פסקי דין על אריה קורן | פסקי דין על רון נחמן

5112/07 א     16/06/2009




א 5112/07 אריה קורן נ' רון נחמן




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט השלום כפר-סבא
א
005112/07


בפני
:
כב' השופטת הלית סילש
תאריך:
16/06/2009





אריה קורן

בעניין:



התובע


נ ג ד


רון נחמן





הנתבע






פסק דין

תביעה זו עניינה עתירתו של התובע לפיצוי מן הנתבע בהתאם להוראות חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה 1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע").

בכתב התביעה נטען על ידי התובע כי במהלך הפגנה שנתקיימה ביום 28.5.2006 מול משרדי עיריית אריאל, ביחס להעלאת תעריפי המים, יצא הנתבע אל המפגינים, ובמהלך המפגש פנה אל הנתבע וטען כנגדו כי הינו רמאי ונוכל בהצהירו בפני
המוסד לביטוח לאומי כי הינו נכה, וכי בכוונתו לפנות למוסד לביטוח לאומי ולדווח על כך.
עוד נטען כי לאחר אותו אירוע פנה התובע לנתבע ודרש את התנצלותו על דברים אלו, ולאחר שהתנצלות לא נתקבלה, הוגשה על ידו התביעה דנן.

בכתב ההגנה נטען על ידי הנתבע כי הדברים המיוחסים לו על ידי התובע לא נאמרו מעולם, וכי בפועל היה זה התובע אשר עלב בנתבע תוך התבטאויות קשות.
נוכח כך, נטען על ידי הנתבע כי היה זה התובע אשר פגע בכבודו, שמו ומעמדו של הנתבע.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, במסמכים שצורפו ושמעתי את עדויות הצדדים בפני
, אני קובעת כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי. להלן יפורטו הטעמים להחלטתי זו והיקפה.

בבואו של בית המשפט לפסוק בסוגיית לשון הרע, הוא נדרש לבחינתן של שלוש שאלות: האם מהווים מעשי הנתבע משום "פרסום לשון הרע"; ככל שהתשובה לשאלה הראשונה הינה חיובית, נדרש בית המשפט לשאלה השנייה והיא- האם חוסה אותו פרסום המהווה לשון הרע, תחת ההגנות שהוגדרו בחוק. ככל שהתשובה לשאלה השנייה הינה שלילית, על בית המשפט להידרש לסוגייה השלישית, והיא שאלת גובה הפיצוי.

עוולת פרסום לשון הרע כוללת שני יסודות:
היסוד הראשון הוא יסוד הפרסום. בתיק זה אין ספק לשיטתי כי מדובר בפרסום, שכן אין חולק בין הצדדים כי ההידברות ביניהם נעשתה בעת שנכחו במקום, לכל הפחות, עשרות אנשים. אני מודעת להבדלי הגרסאות בין הצדדים ביחס להיקף הנוכחים בהפגנה, ואולם גם לשיטתו של הנתבע (סעיף 6 לכתב ההגנה) נכחו במקום עשרות אנשים.

במקום שבו נתקיימה שיחה במסגרת ציבורית, תוך שהדברים שנאמרים בין התובע לנתבע אינם נאמרים בנוכחות הצדדים לשיחה בלבד וללא אבחנה באשר לזהות הנוכחים במקום, שהרי מתקיים יסוד הפרסום.

היסוד השני הינו יסוד "לשון הרע".
אין ספק בעיני כי במונחים "שקרן" ו/או "רמאי" ו/או "מרמה" של המוסד לביטוח לאומי, יש משום "לשון הרע".

הגדרת לשון הרע בסעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, מחייבת שהדברים שפורסמו יהיו בעלי משמעות חמורה בעיני הקורא או המאזין הסביר. העובדה כי הנוכחים הנוספים במסגרת ההפגנה יכול שיחושו אי נוחות כלפי התובע בעקבות אותן אמרות, אין בה די על מנת שאוכל לראות בפרסומים אלו משום לשון הרע.
ואולם, ייחוס רמאות או שקר כלפי המוסד לביטוח לאומי - יש בו, להבנתי, כדי להשפיל את התובע או כדי לשים את התובע מטרה לבוז או ללעג, או כדי לבזותו או אפילו כדי לפגוע במשרתו.

