פסקי דין על דוד רוזנטל | פסקי דין על ריפעת חמד | פסקי דין על ג`מיל עבדל חלים |

3183/05 תק     11/06/2006




תק 3183/05 דוד רוזנטל נ' ריפעת חמד, ג`מיל עבדל חלים




בעניין:
1



בתי המשפט

בית משפט לתביעות קטנות ירושלים
תק 003183/05

לפני
כב' השופט חיים לחוביצקי


20/06/2006




בעניין

:
דוד רוזנטל

התובע








נ
ג
ד




1. ריפעת חמד

2. ג`מיל עבדל חלים
הנתבעים







פסק דין

הנתבעים עיסוקם בעבודות אינסטלציה.
בסמוך לפני 25.2.05 הזמין התובע אצל הנתבעים התקנת זוג קולטים לדוד השמש שבגג ביתו ברחוב עמק אילון 23 גבעת זאב. התובע שילם לנתבעים בעבור זוג הקולטים, וחלקים נוספים,
כדי שאלה ירכשו אותם עבורו ויתקינו את הקולטים בדוד השמש שעל גג ביתו.
ביום 25.2.05 התייצבו הנתבעים בבית התובע עם הקולטים והחלפים, והחלו בביצוע עבודות ההתקנה. במהלך עבודתם נפל אחד הקולטים מידי הנתבעים או מי מביניהם, ונשברה הזכוכית. אותו הקולט תוקן על ידי הנתבעים והזכוכית השבורה הוחלפה בזכוכית שסיפק להם התובע.
טוען התובע בכתב תביעתו, כי הקולט שתוקן על ידי הנתבעים תוקן, בהסכמת הצדדים, תיקון ארעי,
תוך שימוש בזכוכית לא מתאימה שסיפק להם התובע.
הוסכם על הצדדים כי זהו אך תיקון זמני, והנתבעים התחייבו להחליפו בקולט אחר. מאז ועד היום לא החליפו הנתבעים את הקולט שניזוק, עד היום מותקנת בו הזכוכית שסיפק, שאיננה מתאימה, ומאז התקנתו נוזלים ממנו מים.
מכאן תביעת התובע כנגד הנתבעים להחליף לו את זוג
קולטים שהתקינו. יחד עם זאת, לשאלת בית המשפט הסכים התובע כי אין צורך בהחלפת שני הקולטים, ודי בהחלפת קולט אחד, זה שניזוק, אותו ניתן להחליף מבלי לפגוע בקולט השני, התקין.
עוד טוען התובע כי לאחר ביצוע העבדוות גנב ממנו הנתבע 1 כלים חשמליים. המדובר במכשיר הקרוי "דיסק", מקדחה, שייפת וכבל הכולל חיבורים, ששוויים הכולל, כשהם חדשים, הוא 3,000 ₪.
בעדותו העלה התובע טענה שאין לה לא רמז ולא זכר בכתב התביעה והיא, כי הנתבעים הונו אותו במחיר הקולטים. הם אמרו לו שמחיר הקולטים 1,200 ₪ בעוד רכשו אותם במחיר של 350 ₪ כל אחד, ואת שניהם
ב-700 ₪. כאמור, זוהי טענה שאיננה מופיעה בכתב התביעה. המדובר בשינוי חזית והתובע מנוע מלהעלותה . בית המשפט הסב את תשומת לב התובע לכך, שהעלאת טענה שאינה מופיעה בכתב התביעה היא שינוי חזית, והתובע אינו רשאי להעלותה במהלך הדיון.
בית המשפט גם הציע לתובע לתקן את כתב תביעתו בהתאם. התובע בחר שלא לתקן את כתב התביעה, מחד, והמשיך והתעקש על אותה הטענה, מאידך. במצב דברים זה עלי להתעלם מכל טענות התובע שעניינן הונאתו במחיר הקולטים.
יחד עם זאת, שני הנתבעים מסכימים כי מחיר הקולטים היה 600 ₪ האחד, ושניהם יחד 1200 ₪. עוד אין חולק שבנוסף, שילם התובע לנתבעים סך של 150 ₪.
הנתבעים מסכימים כי במהלך ההתקנה נפל קולט אחד ונשברה בו הזכוכית. נחה דעתי, כי כתוצאה מהנפילה ניזוק גם הקולט עצמו. טוענים הנתבעים כי תיקנו את הקולט שניזוק תוך שימוש בזכוכית שסיפק להם התובע, תיקון קבוע ולא זמני, לאחר התיקון היה הקולט תקין ולא היתה בו נזילה.
לאחר ששמעתי עדויות הצדדים, ולאחר ששקלתי את התרשמותי מהם בעומדם על דוכן העדים, נחה דעתי, כי התיקון שביצעו הנתבעים היה תיקון זמני, כי מים נוזלים מאז מן הקולט וכי
הוסכם בין הצדדים שהנתבעים יחליפו את הקולט שניזוק בקולט אחר. התיקון שביצעו הנתבעים בקולט שניזוק
לא היה אלא תיקון זמני עד החלפתו על ידי הנתבעים.
גרסת התובע, לעניין זה, נתמכת בקלטת ת/3 שהגיש לפני התובע, ושבה הקליט מספר שיחות בינו ובין הנתבע 2: האחת טלפונית והשניה פנים אל פנים בבית הנתבע 2, ועל הקלטת, ת/3, אעמוד בהמשך.
הנתבעים לא החליפו את הקולט שניזוק עד היום, והתובע זכאי מידיהם למחירו של אותו קולט – אותו ניתן להחליף בנפרד מן הקולט התקין. הנתבעים מסכימים כי מחיר הקולט הוא 600 ₪, והתובע זכאי לסכום זה מידיהם.

