיקבע שינוי" (סע' 8 לתצהירו). השינוי נעשה, כמי שפירט מר אלון, משיקולים הנדסיים ובטיחותיים ושלא ביוזמת הנתבעת. (וראה גם תצהירו של מר בן דוד, מנהל הנתבעת). מכאן, ולאחר שמר אלון נמנע מלנקוט במועד המדויק בו נודע לנתבעת על האפשרות לשינוי מיקום הצומת, ומשלא באה הכחשה לכך שבתוכניות משנת 1991 מופיע השינוי, כי אז המסקנה היא שהשינוי, ואפשרות לשינוי, היו ידועים לנתבעת עוד בטרם נחתמו ההסכמים על התובעים.

11.
מעברים צרים:

בעניין זה קבע המומחה המוסכם כי מאחר שמדובר בכניסה לחדרי מדרגות, רוחב הכניסה אינו אמור להיות קטן מרוחב חדר המדרגות. רוחב חדר המדרגות כפי שנקבע בתקנה 3.34 הינו מטר אחד ובפועל זה אכן רוחב חדרי המדרגות. אולם, רוחב הכניסה הינו 90 ס"מ בלבד. לאחר שהמומחה קבע כי הליקוי ניתן בחלקו לתיקון, הוא העריך את ירידת הערך בגין כך ב- 0.5%

12.
ירידת ערך בשל היות הפרויקט צפוף - כביש דו סטרי צר מאוד ומצוקת חניה:

בתמצית, טענת התובעים הינה כי כביש הטבעת לא רק שהינו דו סטרי, (בניגוד למה שהובטח למשל לתובע מס' 1, ראה עמ' 16 לפרוטוקול) אלא שהוקצו מקומות חניה שהוצמדו לדירות במקביל לכיוון תנועת המכוניות, ובמקביל למדרכה, בעוד שבתוכנית המקורית מקומות האלה סומנו כפנויים על מנת לאפשר מעבר חופשי של היוצאים והנכנסים לבניינים. נטען כי כביש הטבעת הינו צר מהתקן ואינו מאפשר נסיעה דו כיוונית. בעקבות כך נגרמים פקקים ומטרדים חוזרים ונשנים. לגרסת התובעים, אין המדובר בטענה בגין פרויקט צפוף כחריגה מן הסמכות שהוקנתה לשמאי המוסכם, אלא הסכמת הצדדים היתה שהמומחה המוסכם יבדוק את הנושאים המפורטים והנדונים בחוות הדעת של המומחה מטעם התובעים. עוד נטען כי יש
לקבוע את ירידת הערך בגין הכביש הדו סטרי בשיעור של 3 אחוזים (המומחה קבע ירידת ערך בגין פריט זה בשעת חקירתו, במידה שלא יהיה ניתן לשנות את הכביש לדו סטרי, בשיעור של 2 עד 3 אחוזים).
כאמור, המחלוקת היא מה היתה כוונתו של המומחה מוסקונה באומרו פרויקט "צפוף": האם כוונו דבריו לרוחב כביש הטבעת, למיקום הצומת ולמשתמע מכך (כטענת התובעים), או לכך שהבניינים בנויים באופן צפוף (ולכך, כפי שבצדק טוענת הנתבעת, אין התייחסות בכתב התביעה). ב"כ התובעים מפנה לתשובתו של מוסקונה לפיה: "בנושא הפרויקט צפוף - ראה סעיף 5.2 בחוות דעת השמאי פטל" תשובה זו באה לשאלה: "בעמ' 4 לחוות דעתך מצויין כי הנך מקבל את דעתו של מר פטל שהפרוייקט כולו צפוף ושכביש הטבעת צר מידי. נא הפנה לסעיף בחוות דעתו של מר פטל נטען האמור". המומחה המוסכם, מר מוסקונה, אומר בחוות דעתו במפורש: "לדעתי, התכנון הכולל של השכונה הינו צפוף למדי והדבר מציק לתובעים" (עמ' 3 לחוו"ד). גישה זו עולה גם מחקירתו הנגדית של המומחה ע"י ב"כ הנתבעים (עמ' 7 ואילך לפרו') ובסופו של דבר המומחה מבהיר כי ירידת הערך שנקבעה בשיעור 3%, הינה גם עבור היות הפרוייקט צפוף וגם מאחר שכביש הטבעת צר, והמומחה זקף 2% לחובת כביש הטבעת.

