פסקי דין על יונה בצלאלי | פסקי דין על יחיאל לקט

10397/01 א     02/09/2002




א 10397/01 יונה בצלאלי נ' יחיאל לקט




בעניין:

1




בתי המשפט

בית משפט השלום ירושלים
ת.א.
010397/01


בפני
:
כבוד השופט, אריה רומנוב


02/09/02



בעניין:
יונה בצלאלי







המבקש


נגד




יחיאל לקט







המשיב

ב"כ המבקש: עו"ד י. פסטינגר
ב"כ המשיב: עו"ד ג. קינן

החלטה

1.
המשיב הגיש נגד המבקש כתב תביעה. בתביעתו הוא טוען, כי המבקש שיגר לאנשים שונים שני מכתבים בהם הוציא את דיבתו רעה. המבקש הגיש כתב הגנה לתביעה שהוגשה נגדו, וכן תביעה שכנגד. בתביעה שכנגד טוען המבקש, כי המשיב הוא זה שהוציא את דיבתו רעה. בכתב התביעה אותו הגיש המשיב הוא מבקש, כי בית המשפט יחייב את המבקש לשלם לו פיצוי בסך 250,000 ש"ח. בנוסף לכך מבקש המשיב בתביעתו, כי בית המשפט יחייב את המבקש להפיץ בין הנמענים למכתבים ששלח מכתב התנצלות המופנה למשיב, בו יכחיש המבקש את הדברים שייחס למשיב ויחזור בו מדברים אלה. בנוסף לכך מבקש המשיב בתביעתו, כי בית המשפט יחייב את המבקש לפרסם בשני עיתונים יומיים, על חשבונו, מודעת התנצלות, בה יביע את התנצלותו על הדברים שפרסם נגד המשיב, ויכחישם.

2.
המבקש אינו חולק על כך שהסמכות לדון בסעד הממוני אשר נתבע בתביעתו של המשיב,
היינו פיצוי בסך 250,000 ש"ח, מסורה לבית משפט השלום. ואולם, ביחס לסעדים הלא-ממוניים הנתבעים על ידי המשיב מעלה המבקש שתי טענות: טענתו האחת היא, כי הדין אינו מסמיך את בתי המשפט לחייב נתבעים בתביעות דיבה לפרסם דברי התנצלות. לפיכך הוא מבקש כי תביעתו של המשיב בעניין זה תימחק מחוסר עילה. טענתו השניה היא, שגם אם כוונת המשיב אינה לחייב את המבקש להתנצל, אלא כוונתו היא כי בית המשפט יעשה שימוש בסמכות המסורה לו בסעיף 9(א)(2), לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965, ויחייב את המבקש לפרסם תיקון או הכחשה של הדברים שכתב, (דבר אשר, לטענת המבקש, מחייב תיקון כתב תביעה), כי אז הסמכות ליתן סעד זה אינה מסורה לבית משפט השלום אלא לבית המשפט המחוזי, מכוח סמכותו השיורית. הטעם לכך הוא, שאין מדובר בתביעה לסעד כספי בגבולות סמכותו של בית משפט השלום, או בתביעה "בדבר חזקה או שימוש במקרקעין" "או חלוקת השימוש בהם" שהם, לטענת המבקש, העניינים היחידים המסורים לסמכותו של בית משפט השלום. מטעם זה עותר המבקש לכך שבית המשפט יורה על מחיקתה של התביעה, או, לפחות, על מחיקת החלק הלא-ממוני של התביעה.

3.
מן האמור בתגובה אותה הגיש המשיב ביום 17.12.01 ומדברי ההבהרה שנאמרו על ידי בא כוחו בישיבה אשר התקיימה ביום 25.2.02 עולה, כי הסעד הלא-ממוני המבוקש על ידי המשיב הוא פרסום תיקון או הכחשה, כמובנם בסעיף 9(א)(2) לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965, ולא פרסום התנצלות "במובן הפסיכולוגי של המילה". (עמ' 3 לפרוטוקול). אני סבור, כי די בהבהרה זו, ואין מקום לחייב את המשיב לתקן את כתב התביעה. בנסיבות אלה דומה שגם המבקש עצמו מסכים כי אין עוד צורך להידרש לטענתו הראשונה. (ר' סעיף 3 ל"תגובת המבקש לטיעוני המשיב ול"אסמכתאות" שהוגשו מטעמו בדיון").

4.
באשר לטענה השניה שהעלה בא כוח המבקש, אכן חוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, קובע כי סמכותו של בית משפט השלום היא לדון בתביעות כספיות עד התקרה שנקבעה בחוק או בצווים שהותקנו מכוחו (כיום עומדת תקרת הסמכות על סך של 2,500,000 ש"ח), וכן בתביעות "בדבר חזקה או שימוש במקרקעין" "או חלוקת השימוש בהם". ואולם אני סבור, כי יש לקרוא את חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 כקובע דין מיוחד המרחיב את היקף סמכותו של בית
משפט השלום הדן בתביעות לפי חוק זה. סעיף 9(א) רישא לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 נושא את הכותרת "צווים נוספים" והוא קובע, כי "נוסף לכל עונש וסעד אחר רשאי בית המשפט, במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע, לצוות..." על סעדים נוספים, ובכללם פרסום תיקון או הכחשה.

