פסקי דין על אפרים שבתאי | פסקי דין על אליהו ארביב

65596/97 א     08/07/2002




א 65596/97 אפרים שבתאי נ' אליהו ארביב




1


בתי המשפט
בית משפט השלום תל אביב-יפו
א 065596/97


בפני

כב' השופטת ענת ברון

תאריך:
08/07/2002



בעניין:
1. אפרים שבתאי

2. יצחק רוזנברג




התובעים


נ ג ד



1. אליהו ארביב

2. יעקב תשובה




הנתבעים

פסק דין


רקע כללי
1. התובעים, אפרים שבתאי
(להלן: "התובע 1" או "שבתאי") ויצחק רוזנברג (להלן: "התובע 2" או "רוזנברג") הינם חקלאים ממושב עין תמר, המנהלים שותפות בלתי רשומה הידועה בשמה המסחרי "אפרוז חקלאות".

הנתבע מס' 1, אליהו ארביב
(להלן: "הנתבע 1" או "ארביב") הינו בעלים ומנהל בחברת א.א. ארביב שיווק פירות וירקות בע"מ (להלן: "החברה"), שהינה חברה פרטית הפועלת בשוק הסיטונאי בתל-אביב ועיסוקה בממכר ושיווק בסיטונאות של תוצרת חקלאית.

נתבע מס' 2, יעקב תשובה (להלן: "נתבע 2" או "תשובה") הינו חקלאי ממושב עוזיה אשר בדרום הארץ, בעל נסיון של למעלה מ-40 שנים במקצוע, המצוי בקשרי מסחר ועבודה עם סיטונאים מרחבי הארץ להם הוא משווק את תוצרתו.
במסגרת זו מצוי תשובה מזה מספר שנים בקשרי מסחר גם עם החברה.

2. ביום 12/3/97 נחתם הסכם (מוצג 1 למוצגי התובעים), שבכותרתו צויין שנחתם בין "א.א. ארביב שוק סיטונאי ת"א ג-4 (ביתן ג' חנות 4 – הערה שלי, ע.ב.) לבין אפרוז חקלאות עין תמר ע"י החברים שבתאי ורוזנברג" (להלן: "ההסכם"), למכירת אבטיחים שמגדלים שבתאי ורוזנברג באדמות החקלאיות שבבעלות ו/או בחזקתם המצויות במושב עין תמר.

עיקרי ההסכם הם כדלקמן:

א. התובעים מתחייבים לספק לא.א. ארביב אבטיחים שגידלו בכמות שמשקלה בערך 300-350 טון באיכות הראוייה לשיווק.

ב. מחיר האבטיחים שיסופקו מיום 5/4/97 ועד יום 7/5/97 יהיה 1.30 ₪ לקילוגרם. מתאריך 8/5/97 ואילך, מחיר האבטיחים יהיה מופחת, בשיעורים כקבוע בהסכם.

ג. אסקפת משטחים, קרטונים, משקל ומוביל תיעשה על ידי א.א. ארביב.

ד. מטעם א.א. ארביב, תהיה לתשובה סמכות להיות מבקר ואחראי על תקינות הסחורה.

3. לאחר חתימת ההסכם, משנתברר כי הבשלת האבטיחים מוקדמת מהצפוי, סוכם כי מחיר עבור קילוגרם יהיה 1.40 ₪ וכי האספקה תהיה בין ה-1/4/97 לבין 1/5/97.

ביום 27/3/97 נשלחה הודעת פקסימיליה (מוצג ב' למוצגי התובעים) חתומה בידי החברה, המעלה על הכתב את השינוי הנ"ל להסכם (להלן: "השינוי להסכם").

המחלוקת שבין הצדדים
4. על ההסכם חתומים התובעים (עמ' 16 לפרוטוקול שורות 12-13) ועניין זה אינו נתון במחלוקת.

כן מצויה על ההסכם חתימתו של ארביב וחתימתו של תשובה.

קיימת מחלוקת בין הצדדים, האם מי שהתקשר בהסכם עם התובעים זו החברה, כטענת הנתבעים, או שמא מי שהתקשר עם התובעים אלה הנתבעים, אשר לטענת התובעים התקשרו ביניהם בשותפות לצורך ביצוע העסקה נשוא ההסכם.