ומכאן לטענת הגניבה שבפי התובע. בכתב תביעתו ולפני טען, כי מי שגנב ממנו את הכלים או המכשירים הוא הנתבע 1, והוא לבדו.

בטענת הגניבה שבפיו מתבסס התובע על כתב הגנה שהוגש, לכאורה, מטעם שני הנתבעים בו מודה הנתבע 2 כי הנתבע 1 גנב את אותם הכלים מהתובע.
בתיק שני כתבי הגנה, שניהם, לכאורה, מטעם שני הנתבעים. כתב ההגנה הראשון נושא את התאריך 22.9.05 ואין עליו חותמת "נתקבל" של מזכירות בית המשפט. ככל הנראה, צירף הנתבע 1 כתב הגנה זה לבקשתו לביטול

פסק דין
שניתן בהעדרו ביום 29.8.05 (מחמת אי הגשת כתב הגנה). אותו

פסק דין
בוטל בהחלטתי מיום 12.12.05. לאחר סיכומי הצדדים אין עוד חולק כי מי שחתם על כתב ההגנה מיום 22.9.05 הוא הנתבע 1 לבדו, וזהו כתב הגנתו בלבד. בכתב הגנתו כופר הנתבע
1 בכל טענות התובע, לרבות בטענת הגניבה.
כתב ההגנה השני, מיום 24.5.05, אף הוא נחזה לכאורה כמטעם שני הנתבעים.