אני סבור, כי יש לפרש את המילים "נוספים", "נוסף" ו"בית המשפט" (בהא' הידיעה), הכלולות בכותרת וברישא של סעיף 9(א) לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965, כמתייחסות ומופנות אל בית המשפט המוסמך לדון בתביעה הכספית שהגיש התובע, או אל בית המשפט הפלילי בו הוגש כתב האישום, אשר כפי שיתברר להלן, יהיה תמיד בית משפט השלום. דומה, כי השקפת המחוקק המבוססת על נסיון החיים היא, כי מן הבחינה המעשית הסעדים הנוספים בהם מדובר בסעיף 9 לחוק
טפלים לסעד הכספי או להכרעה במשפט הפלילי, ונלווים לו. מטעם זה, ככל שמדובר ב"חשיבות הענין", אין כל מניעה לכך שבית משפט שלום הדן בתביעה כספית שהוגשה בגדרי סמכותו, יהיה מוסמך להעניק את הסעדים הנוספים. זאת ועוד, דומה כי אין חולק על כך שפיצול הדיון בין הערכאות השונות יביא לביטול זמן יקר של בעלי הדין ושל מערכת המשפט, והדבר אף עלול להביא לחוסר אחידות בפסיקותיהן של הערכאות השונות. מטעם זה ראוי - וכפי שעמדתי על כך, זהו, לדעתי, המצב המשפטי המצוי - כי בית משפט השלום יהיה מוסמך לדון גם בסעדים הנוספים המנויים בסעיף 9 לחוק.

דומה, כי ראיה לכך ניתן למצוא בהוראות חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 ככל שהן מתייחסות להיותה של לשון הרע גם בגדר עבירה פלילית. סעיף 6 לחוק קובע, כי לשון הרע הינה עבירה אשר העונש המקסימלי הקבוע בצידה הוא של שנת מאסר אחת, היינו כי מדובר בעבירה מסוג עוון. מכאן, שהסמכות לדון בכל כתב אישום שהוגש בעבירה לפי חוק זה מסורה לבית משפט השלום. והנה, כפי שכבר שציינתי, הרישא של סעיף 9(א) לחוק קובעת מפורשות כי נוסף לכל עונש שבית משפט פלילי מוסמך להטיל על נאשם שהורשע בביצוע עבירה לפי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 הוא רשאי להטיל עליו את אחד מהצווים הנוספים המנויים באותו סעיף, ובכללם פרסום תיקון או הכחשה. מכאן אנו למדים, שהמחוקק העניק לבית משפט השלום הדן בפלילים סמכות להעניק את הסעדים הנוספים המנויים בסעיף 9 לחוק. אם כך הוא הדבר בפלילים, אינני רואה כל סיבה שהדבר לא יהיה כך בתביעות אזרחיות.

סיכומה של נקודה זו: החלטתי לדחות את טענת המבקש בעניין זה ואני קובע, כי לבית משפט השלום מסורה סמכות עניינית להעניק לתובע בתביעה לפי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965, גם את הסעדים המנויים בסעיף 9 לחוק.

5.
טענתו הנוספת של המבקש היא, שכתב התביעה אינו מגלה עילה שכן התובע לא פירט בתביעתו את העובדות המקימות עילה לפי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965. אין בידי לקבל טענה זו. אומנם התובע לא מזכיר בכתב התביעה את הביטוי "לשון הרע" ואולם בסעיף 15 לכתב התביעה הוא מתייחס לחלק מהחלופות המנויות בסעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 בכך שהוא אומר כי "הנתבע (היינו המבקש - א.ר.) פירסם כנגדו דיבה, כמצוטט בכתב התביעה, וכאמור בסעיף 8 לעיל, במזיד ומתוך כוונה לבזותו, להשפילו ולפגוע בכבודו, בשמו הטוב ובפעילותו הציבורית". אני סבור, כי האמור בכתב התביעה ברור דיו, ואין בטענות אותן העלה המבקש משום
עילה למחיקתו.

6.
עוד טוען המבקש, כי יש למחוק את התביעה מחוסר עילה שכן כתב התביעה אינו מציין כל עובדה או טענה בדבר נזק שנגרם לתובע, ואשר בגינו נדרש הפיצוי הכספי. אני מוכן לצאת מנקודת הנחה כי ראוי היה שהמשיב יפרט בתביעתו על יסוד מה הוא תובע כי המבקש יפצה אותו בסכום של 250,000 ש"ח, ואולם אני סבור, כי בהעדר הפירוט הנ"ל אין כדי להביא למחיקתו של כתב התביעה.

7.
סיכומו של דבר: החלטתי לדחות את טענות המבקש. הוא יישא בהוצאות המשיב בסכום של 1,000 ש"ח בתוספת מע"מ.

8.
הצדדים ישלימו את ההליכים המקדמיים תוך 30 יום מקבלת החלטתי.

9.
אני קובע את התיק לישיבת קדם משפט נוספת ליום 28.10.02 בשעה 15:00.


ניתנה היום כ"ה באלול, תשס"ב (2 בספטמבר 2002) בהעדר הצדדים.


המזכירות תשלח לצדדים העתק מהחלטתי והזמנה לדיון
.


אריה רומנוב
, שופט








א בית משפט שלום 10397/01 יונה בצלאלי נ' יחיאל לקט (פורסם ב-ֽ 02/09/2002)