פסקי דין על אברהם בנון | פסקי דין על הכונס הרשמי - מחוז חיפה

80/08 פשר     21/06/2009




פשר 80/08 אברהם בנון נ' הכונס הרשמי - מחוז חיפה








st1\:*{behavior: }
בית המשפט המחוזי בחיפה



21 יוני 2009

פש"ר 80-08 בנון נ' כונס הנכסים הרשמי - מחוז חיפה





בפני

כב' השופט
מנחם רניאל


מבקש

1
.
אברהם בנון
ת.ז. 089995280


נגד


משיב

1. הכונס הרשמי - מחוז חיפה




פסק דין


1.
החייב, יליד 1948, הגיש בקשה למתן צו לכינוס נכסיו ולהכרזתו פושט רגל (להלן: פוש"ר) בגין חובות מוצהרים בסך 269,920 ₪ ל- 15 נושים. ביום 14.5.08 ניתן צו לכינוס נכסי החייב ונפסק כי עליו לשלם לקופת הכינוס סך של 100 ₪ בחודש.
לאחר מתן צו הכינוס ופרסומו, הוגשו נגד החייב
תביעות חוב בסך כולל של 174,582 ₪, מתוכם נתבעו 26,192
₪ בדין קדימה.

2.
בתצהיר התומך בבקשה פירט החייב את נסיבות הסתבכותו הכלכלית. לדבריו, הסתבכותו הכלכלית נבעה מכך שפתח בשנת 1996 מינימרקט בשכונת גני אלון בחדרה והשקיע בו 60,000 דולר ארה"ב. בתחילה נראה היה שהעסק מתקדם יפה, אך ביום שנפתח בסמוך קלאב מרקט, העסק התחיל לקרוס. בשנת 2000 הפסיק לעבוד בעסק באופן סופי, והחנות נשכרה על ידי מישהו אחר. בשנת 96 עבר גם ניתוח מעקפים והוא חולה לב, ובשנת 2006 התגלה שהוא לוקה בגידול בראשו. כמו כן, לפני שלוש שנים (התצהיר נחתם ביום 7.1.08) התאבד בנו של החייב, ובדה שמחת החיים בבית. "זאת למעשה הייתה הסיבה העיקרית למצבי הכלכלי אשר בו אני נתון כעת".

הכונ"ר ביקש מסמכים נוספים שיוגשו בתצהיר משלים, ואכן הוגש תצהיר משלים.

3.
הכנ"ר מתנגד לבקשת החייב להכריזו פוש"ר, בטענה כי החייב לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי הסתבך בחובותיו בתום לב.
א.
החייב טען בחקירתו שלא היה עצמאי עד פתיחת המינימרקט, אך מדיווחי ביטוח לאומי עולה שהיה עצמאי בשנים 1986/7.
ב.
החייב טען כי הוא שניהל את המינימרקט והיה עצמאי, וכדבריו "עוסק מורשה". מנתוני ביטוח לאומי עולה שבזמן ניהול המינימרקט, היה החייב שכיר של בנו ולא עצמאי. ואכן, מחקירת אשת החייב עולה שהחייב ניהל את העסק על שם שניים מבניו, שמעון ולירן.
ג.
החייב קיבל ביום 30.1.03 מהביטוח הלאומי סכום של 78,553 ₪ בגין נכות כללית. החייב הכחיש קבלת סכום זה. אשת החייב בחקירתה אישרה קבלת הסכום ומסרה שהחייב השתמש בו לצורכי מחיב ולרכישת רכב בסך 40,000 ₪ שירד מהכביש ונמכר תמורת 1,000 ש"ח.
ד.
החייב קיבל בשנת 2006 25,840 ₪ בגין נכות כללית גזזת ו- 14,701 ₪ מביטוח לאומי בגין גבייה מלא שכירים. בפברואר 2007 קיבל 208,518 ₪ בגין נכות כללית וגזזת. לדברי החייב שילם בסכומים אלה את שכר טירחת עורך דינו בסך 40,000 ₪ וביתרת הכספים מימן את חתונת בנו לירן, המסובך גם הוא בחובות.
ה.
החייב לא המציא מסמכים המעידים על כך שהחובות נוצרו עקב הכשלון העסקי של המינימרקט.
מתקצירי מס הכנסה עולה כי העסק נוהל עד 2002 ובכל התקופה שבה הוגשו דוחות, מ- 97 עד 2002, היה העסק רווחי.
ו.
החייב צבר את חובותיו משנת 1992, ולמרות זאת לא שילם את חובותיו כשקיבל מאות אלפי שקלים אלא השתמש בהם לצרכיו.