5. לטענת הנתבעים, הם אינם צד להסכם. לגרסתם, ארביב חתום על ההסכם בשם החברה כמנהלה וכמורשה חתימה מטעמה, ואילו תשובה חתום על ההסכם כמי שקיבל על עצמו את תפקיד המבקר והמפקח על איכות הסחורה.

התובעים, מאידך גיסא, טוענים כי ארביב ותשובה שותפים בעסקת האבטיחים נשוא ההסכם ובתוקף זה הם חתומים אישית על ההסכם, אשר נקשר בין התובעים מצד אחד, לבין הנתבעים, מצד שני.

6. לטענת התובעים, סיפקו לנתבעים 264,850 ק"ג אבטיחים שתמורתם היה על הנתבעים לשלם סכום של 370,790 ₪.

כן נשאו התובעים, במקומם של הנתבעים, בתשלום עבור קרטונים, משטחים והובלה שהתובעים סיפקו לנתבעים בסכום כולל של 115,703.₪.
אמנם על פי ההסכם היה על הנתבעים לספק את השירותים כאמור, ואולם מאוחר יותר הוסכם כי אלה יסופקו על ידי התובעים ואילו הנתבעים ישיבו לתובעים את ההוצאות שנשאו בהם עקב כך.

על חשבון הסכומים הנ"ל, שילמו הנתבעים לתובעים סכום של 250,000 ₪, לטענת התובעים, ונותרו חייבים סכום של 236,493 ₪, בגינם הוגשה התביעה.

כן עותרים התובעים לתשלום סכום נוסף של 70,000 ₪, הן בגין פגיעה כלכלית בעסקם עקב חסרון כיס בשל אי תשלום מלוא תמורת עסקת האבטיחים והן בגין פגיעה במוניטין ועגמת נפש שהיתה מנת חלקם של התובעים, לגרסתם.

7. הנתבעים טוענים, ראשית דבר, כי ההסכם נקשר עם החברה ומשכך הם טוענים לחוסר יריבות.

הנתבע 1 הינו, כפי שכבר צויין, מנהל ובעלים בחברה ואילו הקשר של הנתבע 2 לעסקת האבטיחים מתמצה במינויו כמבקר ומפקח על איכות הסחורה.

מבלי לגרוע מהאמור, טוענים הנתבעים להפרת ההסכם על ידי התובעים, בעיקר בשל האיכות הגרועה של הסחורה שסופקה בשני המשלוחים האחרונים (כ-80 טון סחורה), מה גם שקודם לאספקת סחורה זו ובניגוד להסכם לא עברה הסחורה ביקורת של תשובה.

לטענת הנתבעים, עקב הפרת ההסכם על ידי התובעים, ובראש ובראשונה בגין האיכות הירודה של הסחורה כאמור, נגרמו להם נזקים בהיקף כספי של כ-350,000 ₪ ולכן קיימת להם זכות קיזוז בהתאם, באופן שבכל מקרה נותרה יתרת חוב לתשלום.

דיון
8. מטעם התובעים נשמעה עדותם של אבי חרב חליל, קבלן עצמאי שעיסוקו בקטיף של תוצרת חקלאית ואשר ביחד עם הפועלים שלו ביצע את קטיף האבטיחים נשוא ההסכם.

כן נשמעה עדותם של התובע 2 – רוזנברג, ושל אהרון גולדשטיין – בעלים ומנהל בחברת נתיבי המזרחי בע"מ אשר ביצעה את השינוע של האבטיחים מהתובעים לשוק הסיטונאי בתל-אביב.

מטעם הנתבעים נשמעה עדותו של ארביב - הנתבע 1, ושל תשובה - הנתבע 2.

9. ראשית לכל, יש לדון בטענת הנתבעים בדבר חוסר יריבות בינם לבין התובעים, שכן אם ימצא שיש ממש בטענה זו, הרי שיהא בכך כדי לייתר את הדיון במחלוקות האחרות.

