פסקי דין על יעקב רוזנברג | פסקי דין על יהושע נווה | פסקי דין על אסא לרך

590/08 תט     11/06/2009




תט 590/08 יעקב רוזנברג, יהושע נווה נ' אסא לרך








בית משפט השלום בנתניה




11 יוני 2009

ת"ט 590/08
יהושוע נווה ואח' נ' לרך אסא

ת"ט 613/08 יעקב רוזנברג
נ' אסא לרך

ת"ט 864/08 נוה יהושע נ' לרך אסא

ת"ט 730/08 יעקב רוזנברג
נ' אסא לרך

ת"ט 727/08 נוה יהושע נ' לרך אסא






בפני

כב' הרשם
צוריאל לרנר

משיבים:

1
.
יעקב רוזנברג


2. יהושע נווה


נגד

מבקש:

1. אסא לרך


החלטה



בפני
התנגדויות לביצוע שיקים, ובקשות לביטול עיקולים שהוטלו בהוצאה לפועל טרם המצאת אזהרה, שהדיון בהם אוחד.

1.
רקע

1.1
המבקש הוא מר אסא לרך
(להלן – "לרך"), והמשיבים הם מר יהושע נווה
(להלן – "נווה") ומר יעקב רוזנברג
(להלן – "רוזנברג"; שניהם יחד להלן – "המשיבים").

1.2
רוזנברג ונווה פתחו נגד לרך, בחודש ינואר 2008, שני תיקי הוצאה לפועל, כל אחד לביצועו של שיק אחד ע"ס 122,500 ש"ח, שמשך לרך לפקודת כל אחד מהם, ושחולל. התיקים נפתחו בפועל על חלק מסכום כל שיק, בלבד, שכן החוב הנטען בפועל נמוך מגובה השיק, כפי שיפורט להלן. המשיבים בקשו להטיל עיקולים טרם המצאת אזהרה בלשכת ההוצאה לפועל, ובקשותיהם נענו בחיוב. לרך ביקש את ביטול העיקולים, וכן הגיש התנגדויות, והעניין כולו עבר לבית משפט זה. רוזנברג ונווה אף הגישו תגובות לבקשות לביטול עיקולים.

1.3
דיון נקבע ע"י מזכירות בית המשפט לחודש מאי 2008 (חרף היותה של בקשה לביטול עיקולים תלויה ועומדת), אולם לא זו בלבד שהמבקש לא ביקש להקדים דיון זה, אלא שעם פתיחתו העלה טענה (תמוהה משהו, יש לציין), באשר לסוגיה אתית של ספק-ניגוד-עניינים בו מצוי, אולי, ב"כ המשיבים, וביקש (בהסכמה) לדחות את הדיון על מנת לאפשר לב"כ המשיבים לברר את העניין בלשכת עורכי הדין. הדיון אכן נדחה, ונקבע לחודש אוקטובר 2008. לימים, נדחה הדיון עוד, בהסכמה, עד ליום 18.11.2008, וסיכומי הצדדים הוגשו בכתב.

עניין זה פורט, שכן לטעמי יש לו השלכה מסוימת על הבקשה לביטול עיקולים, כפי שיבואר.

1.4
להשלמת הרקע: בדיון שהתקיים בפני
, ויתר בא-כוחו של לרך על זכותו לחקור את שני המשיבים, לאור הדמיון בתצהיריהם, והסתפק בחקירה נגדית של נווה, בלבד.

