פסקי דין על אלמוג דליה | פסקי דין על אבו חניאל | פסקי דין על אבו דפנה | פסקי דין על אורית אריאל | פסקי דין על אילן אריאל |

89362/00 א     11/08/2002




א 89362/00 אלמוג דליה נ' אבו חניאל, אבו דפנה, אורית אריאל, אילן אריאל




1


בתי המשפט
בית משפט השלום תל אביב-יפו
א 089362/00

א 056479/00
בפני
:
כב' השופטת ניב ריבה

תאריך:
11/08/02



בעניין:
אלמוג דליה





התובעת

נ ג ד


1 . אבו חניאל

2 . אבו דפנה

3. אורית אריאל

4. אילן אריאל





הנתבעים

נ ג ד


1. תמי שני
2 . אבנר שני




צד שלישי

פסק דין


1. בין התובעת לנתבעות נחתם הסכם להשכרת בית בבת חפר החל מ- 11.8.97 ועד 10.8.98. כן ניתנה להן אופציה להאריך תקופת השכירות לתקופות נוספות, בכפוף למילוי תנאי ההסכם, לרבות הודעה מוקדמת על מימוש האופציה.

2. להבטחת קיום תנאי ההסכם נחתם שטר חוב. הנתבעות נתנו חתימתן כעושות השטר, והנתבעים, בעליהן, ערבו לו.
הבית פונה ב- 13.8.98.

3. התובעת הגישה השטר לביצוע. לטענתה, חייבים לה הנתבעים ביחד ולחוד סכום של כ- 20,000 ₪ הכולל פיצוי של 35 $ ליום בגין איחור בפינוי, 2,500 ₪ הוצאות סיוד ותיקונים, ו- 453 ₪ בשל נקיון המושכר.

4. הנתבעים הגישו התנגדויות לביצוע השטר. משנתקבלו ההתנגדויות, שלחו הנתבעים 2, 1 אף הודעת צד ג'. כל אלה נדונו במכלול, בהסכמה, בשל זהות העילה.

5. טענות הנתבעים:
הבית הושכר לצורך ניהול גן ילדים בניהולן של הנתבעות 3, 1. ביום 19.4.98 מכרה הנתבעת 1 את חלקה בשותפות לצד ג', וב – 22.4.98 נחתם בין הנתבעות 2, 1 הסכם לפירוק השותפות.
לגירסת הנתבעת 1, ידעה התובעת על פירוק השותפות ועל כניסתה של צד ג' לנעליה. לכל דבר וענין, לרבות זכויותיה וחובותיה על-פי הסכם השכירות. לגירסתה, לא נתבקשה להחליף שטר החוב בחדש, אילו לאחר שנתגלע סכסוך בין השוכרות והמשכירה.
מכיוון שכך, טוענת הנתבעת 1 כי אם הופר ההסכם בשלב מאוחר יותר, כאשר לא החזיקה במושכר, אין היא חייבת על-פי השטר ועקב כך פטור אף ערבה.

6. הנתבעת 3 טוענת כי ביקשה מהתובעת בסוף יולי 1998 לשכור את הבית לחודש נוסף וזו נתנה אישורה ואף הביעה הסכמתה לחתום על הסכם להארכת זכות השכירות, אלא שהדבר לא יצא לפועל מאילוציה של התובעת עצמה.
לגירסתה, פונה הבית ב- 10.9.98, היום בו פגה ההארכה, אלא שהתובעת לא הגיעה לקבל את מפתחות המושכר עד ל- 13.9.98.
באשר למצב הבית ביום הפינוי, טוענת הנתבעת 3 כי סויד מחדש ע"י בעלה, הנתבע 4, ובעלה של הגב' שני, מקבלת הודעת צד ג', שהינו צבעי מקצועי.

