פסקי דין על משה גבאי

4897/99 פ     22/10/2003




פ 4897/99 מדינת ישראל נ' משה גבאי




1


בתי המשפט

בית משפט השלום ירושלים
פ 004897/99


לפני:
כב' השופטת רבקה פרידמן-פלדמן

תאריך:
22/10/2003


בעניין:
מדינת ישראל





המאשימה

נ ג ד





משה גבאי





הנאשם

הכרעת דין

1. נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו תקיפה, הסגת גבול כדי לעבור עבירה ופציעה בנסיבות מחמירות.
על פי עובדות כתב האישום, בתאריך 16.4.99, בסמוך לשעה 14:30, תקף הנאשם את נחום וייספיש (להלן: המתלונן). בעקבות סכסוך שכנים בין המתלונן לנאשמים, היכה הנאשם את המתלונן בבטנו במקל.
המתלונן הודיע לנאשם כי הוא פונה למשטרה, ופנה לדירתו שבסמוך. יהודה גבאי, אחיו של הנאשם, שהיה בעבר אף הוא נאשם בתיק זה, נכנס אל תוך ביתו של המתלונן וניסה להוציא מידיו בכח את שפורפרת הטלפון.
בהמשך פרץ הנאשם את דלת דירתו של המתלונן, תוך שהוא דוחף את דלת הכניסה לדירה. המתלונן נאבק עם יהודה גבאי, הנאשם תפס בקבוק שמצא בדירה ושבר אותו על ראשו של המתלונן. כתוצאה מכך נפצע המתלונן בראשו.

2. אין מחלוקת בין הצדדים כי המתלונן מתגורר בשכנות לדירה בה התגוררו הוריו המנוחים של הנאשם. מדובר בדירות הממוקמות סביב חצר, כאשר בין הצדדים סכסוך ממושך, ובין היתר ויכוח בענין הבעלות על החצר המשותפת.

האירוע הנדון היה על רקע טענות שיש לנאשם ובני משפחתו נגד המתלונן, בין היתר בגין לכלוך וגרוטאות שהמתלונן שם בחצר. ביום האירוע החליטו בני משפחתו של הנאשם לנקות את החצר. המתלונן, שהבחין בהם נוגעים בחפציו, יצא וביקש כי לא יגעו בחפצים השייכים לו.

3. ראיות התביעה:

א. עד התביעה המרכזי היה המתלונן. על פי עדותו, במקום יש לו נכס עם שתי קומות, למעלה ולמטה, אותו חילק לשלוש דירות, וכן חצר שחלקה רשומה על שמו בטאבו וחלקה משותפת לכל השכנים. הוא עצמו מתגורר לעיתים בחדר בקומה הראשונה. לדבריו, הוריו של הנאשם מתגוררים בשכנותו.
לגבי האירוע הנדון העיד כי הגיע למקום והבחין כי חפצים שונים ששם בחצר חסרים. הוא ראה במקום את בני משפחת גבאי, כשאחד מילדיהם שובר מיטה ששם בחצר. הוא יצא לחצר וביקש שלא ישברו את המיטה ואמר שהחצר שלו. כששמע מהם כי הם זורקים לו חפצים, התרגז ואמר שיעשה בחצר גדר. הנאשם התרגז, בידיו היתה מגרפה, והוא דחף את המגרפה בבטנו.
לאחר שקיבל מכה מהנאשם, אמר המתלונן שיזמין משטרה. כשהלך לחדרו להזמין משטרה, הגיע למקום יהודה, אחיו של הנאשם, סחב את שפורפרת הטלפון והיכה אותו בכל חלקי גופו. לדבריו הוא היה מבולבל, לא יכול היה להגיב והמשיך לדבר בטלפון עם המשטרה. לפתע הגיע הנאשם, לקח בקבוק זכוכית שהיה במקום ושבר לו על הראש. לדבריו כולו היה מלא דם, הרצפה התמלאה דם והיו לו כאבים וסחרחורות. האירוע הסתיים בכך שהגיע למקום אמבולנס ולקחו אותו לבית החולים, שם קיבל טיפול רפואי ובין היתר תפרים בפצע. המתלונן הכחיש את הטענה לפיה הוא ובנו היכו את יהודה גבאי. לדבריו הוא זה שהזמין משטרה.