לאחר סיכומי הצדדים אין עוד חולק, כי מי שכתב את אותו כתב הגנה היה התובע, הוא ולא אחר, ואילו הנתבע 2 חתם עליו. בכתב הגנה זה
מודה, כביכול, הנתבע 2 בכל טענות התובע, ומפליל את הנתבע 1 במעשה הגניבה.
מוסר הנתבע 2 כי התובע מסר לו עותק ריק של כתב ההגנה והוא חתם עליו כשהוא ריק כאמור.
לאחר מכן כתב התובע את תוכן כתב ההגנה והוא זה שהגישו במזכירות בית המשפט. עד כאן אין גרסת הנתבע 2 שנויה במחלוקת.
טוען הנתבע 2 כי חתם על טופס ריק של כתב ההגנה לאחר שהתובע הדיחו להפליל את הנתבע 1, תוך שהוא מבטיחו כי בסכום שיזכה במשפט זה יתחלקו הוא והתובע בחלקים שווים. במסגרת זו, וכ"סולחה", חתם על כתב ההגנה כשהוא ריק.
כפי שאבהיר ואנמק בהמשך, אינני מאמין לגרסת הקנוניה כנגד הנתבע 1, שבפי הנתבע 2.
יחד עם זאת, משאין חולק כי התובע הוא זה שכתב את כתב הגנתו של הנתבע 2, ומשאין חולק שהנתבע 2 אינו קורא עברית והוא לא ידע מה תוכן כתב ההגנה שעה שחתם עליו (בין אם אז הטופס ריק, בין אם לאו), אין בידי לראות בכתב ההגנה מיום 24.5.06 את כתב הגנתו של הנתבע 2, ואין בידי לראות באותו המסמך משום הודאתו בטענות התובע.
מטעם התובע הוגשה לפני הקלטת, ת/3, בו נשמע הנתבע 2 כשהוא מודה ומאשר כי הנתבעים גרמו נזק לתובע, כי היה עליהם להחליף את הקולט שניזוק והם לא עשו כן. עוד נשמע הנתבע 2 מאשר, מספר פעמים, כי הנתבע 1 הוא זה שגנב את המכשירים ממחסנו של התובע, הכל כגרסת התובע.
הנתבע 2 מאשר בעדותו כי קולו הוא זה הנשמע בקלטת וכי אמר את הדברים. אלא שטוען הוא
כי התובע אילצו למסור גרסתו זו בשיחה שהקולטה בקלטת, תוך שהוא מבטיחו שכאשר יזכה במשפט יתחלק עמו שווה בשווה בסכום בו יזכה. אני דוחה גרסה זו שבפי הנתבע 2, באשר בקלטת הוא נשמע, לכל אורכה, נלהב לנדב אינפורמציה לתובע, הוא זה שדורש מהתובע לבוא עמו למשטרה כדי להגיש תלונה נגד הנתבע 1.
הנתבע
2 נשמע כאמור נלהב להפליל את הנתבע 1, מבלי שהתובע מפעיל עליו לחץ כלשהו או מעלה תוכנית קנוניה כלשהי כנגד הנתבע 1, גם לא את הקנוניה לה טוען
הנתבע 2. לכל אורך הקלטת מדבר, בעיקר, הנתבע 2, כאשר
התובע נשמע פה ושם שואל שאלה או מביע פליאה או מעיר הערה.
לאחר שמיעת הקלטת, ת/3, שוכנעתי, כי הנתבע 2 הפליל את הנתבע 1 מתוך רצון חופשי מלא, מבלי שהופעל עליו לחץ כלשהו ושלא במסגרת קנוניה שנרקמה כביכול בינו ובין התובע. אני מאמין כי בקלטת אמר הנתבע 2 דברי אמת, ולפיהם הנתבע 1 גנב את הכלים ממחסן התובע והוא אף ראה חלק מהם בביתו של הנתבע 1.
כאמור, אישר לפני הנתבע 2 כי הוא זה המדבר בקלטת וכי אמר את הדברים. תמיכה בדברים האלה אני מוצא בגרסת התובע לפיה, לאחר התקנת הקולטים הזמין את הנתבעים אל ביתו כדי לשתות תה. הנתבע 2 הצטרף
אל התובע לשתיית התה, ואולם הנתבע 1 לא הצטרף אליהם. הוא נותר על הגג שם נמצא מחסן הכלים שלו. הוא שאל את הנתבע 2 היכן הנתבע 1. בהמשך הבחין
התובע כי הנתבע 1 יורד מן הגג אל רכבו, וחוזר חלילה כך מספר פעמים. או אז עלה חשדו של התובע שמא הנתבע 1 גונב כלים ממחסנו. הוא ירד אל רכבו וביקש ממנו כי יפתח את תא המטען. הנתבע 1 סירב לפתחו בטענה כי המנעול של תא המטען ברכבו מקולקל.
אני מוצא בדברים תמיכה בגרסת הגניבה שבפי התובע.
אמנם נכון הדבר, ובפי התובע טענה כי הנתבע 1 ביצע מעשה פלילי. יתכן וכמות הראיות שלפני לא היה בה די כדי הרשעת הנתבע 1 בפלילים.
אלא שבמשפט אזרחי עסקינן, ונדמה לי כי התובע הרים את נטל הראיה המוטל על שכמו גם ביחס למעשה הגניבה. כשמדובר בחשד למעשה פלילי, גם אם הוא מועלה במסגרת של משפט אזרחי, נדרשת מהתובע מידת ראיות העולה על זו המטה את מאזן ההסתברות לצידו.
אני מוצא שגם בנטל מוגבר זה עמד התובע. התובע לא רק הטה את מאזן ההסתברות לצידו, הוא הראה כיצד אישר הנתבע 2 כי הנתבע 1 הוא זה שגנב ממנו את הכלים והוא ראה אותם, לאחר מעשה, בבית הנתבע 1. הדברים נתמכים בסירובו של הנתבע 1 לפתוח את תא המטען של רכבו, לאחר שעלה אצל התובע החשד למעשה הגניבה, והנתבע 1 מסכים כי סירב לפתוח את תא המטען בטענה כי המפתח או המנעול מקולקל.

התוצאה היא, שהוכח לפני במידה הנדרשת במשפט אזרחי, כי הנתבע 1 גנב את הכלים ממחסן התובע, כגרסתו.
ומכאן לשווי הכלים. התובע לא טרח לצרף קבלה, גם לא כל מסמך אחר להוכחת שווים של הכלים הגנובים. בעדותו לפני מסר כי שווים הכולל, כשהם חדשים, הוא 3,000 ₪. בהעדר ראיות על שווי הרכוש הגנוב, אני פוסק לתובע את שווים, על דרך האמדן, בסך 1,000 ₪.
התוצאה היא, שאני פוסק לתובע מידי שני הנתבעים, יחד ולחוד, שוויו של קולט שמש אחד בסך של 600 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום הגשת התביעה ועד מועד התשלום בפועל.

אני פוסק לתובע, כנגד הנתבע 1 בלבד, את הסך 1,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום פסק הדין ועד מועד התשלום בפועל.
אני פוסק לתובע כנגד שני הנתבעים, יחד ולחוד, את סכום האגרה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום ששולמה ועד מועד ההחזר.

בהתחשב בהשתלשלות העניינים בתיק, משלא הוגש כתב הגנה במועד, ניתן

פסק דין
נגד הנתבעים וזה הוגש לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל בירושלים והוא בוטל
לאחר מכן, אני פוסק לתובע מידי
הנתבעים
יחד ולחוד, הוצאות סך 1,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום פסק הדין ועד מועד התשלום בפועל.

לצדדים הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים, תוך 15 יום מיום קבלתם את פסק הדין.

המזכירות תשלח לצדדים העתק מפסק הדין.

ניתן בהעדר הצדדים ביום 11.6.06.



------------------

חיים לחוביצקי
, שופט






תק בית משפט לתביעות קטנות 3183/05 דוד רוזנטל נ' ריפעת חמד, ג`מיל עבדל חלים (פורסם ב-ֽ 11/06/2006)