13.
ערך הדירות וחישוב ירידת הערך:

כזכור, שתיים מתוך חמש מדירות התובעים נמכרו. (דירות התובעים 8-5 הן הדירות שנמכרו). טענת התובעים היא כי חוות דעתו של המומחה המוסכם ניתנה בתקופה בה היה שוק הדירות בשפל ולכן הוערך שווי הדירות בסכומים נמוכים. בהעדר נתונים אחרים, מקבלים התובעים את קביעתו של המומחה באשר לדירות שטרם נמכרו, דירות משפחות לוי, ארמון וקדוש. באשר לדירותיהם של טרזי והרץ, בעלי הדירות שנמכרו, נטען כי המומחה קיבל את הגרסה לפיה דירות אלו נמכרו בשווי הפחות ב- 12 עד 15 אחוזים ממחיר השוק, ולגרסת ב"כ התובעים, דירותיהם של הרץ וטרזי נמכרו במחיר המגלם את ירידת ערכן. לפיכך, נטען כי
לצורך חישוב שווי דירות אלה יש להוסיף 12 עד 15 אחוז ממחיר המכירה דהיינו לדירת טרזי שנמכרה ב- 215,000$ ולדירת הרץ שנמכרה סמוך להגשת מועד התביעה בסכום של 271,000$, ומהערכה זו לגזור את שיעור הפיצוי.

14.
עגמת נפש:

התובעים פירטו בתצהיריהם, ובהתאמה בסיכומיהם, את הצער ועגמת הנפש שנגרמו להם עקב כל
ההפרות הנטענות על ידם כמפורט לעיל וטענו לפיצוי בהתאם. הנתבעת, מאידך, חלקה כמובן על כי נגרמה עגמת נפש למי מהתובעים ובעיקר בהסתמך על כך שלא היתה כל הפרה.

15.
שיעור הפיצויים:


על יסוד כל האמור לעיל יש לפסוק את שיעור הפיצויים להם זכאים התובעים. במישור האחד, נדחו טענות הנתבעת לעניין ההתיישנות/אי מתן הודעה במועד, והתקבלו טענות התובעים לעניין מיקום הדירות מבחינת הקומה. מנגד, המומחה לא מצא ירידת ערך בקשר עם שינוי מיקומו של הצומת והוא קבע ירידת ערך כוללת בשיעור 3% בקשר עם "פרויקט צפוף כביש גישה צר" אולם לאחר מכן זקף המומחה 2% מתוך שעור זה
לחובת הכביש הצר (והיתרה להיות הפרוייקט צפוף). בנוסף, לצורך החישוב, קבע המומחה את ערכן של דירות התובעים: שווי דירות התובעים 2-1, 8-7 נקבע ל- 242,000$, שווי דירת תובעת מס' 3 הוערך בסך של 236,000$, שווי דירת תובעת 4 הוערך בסך של 252,000$, ושווי דירת תובעים 6-5 הוערך בסך של 188,000$ (זו דירת 3 חדרים). המומחה גם קבע את שיעור ירידת הערך בגין כל דירה ודירה לפי המרכיבים השונים: לכל התובעים נפסק סך של 3% (לפני התיקון) בגין היות הפרויקט צפוף וכביש גישה צר, לכל הדירות נקבעה ירידת ערך בשיעור 0.5% בגין מעברים צרים בחדרי מדרגות, ולכל הדירות, למעט דירת התובעת 3, נקבעה ירידת ערך בשיעור 5% בגין הגדרת הקומה. כפי שפורט לעיל, ב"כ הצדדים בקשו לפרוץ את מסגרת הערכת המומחה, אלה כלפי מעלה ואלה כלפי מטה, כאשר לטענת התובעים, לא רק שהשינוי במיקום הצומת גורם לירידת ערך, אלא שירידת הערך הינה משמעותית ביותר כמו
גם ירידת הערך בגין היות הפרויקט צפוף וכביש הגישה צר. הנתבעת טענה, בין היתר, כי גם אם טענות התובעים נכונות, עובדתית, כי אז לא נגרמה לדירותיהם כל ירידת ערך ואחת הראיות לכך היא התמורה שהתקבלה בגין מכירת חלק מהדירות.

