פסקי דין על ד"ר אברהמוב אלברט | פסקי דין על מ.מ. מרכז רפואי עכו | פסקי דין על גורן משה | פסקי דין על גורן גיא ואח' |

5174/00 א     17/07/2003




א 5174/00 ד"ר אברהמוב אלברט נ' מ.מ. מרכז רפואי עכו בע"מ, גורן משה, גורן גיא ואח'




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט השלום עכו
א
005174/00


בפני
:
כב' השופט זיאד סאלח

תאריך:
17/07/2003



בעניין:
ד"ר אברהמוב אלברט



ע"י ב"כ עו"ד
הוברמן אלון

תובע/ת/ים



-נ
ג
ד-



1 . מ.מ. מרכז רפואי עכו בע"מ

2 . גורן משה
3 . גורן גיא
4 . מור שלמה



ע"י ב"כ עו"ד
אביעד יעקב

נתבע/ת/ים


פסק דין


1.
בפני
י תביעה כספית ע"ס 111,585 ₪, שהתובע הגיש נגד ארבעת הנתבעים.

2.
עפ"י כתב התביעה ביום 14.2.89 נחתם הסכם שכירות בין התובע לבין הנתבעים, עפי"ו השכיר התובע דירה
אשר ברח' יהושפט 23 בעכו (להלן: "הדירה") וזאת לתקופה של שנה עם אופצייה לתקופה נוספת עד 9 שנים פחות חודש אחד.


כן נטען בכתב התביעה כי הנתבעת מס' 1 הינה חברה בע"מ, כאשר שלושת הנתבעים הינם מנהלים ובעלי מניות בה.


כן הוסף בכתב התביעה כי עפ"י הסכם השכירות היה על הנתבעים לפנות את הדירה בסוף חודש 9/99, כשהיא פנוייה מכל אדם וחפץ ובאותו מצב כפי שהיה עובר לחתימת הסכם השכירות, אך בניגוד להסכם ותוך כדי הפרתו ע"י הנתבעים, הדירה הושכרה לאחרים, שלא בהסכמת התובע ובסופו של דבר הוחזרה לידי התובע שלא באותו מצב עובר לחתימת ההסכם (דירה ראויה למגורים), כי אם עם שינויים ונזקים רבים בה, כאשר בכל תקופת השכירות השתמשו בדירה לשם הפעלת מכון רנטגן בה, כך שנגרמו לתובע נזקים רבים כפי שפורט:


-
72,000 ₪
- עלות נזקים עפ"י חוות דעת שצורפה.


-
4,500 ₪
- אובדן הכנסה בתקופת השיפוצים.


-
30,000 ₪ - אובדן הכנסה מיום הפינוי ועד ליום הגשת התביעה.


-
5,085 ₪
- בגין יתרת חוב ארנונה.

כן, נתבקש (בסעיף 22 לכתב התביעה) להתעלם ממסך ההתאגדות של הנתבעת מס' 1, להרים מסך ההתאגדות ולחייב את כל הנתבעים בסכום התביעה, הואיל והם יצרו מצג שווא בדבר פינוי הדירה והחזרתה למצבה הקודם, התעשרו שלא כדין, פעלו שלא בתום וגם בתרמית כלפי התובע.

עד כאן סקירת העובדות והטענות שנטענו בכתב התביעה.

3.
הנתבעים הכחישו את הנטען בכתב התביעה, ביקשו דחיית התביעה על הסף נגד הנתבעים 4, 2, 3 מחוסר
עילה, טענו כי התובע השכיר את הדירה לאחרים מיד לאחר תום תקופת השכירות – כאשר הנתבעת מס' 1 השכירה אך את הציוד הדרוש להפעלת מכון לאותם אחרים. כן טענו הנתבעים כי הם מצידם לא הפרו כל הסכם.

4.
בתיק הוגשו תצהירי עדות ראשית ע"י שני הצדדים והמצהירים נחקרו על תצהירהם.