4.
החייב טען בתגובה שהוא סובל מבעיות זכרון, וכך אומרים לו גם גרושתו, שאצלה הוא מתגורר, ובנו לירן המלווה אותו לכל מקום. לדבריו, בשנת 2003 אכן קיבל סכום כסף מהביטוח הלאומי, אך באותה תקופה הוציאה נגדו גרושתו צו הרחקהוהוא הורחק מחדרה לשנה. בשנה זו עבר להתגורר בעפולה. תחילה התגורר בבית אחיו, אך לאחר מכן שכר דירה ורכש רכב בסך 40,000 ₪. יתרת הכסף שימשה למחייתו ולשכר דירה. הוא צירף

פסק דין
המזכה אותו מתקיפת בת זוגו ביום 8.5.02. לדבריו בחלק מהכספים שקיבל עשה שימוש לצורכי מחיה. אכן, בשנת 2007 קיבל סכום של כ- 208,500 ₪, אך בנו לירן רצה להתחתן ומאחר שהוא סיבך את לירן בחובות, כי העסק היה רשום על שמו ושם אחיו שהתאבהד, הנושים החלו להגיע אליו. החייב הרגיש אחראי למצבו ולא רצה שיתחיל את חייו בחובות של חתונה. טובת בנו עמדה לנגד עיניו בלי רצון לפגוע בנושיו.

5.
סעיף 18ה לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם-1980 (להלן: הפקודה)
מסמיך את ביהמ"ש להכריז על החייב פושט רגל או לדחות את בקשתו, אם שוכנע כי הוגשה שלא בתום לב במטרה לנצל לרעה את הליכי הפש"ר או כי החייב יכול לפרוע את חובותיו, וזאת לאחר שקיבל חוות דעת של הכנ"ר וקיים דיון בבקשה.
בית המשפט הדן בבקשת חייב להכריזו פושט רגל, יבחן אם החייב נהג בתום לב בעת יצירת חובותיו, עובר להליכי פשיטת הרגל ובמהלכם. בהעדר תום לב, אין החייב זכאי לחסות בצל המטריה של הפקודה. (שלמה לוין ואשר גרוניס, פשיטת רגל, מהדורה שנייה, בעמ' 169; כן ראה ע"א 5503/92 קירצמן ואח' נ' הכנ"ר, פד"י מט(1), 749,
756). יש לבחון האם התנהגות החייב עובר להליכי פשיטת הרגל ובמהלכם מצדיקה להעניק לו את הגנת הפקודה ולהכריזו כפושט רגל. בהעדר תום לב בהתנהלות החייב בעת יצירת חובותיו ובהליכי פשיטת הרגל, אין הוא זכאי לחסות בצל המטריה של הפקודה. (שלמה לוין ואשר גרוניס, פשיטת רגל, מהדורה שנייה, בעמ' 169; כן ראה ע"א 6416/01 הנ"ל, עמ' 205-206).

בעת בדיקת הנסיבות שהביאו להסתבכותו הכלכלית של החייב ישקול, בית המשפט, בין היתר, את אופן יצירתם של החובות והאם נהג החייב בתום לב כלפי נושיו בעת יצירת החובות או שמא נהג בחוסר אכפתיות תוך סיכון כספי הנושים; האם נוצרו החובות בדרכי רמייה והאם נהג החייב מתוך כוונה לברוח מנושיו תוך הסתרת נכסיו או הברחתם והצגת מצגי שווא בפני
הם (ראה ע"א 149/90 קלאר נ' הכנ"ר, פ"ד מה(3), 61); האם נגועה התנהגותו באי חוקיות והאם חובותיו הינם תוצאה ישירה של אי החוקיות (ראה ע"א 6416/01 בנבנישתי הנ"ל). בנוסף לכך ייבחן אם נמנע החייב מלעשות פעולות מינימליות כדי למנוע את התדרדרותו הכלכלית, לרבות ניצול אפשרויות לקבלת כספים וכיו"ב (ע"א 5178/92 אליהו נ' הכנ"ר, פ"ד מט(1) 435, ע"א 4892/91 הנ"ל, בעמ' 58; פש"ר (חיפה) 513/03 קרן עמית ואח' נ' הכנ"ר, תק-מח 2004(3) 2871; פש"ר (חיפה) 71/03 עלי דקה נ' הכנ"ר, דינים- מחוזי לד (1) 281; פש"ר (חיפה) 178/03 זילברמן נ' הכנ"ר, תק-מח 2005(2), 7839).

