פסקי דין על קובי פרץ | פסקי דין על שלומי דבורה |

4676/02 בש     01/10/2002




בש 4676/02 מדינת ישראל נ' קובי פרץ, שלומי דבורה




בעניין:

12



בתי המשפט


בית משפט השלום ראשון לציון
בש 004676/02

בתיק עיקרי: פ
004676/02

בפני
:
כבוד השופטת ריקי שמולביץ
תאריך:
01/10/2002




בעניין:
מדינת ישראל






המבקשת

נ
ג
ד


1. קובי פרץ


2. שלומי דבורה





המשיבים


נוכחים:
ב"כ המבקשת עו"ד בן-עמי
המשיבים בעצמם
ב"כ המשיב 1 עו"ד יוסי שילוח

ב"כ המשיב 1:
אני מופיע גם בשם חברי עו"ד מנדלמן.

החלטה

1.
בפני
בקשה לעצור את המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם.

2.
למשיבים מיוחסת עבירה של פציעה בנסיבות מחמירות.

3.
ב"כ המשיב 1, אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה, אך טוען, כי מדובר בהגנה עצמית של המשיב לאחר שהותקף.

4.
ב"כ המשיב 2 טוען, כי קיים ספק לגבי זהות הדוקר את משיב 1, מכיוון שבזירת האירוע היה לפחות בן אדם אחד או שניים, שאחד מהם הינו אחיו של המשיב 2 כאשר לא ניתן להתבסס על הודעותיו של משיב 1 ולא של האח אשר מנסה למלט עצמו מהעמדתו לדין.

5.
מעיון בתיק החקירה, אני סבורה כי קיימות ראיות לכאורה לביצוע העבירה ע"י המשיבים:

משיב 1

בהודעתו של סמי לוי, מיום 8/9/2002, מספר הוא, כי המשיב קיבל צילצול לפלאפון שלו ושמע אותו עונה לשיחה: "...מי אתה בכלל אני לא מחשבן לך ואם אתה גבר בוא חכה לי בקניון..." המשיב קילל את הדובר בצד השני ואמר: "אני רוצה לבוא ואני רוצה שלא תהיה שם...".

כאשר עלו לבית החבר גבי פחימה קיבל המשיב 1 שיחת טלפון נוספת, התחיל שוב להתעצבן, קם
ורצה לצאת מהבית כאשר העד וגבי תפסו אותו בנסיון למנוע ממנו ללכת אך הוא לא שמע בקולם (עמוד 1, שורות 8-10; 12-14, עמוד 2, שורה 15).


העד מספר, כי אחרי השיחה השניה הבחין כי למשיב סכין מטבח אותו שם מתחת לחולצה ויצא (שם, שורות 33-34).


בהודעתו מיום 9/9/2002, מוסיף העד ומספר, כי המשיב 1 לקח סכין מהבית של גבי שם אותה מתחת לחולצה ועד שהגיע למקום האירוע שלף את הסכין, ואז המשיב 2 ואחיו התחילו לריב איתו והוא רב איתם התגונן ו"כנראה נתן להם והם נתנו לו וברח" (עמוד 7, שורות 7-10).


בהודעתו מיום 12/9/2002, מספר העד בניגוד לעדותו הקודמת כי לא ראה את הדקירות עצמן ואת המשיב שולף סכין, אלא כשרץ לכיוונו ראה אותו מחזיק ביד ימין את הסכין שלקח מביתו של גבי.


בהודעתו של המשיב מיום 17/9/2002, מודה הוא, כי כאשר קבע עם הבחור לקח סכין מטבח שחור קטן מביתו של גבי (עמוד 2, שורות 10-11).

המשיב אמר עוד, כי כאשר נופף בסכין ימינה ושמאלה נדקר הבחור ביד. לטענתו, לא כיוון את הסכין לגופו (עמוד 3, שורות 1-2).


בהודעתו מיום 12/9/2002, מספר לירון דבורה אחיו של המשיב 2, כי ראה את המשיב 1 בא לאחיו, הם דיברו והתווכחו ולאחר מכן הלכו יחד לכיוון תחנת אוטובוס, כאשר התחילו לריב תחילה בידיים ואז ראה הוא את המשיב 1 מוציא סכין ותופס אותה ביד ימין, לטענתו, ניסה להגן על אחיו, קפץ על המשיב ניסה להוציא ממנו את הסכין, תפס את פרק ידו, המשיב 1 הצליח לשחרר את היד וניסה לנופף בידו עם הסכין, משיב 2 מוציא סכין מהכיס כדי להגן על עצמו ובמכות ביניהם נחתך המשיב 2 בידו (עמוד 2, שורות 47-55).