7. מקבלת הודעת צד ג' מודה כי נכנסה בנעליה של נתבעת 1 באפריל 1998 אלא שהשותפות החדשה לא עלתה יפה, ולפיכך בתום תקופת השכירות הראשונה פינתה את המושכר ולא עשתה בו שימוש. לגירסתה, החליטה הנתבעת 3 להמשיך להפעיל את גן הילדים לבדה והיא אף ניהלה את המו"מ עם התובעת. בין הגב' שני, מקבלת הודעת צד ג' לבין הנתבעת 3 נתגלע סכסוך עקב חוב שחבה האחרונה לנתבעת, והדבר נדון והוכרע בבית המשפט לתביעות קטנות.
הגב' שני מאשרת כי לאחר פינוי המושכר צבעו בעלה, והנתבע 4 את הבית בצורה יסודית טובה ומקצועית. מקבלת ההודעה אף טוענת כי אם יוחלט כי יש לזכות התובעת בסכום נוסף בגין הסיוד, מן הראוי שיחולק בין 3 מחזיקות הנכס, לפי חלקן היחסי במשך תקופת השנה.

8. דיון:
על המחלוקת שבין התובעת לנתבעות חל החיוב השטרי, בעוד שבמערכת היחסים שבין הנתבעת 1, שולחת הודעת צד ג' למקבלתה חלים החיובים החוזיים. לצורך הנוחות אתעלם מחיובי הנתבעים. הבעלים, המודים כי הגנתם זהה לזו של בנות זוגם.

9. בכל הנוגע לחיוב השטרי כנגד הנתבעת 1, הגב' בן אבו, מצאתי כי חיוב זה עומד על כנו. הנתבעות אמנם פרקו את השותפות, והגב' שני נכנסה לנעליה של הנתבעת 1, ואולם התובעת לא היתה צד להסכמות אלו. ידיעתה כי שוכרת חדשה ממלאת מקומה של הנתבעת 1 לא העלתה ולא הורידה לגביה, כל עוד הובטח הקיום ע"י שטר החוב.
האינטרס להחליף שטרי החוב, ולהחיב השוכרת החדשה לא היה של התובעת, אלא של נתבעת 1 שהרי לתובעת ניתן בטחון להבטחת קיום ההסכם. אלו היו הנתבעת 1 והגב' שני מחליפות את שטרי החוב, מן הסתם לא היתה מתנגדת לכך, אולם משלא נעשה הדבר, אין לראות התובעת, חרף הסכמתה להחלפת השוכרות, כמי שנתנה הסכמתה להרעת תנאיה ולהפחתת הבטחונות שבידיה.

10. מאידך, בכל הנוגע למערכת היחסים שבין הנתבעת 1 לגב' שני, דין הודעת צד ג' להתקבל, שהרי שוכרת זו מודה כי קיבלה על עצמה את מלוא חיוביה של הנתבעת.
ההסכם מיום 19.4.98 למכירת חלקה של הנתבעות בשותפות מתיחס להסכם השכירות במפורש ומורה כי "מוסכם בזאת שבכל מקום בו מופיע שמה של דפנה אבו בחוזה השכירות (שנחתם בין דליה אלמוג לאורית אריאל
ודפנה אבו) יוחלף בשמה של תמי שני על כל המשתמע מכך בסעיפי החוזה". כן נכתב שם כי ההסכם נעשה בידיעת השותפה.
למותר לציין כי ההסכם לא מתיחס לידיעתה ו/או להסכמתה של התובעת להחלפת השוכרות. מכאן, שאם ימצא כי ההסכם הופר, יועבר חיובה של הנתבעת 1 לגב' שני.

11. באשר להפרת ההסכם והחזרת החזקה במושכר, בפני
מצויות שתי גרסאות סותרות, זו של הגב' אלמוג התובעת וזו של הגב' אריאל, הנתבעת 3.
כאמור, טוענת הנתבעת 3 כי התובעת הסכימה להארכת ההסכם בחודש אחד בלבד, ואף קיבלה דמי שכירות בסך 500 $ בגין תקופה זו, בהפקדה לחשבון אמה.

