פסקי דין על חמדה מוחמד חליל תורקמאן | פסקי דין על שר הביטחון | פסקי דין על מר יצחק רבין | פסקי דין על מפקד אזור יהודה ושומרון | פסקי דין על אלוף פיקוד המרכז |

5510/92 בג"צ     15/02/1993




בג"צ 5510/92 חמדה מוחמד חליל תורקמאן נ' שר הביטחון, מר יצחק רבין, מפקד אזור יהודה ושומרון, אלוף פיקוד המרכז




(פ"ד מח(1) 217)

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

בג"צ מס' 5510/92

השופטים: כבוד השופט א' ברק
,
כבוד השופט י' מלץ
,
כבוד השופט א' מצא
העותרת: חמדה מוחמד חליל תורקמאן

ע"י ב"כ עו"ד מ' מ' עוויסאת
נ ג ד

המשיבים: 1. שר הביטחון
, מר יצחק רבין

2. מפקד אזור יהודה ושומרון

3. אלוף פיקוד המרכז

ע"י ב"כ עו"ד א' רומנוב
, סגן בכיר א לפרקליט המדינה
עתירה למתן צו-על-תנאי. הדיון כאילו ניתן צו-על-תנאי.

פ ס ק - ד י ן

השופט א' ברק
: 1. ביום 27.10.92 ירה מוחמד תורקמאן על בני הזוג ביטון. הוא ירה מטווח קצר. מוטי ביטון נורה למוות. רעייתו נפצעה בידה. מוחמד תורקמאן נתפס והועמד לדין. הוא הודה בעובדות כתב האישום. הוא הורשע, בין השאר, בגרימת מותו בכוונה של מוטי ביטון ז"ל, בניסיון לגרום למותה של גב' ביטון, בחברות בארגון עוין ובביצוע אימונים צבאיים. בית המשפט הצבאי הטיל עליו (ביום 16.12.92) עונש מאסר עולם וכן חמישים שנות מאסר במצטבר לעונש זה.

2. מוחמד תורקמאן מתגורר בבית בודד בן קומה אחת. בבית שלושה חדרים, ומטבח (המשמש גם כמחסן). בבית מתגוררים, פרט למוחמד תורקמאן, אמו (שהיא בעלת הבית) ושבעת אחיו ואחיותיו הרווקים. כן מתגורר באותו בית אח נוסף, הוא האח הבכור, עם אשתו ובנו. עם תפיסתו של מוחמד תורקמאן, ועוד בטרם הורשע, החליט המפקד הצבאי להחרים את הבית ולהורסו. הבית נאטם (ביום 10.11.92) "על אתר", ולבני המשפחה הודע על זכותם להשיג נגד החלטה זו. השגת המשפחה (שהוגשה ביום 12.11.92) נדחתה על-ידי המפקד הצבאי. מכאן העתירה שלפנינו. לאחר ששמענו את טיעוני הצדדים ביקשנו כי המשיב 2 (להלן – המשיב) יבחן את האפשרות של הריסה חלקית, תוך השארת חלקים למגוריהם של האם ושל האח הבכור. בהודעה משלימה מטעם פרקליטות המדינה נמסר לנו כי נערכה בדיקה הנדסית על-ידי מהנדס בניין. הבדיקה העלתה כי כל פגיעה באחד מחדרי המבנה פוגעת ביציבות שאר המבנה ומסכנת את המבנה כולו. מכאן, שמבחינה הנדסית הריסה חלקית של הבית אינה אפשרית.

3. על רקע זה ביקש בא-כוח העותרת – היא אמו של מוחמד תורקמאן – כי נבטל את צו ההחרמה ואת צו ההריסה. הודגש לפנינו, כי אבי המשפחה נפטר, והעותרת דואגת לילדיה. היא ובניה לא ידעו דבר על פעולתו החבלנית של בנה מוחמד תורקמאן. האח הבכור, אשתו וילדו מהווים משפחה נפרדת המתגוררת בבית, ואף הם לא ידעו דבר על התנהגותו של מוחמד. לחלופין, הציע מר עוויסאת כי נבטל את הצו ההחרמה וההריסה ונחליף אותו בצו החרמה ואטימה חלקית. עמדת המשיב הינה כי מעשיו של בן העותרת הם חמורים ביותר. הם הביאו למותו בדם קר של אדם חף מפשע. חומרת מעשיו של מוחמד תורקמאן והצורך להרתיע אחרים דוגמתו מצדיקים עשיית שימוש בסמכות הקנויה למשיב בתקנה 119 לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945 (להלן – התקנות). מקובל על בא-כוח המשיב, כי בני הבית לא ידעו על מעשיו של מוחמד. עם זאת, קיים צורך בהריסת המבנה כאמצעי הרתעה.