יוער בהקשר זה, כי אין כל טענה מצד התובעים לפיה התקשרו בהסכם עם החברה מתוך טעות או הטעייה וכי מטעם זה יש מקום לחייב את הנתבעים או מי מהם באופן אישי. גם אין טענה כי קיים פגם בציון שמה של החברה בהסכם, ומשכך יש מקום להטיל חבות על מנהלה.

טענת התובעים היא כפשוטה, קרי: שמי שהתקשר עימם בהסכם הינם הנתבעים, אשר נקשרו בשותפות ביניהם לצורך ביצוע עסקת האבטיחים ומשכך גם חתומים על ההסכם, ולא כי הללו חבים על פי ההסכם מכח קונסטרוקציה משפטית כזו או אחרת המטילה עליהם חבות במקום או בנוסף לחבות החברה.

חוסר יריבות
10. ייאמר מיד, כי לאור מכלול חומר הראיות שהובא בפני
, הגעתי לכלל מסקנה כי ההתקשרות בהסכם הינה בין התובעים, מצד אחד, לבין החברה, מצד שני. משכך, לא קיימת מכח ההסכם יריבות בין התובעים לבין מי מהנתבעים, והתביעה נגד כל אחד משני הנתבעים נדונה לדחייה.

להלן נימוקי.

11. בכותרת להסכם ועוד פעמיים בגוף ההסכם, המשתרע על פני עמוד אחד בלבד, מופיע השם א.א. ארביב כגורם המתקשר עם התובעים בעסקת האבטיחים.

אמנם בהסכם לא צויין שמה המלא של החברה, אך גם שמו של התובע 1 לא מופיע ולו פעם אחת בגוף ההסכם.

אשר לתובע 2, שמו לא נזכר בכותרת להסכם או בגוף ההסכם כמי שהוא צד לו.

האזכור של התובע 2 בהסכם הינו רק בהקשר לכך שמונה מטעם א.א. ארביב להיות מבקר ואחראי על תקינות הסחורה.

הנה כי כן, לא ניתן ללמוד לא מהכותרת להסכם ולא מההסכם גופו, על היות מי מהנתבעים צד להסכם.

לא רק זאת, אלא שהשינוי להסכם, בו הסכימו הצדדים להסכם על העלאת מחיר לקילוגרם אבטיחים מ-1.30 ₪ ל-1.40 ₪, נעשה על נייר מכתבים של החברה וחתום על ידה בחותמתה בצירוף חתימת מורשה חתימה מטעמה.

12. יתר על כן, בעוד שבכותרת להסכם לצד שם השותפות המתקשרת, אפרוז חקלאות, ראו הצדדים לנכון לציין במפורש את שמות השותפים – שבתאי ורוזנברג, הרי שלצד המתקשרת א.א. ארביב לא צויין שמו של אף אחד מהנתבעים.

אף התובע 2 אישר, בעת שנחקר, כי אין זכר בהסכם לכך שנכרת עם מי מהנתבעים, ובלשונו:

"לשאלתך, היכן בהסכם כתוב שההסכם נחתם בין אפרוז לבין ארביב ותשובה, אני משיב שזה לא כתוב".

(פרוטוקול עמ' 17 שורות 13-14).

ובהקשר לתשובה, מאשר התובע 2:

"אם אתה אומר שתשובה נזכר בהסכם רק בהקשר לסמכות שניתנה לו להיות מבקר ואחראי על תקינות הסחורה וזה למעשה האזכור היחידי שבהקשר אליו הוזכר השם של תשובה בהסכם זה, אני משיב, שזה מה שכתוב".

(עמ' 19, שורות 22-28).

13. גם בעבר התקשרו התובעים עם החברה בלבד באמצעות מנהלה, ארביב, ולא עם ארביב באופן אישי. כך ב"עסקת העגבניות באשכולות" כעולה מת/1 (סומן גם כנספח 81 לתצהיר נתבע 1; וראו גם פרוטוקול, עמ' 14 שורה 21 עד עמ' 15 שורה 15), וכך בעסקת המלונים (נספח 92 לתצהיר ארביב) כאשר לא תמיד הקפידו הצדדים לרשום את שמה המלא של החברה.

