פסקי דין על דג'בנון ריימונד | פסקי דין על שורש שירותי בריאות | פסקי דין על ד"ר גבריאל פיקר |

2169/03 א     21/06/2004




א 2169/03 דג'בנון ריימונד נ' שורש שירותי בריאות בע"מ, ד"ר גבריאל פיקר




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט השלום בראשון לציון
א
002169/03


בפני
כבוד השופטת דליה גנות

סגנית נשיא
תאריך:
21/06/2004


בעניין:
דג'בנון ריימונד



על-ידי ב"כ עו"ד
מלאיך
התובע



נגד


1. שורש – שירותי בריאות בע"מ
2. ד"ר גבריאל פיקר


על-ידי ב"כ עו"ד
נובק
הנתבעים

פסק דין

1.
בפני
כתב תביעה אשר הוגש על-ידי מר דג'בנון ריימונד
(להלן: "התובע") כנגד שורש שירותי בריאות בע"מ
(להלן: "המרפאה") וכנגד ד"ר גבריאל פִיקר
(להלן: "הרופא").

2.
ביום 13/1/04 הגישו הנתבעים בקשה לדחיית התובענה על הסף, היא הבקשה שבפני
. למען שלמות התמונה יצוין כי במקור הוגשו שתי תובענות בבית המשפט לתביעות קטנות, תובענות אלו אוחדו והועברו לבית משפט השלום.

3.
העובדות הצריכות לעניין

ביום 17/10/91 פנה התובע למרפאה לצורך קבלת טיפול שיניים. לתובע נערכה בדיקה כללית, והוצעה לו תוכנית שיקום הפה אשר כללה בין היתר טיפולי שורש, יישום כתר חרסינה קבוע, ומבנה בשיניים 46-44, וכן כתרים מבושלים בשינים מס' 25-24.
בתאריך 26/2/92 הוחל במתן הטיפול, טיפול שהסתיים לכאורה ביום 11/9/94 (??). "ביום 17/10/95 הרגיש התובע כאבים עזים באיזור הגשר..." (סעיף 5 לכתב התביעה המתוקן) ורופא במרפאה - ד"ר מוניר - איבחן נפיחות דלקתית אשר בגינה נתן לתובע טיפול אנטיביוטי, וזאת לאחר התייעצות עם הרופא. "לאחר שהכאבים לא פסקו, ואף החריפו, והביאו לפגיעה בתיפקודו היומיומי של התובע..." (סעיף 6 לכתב התביעה המתוקן) פנה התובע למרפאה אחרת – המרכז לרפואת שיניים בע"מ – "שם נבדק על-ידי ד"ר יוגב עֹפר שקבע בין היתר כי הגשרים וטיפול השורש שביצעו הנתבעים היו לקויים... וכי על התובע לערוך טיפולים מחדש..." (סעיף 7 לכתב התביעה). לטענת התובע, הוא פנה עם חוות דעתו של ד"ר עופר יוגב למרפאה ולרופא (הנתבעים) והם ביטלו לדבריו את חוות דעתו של ד"ר יוגב, בקובעם כי היא "לא רצינית" (שורה 8 לכתב התביעה). התובע המשיך את הטיפולים אצל הנתבעים, ומשלא בא מזור לסבלו, הוא פנה ביום 27/1/97 למרפאת השיניים "פטוקל בע"מ" שם העריך ד"ר גרנשטיין כי יש צורך בטיפול כולל, וכן העריך כי עלות השיקום הכוללת היא בסך של 30,000 ₪.
בתאריך 21/1/03 הגיש התובע שתי תביעות זהות בבית המשפט לתביעות קטנות, בגין התרשלותו של הנתבע, התרשלות שגרמה לו הן לכאב וסבל והן לנזק כספי. שתי התביעות שהוגשו בבית משפט השלום לתביעות קטנות אוחדו והועברו לבית משפט השלום.
ביום 13/1/04 הוגשה בקשה לדחיית התובענות מחמת התיישנות, היא הבקשה אשר בפני
.

4.
דיון
סעיף 89 (2) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין") קובע כי אין להגיש תובענה בחלוף שבע שנים מיום גילוי הנזק, ואין להגיש תובענה בחלוף עשר שנים מיום אירוע הנזק.
לעניין מועד גילוי הנזק, נפסק בע"א 1254/99 אבידור המאירי נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ (פ"ד נ"ד (2) 535, 548):

"... משנתגלה נזק פיסי כלשהוא, מתחילה תקופת ההתיישנות לרוץ גם אם לאחר מכן התרחב ההיקף הפיסי של אותו נזק".

