פסקי דין על ברוך ידיד | פסקי דין על בשמו יורשי המנוחה מזל ידיד ז"ל | פסקי דין על הדסה כהן | פסקי דין על כהן אהרון | פסקי דין על כהן יעקב ואח' |

4788/05 א     04/07/2006




א 4788/05 ברוך ידיד, בשמו יורשי המנוחה מזל ידיד ז"ל נ' הדסה כהן, כהן אהרון, כהן יעקב ואח'




בעניין:


בתי המשפט


בית משפט השלום ירושלים
א
004788/05


בפני

:
כב' השופטת אביב מלכה
3



04/07/2006



בעניין
:
ברוך ידיד
בשמו ובשם יורשי המנוחה מזל ידיד ז"ל





התובעת

נ
ג
ד


1 . הדסה כהן

2 . כהן אהרון
3 . כהן יעקב
4 . כהן יצחק
5 . צדוק מלכה
6 . שפירא מרגלית
7 . כהן מרדכי





הנתבעים


פסק דין
הרקע לתביעה זו הוא חנות השייכת לתובעים.
חנות זו הוחזקה על ידי הנתבעת 1 המנוחה, מאז יום 07.10.99. הנתבעת 1 השכירה את החנות.
על פי פס"ד מיום 26.02.05 (ת.א. 22221/99) נקבע כי הנתבעת 1 החזיקה בחנות שלא כדין. הנתבעת 1 לא פינתה את החנות עד לחודש יולי 2004.
הנתבעים 2 עד 7 הינם יורשים של הנתבעת 1.

התביעה היא לתשלום דמי שכירות ראויים.
ביום 01.11.05 דחיתי את הטענות המקדמיות אשר העלו הנתבעים.
ביום 05.03.06 הגיעו הצדדים להסכמה דיונית. על פי הסכמה זו המחלוקת היחידה בתיק היא גובה דמי השכירות הראויים בחנות בתקופות הרלוונטיות.
הצדדים סיכמו את טיעוניהם בשאלה זו, על פי ההחלטה מיום 05.03.06.

התובעים הגישו חוות דעת מטעמם. על פי חוות הדעת דמי השכירות של החנות היו כלהלן:
מחודש אוקטובר 1999 ועד חודש יוני 2002 סך של 1,500$ לחודש.
מחודש יולי 2002 ועד חודש יולי 2004 סך של 1,700$ לחודש.

הנתבעים כופרים בהערכת השמאי של התובעים טענות אליהן אתייחס להלן.

טענה ראשונה היא הטענה כי השמאי מטעם התובעים לא פירט בחוות דעתו את הדרך בה נקט כדי להגיע לשומה.
אין בטענה זו כדי לכרסם בחוות הדעת.
השמאי הבהיר את השיקולים והעקרונות לקביעת השומה, בסעיף 7 לחוות דעתו. אם נראה היה לנתבעים כי אין די בכך יכולים היו לפנות בענין זה ולקבל את ההבהרות של השמאי.
השמאי הוא מומחה בתחומו וכל עוד לא נסתרה חוות דעתו קיימת חזקה כי היא מתבססת על השיקולים הנכונים גם אם אלה לא פורטו.
כך או אחרת, אין בכך כדי לפגוע בחוות הדעת.

טענה שניה של הנתבעים נוגעת למצבה הירוד של החנות. על מצב החנות ניתן ללמוד מדו"ח ביקור במקום אשר עשה כב' השופט שמעוני, ביום 05.06.00 במסגרת ת.א. 22221/99.
קריאת דוח זה מעלה כי חלק ניכר מהתרשמותו של כב' השופט שמעוני כי החנות מוזנחת (כלשונו) נעוץ בהזנחה שאינה נוגעת לאחריות הבעלים כגון- ארגזי קרטון, גרוטאות, סחורה של ירקות רקובים, דוכן ריק וכדו'.
נכון כי מוזכרים בדוח גם ליקויים אשר נזקפים ככל הנראה, על הבעלים כגון- טיח מתפורר, העדר סיד וצבע, העדר חשמל, אולם, לאור העובדה כי מדובר בנכס ישן, בשוק, ולא בדירת מגורים, ליקויים אלה השפעתם אינה גבוהה.
יתר על כן, השמאי הבהיר כי מצבו הפיזי של הנכס היה בין השיקולים בעת מתן חוות הדעת (סעיף 7.2).