4. תקנה 119 לתקנות מעניקה סמכות רחבה למפקד הצבאי. עם זאת, כל סמכות, ותהא רחבה ככל שתהא, צריכה להיות מופעלת על-פי שיקול-דעת סביר. אכן, העתירה שלפנינו אינה עוסקת בסמכותו של המפקד הצבאי, שכן סמכותו להרוס את המבנה כולו קיימת. העתירה שלפנינו עוסקת בשיקול-דעתו של המפקד הצבאי, אם סביר הוא להרוס את המבנה כולו. בגדר הפעלתה הסבירה של הסמכות, על המפקח הצבאי לקחת בחשבון את הנתונים הרלוואנטיים, ליתן להם משקל ראוי ולאזן בין השיקולים המתנגשים. בהקשר זה, על המפקד הצבאי להתחשב בכך כי "במסגרתה של תקנה 119 עצמה מצויות דרגות שונות של אמצעים על-פי חומרתם, החל בהחרמה בלבד, עבור להחרמה המלווה באטימה חלקית ומלאה וכלה בהריסת המבנה" (בג"צ 361/82 חומרי נ' מפקד אזור היהודה ושומרון, פ"ד לו (3) 439, בעמ' 443). אכן, בהפעלת הסמכות הנתונה למפקד הצבאי על-פי תקנה 119 לתקנות, עליו לנהוג על-פי עקרון היחסיות. "חייב להתקיים יחס ענייני – יחסיות או מידתיות ראויות – בין המעשה האסור של הפרט לבין האמצעי הננקט על-ידי השלטון" (בג"צ 5667/91 ג'בארין נ' מפקד כוחות צה"ל באזור יהודה והשומרון, פ"ד מו (1) 858, בעמ' 860, וכן ז' סגל, "עילת העדר היחסיות (disproportionality) במשפט המינהלי" הפרקליט לט (תש"ן-נ"א) 507). בקביעת היחסיות יש להתחשב מחד גיסא בהתנהגות האסורה שלשם הרתעתה בא השימוש בתקנה 119. מאידך גיסא יש להתחשב בסבל שייגרם לאלה אשר האמצעי ההרתעתי יופעל כנגדם (ראה בג"צ 2722/92 אלעמרין נ' מפקד כוחות צה"ל ברצועת עזה , פ"ד מו (3) 693).

5. בעתירה שלפנינו מתגוררת במבנה משפחה אחת. עם זאת, ניתן להבחין יפה במסגרתה בין האח הבכור ומשפחתו לבין שאר בני המשפחה.

נראה לי כי הריסת המבנה כולו תהווה אמצעי "לא יחסי" – ועל-כן לא סביר – בין התנהגותו הרצחנית של מוחמד תורקמאן לבין הסבל שייגרם למשפחת האח הבכור. בנסיבות אלה נראה כי הדרך הסבירה הייתה זו הקובעת הריסה חלקית בלבד. כפי שראינו, דרך זו אינה אפשרית. בנסיבות אלה, יש לנקוט את האמצעי הדראסטי פחות – שאף הוא חמור ביותר – של אטימה חלקית. האטימה תהא של שני חדרים, באופן שהאח הבכור ומשפחתו יוכלו להמשיך להתגורר במקום.

התוצאה היא כי אנו מקבלים את העתירה במובן זה שהמבנה לא ייהרס אלא ייאטם בחלקו.

ניתן היום, כ"ד בשבט תשנ"ג (15.2.93).









בג"צ בית המשפט העליון 5510/92 חמדה מוחמד חליל תורקמאן נ' שר הביטחון, מר יצחק רבין, מפקד אזור יהודה ושומרון, אלוף פיקוד המרכז, [ פ"ד: מח 1 217 ] (פורסם ב-ֽ 15/02/1993)