כך, למשל, חשבונית 058 בנוגע לעסקת המלונים (חלק מנספח 92 לתצהיר ארביב) מוענה לחברה בשמה המקוצר: א.א. ארביב, כאשר התובע 2 בחקירתו אישר כי החשבונית אכן הומצאה לחברה (עמ' 15, שורות 16-24; עמ' 18, שורות 4-6).

14. זאת ועוד.

הוברר כי כל התשלומים ששולמו לתובעים בגין עסקת האבטיחים נשוא ההסכם, שולמו על ידי החברה בלבד. אף אחד מהשיקים אינו שיק של מי מהנתבעים (ראו: צילום השיקים ונספחיהם, נספחים 84-91 לתצהיר נתבע 1; עדות התובע 2 בעמ' 20, שורות 3-6).

גם בעבר, בגין עסקת העגבניות, והוא הדין בעסקת המלונים, שולם לתובעים אך בשיקים של החברה (פרוטוקול עמ' 15, שורות 14-15, 25-26).

דפי המכירה שהוצאו לתובעים בגין משלוחי האבטיחים נשוא ההסכם, אותם שלחו התובעים לבית עסקה של החברה, אף הם הוצאו על ידי החברה, כמצויין בכותרתם (ראו: דפי מכירה שצורפו לתצהירו של תשובה וכן נספחים 47-52, 75-80 לתצהיר ארביב).

15. נמצאנו למדים, כי הן על פי לשון ההסכם והן על פי הנסיבות שמחוץ להסכם והנוהג העסקי כפי שנתקיים בין הצדדים בעסקאות שנקשרו ביניהם בעבר, החברה והיא בלבד, היא זו שהתקשרה עם התובעים בהסכם, ולא הנתבעים באופן אישי.

על כך שחוזה יפורש לפי אומד דעת הצדדים, כעולה מלשון החוזה ומנסיבות המקרה, אנו למדים מהוראת סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג-1973.
בהתאם לפרשנות שניתנה לסעיף זה בפסיקה, הפנייה לנסיבות המקרה תיעשה במקביל לפניה ללשון החוזה. אין הפניה לנסיבות המקרה נעשית רק במידה שלשון החוזה אינה ברורה מספיק, אלא עליה להיעשות בכל מקרה ומקרה, על מנת להתחקות אחר כוונות הצדדים. ואלו דבריו של כב' המשנה לנשיא (כתוארו אז) א. ברק בע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ, פ"ד מט(2) 265:

"אכן, השלב הראשון (גזירת אומד הדעת מתוך הלשון הברורה) עשוי להיות נקודת המוצא של ההליך הפרשני. אסור לו שיהא גם נקודת סיום. הפרשן צריך לעבור לשלב השני (גזירת אומד הדעת מתוך נסיבות חיצוניות) ולחזור לשלב הראשון וממנו לשני, הלוך וחזור, ללא כל מגבלות של 'לשון ברורה' או 'לשון עמומה', עד שתנוח דעתו כי עלה בידו לגבש את אומד דעתם של הצדדים לחוזה". 60221

(שם, בעמ' 299-300).

16. נשאלת השאלה, איזו משמעות נודעת לכך שחתימותיהם של הנתבעים מצויות בשולי ההסכם, שגם מכך מבקשים התובעים להסיק כי ההסכם נקשר עם הנתבעים שניהם באופן אישי.

אפנה לדון בעניין זה.

חתימות הנתבעים על ההסכם
17. בהקשר זה יש להבדיל בין חתימת תשובה לחתימת ארביב.

תשובה, כאמור, אינו נזכר בהסכם כצד לו. אזכורו היחיד בהסכם הינו כמי שהוסמך מטעם א.א. ארביב לשמש כ"מבקר ואחראי על תקינות הסחורה".


את חתימתו בשולי ההסכם הסביר תשובה כדלקמן:

"נתבקשתי על ידי הצדדים להסכם להוסיף את חתימתי בשולי ההסכם כמי שנתן את הסכמתו לשמש כיועץ מקצועי, כמבקר איכות וכמפקח מטעם החברה בנדון גידולי האבטיחים ואיכותם וכמי שדעתו המקצועית תחייב את שני הצדדים לפעול על פיה לכל דבר ועניין הנוגע בעסקת האבטיחים".