בחקירתו הנגדית נחקר המתלונן על מעשיו והרגליו. הוא אישר כי נהג לערוך "טיש" בביתו וכי נהגו להגיע אליו אנשים רבים. הוא אישר כי היה במקום בית מדרש וכי פעל במקום בית כנסת בעיקר בשבת. הוא גם אישר כי בחצר היו חפצים שלו. לדבריו לא מדובר בזבל. המתלונן אישר כי בעבר היכה את בנו. לדבריו מדובר במעשה חינוכי.
לגבי המכה עם המקל ציין כי לא דיווח על כך לרופא בבית החולים, מאחר שלא היו לו כאבים חזקים שמצריכים טיפול. האמבולנס הגיע למקום בגלל הפציעה בראשו.
לגבי המכות שקיבל מיהודה ציין כי היו אלה מכות כמעט בכל הגוף.
לגבי שבירת הבקבוק על ראשו העיד כי הבקבוק היה מלא חומץ וכי הוא נחבל בצידו השמאלי של הראש מעל לאוזן.
בשעה שיהודה היכה אותו, בנו הלך לסגור את הדלת כדי שהנאשם לא יכנס, ואז הנאשם פרץ את הדלת. לדבריו הוא כלל לא נגע ביהודה, לא היכה אותו ולא בעט בו.

ב. משה וייספיש, בנו של הנאשם, העיד כי בחצר היו חפצים של אביו וכי ילדי משפחת גבאי שיחקו ושברו דברים ואביו ביקש שיפסיקו. לדבריו הנאשם התעצבן ונתן לאביו מכה קטנה בבטן במקל שהיה בידו. המכה לא היתה חזקה. לאחר מכן אביו נכנס הביתה ואמר שיקרא למשטרה, ואז יהודה, אחיו של הנאשם נכנס לבית. אביו סגר את הדלת והוא נעל אותה כדי שאף אחד לא יכנס, כדי שלא יהיו מכות. הנאשם הגיע, פרץ את הדלת והיכה את אביו. הנאשם לקח בקבוק חומץ מזכוכית ושבר על ראש אביו. לאביו נגרם חור בראש והוא התאשפז בבית חולים. אביו לא יכול היה להתנגד לנאשם ואחיו. הוא ניסה לעצור אותם, עצר את יהודה וביקש ממנו להפסיק. העד הכחיש כי תקף מישהו או היכה מישהו. לדבריו הוא רק ניסה להפסיק את האלימות.
העד לא זכר באיזו שעה היה האירוע. לדבריו בסביבות השעה שלוש. לדבריו המשטרה שהגיעה למקום מספר דקות לאחר האירוע (המשטרה הגיעה למקום בשעה 14:36. ר.פ.פ.).
בשעה שהנאשם נכנס לחדר ושבר בקבוק על המתלונן, גם יהודה היה בחדר וניסה לתקוף את אביו בעזרת פעמוטים שהיו במקום, אך הוא עצר אותו.