באותה הודעה מספר העד כי הינו מאמין שהמשיבים קבעו להפגש ליד הרמזורים של כצנלסון יוספטל כדי לריב.


בהודעתו מיום 11/9/2002, מספר העד, כי במהלך השיחה אשר ניהל אחיו בפלאפון עם סמי, מישהו אחר לקח את הפלאפון והחל לקלל את המשיב 2, כי שמע ברקע שאמר לו, כי ידקור אותו (הודעה 3, עמוד 2, שורה 37).


בהודעתה של שירלי חסון, מיום 10/9/2002, מספרת היא כי שמעה את המשיב 1 אומר למשיב 2 בשיחת הפלאפון "אם אתה גבר בוא לבת ים אני מחכה לך" (עמוד 2, שורות 23-25).


משיב 2:

בהודעתו מיום 12/9/2002, מספר לירון דבורה אחי המשיב, כי המשיב קבע להפגש עם הבחור שקילל אותו, ייתכן כדי לריב, וכי המשיב 2 ירד מהרכב כאשר הינו מחזיק סכין. לדבריו, לקח המשיב את הסכין משום שידע, כי גם המשיב 1 יבוא עם סכין בגלל הסיפורים של שיר-אל אשר אמרה כי כאשר המשיב 1 רב עם אנשים הוא לוקח סכין (עמוד 2, שורות 34-41).

העד מספר, כי ראה את המשיב 2 דוקר את המשיב 1 מקדימה, אמנם לטענתו הוציא את הסכין מהכיס כדי להגן על עצמו (שם, שורות 47-55).


בהודעתו מיום 12/9/2002, מספר העד סמי לוי, כי ראה את המשיב 2 רודף אחרי המשיב 1, כאשר לשניהם סכינים ביד (עמוד 1, שורה 15), וכן כי בידו של המשיב 2 היה אולר וכי כאשר נעמד לידו ניקה את האולר מסימני דם עם חולצתו, סגר את האולר והכניסו לכיסו (שם, עמוד 2, שורות 3-4; 9-10).

בהודעתו מיום 9/9/2002, סיפר העד, כי המשיב 2 הזדהה בפני
ו (שם, עמוד 4).


בהודעתה מיום 10/9/2002, מספרת שירלי חסון כי במוצאי שבת האחרון פגשה את המשיב 2 ואת אחיו בשם ליאור או לירון אשר ירדו ממכונית אריקה חומה, בהמשך לשיחה שנערכה ביניהם במסגרתה סיפרה לו כי סמי חייב לה כסף התקשר המשיב 2 לסמי, בשלב מסוים התערב בשיחה המשיב 1, קילל את המשיב 2 וצעק ואז נדברו להפגש. העדה מספרת כי ביקשה מהמשיב 2 לא להתערב.


בהודעתו מיום 9/9/2002, מספר סמי לוי על הפגישה של המשיב 1 עם המשיב 2 ואחיו כי ראה ששניהם מתחילים לריב "שניהם התחילו להפציץ את קובי" (עמוד 3, שורה 2).


בהודעתו מיום 12/9/2002 זיהה אחיו של המשיב את האולר בו השתמש המשיב 2 אשר נתפס כמוצג ברכבו, (במ/6).

יצוין, כי המשיב 2 שמר על זכות השתיקה בחקירתו במשטרה, דבר אשר יש בו כדי לחזק את ראיות המבקשת.


לא התעלמתי מטענת ב"כ המשיב 1 כי מדובר בהגנה עצמית, אני סבורה כי טענה זו תתברר במשפט גופו, גם טענת ב"כ משיב 2. לגבי מהימנות עדות אחי המשיב 2, תיבחן במשפט גופו.

6.
עילת מעצר - מסוכנות המשיבים לבטחון הציבור ושלומו.

חומרת המעשים של המשיבים במיוחד השימוש בנשק קר מקימים נגדם את חזקת המסוכנות הקבועה בסעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק.