(סעיף 5 לתצהיר).

ובחקירתו הוסיף:

"הם ערכו את ההסכם ביניהם ואני ישבתי איתם. הם קבעו שיש לי סמכויות כמו מבקר מטעם אגרקסקו, לפקח על האיכות ... לא כתוב שאני מפקח מטעם אגרקסקו, אלא שהם קבעו שאני מבקר איכות ואני אמרתי להם שזה כמו סמכויות שיש למבקר מטעם אגרקסקו. כך זה עבד עד ה-186 טון".

(עמ' 71 שורות 1-5).

טענתו של תשובה שחתם בשולי ההסכם, לבקשת ארביב בשם החברה ולבקשת התובעים, משביקשו שיוסיף את חתימתו כמי שמסכים לשמש כיועץ מקצועי מטעם החברה בעסקת האבטיחים וכמי שדעתו המקצועית בנוגע לגידולי האבטיחים תחייב את שני הצדדים, נתאשרה בעדותו של ארביב (סעיף 8 לתצהיר, פרוטוקול עמ' 48 שורות 21-22).


18. עדות לכך שהתובעים קיבלו על עצמם שתשובה הוא שיקבע לעניין איכות הסחורה ניתן למצוא בעדותו של התובע 2:

"כאשר כתבנו בהסכם מ-12.3.97 שתפקידו של תשובה הוא להיות מבקר ואחראי על תקינות הסחורה, אני מאשר זאת. נתנו יד חופשית לתשובה בשטח. אם הוא קבע שמשהו לא תקין אז מה שהוא קבע שלא תקין יצא מהקרטונים ונזרק. בד"כ היה מדובר באבטיחים יחידים ולא בקרטון שלם, כי האבטיחים היו באיכות מעולה ... סמכנו והאמנו בו בצורה עיוורת".

(עמ' 22, שורות 12-19).

ובהמשך:

"הסברתי לחליל שתשובה יכול להסתובב ולהחליט החלטות לגבי הקטיף והמיון ושישתף איתו פעולה ורק אם יש בעיה שלא נפתרת ביניהם, אז שחליל יפנה אלי".

(עמ' 23, שורות 14-20).

ועוד בעניין זה:

"אם אתה אומר שהתנאי שנקבע בהסכם על פיו נהגנו מאז שהתחלנו לעבוד בעסקה הזאת הוא שהסחורה לא יוצאת מהשטח מבלי שעברה בדיקה של תשובה ואושרה על ידו, אני משיב, שנכון".

(עמ' 25, שורות 23-25).

19. נוכח כל האמור לעיל, והתרשמותי מן העדויות , אכן שוכנעתי כי תשובה חתם על ההסכם רק כמי שקיבל על עצמו את תפקיד מבקר האיכות של הסחורה נשוא ההסכם ולא כצד להסכם.
משכך, אין בחתימתו על ההסכם כדי ליצור יריבות בין התובעים לבינו. ויוזכר, כי התביעה נגד תשובה אינה בקשר עם תפקידו כמבקר, אלא שנטען כלפיו שהינו צד להסכם עם התובעים – ובתוקף זה חייב בתשלום תמורת האבטיחים ותשלומים נלווים – טענה שהוברר, כאמור, שאין בה כל ממש.

יוער, כי משנתברר שתשובה בכל מקרה אינו צד להסכם, יש בכך משום חיזוק נוסף למסקנה אליה הגעתי, בלאו הכי, לפיה ההתקשרות נעשתה עם החברה ולא עם ארביב באופן אישי; שכן, טענת התובעים לפיה התקשרו עם ארביב באופן אישי אינה עומדת בזכות עצמה, אלא שהינה חלק מטענתם לפיה התקשרו גם עם תשובה באופן אישי בהיות תשובה וארביב שותפים בעסקת האבטיחים, כטענת התובעים, תוך שהתובעים מתעלמים למעשה מלשון ההסכם.