ג. עד התביעה גואנמה פלאח היה שוטר סיור שהגיע למקום בעקבות האירוע. בדירת המתלונן היו באותה עת המתלונן, שהיה פצוע, ובנו. במקום היו שברי זכוכית. הוא עלה לבית משפחת גבאי ולקח את הנאשם ויהודה למשטרה. לדברי העד, שלא זכר דבר מעבר לרשום בדו"ח שערך בעת האירוע, לא דווח על נסיון של בני משפחת גבאי להתחבא או להתנגד.
בדו"ח שערך העד, ת/4, ציין כי כשנכנס לדירת המתלונן הבחין בו שוכב על מיטתו כשהוא פצוע בראשו, היו סימני דם ושברי זכוכית על הריצפה. צויין כי לדברי המתלונן, שני אנשים שהוא מכיר הגיעו לביתו והיכו בראשו בבקבוק. צויין כי למקום הגיעו אנשי מד"א ופינו את הנתקף (המתלונן) לבית החולים הדסה עין כרם. צויין בדו"ח כי בנו של המתלונן, בן 17.5, טען כי שכנים שלהם פרצו את הבית ונכנסו לחדר של אביו "ונתנו לו בקבוק זכוכית בראשו" ולאחר מכן עזבו את המקום. העד ציין בדו"ח כי על דלת ביתו של המתלונן היו סימני פריצה.

ד. עד התביעה מר עימנואל שטרן היה נהג האמבולנס שהגיע למקום לאחר האירוע. בשעה 14:50 המתלונן נבדק על ידי אנשי מד"א, לאחר שהתלונן כי נפגע כתוצאה מתקיפה על ידי בקבוק זכוכית שנופץ על ראשו. בדו"ח שנרשם צויין כי המתלונן מדמם בעין שמאל ובמצח וכי נעשה טיפול לעצירת שטף דם.

4. ראיות ההגנה:

א. גירסת הנאשם:

הנאשם העיד כי מאז עלו הוריו לישראל בשנת 1952 ועד לפטירתם, התגוררו בבית במקום בו התרחש האירוע נשוא כתב האישום. לדבריו, עד שהגיע המתלונן להתגורר במקום, היו החיים שם שקטים ושלוים. לאחר בואו של המתלונן, תחילה היו היחסים בסדר. לאחר מכן השכונה התחרדה, שכנים עזבו, ומשפחתו נשארה המשפחה היחידה שאיננה חרדית. המתלונן היה שולח להוריו שליחים ומתווכים כדי לשכנעם למכור את הבית, אך הם סרבו.
בשלב מסויים טען המתלונן כי מחצית החצר שייכת לו. החלו בעיות והיו מתחים בין המתלונן לבין הוריו של הנאשם. מאז שהגיע הנאשם למקום הפכה החצר המטופחת למקום מלוכלך. הדבר גרר אחריו מכת עכברים וחולדות.
ביום האירוע, כבכל יום שישי, היתה כל המשפחה מתכנסת במקום לאכול ארוחת צהרים. הוחלט לנקות את החצר. באמצע העבודה הגיע המתלונן וצעק כי אין להם זכות לגעת בחצר. הם השיבו כי יש עכברים וחולדות והם מנקים והולכים והוא אמר כי יזמין משטרה. לדברי הנאשם, הוא השיב למתלונן שיזמין משטרה, המתלונן ניסה למשוך מידיו את המטאטא, זה משך מכאן וזה משך מכאן ובסופו של דבר נתן המתלונן לנאשם מכה מהמטאטא בבטן.
דקה לאחר מכן ירד אחיו יהודה, שהינו נכה, והלך לביתו של המתלונן להגיד לו שבסך הכל מנקים את המקום. פתאום שמע את יהודה צועק "הצילו, הצילו". לדבריו הם עזבו הכל ורצו למקום. הדלת היתה פתוחה והוא לא פרץ אותה. בפני
ם הוא ראה את אחיו יהודה שוכב על הריצפה, בנו של המתלונן מחזיק אותו בידים, והמתלונן ובנו מרביצים לו ובועטים בו. הוא התכופף, הרים את אחיו והוציא אותו החוצה. באותה עת היה המקום מלא באחיותיו, בדיירים ובחרדים. לאחר מכן, בסביבות השעה 13:30, המשיכו לאכול ארוחת צהרים. בסביבות בין השעות 14:00-15:00, הגיעו שוטרים למקום ואמרו שהשכן התלונן שהוא פצע אותו. הוא השיב לשוטרים שכאשר ראה את המתלונן היה המתלונן על הרגלים ולא היה פצוע.
הנאשם העיד כי אחיו יהודה ירד לדבר עם המתלונן שהיה בחדרו וקרא לו לצאת. המתלונן הזמין אותו להכנס לחדר. לאחר כמה שניות נשמעו צעקות של יהודה שצעק "הצילו".
לדבריו, מה שהוא ראה ראו גם אחיותיו ברוריה ואילנה וגם השכן רוזנברג וילדיו. הנאשם ציין כי בהודעתו במשטרה לא אמר את הדברים באופן זהה, מאחר שהיה בסערת רגשות מאוד גדולה וכנראה שכח דברים מסויימים. הוא הוסיף וציין כי כאשר התכופף להרים את אחיו, גם הוא קיבל מכות בגבו.