מתוך שכך, אני נדרשת למעשה לשאלה אחת פשוטה, והיא האם אכן, כטענת התובע, נאמרו הדברים מפי הנתבע, אם לאו.

מטעם התובע הוגשו שני תצהירים: תצהירו של התובע עצמו ותצהירו של מר יוסי חן, כמי שהיה נוכח בעת ההפגנה. תצהיר נוסף שהוגש נמשך מן התיק, לאחר שהמצהיר לא התייצב לחקירה על תצהירו.

מטעם הנתבע הוגש תצהירו שלו, ובנוסף נתבקש זימונו של מר אורן חזן, מי ששימש כשוטר קהילתי במועד התרחשות האירועים נשוא התביעה.

למעשה, נדרשתי, על בסיס המסמכים ועדויות הצדדים, להסיק מה התרחש בעת ההפגנה בשעה שמוצגות בפני
שתי גרסאות עובדתיות סותרות לחלוטין.

התמונה העובדתית נלמדת ממכלול מארג הראיות, כעין פאזל אשר מכלול חלקיו הוא המלמד על שאירע.

מעדותו של מר חן, מטעם התביעה, עלה כי שמע את השיחה בין התובע לבין הנתבע באופן מקוטע וחלקי, וכל שיכול היה לזכור הוא את המילים: "אתה בכלל לא ביטוח לאומי" (עמוד 9 שורות 15-16 לפרוטוקול).

מעדותו של התובע עצמו עלתה לכאורה תמונה ברורה יותר של הדברים שנאמרו, ואולם התרשמותי היתה כי נטייתו הינה להמעיט מערך המילים או מהתנהלות המפגינים באותה עת מחד והעצמת דבריו של הנתבע מאידך.
כך לדוגמא נטען על ידו במסגרת כתב התביעה כי להפגנה הגיעו כ-800 מפגינים (סעיף 3 לכתב התביעה). בתצהיר נטען כי נכחו 200 מפגינים (סעיף 2 לתצהיר התובע), ובפועל נתברר כי נכחו עשרות אנשים בלבד, ורק חלקם היה עד לאירועים נשוא התביעה.

מאידך, מצאתי את עדותו של הנתבע כחסרה. במסגרת חקירתו הנגדית, טען כי התובע הטיח בו שהוא מושחת. הדעת נותנת כי ככל שאלו היו חילופי הדברים בין הצדדים, ומבלי לקבוע מסמרות בשאלת השפעת דברים אלו על ההליך בפני
, היו טענות אלו של הנתבע מוצאות ביטויין בתכתובת בין הצדדים, או לכל הפחות באמירה מפורשת במסגרת תצהיר העדות הראשית.
העובדה כי הנתבע לא מצא לנכון, לפי דבריו שלו בחקירה הנגדית, להשיב לדרישתו של התובע להתנצלות בכתב עקב דבריו במהלך ההפגנה, עומדת לחובתו.

מעל כל אלו, מצויה עדותו של מר אורן חזן. להדגיש, עסקינן בעד אשר זומן על ידי הנתבע, ואשר שימש בעת הרלוונטית כשוטר שהיה למקום על מנת לשמור על הסדר הציבורי.

מצאתי את עדותו של מר חזן כמהימנה ביותר. התרשמותי היתה כי מדובר בעד אשר חש חוסר נוחות גדולה מאוד בשל הצורך להתייצב לעדות, והיה מעוניין שלא להימצא בתווך הסכסוך שבין הצדדים.
עד זה לא ביקש להעצים או להמעיט מן האירועים, אלא תאר אותם, למיטב זכרונו ועד כמה שיכול היה, במילים פשוטות וברורות.
מעדותו זו עלו שניים:
ראשית כי הנתבע הזכיר את העובדה כי יגיע לביטוח לאומי בהקשר כלשהו (עמוד 6 שורה 27 לפרוטוקול), וכן כי נאמרה על ידי הנתבע המילה "שקרן" לכיוונו של התובע (עמוד 7 שורות 5-6 לפרוטוקול).

דווקא העובדה כי עד זה, אשר כאמור זומן על ידי הנתבע, חש תחושה קשה של חוסר נוחות מן הסיטואציה, והדרך בה העיד בפני
, הביאה אותי ליתן אמון רב בעדותו.