מטעם התובע העיד התובע עצמו.


מטעם הנתבעים העידו הנתבע מס' 1 . עם תום הראיות הגישו שני הצדדים סיכומים בכתב.




דיון ומסקנות:

5.
היעדר עילה נגד הנתבעים מס' 2, 3 ו- 4:

עיון בהסכם השכירות הרלוונטי מיום 14/2/89 (להלן: "הסכם השכירות") מראה שהוא נחתם בין התובע לבין הנתבעת מס' 1 בלבד. הנתבעים מס' 3 ו- 4 כלל אינם חתומים על ההסכם. כן נתבע מס' 2 חתום עליו בתור אורגן של הנתבעת מס' 1 ולא באופן אישי.

ציון התוספת: "ע"י מנהלה משה גורן" ליד שם הנתבעת בהסכם השכירות אין בה כדי להראות שהנתבע מס' 2 (משה גורן) נטל על עצמו התחייבויות כלשהן עפ"י הסכם השכירות, אילו התכוונו הצדדים לכך שגם נתבע מס' 2 נוטל על עצמו התחייבויות עפ"י הסכם השכירות לרבות ערבות להתחייבויות של נתבע מס' 1, היה הדבר מועלה על הכתב במסגרת אותו הסכם או במסמך נפרד.

אציין כי מדובר בהסכם מפורט מאוד, שכנראה נוסח ע"י משפטן (ראה סעיף 50 שבו), כאשר בסיומת של אותו הסכם שכירות קיימת תוספת של "ערבות אישית" שנשארה ריקה וללא כל חתימה.

מכל האמור ניתן לקבוע כי ההסכם נחתם ע"י הנתבעת מס' 1 ולא ע"י הנתבעים כנטען בכתב התביעה.

אוסיף גם כי טענת "הערבות" לא נטענה כלל בכתב התביעה, כך שהעלאתה במהלך שמיעת הראיות, בשעה שב"כ הנתבעים התנגד לכל שינוי חזית, או בסיכומים מהווה שינוי חזית לא מותרת וביהמ"ש מתעלם מאותה טענה.




6.
העדר עילה להרמת מסך או עילה חוקית אחרת נגד הנתבעים 2, 3 ו- 4:

בסעיף 22 לכתב התביעה נתבקש להתעלם ממסך ההתאגדות של הנתבע מס' 1 ולחייב את מנהלי ובעלי מניותיה בגין מעשיה ו/או מחדליה של הנתבעת מס' 1.

עפ"י סעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט – 1999, ניתן להרים מסך ההתאגדות ולייחס זכויות של חברה גם לבעלי מניותיה, וכך היה המצב המשפטי אף בטרם כניסת חוק החברות הנ"ל לתוקפו, אך צריך לטעון לעובדות המאפשרות הרמת מסך ולהוכיח אותן במידה הנדרשת במשפט האזרחי.

עובדות כנ"ל, יכולות להיות, כנדרש בסעיף 6 (ג) לחוק הנ"ל שהשימוש באישיותה המשפטית הנפרדת של החברה נועד לסכל כוונתו של כל דין או להונות או לקפח אדם או שבנסיבות העניין צודק ונכון לעשות כן בשים לב לכך שהיה יסוד סביר להניח כי ניהול עסקי החברה לא היה לטובת החברה וכן היה בו משום נטילת סיכון בלתי סביר, באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה.

עובר לסעיף 22 לכתב התביעה לא נטענה כל עובדה שיש בה
להוות בסיס להרמת מסך.

הטוען להרמת מסך חייב להעלות בכתב טענותיו העובדות המהוות בסיס להרמת מסך ולפרטן כראוי.

אומנם בכתב התביעה נטענה תרמית או רשלנות
או הפרת חובת זהירות, שהינם מושגים משפטים אך בכך אין שגי, חייבים לפרט את העובדות המהוות את התרמית, הרשלנות וכו'.