2.
העובדות וגדר המחלוקת

2.1
מרבית העובדות הצריכות לעניין אינן שנויות במחלוקת של ממש בין הצדדים: כל הצדדים הם סוכני ביטוח; המשיבים הם שותפים; בין המבקש לבינם נכרתה עסקה מסוימת (שמלוא היקפה שנוי במחלוקת), שכללה, בין היתר, הלוואה בסך של 245,000 ש"ח, ללא ריבית, שהעמידו המשיבים ללרך ביום 30.5.05, כשכל אחד מהמשיבים מעמיד את מחצית הסכום, ומקבל שיק ביטחון – הם השיקים נשוא תיק זה. ההלוואה נפרעה כסדרה, בקצב של 3,400 ש"ח בחודש לכל אחד מהמשיבים, עד לחודש דצמבר 2007. בשלב זה פסקו ההחזרים, והמשיבים הציגו את השיקים לפרעון, וגילו כי החשבון ממנו נמשכו – נסגר.

2.2
ביני לביני, פעלו כל הצדדים במתכונת כלשהי של שיתוף פעולה בתיקי הביטוח שלהם, עד להיפרדות החבילה בחודש דצמבר 2007. עוד מוסכם, כי בנוסף על התשלומים השוטפים להחזר ההלוואה, כמפורט לעיל, שילם לרך לנווה סך כולל של 62,550 ש"ח (סך של 30,000 ש"ח ביום 2.7.06, סך של 16,200 ש"ח ביום 31.1.07, וסך של 16,350 ש"ח ביום 28.2.07).

2.3
המחלוקת העובדתית בין הצדדים מתמקדת, איפוא, באלה: ראשית, האם נכרתה עסקה בין הצדדים (מלבד עסקת ההלוואה), שמהותה שותפות כלשהי, או "קניית" תיק הביטוח של לרך ע"י המשיבים?
שנית, ובהמשך לכך, האם הסך של 62,550 ש"ח ששולם מהווה תשלום במסגרת אותה עסקה נוספת, או שמא הוא תשלום ע"ח ההלוואה (ולמעשה: סילוקה, ואף תשלום ביתר)? ושלישית, וזאת לעניין העיקולים, האם מצבו הכלכלי והתנהלות של לרך הם כאלה, שהצדיקו בשעתו את הטלת העיקולים טרם אזהרה, ועודם מצדיקים את הותרתם על כנם?

3.
הדין

3.1
טרם שננתח את העובדות, נזכיר את המסגרת הדיונית והנורמטיבית, ונדגיש, כי בכל מקרה אין זה השלב בו יש לקבוע ממצאים ברורים: לצורך הכרעה בהתנגדויות, יש לבחון רק האם טענותיו של לרך מגלות הגנה, ולו בדוחק, נגד התביעה השטרית; ולצורך הכרעה בשאלת העיקולים, יש לבחון את חומר הראיות כפי שהוא מתבטא על פני הדברים, בלבד.

3.2
לפי הוראות סעיף 81א(ג) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967, תידון התנגדות לביצוע שטר כדרך שדנים בבקשת רשות להתגונן. בית המשפט העליון, בע"א 465/89 בן צבי נ. בנק המזרחי, פ"ד מ"ה (1) 66, מפי כב' השופט (כתוארו אז) דב לוין, סיכם היטב את ההלכה הבסיסית הנוגעת לבקשות רשות להתגונן, והדברים נותרו באיתנותם עד היום (שם, בעמ' 69-70):

"לא במהרה ייעשה שימוש ותוכרע תובענה בסדר דין מקוצר על-פי כתב התביעה ונספחיה בלי לתת לנתבע רשות להתגונן, זאת משום ש'סדר הדין המקוצר משמש את המטרה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק, שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו...' ... ולעניין זה, 'אין לקבוע שהענין הוא כך אלא אם תצהיר הנתבע לא גילה "הגנה לכאורה"'... מכיוון שכך: 'די לו (לנתבע - ד' ל') להראות כי הגנה אפשרית בפיו, ולו רק בדוחק ובית המשפט חייב ליתן רשות להתגונן, שאם לא יעשה כן, יכריע למעשה כבר בתובענה גופה והנתבע יצא מקופח'...
"על-אף כללים קפדניים וזהירים אלה אין לומר, כי כל אימת שמוגשת בקשת רשות להתגונן היא תינתן כדבר המובן מאליו. אדרבא, כדי שתהיה משמעות להליך של בקשת רשות להתגונן, וכדי שלא ייעשה הליך זה לחוכא ואיטלולא, נקבעו התנאים הנדרשים מן המבקש, שאם לא יעמוד בהם לא תינתן לו רשות להתגונן.
"תנאים אלה סוכמו בפסיקת בית-משפט זה לאמור: '...לא תינתן רשות להתגונן למבקש, שלא פירט בתצהירו מסכת עובדתית שלמה ומפורטת של הגנתו... כשם שלא ייתן בית המשפט רשות להתגונן, כשטענתו העובדתית של המבקש חסרת ממשות על פניה, או שהיא "הגנת בדים"...' (ע"א 594/85, בעמ' 722)..."