טענה שלישית נוגעת לעובדה כי לא ניתן היה להפעיל את החנות בתקופה בה נעשו על ידי העירייה שיפוצים בשוק. גם טענה זו אין בה כלום.
במהלך תקופת השיפוצים הייתה החנות בחזקת הנתבעת 1 ואין כל סיבה של ממש מדוע על הבעלים, לשאת בנזק בגין עבודות העירייה.
בתקופת השיפוצים כל החנויות בשוק "סבלו" מן השיפוצים. אינני יודעת, ואין הדבר רלוונטי, האם פיצתה העירייה את הסוחרים אם לאו. יתכן ולנתבעים יש טענות כנגד העירייה. כל אלה אינם חלק מן התיק שבפני
.

טענה רביעית אשר מעלים הנתבעים נוגעת להיקף ההכנסות של הנתבעת 1 מן החנות. גם טענה זו אין בה מאום. אם הפיקה הנתבעת 1 את מלא ההנאה מן הנכס או נכשלה בכך, אם ניהלה הנתבעת 1 את עניניה בצורה מושכלת או אם עסקיה נתקלו בקשיים, כל אלה אינם מענינם של התובעים.
השמאי קבע את גובה ההנאה הראויה מן הנכס ולסכום זה זכאים התובעים.

מוסיפים הנתבעים וטוענים טענה חמישית, כי החנות פונתה על ידי הנתבעת 1 בסוף פברואר 2004 ולא ביולי 2004 כפי שטוענים התובעים.
לטענה זו אין מקום לאור ההסכמה אליה הגיעו הצדדים. הסכמה זו טומנת בחובה הסכמה לגבי כל העובדות והנתבעים אינם רשאים לטעון בניגוד לה.

בשולי הדברים יצויין כי הנתבעת 1, כאמור, החזיקה שלא כדין בנכס של התובעים ועשתה בו שימוש לפי ראות עיניה.
במצב דברים זה זכאים התובעים לקבל את מלא ההנאה מן הנכס, אין זה מעלה או מוריד אם הנתבעת 1 השכילה להפיק הנאה זו מן הנכס או אפילו החזיקה בנכס ללא כל הנאה.

לאור כל האמור אני מקבלת את חוות הדעת של התובעים.
על פי חוות הדעת זכאים התובעים לתשלום סך של 49,500$ עבור התקופה הראשונה (33 חודשים, 1,500$ כל חודש) וסך של 40,800$ עבור התקופה השניה (24 חודשים, 1,700$ כל חודש).
סה"כ
על הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובעים סך של 90,300$.

לענין ההוצאות - לאור התוצאה ברור כי, מלכתחילה ראוי היה שהתובעים לא היו נאלצים להגיש תביעה זו. בנוסף, עלי לקחת בחשבון את סכום האגרה אשר שולם.
מתוך שיקולים אלה אני קובעת כי הנתבעים ביחד ולחוד ישלמו לתובעים סך של 10,000 ₪ הוצאות הליך זה ובנוסף סך של 5,000 ₪ שכ"ט עו"ד בתוספת מע"מ כדין.
אני דוחה את בקשת התובעים כי ההוצאות יקבעו על פי הסכם שכר הטירחה עם בא כוחם.

ניתן היום, ח' בתמוז, תשס"ו (4 ביולי 2006), בהעדר הצדדים.

מלכה אביב, שופטת
קלדנית: אורית לוי







א בית משפט שלום 4788/05 ברוך ידיד, בשמו יורשי המנוחה מזל ידיד ז"ל נ' הדסה כהן, כהן אהרון, כהן יעקב ואח' (פורסם ב-ֽ 04/07/2006)