בעניינו לא פורטו עובדות כנ"ל, לא כל שכן לא הוכחו.

לפיכך, דין העתירה להרמת מסך ולחייב את המנהלים – הנתבעים 4, 3, 6
באופן אישי להידחות על הסף.

ייתכן כי בדברי הנ"ל הקדמתי את המאוחר על המוקדם, הואיל ודעתי היא כי גם לא הוכחה כל עילת תביעה נגד הנתבעת מס' 1 – היא השוכרת של הנכס.

7.
עיקר התביעה, אם לא כולה, הם נזקים או שינויים שנעשו בדירה כתוצאה מהפעלת מכון
רנטגן בה.


מחומר הראיות שהונח בפני
ביהמ"ש, ואף הדבר צויין בהסכם השכירות, מטרת השכירות היתה לשם הפעלת מכון רנטגן בדירה. תקופת השכירות היא למשך כ- 9 שנים.


עיינתי בהסכם השכירות ולא מצאתי בו כל התנייה או סעיף עפיה"ם אסור לנתבעת לבצע שינויים בדירה על מנת להתאימה למטרת השכירות - הפעלת מכון רנטגן. נהפוך הוא הדבר, מסעיף
6 להסכם השכירות, ניתן להבין כי הנתבעת מס' 1 היתה זכאית לבצע שינויים במושכר על מנת להתאימו למטרת השכירות הנ"ל.

אומנם בסעיף 22 להסכם השכירות נאסר על הנתבעת מס' 1 לבצע שינויים במושכר ללא קבלת הסכמת התובע לכך מראש ובכתב, אך יש לפרש סעיף, לאור האמור בסעיף 6 הנ"ל שקדם לו, כמתייחס אך ורק לשינויים אחרים מעבר להתאמת הדירה למכון רנטגן.

לא הובאו בפני
י ראיות שנעשו במושכר שינויים כלשהם מעבר להתאמתו למכון רנטגן.

עברתי על הסכם השכירות ולא מצאתי בו התנייה עפי"ה הנתבעת מס' 1 חייבת להחזיר את הדירה לידי התובע, כפי מצבה ביום חתימת הסכם השכירות, במובן זה שעליה להסיר כל השינויים או התוספות שעשתה בדירה לשם הפעלת מכון רנטגן.

נהפוך הוא הדבר, עפ"י סעיף 6 להסכם השכירות, הוסכם כי כל התוספות והשינויים שהנתבעת תכניס בדירה לרגל הפעלת מכון רנטגן יהיה חלק מהדירה והנתבעת לא תהיה רשאית לקבלם חזרה או לראות בהם כדמי מפתח ששולמו עבור הדירה.

כן, עפ"י סעיף 23 להסכם השכירות נקבע, ברחל בתך הקטנה, כי אותם שינויים ותוספות יהיו בבעלות התובע.

הנה כי כן אינני מוצא כל יסוד לנטען בסעיף 7 לכתב התביעה בו נאמר:

"... כי בתום תקופת השכירות כולה קרי בתאריך 28/2/99 היה על הנתבעים להחזיר את הדירה למצבה הקודם כפי שקיבלו אותה...".

לפיכך, גם אינני מוצא כל פגם או הפרה של ההסכם שבין הצדדים בכך שהנתבעת מס' 1 החזירה את הדירה לידי התובע כשהיא מותאמת להיות מכון רנטגן ולא דירת מגורים.

עדותו של התובע, לרבות תצהיר עדות ראשית שלו, כל כולה התייחסות לכך שיש להחזיר את הדירה לקדמותה ולכך שתתאים למגורים.

הוא לא הביא כל ראייה של ממש שנגרם לדירה כל נזק, שלא נובע מהפיכתה למכון רנטגן או משימוש רגיל וסביר בדירה, ושהנתבעת מס' 1 חייבת לשאת בו כמתחייב בסעיף 46 להסכם השכירות.