20. גם חתימתו של ארביב מצויה כאמור בשולי ההסכם ומכך מבקשים התובעים להסיק את היותו צד להסכם, ואילו ארביב טוען שחתם על ההסכם בתוקף תפקידו כמנהל החברה ומורשה חתימה מטעמה.

על פי עדותו, שנתאשרה גם בעדות תשובה ובעדות התובע 2, נחתם ההסכם בשטח הגידול (סעיף 8 לתצהיר ארביב; סעיף 5 לתצהיר תשובה ; עמ' 16 שורות 14-15; עמ' 20 שורה 2), ויש בכך משום הסבר אפשרי להיעדר חותמתה של החברה.

מכל מקום, כפי שכבר הוברר, לא נותר בי ספק כי ההתקשרות נעשתה עם החברה ולא עם ארביב באופן אישי.

נשאלת השאלה, האם חתימת ארביב ללא חותמתה של החברה וללא ציון שארביב חתם בשמה, מטילה, כשלעצמה, אחריות אישית על ארביב.

21. ההלכה, כפי שנפסקה בע"א 230/80 פנידר חברה להשקעות פיתוח ובניין בע"מ ואח' נ' קסטרו, פ"ד לה(2) 713 בעמ' 782, מפי כב' השופט ברק (כתוארו אז) הינה:

"משחתם מנהל חתימה אישית, בלא ציון שהוא חותם בשם החברה, יש מקום להטיל עליו אחריות אישית, רק אם מתוך עיון במסמך כולו עולה, כי הוא התכוון להטיל על עצמו אחריות אישית".

במקרה דנן, שוכנעתי כי לא היתה כל כוונה מצד ארביב ליטול על עצמו אחריות אישית ויותר מכך - אף התובעים ידעו, ללא עוררין, כי ההתקשרות הינה עם החברה בלבד וכי ארביב לא חתם את חתימתו, אלא בשמה וכמורשה חתימה מטעמה.

נמצא, איפוא, כי גם עם ארביב אין לתובעים כל יריבות מכח ההסכם.

אף שניתן היה בנקודה זו לחתום את פסק הדין, אני רואה מקום להתייחס לטענת התובעים – המוכחשת על ידי הנתבעים – בדבר התקשרות הנתבעים בשותפות ביניהם לצורך ביצוע עסקת האבטיחים נשוא ההסכם, טענה אותה קושרים התובעים עם שאלת היריבות.

האם התקיימה שותפות בין הנתבעים ואם כן, איזו השלכה נודעת לה על שאלת היריבות
22. מתמליל שיחה שהתקיימה בין תשובה לבין רוזנברג ושהוקלטה באופן סמוי על ידי האחרון ותומללה (מוצג 7 למוצגי התובעת), נראה לכאורה כי הוסכם על חלוקה כלשהי ברווחי עסקת האבטיחים בין הנתבעים, ואולם לא הוברר אם מדובר בשותפות ומהם תנאיה, אם בכלל.

אך אין בכך ולא כלום עם שאלת היריבות, הנסמכת על ההסכם שבין הצדדים.

ובמה דברים אמורים?
משקבעתי כי ההתקשרות של התובעים בהסכם נעשתה עם החברה ועימה בלבד, ומשנסמכת התביעה על ההסכם, הרי שגם אם היתה שותפות כלשהי בין הנתבעים או בין החברה לבין תשובה, אין זה מעניינם של התובעים, באשר בכל מקרה על יסוד ההסכם לא נוצרה יריבות בקשר עם עסקת האבטיחים, אלא בין התובעים לבין החברה.

23. מבלי לגרוע מהאמור יצויין, כי את טענתם לפיה הנתבעים שותפים בעסקה נשוא התביעה ובתוקף זה התקשרו אישית עם התובעים בהסכם, סומכים התובעים על שיחות שלטענת התובע 2 נתקיימו בין הצדדים בעת המשא ומתן שקדם לחתימת ההסכם, ואשר התובע 2 מאשר שלא מצאו ביטויים בהסכם, וכך בלשונו:

"אם אתה אומר שאת התביעה שהגשנו נגד הנתבעים אני מבסס על ההסכם הזה, אני משיב, שלא נכון. היה מו"מ ושיחות לפני כן.
כאשר אתה חוזר ושואל, האם נכון שאת ההסכמות בינינו העלינו על גבי ההסכם מיום 12.3.97, אני מאשר זאת. אבל אני רוצה להוסיף שלפני המסמך הזה שנחתם היה ברור לכל הצדדים שאלי ארביב ותשובה עושים ביניהם שותפות לצורך עסקת האבטיחים".