עדות זו, כשהיא מצטרפת לעדותו של מר חן ולעדותו של התובע עצמו, אל מול תצהירו ועדותו של הנתבע, מכוונת למסקנה ברורה על פיה יש להעדיף במקרה זה את גרסתו של התובע על פני זו של הנתבע.

העובדה כי הנתבע יכול והשתמש במילים "רמאי" או "מרמה" או "שקרן", אין בה כדי לשנות ממסקנתי זו במקום שבו עולה תמונה, לא פשוטה, על פיה הנתבע האשים את התובע במרמה של רשויות המוסד לביטוח לאומי, תוך שהוא טוען כי יפנה לאותה רשות.

מדובר בהטחת אשמה שאין להקל עימה ראש, ויש להסיק כי משהוכח שהדברים נאמרו על ידי הנתבע, שהרי יש בהם משום הוצאת לשון הרע.

דרך התרחשות האירועים

העובדה כי מר חן והתובע הינם מתנגדים פוליטיים של הנתבע, ככל שהינם כאלה, אינה מאיינת את עדותם ואינה יוצרת, על פניה, הגנה ביחס לדברים שנאמרו בין הצדדים באותה עת.

עם זאת, התרשמותי ממכלול הראיות הינה כי האירועים נשוא התביעה לא התרחשו בחלל הריק, וקדם להם דין ודברים לא פשוט של הנתבע מול מפגינים שונים. עוד עלה כי התובע, הגם שהיה ממארגני האירוע, לא תרם להרגעת הרוחות.
כך לדוגמא העיד השוטר מר חזן כי לא רחוק מהתובע עמד מר לוציאנו, אשר עימו ניהל הנתבע
ויכוח מילולי, כאשר לשיטת השוטר, נשקפה ממר לוציאנו
"שפת גוף מאיימת".

בתי המשפט נדרשו לא אחת לתביעות במסגרתן נאמרו על ידי נתבע אמרות או אפילו גידופים, וזאת בעת שהרוחות לוהטות, דהיינו בעידנא דריתחא .

במקרים אלו דומה כי המבחן הוא האם האדם הסביר אשר היה נוכח באותה שיחה, יטה לראות את הדברים הנאמרים ככאלו שמטרתם לשים את התובע לקלס ולבוז, או שמא דווקא המקום, הזמן ודרך התרחשות האירועים - הם המביאים
לכלל מסקנה כי לא מדובר בהוצאת לשון הרע.

אני סבורה כי דבריו של הנתבע בעניין זה חורגים מן הסביר והמותר, גם בנסיבותיו הפרטניות של תיק זה שבפני
.
אדם סביר, גם בעת כעס, אמור לדעת היטב כי טענה בדבר מרמה של אחר את רשויות המדינה הינה קשה, שיש להיזהר קודם שתאמר.
עוד יש לזכור כי הנתבע הינו איש ציבור, והדעת נותנת כי השומעים לו נותנים אמון בדבריו.

נוכח האמור לעיל, יש להורות כי גם בנסיבותיו של תיק זה, חצה הנתבע באופן ברור את גבולות הסביר והמותר, והיה בדבריו אלו משום הוצאת לשון הרע.

שיהוי

טען ב"כ הנתבע כי יש לראות בהשתהות התובע בהגשת התביעה ככזו היוצרת מניעות או השתק להגשתה.
לא מצאתי לקבל טענתו זו.

תביעה אזרחית בין אדם לחברו אשר מוגשת כשנה וחצי לאחר האירועים נשוא התביעה, אינה מושתקת, ואין התובע מנוע מהגשתה.

בשולי הדברים, יצוין כי בחקירתו הנגדית טען התובע כי המתין עם הגשת התביעה עד לקבלת החלטת המשטרה בתלונה שהגיש, ועדותו זו לא נסתרה ואינה מהווה טעם מופרך להמתנה.

הגנות
חוק איסור לשון הרע קובע כי בהתקיים תנאים או נתונים מסוימים, שהרי יכול ויהא בהם הגנה בפני
תביעה נזיקית בגין הוצאת לשון הרע.