יתרה מכך הוא לא הציג כל הסכם, קבלה או חשבונית מהם עולה שהוא נשא בהוצאות של תיקונים ושינויים בדירה.

אומנם התובע צירף לתצהיר עדות הראשית שלו גם חוות דעת של השמאי קרול גדעון בה נקבע כי עלות תיקון הנזקים הוא 72,000 ₪, אך ב"כ הנתבעים התנגד לכל עדות שמיעה בתצהיר וכן התנגד לצירופה של אותה חוות דעת כנ"ל.

התנגדותו של ב"כ הנתבעים בדין יסודה. צירופה של אותה חוות דעת לתצהיר התובע הינה בבחינת עדות שמיעה.

חוות דעת של מומחה הינה עדות עצמאית, שיש להגישה שכזאת וכמובן על עורכה להתייצב בביהמ"ש על מנת שיהא אפשר לחוקרו על תוכנה.

לפיכך, מעבר לנדרש, אציין כי התובע לא הוכיח את גובה הנזקים שנגרמו לטענתו לדירה.

8.
לא רק זו, אף זו, עולה כי זמן קצר לאחר תום תקופת השכירות השכיר התובע את הדירה לרופאים אחרים, שהמשיכו להפעילה כמכון רנטגן. אומנם גם הנתבעת מס' 1 השכירה את הציוד של מכון הרנטן, להבדיל מהדירה, לאותם רופאים אחרים, אך עדין קשה לקבל את הטענה שהתובע הועמד בפני
עובדה מוגמרת. התרשמתי כי התובע, שהינו רופא במקצועו, הינו בעל אישיות חזקה ולא נגררת ולוודאי, אילולא רצה בכך, יכל לעמוד על שלו ולדרוש את פינוי הירה ע"י הנתבעת או מי מטעמה. כנראה השתלם לו להשכיר את הדירה לאותם רופאים אחרים, ואף, לאחר מכן, להשכירה שוב לגורמים נוספים.

מהסכמי השכירות עם הגורמים הנוספים עולה כי הם נכנסו בנעליה של הנתבעת מס' 1 ואף התובע הגיש נגדם תביעה משפטית וקיבל

פסק דין
שבין היתר פיצה אותו על נזקים אשר בדירה.

נראה כי בכל מקרה תביעתו של התובע נגד השוכרים הנוספים, אשר נכנסו בנעליה של הנתבעת מס' 1, בלעה עילותיו נגד הנתבעת מס' 1 וכי לא היה רשאי להגיש תביעה נוספת נגד הנתבעת מס' 1.

9.
בין היתר טען התובע לחיוב הנתבעים בחוב
ארנונה בסך של 5,085 ₪.

לא הובאה כל ראייה כשרה כי אכן נותר חוב של ארנונה בגין התקופה בה הנתבעת החזיקה בדירה.
כן התובע עצמו אישר כי הוא לא שילם חוב כזה לעירייה. מכל מקום מי שאמור לשלם ארנונה הוא המחזיק בדירה ולא בעליה כך שבאם נותר חוב כלשהו, בגין תקופת השכירות, דבר המוטל בספק, תוכל הרשות המקומית לתבוע אך ורק את המחזיקה בדירה – הנתבעת מס' 1 ולא התובע.

10.
סיכומו של דבר לא הוכחה עילת התביעה כך שדין התביעה להידחות.


התביעה נדחית איפוא.

התובע ישלם לנתבעים, באמצעות בא כוחם, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪ + מע"מ נכון להיום.

ניתן היום י"ז בתמוז, תשס"ג (17 ביולי 2003) בהעדר.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.


זיאד סאלח
, שופט
קלדנית: אהרוני ליזה







א בית משפט שלום 5174/00 ד"ר אברהמוב אלברט נ' מ.מ. מרכז רפואי עכו בע"מ, גורן משה, גורן גיא ואח' (פורסם ב-ֽ 17/07/2003)