(עמ' 16, שורות 16-20).

כאמור, בהסכם אין כל זכר לשותפות הנטענת בין ארביב לבין תשובה וגם הוכח בפני
שההתקשרות בהסכם היתה עם החברה ולא עם מי מהנתבעים באופן אישי.

התובעים טוענים, איפוא, להסכמות שהיו ביניהם לבין הנתבעים בטרם נחתם ההסכם ואשר לא מצאו ביטויים בהסכם, ולחלופין ניתן לראות בטענתם של התובעים משום טענה בעל פה נגד מסמך בכתב.

ואולם, בין כך ובין כך, טענות אלה אינן יכולות להועיל לתובעים; שכן, חזקה היא – והיא לא נסתרה במקרה דנן – כי הסכם בכתב ממצה את הסכמות הצדדים שקדמו לו וככלל לא תישמע עדות בעל לפה לסתירת תוכנו של מסמך, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בהוראת סעיף 80 לחוק הפרוצדורה האזרחית העותומני.

פסק הדין המנחה בענין זה הינו ע"א 138/56 דוידון נ' חברת בוני חיפה, פ"ד י"א 1474, שם, בעמ' 1479:

"כאשר הצדדים העלו את ההסכם שביניהם על הכתב, יש להניח שבכך באו לסכם כל מו"מ שהתנהל ביניהם בעל פה קודם לעריכת המסמך ולמצות בכתב כל מה שהוסכם ביניהם. לפיכך אין אנו אלא נותנים תוקף לכוונת הצדדים, בדחותנו כל הוכחה המוצעת לסתירת המסמך, כי למסמך יש ערך קונקלוסיבי ודברים שאינם כלולים בו אינם נשוא להוכחה בבית המשפט, מפני שאינם לעניין".

על הלכה זו חזרו בתי המשפט חדשות לבקרים וגם כיום עומדת הלכה זו בעינה (ראו: י. זוסמן סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 1995 בעמ' 493).

24. יוער בהקשר זה, כי עדותו של אבו חרב חליל מטעם התובעים אין בה כדי לשנות מהמסקנה אליה הגעתי, לפיה החברה היא בלבד צד להסכם עם התובעים.

טענתו כי "שמע" שתשובה שותף בעסקת האבטיחים הינה עדות מפי השמועה ומכל מקום התרשמתי מעדותו של עד זה שהיתה מגמתית וכי לא ניתן לסמוך עליה.

אני רואה לציין, בנקודה זו, כי התרשמתי מעדותו של רוזנברג כי הוא מודע היטב לכך שההתקשרות נעשתה עם החברה וכי הנסיון לייחס את ההתקשרות לנתבעים באופן אישי נובע ככל הנראה מכך שהחברה אינה סולבנטית וגם יכולתו הכלכלית של ארביב נתונה בספק, ולמעשה ביקשו התובעים להגיע בדרך זו לכיסו של תשובה, תוך יצירת יריבות עימו יש מאין (ראו גם: עמ' 6 לתמליל, מוצג 7 למוצגי התובעים, שורות 21-22).
סוף דבר
25. נוכח כל האמור לעיל, התוצאה היא שבהיעדר יריבות נדחית התביעה נגד כל אחד משני הנתבעים.

במצב דברים זה, מתייתר הדיון במחלוקות האחרות שבין הצדדים וגם עדותו של אהרון גולדשטיין נמצאה מיותרת.

התובעים ישלמו לנתבעים שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 15,000 ₪ בתוספת מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

ניתן והודע היום 8/7/2002, במעמד: ____________________________________

_____________________________________________________________


ענת ברון
, שופטת









א בית משפט שלום 65596/97 אפרים שבתאי נ' אליהו ארביב (פורסם ב-ֽ 08/07/2002)