12. מאידך, טענה התובעת (ס' 15ג' לתצהירה) כי בחודש יולי 1998 הודיעה לה הנתבעת 3 על רצונה להמשיך ההסכם בשנה נוספת אולם לא הגיעו להסכמה בקשר לגובה דמי השכירות.
לגירסתה, בשלב מאוחר יותר הודיעה לה הנתבעת 3 כי השוכרות מקבלות את דרישותיה הכספיות אך בסמוך לכך הודיעה לה כי "ישנה איזה שהיא בעיה שעליה לברר". הבנתי ממה שהיתה מוכנה לספר לי כי מספר הנרשמים עד אותו מועד לגן שהיו אמורות להפעיל בדירה, היה נמוך באופן שלא היתה כדאות כלכלית בהפעלת הגן". התובעת מודה כי הנתבעת 3 ביקשה ממנה להסכים להארכה של חודש אחד בלבד, אולם לגירסתה סרבה לכך במפורש, שכן באותה עת התגוררה עם ילדיה אצל אמה בחוסר נוחות.
לענין הפקדת זכוי השכירות בחשבון טוענת התובעת כי הדבר נכפה עליה ע"י הנתבעת, אשר דלתה את פרטי החשבון משטר החוב.

13. בחקירת הגב' אריאל על תצהירה העידה הנתבעת: "לא הפעלנו את הגן משיקולים כלכליים, שנה אחת עבדנו במחירים נמוכים בגלל מעון נעמ"ת שקיים בישוב. לאחר מכן החלטנו לא להעפיל במחיר נמוך כזה. בשנה השניה נרשמו ילדים, אני לא זוכרת כמה, אבל הפסקנו את ההרשמה באמצע. אולי בסביבות 10 ילדים. גם את השנה הראשונה התחלנו עם 2 ילדים. המחיר שאותו יכולנו לגבות היה נמוך מדי ולא כדאי כלכלית". ומשנשאלה לצורך מה נדרש החודש הנוסף השיבה: "זה היה החודש של החלטה סופית אם להמשיך או לא להמשיך. זה היה שיקול עסקי שלנו אם להמשיך להפעיל את הגן או לא".

14. לענין זה מצויה בפני
אף עדותה של צד ג': "הנתבעת גב' אורית אריאל
החליטה להמשיך בהפעלת המושכר לבדה ולי, תמר שני לא היה יותר קשר למושכר ולנתבעת... בהצהרתה של התובעת, הגב' דליה אלמוג, בס' 5ג' נכתב שבמו"מ ביניהן הודיעה לה הגב' אורית הראל כי ישנה איזו שהיא בעיה שעליה לברר. בעיה זו נוצרה בעקבות החלטתי להפסיק את השותפות והפעילות שלי בגן, והצורך של גב' אורית אריאל
לוודא את כמות הנרשמים לשנה הבאה בלי השתתפותי. בשלב זה הגב' אורית אריאל
פרסמה מודעה בישוב על המשך הפעלת הגן, בהנהלתה בלבד". בעדותה הודתה הגב' שני כי לא היה לה כל קשר עם התובעת, והיא לא הכירה אותה כלל. (עמ' 9 לפרוטוקול). 60221

15. עמדות הצדדים הנ"ל מוצאות ביטוין גם בחליפת המכתבים ביניהם קודם להגשת שטר החוב לביצוע. כך למשל – במכתבו של אריאל אילן לב"כ התובעת מיום 27.10.98 נכתב: "מרשתך אישרה טלפונית תקופת שכירות נוספת של חודש ימים וקיבלה עבור כך תשלום מתאים, כפי שציינתי במכתבי הקודם". "בתאריך 20.8.98 סוכם טלפונית בין אורית אריאל
לבין מרשתך על שכירת הדירה.... מרשתך ביקשה העברה בנקאית של הסכום הנ"ל בשקלים ומסרה מרצונה המלא את פרטי החשבון... וכך אכן בוצע. מותר לציין כי עובדתית, במשך תקופת השכירות הנוספת שהוסכמה בין שני הצדדים, לא הודיעה מרשתך בקשה לפינוי הדירה ולא נקטה הליכים לכך". (מכתבו של הנ"ל מ- 27.8.98).
מכתבו הראשון של ב"כ התובעת נשלח ביום 10.9.98, יום בו פגה "ההארכה" בת חודש הימים, ובטרם נמסרה החזקה במושכר לבעליו. משום כך, לא הוזכרו בו הטענות לגבי מצב הדירה.