3.3
באשר לעיקולים, יש לזכור, כי הגם שהעיקולים הוטלו לפני המצאת אזהרה, בהוצאה לפועל, הרי שיש לדון בהם היום באספקלריא של סדרי הדין האזרחי, שכן שעה שהוגשה התנגדות, והעניין עובר לבית המשפט, הופכת הבקשה לביצוע לכתב תביעה, וההתנגדות לבקשת רשות להתגונן, כאמור לעיל. העיקולים שהוטלו טרם אזהרה נדונים כאילו הוטלו בדרך של עיקול זמני, וההלכות החלות על עיקולים זמניים רלבנטיות גם לענייננו.

3.4
מאז ניתן פס"ד בעניין "מרגליות" (רע"א 8420/96 מרגליות נ. משכן בנק הפועלים למשכנתאות, פד"י נא(3) 789), בדונו בבקשה לביטול עיקול יבחן בית המשפט את הבקשה למתן עיקול כאילו נדונה במעמד שני הצדדים מלכתחילה, כשבפני
ו בקשה ותגובה. מכאן, כי אין עלי עתה לבדוק האם מלכתחילה אכן היתה הבקשה למתן עיקול ראויה להתקבל, אלא האם עתה, משהונחו בפני
כל העובדות שביקשו הצדדים להביא, ראוי כי צו העיקול יישאר על כנו (או, לשון אחר, אם נניח כי לא ניתן עדיין צו עיקול במעמד צד אחד, האם היה ניתן עתה צו עיקול במעמד שני הצדדים). ר', לדוגמא, החלטתו של כב' הש' המנוח עדי אזר, בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, מיום 20.7.03, בת.א. 1781/03 רבינוביץ נ. נאמן (פורסם במאגרי פסיקה שונים באינטרנט).

3.5
התנאים להטלת כל סעד זמני קבועים בתקנה 362 לתקסד"א, והם, אם (1) "שוכנע [ביהמ"ש], על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה", (2) מאזן הנזקים, ו-(3) תום לב ומידתיות. על תנאים אלה מוסיפה תקנה 374 לתקסד"א תנאי הנוגע לעיקולים זמניים בלבד, והוא, אם "שוכנע [ביהמ"ש] על בסיס ראיות מהימנות לכאורה כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין". אציין, כי שני הצדדים מיקדו את עיקר טיעוניהם בסוגיית החשש מפני הכבדה, אם כי לרך נגע גם בשאלת קיום העילה.

4.
דיון והכרעה, התנגדויות

4.1
כזכור, בבחינת ההצדקה ליתן רשות להתגונן, אין בוחנים את גרסת המשיב-התובע. לטעמי, כלל זה נכון גם מקום בו הוצגה גרסת התובע בתצהיר, כמו במקרה שלנו, עקב הבקשה להטלת עיקולים. הנימוק הוא, שממילא אין בית המשפט בוחן כיצד תוכחנה טענות ההגנה, ואין נותנים משקל של ממש לראיות לסתור, אלא אם המבקש הוא המביא אותן או מאשרן בחקירה (השווה ע"א 248/89 החברה הכללית למוסיקה נ.
warner home video
, פד"י מ"ו (2) 273, בעמ' 278).

