פסקי דין על הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה | פסקי דין על מחוז המרכז | פסקי דין על יצחק (אברהם) אמיתי | פסקי דין על הוועדה המקומית לתכנון ולבניה המרכז |

6/88 דנגצ     16/03/1989




דנגצ 6/88 הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה, מחוז המרכז נ' יצחק (אברהם) אמיתי, הוועדה המקומית לתכנון ולבניה המרכז




(פ"ד מג (1) 318)

בבית המשפט העליון כשבתו כבית משפט גבוה לצדק

דיון נוסף בג"צ מס' 6/88
השופטים: כבוד השופט ד' לוין
העותרת: הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה
, מחוז המרכז

ע"י ב"כ עו"ד ד' בייניש
, פרקליט המדינה

נ ג ד

המשיבים: 1. יצחק (אברהם) אמיתי

ע"י ב"כ עו"ד מ' י' קמר

2. הוועדה המקומית לתכנון ולבניה המרכז

ע"י ב"כ עו"ד ב' לחובר
עתירה לדיון נוסף בעניין של פסק בית המשפט העליון בשלושה (השופטים ג' בך, א' חלימה, י' מלץ) מיום 10.11.88 בבג"צ 174/88*.
ה ח ל ט ה

1. לפניי עתירה לדיון נוסף, בעניין בו ניתן פסק הדין על-ידי בית-משפט זה, ביום 10.11.88 (בבג"צ 174/88)*.

2. פסק הדין באותו עניין הוכרע ברוב דעות, ולפיו ניתן צו החלטי לאמור:

"1. מדוע לא תיזום המשיבה מס' 1 ותגרום את שינוי ייעודה של חלקה 258 בגוש 6189, המיועדת עתה בתכנית בנין עיר לצרכי צבור ליעוד אזור למגורים.

2. מדוע לא תורה המשיבה 2 למשיבה מס' 1 ליזום ולרגום את שינוי יעודה של החלקה, ליעוד אזור מגורים, או לחילופין – מדוע לא תיזום ותגרום בעצמה את שינוי יעודה של חלקה 258 בגוש 6189".

באשר לאמור בצו-על-תנאי שהפך להחלטי על-פי פסק הדין, המשיבה 1 היא הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה המרכז, והמשיבה 2 היא הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה, מחוז המרכז
.

3. מבחינה עובדתית מדובר במקרה דנן בחלקת קרקע שבבעלות המערער ואחרים, אשר נקבעה, על-פי תכנית מאושרת, כקרקע המיועדת לבנייני ציבור.

באותה תכנית מאושרת נקבעו הוראות, המאפשרות הפקעתם ללא תמורה של שטחים אשר יועדו במסגרת התכנית – לבנייני ציבור.

4. הליך התכנון של הקרקע הנדונה, הנמצאת בתחום שיפוטה של המועצה המקומית גבעת-שמואל, תחילתו עוד בשנת 1961, אולם התכנית המפורטת, אשר הופקדה ואושרה וקיבלה תוקף לענייננו, היא משנת 1972.

5. מאז החלו הליכי התכנון האמורים ועד להגשת העתירה, לא נעשה דבר של ממש מצד הוועדה המקומית או הרשות המקומית או הוועדה המחוזית למימוש הפקעת הקרקע הנדונה, והעותר בבג"צ הנ"ל (המשיב לפניי) יצא נפגע. הרי לפי המצב הקיים, שינוי-ייעוד הקרקע הביא, מחד גיסא, לידי כך שנבצר מהעותר למכור את חלקת הקרקע, באשר לא יימצא לה קונה, ואילו, מאידך גיסא, צברה החלקה חובות ניכרים בגין מסים החלים על אותה חלקה לרשויות השונות, באין הפקעה.

6. העותר פנה אל המועצה המקומית גבעת שמואל, לא אחת, וביקש שייקבע מועד לביצוע ההפקעה, שהרי, לטענתו, אין להתמיד במצב הביניים המקפח אותו שנים רבות.