16. בשל הגירסאות הסותרות לענין ההסכמה להארכת תקופת השכירות בחודש אחד בלבד, הנני נדרשת להוראות ההסכם: " תקופת השכירות הינה לתקופה של 12 חודש החל מיום 11.8.97 וכלה ביום 10.8.98. להלן: תקופת השכירות. לשוכר האופציה להאריך את תקופת השכירות לשנתיים נוספות ובתנאי כי יודיע על רצונו זה בכתב ב- 60 יום לפני תום תקופת השכירות".
בהעדר ראיה להוכיח כי היתה הסכמה להארכה לחודש אחד בלבד, תגברנה הוראות ההסכם ותכרענה. מכיוון שכך, הנני קובעת כי החזקה במושכר בתקופה שלאחר 10.8.98 היותה הפרת ההסכם המזכה את המשכירה בפיצוי של 80 $ ליום.

17. באשר לסיום תקופת החזקה, הנני קובעת כי הנכס הוחזר למשכירה ביום 13.9.98. העובדה שהבית התפנה מדיריו שלושה ימים קודם לכן אינה מעלה ואינה מורידה דבר, כל עוד לא נמסרו מפתחותיו לידי התובעת ונמנעה ממנה זכות השימוש בו. החובה ליתן המפתחות היתה מוטלת על השוכרות ולא על המשכירה.
לפיכך, חייבים הנתבעים 4, 3 וצד ג' לתובעת את הפיצוי המוסכם בסך 80 $ ליום בגין האיחור במסירה.

18. למען הסר ספק, לא חילקתי האחריות בין צד ג' והנתבעת 3 לענין זה, כיוון שהגב' שני נכנסה בנעליה של הנתבעת 1. בהעדר יריבות משפטית בין הגב' שני והשוכרת אריאל – לא נדונה כלל שאלת ההחזקה במושכר בחודש האחרון. החיוב כלפי התובעת הינו שלהן ביחד ולחוד, מבלי שהדבר יהווה השתק לגבי עילת השבה, במידה ותידרשנה לכך.

19. באשר לתשלום בגין הסיוד – התמונות שהוגשו ע"י התובעת אינן מעידות על נכס מוזנח. ההפיך הוא הנכון. אלא שהוזכר כי הבית היה חדש קודם לכניסתן של השוכרות אליו. זאת ועוד, בבית הושאר קיר גבס שהיה צריך לפרקו.
אינני סבורה כי סכום של 2,500 ₪ ששילמה התובעת לסיוד הדירה בת ארבעת החדרים, כולל תיקוני קירות הינו סכום מוגזם על מנת להשיב מצב לקדמותו. כך גם לגבי עבודות פוליש ונקיון בסכום של 400 ₪. לפיכך הנני מקבלת התביעה אף לענין זה.

20. לנוכח כל האמור לעיל במקובץ מתקבלות התובענות באופן שהנתבעים 4, 3 וצד ג' 2, 1 ישלמו לתובעת את סכום תביעה השטרית.
לענין הריבית – הנתבעים 4, 3 כנגדם נפתח תיק הוצל"פ, ישאו בריבית על-פי חוק ההוצל"פ, ולפיכך רשאית התובעת להמשיך בהליכי ההוצל"פ כנגדם בתיק 1-99-92197-01. באשר לצד ג' – אלו ישאו בסכום כשהוא צמוד ונושא ריבית מיום הגשת הודעת צד ג' ואילך. בנוסף – ישאו הנתבעים 4, 3 הוצאות התובעת בסך 3,000 ₪ (כולל מע"מ) ובהוצאות נוספות בסכום זהה – שישלמו נתבעים אלו לנתבעים 2, 1.
אין צו להוצאות נוספות.

ניתן היום ג' באלול, תשס"ב (11 באוגוסט 2002) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.
_____________
ניב ריבה
- שופטת

089362/00א 120 לאה פידלר








א בית משפט שלום 89362/00 אלמוג דליה נ' אבו חניאל, אבו דפנה, אורית אריאל, אילן אריאל (פורסם ב-ֽ 11/08/2002)