בהודעתו במשטרה, ת/2, ציין הנאשם כי ניקו את החצר והמתלונן הגיע והחל לאיים וטען כי החצר שלו. לאחר שהמתלונן נכנס הביתה, יהודה נכנס לשאול אותו מה קרה. הוא שמע צעקות מהדירה, הלך לראות מה קרה וראה את המתלונן ואת בנו מכים את יהודה. הוא ניסה להפריד ביניהם וגם קיבל מכות. הוא ציין כי הדלת לביתו של המתלונן היתה פתוחה.

ב. השכן שלום מותחדה סיפר בעדותו על הפסולת שהיתה בחצר ועל כך שהיו עכברים, חולדות וכו'. לדבריו, השכן התנגד לכך שינקו את החצר וטען כי החצר שייכת לו.
ביום האירוע באו לנקות את החצר. המתלונן תפס את הנאשם ואמר לו שלא יגע בשום דבר. יהודה היה למעלה בבית. המתלונן החל לדבר עם הנאשם, לקח מקל ודחף לנאשם לבטן. יהודה ראה זאת וירד למטה לדבר עם המתלונן. פתאום שמעו צעקות, הנאשם רץ וראה את אחיו על הריצפה. הם הוציאו את יהודה והעלו אותו למעלה. לדבריו הוא לא ראה אף אחד פצוע במקום.
העד ציין כי המתלונן ובנו עמדו ליד יהודה. לשאלה מה עשו המתלונן ובנו כשהם נכנסו לחדר השיב כי לא עשו כלום. הם הוציאו את יהודה והלכו.
בחדר של המתלונן היו המתלונן ובנו, הוא, יהודה והנאשם. לא היו שכנים, מאחר שאין להם שכנים. אחיותיו של הנאשם היו בדירת ההורים למעלה. כשנכנסו היה למתלונן מקל ביד.
לגבי האירוע בחצר, ציין כי המתלונן תקף את הנאשם במקל. לדבריו המתלונן יצא עם המקל ביד.

ג. גב' אילנה גבאי-קוצר, אחותו של הנאשם.
עדה זו העידה כי משך שנים סבלו מהמתלונן בגין לכלוך, התקהלויות, השמצות, היא פנתה לכל הגורמים האפשריים, לרבות הגשת תלונות במשטרה ופניה לפסיכיאטר המחוזי, אך דבר לא נעשה.
ביום האירוע, כמידי יום שישי, נפגשו אצל ההורים לארוחת צהרים. הם ירדו לנקות את החצר. המתלונן איים שיביא משטרה, הוא הגיע עם מקל ודחף את הנאשם. לפתע היו צעקות מחדרו. הם נכנסו לחדר ושם ראתה את יהודה שוכב על הריצפה, את המתלונן עומד מעליו, צורח, מאיים ועושה בלגן. היא לא זכרה אם הנאשם נכנס. הם לקחו את יהודה ועלו הביתה.
לדברי העדה, כאשר הגיעה לחדר, יהודה שכב על הריצפה והמתלונן עמד על כורסה או שולחן, היה יותר גבוה, ונופף במשהו בידו. כשנכנסו היה במקום בנו של המתלונן, שהתחנן שאביו אינו נורמלי ושירגעו והכל יהיה בסדר. לדבריה בנו של המתלונן לא היכה את יהודה. "יש לו ילדים טובים, נורא מסכנים".