על בסיס כל זאת, ובהתאם להסכמה אליה הגיעו הצדדים לפיה בית המשפט יפסוק בהתאם להוראות סעיף 79 א (א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד 1984 (לדין פשרה, כפי שהוסכם), ובהסתמך על העקרונות אשר נקבעו בחוות דעתו של המומחה המוסכם מר מוסקונה אשר הצדדים הסכימו לקבל את חוות דעתו כמחייבת, ולאחר שיקלול כל הגורמים שפורטו בהרחבה לעיל, ותוך שהבאתי בחשבון את גובה התמורה שהתקבלה בגין שתי הדירות שנמכרו (תוך התייחסות לדברי המומחה בתשובותיו לשאלות הבהרה לפיהם במועד מכירת הדירות (שנת 1996) היה ערכן גבוה ב- 10% מהמחירים אותם קבע בחוות דעתו), ומאחר שהצומת מהווה גורם בעל משמעות שלילית יותר מזו שהמומחה המוסכם בחר להעניק לה, אך לאחר שלא ביקשתי לפרוץ את גדר המוסכמות, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים את הפיצוי כלהלן:


לתובעים מס' 2-1 (לוי)
פיצוי בסך
45,000 ₪ - (נפגעו מהצומת ומשינוי
הקומה, בנוסף למרכיבים האחרים
לרבות עוגמת נפש).

לתובעים מס' 3 (קדוש)
פיצוי בסך
20,000 ₪ - (נפגעו מהצומת, בנוסף
למרכיבים האחרים לרבות עוגמת
נפש).

לתובעים מס' 4 (ערמון)
פיצוי בסך
45,000 ₪ - (נפגעו מהצומת ומשינוי
הקומה, בנוסף למרכיבים האחרים
לרבות עוגמת נפש).
לתובעים מס' 6-5 (טרזי)
פיצוי בסך
38,000 ₪ -
(נפגעו מהצומת



ומשינוי הקומה. (דירתם

קטנה יותר), בנוסף מרכיבים

האחרים לרבות עוגמת נפש).

לתובעים מס' 8-7 (פלמור-הרץ)
פיצוי בסך
38,000 ₪ - (נפגעו משינוי

קומה, בנוסף למרכיבים
האחרים לרבות עוגמת נפש).


הסכומים הנ"ל ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום עוד יום התשלום בפועל. בנוסף תשא הנתבעת בהוצאות התובעים בגין חוות הדעת של השמאי פטל והשמאי מוסקונה כאשר הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום ההוצאה ועד התשלום המלא בפועל, ובנוסף באגרת בית המשפט, וכן בשכ"ט עו"ד בסך כולל בשיעור 20,000 ₪ בצירוף מע"מ.

המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לבאי כוח הצדדים.

ניתן היום, 17.11.02, בהעדר הצדדים.


ר' כרמל
, שופט











א בית משפט שלום 21040/96 לוי אייל, לוי מיכל, קדוש אליס ואח' נ' מבשרת הירוקה בע"מ (פורסם ב-ֽ 17/11/2002)