פסקי דין על משה קול | פסקי דין על נצבא חברה להתנחלות | פסקי דין על נצבא החזקות (1995) |

8078/09 בשא     22/06/2009




בשא 8078/09 משה קול נ' נצבא חברה להתנחלות בע"מ, נצבא החזקות (1995) בע"מ




בעניין:


1



בבית המשפט המחוזי בירושלים
בש"א 8078/09

ע"א 3180/09
לפני
כבוד השופט צבי זילברטל



22/06/2009



בעניין:
משה קול
ע"י עו"ד יהודה רוה




המבקש



- נ
ג
ד -



1. נצבא חברה להתנחלות בע"מ

2. נצבא החזקות (1995) בע"מ
ע"י עו"ד אורי ברימר




המשיבים

החלטה

בקשה לסילוקו על הסף של הערעור שכנגד שהגישו המשיבות במסגרת הערעור שהגיש המערער. המשיבות השיבו לבקשה. בין הצדדים נטושה מחלוקת בשאלה האם קיימת זיקה בין הטענות הכלולות בערעור שכנגד לבין הערעור העיקרי.
המערער מבקש, כי ההחלטה בבקשה תינתן "בימים אלו [!!], בטרם הגשת עיקרי טיעון ותיק מוצגים ע"י הצדדים ובטרם שמיעת הערעור לגופו", כדי לייתר את הצורך בהגשת עיקרי טיעון ותיק מוצגים בעניינים הנזכרים בערעור שכנגד, למקרה שייקבע שדינו של ערעור זה להיות מסולק על הסף.

לאחר עיון בבקשה ובתשובה, החלטתי כי הבקשה תידון במועד הדיון בערעור, ובאי כוח הצדדים יטענו באותו מועד ביחס למכלול העניינים הכלולים בערעור ובערעור שכנגד, לרבות בטענה הנטענת בבקשה דנן.

אכן, הקדמת הדיון בבקשה, בהנחה שהבקשה תתקבל, עשויה לחסוך לצדדים את הצורך להתייחס לטענות הערעור שכנגד לגופן. אלא ששיקול זה אינו חזות הכל. בצד שיקולי חסכון אלה מצויים שיקולים מערכתיים בעלי משקל, שעיקרם השאיפה לרכז את ההתדיינות
על כל חלקיה באופן שבית המשפט יוכל להכריע במחלוקת על יסוד הטענות שייראו לו ראויות. כך, למשל, יתכן שדין הערעור שכנגד להדחות לגופו וההחלטה בנדון פשוטה יחסית, מבלי שיהיה צורך להיזקק להחלטה, מורכבת יותר, בשאלה הדיונית העולה בבקשה דנן. דהיינו – כשם שהדיון במהות יכול להתייתר, כך גם הדיון בטענה הדיונית עשוי להתייתר
(מובהר כי מדובר בדוגמה בלבד, מבלי שיש בה רמז למצב הדברים הקונקרטי בתיק דנן).
בנוסף, כשהתמונה במלואה פרושה לעיני בית המשפט, על הטענות הדיוניות והמהותיות, ייקל עליו להוביל מהלך של פשרה, תוך ניתוח הסיכויים והסיכונים של הצדדים ביחס למכלול טענותיהם. הדבר גם מביא לכך שבית המשפט לומד פעם אחת את התיק כולו ולא נאלץ להקדיש זמן הכנה נפרד עבור כל "פלח" של טענות.
זאת ועוד – מתן החלטות נפרדות בטענות סף עלול לגרור ריבוי הליכי ערעור והשגה ולעיתים אף לעכב את הדיון בערעור לגופו.
במקרה דנן האפשרות שבאי-כוח הצדיים יאלצו להכין טענותיהם גם בעניינים שהיו יכולים להיות מסולקים על הסף, אינה מטילה עליהם עומס בלתי סביר ואינה מחייבת השקעת משאבים ניכרים (במובחן, למשל, מהצורך לנהל הוכחות ביחס לעניינים שניתן היה לסלק על הסף).
ובכלל, המצב בגדרו יש בפיו של בעל דין טענות סף או טענות טרומיות, שאם תתקבלנה תייתרנה דיון בעניינים אחרים, אינו נדיר, אך המגמה היא לחייב את בעלי הדין לפרוש לפני בית המשפט את מלוא טענותיהם ולהותיר לבית המשפט שיקול דעת רחב האם להקדים דיון בטענה זו או אחרת. עמד על כך בית המשפט העליון ברע"א 10227/06 בובליל נ' אינדיג (החלטת כב' השופט גרוניס מיום 9.1.07), בתארו טקטיקה רווחת מצד נתבעים או משיבים, כדלהלן:

"תחת העלאת טענות לגופו של עניין בצד טענות דיוניות, מועלות אך ורק טענות דיוניות, שמטרתן להביא לסילוק על הסף או לתוצאה דומה. בהחלט ניתן להבין מדוע משיב או נתבע נוקט דרך מעין זו. מטבע הדברים שבעל הדין המתגונן מעונין להקשות ככל הניתן על המבקש או על התובע. אם יצליח המשיב לסלק התובענה על הסף, לגרום לכך שההליך יועבר למסלול של תביעה רגילה, או לעיכוב בהתנהלותה של התובענה - תהא בכך תרומה חשובה להצלחתו בהליך, או למצער להגברת סיכוייו להצליח. ברם, מהלך כאמור, בלא שמלווה הוא בהצגת הטענות לגופן של דברים, עלול להקשות על בית המשפט לנהל את ההליך".

יש גם לזכור שאין לבעל דין זכות קנויה שבית המשפט ידון תחילה דווקא בטענותיו הטרומיות (י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, בעריכת ד"ר ש' לוין, 1995, סעיף 331, בעמ' 411).
בהחלטה הנ"ל ברע"א 10227/06 עמד בית המשפט העליון על החריג לכלל האמור, בגדרו ייטה בית המשפט לקיים תחילה דיון בבקשה המקדמית, כדלהלן:

"כאשר מתקיימים שני תנאים מצטברים: ראשית, נראה על פני הדברים שיש סיכוי סביר לטענה הדיונית המקדמית; שנית, הנתבע או המשיב חייב להשקיע משאבים רבים ביותר, שאינם פרופורציונליים בנסיבות העניין, על מנת להתגונן לגופם של דברים וכל עוד לא הוכרעה טענתו המקדמית".

במקרה דנן וודאי שלא מתקיים התנאי השני מבין התנאים הנ"ל, ודי בכך. אוסיף, כי גם היווצרות מצב של "נחיתות דיונית", כגון חיוב נתבע להגיש בקשת רשות להגן הנתמכת בתצהיר, לא נמצא מצדיק הארכת המועד להגשת בקשת רשות להגן עד לאחר מתן החלטה בבקשה למחיקת כותרת, שקבלתה עשויה לייתר הצורך בהגשת אותו תצהיר.
זאת ועוד, הנזק שייגרם למבקש אם תידחה ההכרעה בבקשת המחיקה מתבטא בכך שיהא עליו להתייחס לגוף הטענות בערעור שכנגד שנטען לסילוקו על הסף. על נזק זה ניתן, במקרה המתאים, לפצות בדרך של פסיקת הוצאות משפט.
נמצא ששיקולים מערכתיים מצדיקים דחיית ההכרעה בבקשה דנן לשלב אחר, ככל שההכרעה בה עדיין תידרש.

המזכירות
תמציא ההחלטה לבאי-כוח הצדדים ותדאג לתייק העתקי הבקשה דנן גם בתיקי המשנה.

ניתנה היום, ל' בסיון תשס"ט (22 ביוני 2009), בהעדר הצדדים.


צבי זילברטל
, שופט








בשא בית משפט מחוזי 8078/09 משה קול נ' נצבא חברה להתנחלות בע"מ, נצבא החזקות (1995) בע"מ (פורסם ב-ֽ 22/06/2009)