בהודעתה במשטרה, ת/6, שנמסרה מספר חודשים לאחר האירוע, סיפרה העדה כי במהלך ניקוי החצר הגיע המתלונן שאיים על הנאשם כי יזמין משטרה והם יסבלו ממנו. המתלונן קרא ליהודה ויהודה נכנס אליו. אז שמעו צעקות ונכנסו פנימה, שם ראו את המתלונן כשהוא עומד על כיסא ומשתולל, מאיים על יהודה ומכה אותו. בנו של המתלונן היה במקום והתחנן שלא יעשו לאביו דבר מאחר שאינו נורמלי. הם הוציאו את יהודה מהמקום.

ד. יהודה גבאי העיד כי המתלונן קרא לו והוא ירד לאט ונכנס לביתו. המתלונן סגר את הדלת ודחף אותו. הוא נפל על הריצפה והמתלונן החל לבעוט בו. היה שם בלגן ונשפכו עליו בקבוקים וסמרטוטים. למתלונן היה דבר מה ביד, כנראה בקבוק, שנפל עליו ונשבר. הוא החל לצעוק הצילו ואז אחיו לקח אותו למעלה. זה נגמר בסביבות השעה אחת וחצי. המשטרה הגיעה למקום בסביבות שלוש או שלוש וחצי, כשהיו באמצע ארוחת הצהרים.
העד סיפר כי מסר לידי המשטרה תמונות בהן ניתן היה לראות שהוא מלא שריטות ודם.
לדברי העד, בשעה שהמתלונן היכה אותו בחדר, בנו של המתלונן תפס את המתלונן, ניסה למשוך אותו ואמר לו שלא יכה אותו.
לאחר סיום האירוע המתלונן המשיך להסתובב בחוץ ולא היה עליו כל סימן שקרה לו משהו.
בהודעתו במשטרה, יומיים לאחר האירוע, ת/1, התלונן העד נגד המתלונן, על בעיות שעושה להם המתלונן. לגבי האירוע ציין באותה עדות כי ביום שישי האחרון, החליטו לנקות את האשפה מהחצר. המתלונן הגיע למקום והחל לאיים והיתה קטטה.

ה. אחות נוספת של הנאשם, גב' ברוריה גבאי, העידה על הסבל שסבלו מהמתלונן. העדה העידה כי כשהוציאו את יהודה מחדרו של המתלונן, עמד המתלונן על רגליו בריא ושלם. היא ראתה את המתלונן לאחר שחזר מבית החולים, שעה לפני כניסת השבת, לבוש חגיגי ומוכן לבית הכנסת.
בהודעתה במשטרה, ת/9, שנמסרה כחצי שנה לאחר האירוע, העידה העדה כי בני המשפחה החליטו לנקות את החצר. המתלונן ראה אותם מוציאים זבל מהחצר והחל לריב איתם, דחף לנאשם מקל בבטן ודחף אותו ואת אילנה בידיו. לאחר מכן המתלונן קרא ליהודה שיבוא אליו הביתה ואמר לו שהוא רוצה לדבר איתו, ואז בנו של המתלונן החל להתחנן שיעזבו את אביו מאחר שאינו בסדר וכך ביקש גם דייר שגר במקום. לפתע המתלונן החל לצעוק "רוצים להרוג אותי" והתקשר למשטרה. ניידת הגיעה תוך מספר דקות. לאחר מכן הגיע אמבולנס שפינה אותו אך לאחר כשעה הוא חזר והתלבש לשבת. לדבריה, היו דחיפות אך כולן היו מצידו של המתלונן, הם לא נגעו בו. לדבריה היא היתה נוכחת בכל האירוע.