ובע"א 831/80 זמיר נ' כימיקלים ופוספטים בע"מ

(פ"ד ל"ז(3) 122) בעמוד 128, נקבע:

"נפסק, כי נתגלה אין פירושו התגבש - אלא מספיק שיש ראיה לסימני הפגיעה, ואפילו לאחר מכן הוסיף והתפתח נזק חמור הרבה יותר. יש להבדיל בין ארוע הנזק לבין היקפו".

אולם בע"א 165/83 בוכריס נ' דיור לעולה בע"מ (פ"ד ל"ח (4), 554) מבהיר בית המשפט העליון מפי כב' הנשיא ברק, כי אין די בהתגלות נזק כלשהוא כדי שתקופת ההתיישנות תחל במרוצתה, והוא מוסיף לנדבך מועד גילוי הנזק את נדבך האדם הסביר, בקובעו:

"התגלות הנזק תחל את ההתיישנות, אם הניזוק כאדם סביר, היה בנסיבות העניין כולו מגיש תביעה בגינו. אם לעומת זאת, הנזק בהתגלותו הוא נזק של "מה בכך", אשר "אדם בר דעת ומזג רגיל לא היה בא בנסיבות הנתונות בתלונה על כך" (סע' 4 לפקודת הנזיקין) [נוסח חדש]), כי אז אין לראות בהתגלות זו כמועד תחילת ההתיישנות, ויש לדחות אותו מועד עד להתגלותו של אותו נזק, שאדם סביר היה תובע בנסיבות העניין כולו בגינו"
(שם, בעמוד 559).

ומן הכלל אל הפרט: בעניננו, אין חולק כי במועד פנייתו של התובע לקבלת חוות דעת רפואית נוספת מאת ד"ר יוגב, ולאור האמור באותה חוות דעת, ידע התובע, או צריך היה לדעת ולהבין כי הטיפול שנעשה בשיניו הינו טיפול רשלני, וממועד זה יש למנות את תחילת מירוץ ההתיישנות.
ודוק: מבחן האדם הסביר הינו מבחן אובייקטיבי ולא מבחן סובייקטיבי, כלומר, בית המשפט אינו בודק את כושרו האישי של בעל דין לקבל החלטות, ואת אופן קבלת ההחלטות, ולכן, אין משמעות לעובדה כי למרות שהתובע קיבל חוות דעת אשר ממנה עולה כי הטיפול שנעשה בשיניו היה רשלני – הוא מצא לנכון לחזור לרופא המקורי – הנתבע, אשר ביטל את האמור בחוות דעתו, והמשיך לטפל בשיני התובע. מרגע שהתובע מצא לנכון לפנות לרופא נוסף – ד"ר יוגב – לצורך קבלת חוות דעת באשר למצב שיניו, ומרגע שקרא בחוות הדעת שקיבל כי הוא נזקק לטיפול שיניים מתקן עקב טיפול לקוי שנעשה בשיניו, הריהו עונה לדרישת "האדם הסביר" אשר כן היה בא בתלונה לרופאו על טיב הטיפול, והעובדה שהתובע לא עשה כן, אינה מעניינו של בית המשפט, אולם אין ספק כי מועד מתן חוות דעתו של ד"ר יוגב – 28/11/95 – היא תחילת מירוץ ההתיישנות, ואשר על כן, ומשהוגשו התביעות בבית המשפט לתביעות קטנות ביום 21/1/03, הרי שאין מנוס מהמסקנה שהתביעות הוגשו באיחור, לאחר תום תקופת ההתיישנות.
התובע טוען כי יש להתחיל ולמנות את מירוץ ההתיישנות מהמועד בו הודיע לו הנתבע כי אין ביכולתו לטפל בשיניו, הוא יום 3/12/96, אלא שאינני רואה הדברים עין בעין עם התובע, שכן, אין כל ספק שביום 28/11/95 כבר ידע התובע כי הטיפול בשיניו לא היה תקין, ולא היה כל מקום להשתהות עוד תקופת זמן של למעלה משנה עד פנייתו לרופא אחר.
מכל האמור עולה כי התובענות הוגשו באיחור, בתום תקופת ההתיישנות, ועל כן – דינן להידחות.
בנסיבות הענין, ולאור רשלנותם הלכאורית של הנתבעים בביצוע הטיפול בשיני התובע, אינני מוצאת לנכון לחייבו בתשלום הוצאות.

המזכירות תשלח את עותק פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום ב' בתמוז, תשס"ד (21 ביוני 2004) בלשכתי .

דליה גנות
, שופטת
ס. נשיא

002169/03א
126 ויקי






א בית משפט שלום 2169/03 דג'בנון ריימונד נ' שורש שירותי בריאות בע"מ, ד"ר גבריאל פיקר (פורסם ב-ֽ 21/06/2004)