4.2
משכך, איני מתייחס, למשל, למכתבו של בא-כוחו של לרך מיום 18.8.07 (נספח ב' לתגובת המשיבים לבקשה לביטול עיקול), שם נכתב לכאורה כי הסך של 62,550 ש"ח הוא "להסיר כל טענה הקשורה בהיקף העמלות...".

4.3
מסיכומי המבקש עולה ברורות, כי טענתו היא טענת פרעון, ולא קיזוז. הווה אומר: הוא טוען, כי בתשלום הסך של 62,550 ש"ח לנווה, פרע את יתרת החוב בהלוואה, ואינו טוען, כי שילם סכום זה על חשבון עניין אחר (למשל: העמלות בגין תיקי הביטוח), בלא צורך או תמורה, ועתה הוא מקזז את זכותו להשבה כנגד חובותיו עפ"י ההלוואה. כך נכתב, למשל, בסעיף 5 לסיכומים: "ומכאן טענת המבקש שפרע את החוב בעסקת היסוד במלואו ולא נותר חייב מאומה למשיבים", ואחר כך, בסעיף 6: "כנגד טענת הפירעון הנ"ל...". כן הוא טוען, כי היתה רק עסקת יסוד אחת, היא עסקת ההלוואות.

4.4
טענת פרעון זו מעוררת תמיהות רבות, המערערות אותה מן היסוד, ובהן: מדוע שילם לרך את הסכומים הנכבדים הללו, בעוד ההלוואה נפרעת כסדרה, ואף במקביל לתשלומים השוטפים? מדוע לא ליווה את התשלום במכתב כלשהו המסביר את הקדמת התשלומים?
מדוע שילם ביתר, כאשר ההתחשבנות בין הצדדים היא פשוטה כל כך? יש לזכור, מדובר בסכומים שאינם בשום דרך שהיא כפולה של 3,400 ש"ח, והמהווים תשלום נכבד מאד על חשבון ההלוואה.

4.5
לא הוצע כל הסבר שהוא, וגרסה זו אינה מסתברת במידה כזו, שניתן לקבוע לגביה שהיא הגנת בדים, אף בלא להידרש לראיות חיצוניות, כגון מכתבו של בא-כוחו של לרך, הנזכר לעיל.

4.6
מנגד, נראה כי במקומות אחרים מתיימר לרך לטעון טענה, שהיא קרובה יותר לטענת קיזוז: כי שילם את הסך של 62,550 ש"ח ללא קשר להלוואות, ומשהתברר כי שילם ביתר, ערך חישוב וגילה כי התשלום ביתר מכסה אף את החוב בהלוואה. כך עולה, למשל, מדברי לרך בחקירתו, בעמ' 11, שורות 11-13, ובעמ' 14, שורות 8-16.

4.7
ברם, ראשית, כאמור, טענה זו לא נטענה בסיכומים, ולמעשה נטען בהם ההיפך; ושנית, אפילו ננסה לבחון אותן לגופן, נתקשה לעשות כן, בהעדר פירוט מינימלי של יתר ההתחשבנות הצריכה לעניין. כלומר: כמה אמור היה לרך לשלם למשיבים, לצורך אותה עסקה או התחשבנות אחרת, כדי לדעת מהי היתרה ששולמה ללא צורך, ושניתן כנגדה לקזז את יתרת החוב בהלוואה?

4.8
כזכור, על המבקש רשות להתגונן להיכבד ולהיכנס לפרטי טענותיו (ר', לדוגמא, ע"א 594/85 זהבי נ. מגרית, פ"ד מ"ב (1) 721, 722); כלל זה נכון הוא במיוחד בטענת קיזוז, אותה יש לפרט ולפרש כדרך שמנסחים כתב תביעה, ובלשון בית המשפט העליון: "טענת קיזוז... חייבת לפרט את הסכום הנתבע לפי טענת הקיזוז ואף להציג במדויק את מערכת הנתונים אשר עליהם היא מבוססת. יש להעלות אותה בצורה מפורשת וברורה כדרך שמנסחים כתב תביעה." (ע"א 579/85 אריאן נ. בנק לאומי, פ"ד מ' (2) 765, 767).