5. משמיעת העדויות עולה התמונה הבאה: האירוע נשוא כתב האישום התרחש בסמוך לבית הוריו של הנאשם. הוריו המנוחים של הנאשם התגוררו בבית עם חצר שסביבה מספר דירות. לאחר שנים רבות שהתגוררו במקום, התחלפה האוכלוסיה לאוכלוסיה חרדית, ובין היתר המתלונן קנה שם נכסים. ככל הנראה קנה המתלונן גם מחצית החצר שנחשבה עד לאותה עת לחצר משותפת לכל השכנים.
מכל מקום, לאחר כניסתו של המתלונן למקום, הניח המתלונן חפצים שונים, גרוטאות וזבל בחצר, וגרם סבל רב לדיירים, אשר סבלו מן העזובה במקום, הגרוטאות והלכלוך, בעקבותיהם היתה במקום מכת העכברים והחולדות. כמו כן המתלונן קיים במקום "טיש", הקים במקום בית כנסת וגרם לרעש ולמטרד באופן שמשפחתו של הנאשם חשה כי הוא "ממרר" את חיי ההורים. תלונות שנשלחו לרשויות השונות לא הואילו.
מידי פעם יזמו השכנים מבצע נקיון, לניקוי החצר. כך היה גם ביום האירוע, כאשר בני משפחת גבאי נפגשו לארוחת צהרים שגרתית של יום שישי, והחליטו לנקות את החצר.
המתלונן הגיע למקום וכעס על כך שנוגעים בחפציו.
לגבי ההתרחשויות משלב זה הצדדים חלוקים.

כללית ניתן לומר כי אף שאני מקבלת את עדויות בני משפחת גבאי לגבי מעשיו של המתלונן במקום ולגבי הסבל שסבלו הוריהם מדרך חייו של המתלונן, בכל הנוגע לאירוע נשוא כתב האישום, אינני מקבלת את גירסתם במלואה.

עדות המתלונן ובנו ברובה עיקבית. המתלונן אף לא ניסה להכחיש עובדות עליהן נשאל, הוא הודה כי במקום התנהל בית כנסת, כי במקום היה מידי פעם רעש ובלגן, כי הניח בחצר חפצים, אותם לא ראה כזבל, ואף הודה כי בעבר נהג להכות את בנו, לטענתו כמעשה חינוכי. גירסתו עמדה לאורך כל עדותו וכך גם עדות בנו.
סתירות שנמצאו בין שתי העדויות, כגון האם נשבר בקבוק חומץ או יין והאם המתלונן הוכה מעל אזנו הימנית או השמאלית, אינן מהותיות.

לעומת זאת, במה שנוגע לעדות הנאשם ובני משפחתו, ישנן סתירות מהותיות בין העדויות השונות, הן במשטרה והן בבית המשפט.
הנאשם העיד כי הוא היה בחצר כשבידו מטאטא. כשיצא המתלונן לחצר, ניסה המתלונן למשוך את המטאטא מידיו והיכה אותו במטאטא בבטנו. עד ההגנה שלום מותחדה העיד כי המתלונן יצא לחצר עם המקל בידיו. גם אילנה גבאי-קוצר העידה כי המתלונן הגיע למקום עם מקל בידיו.
הנאשם העיד כי ראה את המתלונן ואת בנו מכים את אחיו יהודה ובועטים בו. העד מותחדה שלום העיד כי כאשר נכנס לחדרו של המתלונן, בעקבות צעקותיו של יהודה, ראה את המתלונן ובנו במקום, אך הם לא עשו דבר. אילנה גבאי-קוצר ראתה את המתלונן עומד על כיסא ומשתולל ואת בנו מתחנן שלא יעשו לאביו דבר, מאחר שאינו נורמלי. היא העידה כי הבן לא עשה ליהודה דבר. יהודה גבאי העיד כי בנו של המתלונן תפס את המתלונן וניסה למשוך אותו, כשהוא אומר לו שלא יכה אותו. במשטרה העד כלל לא הרחיב בענין המכות ורק ציין כי היתה קטטה. גם ברוריה גבאי העידה כי בנו של הנאשם לא עשה דבר אלא התחנן שיעזבו את אביו. בעדותה במשטרה תארה תאור אחר לגמרי. היא לא תארה כלל מכות שקיבל יהודה אלא תארה את המתלונן צועק כי רוצים להרוג אותו. 60221