יש להקדים ולומר כי במסגרת כתב ההגנה לא הועלתה על ידי הנתבע כל טענה ביחס להתקיימן של הגנות אלו.

לא זו אף זו, במסגרת הסיכומים חזר והעלה ב"כ הנתבע טענות בהתייחס להפרת חובה זו או אחרת ביחס לחוק הגנת הפרטיות התשמ"א 1981 (להלן: "חוק הגנת הפרטיות"). עם זאת, טענות משפטיות ביחס להתקיימן של טענות הגנה מכוח חוק איסור לשון הרע, לא נמצאו בסיכומים, בוודאי שלא באופן שניתן להציבן כ"חומה" בפני
קבלתה של תביעה זו.

ויובהר, תובענה זו אין עניינה חוק הגנת הפרטיות, אלא חוק איסור לשון הרע.

עם זאת, ועל מנת שלא ימצא פסק דיני כחסר, אוסיף ואומר כי מן הראיות לא עולה, ולו לכאורה, כי מתקיימות בתיק זה שבפני
, ההגנות הקבועות במסגרת סעיפים 13-17 לחוק איסור לשון הרע.

ומכאן, שגם ככל שהיו נטענות על ידי הנתבע טענות ביחס לקיומן של הגנות בהתאם להוראות חוק איסור לשון הרע, לא היה בראיות שהוגשו לשולחני כדי להוכיח קיומן.

פיצוי

תנאי לפסיקת פיצוי בגין עוולת לשון הרע הינה קיומו של נזק, אך לא בהכרח קיומו של נזק ממוני. התובע לא הציג ראיות שונות באשר לתגובתם של האנשים הנוספים שהיו נוכחים, ולא הוכח כי נפגעה יכולתו של התובע לשרת בתפקיד ציבורי. אולם, עצם הפגיעה בשמו הטוב של אדם יכול שיראו בה משום "נזק" בר פיצוי.
אני מוצאת לציין שוב ובמפורש כי טענה בדבר מעשה מרמה כנגד המוסד לביטוח לאומי הינה טענה קשה, וכשהיא מושמעת על ידי מי שהינו נבחר ציבור, שהרי הדעת נותנת כי השומעים מייחסים לה משקל של ממש.

מאידך, נתתי דעתי לעובדה כי האירועים נשוא התביעה לא התרחשו כאמור בחלל הריק, כאשר דומה כי התובע לא תרם להרגעת הרוחות.

אין בהללו כדי לגרוע מחבותו של התובע לגופה, ואולם יש בכך כדי להשליך על גובה הפצוי.

השיקולים ששקלו בתי המשפט הינם רבים ומגוונים, ואולם דומה כי ההכרעה בעניין זה נעשית בסופו של יום על דרך האומדן.

בבואי לפסוק את גובה הפיצוי לו זכאי התובע במקרה זה, כללתי במניין שיקולי נושאים רבים, לרבות השפעת הפרסום על שמו הטוב של התובע אל מול הסובבים אותו, העדר התייחסותו של הנתבע לפניית התובע, חומרת הטענות הבאות לידי ביטוי בדבריו של הנתבע ביחס לתובע, תפוצת הפרסום, עוגמת הנפש האישית שנגרמה לתובע, הראיות שהוצגו לבית המשפט בדבר קיומו של נזק וכיוצא באלו.

לאחר ששקלתי את כל השיקולים הצריכים לעניין, והצבתי אותם זה מול זה, מצאתי כי הפיצוי הראוי במקרה זה עומד על סך של 20,000 ₪.

סוף דבר

הנתבע ישלם לתובע סך של 20,000 ₪. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (11.9.2007) ועד התשלום במלא בפועל.

כן ישא הנתבע בהוצאות ההליך בגובה אגרת בית המשפט אשר שולמה על ידי התובע וכן בשכר טרחת עורך דין בשיעור של 8,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין.

המזכירות תשלח את העתק פסק הדין לצדדים באמצעות הדואר.

זכות ערעור בתוך 45 יום לבית המשפט המחוזי.

ניתן היום כ"ד בסיון, תשס"ט (16 ביוני 2009) בהעדר הצדדים.


_______________

סילש הלית, שופטת






א בית משפט שלום 5112/07 אריה קורן נ' רון נחמן (פורסם ב-ֽ 16/06/2009)