7.
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ואת מכלול הראיות שהוגשו לתיק, שוכנעתי החייב לא עמד בנטל הרובץ עליו להוכיח כי חובותיו נוצרו בתום לב.

א.
איני מאמין שהחייב סובל מבעיות זכרון המקשות עליו למסור מידע על נסיבות יצירת החובות. החייב הגיש תצהיר בתמיכה בבקשה לצו כינוס, ותצהיר משלים לפי דרישת הכונ"ר, ולא טען מעולם בדבר בעיות זכרון. גם המסמכים הרפואיים שצורפו לבקשתו אינם מציינים בעיית זכרון כלשהיא. רק לאחר שהועלו סתירות בין גירסתו לבין מסמכים ופרטים שנמסרו על ידי גרושתו, העלה את הטענה הכבושה בדבר בעיית זכרון.
ב.
אפילו היו לחייב בעיות זכרון, הרי כפי שהודה החייב לבסוף, העסק נוהל על שם בניו שאחד מהם חי ונמצא עימו בקשר טוב, והוא יכול למסור לחייב את כל המסמכים המוכיחים שהעסק קרס כלכלית בתקופה כלשהיא. החייב לא מסר מסמכים כאלה. זאת, למרות שכאמור בחוות דעת הכונ"ר שלא נסתרה בענין זה, הוגשו דוחות למס הכנסה עד 2002, דהיינו היה מנהל חשבונות שטיפל בעסק ויש מסמכים.
ג.
גירסת הקריסה הכלכלית של העסק בשנת 2000 נסתרת על ידי תקצירי השומה לפיהם העסק היה רווחי עד 2002. יתר על כן, כעולה מהכרעת הדין המזכה שצירף החייב, העסק נמכר לבסוף
תמורת 40,000 ₪. עסק שקרס כלכלית לא נמכר תמורת עשרת אלפי שקלים. איני מאמין שהחובות נוצרו מאחר שהעסק קרס כלכלית, שכן החובות לספקים נרשמו כהוצאות בעסק וגם לאחר ההוצאות נותרה יתרה חיובית בעסק עד שנת 2002, ומכאן שהיה הכנסות העסק כדי לשלם את החובות לספקים. אפשר שהסיבה לחובות היא כטענתו של החייב במשפט הפלילי, שאותה לא העלה בפני
, כי אשתו עסקה בהימורים, אך סיבה זו ליצירת החובות אינה יצירת חובות בתום לב.
ד.
לפי רשימת החובות, החייב צבר חובות החל משנת 1992, ולא מעת קריסת העסק בשנת 2000.
חיזוק לכך שהחייב היה שקוע בחובות לפני פתיחת המינימרקט בשנת 1997 יש לראות בכך שהחייב לא רשם את העסק על שמו אלא על שם בניו, כפי שהודה בעצמו.
ה.
מחלת הלב של החייב משנת 1996 לא הפריעה לו, אף לפי גירסתו, לנהל מינימרקט, משך לפחות 3 שנים.
ו.
החייב בהחלט מעדיף את טובתו האישית על החזרת חובותיו לנושיו. כך, לפי גירסתו, בשנת 2003, לאחר שהעסק נסגר, והחייב קיבל 78,000 ₪ עבור גזזת וקצבת נכות כללית, בחר לקנות רכב תמורת 40,000 ש"ח, כאשר אין לו צורך ברכב לצורכי עבודה. בכך נמנע מלשלם את חובותיו להנאתו האישית. אציין, כי לא מוכן מדוע החייב הביא את פסק הדין שזיכה אותו מתקיפה ב- 8.5.02 כדי להוכיח שניתן נגדו צו הרחקה שלא בצדק בשנת 2003.
ז.
יתר על כן,
החייב אישר שקיבל בפברואר 2007 למעלה מ- 208,000 ₪ פיצויים. כ- 38,000 ₪ היו שכר טירחת עורך דין, והיתרה בסך 170,000 ₪ שימשה למימון חתונתו של הבן לירן. אני דוחה את הסברו של החייב כי הרגיש חייב לבנו שאותו סיבך בחובות ולכן לא רצה שיתחיל את חייו עם חובות חתונה. אדם שחייב כספים לנושיו, בין אם הוא האבא ובין אם הוא הבן, לא עושה חתונה ב- 170,000 ₪ (כשזה רק אחד הצדדים המתחתנים) אלא עושה חתונה צנועה ולא עושה חובות חתונה. השקעת הכספים בחתונה לבן במקום להחזיר את הכספים שהוא חייו לנושיו, היא חוסר איכפתיות מצחידו של החייב והתנהגות בחוסר תום לב.
ח.
הוכחות החוב שהוגשו היו בסך כ- 170,000 ש"ח נכון למתן צו הכינוס. החובות המוצהרים היו כ- 270,000 ₪. אילו לא קנה רכב לשימושו ב- 40,000 ₪ ולא עשה חתונה לבנו ב- 170,000 ₪, היה החייב יכול לסלק את מלוא חובותיו. ואולם, החייב נהג בחוסר תום לב ולא שילם לנושיו אלא הוציא את הכספים שבידו על הנאתו והנאת בנו.
ט.
דוגמא נוספת ומובהקת להתנהגותו חסרת תום הלב של החייב היא חובון בגין רכישת תכשיטים. אמנם, החייב לא שילם עבור התכשיטים שרכש, אבל אדם המסובך בחובות והולך לרכוש תכשיטים הוא אדם הנוהג בחוסר תום לב ביצירת חובותיו.
י.
החייב לא חזר על הגירסה שמצבו הכלכלי נגרם בשל התאבדות בנו בשנת 2005, וטוב שכך.