חלק מסתירות בעדויות ניתן להסביר במהומה שהיתה במקום ובכך שכל אחד מהנוכחים הבחין רק בחלק מהאירוע. חלק מהסתירות לא ניתן להסביר ויש בהן כדי לפגום במהימנות העדים.
לגבי הכאת המתלונן בבטנו במקל - הסתירות הנוגעות לחלק זה של האירוע ניתנות להסבר בכך שכל אחד מהעדים מעיד מנקודת המבט בה היה הוא באירוע, כאשר הנאשם הוא היחידי שהיה מעורב ישירות בעימות עם המתלונן.
גם לגבי חלקו השני של האירוע, ניתן להניח כי כל אחד מהעדים ראה חלק ממנו, ובמהומה שהיתה במקום הבין כל אחד את הדברים באופן שונה, אם כי אין בכך כדי לתת הסבר מלא לסתירות.
לאור מורכבות היחסים בין הצדדים ולאור הרושם שהותירו המתלונן ובנו מחד והנאשם ועדיו מאידך, אין מקום להסתמך על עדות המתלונן ובנו, אלא במקום בו נמצא חיזוק לעדותו, ואין לשלול עדותם של עדי ההגנה במקום בו ישנה אחידות בגירסאות או במקום בו ניתן למצוא הסבר לסתירות בגירסאות.

משמעות הדברים היא קבלה חלקית של עדות המתלונן מחד, וקבלה חלקית של עדויות ההגנה מאידך, כפי שיפורט להלן:

לגבי תקיפת המתלונן בבטנו במקל –עדויות הנאשם והמתלונן מתיישבות זו עם זו. נראה כי המתלונן ניסה למשוך מטאטא שהיה בידיו של הנאשם, זה משך לכאן וזה משך לשם, ותוך כדי משיכה פגע המטאטא בנאשם ובמתלונן. לא ניתן לראות בכך מעשה תקיפה מכוון, ונראה כי דבר לא היה קורה אלמלא משך המתלונן את המטאטא מידיו של הנאשם. לפיכך, בכל הנוגע לעבירה זו, אין מקום להרשיע את הנאשם.

לגבי הכניסה לדירתו של המתלונן, בגינה מיוחסת לנאשם עבירה של הסגת גבול כדי לעבור עבירה – על פי הראיות, דלת חדרו של המתלונן היתה סגורה ונפרצה על ידי הנאשם. כך עולה מעדות בנו של המתלונן וכך עולה גם מדו"ח שרשם שוטר הסיור גואנמה פלאח, אשר הבחין בסימני פריצה בדלת חדרו של המתלונן. גם עדותו של יהודה גבאי, לפיה לאחר שנכנס לחדרו של המתלונן, המתלונן סגר את הדלת, מתיישבת עם עדות המתלונן לפיה הדלת היתה סגורה ונפרצה על ידי הנאשם.
יצויין כי מאחר שאין מחלוקת שהנאשם נכנס ללא רשות לביתו של המתלונן, ומאחר שהנאשם אינו מואשם בהתפרצות אלא בהסגת גבול, שאלת היות הדלת פתוחה או סגורה איננה רלוונטית.