4.9
מכאן, כי גם בטענת קיזוז אין הגנתו של לרך איתנה דיה כדי לבסס עליה רשות להתגונן – ודין ההתנגדויות להידחות.

5.
דיון והכרעה, עיקולים

5.1
ניתן לומר, כי מאליו נשמט הצורך לדון בבקשה לביטול עיקולים, שכן משנדחית ההתנגדות, מתחדשים ההליכים בהוצאה לפועל. עם זאת, פטור בלא כלום אי אפשר, במיוחד לאור העובדה שעדיין דין אותם עיקולים כעיקולים שהוטלו טרם המצאת אזהרה (שכן לחייב עוד שהות להגשת בקשה לקביעת צו תשלומים, או כל בקשה אחרת).

5.2
כפי שמובן מהדברים לעיל בעניין ההתנגדות, לא מצאתי ממש בטענת לרך, כי לאור טענות ההגנה נחלשת עילת התביעה עד כדי שמטעם זה ניתן לבטל את העיקולים שהוטלו. למעשה, בעניין זה ניתן להישען אף על אותו מכתב, נספח ב' לתגובת המשיבים, השומט מאליו את טענת ההגנה של לרך, ככל שהיתה כזו המספקת למתן רשות להתגונן.

5.3
לעניין ההכבדה, הבקשה להטלת עיקולים נסמכת על תצהירים קצרים, כמעט זהים, בו טוען כל אחד מהמשיבים כי לרך אמר לו, כי הוא נמצא בקשיים כלכליים, וכן, כי לרך הבריח את לקוחות השותפות (הנטענת) ואת תיקי הביטוח שלו לצד שלישי, זאת בנוסף על עצם העובדה, שהחזרי ההלוואות פסקו, ושחשבון הבנק הנמשך נסגר.

5.4
לרך, מנגד, בבקשתו לבטל את העיקולים, טען כי מצבו הכלכלי איתן, כי בבעלותו נכס מקרקעין רחב ידיים בבית יהושע, הכולל מספר יחידות דיור להשכרה, וכי המשכנתה על נכס זה משולמת כסדרה. עם זאת, לא הציע לרך חלופה לעיקולים (גם לא לאחר הערתי בהחלטתי מיום 18.3.08), ולא צרף אסמכתאות המעידות על מצב כלכלי איתן או נזיל.

5.5
המשיבים הגישו תצהירי תשובה, בהם טענו, כי נכס המקרקעין אמנם כולל יחידות להשכרה, אולם לרך ואשתו עצמם גרים באחת היחידות, ומשכירים את היחידה העיקרית, ואף בכך יש להעיד על קשייהם התזרימיים. כן טענו, כי רק בשנת 2007 בקשו לרך ואשתו לפרוס קנס פלילי בסך 3,000 ש"ח שהוטל על כל אחד מהם, בקשר עם עבירות בניה באותו נכס, שבגינן אף הוצא צו הריסה.

5.6
לא מצאתי ממש בהשגות לרך בסיכומיו על טיב הראיות שהציגו המשיבים ביחס למצבו הכלכלי, והגם שנטל השכנוע רובץ לפתחם, תמה אני על אי הבאת ראיות לחוסן כלכלי או הצעת חלופה לעיקול, מצד לרך עצמו.