לפיכך, אני קובע שהחייב לא יצר את חובותיו בתום לב ואינו זכאי להגנת פקודת פשיטת הרגל לפי סעיף 18 ה לפקודה (ראה: ראה רע"א 2282/03 ראובן גרינברג נ' הכנ"ר, פ"ד נח(2), 810, 815:
"אכן, אין כל הצדקה לתת "קרש הצלה" לחייב, אשר בא לביהמ"ש בידיים שאינן נקיות, ואין כל הצדקה לפגוע בנושים כדי לסייע למי שנהג בחוסר הגינות ובחוסר יושר. כבר צוין כי "אין להשלים עם המצב שבו ינצלו החייבים אפשרות חסד זו ויהפכוה "עיר מקלט" מפני הנושים".

אציין, כי לא נעלם ממני שהחייב הוא כיום נכה המתפרנס מקצבת נכות וקצבת גזזת. אין בכך כדי להצדיק
מתן הגנת הפקודה. גם ללא הגנת הפקודה, לא ישלם החייב לנושיו יותר ממה שיש לו. ההבדל היחיד הוא שלפי הפקודה הוא היה עשוי להפטר מחובותיו כליל. אין הצדקה לתת לו יתרון זה לאור התנהלותו בדרך יצירת החובות.

8.
נוכח כל האמור לעיל, אני דוחה את בקשת החייב להכריזו פושט רגל.
הצו לכינוס נכסי החייב מבוטל בזה, וכן מבוטלות ההגבלות שהושתו עליו, לרבות הצו לעיכוב יציאתו של החייב את הארץ.

ניתן היום,
כ"ט סיון תשס"ט, 21 יוני 2009, בהעדר הצדדים.





רשם בית המשפט










פשר בית משפט מחוזי 80/08 אברהם בנון נ' הכונס הרשמי - מחוז חיפה (פורסם ב-ֽ 21/06/2009)