פסקי דין על סגל צבי | פסקי דין על סגל ניצה | פסקי דין על הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ

1932/02 בשא     16/05/2001




בשא 1932/02 סגל צבי, סגל ניצה נ' הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט השלום ראשון לציון
בש"א 001932/02

בתיק עיקרי: א
002069/02

בפני
:
כב' הרשם רפי ארניה
תאריך:
10/12/2002



בעניין:
1.
סגל צבי
2.
סגל ניצה



ע"י ב"כ עו"ד
לוי


המבקשים




נ
ג
ד




הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ



ע"י ב"כ עו"ד
גלבוע


המשיב



החלטה

בפני
בקשת רשות להתגונן בתביעה בסדר דין מקוצר.
העובדות


1.
המשיב
- התובע הנו תאגיד בנקאי .

2.
המבקש 1 (הנתבע 2) הינו המנהל ובעלים של 50% ממניות נתבעת 1 (להלן: "החברה"). המחצית השניה של הון המניות של החברה מוחזקת בידי הנתבע 3 מר נסים פרחי (להלן: "פרחי"), איננו בעל דין בבקשה זו. המבקשת 2
(הנתבעת 4) הינה רעייתו של מבקש 1.

3.
ע"פ כתב התביעה, בתאריך 15.5.00
פתחה החברה חשבון בנק אצל המשיב, וחתמה על "בקשה לפתיחת חשבון", "חוזה דיביטורי", "תוספת לחוזה דיביטורי" (נספחים א'-ג' לכתב התביעה).

4.
בתאריך זה או בסמוך לו חתמו מבקש 1
ופרחי על "כתב ערבות מתחדשת ללא הגבלה הסכום" על פיו ערבו לתשלום חובותיה של החברה למשיב.

5.
כפי שנטען בכתב התביעה, בתאריך 18.2.02 יתרת החובה של החברה בגין פעולות שונות ומשיכת יתר היתה על סך של 13,796 ₪.

6.
בתאריך 16.5.01 או בסמוך למועד זה, העמיד המשיב לחברה הלוואה על סך 265,700 ₪ לתשלום ב – 36 תשלומים חודשיים שווים ורצופים בסך של 8,264 ₪ כ"א שתחילתם ביום 17.6.01 (נספח ו' לכתב התביעה).

7.
להבטחת החזר ההלוואה חתמו המבקש 1 ופרחי על כתב ערבות מתחדשת ללא הגבלה בסכום (נספח ח' לכתב התביעה).
כמו כן חתמו המבקשת 2 והנתבעת 5 (אשתו של פרחי) על "כתב ערבות מיוחדת" (נספח ט' לכתב התביעה).

8.
נכון לתאריך 13.2.02 יתרת החובה בגין ההלוואה ובתוספת ריבית היה 250,624 ₪.
סך כל יתרת חובה של החברה למשיב (בגין ההלוואה ובעו"ש) עמדה, נכון למועד הגשת כתב התביעה, על סך של 264,420 ₪.

9.
על פי הנטען בכתב התביעה על אף דרישות חוזרות ונשנות של המשיב מאת המבקשים והנתבעים האחרים לפרוע את חובם, דרישותיו לא נענו, ולפיכך הגיש תובענה זו כנגדם, בסדר דין מקוצר.

טענות המבקשים


10.
המבקשים בלבד הגישו בקשת רשות להתגונן, ואילו הנתבעים האחרים לרבות החברה לא התגוננו מפני התובענה.


11.
לטענת המבקשים בראשית שנת 2001 העביר פרחי את כל הזכויות, החובות, הלקוחות, המוניטין והפעילות העסקית של החברה לחברה חלופית בשם "א.פ. שקמה בע"מ" (להלן: "החברה החלופית") ואשר מצויה בבעלות פרחי ובנו בלבד.

לטענת המבקשים כל המהלך של העברת פעילות החברה לחברה החלופית,
היתה בידיעתו, באישורו ובהסכמתו של המשיב.
לטענת המבקשים בעת שהמשיב העמיד את ההלוואה לחברה הוא ידע והסכים לכך שהחברה החלופית היא שתפרע את ההלוואה, ולא החברה, וכי המבקשים אינם ערבים להלוואה זו.


12.
כמו כן, המבקשים טענו כי פרחי משך כספים מהחשבון בהעדר הרשאה וזכות חתימה כדין.
בעניין זה צירפו המבקשים כנספח ב' לבקשתם עותק משיקים לפקודת המבקש 1, בחתימת החברה, כשלטענתם חתימת ההיסב הנחזית להיות של המבקש 1 המופיעה על גבי השיק מזוייפת, ואינה של המבקש 1.
לטענת המבקש 1
הוא מעולם לא קיבל סכומים אלה והם נמסרו לפרחי שלא כדין.


13.
כמו כן, טענו המבקשים טענות שונות בדבר חוסר במסמכים ואולם לאחר שבאו על סיפוקם בעניין זה עקב הדיון שהתקיים ביום 20.6.02 לא עמדו יותר על טענה זו.
לאור האמור לעיל עותרים המבקשים למתן רשות להתוגנן מפני התובענה.