עם זאת, אני מקבלת את גירסת הנאשם לפיה נכנס לחדרו של המתלונן בשל קריאותיו של יהודה לעזרה. מאחר שהנאשם נכנס למקום לא כדי לבצע עבירה אלא לאחר ששמע את קריאות העזרה של אחיו יהודה מתוך החדר והגיע למקום כדי לחלצו, אף שהנאשם נכנס למקום ללא רשות המתלונן, כשהוא פורץ את הדלת, אין מקום להרשיעו בעבירה המפורטת בכתב האישום.

אשר לעבירת הפציעה – לענין זה אני מקבלת את עדותו של המתלונן, לפיה הנאשם שבר בקבוק על ראשו ופצע אותו, עד שנזקק לקבלת טיפול רפואי.

עדותו של המתלונן נתמכת בעדות השוטר גואנמה פלאח, שהבחין במתלונן כשהוא פצוע וראה בביתו שברי זכוכית וסימני דם על הריצפה.
גם עדות נהג האמבולנס תומכת בעדות המתלונן באשר לפציעתו.

בנו של המתלונן העיד כי האירוע היה בסביבות השעה שלוש. ואכן המשטרה ומד"א הגיעו למקום בסמוך לשעה זו. הנאשם וחלק מעדיו טענו כי בשעה אחת וחצי כבר היו לאחר האירוע והלכו לאכול ארוחת צהרים. אולם גב' ברוריה גבאי, אחותו של הנאשם, העידה במשטרה, ת/9, כי ניידת משטרה הגיעה למקום מספר דקות לאחר שהמתלונן התקשר למשטרה, וכך גם אמבולנס. דהיינו, אין כל סיבה להניח כי פציעתו של המתלונן ארעה לאחר שהנאשם ומשפחתו הסתלקו מביתו, וכטענתם כשעה וחצי לאחר מכן.

הנאשם הואשם בפציעה בנסיבות מחמירות, בכך שתקף את המתלונן יחד עם אחיו יהודה. ככל שהדברים נוגעים למכות שקיבל המתלונן מיהודה, כמפורט בכתב האישום, לתלונה זו אין כל חיזוק חיצוני והיא עומדת בסתירה לכל ההתרחשויות, ובהן קריאותיו של יהודה לעזרה והגעת כל בני המשפחה לחדרו של המתלונן, שם ראו את יהודה שוכב על הריצפה. בעוד שלגבי מעשיו של בנו של המתלונן ישנם הבדלים בגירסאות העדים השונים, אין כל הבדל של ממש לגבי מעשיו של המתלונן ולגבי מצבו של יהודה, ועל פי העדויות השונות ניתן לקבוע כי המתלונן תקף את יהודה, אשר זעק לעזרה.
מאחר שיהודה לא תקף את המתלונן, ומאחר שרק הנאשם תקף את המתלונן, בכך ששבר בקבוק על ראשו וגרם לו חבלה, לא מדובר בביצוע עבירה בצותא ולפיכך לא מתקיימות נסיבות מחמירות כנטען בכתב האישום.


יצויין כי בעוד שלגבי כניסתו לחדרו של המתלונן, טען הנאשם כי עשה כן בשל זעקותיו של אחיו לעזרה, הנאשם לא העלה גירסה דומה לגבי פציעתו של המתלונן.
בהעדר כל תשתית עובדתית לקביעה כי שבירת הבקבוק נדרשה להגנה על יהודה, אין מנוס מקביעה כי אין לנאשם הגנה לגבי שבירת הבקבוק על ראשו של המתלונן.

לאור האמור לעיל אני מרשיעה את הנאשם בעבירה לפי סעיף 334 לחוק העונשין התשל"ז-1977.

ניתנה היום כ"ו בתשרי, תשס"ד (22 באוקטובר 2003) במעמד

רבקה פרידמן-פלדמן
, שופטת









פ בית משפט שלום 4897/99 מדינת ישראל נ' משה גבאי (פורסם ב-ֽ 22/10/2003)