מענה של ממש לפניותיו הוא לא קיבל, ורק ביום 15.6.87 הגיע לידיו מכתבו של ראש המועצה המקומית, הקובע, בין היתר, לאמור:

"לצערי אין ביכולתה של המועצה לממש זכות זו עכשיו, לאור מצבה הכספי. המועצה תממש את זכותה ברגע שהיא תוכל לעשות זאת".

7. העותר ביקש בפני
ות נוספות, שייעודה של החלקה יוחזר לקדמותו, דהיינו, שייקבע בתכנית, כי חלקה זו היא באזור שהבנייה בו מותרת למגורים. על פניותיו אלה לא נענה כלל.

במצב דברים זה לא ראה העותר ברירה מלפניו אלא לעתור לפני בית-משפט זה בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק, ולבקש את הסעדים שצוינו בצו-על-תנאי שניתן, ושנקבעו כהחלטיים בפסק הדין דנן.

8. העותרת לפנינו (הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה
, מחוז המרכז
) סבורה, כי מן הדין היא שהעתירה לדיון נוסף תתקבל מחמת קיומם של הטעמים הקבועים בסעיף 38 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984. לטענת העותרת, מתקיים במקרה זה לפחות אחד מבין הטעמים הבאים:

"ההלכה שנפסקה על פי דעת הרוב בפס"ד עומדת בסתירה להלכות קודמות שנקבעו על ידי בית המשפט הנכבד; ההלכה שנקבעה כאן לראשונה הינה בעלת חשיבות עליונה בתחום דיני התכנון והבניה; בהליכה זו יש משום חדוש לעומת ההלכות שנהגו בתחום זה, והינה בעלת קשיות מיוחדת".

9. הסוגיה שהעתירה מעוררת היא – כלום ניתן לבטל הפקעה, שהוחלט עליה בתכנית בניין ערים, מפאת השהיית מימוש המטרה שלמענה תוכננה על ההפקעה.

סוגיה זו אינה חדשה כלל וכלל, והיא נדונה ונתלבנה בבית-משפט זה פעמים מספר. ניתן לומר, שככל שהסוגיה מורכבת וסבוכה, היא זכתה בסופו של דבר למענה ברורה.

בבג"צ 75/57 קלמס נ' הוועדה המקומית לבניה ותכנון ערים ת"א-יפו, פ"ד יא 1601 נקבע לאמור, בעמ' 1608:

"...הצדק דורש, כי זכות הקנין לא תיפגע למעלה מן המידה הסבירה. משום כך סבור אני, כי אחרי עבור הזמן סביר למן אישור התכנית, הרשות בידי בעל-הקרקע לדרוש משלטונות בנין הערים שישקלו אם עדיין עומדים הם על כוונתם, ומה סיכויים יש לביצועה, ואחרי עבור זמן רב מדי, אם לא בוצעה התכנית, יהיו השלטונות חייבים לבטל את הייעוד...".

ובהמשך בעמ' 1609:

"במעשיה של רשות מקומית, לייעד קנין פרטי להפקעה ולא לבצע את התכנית משך שנים רבות, אני רואה פגיעה חמורה בזכויות האזרח, ובעקיפין גם בטובת הציבור".

הווי אומר: אם חולפת תקופת זמן ארוכה, ושינוי הייעוד אינו מתממש תוך זמן סביר, יש משום לשקול החזרת הייעוד לקדמותו ולחייב ביטול הייעוד החדש.