חומרת המעשים מקבלת משנה תוקף בהתחשב ברקע לאירוע, חוב כספי אשר לאיש מהצדדים אין נגיעה אישית אליו, שיחת טלפון המתדרדרת להתלהמות מיותרת לחלוטין עד כדי קביעת מפגש אליו יוצאים המשיבים כשהם חמושים בסכין, ויכוח ומריבה המסתיימים בדקירות סכין ובפציעה קשה של אחד מהם.


אני מקבלת את עמדת המבקשת, כי מסוכנותם של המשיבים מקבלת ביטוי יתר לאור עברם המכביד ונוכח העובדה שכנגד משיב 1 תלוי ועומד מאסר מותנה בר הפעלה.

למשיב 1, 4 הרשעות קודמות ב- 11 עבירות. ביניהן אלימות והחזקת סכין למטרה לא כשרה, מאסר על תנאי שנגזר עליו בתיק 11871/00 ביום 24/6/2001, ו- 3 תיקי מב"ד, בהם עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש ממרץ 2002.

למשיב 2, 18 הרשעות קודמות בגין עבירות רבות של אלימות, תקיפה הגורמת חבלה של ממש, איומים ועוד.

תלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי שנגזר עליו בת.פ. 4374/99 בבית משפט השלום בת"א תלויים ועומדים נגדו 6 תיקי מב"ד ובהם עבירות תקיפה וסמים.

כמו כן, קיים חשש להשפעה על עדים.

העד סמי לוי, הביע בהודעתו חשש רב מהמשיב 2 אותו פגש בתחנת המשטרה.

כמו כן קיים חשש ממשי לשיבוש הליכי משפט.
בהודעתו הראשונה מסר העד סמי לוי עדות שקרית לגבי האירוע.
לאחר מכן חזר בו מהעדות בהסבירו, כי פעל בהתאם להנחיית משיב 1.
כעולה מהמסמך במ/2 סיפר משיב 1
לחוקר, כי משיב 2 התקשר אליו מבית המעצר לבית החולים ותיאם עימו גירסאות ואמר לו מה סיפר במשטרה. יצויין, כי בהודעתו אשר נגבתה מאוחר יותר טען המשיב, כי רק נשאל לשלומו.

7.
משנמצא, כי קיימות ראיות לכאורה ועילת מעצר, על בית
המשפט לבחון אם ניתן להשיג את תכלית המעצר בדרך אשר פגיעתה בחרותם של המשיבים פחותה יותר, קיומה של חלופת מעצר.

בענין זה הגישו ב"כ המשיבים רשימה ארוכה של החלטות בהן נעתר בית המשפט לחלופת מעצר גם בעבירות חבלה בנסיבות מחמירות.


עיינתי בתשומת לב באסמכתאות האמורות ודעתי היא, כי אין ללמוד מהן על המקרה שבפני
, וזאת לנוכח נסיבות המקרה, כאשר המשיבים ביצעו מעשים חמורים ביותר כאמור על רקע חוב כספי שלאיש מהם אין נגיעה אישית אליו. שני המשיבים יצאו לאירוע כשהם מצויידים בסכינים כאשר לשני המשיבים עבר מכביד ביותר של עבירות אלימות. למשיב 1 עונש מאסר על תנאי תלוי ועומד, דבר אשר לא הרתיע אותו. המשיב 2 ריצה בעבר מאסרים.

ב"כ המשיב 2 טען, כי עונש המאסר על תנאי אינו חל על תיק זה שכן לכאורה על פי הפלט מדובר בעבירות שונות מן העבירה כאן, גם ללא עונש מאסר על תנאי אני סבורה, כי עברו המכביד ביותר מעיד על מסוכנות רבה.

לאור האמור לעיל, איני רואה, כי ניתן להשיג את תכלית המעצר בדרך של חלופת מעצר.

לפיכך, הנני מורה על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים הפליליים נגדם.

ניתנה היום כ"ה בתשרי, תשס"ג (1 באוקטובר 2002) במעמד הצדדים


ריקי שמולביץ
, שופטת


004676/02בש 126 שרה/זהבה







בש בית משפט שלום 4676/02 מדינת ישראל נ' קובי פרץ, שלומי דבורה (פורסם ב-ֽ 01/10/2002)