5.7
יתכן, שהבקשה כפי שהוגשה לא היתה מספיקה להצדיק הטלת עיקול זמני בתביעה אזרחית (אם כי איני קובע זאת בוודאות), אולם מאז הגשתה נוספו עד עובדות, וחסרות ראיות אחרות, ועתה יש לבחון את הבקשה לאור אלה כמו גם אלה. העובדה, שהשיחות הנטענות בין לרך לכל אחד מהמשיבים היתה מספר חודשים לפני הגשת הבקשה אינה מחלישה משמעותית את גרסתם. מחזה שכיח הוא, שבעל דין אינו יודע נתונים מעודכנים-מאד ופרטיים-מאד אודות מצבו הכלכלי של משנהו, ובמקרה כזה יש להסיק את התמונה הכוללת ממכלול הראיות. אותן שיחות הן חלק מהראיות, ולא נעשה דבר ע"י לרך, מאז נערכו, כדי להפריך את שנאמר בהן.

5.8
לא זו בלבד, אלא שהימנעותו של לרך מחקירת רוזנברג, למרות הדימיון הרב שבין שני התצהירים, פועלת אף היא לחובת לרך, שכן רוזנברג הצהיר בנפרד אודות השיחה שניהל עם לרך – שיחה שהיתה אבן יסוד בבקשה להטלת עיקולים טרם המצאת אזהרה. מאחר שמדובר, לכאורה, בשיחה נפרדת, ניתן היה לצפות כי רוזנברג יישאל לפחות לגביה, בנוסף על השאלות שהוצגו לנווה.

5.9
לכך יש להוסיף את העובדה, שאין מחלוקת שלרך העביר את פעילותו משיתוף הפעולה שהיה עם המשיבים לשיתוף פעולה חדש עם צד שלישי, את הפסקתם הפתאומית של התשלומים ע"ח החזר ההלוואות (בלא מכתב נלווה ומסביר), וגם את התנהלותו של לרך עצמו בקשר עם העיקולים. כבר פירטתי את התנהלותו הבלתי-ממהרת בקשר עם הדיון שהתקיים, ונדחה לבקשתו לפרק זמן ממושך. זו התנהלות המתאימה לאדם אמיד מאד, שהעיקול אינו מהווה עבורו יותר ממטרד גרידא, או לאדם חסר אמצעים, שממילא אין לו רכוש נזיל שעוקל. לא הונחה כל תשתית לכך, שמדובר באפשרות הראשונה.

5.10
זאת ועוד, גם תשובות לרך לחקירה, מהן עולה כי ציפה לעיקולים ונערך להם ("אני דאגתי שהם [העיקולים – צ.ל.] לא יתפסו דבר", עמ' 10 שורה 20 לפרוטוקול), אינן מעידות על אדם הסבור באמת שאינו חייב דבר, ושמצבו הכלכלי איתן.

5.11
לא למותר להזכיר, כי מאחר שהתיק חוזר עתה להוצאה לפועל, ממילא יתכן שנכון יותר היה להחיל על הדיון את הכללים הצריכים לעניין עיקולים טרם אזהרה בהוצל"פ, ולא את המחמירים יותר, הקבועים בתקנות סדר הדין האזרחי.

5.12
היוצא מהמקובץ הוא, שדין העיקולים להיוותר על כנם, ודין בקשת ביטול העיקולים להידחות.

6.
סוף דבר

6.1
אני דוחה, איפוא, את ההתנגדויות, וכן את הבקשות לביטול עיקולים, ומורה על חידוש ההליכים בתיקי ההוצאה לפועל (בכפוף לזכות המבקש-החייב להגיש בקשות לחקירת יכולת ולצו תשלומים, כקבוע בדין).

6.2
אני מחייב את המבקש לשאת בהוצאות המשיבים בסך של 3,000 ש"ח בצירוף מע"מ לכל אחד מהם.


ניתנה היום,
י"ט סיון תשס"ט, 11 יוני 2009, בהעדר הצדדים.













תט בית משפט שלום 590/08 יעקב רוזנברג, יהושע נווה נ' אסא לרך (פורסם ב-ֽ 11/06/2009)