עיקרון זה עובר כחוט השני בפסיקה נוספת וענפה של בית-משפט זה, והשופט חלימה, אשר כתב את חוות-הדעת המשקפת את דעת הרוב, עמד עליה בהרחבה. יצוין לענייננו, כי השופט זוסמן, אשר קבע את ההלכה כפי שצוטטה לעיל, ראה צורך בבג"צ 67/79 שמואלזון נ' מדינת ישראל ואח', פד לד(1) 281 להחמיר במבחנים שהנחו קודם לכן באומרו, בעמ' 284:

"השופט חשין המנוח הביע דעתו, כי תקופה של 12 שנים בתנאי הארץ תהא ארוכה מדי ותגרום אי צדק, והיום מוכן גם אני להצטרף לדעה זו. אך לא ניתן לקבוע מסמרות בדבר, שכן כל ענין וענין אין לך בו אלא מקומו ושעתו".

אמור מעתה, שההלכה היא עקבית וברורה, שהסוגיה עם כל חשיבותה אינה חדשה ואינה עוד קשה.

אין לענייננו בעיה משפטית הטעונה הכרעה, אלא מציאות עובדתית שנקבעה ויישום ההלכה על מערכת עובדות פלונית על-פי שיקול-דעתו של בית המשפט.

10. גם השופט בך בחוות-דעתו, דעת מיעוט, באותו עניין, לא חלק על כך שבעיקרון זו ההלכה, אולם התוצאה מקבלת העתירה והמשמעויות הנובעות ממנה הטרידו אותו. הוא סבר, כי מתן צו כפי שנתבקש הוא צעד דראסטי ומרחיק לכת. לא מוכר לו מקרה שבו נקט בית המשפט צעד כה קיצוני. לדעתו, עובדות המקרה דנן לא הצדיקו להפעיל בפעם הראשונה סנקציה כה חמורה.

במיוחד סבר כך משום שבינתיים, עד שהגיע בית המשפט לכלל סיכום הנושא שלפניו, הביעה המועצה המקומית דעתה, כי בכוונתה לבצע את ההפקעה בהקדם ולשלם לעותר פיצויים המגיעים לו, וכי בדעתם לעשות כן תוך שנה. במצב דברים זה, נראה היה לו כי ראוי לדחות את העתירה ולבטל את הצו-על-תנאי, תוך ציון שבית המשפט מחליט כך בהנחה שהפקעת החלקה 7והצעת פיצוי מתאים עבור ההפקעה ייעשו לא יאוחר מאשר עד סוף מאי 1989.

דעתו זו של השופט בך לא התקבלה על דעת הרוב, ומכאן הצו שניתן.

11. לסיכום: פסיקתו של בית-משפט זה על-פי דעת הרוב לא סותרת את ההלכות הקודמות, אלא מיישמת אותן על עובדות המקרה דנן.

הצו ההחלטי שניתן על-ידי בית המשפט מציב קשיים על דרכם של המשיבים, אולם כאלה שניתן להתגבר עליהם. גם בהנחה שמעולם לא ננקט צעד קיצוני כזה, הרי בהתקיים הנסיבות המתאימות צריך לבוא היום והמקרה ("מקומו ושעתו" כלשון השופט זוסמן בבג"צ 67/79 שם), שבו תיושם ההלכה למעשה, שאם לא כן, אם נתמיד ברתיעה מיישום ההלכה, נימצא מרוקנים את ההלכה מתוכנה.

אשר-על-כן העתירה נדחית. העותרת תישא בהוצאות המשיב (יצחק אמיתי) בסך 5,000 (חמשת אלפים) שקלים חדשים. סכום זה יהיה צמוד ונושא ריבית מהיום ועד התשלום בפועל.

אין צו להוצאות לטובת המשיבה 2.

ניתן היום, ט' באדר ב' תשמ"ט (16.3.89).
* פ"ד מב(4) 89.
---------------

------------------------------------------------------------

---------------

------------------------------------------------------------








דנגצ בית המשפט העליון 6/88 הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה, מחוז המרכז נ' יצחק (אברהם) אמיתי, הוועדה המקומית לתכנון ולבניה המרכז, [ פ"ד: מג 1 318 ] (פורסם ב-ֽ 16/03/1989)