דיון



14.
טענתם המרכזית של המבקשים היא הטענה, שבפועל אינם ערבים להלוואה, וזאת משום שהמשיב הסכים כי חוב ההלוואה ייפרע ע"י החברה החלופית, לאחר שזו קיבלה לידיה את ניהול העסקי החברה.
המבקשים מפנים בענין זה לעובדה שההלוואה ניתנה ביום 16.5.01 לאחר שהחברה הפסיקה למעשה את פעילותה והא ראיה: שבמועד זה החברה החילופית היתה קיימת כבר חודשיים ימים (ראה תדפיס רשם החברות נספח א' לבקשה).


15.
אין כל ראיה בכתב לטענתם זו של המבקשים. אין כל מסמך המעיד על הסכמת הצדדים הנטענת – דהיינו, שההלוואה תיפרע ע"י החברה החלופית. חזקה כי אילו זו היתה הסכמה כאמור, הדברים היו מוצאים את ביטויים במסמכים ברורים המעגנים את ההסכמה.


16.
יתירה מזו, הטענה נחזית להיות מופרכת על פניה: אם העברת פעילות החברה לחברה החלופית היתה בראשית שנת 2001, ואם המשיב דרש שההלואה תיפרע ע"י החברה החלופית (כפי שנטען בסעיף 21 לתצהיר המבקש), הרי פשיטא שבעת מתן ההלוואה (ביום 16.5.01) היתה ההלוואה צריכה להינתן לחברה החלופית ולא לחברה! מדוע אם כן ניתנה ההלוואה לחברה? מדוע הסכימו המבקשים לחתום על כתבי הערבות באותה עת?
אין בפי המבקשים כל תשובה לתמיהות ותהיות אלה.


17.
כאמור, טענת המבקשים נחזית להיות מופרכת על פניה, לאור המסמכים אשר הוצגו. יחד עם זאת, הלכה פסוקה היא אין למנוע מנתבע להעלות טענותיו מטעמים שבדרכי הוכחה בלבד:
"די למבקש להראות כי הגנה אפשרית בפיו, ולו רק בדוחק, ובית המשפט חייב לתת רשות להתגונן...לפיכך יקבל נתבע בסדר דין מקוצר רשות להגן אפילו העלה טענה בע"פ שיש בה כדי לסתור מסמך בכתב"
י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית 1995, עמ' 678.
מטעם זה יש ליתן למבקשים רשות להתגונן מפני התובענה.
ואולם, זהו בדיוק המקרה בו לנתבע "כמעט" אין כל הגנה וכי בית המשפט עושה עימו חסד כאשר הוא נותן לו רשות להתגונן.
על כן מן הראוי להתנות את מתן הרשות בהפקדת ערובה הולמת בנסיבות העניין, בהתאם לתקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984. לעניין זה ראה ע"א 38/77 צימרינג נ' גורדין, פ"ד לא(3) 401.
אתייחס לגובה הערובה בהמשך ההחלטה.



18.
אשר לעניין טענת הזיוף – אין בה ממש.
ראשית - אם היתה טענה זו רלוונטית, הרי שהיא היתה רלוונטית רק בגין החוב בחשבון העו"ש, ולא בגין חוב ההלוואה, שהוא רובה המכריע של תובענה זו.
שנית – טענה זו לא הוכחה כלל, ולא הובאה כל חוות דעת מומחה המבססת אותה. גם לא הומצאה כל תלונה למשטרה בעניין, שהרי אין מדובר בעניין של מה בכך ועסקינן בשיקים בסכומים משמעותיים.
משכך לוקה טענה זו בחוסר מבחינת חובת הפירוט הנדרשת מנתבע המבקש רשות להתגונן מפני התובענה.
כמו כן השיקים נמשכו ביום 20.2.01, דהיינו עוד טרם מתן ההלוואה. כלומר, בעת מתן ההלוואה המבקש כבר ידע על משיכה זו, ולא מחה עליה. גם אם המשיכה היתה שלא על דעתו, הרי שיש לראות בהיעדר מחאתו כהסכמה למשיכה האמורה.
במאמר מוסגר אוסיף ואציין עוד כי גם לגופו של עניין -
המבקש לא הכחיש את חתימתו על גבי השיקים במקום בו מצויה חותמת החברה (עמ' 4 ש' 20 – 19). לפיכך, כלל אין כל רלוונטיות לטענה שחתימת ההיסב על גבי השיק זוייפה, שהרי השיק הוא בר פירעון לאוחז גם ללא חתימת ההיסב.
אם טענות בפי המבקשים לעניין עצם זכותו של פרחי לפירעון השיקים, הרי מוטב היה אילו היו מעלים אותם כלפי פרחי.


19.
לאור כל האמור לעיל, ניתנת בזאת רשות להתגונן למבקשים מפני התובענה ובלבד שיפקידו בקופת בית המשפט במזומן או בערבות בנקאית תוך 30 יום את מלוא סכום התביעה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית עד למועד ההפקדה.
לא יעשו המבקשים כן – תידחה בקשת הרשות להתגונן ותינתן רשות להתגונן על יסוד כתב התביעה.
הוצאות בקשה זו בסך 2,000 ₪ בצירוף מע"מ יחולו בהתאם לתוצאות.






____________
רפי ארניה

, רשם








בשא בית משפט שלום 1932/02 סגל צבי, סגל ניצה נ' הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ (פורסם ב-ֽ 16/05/2001)